פורום פסיכולוגיה קלינית

אני יודעת מה אני רוצה היום... להגיד תודה לכולכם שהרגשתם אותי וריגשתם אותי והרגשתי עטופה בכזו רכות וחמימות והיה לי כל כך נעים ורגוע... תודה ממש. אני רוצה עוד... אפשר?

שמחה שיכולתי להועיל...תמיד אפשר לבקש...איתך ולצידך, והרבה יותר קל כשאת מסבירה את עצמך קצת יותר...מיכל.

כיף שאת רוצה , אומרת, מבקשת. המון המונים בשבילך ... :) במבי.

רוני. איזה כיף שאת רוצה, כמה חיים יש ברצון הזה. מה שלומך?

הספר על סכיזופרניה החדש 'ראיה פנימית' [משהו כזה שכחתי.. ראיתי עכשיו באתר] הוא שלך? ברכות! מאד נהניתי מהמעט שראיתי. תודות

ביקשתי, הסברתי, התביישתי, חוויתי אמפתיה מצדה, ספרתי וגם הרגשתי......לא קל...אילו עוד שלבים מגיעים אחרי הבושה והאשמה...האם תגיעה גם הקבלה ולהיות שלמה? השקט שהבאת לבמבי מתבקש כל כך......אוף.....מרגישה כמוה.....

.. עייפה מכדי לשתף בכל האירועים הפתאומיים שקרו . מותשת באופן שאי אפשר בכלל לתאר.. אודי,מבקשת ,צריכה רק לנוח ולנוח ולנוח ושתהיה לידי ושלא תאפשר יותר לשום דבר פתאומי נוסף להכנס פתאום ולהכאיב. כן, אני מבקשת שתשמור עלי שאוכל לנוח ולנוח בשקט .. רק לנוח בשקט ושתשמור ותהיה על ידי. טוב ???

תודה על תגובתך . חזרתי וקראתי שוב ושוב ושוב את תגובתך. ועדיין קוראת אותה.. מצחיק.. אני קוראת ומרגישה כזה משהו שהיא אפשר לתאר במילים.. משהו רך כזה של צבעים עדין עדין..כזה ורוד ,תכלת, קצת צהוב רך,חלש..גם טיפ טיפה ירוק .. כל הצבעים בחלש חלש..עדין כזה ..כמו המוסיקה הנעימה ,העדינה הזו שנשמעת מהמובייל שמעל מיטת התינוקות.. יש כזה ריח ..תערובת של ג'וסון לתינוקות עם ריח פלנל.. אתה גם מרגיש את זה אודי ? אתה יודע למה אני מתכוונת ??? יש לך מושג על מה אני מדברת ומרגישה ???

אודי, לא יודעת אם באמת הבנת אותי קודם. כתבתי במרומז. אבל זו היתה אבחנה נוראית של מחלה פרוגרסיבית שאין בה כל רווח של הזדקקות, אלא מרחף מעליה הצל הקרב של הנכות והמוות. עדיין מקווה שזו טעות. כרגע יש חוות דעת נוגדות ואני נאחזת בזה ומתפללת לנס. מרגישה שהסיוט הכי נוראי שלי מתממש ותוהה אם אני לא באמת חולמת.... מרגישה שנענשת על כך שאני לא אדם מספיק מוסרי, שחסרת סבלנות לאנשים, שכעסנית כלפי הוריי ומכריי ואולי עונש על עוד "חטאים" שאני לא מודעת להם. פתאום אני נשמעת לעצמי פרנואידית. האם זה נשמע כך גם לך? המחלה הזאת אינה העונש היחיד ואולי הייתי כבר צריכה להבין את הרמזים (העונשים) המוקדמים יותר ולא הבנתי וכל פעם נוחתת עלי עוד מכה. אבל זו ממש פצצה. מקווה עדיין שהתוצאות האלה שגויות. לא יכולה להתמודד אחרת יש לך אולי מילה כדי להרגיע אותי, אודי?

הגבתי למטה לסיפור דומה על מצב משפחתי.אשמח לקבל תגובה לשאלה:1) מה המקור לעוינות הורית המתוארת? 2)עזבתי לפני פחות משבוע.ההורים מתקשרים מזמינים לבוא תוך מניפולציה,אבי התקשר לשאול אם צריכה משהו.כל תזכורת מהבית- מזעזעת אותי ועשויהלגרום לדמעות. (אציין שבהיותי בבית רצו שאצא ולא היו נדיבים כלל..) בנוסף אציין שהוריי מבוגרים-ונראה שמעונינים שתהיה עזרה-כך אמרה לי לפני שנים קרובת משפחה. ) שאלתי המרכזית: כיצד לנהוג כלפי יחס טוב תנודתי?איני מוצאת דרך אחרת מהתעלמות שלי וזה הכרחי להצלת נפשי וחיי. להלן התגובה הקודמת: הסיפור שתארת מתאר גם את המצב במשפחתי.נוסף ליחס הרע ישנם אלמנטים דומים:גם אימי מפארת את עצמה ,גם אבי הסתכל עליי בעין רעה,גם הורי רומזים למכרים שהם מסכנים בגלל מכה כזאת.ד.א: אבי אף סידר לי תור לפסיכיאטר כשאמרתי בפעם יחידה שיש לי קשיים.הציע לי לעבוד במלצרות (למרות שאני בוגרת טכניון)לאחר מכן- לא התענין. לאחר שנכנסתי לדכאון ראיתי שמעמדי במשפחה נמוך. גם לי לא היה כח לעבור -שנים ארוכות.אני ממליצה לך בחום- לעבור למקום אחר. בכל זמן שאתה נמצא בבית-בריאותך וחוסנך הולכים לאיבוד.אתה עשוי לאבד רבות. אני מציעה לעבור -תוך כדי ההרגשה של חוסר כח. תשקיע את כל כוחך במעבר ורק בדברים החשובים. כשתהיה בסביבה אחרת -כוחך ישוב אליך והמצב ישתפר. אל תחכה לאזור כוחות כשאתה בביתך. למנהל הפורום אודי:מה הסיבות להתנהגות הורים זו?הוריי אנשים מצליחים אולם אותי הם דכאו בעקיפין , התעלמו ונהגו בתוקפנות (אימי הכתה אותי וגם אבי בהתפרצויות נדירות,(אני סטודנטית) דוקא העוינות שאינה גלויה -קשה להתמודדות מפני שקשה להוכיח קיומה.)

ראשית, ברצוני לשתף מניסיוני: סבלתי מדיכאון שפגע קוגניטיבית .בנוסף הייתי באפיסת כוחות . תרופות-שיפרו חרדה אך לא שיפרו קוגניטיבית את חוסר הריכוז. טיפול פסיכולוגי- לרוב לא עזר . מה שעזר: הוא ההבנה שפעילות אירובית היא קריטית וסם חיים עבורי.הפסיכולוג יורם יובל בתוכניתו ציין שמחקרים הראו שספורט מאומץ במשך שעתיים בכל יום יעיל כמו תרופות נגד דיכאון ,לדיכאון לא קשה.(אצלי מה שקשה הוא שהמצב מתמשך).תודות להבנה זו מצאתי דרך התמודדות מוצלחת.פעילות אירובית נמרצת של שעה ביום היא הכרחית. כמובן התחלתי בהדרגה מ10 דקות כעת רצתי 6 ק"מ מבלי לתכנן. כמובן שהתחלה במצב של חולי קשה מאד.מקווה שהבנה זו תעזור לאחרים.

ד"ר גליקסמן שלום אני מאוד מקווה שיש טיפול לבעיה להלן של בעלי. הוא בן 41. בעלי יכול לבקש את אותו הדבר באופן אובססיבי בלי יכולת אפילו לזה שהוא מבקש ממנו משהו בכלל להגיב. למשל - הוא יכול לבקש מאיתנו לעשות משהו - נגיד לבקש מהילד לצחצח שינים, או לפנות את השולחן. הילד עוד לא מספיק לקום מהכיסא והוא גם חוזר על עצמו לפחות 10 - 20 פעמים בעצבנות וחזרה על המשפט בלי סוף - בלי רווח בין משפט למשפט. למשל - תנקה את השולחן חוזר באובסיביביות בזה אחר זה בלי רווח ויכולת להגיב בכלל. ממש באותה השנייה הוא חוזר על עצמו בלי סוף. שלא לומר שזה מטריף את הדעת הוא גם מתרגז וצועק שלא שומעים בקולו. חוסר סבלנות זו מלה עדינה שאפשר לומר עליו. מהצד למי ששומע זה נראה ממש לא נורמלי. כשאומרים לו שהוא חוזר על עצמו בלי סוף - הוא מתכחש ואומר שהוא לא מתעצבן בכלל וזה רק בגלל שלא מבצעים באותו רגע מה שהוא מבקש ורק אז הוא מתעצבן. הוא בסך הכול ביקש והוא לא מבין למה לא עושים מייד. אין לו יכולת לאמוד את זמן התגובה אפילו. האם זה משהו שאפשר לטפל בו? לאבחן ולטפל באיזה שהיא דרך? תודה! מרב

שלום רב לך מרב ניתן בהחלט לעזור לבעלך להתמודד עם התנהגויותיו האובססיביות. חשוב לבצע הערכה רפואית ופסיכולוגית על מנת להתוות את הטיפול. הטיפול עליו אני ממליץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק . מדובר גם בהדרכה שתקבלי באשר לתגובותיך להתנהגויותיו. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אני רוצה: מישהי לאהוב. לטייל איתה, לבכות איתה, לצחוק איתה, לריב איתה, ללכת איתה לקניון, לבקר אצלה בבית, להביא אליי הביתה, לגור איתה, לקנות לה מתנה ולתת לה המון אהבה!!!!!!!! לחלוק איתה כל רגע ושנייה מהחיים שלי!!! אני מרגיש בתקופה הכי נכונה, מוכנה וחכמה בחיים שלי כדי לאהוב מישהי ולתת לה ממני הכול!!! אז למה זה לא בא??? אני בן 30.5...המשחקים עברו ואין לי סבלנות אליהם. אני בסה?כ רוצה לאהוב ולהיאהב..זהו. אין משהו בחיים שלי שחסר לי יותר מזה. זה הדבר היחיד בחיים שלי שחסר לי. אז שתגיע כבר הבחורה!!!

שלום ,אני בן 34 וסובל מאז ומתמיד מהפרצויות זעם ועצבים הבאות לידי ביטוי בזריקת חפצים ושבירתם וצעקות. יש לציין כי תופעות אלה קורות רק במקרים מאוד מסויימים ורק עם המשפחה הקרובה,חוץ מזה אני אינני סובל מתופעות אלה בסביבות אחרות כמו חברים ,עבודה וחוגים נוספים. ניסיתי בעבר טיפול פסיכולוגי וטיפול סיני בדיקור שממש לא עזרו. אשמח לקבל "כיוון" לסוג טיפול המתאים לי תודה רן

שלום רב לך רן ניתן בהחלט לעזור לך להתמודד בהתלחה עם התקפי הזעם שלך באמצעות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיות הביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

דר שלום, לאחרונה גיליתי תחתוני נשים בארון של בני איך מתמודדים עם זה? מה אומרים לו? יכול להיות שהוא גונב אותם מחבלי כביסה אני ממש מוטרדת שלא יתפס קראתי חומר על הנושא אך אינני יודעת כיצד לטפל בעניין חשוב לציין שהוא בן 23 האם זה קשור להומוסקסואליות מה עושים. אשמח לתשובתך

ד"ר בונשטיין, תודה רבה על תשובתך

שלום אני בת 18 בערך בגיל 16 וחצי עשיתי מבחן וכסלר בתחום הזיכרון הצילומי הטווח שבו העתקתי את הצורות ושירטטי אותן היה ארוך מהרגיל לקח לי המון זמן לשרטט אך כאשר נתנו לי דף ריק כדי ליזכור אותן הצלחתי לשרטט אחת עשרה צורות מתוך שתיים עשרה הבוחנת אמרה לי שזה מטורף ורמת הזכרון הצילומי שלי לטווח קצר היא גבוהה בהרבה מהרגיל השאלה שלי.... אם שירטטי את הצורות המון זמן יכל להיות שבגלל זה זכרתי כמעט את כולן ... בכל זאת העובדה הזאת לא צוינה והיה כתוב שזיכרון צילומי לטווח קצר גבוהה מהממוצע אז השאלה שלי אם היתי משרטט פחות זמן את הצורות יכל להיות שהיתי זוכרת אותן פחות ?? או שאין בהכרח קשר ?? אם היה קשר למה לא מודדים זיכרון צילומי לטווח הקצר וכוללים בו את הזמן שנעתקו הצורות או שזה לא קשור ??? אשמח ליקרוא תשובה חותכת חד משמעית בכל זאת אני מניחה שהמבחן מודד באופן מקצועי

מדוע הפרעת אישיות גבולית נפוצה עד גיל 24? האם זה משום שהלימודים בבית הספר והצבא והלם ההאזרחות, מרוקנים את כל הכוחות מהאדם

הייתי פיזית בטיפול...ניסיתי בחיי...אוף...היא נוכחת וזה חשוב....ניסיתי ואז בקשתי שתזכיר לפעם הבאה....כדי לא להפיל ולברוח...

שלום רב, אמי סובלת מדיכאון ומצבי רוח כבר הרבה שנים, היא מטופלת במגוון רחב של כדורים נוגדי דיכאון ועדיין זה לא עוזר ולפא פותר את הבעיות. לדעתי היא תוכל לצאת מהמצב או לפחות לשפר אותו בעזרת טיפול אצל פסיכולוג. הבעיה היא שהיא דוברת רוסית והעברית שלה לא כל כך טובה. אינני מוצאת פסיכולוגים דוברי רוסית בצפון ואודה לכם על המלצות על כאלה. אמי מתגוררת בטבריה אך גם איזור חיפה והסביבה יכול להוות אפשרות. תודה.

ריקנות נוראית, אני לא יכולה יותר לסבול את עצמי בתור מטופלת ובכלל, גם במקום ההוא זה כל הזמן רק רגשי אשמה ובושה, ודי בצדק אני מרגישה ככה, אני לא אוהבת את הפסיכולוג בגלל דברים חיצוניים וטפלים, אני נטפלת לכל מיני דברים לא חשובים, נראה לי שגם הוא כבר לא מחבב אותי עם כל השתיקות והחשדנות העויינת, וזה כבר שלוש שנים, הייתה אמורה להיות איזושהי יציבות או קבלה או לפחות הגינות וכנות מצידי (אולי גם מצידו?) , אבל אני רק מסתבכת ואף פעם לא מעיזה לומר דבר אחד אמיתי , אני כבר לא יודעת מה אמת ומה לא. למה בכל זאת נשארת/י? אולי הייתה לי איזושהי תקווה, היו הישגים של התפתחות אישית, עכשיו קשה לי לשחזר את זה, אני מתייסרת על מה שאמרתי ומה שלא אמרתי ובעיקר מייסרת אותי המחשבה (האינפנטילית) שאני בנאדם מאכזב ומתוסבך, שאם אי פעם הוא, עכשיו הוא כבר לא מחבב אותי יותר (בצדק ) וכל מה שאני אעשה רק יחמיר את המצב. אני שונאת את המצב הזה. אני חושבת שזה לא הוגן מצד הפסיכולוג הזה לא לאפשר שום סוג של קשר מחוץ לפגישה, הסיכום בינינו (החלטה בלעדית שלו בעצם) הוא שאני יכולה לקבוע פגישה נוספת בין הפגישות, אבל אני לא רוצה, כבר עשיתי את זה החודש, וזה יוצא המון כסף (ואני מרגישה שלא כל כך מגיע לי), אם הייתי יודעת מראש שזה יהיה יותר מפעם בשבוע אולי לא הייתי מתחילה עם זה בכלל. שמתי לב שבפגישות שבהן אני נהיית "כבדה ושתקנית" ולא יושבת בכורסא המיועדת (למרות שאני ממוצעת מינוס מבחינת המשקל והוא טוען שזה בסדר מצידו שאשב במקום אחר) הוא מקפיד לסיים על הדקה ה 50 (מעיף אותי ברגע שמתאפשר לו) למרות שהוא חוזר ואומר שהוא מקבל אותי בכל מצב . אני מצטערת שאני שופכת את זה כאן, ומקווה שזה לא יותר מידי מייגע ומודה לך כמובן על המקום ועל התשובות הקודמות שלך.

עכשיו נראה לי שהסתבכתי גם בפורום ציבורי. לא הפעלתי שיקול דעת. כתבתי במצב של "בלי דעת". זה מביך. יש לי דווקא הסבר למצב הנפשי המסויים הזה אבל אני פוחדת שאני שוב אכתוב שטויות אז...

זה באמת מתחיל להעליב. זה בכר הפך למשהו עיקבי. אתה מקפיד להעלות את ההודעות שלי- תודה. אתה גם מקפיד להתעלם מהן בשיטתיות. אם גם אותך הצלחתי לעייף ברגע שהעזתי לבקש קצת יותר- סבבה, זה מוכר לי כ"ב, אני אלך גם מפה .אבל תגיד . חשבתי שאולי וירטואלית אני אצליח לא להעיק, בגלל זה התחלתי כ"כ לאט ומהסס אבל הנה- ברגע שקצת הלכתי קדימה-וביקשתי מה שאני באמת צריכה חזרתי למקום המוכר שלי- הנשענת, המעיקה, המנג'זת וזו שרוצים שתלך כבר. בעסה.

מהעיניים שלי את בכלל לא מעיקה, ההפך. כל כך ממעטת במילים שלפעמים זה מרגיש שצריך לתפוס אותם מהר לפני שיעלמו. התרגשתי לראות אותך מבקשת שיראו אותך. כמה אומץ צריך בשביל להעיז לתפוס מקום ולהיות נראית. יש פה מלאן מקום בשבילך, תהיי.

אני מסכימה עם כל מילה ש"אחת" כתבה לך. במבי.

רוני יקרה, תראי כמה את חשובה לכלנו..קבלת תגובות שאין לי מילים...אודי פשוט לא רואה את תשובות ההמשך מדי פעם, לא רק את שלך..אני נוהגת פשוט להזכיר לפעמים.....או פשוט לפתוח הודעה חדשה אם זה ממש חשוב...

אודי שלום מזמן לא כתבתי מתרגשת להיות כאן שוב. הכל התפרק,התרסקתי למלא חלקים .עצרתי לרגע מהחיים הרשיתי לעצמי להעזר,בחברה,ברופאה אפילו את הרווחה הכנסתי לתמונה ויש לי סומכת. עכשיו אני בונה את האני החדשה לאט לאט,צעד אחרי צעד. אני אפילו מתחילה להצליח לחבב אותה.את אני. וזה תחושה חדשה לי. את המטפל שלי עזבתי.הרגשת שמתפרקת והוא לא נמצא שם לידי,לאסוף. פעם אחרי פעם הוא נעלם. ביטל פגישות בימים הכי קריטיים. ונשאר אדיש לכאבי. לא יכלתי להיות שם יותר והלכתי משם. אחרי הפסקה התחלתי טיפול עם מטפלת.איתה אני מרגישה שהיא איתי ,לידי,אפילו שלא מתקשרת בין הפגישות,הנוכחות שלה מלווה אותי. מה שרציתי לספר לך זה על החוויה בדמיון שלי. אחרי שנפגעתי בילדות הסיוטים פוקדים אותי בלילות. הרבה בכי וכאב .שחזור היא קראה לזה המטפלת שלי. בלילה האחרון כשזה שוב חזר נכנסתי לדמיון שלי וראיתי ילדה קטנה שוכבת.הפנים שלה היו עצובות.השיער היה מפוזר .היא נראתה לי פצועה. העניים שלה היו פתוחות אבל לא נשקפה מהן שום הבעה.מיוסרת. לאט לאט התקרבתי אליה. הרמתי אותה מהרצפה ונשאתי אותה בזרעותי עירסלתי אותה הבטחתי לה שאני אשמור עליה שאני יגן עליה שהכל יהיה בסדר. הילדה חייכה אלי,עדיין כאובה ,אבל מנוחמת.

מי יותר בוגדים נשים או גברים ולמה (הכי נפוץ)כל צד בוגד?

נשים נימפומניות? יש כזה דבר? למה זה? לעניות דעתי,ומהידע שמעט צברתי, הרי לנשים יש עשירית טסטוסטרון מגברים, שזה ממש מעט אולי זה משום סרוטונין נמוך?, ו/או דופמין גבוה, ואדנלין גבוה שאולי גורם להתנהגות תוקפנית?

מתקשה כרגע להסביר, משהו עובר עליי...לא מסוגלת להסביר גם לה וגם לך....רק תהיה פה?..לא יודעת מה אני צריכה או רוצה כרגע...ולא יוצרת קשר איתה עד לפגישה....בבקשה תהיה...עולה משהו שחבל כל כך שהיא לא מעלה את זה..אל תכריח אותי להעלות בפניה או בפניך כרגע טוב?

שלום, יש לי בעיה ממש רצינית ואני מקווה שיהיה פה מישהו שיוכל אולי לנסות לעזור לי. אני והאקס שלי היינו ביחד מגיל 20 עד לפני כמה חודשים, כמעט 3 שנים. במשך הזמן הזה כבר ממש דיברנו על חתונה (לא כרגע אבל בעתיד) ועל לגור ביחד. לפני כמה חודשים נפרדנו כי היינו רבים הרבה והיתה לנו תקופה לא כ"כ טובה, בנוסף הוא הרגיש שהוא רוצה לחוות דברים שהוא לא יכול לחוות כשהוא נמצא בזוגיות. היה לי חודש מאוד קשה אחרי הפרידה ואחריו הכרתי מישהו חדש, מקסים.... ואז האקס חזר. ורצה לחזור. ונפגשנו כמה פעמים והיה פשוט מדהים. היה מושלם. הוא הבטיח שהפעם יהיה לנו יותר טוב, אמר שהבין שאני האחת בשבילו ושלא הצליח להיות עם אף אחת אחרת בזמן הזה, ושהוא רוצה שנגור ביחד ונתחתן. ככה בשבוע הוא החזיר לי את כל מה שהיה לי אליו (שכנראה לא באמת עבר אף פעם). הבעיה היא שכשההורים שלי גילו שאנחנו רוצים לחזור, הם פתאום נכנסו לתמונה. אמרו שאף פעם לא אהבו אותו ושהוא לא התייחס אליי מספיק יפה, שבנאדם שחיפש ריגושים פעם אחת יחפש אותם שוב בעתיד, ובכלל שהוא לא מתאים לי. הם אמרו שהם לא מוכנים לוותר ושלא יתנו לנו להיות ביחד בשום מחיר. אבא שלי אפילו אמר שהוא מוכן לעזוב את העבודה בשביל להקדיש את עצמו לזה אם אני אתעקש, שלא לדבר על אמא שלי שכמעט חטפה התקף לב בשבוע האחרון בגלל המלחמות שהיו פה. בקיצור - הם לא יתנו לנו להיות ביחד, ילכו אחרינו לכל מקום שנלך ויקחו אותי בכוח. השאלה שלי היא מה לעשות ???? אני באמת מרגישה שאני מאבדת את אהבת חיי.... ומילא אם היינו נפרדים כי אחד מאיתנו לא רוצה.. אבל שנינו כ"כ רוצים.. ורק בגלל ההורים. זה נשמע אבסורד!!! ניסינו לדבר איתם, הוא בא לפה ודיבר איתם ואפילו הלכנו לסבתא שלי... אבל כלום לא עזר. בבקשה אם למישהו יש עצות אני אשמח לשמוע....

שלום, העניין של ביטחון עצמי נמוך מקשה מאוד על חיי יום יום. זו לא השאלה איך זה קרה, למרות שזה גם מעניין, אלא - איך יוצאים מזה? מה יכול להעניק לנו את החסר כשמרגישים שפשוט אין משאבים כדי להתמודד עם אדם יותר חזק ובטוח בעצמו, גם כשזה חיוני? מה ניתן לעשות עם דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון עצמי ותחושת שנאה עצמית בגלל המודעול למצב אך ללא שום כלים וידע לפתרון? תודה על התשובה

אני כמו סהרורית, חיה-מתה. אני חולה. וזה רק יהיה יותר גרוע.. מרגישה מוכה מהחיים - מכה נוספת נחתה עלי אין לי יותר כוח!

היי יש לי שאלה לדיון. נגיד יש בחורה יפה, שרוצה להתחתן, היא ממעמד הפועלים. ואין לה השכלה גבוהה או רקע צבאי , תיכוני, ממשלתי, מרשים. מה עדיף שהיא תעשה - תתחתן עם בחור ממעמד גבוה שמעדיף בחורה יפה או שעדיף שהיא תתחתן עם מישהו פחות יפה ממנה ממעמד הפועלים? עם מי משניהם יהיה לה יותר טוב? בהתייחס לזה שהרקע הנפשי שלה הוא ממעמד נמוך. או שעדיף שהיא תזניח הופעה חיצונית ותטפח את השכל וההשכלה?

אבא שלי, היום התבטא ככה. נכנסתי לחדר ובכיתי. נסיפור הוא כזה; אבא שלי מעדיף את אחי ונותן לו הכל, לו ולחברה שלו. חברה של אחי גרה אצלנו והם מקבלים פה הכלף כלכלה,אוכל,יחס חם מאבי. ואותי.... הוא שונא. כשהוא מסתכל עליי בעיניים יש לו מבט אחוז אימה. הוא ממש מתרתח עלי. אני לא רוצה להתיימר להבין , אבל אני חושש שמדובר בכך שאני מזכיר לו את עצמו, בשלבי חייו המוקדמים ואפילו כעת. אני עובד ולומד. עובד במשמרות, המשכורת לא מגיעה לגובה רב, אבל מספיקה לי די צרכיי. הוא טוען שאני "לא עובד". הוא אומר לי כל הזמן שאני מוזר שאין לי חברים. אני נשבע שאני אוהב, אני אוהב חברים. אוהב אנשים. אבל הוא גרם לי לניתוק עם הסביבה במהלך חיי. הוא תמיד היה אומר לי דברים כגון: " איזה גבר הוא" על חבר שהיה בא אליי, ולכן עם הזמן הרגשתי צורך לנתק את הקשר עם חברים מהבחינה של ביקורם בבית שלי. ונכון, היום אף אחד כמעט לא נכנס אליי . אני גר עם הוריי. ואני ממש מת מפחד שאנשים יבואו אליי ויראו את מעמדי השואף לנחיתות גמורה במארג המשפחתי. ומה בכלל יש לדבר על חברה? היא בכלל תביע סלידה כשתראה את יחסו הלקלקני של אבי אל אחי ואת יחסו המזלזל והדמבחיל כלפיי. כפי שאמרתי קודם, אני משוכנע שאני מזכיר את אבי בקווים כלליים- הוא לא אוהב את עצמו במיוחד וייצור דיי ממורמר, ולכן הוא לא מסוגל לראותני ואף משתגע לנוכחותי. בהיר לי שאם אעזוב את הבית דברים יבואו על תיקונם, לפחות בחלקם המכריע, אך זאת אפשרות שאיננה ברת המציאות כרגע, משום שאני לא מוכן לכך, אין לי דיי כוחות על מנת לאסוף את עצמי נפשית. וגם כלכלית. ולא תהיה עזרה. הוא בחיים לא יעזור לי. אני שואל דבר כזה, מה המקור ליחסו אליי? האם זה הגיוני? האם יש בי משהו שמצדיק את זה? למה אני מרגיש כה מזולזל כשאני מגיע לביקור משפחתי (הוא טוחן ת'מוח למשפחה המורחבת על כמה אני מפריע לו בחיים ) אני מתבייש לבקר אצלהם. יש קטע, שאם אני אומר לו שהכרתי אדם חדש, או מישהו, הוא תמיד שלישי, והוא אומר לי "אתה לא אוהב אנשים, אף אחד לא יכול להסתדר איתך, מעניין אותי מי יסכים להתחתן איתך" ומה הכי מפליא? שהוא אומר שכולם אוהבים אותו ובכל מקום שהוא הולך הוא מרגיש "מעל כולם"- את זה הוא אומר ביחס לביטחון הנמוך שלי. ובכן, אם הוא מרגיש כל כך טוב ומעל כולם, למה הוא תמיד חייב להבהיר זאת? אולי הוא מקיים תחרות סמוייה נגדי? אם מעירים לי ונותנים מחמאה, הוא מסתכל בקנאה, הוא לא יכול לשמוע זאת. הייתה לי לפני חודש וחצי חברה(קשר של חודשיים), משפחתה אהבה אותי, אבל אני עזבתי אותה, אמרתי :"מה היא צריכה חרא כמוני?

הסיפור שתארת מתאר גם את המצב במשפחתי.נוסף ליחס הרע ישנם אלמנטים דומים:גם אימי מפארת את עצמה ,גם אבי הסתכל עליי בעין רעה,גם הורי רומזים למכרים שהם מסכנים בגלל מכה כזאת.ד.א: אבי אף סידר לי תור לפסיכיאטר כשאמרתי בפעם יחידה שיש לי קשיים.הציע לי לעבוד במלצרות (למרות שאני בוגרת טכניון)לאחר מכן- לא התענין. לאחר שנכנסתי לדכאון ראיתי שמעמדי במשפחה נמוך. גם לי לא היה כח לעבור -שנים ארוכות.אני ממליצה לך בחום- לעבור למקום אחר. בכל זמן שאתה נמצא בבית-בריאותך וחוסנך הולכים לאיבוד.אתה עשוי לאבד רבות. אני מציעה לעבור -תוך כדי ההרגשה של חוסר כח. תשקיע את כל כוחך במעבר ורק בדברים החשובים. כשתהיה בסביבה אחרת -כוחך ישוב אליך והמצב ישתפר. אל תחכה לאזור כוחות כשאתה בביתך. למנהל הפורום אודי:מה הסיבות להתנהגות הורים זו?הוריי אנשים מצליחים אולם אותי הם דכאו בעקיפין , התעלמו ונהגו בתוקפנות (אימי הכתה אותי וגם אבי בהתפרצויות נדירות,(אני סטודנטית) דוקא העוינות שאינה גלויה -קשה להתמודדות מפני שקשה להוכיח קיומה.)

שלום אני בת 22 נשואה מגיל 3 עם 3 ילדים לא עובדת ילדתי לפני חודשים וחצי את הילדה השלישית אני בבית כל היום בעלי חוזר מהעבודה בשעה 3וחצי וגם הבת הגדולה (בת 3 וחצי) בערב בעלי שוב הולכת בשעה 6 וחצי וחוזר ב9 יוצא שאני לבד רוב הזמן מטפלת בשניי תינוקות אני מרגישה בודדה אין לי תמיכה נפשית מאף אחד אני מרגישה רוב הזמן אמא רעה לפעמים יש לי מחשוב לעשות לעצמי משהו ולפעמים עולה לי בראש שאני אפגע באחד הילדים וישר מזדעזעת מהמחשבה אני לא מסוגלת לעשות משהו מרגישה מאוד בודהה ומתוסכלת מרגישה שאין לי במי להאחז מרגישה שאף אחד לא יכול באמת להבין אותי לא יודעת ממי לבקש כבר עזרה מיתביישת מאוד ללכת לפסיכיאטר במוקד מה אני אמורה לעשות מאוד קשה לי יש ימים שיותר ויש ימים שפחות.

מה שאני רוצה להבין זה למה שהמטפל לא יתעניין במטופל בנושא שדובר אבל ברור שהמטופל מתחמק ממנו??? זו לא הבנה טוטאלית זה קומן סנס...דוגמא: היא אמרה לי פעם שזה בולט שאני מדברת רק על אימי ולא אבי ובודאי שיש סיבה...אז למה שלא תשאל מה קורה??? למה שאני רק אעלה נושאים כי אם אני מעלה נושאים זה ברור שאני רוצה וקל לי לדבר עליהם וברור שמה שקשה יעלה פחות או בדרך עקיפה..אז למה לא לנסות לבדוק איתי מה קורה בתחום זה? לדעתי זאת עזרה של מטפל ולא ללכת כל הזמן עם הנושאים של המטופל....מה דעתך?????

למה הכוונה לחסום דברים אחרים? ומדוע שזה יחסום??? זה אמור לפתוח דברים לא?

הייתי מעונינת לדעת מה עלולה לחסום שאלה ?זאת במקרה שחלק מהותי לא מדובר. המטפל ההגון שהייתי אצלו אכן פעל כך.משהשיחה שלי חזרה על עצמה -עזבתי. השאלה המענינת היא:האם דיבור מעמיק יותר היה מדרבן אותי לפעול ולהחלץ ממצבי.ניסיוני הוא שטיפול דוקא המשיך את חוסר האונים וחוסר היוזמה שלי.

שכחת שם למטה שנעלבתי או שלא היה לך מה לאמר????????

מבקשת הרבה לעצמי בזמן האחרון. דווקא מרגיש לי התקדמות..

אני מפחדת נורא... מפחדת למות

כתוצאה ממחלה.. ונכות פיזית ושכלית.. מפחדת נורא

מאז שקראתי שנפש האדם לפי פרודי עשויה מלבידו,אגו,וסופר אגו. הכל הפך לי לשעמום גמור. שום דבר בעולמי עכשיו לא קסום. אני מוכרח לקרוא ולהבין מדוע התאוריה הזאת לא מוכחת, או שגויה, כדי להשקיט את מחשבותיי ולהחזיר לעצמי יופי לעולמי הפנימי. ועוד בקשה אשמח לקרוא על הסבר קצר פשוט וענייני של דוגמה לתאוריה אחרת לגמרי בא נפש האדם לא מחולק לפי לבידו דוחה,אגו מצ'ואיסטי, וסופר אגו(אולי זה יעזור לי גם לנטרל מחשבות לגבי האני עצמי שלי ושל אחרים)

משום שהתאוריה הזאת מורידה את ערך האדם לאפס. היא הופכת את כולם לשווים. כולם מנועלים לפי רגשות לכולם יש אגו ורצון לעליונות לכולם יש מצפון זה כאילו הופך אותך לאותו דבר כמו כולם, אין שוני,אין באמת עליונות כי זה רק בראש ואצל כל אחד בראש. כלום הכל סתם כלום שבלונה,שיכפול. אני הייתי שמח לא לקבל אותה, אבל משהו בי אומר שהיא נכונה. אולי זה משום שעוד לא התעמקתי בתאוריות אחרות, ולכן זה מטמטם לי את השכל. הבעיה עם התאוריה של פרויד, שאי אפשר להוכיח שהיא נכון, והיא אפשר להוכיח שהיא לא נכונה. זה מסוג הדברים שהם נסתרים לנו למשל אפשר לומר ואולי זה נכון, שאלוהים הוא האין סוף קדוש ברוחו, כלומר כל החומר ביקום וכל הלא חומר ביקור, כל האנרגיה ובכלל הכל. אי אפשר להוכיח את זה אי אפשר לסתור את זה. גם אסטרולגיה זו תאוריה שחייה שנים על גבי שנים, כאן יותר קל להוכיח שזה שקר, רק מה כאשר קוראים אסטרולוגיה או הולכים למגד עתידות, יש לו כוח להשפיע עליך נורא, כמו בענף הפסיכולוגיה וזו הבעיה הדברים שהוא אומר יכולים להיכנס כל כך לראש שזה מפחיד למשל אני אתן דוגמה: שאול המלך שהלך לבעלת האוב לפני הקרב עם פלשתים, בו היא חוזה עבורו את עתידו ומפחידה אותו במותו וגורמת לו לרשות אשם כאשר מעלה את שמואל הנביא- וכל זה יתכן כנקמה משום ששאול המלך סילק בתקופת מלכותו את כל מגידי העתיד משום שזה חטא לפי הדת לעבוד כוכבים. הוא בסוף חוזר למקום משכנו, ללא מצב רוח, אינו אוכל לחם, אינו שותה, ויוצא לקרב. שם הוא מבוס ומתאבד. אז הדברים האלה מאוד משפיעים.

היי, אני מעוניינת להתחיל טיפול אצל פסיכולוגית דתייה, אשמח לקבל המלצה לפסיכולוגית מאזור ראשל"צ והסביבה.

היי, מצ"ב כתוב תהמייל שלי, אשמח לקבלת המלצה שמית לגבי פסיכולוגית דתייה. [email protected] תודה

אודי, פעם ראשונה ששתקתי ואמרתי שאין לי רצון לחפור..אז הפגישה היתה סתם...האם אגיע בשביל סתם לשבת ולומר שאין לי חשק? אז סתם נעביר את הזמן? באמת שאין לי חשק אליה יותר....תמיד אני זאת שמנתבת, בוחרת נושא וכו' ואם אין חשק מה עושים? האם המטפלים יכולים לבחור נושא??? להוביל?? נמאס לי להוביל שיחות...אולי שהיא תנסה להחזיר אותי??????כי אני קצת הלכתי לאיבוד......ואם יש נושא שקשה ואני לא מדברת עליו רק מעט דברתי...אז היא צריכה להבין ולשאול עליו ולעזור לא?????? אני לא מבינה איך נגיע לנושא שלא מתחשק לדבר אבל אולי צריך??יש מצב לבקש ממנה??אני לא מסוגלת... היא רוצה שהכל יבוא ממני....אבל אולי גם מתפקידה לברר????כי אפשר להבין גם ממה שלא נאמר....

הינני בחור בן 25 , סטודנט. וכמו שהבנתם מהכותרת, אני ביישן , מאוד ביישן. מאז ומעולם הייתי כזה , ואני לא רואה בתכונה הזאת משהו נורא במיוחד , רק הבעיה שזה תוקע ומסבך לי את החיים. קשה לי מאוד להתחבר עם אנשים , קשה לי להסתגל למצבים חדשים , קשה לי להפתח , קשה לי להפגין את האכויות שבי כי רוב הזמן אני שותק , ומה לעשות שאנשים שותקים נשארים רחוקים מהצלחת. אני מסתכל על אנשים בגילי שכבר בנו לעצמם את החיים , יש כאלה שכבר נשואים , ורבים אחרים נראים בדרך הבטוחה. ואילו אני? מעולם לא הייתה לי חברה , הקשר שלי עם בנות הסתכם בכמה דייטים כושלים שמקורם באתרי הכרויות. המעגל החברתי שלי מאוד מצומצם (בלשון המעטה) והתחושה הכללית היא שככה אי אפשר להמשיך. הגיע הזמן שאעשה משהו עם עצמי , כי אם זה לא עכשיו אז מתי כן? ראוי לציין שהייתי כבר בטיפולים פסיכולוגים. האחרון הסתיים לפני שנה , ונמשך למעלה משנה. לצערי אין ממש תוצאות , מלבד תחושת הפורקן . אבל פורקן לא ממש יקדם אותי בחיים. וכמו שכבר ציינתי , הגיע הזמן שהחיים שלי יתחילו להתקדם לאנשהו. אשמח מאוד לקבל עצות וכיווני דרך לאפשרויות טיפול והתמודדות. המון תודה מראש.

בני בן 25 מסתגר רוב היום במחשב, לא יוצא מהבית, למעט לימודים פעמיים בשבוע, לא יוצר קשרים חברתיים כלל, דבר שמדאיג אותי מאוד. ניסיתי לדבר על ליבו שיקבל עזרה מקצועית דרך קופ"ח - והוא סרב. האם יש דרך יותר "מתוחכמת" לעזור בנושא.

שלום, בתשובות רבות שנתת דיברת שוב ושוב על הנוסחה "ללא תלות אין עצמאות בטיפול". ברור שבמקרה של ילדים אפשר למצוא בכך הגיון, אבל במקרה של מטופל בוגר הפונה לטיפול אני קצת תוהה אם לא הרחקת לכת בנושא. אתה מצפה שמטופל בוגר יפתח תלות במטפל שלו בכדי לאחות מחדש את הקונפליקטים הקדמוניים שלו כשברור מאליו שהמטפל איננו ההורה הקונקרטי שלו ולא אמור גם להחליף אותו. ברור לי גם שאתה מדבר על דפוסי העברה ש'מחקים' את ההורה הסימבולי, ובכל זאת... אתה בעצם מוכר אשליה שההתפכחות ממנה יכולה להיות מזיקה. אתה מדבר על תלות של מטופל כשלב הכרחי ולגיטימי- שלמעשה הרבה מטפלים לא יעודדו אותה או יבהלו ממנה או לא יהיו מסוגלים באמת להכיל אותה. מה שבכוונתי לומר הוא שאתה 'מוכר' מנטרה שלא באמת יכולה לתאום את תנאי השטח. אתה יוצר תנאי שטח מסוכנים שיכולים להוביל להרבה תאונות עבודה מכוח אותה אמונה שרגרסיה היא שלב הכרחי בהצמחת מטופל לחיים בוגרים. אני חושבת שמנהלי פורום באיזשהו אופן הם גם מעצבי דעת קהל בנושאים שונים ויש באחריותם גם לדעת לסייג את דבריהם. כי הרי ברור שהמנטרה הזו נופלת על בורות וחללים ריקים אצל אנשים מיואשים שמחפשים גאולה כשרעיון 'החזרה להיות ילד' נראה כפתרון קוסם וממלא. המנטרה הזו לא באמת מאפשרת למטופל לשמור על עצמו משום שבתור 'ילד' הוא הרי אמור לסמוך על ההורה, להתמסר אליו ולהאמין בדרכו ולכן לא באמת מעודדת את האוטונומיה שלו לבקר ולפקוח עין כאדם בוגר.

מרגישה מרוחקת מהמטפלת..שהיא לא מבינה ונמאס להסביר...נעלבתי ממנה שהיא אמרה משהו עליי...לא חשוב מה...ועכשיו לא מתחשק לי להגיע לפגישה......בטח תאמר לדבר איתה אבל נראה לי שאני נמאסת גם עליה וגם עליי......מה עושים כשהטיפול נמאס??? והאם באמת אתה חושב שכדאי לסיים כשאני כבר לא כל כך בטוחה שאני רוצה לשמוע אותה???ואולי גם אין לי מה לחדש...בשביל מה טוחנים מים אם דברים לא משתנים ואולי מעדיפה שלא ישתנו????אמרת שהטיפול יגמר כשלא תהיה לי בעיה להזדקק לה...אז אין לי בעיה להזדקק פשוט לא רוצה יותר.......נמאס לי,אני לא יכולה להשתנות יותר כי זה פוגע בזוגיות הטובה שיש לי.....ונמאס לי להפגע ממנה.חשבתי שהיא בטובתי ועכשיו אני מרגישה שהיא נגדי......ומהמקום הזה אני חוזרת ללבד.......

הבטחת תשובה לבמבי...בבקשה אל תרחיק אותה וחזור אליה...

הי מיכל, תודה מתוקה ! התרגשתי מאוד לקרוא את הודעתך זו.. סתרת לי בגדול את הרגשת הדחיה ... במבי.

אכפת לי ממך...וכי למה צריך להרגיש דחיה?

שלום לכם אני בן 24 מגיל 17 הייתי סובל מחרדות שונות שלא הפריעו לי בתהליכי החיים בגיל 22 עברתי ניתוח של הפנדיציט עקירת התוסתפתן לאחר יומיים בידיוק חשתי בסחרחורת איומה של ורטיגו כאשר כל העולם סובב סביבי במהירות לשם כך נתנו לי הרופאים איגסרק כאשר הוא עזר לי להפסקה הסחרחורת אבל עד עכשיו נשארו לי התסמינים של חוסר הקשבה,חוסר התמצאות במרחב,שיוט , תחושת תזוזה בעודי יושב . עשיתי בדיקת ENG יצא תקין עשיתי בדיקות דם יצא תקין חשוב לציין שהורטיגו גרם לי לחרדות נוספות כמו אגרופובייה שהחריפה לי את החרדות קשה לי לחיות ככה ביום יום ואני כבר אובד עצות מקשרים לי את הורטיגו לחרדות וזה ממש לא נראהה לי אני ממש אובד עצות אני אשמח לקבל תשובהה תודהה!

היי, תגיד לי מה תפקיד המטופל בטיפול??? האם רק לבוא למפגשים ולדברמה שמדאיג אותו ולשמוע מהפסיכולוג מה שחושב??? והאם נגמרו כלל הדברים שהמטופל רוצה לספר אז מה עושים???? מה עושים עם כל החומר והדברים שהמטופל סיפר מול המטפל???? אני עדיין לא מבינה איך מתרחש תהליך טיפולי ומה תפקיד המטופל בתוך המפגש? תודה

שלום, האם משהוא מכיר פסיכולוג שדובר טורקית ? תודה

בני סבל מדיכאון . קיבל רסיטל והכדור עשה פלאים. אחרי חודש חזר לעצמו.. ונהיה חברותי מאד ומצחיק בחברה... ומשום מה אני דואגת שהמצב יהפוך למאניה דיפרסיה והוא נראה לי קצת בהיי.. יותר מהרגיל. האם יתכן? ומה ניתן לעשות ? לעבור לחצי כדור

אין פה ספק בכלל ,אני מרגיש שונה מהנורמה,בהמון דפוסים,אבל בעיקר בקטע החברתי. לפני שבוע בערך הובחנתי כADHD,אבל אני יודע ב100% שהבעיה מלווה אותי מגיל ילדות צעירה מאוד ופשוט הוזנחתי מבחינה טיפולית.עם הADHD אני עם הפרעה רגשית מגיל קטן מאוד ,אמי הייתה מתארת אותי כמרדן ו"בעל אופי לא טוב" כל הזמן.זה התחיל מכך שעם היא לא הייתה אומרת איזה מילה מסויימת שאני רוצה שהיא תגיד,למשל יצאתי מטיפול שיניים ואמרתי לה שתגיד את "המילה" אבל היא לא ידעה על מה אני מדבר..אז עד שהיא לא אמרה את המילה שהתכוונתי לא נתנתי לה להמשיך ללכת.כמובן שאני התכוונתי למילה כל הכבוד,וכך היא הייתה מתעצבנת ולא מבינה מה קורה איתי והייתי פשוט בורח ואחרי כמה דקות חוזר בוכה..אני בכוונה הולך אחורה כדי שתקבל תמונת מצב כללית.דוגמת המקרה הזה היא לגיל 7-8 בערך ואני אתן עוד דוגמא.באותם גילאים בערך 6-8 ,עם אמא שלי הייתה הולכת עם חברה שלי ואני הייתי איתן,הייתי רוצה שהיא תקשיב רק לי שאני מדבר ועם זה לא היה ככה הייתי מתחיל לבכות .וכל מיני דברים כאלו שהיו קוראים.אמא שלי עברה המון סבל בחיים עד לשלב שהייתי בגיל 6 ואחרי 4 ילדים לא היה לה ממש כוח נפשי להתמודד איתי ועם כל הבכי ה"לא מוסבר שלי" ..שהייתי בגיל 10 בערך כל פעם שהייתי בוכה בבית היא הייתה מאיימת "אני יביא עליך את אחיך הגדול" ..וזה ממש לא שאמא שלי אמא רעה,היום אני מדבר עם אמא שלי על הכל וכל הזמן אמא שלי הכי דואגת לי שאפשר.פשוט בגלל שאבא שלי היה נרקומן ובכמה שלבים בחיים שלי הוא היה בכלא,ובכמה שלבים היה בבית..כנראה זה גם הוסיף לבלבול ,אבל קיבלתי דמות אבהית מאוד רעה,שרק לפני שנתיים אמא שלי החליטה להיפרד ממנו ולא עשתה זאת כל השנים בגלל פחד.בכל מקרה,ככל שעברו השנים והגעתי לגיל 10-12 ,נהייתי יותר רגיש לכל דבר,כל יום שהייתי חוזר מהבית ספר הייתי עושה בדק בית בראש וחושב מה לא היה בסדר ונכנס לעצבות מי זה,וזה עוד ביום שנחשב לטוב,ביום שקרה ממש משהו כמו -מישהו ניסה לרדת עליי,הייתי כל הזמן חושב על זה בבית וזה היה מכניס אותי למצב רוח לא טוב..וככה כל יום.בקתופת הבית ספר היסודי הייתי תלמיד מצטיין ונחשבתי על ידי המורים כחכם הרבה מעל הממוצע.אבל הייתי הילד כמעט הכי לא מקובל.היו לי 2 חברים בערך ,והייתי מעביר את היום במחשב ובטלוייזיה ולעיטים בלימודים,(אף פעם לא היה לי כח ללמוד בבית). בתחילת תקופת החטיבה קיבלתי קצת עזרה חברתית והצלחתי לפתח תדמית מקובלת אבל עם זה באה הירידה בלימודים שלי,ואחרי שנה שנתיים התדמית המקובלת ירדה,כי היא לא באמת הגיעה לי,לא ידעתי איך לתפקד חברתית מאז ומעולם ומהר מאוד עלו על זה.עם מישהו מנסה לרדת עליי,לעקוץ אותי,אפילו ממש בצחוק ,האדם היחיד שלא יראה על הפנים שלי שאני נפגע זה עיוור.כל הזמן אמרתי לעצמי שבפעם הבאה שמישהו ינסה לרדת עליי אני יגיב בתוקפנות ,וגם עם אני מחזיר ירידה שתיים שלוש ,הכוח נפשי שלי יורד ואני עומד לבכות.היו לי תקופות בחיים שהייתי בודד..הייתי יושב במחשב מעל 7 שעות ביום.. היום שאני מסיים כיתה י"א יש לי קבוצת חברים שאני יוצא איתם בערך שנתיים.כל הזמן היינו 5 חברים ועוד כמה בנות.אבל באופן מצחיק הבנות למשל רואות את החבורה כהן והארבע בנים ללא אני.אני לא בן אדם רע,ומגיע לי להיות אהוב ולהיות חלק דומיננטי,אבל זה פשוט בעיה בי.יש לי לפעמים קצת חרדה חברתית,אבל אני מאוד מאוד שואף כל הזמן להתנהג בספונטיניות וביכולות החברתיות של חבריי שבעיניי הם כבר בלתי אפשריות אחרי כל כך הרבה מאמצים ונסיונות להעתיק.בסופו של דבר רק לעיטים רחוקות אני דוחה יציאות ומתגבר על המעין חרדה חברתית ..ומגיע בביטחון בכל פעם שיש "ישיבה"(כלומר שיושבים כל החברה)..אבל הביטחון שלי יורד בצ'יק,הרמז הדקיק ביותר לגינוי מצד הזולת מוביל אותי למצב שאני עוד שניה בוכה,זה כמובן בהדרגה,יש מצבים שאני אחרי זה שותק כמה זמן ואז משתדל שלא יראו עליי.. כיום אני בסופו של עניין לא אדם בודד.אבל ברוב המקרים אני צריך להתקשר לחברים כדי לשאול עם יוצאים.כי אנשים לא רואים אותי כדמות חשובה בעיניים.אני יודע שמה שאני אומר עכשיו מצביע על דימוי עצמי נמוך,אבל אני פשוט בן-אדם לא מעניין.אני יכול לשבת על שיחה עם חבר ולבדר על דברים שקרו לי וכו',אבל גם אז אני מסביר את זה בצורה מעורפלת לחלוטין,הרבה פעמים מגמגם בזמן הדיבור .. עם הזמן פיתחתי כל מיני דפוסי התנהגות , למשל,כשאני בחברת ילדים מסויימת אני אוטומטית מחפש דמות מסויימת שנוח לי אותה יותר ,ואני לא יכול להתסגל לחברה עם אחד הילדים שאני מחפש בח'ברה הזאת לא נמצא. הרבה מאוד פעמים אני שואל את עצמי-"מה אותו ילד היה עושה" .. זה למעשה כל הזמן,נראה לי.."מה הילד המקובל והכל כך מצליח חברתית היה עושה עכשיו במקומי"איך היה מתנהג" "איך היה מגיב" אז מן הסתם שהדימוי עצמי שלי נמוך,אבל זה כתוצאה מכך שאני כבר נואש ולא יודע איך להתנהג,למשל לפני שנה הייתי יותר פעמים נמצא במצב שאני יושב עם חברים ,אבל נראה המום כזה,ואז נגיד מישהו היה אומר -"איזה חמוד לירון" וזה הדבר שההיה הכי שנוא עלי בעולם!הייתי ממש מסמיק ונעלב אבל עושה הכל כדי שלא יראו,ועל כל דבר כדוגמה הזאת הביטחון שלי יורד ל0,כמו מצב שאני אוזר הרבה ביטחון לספר לכולם משהו,נגיד משהו מצחיק,והוא מתקבל בצורה שלילית,זה פשוט מוריד לי את הביטחון ל0,ואין אצלי דבר כזה ביטחון מצתבר,שנגיד עם בתקופה האחרונה כמה פעמים סיפרתי בדיחה או משהו כזה וכולם צחקו,אז לרגע הביטחון עולה ,אבל יום אחריי גם עם אני יגיד לעצמי כל הזמן תיזכר בזה שהצחקת וכו',עם הדברים שאני אומר מתקבלים בצורה שלילית על ידי החברה אני ממש מתכנס עצמית והביטחון שלי יורד ל0.ואז בד"כ במשך רוב הערב אני נשאר שקט. ברור במיליון אחוז שהבעיה היא בסופו של דבר אצלי,חבריי הם לא אנשים רעים,והם אוהבים אותי כחבר,אני פשוט מרגיש שאני פראייר שאני נמצא בקבוצת ילדים כזאת מקובלת ולא מנצל את זה..לא הופך להיות בעל יכולות חברתיות וספונטיות ודיבור משוחרר והכל כמו ארבעת החברים האחרים.בלי שום קשר כל הדברים הללו מתבאטים בכיתה וביום יום. אגב,דבר חשוב נוסף,תמיד שאני מדבר - אני תמיד מרגיש שכל העיניים אליי.באופן קבוע ותמידי..הייתי אצל פסיכאטרית ודיברתי איתה פחות או יותר על כך,והיא אמרה ששיחות עם פסיכולוג יעזרו לי,אבל אני מרגיש שהבעיה היא אצלי במנגנון המוח,בגלל הפרעת הקשב והריכוז הזמן תגובה שלי סופר איטי,וכל הזמן יש לי הרגשה שהמוח חושב לאט,אני מרגיש עייף כל הזמן..כל הדברים האלה..ובינתיים בכמה טיפולי סוגי רטלין לא הרגשתי שיפור. אני חושב גם שיש לי בעיית חרדה,שאני כל הזמן חושב מה יגידו אחרי מה שאני אומר,והרבה פעמים פשוט בסופו של דבר לא אומר את הדבר..או שאינ הולך למקום..אני חושב הרבה צעדים קדימה מה יקרה,שאני יבוא מה אני יגיד..איך זה יתקבל..ואפילו לפני שבוע הייתי במז'ור דיפריסיון שדי עבר אבל המצב רוח שלי נשאר לא טוב בתקופה האחרונה ובאופן כללי המצב רוח שלי לא יציב.זה לא שאני במניה דיפרסיה,אלה שפשוט לפעמים אני במצב רוח לא טוב מסתם גם עם היה לי יום שהוא טוב בבית ספר.. אבל בכל מקרה עד היום כל יום אחרי בית ספר אני בכוח מחפש את הדברים הלא טובים ולתת לעצמי עליהם ביקורת. לסיכום-גם עם אין לי הפרעה פסיכאטרית,נפשית וכו'..שאני בסה"כ בןאדם שמשקיע בטיפוח שלו ונראה טוב מאוד,אבל יש לי בעיה בתפקוד וביכולת החברתית ואפילו שאני פתוח לחברה אני גרוע . הדיבורים שאני מוציא הם כל הזמן קשורים לנושאים שאחרים העלו..ואני רק כל הזמן משתדל לצחוק ולהראות שאני בעניינים!כדי שלא יגידו מה קרה אני המום או שקט..כי אני לא ילד מופנם!ואני משתדל לשדר כל הזמן ביטחון אבל..על מי אני עובד?כולם רואים עליי את הביטחון העצמי הירוד..ובאותו הקשר של מה שאמרתי שאני רק מצתרף בשיחות לנושאים..גם שאני מנסה להעלות נושאים הם בדרך כלל לא מתקבלים ,או כי אני פשוט לא יודע להגיד את הדברים במקום ,או שזה בגלל הצורה שאני אומר אותם.שעם לפעמים נשמע רעד בקולי שלי או משהו כזה.ובגלל תחושת הניתוק החברתית שלי,זה או שאני לא אומר כלום,או שאני אומר דברים,אבל צוחקים על הרבה דברים לא קשורים שאני אמור.ואין לי מושג למה אני אומר אותם.שאני במצבי לחץ כמו מישהו ניסה לרדת עליי בצחוק אני בכלל לא שם לב למה שאני אומר ואומר דברים שאחרים צוחקים עליי. אני יודע שיש פה הרבה בלאגן,ואני בעצמי מבולבל,אבל מעבר ל-להגיד לי שאני ילד לפסיכולוג ויקבל איבחון וכו' .האם לדעתך יש פה משהו מעבר לסתם עוד איזה הפרעת קשב וריכוז והפרעה רגשית?אני משתוקק נואשות לשינוי!מקווה שתוכל להחזיר לי תגובה הולמת ולא משהו קצר ושלא יעזור כפי שקיבלתי בפורומים אחרים.תודה מראש !!!!

היא תוקפת אותי לפעמים, ואני לא מוכן. יש לי חברים, המון חברים, אני יכול רק להרים טלפון או לכתוב סטטוס אחד בפייסבוק והם יעמדו בשורה, ירצו לבוא לבקר או שאבקר אצלם. אף אחד מהם לא מעניין אותי. כולם משעממים וילדותיים. חלק נכבד מהם גם טיפשים. אני לא יודע איך להכיר אנשים מעניינים, איך להכיר אנשים שמחפשים יותר מהנאה בשיחה ובקשר, אנשים שמעוניינים במין פרודוקטיביות אינסופית שכזו, שבכל פעם שרגע יעבור, יעברו גם הם ממצב אחד לאחר, ישתנו קצת, ולא מפאת מחשבות עצמיות כי אם מפאת מחשבות שחשבו אחרים ועברו סינרגיה עם המחשבות שחשבת אתה. כבר כמעט חודש שאני לא מצליח להירדם לפני ארבע בבוקר. נמאס לי.

אתה מוכן להבטיח שהכל יסתדר בסוף?

קצת מעליב..

אני מקווה שזה קשור לכאן ואם לא סורי, אני צריך לפרוק!!!! אמא כל כך פגעה בי. יש לי בת דודה שהתקרבנו נורא בזמן האחרון, חברים ממש טובים. לאחרונה שכרה בית ויצא לי לישון אצלה פעמיים.. היום לפני שיצאתי אמרתי לאמא שאני ישן אצלה והיא שאלה אם יש בינינו משהו...כל כך נפגעתי!!! יצאתי בטריקת דלת ועם דמעות!!!!! חצופה!!!! מה נראה לה??? אפילו בצחוק אני לא חושב על זה!!! אנחנו חברים טובים ! וזו הת דודה שלי בכלל!! אוףףףףףףף!!! מעצבנת!! נורא נפגעתי. לא רומה בכלל לדבר איתה!!

מה זאת אומרת לא לגיטימי? בין מי למי? לא מבין אותך כל כך..

ההודעה שכתבתי בשישי ( 3.6 ) קשה מדי ??? :(

אודי, יש לי קטע כזה להראות למטפלת שכבר הכל בסדר, שאני יכולה, שאני כבר לא אובססיבית וחושבת עליה כל הזמן..וכו'..היא אולי קצת סקפטית אבל יש לי רצון להראות לה שזהו..לא יודעת רוצה איכשהו לסיים את הטיפול ולא יודעת איך..איך מסיימים טיפול? איך יודעים שבסדר, אני יודעת שאני יכולה בלעדיה מצד אחד וכאילו זה אשליה כזו שאני חייבת את התלות בה..הרי אני לא חייבת, היא לא באמת איתי כל רגע נתון, בחיים האמיתיים אני לבד...ויש בזה אשליה קצת בטיפול של יחד..לא יודעת...איך אדע שבאמת אין לי צורך בה????? יחסית אני בסדר...

סליחה שמנדנדת... טרם ענית להודעת ההמשך שם למטה ואני לא יכולה לבלוע .. נחנקת.. לא יודעת אם הוא.. הדמות ההורית בחיי עשה לי דברים שאני לא יכולה לחשוב.. שגרם לי לשנוא את עצמי את גופי את נשמתי!!!!!! מתעבת את עצמי.. לא יודעת מה אני.. מה הזהות שלי.. ל א אוהבת גברים וגם לא נשים... החיים שלי תקועים. ואולי לא היו הדברים מעולם? אולי מחפשת סיבה ש"תצדיק" את החולאים הנפשיים שלי? לא יודעת . היא הפסיכולוגית חושבת חושדת שכן עברתי sexual abuse.. (אפילו קשה לי לכתוב בעברית) ואני לא יודעת!!!!!!!!! ואיך אפשר לדעת, אם זה קרה בגיל ממש צעיר? ואולי לא קרה? ואם אין סיבה מוצדקת שמאפשרת להבין אותי יותר? לקבל אותי יותר? אז אני סתם דפוקה. בכל מקרה לא אצא מזה טוב. אבל התחושה שלא מצליחה להיזכר משגעת אותי. ואולי אין במה להיזכר? אלימות פיזית היתה. אבל משהו אחר? אפשר באמצעות היפנוזה לדעת אם היה משהו? זה אולי יכול לעזור להיזכר???!! מרגישה שמשתגעת! אודי, בבקשה בבקשה תעזור לי??!!

שלום, אשמח לדעת באופן כללי האם לתפקיד פסיכולוג קליני, אדם שיש לו רגישות רבה לזולת (אני אתן דוגמה את מירי מסיקה בכוכב נולד), ורגישות בכלל, האם הוא מועמד טוב לתחום הפסיכולוגיה הקלינית או ההיפך הוא הנכון. כלומר האם זו מגרעה או דווקא יתרון, לדעתך כמובן, מניסיונך. תודה רבה, שני

... :( :( :( :( :( אודי, ..אפילו שהיה לי בלאגן בראש ובלב איתך אני כותבת לך.. קשה לתפקד כך ללא אגודל ימין. אתה צריך לבקש הרבה יותר את עזרת האחרים. וואאוו כמה זעם,חוסר אונים ,יאוש ..קריזה. איזו קריזה. שורש ז.ק.ק נזקקתי נזקק נזקקת נזקקת נזקקת נזקק נזקקה נזקקים נזקקנו נזקקות נזקקתם נזקקתן נזקקו הכל קריזה. אתה יודע אודי הזקיקים הקטנים הנמצאים בשחלות גם הם משורש ז.ק.ק ... וגם מזוקק ,שורשו ז.ק.ק .... וואאוו...איזו קריזה זה להרגיש כ"כ נזקק כ"כ תלוי.. ואתה יודע אודי, היה לי גם איתך בלאגן בלב..אני מאמינה שעשית ככל יכולתך..ובכל זאת... כעסתי,רתחתי, הרגשתי חוסר אונים.. כן, גם מאוד מאוד דאגתי..לא ידעתי מה קורה איתך..פחדתי.. פתאום הכל היה כ"כ משובש פה..המון הודעות אדומות שנשארו להן מיותמות יום ועוד יום ועוד..וגם יום שלישי שעבר נשאר לו משונה, מפחיד כזה ,לא ידעתי מה קרה לך..טוב, עזוב.. וגם כעסתי על עצמי שאני דואגת וחוששת.וכך נכנסתי לאיזה פלונטר ואתה יודע..נשמע מצחיק /הזוי לא דיברתי איתך בלב..כן,הייתי איתך ברוגז..לא להאמין לאיזה מצבים אני נכנסת בכל התקופה האחרונה... ועכשיו ?...לא יודעת..יש בי המון המון זעם.. כ"כ רוצה להרביץ לך ולאמא צביה ...להרביץ ולהרביץ ולהרביץ ושתרגישו לכם מה זה להרגיש כ"כ תלוי באחרים בגלל האגודל הזה שהחליט להחרים עכשיו את העולם.. אוףףףף אודי,ניסית פעם לצחצח שיניים ביד שמאל ? המברשת מחליקה וכמעט מגיעה לאף. ניסית להשתמש בעט,בעפרון,לצייר ללא האגודל ????? ניסית להתלבש,להתקלח ,לחפוף שיער ארוך עד המותניים רק ביד שמאל כשימין עטופה בניילונים ??? אוףףףף קריזה. ..ועוד הציעו לי שיחפפו לי את השיער.. חשבתי שאקבל שטף דם במוח מרוב הקריזה שהרגשתי לעצם ההצעה..כאילו אני זקוקה לחלוטין. תלויה כך באחרים.כאילו שאני לא יכולה להסתדר בעצמי. הרגשת אודי פעם מה זה להרגיש כך תלוי פתאום באחרים ?? כמו כביסה שתלויה על החבל ומתנדנדת מצד לצד.. אודי,אני רוצה לנוח מכל העולם הזה .ללכת לישון . ושאתה ואמא צביה תדאגו ל-ה-כ-ל. ואם אתה צוחק לי, לועג לי על זה אז שתדע לך שבכלל לא איכפת לי ..ושתע לך שאני יודעת שאתה לא לועג . במבי פצוע שנמצא בקריזה..קריזה .קריז. קרי קר קר לי.כן,קר לי

ערב טוב לך, ראשית, תודה על תגובתך .היא נגעה בלב בפנים. תודה ! שנית,רוצה לשתף אותך. ..אתה יודע אודי,כשראיתי שאתה לא מגיב להודעתי הרגשתי אכזבה ודחויה על ידך אך בו זמנית גם הרגשתי שמחה.. כאילו איזה קול בתוכי אמר לי:"את רואה,מגיע לך,זה מגיע לך. התחלת לדבר עם אנשים אמיתיים עכשיו את תלויה בתגובות שלהם ".. .וכשמיכל פנתה אליך ,גם הרגשתי תערובת בלב.התרגשתי מאוד .הרגשתי שהיא לא מוותרת עלי. אך בו זמנית גם התאכזבתי קצת. הרגשתי שהיא "מקלקלת" לי ..ידעתי שעכשיו תענה לי.. כן אודי,בלגן... רוצה גם לשאול אותך...מאוד מאוד רוצה לשאול אותך ..מפחדת שלא תענה לי וארגיש..????? לא יודעת אפילו מה... ואני רוצה לשאול אותך בכל זאת..אודי,בבקשה תענה לי , טוב אודי ??? כתבת לי בקשר לחדות הלשון שלי...למה אתה מתכוון ?? איפה ראית את זה בהודעה שכתבתי ??? אל תלעג לי על הבקשה המטומטמת הזו טוב אודי ???? במבי