פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בת 16 , מודעת ליתרונות ולחסרונות שלי ללא ספק . אני זקוקה לתשומת לב מהסביבה בצורה קיצונית ביותר , אני מסוגלת לראות בנאדם ברחוב לדבר איתו בקושי ולהתחיל לספר לו את החיים שלי בתקווה שיהיה החבר-פסיכולוג הבא שלי . המצב יתפוצץ שחבר שלי לא היה פה וטס , וקצת חפרתי לחברים שלו כמה שאני מתגעגעת ... הייתי זקוקה לתשומת לב לפחות מהם , וקצת חפרתי . כשהוא חזר הוא אמר לי שהם אמרו לו שיוריד אותי מהם כי אני מעיקה . מאז אני כבר כמה ימים לא מפסיקה לבכות , מרגישה אפס , מרגישה מסכנה , ומרגישה בודדה .. לא אוהבת את עצמי , ואפילו מתחילה לחשוב על מוות .......... אני באמת צריכה עזרה .

..רוצה לשתף אותך.. אתמול, הגבתי לתגובותיך אלי (בעץ למטה). במהלך היום ראיתי את ההודעות הנערמות להן כאן . עוד ועוד ועוד והרגשתי רגשות מעורבים.. שמחה שיש כאן הרבה אנשים והמקום חי ורצוי מאוד... למרות שישנן אחדות שנדמו (נ-בפתח,ד-פתח/קמץ?) וחסרות לי מאוד כמו ילדה-אשה , סוריקטה, טימי,נילי, יחד עם זאת הרגשתי צפיפות כזו.. רציתי לזוז הצידה, לעמוד בצד , להתבונן , לצפות בדינמיקה הזו..הרגשתי שאני כזה נשכחת בצד..ואמרתי לעצמי..טוב לא צריך..יש לי אותי.. ..היתה לי פנטזיה כזו שכולן סביבך כמו גוזלים קטנים כאלו ואתה מסתכל על כולן במבט חם ואוהב ..מחייך לכולן ועונה לכל אחת בשקט כזה,בנחת, ברוגע, בשלווה.. ואני עומדת כזה בצד ומסתכלת.. ואז אתה פונה אלי לפתע ועונה לי למרות ששאלתי בשקט ומזמן.. יום מואר ומחייך לך אודי. שלך-במבי.

היי, אחרי כמה כתוביות כאן התחלתי לחשוב על הטיפול שלי, אחרי כמה פעמים כתבתי בפורום ואני קוראת תמיד הודעות החברים כאן התחלתי לחשוב לספר למטפלת שלי על הפורום הזה ועל הכתוביות שלי כאן, אבל אני מפחדת מאוד מזה ואפילו מתביישת ממנה להגיד לה את זה??? אני במפגשים לא מדברת הרבה, ועכשיו אני מנסה לא לשלוח למטפלת שלי הודעות ורוצה גם לא לכתוב בפורום רוצה להתמודד לבד באמצע השבועת האם התזמון לספר לה עכשיו מכון??? שאני רוצה להתמודד לבד ולא רוצה שתבין שאני לא שולחת לה הודעות כי יש מקום אחר שיכול ללוות אותי. בנוסף מהתגיד?? איך התגובה שלה תהיי??? אני רגישה מאוד ולא רוצה לשמוע משהו שידאיג אותי, אפילו אתה מעדיף להגיד לה שאני כותבת בפורום זה או לתת לה לינק ולהראות לה מה אני כותבת שזה מלחיץ עוד יותר ובטוח אם אתן לה אני לא אכתוב כאן עוד פעם. מה אתה מציע ומה היתרון בזה?? או להשאיר את זה סוד??? תודה רבה

לא ברור לי למה זה קורה לי כמעט באופן תמידי , יש לי רצון עז לרכוש משהו לדוגמא -מכונית יקרה , לאחר שרכשתי את המכונית ואין מאושר ממני אני מתחיל למצוא פגמים ברכישה ובעיקר למה עשיתי זאת ובשביל מה הייתי צריך בכלל את כל ההוצאה הזאת. אני מגיע למצב כמו עכשייו לדוגמא שאינני יכול להירדם היות והמחשבות על הקנייה וכוליי גומרות אותי .הייתי אומר שאני בסוג של חרדה מקניות -למה זה קורה לי ? אנא שמישהו יעזור לי לצאת מהדבר הזה .תודה .

םרופגשתי באבי, ניסיתי לספר לו משהו ופתאום נתקעה לי מילה שלא הצלחתי להגות אותה (עד אז לא ידעתי מהו גמגום) ואבי החליט שאני מגמם, וצעק עלי:"אוי ואבוי לי...התחלת לגמגם...מה אני אעשה איתך אשלח אותך לרופא?" מאותו הרגע ניתן לומר כי חרב עלי עולמי, פחדתי לפצות פה ליד בני המשפחה ובכלל בבית הספר אחת המורות שאלה אותי באחת הפעמים אם אני מבין עברית ויודע לדבר?! מאותו היום כל מילה שפציתי מפי נשקלה בכובד ראש והפחד שיתק אותי, גם בצבא הייתי שוקל כל מילה ומדי פעם המילים היו נתקעות לי ואכן הפכתי למגמגם קל. בתק' הצבא אימי נפטרה ולאחר שהשתחררתי מצה"ל החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהפסיק להיות הפחדן והחסר בטחון והביישן. עזרתי אומץ והלכתי לראיון ומרכז הערכה בחברת תקשורת בשירות הטלפוני, עברתי אותו בהצלחה ועבדתי במוקד שירות לקוחות של חברה סלולארית במשך 5 שנים היו לי מעט נפילות רק שהתברר שרק אני שמתי לב עליהן ולא הלקוחות או האנשים מסביבי. בהמשך החלטתי להתחיל לעסוק בהוראה ומאז אני במקצוע כבר 4 שנים. ניתן לומר שעשיתי מהפך תפיסתי טוטאלי עם עצמי והתגברתי על הפחד מדיבור. חשוב לי ציין שבמהלך עבודתי בהוראה עלו בי פה ושם פחדים כי שוב מדי פעם בפעם הייתי נתקע במילה אחת מתוך אלף וכל הבטחון שלי בדיבור היה יורד לטימיון. באחד הימים החלטתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשתי עם פסיכולוגית 8 מפגשים, החלטתי לראשונה לשתף אותה בחשש שלי מהדיבור והיא התלפאה לשמוע שזה החשש שלי וטענה כי אין לי כל בעית דיבור ושדיבורי שוטף ושאני כנראה רגיש מדיי ומחמיר עם עצמי מדיי בעניין הדיבור וההתקעויות הן טבעיות ורגילות לאדם רגיל. אני בתוכי ידעתי שההתקעויות שלי אעפ"י שהן נדירות ונעלמות וחוזרות לעיתים - לא טבעיות מבחינתי. אני מודה שאני אדם מאוווד רגיש ולעיתים אולי לוקח דברים בצורה קשה מדיי. רציתי לשאול אם המקרה מוכר לך ומהו אופן הטיפול שאתה ממליץ עליו. תודה ענקית, אוריקי.

שמחה שהיה לה אומץ לשאול ולחקור לעומק ולי את האומץ לענות...ואין תאריך לפרידה ולדעתי זה עזר מאוד לפתוח אחרת זה היה נשאר סגור....כשהכוחות משותפים..... אני מאמינה שהיא לא מוותרת עליי, ממשיכות להפגש....לא מתחשק לי לספר מה היה אבל ההכלה חשובה... והקלה פתאום...ועכשיו היא גם תקרא את מה שאני כותבת...מוזר לי פתאום...רק תהיה פה ושהקשר ישמר כמו שהוא לפחות לבינתיים....תודה, מיכל

שלום רציתי לומר משהו לגבי ההפרטה. התוכנית היא שמי שייתנו את שירותי בריאות הנפש יהיו המרפאות של מכבי/כללית/לאומית אם הבנתי נכון..זה גם דבר טוב,לא? השירות היום ברוב בתי החולים של בריאות הנפש במצב די מזעזע והעובדה שזה יהיה פרטי מן הסתם ידרבן את המרפאות לתת שירות יותר איכותי לפי דעתי. וגם עכשיו המגמה בבתי החולים לקצר את הטיפול כמה שיותר.כבר אין מצב שאנשים נשארים באשפוז שנים ובדרך כלל משתחררים אחרי שהם מתייצבים לשירותים בקהילה כמו הוסטל/דיור מוגן וכו' כדי לעודד את המתמודדים לעצמאות, כך שהשינוי לא יכול להיות גדול מדי. מה לדעתכם החסרונות של הרפורמה? מלבד עניין ההכשרה? סתם מעניין אותי לדעת... ניני

שלום רב, אני נשואה (לא בטוחה שאוהבת את בעלי), אמא לילד בן שנתיים ובהריון חודש שלישי. בנישואים שלי אני הדומיננטית, החזקה והאמפטית ובעלי דורש ממני המון תשומת לב, דבר שמעייף אותי מאוד. נוסף לכל אני בשליש הראשון להריון שמלווה בעייפות נוראית ובחילות. יש לי ילד קטן שבו אני מטפלת כמעט ללא עזרה, דבר שמאוד קשה לי. אין לי הרבה עזרה בגידולו, בעלי מנסה עד כמה שניתן לעזור, אך הוא חונך כשיח' סעודי וכמה שהוא משתדל כן לעזור, זה עדיין לא מספיק. אמא שלי הייתה גרה בעיר שלי וכשהבן שלי הגיע לגיל 4 חודשים, עזבה לעיר אחרת. איך סבתא מסוגלת להתרחק מנכד שזה עתה נולד ? חמותי גם לא עוזרת בטיפול בילד ומכעיס אותי מאוד שעבור שני הנכדים הנוספים שלה, מהבת שלה, היא נותנת את הנשמה - מבשלת להם, מקלחת אותם, מטפלת בהם ואפילו שהם גרים רחוק יותר ממנה מאשר אנחנו. אחותי שצעירה ממני ב-7 שנים רווקה, אך מאוד עסוקה בלימודי תואר שני ועבודה, כך שגם ממנה אין לי עזרה ואני לא יודעת איך הייתי שורדת אם הייתי עובדת בעבודה יותר תובענית. יש לי מזל עצום שאני עובדת בעבודה שמאפשרת לי לצאת לסידורים באמצע. אני פוחדת פחד מוות מהלידה השניה ורק בגלל המחשבה של איך אסתדר. אני כועסת מאוד על אמא שלי, על חמותי, על אחותי וגם על בעלי שמעייף אותי מאוד עם כמות תשומת הלב שדורש. מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב ? תודה רבה מראש, ניקיטה

האם ניתן להתייעץ עמך דרך אימייל ולא כאן באתר? חשוב לי מאוד שזה ייעשה כמה שיותר פרטי.

ברור שיש מקום לתת מענה בשירות הציבורי למצוקות הנפשיות- שיהיה מתאים ואפקטיבי. אבל, וכמו שחזיתי- התעלמת מהחשיבות של מטפלים פרטיים להתגייס ולהוריד מחירים עבור כאלה שידם אינם משגת בגלל קושי הקיום ויוקר המחייה- ואינם מעונינים מתוך צורך לשמור על עצמם בשירות הציבורי (וזו בהחלט זכות שיש לכבד). 550 שקל למפגש...? גם 350 זה הרבה מדי. איפה הגבול? למה החמדנות הזו שאין לה כל הצדקה? אני יודעת על כמה מטפלים שבעקבות רוחות השינוי ערכו שינויים בתעריף שלהם. לומר 'יש שירות ציבורי'- למטופל שקשה לו לשלם זו הסרת אחריות וחוסר התמודדות. לטיפול הפסיכולוגי יש תעריפים בלתי מציאותיים ומקוממים וללא הצדקה- וכן, יש הרבה אנשי מקצוע אחרים שלמדו לא פחות ובכל זאת לא גובים את המחירים הנ"ל. בקיצור בדק בית הוא דבר שלא יזיק.

אנונימי 60 שלום, אני בן 22 מתל-אביב, אני חסר כישרון,יוזמה תאקט וביטחון ברמות מטורפות. הבעיה שלי היא שמגיל 0 אני מרגיש כלא-יוצלח, סוג של כבשה שחורה לכל דבר בכל היבט בחיים, כאילו לא משנה מה אני אעשה אני תמיד אכשל. כבר כשהייתי קטן היו לי בעיות חברתיות-סוציאליות ולא התחברתי לאף אחד, בחיים לא נכנסתי למערכת יחסים ואת הנשיקה הראשונה קיבלתי רק לפני מספר חודשים - כמובן היא נפרדה ממני כבר בפגישה הרביעית בגלל שאני כזה אפס. אין לי ביטחון עצמי בגרוש ואני לא מסוגל להציע לבחורות לצאת איתן. כל פעם שאני רואה זוג שמח אני פשוט רוצה להתאבד במקום מרוב תסכול ועצבים וניסיתי ללכת לפסיכיאטרים ופסיכולוגים והם פשוט לא עזרו לי... הצלחתי לשרוד בחיים רק תודות למשחקי מחשב שהצליחו לגרום לי לשכוח מי אני באמת כל פעם מחדש, אך כעת המשחקים כבר לא מעניינים אותי ואני לא מסוגל לחיות ככה יותר..... חברים ניסו לשדך לי ידידות.. להכריח אותי להזמין בנות וניסיתי להכריח את עצמי אבל כל פעם שאני מרגיש כאילו אני מתחיל עם מישהו \ נכנס איתה למערכת יחסים אני מפשל (אולי בכוונה בתת-מודע מהפחד) והורס את זה.... חשבתי כבר כמה פעמים להתאבד אך בחיים לא אוכל לפגוע כך במשפחה שלי! אני מרגיש כל כך אנוכי.. כאילו אני מקווה שהמשפחה שלי תיעלם רק כדי שסוף סוף אוכל לשים קץ לחיי!

הי אודי, רציתי לדעת האם אתם (פסיכולוגים) חייבים לדווח אם מישהו פגע בעצמו (שריטות קלות על היד).. אני שואלת רק על שריטות וחתכים על היד ולא על פגיעות אחרות.. ואם כן אתם חייבים לדווח אז למי בדיוק? תודה

אני שואלת על מטופלים שפוגעים בעצמם...

סבבה הבנתי, אני פשוט שואלת, כי אני סטודנטית ואני מפחדת שאם המטפלת שלי תראה שפגעתי ששרטתי את עצמי היא תדווח על כך למכללה בה אני לומדת ואז יעיפו אותי משם או משהו כזה...

מבקשת המלצה על פסיכולוג קליני בת"א והסביבה לטיפול קצר מועד. לגבי שיטות טיפול - מניחה שמשהו בכיוון CBT או נרטיבי. העדפה למישהו שעובד גם עם קופ"ח מכבי בשל קשיי מימון. תודה

[email protected]

אוקיי אז ככה..לפני כמה ימים היה לי טסט פנימי , טסט שבא בנאדם ורואה איך את נוהגת אבל לא נותן ציון או מעביר או לא מעביר הייתי לחוצה טילים ממש עוד שנייה רעדתי היו לי דפיקות לב חזקות ופתאום כול דבר שאני עושה באוטו אני מפחדת שהוא לא נכון.וזה רק טסט פנימי יום שני ישלי טסט חיצוני זאת אומרת בא טסטר בוחן אותי ובסוף אומר עם עברתי את הטסט ועם קיבלתי רישיון מהמחשבה על זה מהיום (שישי) אני נכנסת ללחץ ולא יודעת מה לעשות....איזה הצעות אתם מציעים לי כדי להירגע? לקחתי היום כדור קלמנרבין לפני שיעור הנהיגה והייתי רגועה (כמו תמיד בשיעורי נהיגה רגילים) שמעתי על רסקיו וריגעון של הדס.לאיודעת עם זה באמת יעזור אני לא רוצה לקחת סתם דברים מה אתם ממליצים לעשות? תודה.

שלום וברכה לד"ר,אני סובל מזה 6 שנים של כאבי ראש כרוניים חזקים,כל יום כל היום,עשיתי את כל הבדיקות בעולם ואני כל היום עסוק בזה,בחוליהזה ובייסורים שאני עובר,עשיתי בדיקות כולל mri וניורולוגים וכדורים מפה עד מחר,הנפש שלי עברה הרבה מאד מאד,שאלתי היא אם בעיקרון קיימת לדעתך מציאות של כאבי ראש כרוניים מבעיות של נפש?דברים מהעבר?טראומות שאדם חווה בילדות ולא משתחרר מהם?המליצו לי על היפנוזה..אשמח אם תוכל להתייחס לשאלתי,אני סובל מאד מאד...ישר כח ותודה.

יישר כח

שלום אבקש המלצה לפסיכולוגית קלינית באזור תל אביב רבתי (אפשר גם רמת השרון הרצליה). האם אלו שעובדות עם הכללית מומלצות, מבלי להיכנע לסטיגמות ... אני מניחה שאלו שעובדים עם הכללית זקוקים יותר למטופלים??? מהו טווח המחירים שגובים היום לשעת טיפול? תודה רבה מראש.

יש לי אבחנה מתאריך 9/2009 חדה מאוד עים המלצה לניתוח ההיצרות בעמוד שידרה הלכתי לעוד מומחים ששניים מהם המליצו לא לעשות ניתוח. ואילו סגנו של הפרופסור שהמליץ לעשות ניתוח ראה אותי ואף בדק אותי והיסתכל ארוכות בתיק שלי לאחר היסוס שלו החליט שיש לנתח אותי לא כל כך ברור לי אים ההמלצה לניתוח לא נבעה בגלל שהוא לא יסתור את מנהלו.

בסופו של דבר הכעס דעך ושתפתי אותה, רק לצערי היא לא מחוברת לאינטרנט ואז אי אפשר להראות לה תוך כדי פגישה....וכמובן שהיא לא תשתף אותי ברישומים אישיים, אך מוכנה בכל מה שסכמה בפגישות..בקיצור מה שהיא "מחוייבת" אז ויתרתי...מה שמוזר הוא שכנראה לא אפרד אלא נרד לפגישה בשבוע...אי אפשר לספר בדיוק מה היה...טוב עכשיו היא תקרא כבר בפורם אז אני לא יודעת עד כמה ארצה לשתף פה...נראה......סוף שבוע נעים לכלם...וסליחה שדי השתלטתי על הפורם בימים האחרונים...מיכל

באילו תנאים של טיפול (כמו: תחנה ציבורית/קליניקה פרטית/כל טיפול/ קשור לותק וכו') מחויב המטפל לפי חוק לרשום את מהלך הטיפול?

תודה על המענה המהיר! ואם שיך עוד שאלות: 1. מה אורך הסיכום המחויב לפגישה טיפולית? 2. האם המטפל מחויב לרשום כל פגישה ופגישה, או תאור כללי של תהליך? 3. מי עוקב מבחינת החוק אחרי רשומי המטפל בקליניקה פרטית?

שלום. מקווה שהגעתי לפורום הנכון. אני פשוט לא יודעת עם מי להתייעץ. אני בחורה בסביבות גיל השלושים, גרה לי בדירה שכורה, ובעיקרון אני נהנית מכל רגע. או לפחות נהנתי. משהו השתנה בי בשנה-שנה וחצי האחרונות. נהייתי רגשנית מידיי. אני בוכה הרבה כשאני לבד בעיקר בגלל כל מיני אנשים שפוגעים בי או בגלל אהבות נכזבות. נראה לי שכיום אני הכי מושפעת ונפגעת מאנשים הקשורים לעבודה (בעיקר בוסים) וגם מההורים. וגם מאהבה נכזבת אחת. אני חושבת שתמיד הייתה לי נטייה לרגשנות, פשוט במשך השנים למדתי להתמודד איתה, להלחם בה ולחסום אותה, ולרוב הצלחתי. או עם הזמן הצלחתי. אבל משהו קרה לאחרונה - וכל הסכר הזה פרץ החוצה. אני אפילו בוכה מסרטים - מה שלא היה קורה פעם. והדבר הכי גרוע הוא - שאני משתגעת ומתעצבנת על עצמי שאני נותנת לאנשים אחרים להשפיע על מצב הרוח שלי. ומרוב שאני כועסת על זה אני בוכה מחוסר אונים. מה עושים? איך מפסיקים את רגשנות היתר הזו? איך לא נותנים לאנשים אחרים, כולל אנשים שאתה אוהב, להשפיע עליך כ"כ ועל מצב הרוח שלך? (חשוב לי להבהיר שיש לי בטחון עצמי ואני מודעת לערך עצמי ולכן זה לא נובע מחוסר בטחון. מה שכן - יש לי אגו גדול ולכן כל פגיעה משפיעה עליי) אז מה עושים שיהיו חיים רגועים יותר?

שאלה טובה. האמת שהמון דברים השתנו לי בחיים בשנתיים האחרונות - רבים מהם דווקא חיוביים. כיצד ניתן יהיה לשים את האצבע מה מהם משפיע? הדברים שאני יכולה למנות בקצרה: 1. לפני כשנתיים יצאתי מבית ההורים ומאז אני שוכרת דירה לבדי. אני מאוד נהנית מהעצמאות ומהשקט שלי, ובזה שאני אדון לעצמי. ומעבר לכך, הקשר עם הוריי שלא היה טוב, התחזק ונהיה טוב יותר בעקבות המרחק ומיעוט הביקורים. המרחק עושה את שלו... לטובה. 2. לפני כחצי שנה החלפתי תפקיד במקום עבודתי. במידה מסויימת גם עליתי בדרגת הניהול וגם במשכורת. ואני עושה לרוב מה שאני אוהבת. 3. בעקבות הנ"ל, אם כי זה התחיל הרבה לפני כן, שכבר התחלתי לעלות בדרג הניהולי בתפקיד הקודם שלי, עמיתים מסויימים לעבודה התחילו לקנא ולעשות לי הרבה צרות, בעיקר מאחורי הגב. ריכולים, הסתכסכויות וכדומה. הרבה זמן שתקתי ולא ידעתי מה לעשות - עד שיום אחד, לאחר מקרה ששבר את גב הגמל שלי, החלטתי לשבור את הכלים ו"לפוצץ" את העניין. זה הצליח. נהיה שקט. אנשים הפסיקו (כמעט) לדבר וחזרתי להיות במעמד טוב כמעט מול כל העובדים וההנהלה. למדתי שאסור לשתוק! חוץ מזה יש גם את הדברים הנפשיים... זה לא דברים שקורים בפועל אלא רק במחשבות כל הזמן. כמו לאחר שנים רבות שלא היה לי כל רצון וחשק לבן זוג, פתאום זה צץ לו משום מקום. והרצון הזה מאוד מעיק. (אני בן אדם שמאוד אוהב את השקט שלו, נהנית לבלות עם עצמי, ופתאום הדבר הזה הגיע משום מקום...) וגם אותה אהבה נכזבת שדיברתי עליה. סוג של אהבה בלתי אפשרית ליישום מראש, אבל קשה לצאת ממנה. ובטח יש עוד... האם זה נותן לך איזה שהוא כיוון?

שלום יש לי שאלה מסוימת. נגיד שיצאה סיטואציה בחיים שלי, בעקבות הסתבכות, שבה אני יכולה להעצר על ידי המשטרה, נגיד ל-3 ימים, או להתאשפז בבית משוגעים ל-3 שבועות. מה עדיף? שניהם איומים, אולי עדיף לדעתכם להיות בכלא במקרה כזה, בגלל שזה רק ל-3 ימים? והדגש על 3 ימים!!!

לא נתנו אפשרות שלישית- צימר בגליל...?

כותבת מחדש כדי שלא "אתפספס"... אתה חושב שהרצון להשתנות נובע מהפחד שאי אפשר להכיל אותי? הפחד והכעס הם רגשות קשים .. זה נראה כאילו כמעט כל הרגשות שליליים (יש רק אחד חיובי?? - השמחה..) אבל לאחרונה אני שקועה בפחד וזה אולי מה שמניע אותי לכתוב כאן וקצת לנג'ס לך... בשבוע הבא היא יוצאת לחופשה ולא יודעת איך אסתדר, במיוחד שצריכה להיות במשפט תעבורתי ביום ראשון והיא לא איתי. מפחדת ממשפט קפקא.. שיכלאו אותי ושלא אוכל להיחלץ משם ומ ת ה מפחד. מרגישה שאהיה משותקת ולא אדע להגן על עצמי.. נראה לי שעכשיו בהתקף חרדה-----

אתה יודע, חזרתי קודם מהפגישה עם אמא צביה ואתה יודע מה היא אמרה ???? היא אמרה שנשקול ,וייתכן מאוד שלאחר שהיא תחזור מהחופשה שלה ,נעבור ל 5 פגישות בשבוע. אתה שומע אודי ???? ח-מ-ש בשבוע.. פחד מוות !!!! היא אמרה לי שבאנגליה זה מקובל שאנליזה מתקיימת 5 פעמים בשבוע. אתה קולט אודי ???? אתה עברת פעם כזה דבר מטורף בחיים שלך ????? אנחנו הרי נפגשות תמיד בראשון, שלישי, רביעי וחמישי. שישי תמיד יום מאוד קשה וכבר זמן רב שהיא שולחת לי סמס בשישי ובו ברכת שבת שלום. ( קבענו כבר מזמן שכך היא תעשה) כבר המון זמן שאני מוצאת את עצמי יושבת ברכב בשישי מול הקליניקה שלה. כמה שאני מנסה להמנע מכך אני לא מצליחה. זה כאילו כוח שגדול ממך שמפעיל אותך לעשות את זה. הסמס לא מצליח להרגיע כלום. אודי, אני מתה מפחד !! ממש מתה מפחד !!! אני מרגישה שקורים איתי דברים שאין לי שליטה עליהם.. אתה יודע אודי, אני מרגישה שאפילו השפה שלי הפכה להיות עילגת כזו. משובשת. לא כמו העברית הרגילה שלי מתמיד. אודי, בבקשה ממך, ממש ממש מבקשת תאיר לי , מה קורה איתי ??? אני מתה מפחד!!! אני גם עניתי להודעתך שכתבת לי ב 1.8 שכותרתה "לאט לאט" ואני מנסה להסביר לך מהדברים ההזויים שאני מרגישה שמתרחשים. בבקשה תסביר , תאיר , תעשה לי סדר. מה קורה איתי ???? וחוץ מזה אודי, אתה תשאר פה נכון ????? אתה לא תעזוב גם כן לקראת סוף אוגוסט .נכון אודי ?????? במבי.

בוקר טוב לך, ראשית, אני מאוד שמחה שאתה נשאר פה. משהו קצת מרגיע.. אתה יודע אודי, אמא צביה נוסעת (אם הבנתי אותה נכון) ב 26.8 למשך שבועיים שלמים.. ??? לא יודעת אפילו מה אומרים ?^%*$@# היא הציעה לי לתקופה זו "ביבי סיטר" חלופית. אמרתי לה שלא תעשה טובות, שיש לי אותך.. אז משהו מרגיע בזה שאתה אכן נשאר פה.. אני רוצה לשאול אותך משהו אבל מבקשת מאוד שלא תלעג לי.טוב??? ....לא כל כך הבנתי את תגובתך אלי..על איזה פחד ועל איזו חרדה אתה מדבר ??? גם לא מבינה את המשפט שלך "מכאן אני גם מבין את שאלתך אלי" מה אתה מבין אודי ?? למה אתה מתכוון ?? לא הבנתי כלום ממה שכתבת לי. גם לא בתגובתך שכותרתה "לראות" אתה כותב:"מעניין שאת מבקשת להאיר ומדברת על לראות"... אודי, בבקשה, אני לא מבינה כ-ל-ו-ם ! תגיד את מה שאתה רוצה לומר לי בפשטות. לא ברמזים. אני לא מצליחה להבין כלום. אודי, שתדע לך שאני ממש מתחרפנת. משהו קורה איתי וזה ממש אבל ממש לא טוב. כאילו סתמו לי את המוח במלט :(((( משהו ממש לא טוב קורה איתי ואני אפילו לא יודעת לומר מה קורה :((((

כתבתי לך הודעה בשירשור למטה על התקופות. אם לא קשה לך לקפוץ לשם... תודה.

נמצאת פה הרבה בזמן האחרון, אבל זה מאוד חשוב לי, אז אם אני מגזימה אודי, פשוט תאמר לי...אודי אני רוצה שתקרא בבקשה את ההמשך שלי מלמטה...ועכשיו עידכון, אז נפגשנו ובקשתי לראות את מה שהיא כתבה עליי,היא אמרה שיש לי אומץ, והיא לא הסכימה, אך אמרה שהיא תבדוק אם היא חייבת חוקית..ואני ידעתי שהיא לא תרצה...נראה לי שהלחצתי אותה...ואז החלטתי לברר גם...אז בדקתי ומצאתי שרישומים רפואיים היא חייבת אבל ופה האבל הגדול היא לא חייבת רישומים אישיים...אודי, האם הבנתי נכון??? ואם כן אז במילא כל הרישומים הם אישיים זה לא שבאתי לאבחון רפואי קונבנציונאלי!!! יש משהו טריקי בחוק הזה לא?? אז אולי אתה יודע אודי, מה היא חייבת להראות? מה זה רישומים אישיים?????? אני חשבתי שהיא לא רוצה בגלל העברה נגדית שלה, ובגלל מחשבות שלה...היא לא הציגה את זה ככה והיא גם אמרה שאני אתאכזב כשאראה כי זה בשבילה לזכור מה היה בפגישה וכו'...

רציתי לשאול מה ההבדל בין טיפול בביופידבק לטיפול בנויפידבק? תודה

הי, האם טיפול בביופידבק מתאים גם לאנשים שמפחדים מאוד מאוד מדחיה ולכן הם מעדיפים להיות לבד? אם כן, איך יהיה מהלך הטיפול וכמה מפגשים זה יכול לקחת? תודה

שלום רב לך עדוש לצורך מתן תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק ליותר פרטים. אשמח לקבלם ישירות לכתובת המייל שלי. בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

את כזאת מקסימה!!! הרגשתי חמימות כזאת ממך...ושאני משמעותית?????? פששש לא ראיתי את זה ככה...תודה שהארת את עיניי!!

.. ולמה שישה סימני שאלה על משהו שאמור להיות כל כך מובן מאליו ? .. וטוב שאת רואה כעת.. ו....תודה על מילותייך... קצת מביך כזה... :) במבי.

שישה סמני שאלה כנראה מחוסר אמון בי...מוזר...עדיין הערך העצמי שלי לא משהו.

תודה על הניסיון לשקף לי את מה בעצם רוצה, כמהה לו.. נכון שרוצה שמישהו יידע להכיל אותי כמו שאני, אבל באמת שיותר רוצה להשתנות!!!!! לא יכולה לסבול את עצמי כל כך רגשנית, רגישה, פגיעה ובעיקר מעיקה.. לא יודעת איך להירגע.. לא מצליחה לשלוט בתגובות שלי שבד"כ היסטריות ואובדניות ובלתי צפויות אפילו לעצמי.. מפחדת מהיום הבא.. בעיקר בעבודה.. שלא אפגע במישהו מתוך כעס (מילולית.- חשוב להדגיש..), או תסכול, או רגשי נחיתות ולא משנה מתוך מה. הפחד כבר יצא מפרופורציות... אני מודעת אך לא מסוגלת לשלוט בו.. ובעצמי.. מפחדת שאפגע באחרים וכמובן שכך גם אפגע בעצמי ישירות או בעקיפין... מפחדת לקלקל... ולא יודעת איך להתגבר על הפחד, על הכעס..על החיים. שוב סליחה שאני קשה, כבדה ומכבידה .. (זה מה ששכנע אותי לקחת תרופות - הפחד שמכבידה..מקווה שזה ישתפר עם הזמן..) תודה אודי, מיקה

המטפלת שלי לא יודעת על הכתיבה בפורם...וחשבתי לשתף לקראת הסוף...אולי ממש בסוף...מתלבטת...האם יש ערך לשיתוף הזה בכלל???? כי היא יודעת מה עובר עליי אבל לא שנעזרתי בעוד כלי..האם זה יפגע בה? האם היא תראה זאת כ"בגידה" כזו בטיפול???? האם זה שכבר שנה אני פה אולי יותר זה ישנה עבורה??? ולמי שמוכן לשתף... מה אתם נוהגים לעשות ואיך זה משפיע על הטיפול שלכם?

אני כותבת פה מתחילת נובמבר 2009 ומאז שאני פה אמא צביה שותפה מלאה . אני משתפת אותה מסיבות שונות : * המקום הזה משמעותי עבורי ומשכך חשוב לי שהיא תהיה שותפה מלאה. * פעמים רבות אני ממשיכה לעבד פה את מה שהתרחש אצלה .גם אם אני מביאה את הדברים לעיתים דרך דימויים.. ובוודאי שאני רוצה שהיא תהיה שותפה מלאה לתהליך שאני עוברת איתה.. * תגובותיו של אודי ..ואת יודעת מה, אודי בכלל הפך להיות משמעותי בעיני ומשכך חשוב לי שהיא תכיר אותו . אני נזכרת שאפילו הבאתי פעם לפגישה את "העין הפנימית" של אודי. היא החזיקה בספר, התבוננה בכריכה ואני הקראתי הודעה שכתבתי לאודי (לגבי הרגשות שעלו לי למראה התצלום שבכריכה בו נראה הילד עומד, אקטיבי עם הצלמניה הזו ורגליו בתוך הנעליים המאסיביות האלו .ואילו הילדה יושבת, פאסיבית, רגליה יחפות ואם אני זוכרת נכון כפות ידיה מוסתרות..) הרגשתי משהו כל כך שוביניסטי... הרגשתי גם שהלב מתכווץ לי מהמקום של הפגיעה המינית שחוויתי בילדותי.. אמא צביה אף דפדפה בספר וקראה את מה שאודי כתב אודותיו. מיכל, זה היה לי חשוב מאוד. הרגשתי שאני "מחברת" ביניהם. רציתי שאמא צביה תכיר את אודי. הפגישה הזו כמובן הובילה "למטעמים " "לארוחה דשנה".. אני גם נזכרת שפעם אפילו העזתי להתקרב ,להתיישב צמוד אליה והנחתי את ראשי על ברכיה .וזאת לאחר ש"שמעתי" את אודי מעודד אותי לכך.. כמובן שהקראתי לה את תגובתו של אודי ודיברנו על פרשנויות של דברים .. * היו זמנים שהרגשתי שהיא הרעה ואודי הטוב. היו פעמים שאודי הפך לרע והיא היתה הטובה.. דיברנו על כך הרבה. על הפיצול של הטוב/ רע שאני עושה... * עכשיו (כרגע) אני במקום שגם היא וגם אודי נחווים לי כמכילים רכים, מיטיבים.. וגם זה נכנס לחדר.. * אני מאמינה שפיתחתי העברה לאמא צביה וגם לאודי וזה משהו שנראה לי חשוב מאוד !! שיכנס לחדר הטיפולים. בגדול מיכל אני רוצה לומר לך שהשיתוף שלי את אמא צביה לגבי הפורום מאוד חשוב לי ומעניק לאנליזה עומק נוסף.. אני גם לא חושבת שיש לי אנרגיות להסתיר דבר כל כך משמעותי ממנה. אני גם חושבת שאיכשהו משהו היה נשאר עקר בטיפול.. צר לי מיכל על כך שלא שיתפת את המטפלת שלך.. במבי.

אז ככה, לא לשתף כי היא כותבת רשומים עליי, אז גם לי מותר לרשום ולבקש עזרה ועצות שונות משלה...אולי היא לא צריכה לדעת ה-כ-ל! בשבילי זה אולי מקום לחשוב מחוץ לטיפול..ואני כבר לא שיתפתי מההתחלה (בשונה ממך במבי)ואם אשתף עכשיו אולי היא תרגיש שאני מסתירה ממנה, לא מספרת ממש הכל, אולי היא אפילו תקנא? ואתם יודעים מה? אם היא תסכים לשתף אותי במה שנכתב עליי אז אולי אסכים שתראה את מה שכתבתי עליה...אם הקשר אמיתי זה אמור להיות ככה, לא? הדדיות...מחכה לראות...יש לי פגישה היום נוספת שבקשתי בגלל שקצת התערערתי..אז אספר לכם לגבי השיתוף שלה ואז נראה....(זה הדדיות!!! וזה לא שבקשתי לדעת עליה פרטים אלא עליי!!!)אז נראה אותה מראה לי קודם....אולי זה ילדותי אבל זאת ההרגשה

אודי, אני באי ודאות..לא יודעת מה לעשות...הייתי אתמול בפגישה שכאילו כבר אני סיימתי איתה...לא פתחתי כלום, הייתי די כזו עויינת, כאילו לא אכפת לי כבר ולא רציתי לבוא..ישר כשנכנסתי רציתי לקבוע תאריך והיא אמרה שנחכה לסוף הפגישה..בסופו של דבר החלטתי בסוף ספטמבר שבמקור זאת היתה הצעה שלה...היא לא ממש חשבה שכדאי שאחליט כי אני אשנה את דעתי שוב..הבטחתי שלא אשנה יותר את דעתי וזהו!!! והיא אמרה לי שהיא מרגישה משהו שרצתה למנוע בכל הפגישות..כנראה העברה כזו מאמא שלי.... כל הלילה התעוררתי לסרוגין..ופשוט נהייה לי רע...לא מסוגלת לעשות פרידה בתהליך..לא רגילה..אז היא אמרה שפה המקום...אבל עכשיו מה?? אשתוק? לא אשתף בכלום כי נגמר?????? מה פתאום לפתוח דברים שלא התאפשרו עד היום?????ופתאום היום הרגשתי איך כאילו אני מרגישה בהתחלה ולא בסוף...כלומר מבולבלת כמו שנכנסתי אליה...למרות שאני כבר במקום אחר היום..לא מבינה מה קורה לי...היא אמרה שאפשר לקבוע שיחה חצי שנה אחרי הפרידה ולראות אם אני רוצה שוב להפגש..מה פתאום??? אם אני מסיימת אז לא רוצה לראות אותה יותר אף פעם...מבין?????? מרגישה רע.אוף......חוץ מזה פתאום שאלתי אותה שאלות כאלו של אמון...כמו איפה כל "החומר" עליי נמצא?? מה היא עושה עם זה? האם מדווחים משהו למישהו?? וכו' הבטיחה כהרגלה שהכל בנינו וזה נרשם רק אצלה כי היא מחוייבת לרשום....בשביל תביעות וכו'...והכל נראה לי חרטה כזו..אוף הכל סתם, באתי סתם, נגמר סתם וכו'....כמו השיר הזה "סתם זה הכל סתם, מתיחה מסרט ישן..." אתה הרי אלוף בשירים....סליחה שהוצאתי הכל עלייך...דרך אגב אחרי הפגישה שלחתי לה שאני מצטערת שאני כזו קשה ומאכזבת.............וכמובן שאין תשובה כי ככה החלטנו כבר מזמן...אז סליחה גם ממך שאתה צריך לקרוא הכל...ולהכיל אותי...מיכ (נמאס להרגיש ככה..לא שלמה עם עצמי)

אתם פחות או יותר השניים המוכרים לי פה בזמן האחון. חיפשתי מקום לנוח ומישהו שישמע את השקט שלי. שמחה שאתם פה. תקופה קשה- שוב. מה חדש בעצם?

ברור. ומה מחכה אחריהן? עוד תקופות כאלה שרק מחכים שיחלפו. אז מה הטעם בעצם? יש?

השקט שלך נשמע...מקווה שתחלוף התקופה הקשה...אני פה..גם מחפשת קצת שקט באי הודאות שלי...מוכנה לחלוק את השקט? מיכל

??

רוצה לומר ולא מצליח..

באמת (בתור פסיכולוג קליני שאני מניחה שגובה בהתאם) אשמח לדעת מדוע, בתוך חברה שבקושי מצליחה להתקיים מרשים לעצמם פסיכולוגים קלינים לגבות מחירי עתק שלא עומדים בשום קנה מידה פרופורציונלי למשכורת שמרוויח אדם ממוצע..? 350 שקלים לפגישה בטיפול פרטי זה עוד אפילו נחשב למעט. מדוע מטפלים אחרים שלמדו לא פחות מספר שנים ועברו לא פחות הכשרות והשתלמויות גובים מחירים עממים יותר? אני חושבת שיש פה יהירות גדולה ושהמטפלים הפרטים עלולים לשלם עליה ובגדול בהמשך הדרך. אנשים פשוט יצביעו ברגליים. זה סוג של איזה בניה של אליטיזם כביכול שלא על סמך מקצועיות אלא על סמך מסורת של עשיקה שמקבלת לגיטימציה בגלל כמות הסבל הרבה. אדם שסובל כ"כ- לא אכפת לו כבר לשלם כל מחיר. אני מניחה שתגיד לי שיש שירות ציבורי וכו' וכו וכו'- אך תודה שגם אתה כמטפל לא היית הולך למקום בו מתעדים את הרישום ויום אחד כשתצטרך איזה תביעת ביטוח או ויתור סודיות תשלם מחיר כפול ומכופל. לפי איך שהדברים נראים אני מסופקת אם יהיה לך אומץ להתמודד עם השאלות האלו בכנות או לחילופין אפילו לפרסם את ההודעה. ואני חייבת לומר שמחיר גבוה של מטפל לא רק שלא מעלה את ערכו בעיני אלא עושה לי בחילה כאדם. יש פה משהו לא מוסרי.

היי, במפגש האחרון סיפרתי למטפלת שאני לא שולחת לה הודעת כי אני חושבת עליה ומרגישה שאני מגזימה בהודעות וזה עושה לי רע להדאיג אותה כל הזמן, ושאני רוצה לשתף אותה בדברים טובים כי מגיע לה לשמוע משהו טוב, ואני מבינה כמה קשה לה וכו'. אחרי שסיפרתי הכל אמרה לי שהיא מרגישה שאני מפעילה סוג של בעלות עליה, האמת לא הבנתי בדיוק למה היא התכוונה האם אתה אודי יכול להסביר לי את זה??? האם זה דבר רע שאני חושבת עליה??? למה התכוונה???? אני לא מבינה כלום, האם זה דבר טוב או לא??? האם אי אפשר שהמטופל יחשוב או ירגיש שהמטפל שלו חשוב לו לא יודעת כלום תסביר לי למה התכוונה בדיוק. דבר שני אם יש קושי גדול להמשיך הטיפול בגלל עניין כספי והמטפלת מציעה כמה אופציות לזה והמטופל לא יכול או קשה עליו לקבל או להסכים על האופציות האלו בנוסף ללחצים חיצוניים מהמשפחה על הטיפול שמסרבים ולא מסכימים להמשיך הטיפול (אי אפשר להתעלם מזה כי יש תלות רבה שהם משלמים והם לוקחים אותי לטיפול) אז מה אפשר לעשות דיברנו על זה אבל אין פיתרון כל מפגש זה עולה ואין פתרון רק סבל ולחצים וחרדה מלהפסיק את הטיפול האם להפסיק ולהישאר לסבול????? באמת מה אפשר לעשות ואין סיכול לעבוד לטיפול אחר או מקופת חולים אני רוצה המטפלת הזאתי רקת באמת רוצה עזרה מה אפשר לעשות?????????????? תודה רבה

מה שלומך? מזמן לא הייתי , לא קראתי וסליחה אם לא מעודכנת. מקווה שאתה וכולן כאן בסדר..? עסוקה בלהרגיע את עצמי.. התחלתי לקחת תרופת הרגעה. חשבתי שאני במצב טוב, לא בדיכאון וזה כבר טוב.. אבל כרגע אני לא בטוחה . אני לא יודעת מה יש לי ומקווה אודי, שתוכל לעזור לי להבין. אני מרגישה הכל בעוצמות. בעיקר כעס. וזה נורא מקלקל לי ולאחרים. אבל חושבת שבעיקר לי. כי בעבודה זה פוגע בהערכה ובקידום שלי וגם נשארת בסוף לבד כי כולם בורחים... אז אפילו הכדור לא מצליח להשפיע.. אפילו הוא..האפקט שלו -בורח ממני... לא יודעת אם זה דיכאון או "סתם אישיות גבולית". לא מצליחה להכיל את עצמי והגרוע מכל - שכנראה אף אחד לא יכול לעשות את זה... ובכל זאת מנסה אותך.. אודי? מוזר שאתה קרש ההצלה האחרון שנשאר לי... ואולי זה היתרון ב"וירטואלי" שאתה קובע אם ומתי להגיב וכך לא מתעייף באופן אישי מאנשים.. אודי, לפעמים אני חושבת שחבל שאתה לא הפסיכולוג שלי...כי אתה כל כך חכם ויציב וחזק אבל לפעמים אני חושבת שלא היית עומד בזה כי אני מאד מאד קשה... כך היא מגדירה אותי... אודי , סליחה אם כתבתי שטויות, רק אל תכעס עלי ובבקשה תעזור לי להבין קצת יותר?? בבקשה..

היי, עוד חודש וחצי אני משתחרר מהצבא. שירתתי בחיל הים. במהלך הצבא התחלתי לחוות פחדים וחרדות מדברים רבים כגון: אני קורא דברים בעיתון מספר פעמים, בודק שנעלתי את האוטו פעמים רבות, שאחי הקטן מכוסה טוב. אספתי תקופה מסויימת שקיות ברחוב וזרקתי אותן כי פחדתי שייפגעו במכוניות וגם אותו דבר כיום עם זכוכיות מהמדרכה ומהכביש. בנוסף פחד נורא גדול שלי הוא מכיוון ששמורים אצלי בצבא חלב ובשר ופעם אחת בחור דתי נזף בי על שנפל לי קצת חלב לבשר דבר שהתברר בסוף כבטל בשישים, מאותו יום אני פוחד לאכול לא כשר למרות כי אני ממשפחה חילונית, אני פוחד שמשהו ייקרא לי או למשפחתי או חבריי/מכיריי. אני פוחד אפילו לעמוד לייד בשרי אחרי שאכלתי חלבי או להפך. יש לי חרדות רבות נוספות וקראתי באינטרנט שזה תואם ל-OCD. אני חושש לספר את זה להוריי כי הם לא יבינו ומקווה שאוכל לקבל בפורום תשובה לבעייתי ודרכי טיפול. אני בדכאון קשה גם אם אני מסתיר את זה מהסובבים אותי וזה מעסיק אותי זמן רב מחיי. איך אני יכול לטפל בזה ולפתור את זה? בבקשה ותודה

אני עומד לקראת גיוס לצה"ל כל יום כל היום אני רק חושב על דבר אחד שהוא השיערות הלבנות שיש לי בראש זה כבר בלתי ניסבל... אני כל פעם אחרי תיספורת צובע את השיער כל חודש (אין לי ברירה) ככה אני חי כבר 3 שנים ואני בן 19 עכשיו בצבא אני לא יכול לצבוע את השיער שלי שיצאו שערות לבנות ואני במצוקה קשה, אני לא רוצה שיצחקו עליי או שאני ירגיש לא בנוח כל הזמן... אפילו חשבתי להשתמט רק ביגלל הסיבה הזאת ואני רוצה לשרת. כל האנרגיות שלי בגיל כל כך צעיר הולכות על הבעיה הזאת וזה הורג אותי מבפנים, זה דופק לי את כל החיים... וזה עדיין לא ניגמר, אבל אני יעצור בזה. רציתי לפרוק קצת... אני כבר מיואש ואני במצוקה ולא יודע מה לעשות?!

ד"ר אודי שלום, לא מזמן היה לי קשר עם אדם נשוי וההתרשמתי שהוא לא כל כך בסדר. הסיפור שלי אתו ארוך, והבחנתי בהתנהגויות יוצאות דופן אצלו, כמו אובססיה לסקס. קראתי על "פסיכופתיה" ויש תסמינים שנראו מתאימים למצב שלו. השאלה שלי היא: האם אנשים עם הפרעה נפשית כמו פסיכופתיה יכולים להיות מודעים לבעייה אצלם ולפנות לטיפול בכוחות עצמם??? או שהם פשוט לא מודעים בכלל שהם סובלים מבעיה?? תודה מראש

שלום רציתי לדעת אם ישנה תופעה כזו או הפרעה כלשהי פסיכולוגית,בה האדם אינו שולט על הבכי או הדמעות שלו במצבים רגישים במיוחד,או שכאשר האדם מדבר על נושאים שרגישים או קרובים לליבו הוא אינו יכול לשלוט בבכי ובדמעות וזה פשוט מציף אותו.אין מדובר בדבר נורמלי שאדם מתרגש ובעקבות כך בוכה קצת,אלא במצב בו האדם גם אם מבחינה שיכלית הוא רוצה להפסיק את הבכי זה לא ניתן וזה מציף אותווגורם לכך שגם הוא בקושי יכול לדבר..מעין אוטומט כזה ,שכאשר האדם מדבר על דבר קצת רגשי אצלו או קצת פרטי הדמעות באוטומט עולות. אשמח לדעת האם ניתן לטפל בכך,ובכלל מה שם התופעה /ההפרעה.?,תודה רבה.

אודי, חזרתי עכשיו מפגישה מבולבלת...כנראה ששוב היא רוצה שאני אקח אחריות...אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להיפרד...נכון שנפתרו בעיות...משהו די בסיסי עוד לא ממש נפתר, כלומר היא יודעת הכל אבל בכל זאת זה דורש עוד עיבוד...ולא קבענו תאריך, מבחינתי לקבוע תאריך זה יהיה להפסיק לשתף אותה ולפתוח דברים כי זה סוף לא? ואני כל הזמן יהיה בלחץ והתאריך הזה יהיה לי מול העניים...אני תמיד חותכת קשרים ולא מביטה לאחור ועכשיו אני נדרשת לתהליך של סיום...אני רציתי להפרד תוך שתי פגישות והיא ממש לא בעד!!! אוף מתקשה לקחת אחריות...עד עכשיו היתה דינמיקה כזו שאני רציתי סיום והיא לא ויתרה כי זה בא ממקום לא טוב..עכשיו היא משאירה את הבחירה בידיי...האם היא עושה נכון?? כי אני לא בטוחה בכלל...פתאום כל הביטחון שרציתי לסיים נעלם לו....ובאמצע אוגוסט תהיה הפסקה של שבועיים...האם זה יכול להוות מדד??? ואחרי ההפסקה נתחיל פעם בשבוע עד שנסיים...אוף מתקשה להחליט...חשבתי אולי להשאר עד נובמבר...לא יודעת כבר כלום...כי באמת שלא תחשוב..אני בסדר, השגתי המון, נפתחתי, נתתי את כל כולי לטיפול הזה...והכי חשוב שיתפתי ועיבדתי משהו מאוד חשוב!!!..אבל תמיד יהיו עוד בעיות..במיוחד את מי אשתף בקשיים עם הבנים שלי? אילו גורמי תמיכה יש לי חוץ מבעלי?, ומה עם הקשב וריכוז???? סליחה אודי על האורך...ותודה על המקום המקסים הזה שנותן לי לשתף....אולי בכלל אשתף אותך אחרי שאסיים וזה יעזור לסיים גם פה????האם תוכל להיות פה בשלבי הסיום???

שלום אודי, אני סובלת מבעיות שינה זמן רב (מס' שנים) מה שפוגע ומשבש לי את אורח החיים באופן משמעותי (פגיעה בהישגים בעבודה, בזוגיות, באספקט החברתי וכו'). מהכרות עם עצמי ההפרעה מגיעה משילוב של סימפטומיים פזיולוגים לצד דאגות\חרדות (סובלת מocd). אציין שלמרות כל הסימפטומים שגורמים להפרעת השינה אני אשה בריאה. אני בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית ובמקביל ניסיתי טיפולים שונים: תזונה\ רפואה סינית\ ניקויי רעלים ועוד. הבעיה נמשכת ואני מאוד עייפה, מדוכאת ומיואשת. התחושה היא חוסר אונים, ניסיתי את מיטב הטיפולים ומיטב המטפלים ואין מענה. גם הפסיכולוגית חסרת אונים מול המצוקה שלי מה שעוד יותר מייאש. שאלתי הראשונה היא האם טיפול בהיפנוזה עוזר במצב כזה, ושאלה אחרת: שמעתי על טיפול cbt בהפרעות שינה עם סטטיסטיקה של 90% הצלחה. יש בי רצון לנסות אולם הטיפול מיועד לסובלים מהפרעות פסיכוסומטייות ואני חוששת שהגוף שלי עקשן ולא ישתף פעולה והסימפטומים יגברו על כל דפוס התנהגותי\חשיבתי... אני נעה בין רצון עז לפתור את הבעיה ולזכות באיכות חיים לבין חשש מאכזבה נוספת, ושלא לדבר ען הוצאות כספיות שמכבידות מאוד. אשמח לכל עצה או הכוונה, אולי יש משהו שלא חשבתי עליו... מראש, תודה רבה! מרי אן.

תודה אודי על תשובתך, בדקתי ברשימת מטפלים מורשים באתר של האגודה הישראלית להיפנוזה אך לא ראיתי מטפל שתחום ההתמחות שלו היא בהפרעות שינה. כיצד אוכל להגיע למטפל עם ידע ונסיון בתחום זה? תודה, מרי אן.

שלום שמי מיכל והייתי רוצה להתחיל (שוב) בטיפול פסיכולוגי. אני לא ממש "טובה" בראיונות לתפקיד כה משמעותי...אז מה שאעשה הוא לומר מה אני מחפשת בפסיכולוג/ית. הקשבה פעילה - אינני מחפשת מהנהנים למיניהם - אני חושבת שזה לא אפקטיבי. הייתי שמחה אם המטפל/ת שלי יהיו כאלו שידעו לעמת אותי עם הבולשיט שלי, וישקפו לי נכון את המצב, בצורה כזו שאוכל לגלות איתם ובעזרתם את הדרך לפתרון בעיות מסוימות ותמיכה בתהליכי התמודדות עם משברים, משקעים מהעבר וכו'. גילוי נאות: יש לי מגבלה תקציבית. אני יכולה להקציב לטיפול עד מאתיים שקלים.

אני קופצת לכאן לומר שלום ולספר שכנגד הרבה מאוד סיכויים, אני סוף סוף אמא! כתבתי כאן פעם מול מלי המקסימה תחת הכינוי סולם מינורי/סולמית. כשמלי עזבה הפסקתי לכתוב, אבל המשכתי להנות מהקריאה בפורום. התחשק לי לכתוב ולשתף בחדשות הטובות, כשאתה אודי הוצל"את את הספר שלך (גם סוג של לידה :))וכתבתי מס' פעמים את ההודעה, אך כל פעם היא התעופפה ונעלמה לה בחלל הסייברנטי. בכל אופן מקווה שהפעם היא תעלה ומאחלת לכולנו הרבה בשמחות! הדר

הי,לא קראתי אותך אף פעם..אבל אני שמחה בשבילך..מזל טוב...וגם טוב לדעת שאחרי שהפסקת לכתוב כאן את משתפת בדבר כה משמעותי וחיובי..נפלא!!! שיהיה לך רק טוב..מיכל

שלום.אני מקווה שתוכלו לעזור לי . אחרי לידה אני סובלת משיער יבש חסר ברק.קשה לסרק אותו .מלא קשרים .מה אפשר לעשות. מסיכות שמפו.אני מודה לכם

יש לי שיער יבש חסר ברק.מלא קשרים. קשה לסרק אותו. מבקשת עזרתכם דחוף.תודה רבה

שלום, האם עצלנות, עצלות חוסר מוטיבציות וכד', הם מצב נפשי או תכונה אישיותית? האם יש גן שאחראי לעצלנות? תודה מראש אנה

לפנות לטיפול זוגי ביחד, להבהיר ולחדד את המצב,ואולי גם לגשר...

בתי בת 13 ומשתעלת במשך כחצי שנה,השיעול הוא רגשי, טיפול בביופידבק יכול לעזור?

שלום רב לך גלי אם אכן השיעול של ביתך הוא על רקע רגשי כפי שאת מתארת ולא נובע מסיבות אחרות כגון אלרגיה וכד'. ניתן לעזור לה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי וביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בהתאם. תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

ידיד שלי היה עד פעמיים לניסיון התאבדות של חברתו לשעבר וב-2 הפעמים הצליח להצילה. מאז (חלפו כבר שנתיים) והגם שהם נפרדו הוא חש תחושת אחריות מלאה על חייה כאילו הוא המלאך המושיע שלה ופעם ביום מברר לשלומה (דרך חבר משותף). הדבר מונע ממנו לחלוטין ליצור קשרים זוגיים חדשים כי כל כולו עוד בקשר ההוא (הוא ממש לא רוצה לחזור אליה). איך גורמים לו להבין שאין לו שליטה על חייה ושהוא חייב לשחרר קצת? האם התופעה מוכרת?

אודי, אני רוצה להקדיש לך משהו שכתבתי...ולכל המטפלים שעובדים כה קשה ולא תמיד זוכרים או יודעים כי אנו מעריכים אותם מאוד... אם תדע איך לגשת, אם תדע להקשיב בשקט, ללא שיפוט, ללא בקורת, בסטטוסקופ הרגישות, בזהירות יתרה, במסע איטי, בסבלנות אין קץ, באומץ לב, באמפתיה רכה, במילה מלטפת, גם אם כואב וגם אם הלב מתכווץ, אם תיגש ותביט היטב מבפנים, תוכל להבין קצת יותר מקרוב, כי הרגש שברירי ובתוכו המכאוב, אם תביט אל הנפש ממש מקרוב, תגלה עולם ומלואו שיגע גם בך, תגלה כי גם בך הרגש ישנו, אם תדע להיות כה קרוב, אזי אחי ראוי אתה להיקרא פסיכולוג וכך אתן את כולי ובך אאמין, כי אפשרי כל רגש לחבק ולאהוב.......

בעצם ההודעה הזאת קשורה לך אודי ולכל הכותבים הקבועים כאן...ואולי גם להרגיע את עצמי...התחלתי יותר להאמין ולמרות שהיה פה קצת תחושה של פחד כזה שאנחנו לא עד כדי כך יכולים "להסתתר" פה ומשהו בזמנים של התשובות קצת חרג מהרגיל עדיין מצאתי ואני מוצאת מפלט בפורם הזה ואודי אני כבר לא מחפשת לאן נעלמת...מאמינה שתחזור גם אם אינך עונה בדיוק בזמן...משהו בבסיס שלי השתנה...אודי אני כל כך רוצה לשתף ולהסביר וקצת חבל לי שאני לא יכולה ממש הכל....רוני ובמבי יקרות תדעו שאני הייתי במצב הזה שקצת פוחדת לכתוב פה מצד אחד וגם מחכה לתשובות של אודי שיגיעו בזמן..אבל לאט בצעדים קטנים אני לומדת שאפשר לבטוח באדם..זה קשה לי עדיין אך האמון זה משהו שבא והולך ובסוף לומדים במי אפשר להאמין ובמי לא... וקצת על פרידה...אודי אני פוחדת מתהליך הפרידה אני רגילה להפרד ולא להביט לאחור אלו הם הפרידות שלי..חדות כאלה ובדרך כלל באות מהצד שלי...אני אדם פתוח וחברותי שמסגל לכל מצב ומתחבר מהר אבל הקשרים שלי רופפים...ללא חברים קרובים...והיא בקשה שאנסה אחרת ושפה המקום ללמוד גם איך להיפרד אחרת ובכל זאת אני חוששת מהפרידה מאוד...וממש קשה לי לעשות תהליך של פרידה...בנתיים עוד לא קבענו תאריך האם חשוב לקבוע? וגם בקשתי להמשיך לבוא פעמיים בשבוע עד סוף החודש ואחר כך לנסות להוריד לפעם אחת בשבוע אבל קשה לי...איך הולך תהליך הפרידה? יש נוהל? מפחיתים פגישות עד שלא באים כלל? זה קצת מאיים עליי כרגע למרות ששוב מצבי ממש טוב והשגתי את המטרות שלשמן הגעתי ואני שמחה על כך...ואל תשלח אותי עם כל השאלות אליה אלא פשוט תאמר מה נהוג בד"כ? יודעת שאולי זה תלוי במטופל אבל בכל זאת אשמח שתסביר....מיכל.