פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אשמח לעזרה במציאת מאמרים מאמרים בנושא פסיכולוגיה חיובית

שלום יש לי פיברומיאלגיה והרופא המליץ לי על ביופידבק אפשר בכללית?

שלום רב לך , טיפול בפיברומיאלגיה מוצלח הוא שילוב של הגישה הקוגניטיבית התנהגותית וביופידבק כשמכינים תכנית טיפולית מותאמת לאדם ולבעייתו. לא בכל קופה ישנם מטפלים בעלי ההסמכה והכישורים של טיפול c.b.t. קוגניטיבי התנהגותיוביופידבק. רצוי, כדאי וחשוב לבדוק אם אכן המטפל/ת הם בעלי ההכשרה המתאימה. אשמח לעזור תודה על הפנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, משהו ממש ממש לא טוב קורה.. אני מאוד רוצה לשתף אותך אבל גם מפחדת פתאום.. כן, הקטע הזה עם טלטול הצליח לטלטל גם אותי..מאוד.. פתאום אני מפחדת..ואולי תחליט לפעול באופן דומה גם לגבי ההודעות שלי ???? כך, פתאום תאמר לי :" במבי, החלטתי להעביר הלאה לטיפול (???) ...לטיפול של מי ???? בפנטזיה שלי אני "שומעת" אותך מעביר לטיפול של המשטרה (????) וכך, ללא הודעה מוקדמת, דופקים על דלת ביתי שני גברים חסונים,לבושים בלבן. תופסים אותי בזרועותי ,מובילים אותי לרכב שחונה למטה,לא אומרים מילה ואני מוצאת את עצמי באשפוז כפוי.. .. אודי, אין לך מושג איך הקטע הזה עם טלטול תופס אותי בזמן לא טוב.. מאז שאמא צביה חזרה קרה וקורה משהו לא טוב.. אני רציתי לדבר איתה על דברים טובים שקרו ואיכשהו היא הובילה את השיחה לנושא שכבר מזמן היא אמרה שהוא מחכה בצד אבל שאזכור שצריך לדבר עליו. לי ממש לא התאים לדבר על זה עכשיו..היא העלתה אותו בכל זאת וכך נפתחה לה תיבת פנדורה שמובילה למקום ממש לא טוב.. קורה משהו ממש לא טוב אודי, אני מפחדת לספר לך. אוף איתך אודי. אני מרגישה שחסמת לי את הפה . לא יכולה לומר לך.מפחדת מאוד. אתה יודע, גם אצלה אני מדברת בחלקי משפטים.מאוד מפחדת פתאום. לא כ"כ סומכת..מפחדת שהיא תיפנה לכל מיני גורמים.. כן אודי, יש לי מחשבות איומות..כן, גם קונקרטיות. ויש בי רצון כ"כ חזק שהיא תשמור עלי. תחזיק אותי חזק ולא תאפשר לי לעשות שטויות. אודי, אני נורא מבולבלת..אולי זה בגלל שהיא נסעה בתחילת החודש לשבוע ? אולי בגלל השינה שלי שמשהו השתבש בה ? אולי בגלל הפנטזיות על נזעי חשמל וניתוח לובוטומיה ? אולי בגלל שאני לא יכולה יותר עם ???? עם מה ??? גם אני לא יודעת. אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה.. אנשים "מבחוץ" אם היו יודעים ,היו נשארים פעורי פה ואומרים לי: "את ? לך יש מחשבות כאלו ? ולמה ? איזו סיבה יש לך ? מה רע לך כ"כ ? למה את חושבת כל הזמן על..." לא היו יכולים להבין.. ואתה יודע אודי,באמת באמת שגם אני לא יודעת למה זה . באמת כאילו טוב לי ולא חסר לי כלום. ומרגיש לי ש... אוףףף עם הצנזורה הזו..איזה קריזה. אתה לא תאמין אודי, יש בי דחף עצום !! ל... ובו זמנית רצון אדיר להיות מאושפזת במחלקה סגורה ושישמרו עלי ולא יאפשרו לי לעשות שטויות. אודי, אני מצטערת על ההודעה הלא ברורה הזו.. אני מרגישה שאני ממש מבקשת ממך משהו ואני לא יודעת מה. אולי מבקשת "רגיעון". שתאמר לי שההודעות שלי לא "יטופלו" (איזה פחד !!!!!) ב ??? נשמע כזה כמו אינקויזיציה.. אודי, תרגיע אותי בבקשה.. וגם לגבי החיים תגיד כזה כמה שהם יפים ונפלאים וכל מיני כאלו.. במבי.

שלום ד"ר , אני בן 30 חודש הבא, בעל תואר שני , בתפקיד בכיר בשוק ההון. בעייתי היא כי לא תמיד הדברים היו כך, אני מגיע מעיירת פיתוח שבה כבר מגיל צעיר (8) , יצאתי מהבית למוסדות חינוכיים ופנימיות ועברתי גיהנום עליי אדמות. תודה לאל, מצאתי את דרכי וחיי היום מוצלחים. לפני כשנה וחצי עברתי פרה עילפון בנהיגה. נאמר לי שיש לי התקפי חרדה. בתקופה הזו בדיוק שיפצתי דירה, למדתי לתואר שני, עבדתי באינטנסיביות וניסיתי אני ואשתי להיכנס להריון. לכן כשאמרו לי שזו הסיבה, די הסכמתי. היום אני אחרי הכל ואפילו אשתי בהריון מתקדם, ועדיין, מידי פעם אני עובר התקפים שמחקים מצב של כמעט עילפון. אגב אני מטופל בציפרלקס ואף סרוקסט לקחתי תקופה, כיום אני על חצי כדור ציפרלקס ליום. העבודה די מלחיצה אבל אני מסתדר איתה לעניות דעתי. מקווה שמסרתי את כל המידע הדרוש. מה עליי לעשות? תודה רבה!!

שלום לכם בבקשה עיזרו לי אני לא מוצאת שום פורום שיכול לתמוך בי במצב שבו אני נמצאת עכשו . הבת שלי ילדה מבית טוב כמו שקוראים לזה הודיעה לי אתמול שהיא במערכת יחסים מינית עם בת ואני לא מצליחה לעכל את מה שהיא אמרה, דיברתי איתה והגעתי למסקנה אחת שהיא פשוט לא מסוגלת לפתח קשר עם גבר בגלל כל הטראמות שעברו עליה כילדה ( מעשה סדום על ידי בין כיתתה כשהיתה ילדה קטנה, התעללות נפשית במשך שנים מאבא שלה ) לדעתי היא פיתחה רתיעה וסלידה מגברים והיא חושבת שהיא לסבית , היא אומרת לי אני נמשכת גם לגברים אבל קשה לי לתת להם לגעת בי , היא בת 23 בתולה , לאחרונה היא הסתובבה בחברת בנות לסביות בגלל עבודתה ואחת מהם התחילה איתה היא נרתעה אבל בפעם השניה הגיבה בחיוב, היא אומרת שהיא אוהבת אותה אבל אני אמא שה אני מכירה אותה היא לא לסבית היא לא מעונינית ללכת לפסיכולוג ורוצה להגיע להחלטה שלה לבד. היא ילדה מאוד סגורה בעיתית חברתית לא יוצאת למועדונים לא מבלה בחוץ כמעט בכלל הרבה בבית איתי ועם אחיותיה ואחיה מאז שהיא התחברה לבחורה הזאת היא פשוט הפכה למשהו אחר, היא מרגישה בנוח איתה ועם חבורותיה אבל אני מכירה אותם אחת מהם עם פיגור שכלי השניה עם פיגור קל והחברה ממש מפחידה בחזות ובהתנהגות . מה עושים הצילו אני מרגישה שאני משתגעת ברמה של חוסר תפקוד . אני שוקלת לסלק אותה מהבית כי אני יודעת שהיא לא תתמודד לבד אבל מפחדת יותר מהסביבה שפשוט תמחוק אותה . אני מפחדת מעצמי אני מרגישה גועל כעס תסכול ואפילו שנאה כלפיה היא לא חושבת על כלום מלבד על עצמה לא חושבת מה זה יעשה לה , החברה שבה היא מסתובבת הם עלובי החיים אנשים שעברו התעללות מינית וטיפולים בבתי משוגעים ממש כך אני לא מדברת סתם. אני מרגישה שאני לא רוצה אותה לידי בכלל ואני לא מבינה למה היא הבת שלי, החברה שלי מה קרה לה שהיא השתנתה כל כך אני יודעת שהיא טיפוס נגרר אף פעם לא יזמה כלום תמיד הלכה אחרי כולם ואני בטוחה שזה מה שקורה לה עכשו . האם היא כל כך אבודה בודדה ..... שאני לא ראיתי. תעזורו לי בבקשה

שלום, יש לי אח בן 36, רווק שגר עם ההורים, עובד בעסק שלהם, אין לו חברים והוא ממש מפחד ליצור קשר חברותי עם אנשים (כנראה בגלל שהוא מרגיש רגשי נחיתות חזקים), שלא לדבר על יצירת קשר עם בחורה שזה משהו שלעולם לא קרה לו. הוא חי חיי שיגרה של אנשים בגיל מבוגר, הוא לא יוצא לבלות וכל הזמן שהוא לא בעבודה הוא נמצא בבית, מסתובב בבית חסר מעש, בלי תכלית ובלי מטרה בחיים, מכניס עצמו למחשבות ולחרדות, המצב הבעייתי הזה הוביל לזה שאמי נעשתה בעצם כמו חברה שלו ואפילו כמו אישתו, הוא כל היום לידה, מדבר אליה ממש כאילו הם זוג, היא נעשתה כחברה היחידה שלו וכל חייו סובבים סביבה ואמי מצידה בעלת סבלנות עד אין קץ מצליחה לספוג את העוולה ע"י רגשות רחמים עזות שחשה כלפי אחי. בנוסף, המצב הסבוך מוביל למתחים וריבים בין אבא שלי לאחי על כל דבר פעוט. ואמי נקרעת באמצע אובדת עצות. אחי מודע למצב הבעייתי שהוא נמצא בו ורוצה לצאת ממנו אך אינו יודע איך, וגם אנחנו לא יודעים וממש אובדי עצות איך להוציא אותו מהמעגל שבו הוא נמצא, הורי השקיעו ומשקיעים המון כסף על כל מיני גורואים ומטפלים למיניהם אך לשווא, הבחור לא זז מילימטר מאורח חייו. אנחנו סבורים שאולי הוא ימצא כיוון עם קבוצה של אנשים כמוהו, שיוצאים לטיולים ביחד ויוצרים חיי חברה והווי חברתי ובכך יטפח עצמאות כלשהי. אציין שהוא אובחן בעבר עם קשיי למידה וקשיי תפישה קשים. רציתי לדעת האם שמעת על אנשים עם אותה בעיה? והאם יש קבוצה כזאת כמו שכתבתי לעיל?

מההודעה הזו שכתבת לטלטול (הראשונה שמחקת משהו משם...)נראה לי שאתה מנסה להגן עליי...אולי אני טועה? כאילו שאני חסרת אונים (כך כתבת...)אז ממש לא!!! נכון שיש מצוקות....אבל... דבר אחר- בזמן האחרון יש לי תחושה שהמטפלת שלי אמביוולנטית כלפיי כלומר לא אכפת לה שאבקש פגישה נוספת אבל היא מזכירה לי שצריך לעזוב בזמן כשאמרתי שאאחר מעט, כי צריך לפנות את החדר...כאילו שאני לא יודעת ויש לה משפטים כאלו כאילו לשמור על גבולות...זה ממש לא נראה לי....יש לי הרגשה שהיא פשוט רוצה להתקדם כי הייתה התקדמות...אבל כאילו היא עומדת עם סטופר ונמאס לה ממני.........האם כשנמאס למטפל ממטופל ובטוח שזה קורה...(ולא בטוח שזאת העברה שלי...) הוא צריך לומר? האם לא מן הראוי שהיא תאמר מה היא מרגישה באמת?????? ושלא תסבן אותי כדי לא לפגוע...פתאום יש לי הרגשה כזו..גם איתך...ללכת איתי על קצות האצבעות כי אני פגיעה כזו...לא אוהבת להיות פגיעה!! לא אוהבת את המילה הזאת "קורבן" כי אני לא מרגישה ככה וזה מעצבן כשהיא אומרת את זה!!!! וגם זה טוב שאתה אומר שאני בסדר...אבל אולי גם אצלך יש תחושה של "צריך להגיד אז אני אומר שלא תפגע"?...אודי..התחושות שלי של לא להזדקק אולי ולהיות מאוד זקוקה חזקות מתמיד!!! האם בגלל שספרתי?? בקשתי שתחשוב על תאריך יעד שבו נפרד מהטיפול וגם אני אחשוב על כזה אחרת זה לעולם לא יגמר הקשר הסבוך של מטפל מטופל...ונדבר בפגישה אבל בנתיים רציתי להיות לבד, להתחבר לעצמי ניסיתי...ואני מרגישה במקום זה בודדה...תחושה שמזמן לא הרגשתי........ואין אי אפשר מולה בטיפול כי נראה לי שהיא סתם אומרת משפטים כאלו ש"חייבים" מתוקף היותה מטפלת....אוף.... האם יש לך דרך שבה אוכל לומר לה שלא תסבן אותי בלי לפגוע בה ושתבין שאני יודעת שקשה איתי....ושתפסיק לחמול עליי..סליחה שהארכתי בדבריי....

עצוב,אבל בכל אופן מה שלומה? האם היא בסדר?אודי האם אי אפשר לדווח למישהו על כוונותייה? כולי תקווה שהיא בטוב.ליבי איתה.

שלום, אני בחורה בת 21 סובלת מגיל צעיר מהרבה בעיות שעם השנים לא הסתדרו ובגלל זה אני רוצה ללכת לטיפול שיהיה כמה שיותר אפקטיבי לבעיות שלי. בעבר (בערך מגיל 14) טופלתי אצל פסיכולוגים וגם אצל פסיכיאטר שנתן לי כדורים נגד חרדה אבל עברו מאז כבר 8 שנים והטיפולים ההם לא כלכך עזרו מכיוון שלא שיתפתי פעולה והייתי בטוחה שאני לא צריכה את זה והציק לי שמישהו מחטט בעניינים האישיים שלי (מלבד הפסיכיאטר שישר רשם לי מרשם לפרוזק שאותו הפסקתי ליטול כעבור חודשיים שלושה כי החרדות די עברו)..כיום אני מבינה שאין לי אפשרות לשים את הבעיות מאחור ולהדחיק אותן ואני מבינה שאני חייבת טיפול לאחר ניסיונות כושלים של השתלבות במסגרות חברתיות. מגיל ההתבגרות החריפה הבעיה של השתלבות במסגרת חברתית בגלל היותי ביישנית וחסרת ביטחון מה שעם השנים אפשר להגיד התגבר. אני בנאדם מאוד לא עצמאי ולא הצלחתי להשאר בשום מסגרת כולל תיכון אפילו לא סיימתי את כיתה י' עקב בעיות חברתיות וחוסר השתלבות ומוטיביציה בלימודים ובכלל, בצבא גם לא הסתדרתי ולא בשום עבודה או לימודים. הבעיות שלי הן- חוסר ביטחון ברמה קשה מאוד, בעבר היו לי חרדות בקשר למחלות ודברים רעים שעלולים לקרות לי אבל בשנים האחרונות זה יותר חרדות חברתיות שאני פשוט בחברת אנשים ממש חסרת ביטחון, סגורה, מרוחקת, ביישנית, כשפונים אליי אני מסמיקה ורועדת לעיתים קרובות, אני לא מצליחה ליצור קשר חברותי עם אנשים ובגלל זה גם אין לי כרגע כמעט שום חברים או קשר חברתי. אני סובלת מהבעיות האלה מאוד ובעיקר מדימוי עצמי נמוך. אז 3 הבעיות העיקריות שלי לפי מה שקראתי במאמרים וכו', הן- חוסר ביטחון עצמי ברמה גבוה, חרדה חברתית, ודימוי עצמי נמוך. השאלה היא- איפה בדיוק הכי מומלץ לטפל בכל אלה ומה יהיה הכי אפקטיבי ויעיל למצב שלי? ביררתי על טיפול קוגניטיבי מה שאמור להבטיח תוצאות שיטתיות לפי מה שהבנתי בכל מה שמפריע לי נותנים עזרה ותרגול שאמור לתת תוצאות יותר מאשר רק "לדבר על זה" האם באמת טיפול כזה יוכל לעזור לי במצב שלי להיפטר מהבעיות האלה שעוצרות אותי? אני יודעת בדיוק מה הבעיות שלי ומאיפה הן נובעות פחות או יותר הבעיה היא שאני לא מצליחה להיפטר מהן כמה שניסיתי בכל המצבים האפשריים לאמץ דרכי חשיבה אחרות ולהתגבר על זה - כנראה שזה חזק ממני. אז מה עליי לעשות? האם לפנות לטיפול הקוגניטיבי? לפנות לטיפול פסיכולוגי רגיל? או שאולי יש שיטות טיפול אחר שמומלצות לבעיות האלו? באמת שאני לא יודעת ואני לא רוצה לבזבז זמן וכסף (שאין לי ממש יותר מידי) בשביל להשאר בסוף שנים באותו מצב. יש לי רצון חזק לטפל בבעיות- מקווה שזה אמור לעזור , בכל אופן אשמח לקבל כאן המלצה לטיפול שהכי יכול להתאים ולעזור לי... מקווה לקבל עזרה. נועה.

אני בת 31, מבקשת המלצה לפסיכולוג לא יקר (גבר), הנושא שמטריד הוא בעיקר קושי במציאת זוגיות, כיוון בחיים, מיקוד ודכאון קל לאחרונה, אשמח להמלצה חמה :) תודה, יהב :)

אני יודעת ומבינה ממש את החשיבות של גבולות בטיפול וכו'.עד עכשיו עם המטפלים שנפגשתי סיכמנו תמיד שנשמור על קשר במייל בין הפגישות כי זה היה יותר נכון לי בגלל מצבי ה"רעוע". התחלתי עכשיו עם מישהו חדש- כתבתי לו מייל שואל והוא אמר שנחשוב על זה ביחד בפגישה.ואני מתלבטת אם להגיד לו את זה על ההתחלה או לנסות בלי?מלחיצה אותי המחשבה על גבולות כאלה. אני מרגישה שאני עוד צריכה את ה"מעבר"..

שלחתי לו את ההודעה ששלחתי לכאן וזה היה רעיון מצוין. תודה לך.הוא הגיב והבין וענה תשובה מרגיעב ומבינה.תודה שוב. מצד שני המטפלת שממנה עשיתי את המעבר בליווי שלה ולפי המלצתה מתעקשת להשאר ברקע עם מסרים שכבר ניסיתי בלעדיה וזה היה לא טוב וצריךלפחות עוד מפגש כדי שנחליט על כללי המשחק בזמן שאני אצלו וכו'- היא כאילו לא משחררת.. מה אתה אומר?

שלום, אני בן 24 היה לי מקרה לא נעים: אני ובן זוג (כמה ימים ביחד) הלכנו לישון ביחד אחרי בילוי. תוך כדי שינה, תקפתי אותו והחזקתי את ידיו חזק. הוא התנגד, נתן לי סתירה, והלך. אני לא זוכר שום דבר ממה שקרה... זה רק התברר לי יום אחרי. אני לא אלים ואף פעם לא הייתי מעורב באלימות כלשהי! פעם אחרונה שעשיתי דברים מתוך שינה היה בגיל 15 שרצתי בבית באמצע הלילה ומלמלתי בצעקות אמי התעוררה ונבהלה... המקרה הנ"ל מאוד הבהיל אותי... מה עושים? איך מונעים את המקרה הבא? תודה

אם יש לי פחד מאחריות ותמיד פחדתי להיות אחראי לכל דבר, ללימודים שלמדתי (בראש אמרתי לעצמי שאני לומד בשביל ללמוד) או אפילו אחריות לחברים (היה לי הרבה יותר נוח כשידעתי שאני סתם משתעשע עם אנשים) ועכשיו אני מרגיש שאני צריך לקחת אחריות על החברים שיש לי עכשיו ועל לימודים נוספים שיתנו לי קריירה רצינית וזה מפחיד אותי עד לרמה של חרדה, עד לרמה שלא כיף לי עם חברים ולא מסוגל ללמוד כלום, כאילו המח שלי נחסם. האם כדאי למצוא את הסיבה לפד הזה מהילדות או שפשוט לפתח אותו עכשיו (כי אולי פחד מאחריות נובע מזה שלא הייתי אחראי אף פעם ולא באכרח מטראומה כלשהי), והאם כדאי להעזר בכדורים נגד חרדה למצב שכזה? כי ממש קל לי להסיר את החרדה כאשר אני לא חושב על שום דבר אחראי שאני צריך לעשות, אבל זה לא מוביל אותי לכלום ואני כבר זקן! (בן 30) מה לעשות?? (ובעצם אני מביר ממני את האחריות בזה שאני שואל מה לעשות, הבנתי שזה שאני מודע לעצמי לא עוזר לי יותר מידי האמת)

שלום אודי יש לי שאלה יש לי חבר ראשון-ואני כבר בת 25 גיליתי לא מזמן שאחרי כלכך המון זמן שרציתי להכיר חבר ולא הצלחתי ופתאום מצאתי את אהבת חיי הבן אדם הוא טיפוס שרוצה מין...ולא סתם מין אלא אוראלי...ואני נגעלת קודם כל אני שמורה ומין אקיים ב"ה אולי המון אבל רק אחרי חתונה או סמוך לאירוסין או חתונה.. דבר שני אנאלי או אוראלי מגעי לאותי ולא אעשה זאת לדעתי כל הסיפור הזה מקיים אצלי המון חששות-שמא אם לא אתן לו יעזוב או אני אעזוב בגלל שלא רוצה לתת לו .. אבל עם זאת נורא הוא הפחד שאחרי כלכך המו ןשנים שלא מצאתי אהבה וחיפשתי..ואני בחורה תודה לאל משכילה ונאת מראה עם תואר והכול ולא חסר אבל היהנ לי קשה..אז פוחדת שמא לא אמצא ופוחדת אם אמצא אם לא יהיה זה שוב אחד שרק רודף מין מין מין ולא את הבחורה עצמה מבפנים נכון שזה חשק מיני לגברים לא ידועת למה אבל קיים-אבל בכל זאת מפחדת נורא שלא אמצא מישהו שלא רוצה רק אוראלי או רק מין מה עושים אודי?איך מסירים הפחד?האים כל הגברים ירצו רק אוראלי? האים מין וגינלי זה סתם רכיבת סוסים מה שנקרא סליחה על הביטוי הוא עליה היא עליו בלי אותה הנאה שחשים באוראלי? למה כל גבר רוצה ביד או רוצה שימצצו לו מה זה נותן להרגיש האים בלי זה זה לא עוזר ולא נותן הנאה? מה אעשה אודי? מה מציע ד"ר? האים מין וגינלי הוא גם מלווה בנשיוק ציצי למשל-חיבוק נשיקות ליטוף נישוק רגל ויד ואיברים-גם אם זה לא מין אוראלי של למצוץ פין או לעשות לו ביד אלא רק נישוק בגוף וליקוק בגוף. תודה רבה רבה אשמח לעזרה מיואשת

היי, ישלי חבר ממש טוב שבזמן האחרון יש לו מצבי רוח משתנים. אני כמעט בטוחה שיש לו מחסור בויטמין כולשהו או משהו בסגנון (קראתי קצת באינטרנט) תיאור- בימים האחרונים הוא לא יודע למה הוא מדוכא. ממש בלי סיבה. הוא מחפש תעסוקה מתמדת העיקר לא להיות לבד. כשהוא ישן ישלו מין "פרכוסים" כאלה כמו תיקים בכל הגוף כל כמה שניות הוא אומנם בן 17 אבל לא נראה לגילו- ישלו תהליך התפתחות/גדילה מאוחר בזמן האחרון ישלו גם המון כאבי ראש בלי מוסברים.. הוא גם כל הזמן עייף.. מה תוכל לייעץ לי לעשות בנוגע אליו? (בעבר הוא טופל אצל פסיכיטאר אבל מהר מאוד הבינו שהוא בסדר גמור.. נתנו לו מזמן מזמן תרופות נגד דכאון אבל הוא לקח אותן רק פעם אחת והפסיק בטיעון שהוא לא יכול לקחת אותם יותר וזה רק הורס תמצברוח עוד יותר..)

האם נשירת שיער ורגישות יתר בקרקפת עשויים להיות ביטוי של לחץ וחרדה? נשללו בעיות קליניות.

שלום בדרך כלל שאנשים אומרים שיש להם פחד ממחויבות הם מתכוונים יותר פחד למסד קשר קיים. אני מרגיש שיש לי פחד כלכך חזק עד כאני אפילו לא יכול להתחיל קשר, וזה לא רק בקטע זוגי, אלא אפילו עם חברים קשה לי להתחיב או אפילו עבודה או לימודים, אני לא מתכוון שאני לא יכול לעבוד או ללמוד ולהתחייב להישאר עד הסוף, זה יותר בכיוון של עבודה עם מחוייבות כלשהי או אם בלימודים צריך לעשות משהו בזוגות. מה אני יכול לעשות??

שלום ד"ר בונשטיין, רציתי להתייעץ בקשר לקנאה, ומה ניתן לעשות על מנת למנוע אותה? יש לי חבר כבר חצי שנה שהאהבה בינינו רק פורחת, וכל כך טוב לנו ביחד. הדבר היחידי שמפריע לי (וכמובן גם לו) זה עניין הקנאה שלי. הוא משתף אותי המון ובכל דבר, לעיתים גם אם התחילה איתו בחורה, או אם התקשרה בחורה, דברים שגורמים לי לקנא ולחוש לא בנוח. למשל כאשר הראה לי שיחה בינו לבין מישהי שמטרידה אותו (והיא אף מאורסת), הוא אכן ביקש ממנה להפסיק להציק לו כיוון שיש לו חברה והוא הצטייר מהשיחה כשומר אמונים. אך בתחילת השיחה היא שלחה לו: "מה קורה"? והוא ענה לה: "קצת עסוק קוקי.." אמרתי לו שאני מאוד מעריכה את זה שהוא הראה לי את השיחה רק הדבר היחידי שמפריע לי זה שקרא לה קוקי..שהרי הוא לא סובל אותה והיא מטרידה אותו אז למה לקרוא לה קוקי? התפתח ויכוח בינינו והוא הסיק שתמיד לאחר שהוא משתף אותי בעניינים כאלו, הוא סובל, לכן החליט שבעתיד ימנע מלשתף אותי..החלטה זאת מאוד קשה עבורי כיוון שאני לא מסוגלת להיות עם גבר שאני יודעת בוודאות שהוא מסתיר ממני.. האם הוא צודק בהחלטתו לא לשתף? האם העובדה שהוא לא ישתף אותי תעזור לי להתגבר על הקנאה? ובכלל האם ניתן לשנות אדם שהוא קנאי?

הי! עוד יום אחד ודי!! את מצליחה נהדר! חושבת עלייך...מיכל

תודה על האיכפתיות. כן,נפגשתי איתה בשישי וגם היום. אני עייפה באופן שאי אפשר לתאר. מרגישה שצריכה לישון ולישון ולישון. במבי.

שלום רב! קניתי דירה בעיר אחרת על מנת ליתן לילדיי חברה טובה יותר. אולם מאחר וכיום הנני גרה קרוב לעבודה ולמשפחה אני מפחדת מאוד מהמעבר ואף חושבת לבטלו. אני אובדת עצות, כמעט ולא ישנה בלילות ואף מפחדת מהנסיעות העתידיות לעבודה כל יום ושכיום אינני זקוקה לרכב על מנת להגיע לעבודה. מה אעשה?

היי אודי, אני בחורה בת 22 , וכבר תקופה די ארוכה אני סובלת מקנאה ומרגשי נחיתות מאוד מעיקים כלפי עצמי. זה מתבטא עם בן הזוג- אני עושה לעצמי סרטים בראש- בטוחה שהוא מסתכל על בחורות אחרות, מפנטז עליהן, מדבר איתן.. כל דבר מפריע לי - אפילו מפריע לי לראות איתו סרט שיש בו בחורה יפה.. אני יש מתעצבנת ומסתגרת בתוך עצמי.בנוסף אני מקנאה בבחורות יפות ברחוב, אני משווה את עצמי אליהן , מרגישה נחותה ולא יפה מספיק, וזה יכול להרוס לי את מצב הרוח לאורך כל היום. חושב לי לציין שאני נחשבת בחורה יפה ומרשימה בפני עצמי, ולא חסרים בחורים שמתחילים איתי ומחמאות שאני מקבלת מהסביבה.. אני רוצה לדעת מהי עצתך בשבילי- לפי גלישה באתרים הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני.. אני קצת סקפטית אם טיפול יוכל לפתור לי את הבעיה לחלוטין.. מחכה לתשובה מהירה. ל'

רוצה לכתוב שוב אך חושבת פעמיים על כל דבר. רוצה לכתוב,רוצה לשתף, רוצה לחלוק. אין לי מישהו אחר לחלוק איתו. אם אדבר עם חבריי ינסו להפסיק זאת, אם אדבר עם רופאיי ומטפליי ינסו לעצור זאת, אם אדבר עם בני משפחתי יזלזלו בכך. כבר אין את מי לשתף בשום מקום. ככל הנראה הפורום נשאר המוצא האחרון אך גם כאן.. החשש לפגוע באחרים,לא מספיק פגעתי בעצמי? אז מה זה מסמל? שעליי להישאר לבדי במערכה? במהלך התיכון הייתי במגמת תאטרון. העליתי הרבה הצגות, הייתי אפילו בין הטובות. לא פעם ולא פעמיים הייתי לבד במערכה וזה היה כל כך קל. היום פתאום המערכה אינה על במה,והיא אינה הצגה, היא החיים, ונדמה שהיא כל כך קשה... היום בבוקר היה מין זיק של תקווה, של רצון, האם הוא עוד קיים? לא יודעת. האם להיאחזק בו? הכיצד? מפחדת שאם אעצום את העיניים לחפש את השקט פתאום הוא ייעלם לו כמו שבא.

היי אודי, אני נפגשתת עם המטפלת פעם בשבוע, הייתי מתקשרת איתה במיילים באמצע השבוע אבל ביקשה ממני שהתקשורת הזו לא מתאימה לה והיא לא בודרת מיליים אז אפשר לדבר שיחה טלפונית במקום המייל, הפסקתי לשלוח מיילים והתחלתי בהודעות כתובות בשבוע שעבר שלא עבר יום מבלי הודעה והיה לנו שתי שיחות טלפון, אני רוה שאני לא יכולה בלי לשלוח לה הודעות למרות שהדגישה יותר מפעם שהיא לא מתכוונת לענות לי דרך הודעות ואני ממשיכה לשלוח לה הודעות השבוע גם שלחתי הרבה הודעות והיא לא ענתה לי ואני ממשיכה לשלוח כי לא יכולה בלי הודעות, יש לי שיחה טלפונית שעדיין לא השתמשתי בה אבל אני משאירה אותה לסוף השבוע ושתהיה קרובה חמפגש כי לא רוצה להשתמש בה בהתחלת השבוע ואהיה זקוקה לה והיא לא תענה למרות שאני בטוחה שהיא תענה אם התקשרתי. אני לא יודעת מה עשות עם זה, אני כל כך תלוייה בה ולא יכולה מבלי הודעות אני מכבדת הכל אלא ההודעות, מה לעשות?? אני מרגישה באשמה שאני מפריעה לה כל יום והתרגלתי לזה אבל מה לעשות אם אשלח לה הודעה אני מרגישה בהקלה אז מה לעשות??? תודה

מנסיון של הרבה מיילים ושיחות בין הפגישות (ועדיין מנסה) כשהפסקתי עם המיילים והשיחות, התחלתי לגלות יותר בפגישות פנים מול פנים...והיא היתה הרבה יותר קשובה! כדאי לנסות למרות הקושי...

אודי, חלמתי על מין ילדה/תינוקת עזובה כזו שבאתי אליה והחזקתי אותה, ספרתי בפגישה ובזמן שדברתי ממש ראיתי את הילדה עצמתי עניים וחיבקתי אותה (תוך כדי חיבוק עצמי) בפגישה עצמה...ואז נגמרה לה הפגישה וזה די פידח אותי...מה שקשה לי זה להפסיק את האשמה ולכעוס,להעביר את האשמה והכעס....כי לאחר סלחתי.. ולי? לא בטוח....מחפשת איזה בטחון פנימי שיחזיק...אני רציתי לשתף ולשאול האם אני עד כדי כך מוזרה? האם זה נשמע הגיוני לדמיין כל כך חזק????ומצד שני רוצה לפגוש את הילדה שוב...התמונה לא עוזבת אותי....משהו מוזר מתרחש לו ואין לי כל הסבר הגיוני....אולי לך יש??

מיכל. איזה כיף לך שמצאת אותה וחיבקת אותה, נראה לי שגם היא מחכה לך ומתגעגעת אליך מאד.

אודי היקר!, תודה שאתה עדיין ממשיך לענות לי ולחזק! ולתת לי הרגשה שכל מה שאני עוברת הוא תהליך טבעי או "בריא" כזה... וברכת הדרך שלך חשובה כל כך! האמנם זה תהליך נורמאלי למצב כזה?? חשוב לי להרגיש נורמאלית....

היי לגבי מקרים שבהם יהודיה רוצה להתנצר ולחזור לארופה, ל"סיר הבשר", כמו שכתוב בתנ"ך. בגלל סיבות כמו - בחורים נוצרים יפים, אופנה משובחת, מוסיקה טובה, נופים ירוקים... ההבדל הגדול - הדת. זה שווה? הדת הנוצרית היא נחותה לעומת הדת היהודית? הצעירים הנוצרים יותר מתמכרים לסמים מאשר בישראל? מישהו מכיר את הדת הזו? הסיבה העיקרית שבגללה ארצה להתנצר היא הבחורים היפים האירופיים. אני לא אוהבת את יוצאי ספרד בארץ, ואת הקושי להשתלב איתם.

אודי שלום, אני נמצא במצב מורכב ואשמח לעצה טובה. לפני כשנתיים הייתי בסופ"ש בחו"ל, באחת המסיבות התנשקתי עם בחורה אירופאית וזה הכל, לא היה מעורב בזה שום רגש. בכל השנתיים האחרונות לא חשבתי על זה כמעט וזה בכלל לא הפריע לי כי לא ראיתי בזה בגידה. אמנם בשבוע האחרון כל פעם שאני נמצא עם חברה שלי(אנחנו כבר 3 שנים וחצי ביחד), אני חושב על זה וזה מפריע לי מאוד. אני נוטה לא לספר לה, היא הדבר הכי חשוב לי בעולם ואני יודע שזה מאוד יפגע בה, אבל מצד שני זה מאוד מקשה עליי בשבוע האחרון אני לא מפסיק לחשוב על זה. מה אתה מציע לעשות?

כי היא בדיוק סיפרה לי על חברה שלה שחבר שלה בגד בה בצורה דומה ואיזה מגעיל ובלתי נסלח זה

אודי אתה יודע שנפגעתי ממך ? בפעם האחרונה שכתבתי לך אתה אפילו לא התייחסת אלי כאילו שאני לא קיימת וזה היה מאוד כואב למרות שברור לי שלא התכוונת . כתבתי לך שאנחנו מתגרשים. ויש שתי ילדים אודי. ועכשיו אני מרגישה בתוך רכבת הרים שמטלטלת אותי כל פעם לכיוון אחר אני אפילו לא מבינה מה קורה בדיוק . עכשיו בעלי רוצה את המשמורת על הילדים בגלל שהתאשפזתי ואני נוטלת תרופות . ואני נלחמת בכל הכח אודי כמו אמא לביאה כי הילדים הם שלי ואני ילדתי אותם וסחבתי אותם תשעה חודשים ברחמי רק אני יודעת איך לדבר אליהם מה הם מרגישים ולחבק ולהיות אז בגלל שאני מטפלת בעצמי אני לא אוכל לגדל את ילדי. אודי קשה לי הכל קורה כל כך מהר. ויש גם הפתעות טובות מאבא ואמא שפתאום עומדים לצידי ורוצים לבקש סליחה. אני רק רוצה להגיד לרכבת שתיסע יותר לאט או לרדת לרגע ולנוח ולאגור כח. לפעמים נדמה לי שאני כבר מתמוטטת שאין בי יותר כח להילחם כי המצב כל כך עדין ולא פשוט. אני רוצה שתהיה איתי אודי במה שאני עוברת גם מבפנים וגם מבחוץ למרות שאני יודעת מה המטרה הסופית והדרך ברורה לי מק'וה שזה יצליח . ח

רק רציתי לציין שאת נשמעת ממש בסדר!! כלומר פועלת ויכולה לפעול! וברור שזה קשה...שיהיה בהצלחה, מחזיקה לך אצבעות!!

שלום אודי, נושא קצת נדוש, ובכל זאת... דבר ראשון אקדים ואומר שאני מאמינה שטיפול דינאמי אכן עוזר מצמיח, כדאי מבחינה אישית וכ'. אלא שבתקופה שבה אני צופה בפורום הזה נראה לי שיש בעייתיות במה שקשור לתלות בטיפול שבוודאי קשורה לרגרגסיה משום שתלות היא מצב שמזכיר דפוסים ינקותיים שבו הקטן תלוי בגדול לצורך הישרדות והתפתחות. ברור גם כי בכל קשר ישנה תלות מסויימת (גם אמא תלויה קצת בתינוק מבחינה רגשית) . וגם שללא תלות בקשר מיטיב, לא יוכל להיות שינוי משמעותי בייצוגים הפנימיים. עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שהקשר הטיפולי הוא זמני ולא כדאי לשכוח שלמרות הרגרסיה מדובר באנשים בוגרים, אני מאמינה שהמטפלים מבינים את זה, אלא שיש לי הרגשה לא כל כך טובה, עפ"י ההודעות שאני קוראת כבר לאורך תקופה שהתלות במקרים מסוימים רק הולכת וגוברת וגוברת, והופכת לתלות שתלושה מהמציאות, כאילו שהטיפול הופך להיות המציאות , שלא לדבר על הגורם הכלכלי, על הסבל הרגשי שנגרם למטופלים, וכאן אני מודה שהאמון שלי בעם הפסיכולוגים ובגישה הדינאמית, קצת נפגם משום שלמרות שאני לא פסיכולוגית (קצת פסיכולוגית בגרוש :)) אני חושבת שצריך למתן את התלות ולא להגביר אותה, נניח ע"י הוספת מפגשים, דבר שעלול לפגוע במטופל וליצור עליו כל מיני לחצים בין היתר גם לחץ כלכלי, שלא לדבר על מצבים שבהם נוצרת תלות גדולה מאוד אך אין אפשרות להפגש יותר מפעם בשבוע ואז מה? . אני בטוחה שהפסיכולוגים רוצים בטובת המטופלים אך ככל בני האדם אינם חפים מאינטרסים ולמרות כוונותיהם הטהורות גם הם עושים לעצמם רציונליזציות בקשר לנחיצות הטיפול. מה שאני רוצה לומר הוא שהתלות גורמת למטופל להרגיש מאוד חלש, ולמטפל להיות בעל כוח רב , ולמען האמת זה קצת מטריד אותי. אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לקחת אחריות ושליטה על חייהם למרות הפיתוי שיש בחזרה ליחסים הלא שוויוניים האלה (אין שום אחריות, אין משמעות לזמן, מעין גן העדן האבוד). האם יש הצדקה ליצירת תלות כל כך גדולה? או שלטובת המטופל כדאי לעמת אותו עם המציאות, כמובן בצורה שלא תחווה כדחייה, ולהפחית את התלות או מלכתחילה לא להגיע למצבים כאלו? תודה מראש י.

ואמא צביה אי שם. ואודי הלך לישון ויחזור רק ברביעי. אז נשארתם אתם עננים לבנים.. אתם שומעים אותי ? רואים אותי שם למעלה ? אני מביטה,רואה אתכם . יוצרים פס לבן וארוך בשמיים השחורים. יש לכם כוח ? אתם יכולים להחזיק אותי עכשיו שלא אעשה שטויות ??? אני מפחדת. נורא. אני מרגישה שהוא מתקרב בצעדי ענק.עוד מעט ויחשוף שיניים אימתניות .יתפוס אותי במלתעותיו וידחוף אותי ל... כנגד רצוני. אני מפחדת !!!!!!!! בבקשה, תיפסו אותו, תקשרו אותו ,כילאו אותו אל תאפשרו לו .הוא מתקרב אלי בצעדי ענק !!עוד מעט ויהיה מאוחר מדי!!! אודי, איך אתה יכול לישון בשעה כזו ??? אתה לא שומע את פעמוני האזעקה ???? הוא מתקרב. אני מרגישה. עוד מעט ויהיה מאוחר מדי אמא צביה נדמית לפתע כמו ענן..מרחפת למעלה.. כולה לבנה...כנפיים לבנות.. והיא לוחשת בשקט בואי..בואי..בואי...בואי..הצטרפי אלי למקום בו אין יותר כאב, בואי..הצטרפי אלי למקום בו שוררת שלוות עולמים..

לילה טוב, אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל, אף פעם לא דיברתי על זה בגלוי וגם עכשיו דיי קשה לי. לפני שנתיים בערך מישהו מאוד קרוב אליי מת ומאז נכנסתי למין מעגל שאני לא יודעת איך לצאת ממנו. הרגשתי שאני הופכת ל"זומבית", מתתי מבפנים יחד איתו. חתכתי את עצמי בפעם הראשונה כחודש וחצי אחרי שהוא מת. הרגשתי יותר טוב אחר כך, כאילו חזרתי לחיות לזמן מה. מהפעם הראשונה אני לא יודעת איך להפסיק, אני יודעת שזה לא בסדר אבל אני לא רואה דרך אחרת להמשיך לחיות. אני חושבת שאני מכורה, הכאב עוזר לי לעבור את היום. כלפי חוץ אני מנסה להתנהג כרגיל. כבר עברו שנתיים ואיש מהקרובים אלי לא יודע על כל זה. אני באמת לא יודעת מה לעשות, אני לא רוצה שמישהו מהמשפחה או החברים יגלה אבל מצד שני קשה לי להסתיר את זה כל הזמן.

עמוק עמוק.ונשאבתי לשם. ימים דפוקים ממש. או שזה לא הם. זאת אני...

מאובחנת כפוסט טראומה,עם טיפול שהופסק באמצע. נכנסתי לפה בשביל לקרוא הודעות ולראות "שיש יותר גרוע". אולי זה מה שינחם? שיעודד? שייתן שוב טעם חדש לחיים? ייצור מחדש את הרצון לחיות? אך,זה לא קורה. לא הצלחתי למצוא שום הודעה ש"הייתה יותר גרועה",או לפחות ככה הרגשתי. אז מעודד? מנחם? מייצר מחדש את הרצון לחיות? לא,לא,ולא! להפך רק מחזק את התחושות שלא יכול להיות יותר גרוע שאני נמצאת בתחתית של התחתית שממנה אין לי שום חבל טיפוס למעלה. איך עולים? אולי כבר לא עולים. אולי החיים אומרים לי תשארי למטה. אז בשביל מה לחיות אם הכל נגמר? אז אולי יש יותר גרוע, אולי כבר לא. כנראה שכבר לא נדע

מצאת שם כל כך נבון...כנראה הטלטלה מסבירה הכי נכון את התחושה מכירה זאת מקרוב, קראי את הודעותי ותשובותיו של אודי..אולי בכל זאת תמצאי נחמה? אודי מדבר על דרך...ארוכה כנראה...אך בדרך יש גם רגעים טובים ומנחמים...אם מתאים לך ספרי למה הופסק הטיפול?

היי אודי ומיכל. עוקבת אחרי שתי התגובות ונחנקת. כי אין כבר אויר.למה לחפש יותר גרוע?כי זה מה שנשאר. רוצה למצוא תא הכוח ולא מצליחה. רוצה למצוא רצון ולא מצליחה. מנסה להביא אותו בכוח,ואז אני מקיאה.עד לפני יומיים רק לא יכולתי לישון,ומאז..יומיים שאינני ישנה יותר, יומיים שאינני אוכלת יותר. אינני רואה טעם יותר. הפסקת הטיפול נכפתה עליי ואין בכוחי לשנותה. למה? כי מסתבר שאני אפס מאופס. שהפכתי להיות כלום בתוך הרבה. אז מה המשמעות שלי פה בכלל? האם היא קיימת? כבר איני מביאה תועלת לא לעצמי ולא לסובבים אותי. איזו מן הצדקה יש לקיומי כעת? אין! ולמיכל, אכן אני עוקבת אחר הודעותיך כבר כמה זמן..הן נוגעות,לפעמים אף מרגישות זהות. קראתי גם את תגובותיו של אודי והדרך עליה הוא מדבר,אך הדרך הזו,ארוכה. ארוכה מדי. אינני מצליחה לראות איך עוברים אותה עם כל הקושי,ההרים והגבעות. הפיתולים הקשים,והאבנים שעומדות בדרכי. פעם ראשונה בחיי אני מוותרת.פעם ראשונה בחיי אני מרימה את ידי ואומרת די!!!! ****ההודעה נערכה*****

שלום. יש לי בעיה שנראת לי מעט מסובכת, ורציתי לדעת אם המחשבות שלי בכיוון או סתם מחשבות שווא, אני אוטוטו בן 30 ועשיתי בתקופה האחרונה בדק בית רציני ואני נמצא במודעות הרבה יותר גבוהה משהייתי. אני לא אפרט כי זה יהיה ארוך מידי, היו לי רגשי נחיתות בקשר לשייכות חברתית שהובילו להרגשת עליונות שרק מקשה עוד יותר על ייצירת הקשר, וזה מגיל מאוד מאוד צעיר. כיום אני די דוחה נסיונות קרבה מאנשים (למרות שאנשים נמשכים אלי, אולי כי אני סוג של נחמד ומראה בטחון של עליונות). ההכרה בדבר הזה גרמה לי לאיבוד כולל של ביטחון עצמי כי הבנתי שהרגשת העליונות שלי היא סתמית (מה גם שהיא מנעה ממני להתקדם ברוב רבדי החיים). העניין הוא שבגילי אני די רואה חברים שסביבי ומשפחה שדי קיבעו כבר את "עמדותיהם" לחיים, ואני מרגיש כאילו אני רק מתחיל, ומרגיש גם שנדרשים לי מאמצים רציניים לשמר את קשריי החברתיים הנוכחיים, כי הם די מבוססים על ניסיון לעדן את אותם רגשי נחיתות ואינני רואה בהם קשרי ידידות אמיתיים. מה לדעתך צריכים להיות שלבי ההתקדמות שלי? האם אני צריך להמשיך להפגש עם חברים (אין לי כלכך חבורה אלא יותר בודדים מה שרק מקשה על שמירת הקשר) ולנסות לשמור על קשר למרות שאינני נהנה יתר על המידה כי עכשיו אני גם די מפגין זאת במפגשים מה שרק פוגע באותם קשרים הרבה יותר אם לא הייתי נפגש לדעתי או שעלי למצוא חיים קודם ופשוט לראות איך אני משלב אותם בחיי? יש משהו חוץ מטיפול ארוך של שנים שיכול לעזור בדבר? כי אני מרגיש שאני לא יכול להתקדם בשום תחום בלי שזה יפתר (עבודה, חברה, בת זוג). אני מקווה שתוכל להבין את מה שכתבתי. תודה.

אודי, אחרי שנה ושלושה חודשים אצלה, ספרתי...הרגשתי שיש לי כח...והיא רצתה שאגיד למרות שכל כך רציתי שתבין לבד...אמרתי...חשבתי שיוקל לי אבל לא...אולי יקח זמן....פוחדת שהיא תעזוב למרות שהבטיחה להיות כאן...אנחנו כבר לא מתכתבות בין...ועכשיו יהיה קשה לחכות...שאלתי אם יש לה נסיון בנושא..אמרה שכן...אמרתי שהיא היחידה בעולם שאני סומכת עליה...ושישאר בנינו ועדיין אני פוחדת..לא יודעת למה...יש חסיון לא???? עכשיו היא יודעת...בסוף קצת בכיתי, וזה שחרר...אבל אמרתי לה שלא תחשוב שאני עושה דרמות....אוף...היא אמרה שאני לא אשמה....מישהוא אחר אשם...רצתה שאגיד זאת...לקח זמן ואמרתי...וזה קשה....עדיין קשה לי..הידיים שלי הזיעו כל כך....מה הלאה? איך ממשיכים אחרי שמספרים מין סוד כזה שאף אחד לא יודע????????האם היא תבין? תהיה פה????האם אתה פה? למרות שאתה לא יודע? ולא מכיר אותי ממש?????האם באמת אני חזקה כמו שהיא אמרה????כי אני מרגישה כל כך חלשה....למה???????ומה קורה אחרי זה? האם יש הקלה בסוף???????האם אפסיק להרגיש אשמה???????

מעניין, מרגישה חסרת ערך...זמן ועוד זמן...ארוך כל כך ולי אין כח לחכות....בקשתי עוד פגישה והיא נענתה...אז שלוש פעמים השבוע במקום שתיים....רוצה להרגיש את האמפתיה הזאת כל הזמן....את ההבנה, את המבט שלה הטוב....שלא תעלם לי...ובמקום לשגע אותה במיילים בקשתי עוד מהטוב הזה שלה.....עוד צעד קדימה???או אולי אחורה??? אוף...זמן...הרבה סבלנות וזמן...האם יש לה מספיק סבלנות???????

יש לי הרגשה שההודעה שלי לא נקלטה...(אולי כן??) רק אומר שזמן הרבה זמן דורש סבלנות ואין לי כל כך...האם יש לה סבלנות בשבילי??? ואני מרגישה חלשה...איפה החוזק? האומץ??? מרגישה שאין ערך לא לדברים ולא לי...."הערך יגיע בהמשך" האמנם??? קבעתי עוד פגישה השבוע במקום להציף במיילים שלהם היא אפילו לא תתייחס במילא....אני רוצה עוד ממנה...מהאמפתיה, מההבנה מהמשהו הזה שהיה בפגישה, מהטוב הזה...כמיהה כזו....האם היא תקבל את הרצון הזה??? האם לגיטימי לבקש עוד...האם זה שוב מגביר את התלות??????אוף........לא יודעת מה אני מבקשת אפילו ממך....שתהיה אולי שתרגיש משהו מעבר לכתיבה הסתמית והאנונימית אולי???

מוכרחים להמשיך לצעוד, והדרך עוד מושכת ארוכה"... ואולי, אפשר לזמזם את השיר תוך כדי, ואולי גם לשרוק אותו, לבכות אותו, לכעוס אותו, לזעום אותו, לשיר אותו בכאב, ביגון, בעצב, ביאוש, בתקווה... במבי.

להמשיך? לצעוד? לאן? לא יודעת..אבל ממשיכה בכל דרך אפשרית...את יודעת מה? לפחות לא ברחתי, או לא רציתי לברוח, להפך רוצה רק לחוש את הקרבה שלה עוד ועוד....

התחיל לי השבוע לא טוב. התחלתי קורס קיץ על פוסטראומה שעשה לי רע ממש- ברחתי באמצע. וסתם, כנראה גם ההגנות יצאו לחופש והדיכאון משתולל לו... אז מה אני צריכה?עוד כדורים? עוד לישון? עוד לברוח?

טוב שהתחלת...בהתחלה כמו כל התחלה זה קשה אח"כ יהיה יותר קל...אל תברחי בבקשה..תנסי....בהצלחה!

שלום לכולם, אני בן 28, גר עם ההורים, ומובטל כבר שנה וחודשיים. בזמנו החלטתי, ברוב טיפשותי, לעזוב משרה שהעיקה עליי כדי לחפש משהו אחר. מאז אני מחפש, ולמרות שיש ראיונות עבודה (ואפילו עבודות שאני מגדיר כ"מעולות" - בדיוק מה שאני מחפש) - טרם התקבלתי. מה שמתסכל אותי קשות זה איך שראיונות עבודה רבים מסתיימים בחוסר מזל קיצוני. משרות רבות הוקפאו (גם אחרי שעברתי את כל הראיונות), משרות שמועמדותי נפסלת אליהן בשל נתון מתסכל (למשל - גיל, שהיה ניתן למנוע את סדרת הראיונות מלכתחילה), משרה שהגעתי לראיון ואז המראיין גילה שזומנתי בטעות (ושהתפקיד בכלל לא קיים בחברה). ויש לי עוד הרבה סיפורים, זה לא נגמר. אני חושב שאני מתראיין טוב, ובכלליות איש מקצוע מצויין - אבל בכל חיפוש עבודה צריך טיפה מזל, ואני מרגיש שפשוט אין לי. אני גם מנסה לשלוח קו"ח למשרות זמניות, אבל ללא מזל (רוב הסיכויים בשל היותי over qualified)... כל פעם שאני מקבל סירוב, אני מרגיש את המועקה עוד יותר מחלחלת פנימה. זה נורא מזיק לי, ואני לא יודע איך אפשר להקל על כך (מלבד מציאת עבודה). מה שיותר מכביד על המצב היא העובדה שאני חי עם ההורים. במקום לגור עם בת זוגתי, להתחתן, להקים משפחה וכו' - אני תקוע בשלב כה מתסכל. אני פה גם בשביל אוזן קשבת, אני לאו דווקא מחפש פתרון קסמים. ואין לי רצון בקבלת טיפול תרופתי, אני יכול להתמודד. פשוט מתוסכל וחי בקרקעית של מועקה שלא נגמרת. תודה

שלום רב, האם הנך מכיר מכשיר נוירופידבק בשם "נוירוביט"? והאם הוא מומלץ לטיפול בהפרעת קשב: אני מאובחנת ומעוניינת לנסות. נ.ב: המכשיר משווק ע"י ד,ר אסנת רובין. בברכה ותודה, עדן

שלום רב לך עדן איני מכיר את המכשיר נוירוביט, איני חושב שיהיה זה נכון להשקיע כסף על רכישת מכשיר. אני כן חושב שנוירופידבק וביופידבק הן שיטות אפקטיביות לשיפור יכולת הקשב והריכוז. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן ד"

שלום, יש לי הרבה פעמים חוסר אוויר , האם טיפול ביופידבק יכול לעזור? איך? תוך כמה זמן? מה עוד אוכל לעשות לבד או בכל כדי לחזור לנשימה רגילה וטובה? נאמר לי שמהמחשב של הביופידבק מועברים גלי אלפא דרך האצבע, למוח, האם זה נכון? או לא? תודה רבה.

שלום רב לך גלי במידה ועברת בדיקות רפואיות לשלול בעיות כגון אלרגיה וכד' שיטת הביופידבק אכן יכולה לעזור לך בצורה משמעותית בהתמודדות עם בעיות הנשימה שלך. כשהאדם לומד להרגיע את עצמו למעשה עוא לומד להוריד את הפעילות המוחית שלו. אשמח לעזור תודה על פנייתך ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, לילה - בוקר :( לא מצליחה להרדם.. רוצה שוק חשמלי למוח רוצה ניתוח לובוטומיה בדיוק כפי שעשו להוא מ"קן הקוקיה" אודי, לא יכולה יותר.באמת שזהו.נגמר הכוח. בשישי היא נתנה לי מחברת סגולה עם עט סגול היא גם כתבה לי בדף הראשון: "ל...עד שנתראה מ...." לא כתבתי במחברת אף לא אות אחת. אפילו נמש אחד לא ציירתי. כלום. אין לי כוח. פתאום אני נורא רוצה לנסות גריה מגנטית / ECT פתאום נגמרה לי כל האמונה בטיפול פסיכולוגי. פתאום זה נחווה לי כטיפול פלצבו. אודי, אני רוצה לישון ולא לקום.. רוצה שהאור הרך והמלטף ההוא שהבהב כש"ישבתי על הסלע" "ושמעתי" את הגלים המתנפצים אל הסלעים... זוכר ? רוצה שהאור יאסוף אותי אליו כפי שהסבתא של מוכרת הגפרורים הקטנה "אספה" אליה... ושתדע לך אודי שבברכת הלילה טוב שלך "שמעתי" שאתה נותן לי ברכת דרך ל... וואוו..איזה שטויות אני כותבת.. השעה עכשיו 3:20 לילה /בוקר

במבי שמעתי אותך וזה מה שהתחיל התנגן אצלי. http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk איילה שותה מים נראה לי שהיא מזמינה אותך להצטרך אליה למעיין מים חיים, ללגום, לשכשך רגליים, לנוח מהזמן.

קראתי, הקשבתי, העיניים והנשמה התחילו בוכות .. תודה לך אחת ומיוחדה על נגיעה מדוייקת כל כך... במבי.

הי במבי, בהחלט קשה, אבל אפשרי! היא תחזור, שולחת קרן אור מרגיעה ואוויר לנשימה....

תודה יקרה , האיכפתיות שלך כל כך נוגעת.. אודי כתב לך מתישהו "המיכל של מיכל" המיכל שלך מיכל , מכיל יותר .. כנראה ש"סתם" שבחרת את הניק הזה הוא לא כל כך "סתם".. במבי.

תודה ! אוהבת אותך.. אדם יקר אתה אודי..מאוד.. במבי.

מהי שיטה זו ? האם נחשבת כיעילה ומומלצת ? האם מוכרת בקופות החולים ?

היי, סבתא שלי נפטרה בחופש הגדול שנה שעברה )2010( במצב בריאותי לא יציב.. (היא הייתה האדם הראשון שהכרתי שנפטר) מאז מאוד קשה לי. זה נושא מאוד מאוד רגיש במשפחה מכיוון שכולם אצלי בבית אהבו אותה מאוד. זה כאילו אסור להעלות את השם שלה וכשמעלים הנשימה של כולם נעתקת. מאז אני ממש מרגישה גוש גדול שלוחץלי על הלב ולא משתחרר. אחרי החופש התחלתי תיכון והתקשתי מאוד ליצור קשרים חברתיים מהחשש שלא ירצו אותי או להתקרב לאנשים ולאבד אותם ולאחר שלא הסתדרתי שם עברתי בית ספר. מאז אני מתמודדת עם כאב יומיומי שבעיקר מגיע בלילות.. עוד מעט יציינו שנה לפטירתה ואני לא חושבת שאוכל לעמוד בזה, שנה שעברה כל החופש הסתגרתי בבית עם עצמי והחברות שכ"כ סמכתי עליהם ואהבתי החלו להתרחק.. התחלתי לפתח מעיין שנאה כלפי החופש כיוון שעד החופש אני יכולה לחיות בהדחקה כמו שחייתי כשביא הייתה במצב קשה. אני מפחדת להגיע למצב הזה שוב ושאני עוד פעם יתקשה להגיע לבית הקברות. האם יש פתרון למקרה שלי והאם יש דרך להקטין את הלחץ מהלב? תודה ושבת שלום, נועם

שלום רב, מבקשת לדעת איך אני יכולה לעזור לאחותי..... אני ואחותי אחרי צבא ומתגוררות עם ההורים. החיים בבית הפכו לבלתי נסבלים. אחותי די מתבודדת לא יוצאת לבלות עם חברים. בבוקר היא עובדת ולפני שהיא חוזרת הבייתה כולם דרוכים כיוון שיודעים שהיא שוב פעם תצא מדעתה. זה קורה לה עם כולם במיוחד איתי. היא פשוט מחפשת לריב. לא מאפשרת לי לאכול או לשבת על המחשב לא על הכורסה בקיצור לא מאפשרת לי לנשום. אני מנסה להבליג אבל זה בלתי אפשרי היא לא מרפה ובסוף בכל ערב אנחנו רבות עד כדי אלימות פיזית קשה. כאשר אני לא בבית זה יהיה מול ההורים ויתבטא בצעקות וצרחות. אחותי בחורה מאוד חכמה, מחוננת בלימודים. בחוץ כולם אומרים שהיא פשוט מקסימה. אבל אנחנו לא יודעים מה קורה לה בבית. התגובות שלה בבית והבעות הפנים נראים של אדם מטורף. ההורים שלי לא מסוגלים להוציא אותה מהבית כיוון שלטענתם היא צריכה עזרה, אבל מצד שני לא יודעים איך לעזור לה. אודה לך אם תייעץ, אייך ניתן לעזור לה. דידי

שלום רב כבר שבוע אני סובל משום מה מרעד בגוף ולחץ לא מוסבר אשר מפריע לחיי הרגילים. מה אני יכול לעשות - יודע אני כי אם הייתי סובל מחרדה - ההתקפים היו באים הולכים (פעם ביום, שבוע, חודש וכו..) כן מדובר בסטרס לא מובן אשר מפריע לי וגורם לי חוסר רצון וחוסר אנרגיה - מה לעשות ?

זה לא מצליח.. אתה יודע ? עוד מעט בוקר של חמישי.. היום עדיין ניפגש. אח"כ שישי , עדיין ניפגש. אח"כ: שבת,ראשון,שני,שלישי,רביעי,חמישי לא ניפגש. עד שישי בצהריים.. אודי, אין לי אפילו מה לומר.. הידיים שלי נפתחות ככה בתנועה של..??? אין כזה מה לומר.. כל הגוף כזה עושה ??? ..אין לו מה לומר.. אתה יודע ,השבוע יוצא לי להחזיק המון את העט הירוק והמרקר הירוק שלה. אותם היא נתנה לי בחופש 2010 . אני ממש שונאת אותם. אוף אודי,לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי. אתה יודע מה אודי? אני אנסה אחרת. שתדע לך שממש טוב לי. אני מרגישה המון אויר,שלווה,רוגע, נעימות.. אני יושבת על הסלע...חשכה מוחלטת מסביב.. עוקבת במבטי אחר הקצף הלבן שמתנפץ לו שוב ושוב אל הסלעים. מקשיבה לנהמת מי הים.. הוו...הוו...הוו...בווווםםםם...הוו..הוו..הוו...בווווםםם..הוו..הוו..הוו...בוווםםםם...הוו..הוו..הוו..בוווםםםם... מלקקת את הטיפות הניתזות עלי, מריחה את הריח החריף באויר. מתבוננת... מרחוק אור מהבהב.. ספינה שטה במים ? מגדלור ? ואולי רק פטה מורגנה ??? והאור מתקרב ומתקרב ומתקרב.. אפשר כבר ממש לגעת בו..לחוש אותו אור רך..מלטף..עוטף .. ולפתע פונה אלי, לוחש לאוזני ברוך : "בואי...בואי ... בואי..."

איך אמורה להעביר את המתח הזה, עד לבדיקה הבאה ואח"כ בהמתנה לתשובה?????!!!!!!!! מרגישה שהולכת להשתגע!!!!! אני בחרדה אטומית לא יכולה להכיל את עצמי וגם לפני כן לא ממש יכולתי.. אז איך עכשיו? לא נעים לי כבר להטריד אנשים ולא יודעת איזו תרופה לקחת כדי להרגיע (כידוע אני עמידה לתרופות...). להשיג את הפסיכיאטר (שמזמן לא הייתי איתו בקשר) זה כמו להשיג את הנשיא.. לא זמין.. או ש..מתחילה לחשוד..פשוט מתחמק ממני..יכול להיות?? הרי שום תרופה מעולם לא עזרה אולי חש חוסר אונים, או שסתם לא סובל אותי.. וכמה אפשר לבכות??לא מצליחה להפסיק! אודי , בבקשה עזור לי הפגישה איתה רק בעוד יומיים וגם היא לא עונה כבר מפנטזת על פגיעה בעצמי ואיך הם יגיבו .. אני משתגעת אודי?????????

שלום רב, אינני יודעת אם זה הפורום המתאים, אם לאו, אשמח אם תפנה אותי לפורום הנכון. יש לי חבר טוב (לא בן זוג), בן 42, אשר בשנים האחרונות סובל מחרדת ביצוע במצב של קיום יחסי מין. העניין הוא שזה קורה רק כאשר הוא בזוגיות עם מישהי קבועה (!), לא כאשר זה סקס מזדמן עם זרה מוחלטת. לא תמיד הוא מגיע לזקפה ואם וכאשר הוא אכן מגיע, זה יורד אחרי מס' דקות, עוד לפני (או מיד) שמתחיל האקט עצמו. העובדה שהוא מצליח לקיים יחסי מין מלאים וטובים, גם אם זה לעיתים רחוקות, עם מישהי זרה, מעודדת ביותר כי זה אומר שניתן לפתור את הבעיה.... העניין התחיל לפני כ-5 שנים ולא זכורה לו איזו טראומה מסויימת. יש לציין גם כי הוא עבר בדיקה אצל אורולוג והכל תקין. הוא היה בטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי כשנה ומשלא עזר הפסיק. מה אפשר לעשות?? כיצד ניתן לטפל?? הוא די הרים ידיים והגיע גם לכדי מחשבות אובדניות - מה שכואב לי ומדאיג אותי ביותר!! אשמח לעזרתך בהקדם!

תודה ד"ר בונשטיין על תגובתך המהירה. אשמח אם תוכל להסביר לי, או להפנות אותי לקבלת מידע, לגבי הטיפול הקוגנטיבי. בנוסף, תוכל להמליץ לי על מטפל בהיפנוזה? תודה!

היי עברתי התעללות מינית ממושכת ע"י מישהו מאוד קרוב אלי כשהייתי צעירה. אני בטיפול (אני עדיין צעירה, כן...) מעולם לא נתתי לאף בן להתקרב אלי, לא מבחינה מינית ולא משום בחינה. המקום היחיד שאני מרגישה משהו מיני בקשר לעצמי הוא פנזיות על אונס כשמכריחים אותך להגיע לגירוי מיני. זה הקשר היחיד שלי. חוץ מזה אני בקושי מעיזה להסתכל על הגוף שלי בלי בגדים. זה מגעיל אולי ואני מרגישה חולנית, ניסיתי להלחם בזה וקיוויתי שזה יעבור אבל זה לא עובר. מה לעשות? איך להלחם בזה? אני לא רוצה את זה. אני רוצה שזה יצא ממני. בבקשה אם אתה יכול ממש להתייחס למה לעשות עם זה ביני לבין עצמי. אני *לא יכולה*!!!! לפנות למטפלת שלי עם זה. אני לא רוצה בכלל להגיד את המילים האלה, איך לעזאזל אומרים דבר כזה?? איך אני אמורה להודות שבעצם זה גרם לי לגירוי מיני?? שאהבתי את זה??! שבעצם אני חולה ומעוותת בדיוק כמו מי שעשה לי את זה?? שאני דפוקה ושאלה הדברים שגורמים לי לגירוי מיני. זה דוחה. אני לעולם לא רואה את עצמי מצליחה לדבר על דבר כזה, אני ממילא מדברת על דברים איומים והמטפלת שלי ממילא צריכה איכשהו להסתדר עם כל מיני דברים איומים ומגעילים שאני מספרת לה ואני לא הולכת להפיל עליה גם את זה. אני יודעת שהיא לא רוצה לשמוע דברים כאלו ושזה דוחה. ושהיא לא תרצה להתקרב אלי יותר בחיים ותצטער כל פעם שאני אדפוק לה בדלת. אני מפחדת שהיא תחשוב שאני מגעילה ושאני דפוקה. כי זה כבר לא משהו שמישהו עשה לי אלא משהו שאני חושבת בעצמי, שקיים בתוכי בפני עצמו. אני מתביישת למוות כנראה. מעולם גם לא הסכמתי לדבר איתה גם על קשרים עם בנים ממש בשום פנים ואופן לא, אני מתביישת לדבר על דברים כאלה נורא. ז"א, לפעמים אני כן חולמת שאני אוכל יום אחד שיהיה לי מישהו שאני אוהב ויאהב אותי והכל, אבל אני לא מעיזה להגיד את זה כי אני מרגישה שאני אצא מטומטמת ושיצחקו עלי. מה לעשות? אני אשאר ככה כל החיים? תודה.

את הכאב והצער שלך וכמה שזה מכביד וחונק וזה לא מגיע לך. מגיע לך לפרוח בצבעים משמחים ולהיות הפרח היפה שאת. לגוף שלנו יש מין מנגנונים כאלה שלפעמים אין לנו שליטה עליהם, לפעמים מישהו עושה לנו משהו כל כך רע ומכאיב אבל הגוף לא יודע את זה, מבחינתו הפעילו אצלו את הדבר הזה שמשדר הרגשת עונג והנאה. זה מבלבל מאד, איך זה יכול להיות שמישהו פוגע בי והגוף מרגיש הנאה??? ככה הוא פועל ושום דבר בך לא מעוות או דפוק. אני מזדהה עם הקושי שלך לדבר את זה ולשתף זה לא קל בכלל. נשמע שיש לך מטפלת טובה שאת כן יכולה לספר לה כל מיני דברים למרות שהם מגעילים אותך ואת מתביישת והיא שם איתך לא בורחת ולא נגעלת ולא מצטערת על היותך, מהמעט שאני שומעת אותך אני אפילו מעיזה לומר שהיא זכתה בך, אישה צעירה ועדינה שמשקיעה הרבה כוחות ומאמץ בטיפול ובקשר שלכן. אולי כצעד ראשון שיוכל לעזור לך תוכלי להביא את מה שכתבת כאן ולבקש ממנה שתעזור לך לדבר על זה, לאט לאט, בקצב שטוב ומתאים לך. החלום שלך מדהים מאחלת לך שיהפוך למציאות.

עדיין לא שלחת על יום מנוחה אז אולי עוד תספיק לפני יום רביעי?...בכל מקרה לא אומרים: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם?" נדמה לי....אז אוקי, מקווה שמלמעלה יסלחו לי ושאלמד גם לסלוח לעצמי....מצחיק שאתה כותב ה"מיכל של מיכל" ובכלל לא קוראים לי מיכל....לא יודעת למה בחרתי בשם הזה בכלל...אבל יודע מה? ההרגשה השתפרה וזה מה שחשוב..לא? וגם אני מקווה שהקב"ה לא שולח נסיונות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם....תודה אודי שאתה כאן, עונה ומנחם....מיכ היה השם ההתחלתי.....מין חצי מיכל כזה, שבור...ועכשיו הוא מתחיל להתחבר לאיטו ולהתמלא....תודה :)

בסוף מצאת, כל הכבוד. מדהים איך לא זכרתי שכתבתי אותה הבוקר!!!!! ומפחיד..... בכל מקרה - תודה אודי על המאמץ