פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב, מבקשת לדעת איך אני יכולה לעזור לאחותי..... אני ואחותי אחרי צבא ומתגוררות עם ההורים. החיים בבית הפכו לבלתי נסבלים. אחותי די מתבודדת לא יוצאת לבלות עם חברים. בבוקר היא עובדת ולפני שהיא חוזרת הבייתה כולם דרוכים כיוון שיודעים שהיא שוב פעם תצא מדעתה. זה קורה לה עם כולם במיוחד איתי. היא פשוט מחפשת לריב. לא מאפשרת לי לאכול או לשבת על המחשב לא על הכורסה בקיצור לא מאפשרת לי לנשום. אני מנסה להבליג אבל זה בלתי אפשרי היא לא מרפה ובסוף בכל ערב אנחנו רבות עד כדי אלימות פיזית קשה. כאשר אני לא בבית זה יהיה מול ההורים ויתבטא בצעקות וצרחות. אחותי בחורה מאוד חכמה, מחוננת בלימודים. בחוץ כולם אומרים שהיא פשוט מקסימה. אבל אנחנו לא יודעים מה קורה לה בבית. התגובות שלה בבית והבעות הפנים נראים של אדם מטורף. ההורים שלי לא מסוגלים להוציא אותה מהבית כיוון שלטענתם היא צריכה עזרה, אבל מצד שני לא יודעים איך לעזור לה. אודה לך אם תייעץ, אייך ניתן לעזור לה. דידי
שלום דידי, ייתכן שהבעיה קשורה למערכת המשפחתית. אני מציע לפנות להערכה וטיפול משפחתי (כולכם יחד). אודי
שלום רב כבר שבוע אני סובל משום מה מרעד בגוף ולחץ לא מוסבר אשר מפריע לחיי הרגילים. מה אני יכול לעשות - יודע אני כי אם הייתי סובל מחרדה - ההתקפים היו באים הולכים (פעם ביום, שבוע, חודש וכו..) כן מדובר בסטרס לא מובן אשר מפריע לי וגורם לי חוסר רצון וחוסר אנרגיה - מה לעשות ?
שלום, תוכל לעשות זאת הן על די בדיקה אובייקטיבית של גורמי הלחץ ויכולתך להשפיע עליהם והן על ידי העזרות בטיפול מקצועי. אודי
זה לא מצליח.. אתה יודע ? עוד מעט בוקר של חמישי.. היום עדיין ניפגש. אח"כ שישי , עדיין ניפגש. אח"כ: שבת,ראשון,שני,שלישי,רביעי,חמישי לא ניפגש. עד שישי בצהריים.. אודי, אין לי אפילו מה לומר.. הידיים שלי נפתחות ככה בתנועה של..??? אין כזה מה לומר.. כל הגוף כזה עושה ??? ..אין לו מה לומר.. אתה יודע ,השבוע יוצא לי להחזיק המון את העט הירוק והמרקר הירוק שלה. אותם היא נתנה לי בחופש 2010 . אני ממש שונאת אותם. אוף אודי,לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי.לא טוב לי. אתה יודע מה אודי? אני אנסה אחרת. שתדע לך שממש טוב לי. אני מרגישה המון אויר,שלווה,רוגע, נעימות.. אני יושבת על הסלע...חשכה מוחלטת מסביב.. עוקבת במבטי אחר הקצף הלבן שמתנפץ לו שוב ושוב אל הסלעים. מקשיבה לנהמת מי הים.. הוו...הוו...הוו...בווווםםםם...הוו..הוו..הוו...בווווםםם..הוו..הוו..הוו...בוווםםםם...הוו..הוו..הוו..בוווםםםם... מלקקת את הטיפות הניתזות עלי, מריחה את הריח החריף באויר. מתבוננת... מרחוק אור מהבהב.. ספינה שטה במים ? מגדלור ? ואולי רק פטה מורגנה ??? והאור מתקרב ומתקרב ומתקרב.. אפשר כבר ממש לגעת בו..לחוש אותו אור רך..מלטף..עוטף .. ולפתע פונה אלי, לוחש לאוזני ברוך : "בואי...בואי ... בואי..."
הי במבי, לא טוב שהופך טוב. כא בשל פרידה, כעס וחוסר אונים, מגדלור. וקול רך ומזמין. אולי זו השינה המנחמת... לילה טוב, אודי
איך אמורה להעביר את המתח הזה, עד לבדיקה הבאה ואח"כ בהמתנה לתשובה?????!!!!!!!! מרגישה שהולכת להשתגע!!!!! אני בחרדה אטומית לא יכולה להכיל את עצמי וגם לפני כן לא ממש יכולתי.. אז איך עכשיו? לא נעים לי כבר להטריד אנשים ולא יודעת איזו תרופה לקחת כדי להרגיע (כידוע אני עמידה לתרופות...). להשיג את הפסיכיאטר (שמזמן לא הייתי איתו בקשר) זה כמו להשיג את הנשיא.. לא זמין.. או ש..מתחילה לחשוד..פשוט מתחמק ממני..יכול להיות?? הרי שום תרופה מעולם לא עזרה אולי חש חוסר אונים, או שסתם לא סובל אותי.. וכמה אפשר לבכות??לא מצליחה להפסיק! אודי , בבקשה עזור לי הפגישה איתה רק בעוד יומיים וגם היא לא עונה כבר מפנטזת על פגיעה בעצמי ואיך הם יגיבו .. אני משתגעת אודי?????????
הי מיקה, סיפור קטן: עלית פעם למצדה בשביל הנחש? 700 מדרגות, 2.5 קילומטר (למיטב זכרוני). רצוי לעלות לקראת זריחה, והדרך הטובה ביותר היא לזכרור שכל צעד או כל מדרגה מקרבים אותך יותר ויותר לפסגה. אודי
שלום רב, אינני יודעת אם זה הפורום המתאים, אם לאו, אשמח אם תפנה אותי לפורום הנכון. יש לי חבר טוב (לא בן זוג), בן 42, אשר בשנים האחרונות סובל מחרדת ביצוע במצב של קיום יחסי מין. העניין הוא שזה קורה רק כאשר הוא בזוגיות עם מישהי קבועה (!), לא כאשר זה סקס מזדמן עם זרה מוחלטת. לא תמיד הוא מגיע לזקפה ואם וכאשר הוא אכן מגיע, זה יורד אחרי מס' דקות, עוד לפני (או מיד) שמתחיל האקט עצמו. העובדה שהוא מצליח לקיים יחסי מין מלאים וטובים, גם אם זה לעיתים רחוקות, עם מישהי זרה, מעודדת ביותר כי זה אומר שניתן לפתור את הבעיה.... העניין התחיל לפני כ-5 שנים ולא זכורה לו איזו טראומה מסויימת. יש לציין גם כי הוא עבר בדיקה אצל אורולוג והכל תקין. הוא היה בטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי כשנה ומשלא עזר הפסיק. מה אפשר לעשות?? כיצד ניתן לטפל?? הוא די הרים ידיים והגיע גם לכדי מחשבות אובדניות - מה שכואב לי ומדאיג אותי ביותר!! אשמח לעזרתך בהקדם!
שלום רומי, יש אפשרות לטפל בבעיה בעזרת טיפול היפנוטי אצל פסיכולוג המתמחה בכך. גם טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול להועיל כאן. אודי
תודה ד"ר בונשטיין על תגובתך המהירה. אשמח אם תוכל להסביר לי, או להפנות אותי לקבלת מידע, לגבי הטיפול הקוגנטיבי. בנוסף, תוכל להמליץ לי על מטפל בהיפנוזה? תודה!
היי עברתי התעללות מינית ממושכת ע"י מישהו מאוד קרוב אלי כשהייתי צעירה. אני בטיפול (אני עדיין צעירה, כן...) מעולם לא נתתי לאף בן להתקרב אלי, לא מבחינה מינית ולא משום בחינה. המקום היחיד שאני מרגישה משהו מיני בקשר לעצמי הוא פנזיות על אונס כשמכריחים אותך להגיע לגירוי מיני. זה הקשר היחיד שלי. חוץ מזה אני בקושי מעיזה להסתכל על הגוף שלי בלי בגדים. זה מגעיל אולי ואני מרגישה חולנית, ניסיתי להלחם בזה וקיוויתי שזה יעבור אבל זה לא עובר. מה לעשות? איך להלחם בזה? אני לא רוצה את זה. אני רוצה שזה יצא ממני. בבקשה אם אתה יכול ממש להתייחס למה לעשות עם זה ביני לבין עצמי. אני *לא יכולה*!!!! לפנות למטפלת שלי עם זה. אני לא רוצה בכלל להגיד את המילים האלה, איך לעזאזל אומרים דבר כזה?? איך אני אמורה להודות שבעצם זה גרם לי לגירוי מיני?? שאהבתי את זה??! שבעצם אני חולה ומעוותת בדיוק כמו מי שעשה לי את זה?? שאני דפוקה ושאלה הדברים שגורמים לי לגירוי מיני. זה דוחה. אני לעולם לא רואה את עצמי מצליחה לדבר על דבר כזה, אני ממילא מדברת על דברים איומים והמטפלת שלי ממילא צריכה איכשהו להסתדר עם כל מיני דברים איומים ומגעילים שאני מספרת לה ואני לא הולכת להפיל עליה גם את זה. אני יודעת שהיא לא רוצה לשמוע דברים כאלו ושזה דוחה. ושהיא לא תרצה להתקרב אלי יותר בחיים ותצטער כל פעם שאני אדפוק לה בדלת. אני מפחדת שהיא תחשוב שאני מגעילה ושאני דפוקה. כי זה כבר לא משהו שמישהו עשה לי אלא משהו שאני חושבת בעצמי, שקיים בתוכי בפני עצמו. אני מתביישת למוות כנראה. מעולם גם לא הסכמתי לדבר איתה גם על קשרים עם בנים ממש בשום פנים ואופן לא, אני מתביישת לדבר על דברים כאלה נורא. ז"א, לפעמים אני כן חולמת שאני אוכל יום אחד שיהיה לי מישהו שאני אוהב ויאהב אותי והכל, אבל אני לא מעיזה להגיד את זה כי אני מרגישה שאני אצא מטומטמת ושיצחקו עלי. מה לעשות? אני אשאר ככה כל החיים? תודה.
שלום לך, זה לא חולני. זו דרך להתמודד עם הפחד והאימה על ידי הפיכתם למגרים מינית (זה נקרא סקסואליזציה). לדעתי כדאי לך להעלות זאת בפני המטפלת, כולל הרגשות של הבושה והמבוכה. אינך מטומטמת ואיש לא יצחק עלייך. אודי
את הכאב והצער שלך וכמה שזה מכביד וחונק וזה לא מגיע לך. מגיע לך לפרוח בצבעים משמחים ולהיות הפרח היפה שאת. לגוף שלנו יש מין מנגנונים כאלה שלפעמים אין לנו שליטה עליהם, לפעמים מישהו עושה לנו משהו כל כך רע ומכאיב אבל הגוף לא יודע את זה, מבחינתו הפעילו אצלו את הדבר הזה שמשדר הרגשת עונג והנאה. זה מבלבל מאד, איך זה יכול להיות שמישהו פוגע בי והגוף מרגיש הנאה??? ככה הוא פועל ושום דבר בך לא מעוות או דפוק. אני מזדהה עם הקושי שלך לדבר את זה ולשתף זה לא קל בכלל. נשמע שיש לך מטפלת טובה שאת כן יכולה לספר לה כל מיני דברים למרות שהם מגעילים אותך ואת מתביישת והיא שם איתך לא בורחת ולא נגעלת ולא מצטערת על היותך, מהמעט שאני שומעת אותך אני אפילו מעיזה לומר שהיא זכתה בך, אישה צעירה ועדינה שמשקיעה הרבה כוחות ומאמץ בטיפול ובקשר שלכן. אולי כצעד ראשון שיוכל לעזור לך תוכלי להביא את מה שכתבת כאן ולבקש ממנה שתעזור לך לדבר על זה, לאט לאט, בקצב שטוב ומתאים לך. החלום שלך מדהים מאחלת לך שיהפוך למציאות.
עדיין לא שלחת על יום מנוחה אז אולי עוד תספיק לפני יום רביעי?...בכל מקרה לא אומרים: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם?" נדמה לי....אז אוקי, מקווה שמלמעלה יסלחו לי ושאלמד גם לסלוח לעצמי....מצחיק שאתה כותב ה"מיכל של מיכל" ובכלל לא קוראים לי מיכל....לא יודעת למה בחרתי בשם הזה בכלל...אבל יודע מה? ההרגשה השתפרה וזה מה שחשוב..לא? וגם אני מקווה שהקב"ה לא שולח נסיונות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהם....תודה אודי שאתה כאן, עונה ומנחם....מיכ היה השם ההתחלתי.....מין חצי מיכל כזה, שבור...ועכשיו הוא מתחיל להתחבר לאיטו ולהתמלא....תודה :)
בסוף מצאת, כל הכבוד. מדהים איך לא זכרתי שכתבתי אותה הבוקר!!!!! ומפחיד..... בכל מקרה - תודה אודי על המאמץ
אולי נכתבה במוצאש. זהו מרפה.
נכתבה אתמול.. כנראה אתה צריך מנוחה ממני..
גיסי סובל מהפרעת סומטיזציה שפוגעת לו מאד בתפקוד. לכן אני מנסה למצוא פסיכולוג שמתמחה בהפרעה זו. האם את יכולה לתת לי קצה של חוט? תודה
שלום, נסי לחפש באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל על פי מקום מגורים ומומחיות (קלינית). צרי קשר טלפוני ושאלי לגבי ניסיון בתחום. כך תוכלי להחליט (או יותר נכון - גיסך). אודי
היי אני כבר כמעט 11 חודשים עם חבר שלי. ואני חלמתי כבר 2-3 חלומות על זה שאני בוגדת בו..והפעם חלמתי חלום שהוא בוגד בי. זה דיי מסובך להסביר את החלום כי אחרכך צריך להסביר כל מיני מושגים. אבל פשוט אפשר להגיד שבאתי אליו ומישהי משכה אותו חשבתי שזה בצחוק וחיב קתי אותו והיא פשוט העיפה אותי ממנה והוא נישק אותה. ואז מפה החלום המשיך לחברות שרצו לנקום ולמורה שלא עזרה. אני פשוט נורא מרגישה מודאגת לזה.. תודה
שלום רעות, על זה בדיוק מדבר החלום, על הדאגה מנושא הבגידה והנאמנות. על מנת להבינו כהלכה יש "לעבוד" עם האסוציאציות האישיות שלך, אולם העובדה שהחלום חוזר מעידה כי הנושא מרכזי בחוויתך. אודי
אודי סליחה.. אבל שוב יש שם הודעת המשך שזקוקה להתייחסותך. תודה על הכל
לאודי היקר, בבקשה תתייחס להודעת ההמשך שלי, גם אם לא נשאלה שם שאלה. זקוקה לכל מילת התייחסות ממך, כל מילה יקרה לי, להיאחז בה כדי לא ליפול.. תודה ושבוע טוב
אין תמיכה מסביב..כאב לב.... קרה משהו שגדול עליי ואני אשמה וכל כך קשה לי לשאת זאת.....רואה תסריטים שחורים...לא פה המקום, יודעת...ואחכה לטיפול...
תודה אודי על ההזמנה אך יש לי גם כך בעיה של הפרדה בין פה לשם...ואני רק יכולה לומר שעבודתי כרוכה באחריות רבה כלפי ילדים...ופשלתי...ואני בחרדה...פוחדת ממה שיתפתח...אבל נרגעתי קצת אחרי שיחה עם המטפלת...לא קרה לי מקרה כזה בכל 15 שנות עבודתי....הבעיה היא שאני מאוד בקורתית כלפי עצמי וכשקורה משהו אני מגיעה למחשבות לא טובות על עצמי....והדיכאון מגיע....אך הפעם המיכל שלי גדל...לא שלחתי הודעות,לא סימסתי אלא חיכיתי לפגישה....תודה שפה אפשר לשתף ולקבל איזושהיא תמיכה גם אם וירטואלית....
מנסה לאתר נואשות פסיכולוג טוב בשפה הרוסית לעזרה במשבר בנישואים אשמח לכל עצה והפנייה
שלום, אפשר לנסות באתר הסתדרות הפסיכולוגים. יש שם מנוע חיפוש לפי אזור מגורים, שפה ופרמטרים נוספים. אודי
אודי, אני שואלת את עצמי במהלך כל השבת אם לא הגיע כבר הזמן לסיים איתה ? אתה יודע אודי, מחר בעוד שבוע היא נוסעת. כן, היא הוסיפה השבוע פגישה נוספת .השבוע ניפגש 5 פעמים במקום 4 שברגיל.אבל מיום שישי לא ניפגש . שבת, ראשון, שני,שלישי,רביעי,חמישי עד שישי.. נראה לי שמחר אני עושה סוף וקץ לאנליזה המטורללת הזו. מי צריך דבר כ"כ הזוי ??? אוף אודי, אמרתי לה שאולי אלך לפסיכיאטרית שתזריק לי איזו זריקת הרדמה עד שהיא תחזור . אודי, נראה לי שמחר כשנפגש אני אגיד לה שסיימנו !! אתה יודע אודי,הכי מדהים זה שתמיד,כל השנים הסתדרתי לבד ועשיתי את זה מצויין ! נראה לי שכל החירטוטים הללו פוגעים והורסים כל חלקה טובה. אני עוזבת. מסיימת. מנתקת. מתנקמת. אני אהרוס הכל !!!! אני רואה את עצמי שופכת על הבד המון המונים של צבע שחור מעורב באדום כהה עמוק כזה .המון !!! ומבעד לצבע שנוטף לו, ניבטים חורים לבנים שהצבע לא נגע בם והם נראים כשיניים חדות מפה פעור שבאים לטרוף אותך. כן, אתה רואה אודי מה קורה בסוף מכל החירטוטים האלו ??? משתגעת לגמרי. אתה יודע אודי, אני לא צריכה אותה יותר. מבחינתי, היא כבר לא קיימת !!! היא יכולה לנסוע לה למליון שנים !!! אמא צביה = אין ! אין ! אין !! ואתה יודע מה אודי ? אני חושבת שהיא לא היתה קיימת מעולם ולכן גם לא איכפת לי בכלל שהיא נוסעת. שתיסע לה מי צריך אותה בכלל .
קשה בלי...כל כך מבינה....קשה להכיל את החסר, אך היא תחזור ואת יודעת שהיא תחזור...
הי במבי, את מגיבה לנסיעה שלה, ומשמעות הדבר שהיא משמעותית מאוד עבורך (דבר מצויין, כפי שאת בטח מכירה מתגובותי כאן). הזעם והרצון להרוס וללכת - ברור. איש לא אוהב להרגיש נטוש. אבל היא תחזור בסוף השבוע ואתן תיפגשו. היא היתה ועודה קיימת. אודי
שלום רב. אני בן 19 וחצי ומאובחן כסכיזו-אובססיב. בתקופה האחרונה יש לי המון מחשבות, כגון "למה החיים עדיפים מהמוות?", "איזו סיבה יש לי שלא לפגוע בעצמי עכשיו" וכל מיני דברים בסגנון, קצת קשה לי להתמודד ואני ממש מפחד מהמחשבות הללו. יש עיצות? תודה רבה.
שלום קובי, עצות לא ממש יעזרו למחשבות אובססיביות מאחר ואני משער שאתה מודע לפחות לחלק מהמיותרות של המחשבות הנ"ל. האם אינך יכול לפנות לפסיכולוג המטפל בך? אודי
ברצוני לשאול, אבל אקדים שאינני מביע דיעה או זלזול על אנשים כאלו או אחרים. בפסיכולוגיה מסבירים שזה באישיות, לקבל ולא לתת. ראשית כל, האם זה נכון מבחינה מציאותית? האם בחנו את זה על האנשים? שנית, אם כך למה לא מעודדים יותר לכיוון של אישיות נכונה, כמו כל שינוי התנהגות ואופי שאדם צריך להשתנות. ושוב, לא אף מילה רעה על הומוסקסואליות. תודה רבה
שלום דוידי, ראשית - זה הרבה יותר מורכב מההסבר שנתת, ושנית - יש היום דומיננטיות של התפיסה הביולוגית. היות שכך - לא "מעודדים" לכיוון של אישיות "נכונה". מנסים לעודד בני אדם להיות מחוברים למי שהם באמת מבלי להתכחש לכך. אודי
שלום רב, אני מכינה עבודה בהיקף רחב על חרדות וטיפול באמצעות סוסים. לא ברור לי איך ייתכן הדבר אך אני מתקשה מאוד להשיג חומר(מקצועי!) על חרדה.. כולל ההיסטוריה של החרדה, איטיולוגיה, דרכי טיפול והכי חשוב התייחסות תאורטיקנים (פרויד, אריקסון, בק) לנושא. מישהו יכול לעזור לי בעניין? כל טיפ יתקבל בברכה שבת שלום טלי אפשר למייל [email protected]
שלום, כהתחלה, את יכולה לנסות את "עכבה, סמפטום וחרדה" של פרויד. את יכולה לנסות גם את "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" של מוניץ ושות', בפרק על הפרעות חרדה. גם ספרו של טיאנו (פסיכיאטריה של הילד והמתבגר) יכול לסייע. אודי
אני לא רואה שיש פתרון אחר מזה, אני מעדיפה למות לפני לקחת תרופות, אני בסדר ואני יכולה לשלוט אבל יש מצבים שהם קצרים אבל קשים מאוד מאוד שבזמן הזה אני לא יכולה לחשוב על דברים טובים אני תמיד מפחדת שאעשה בשעת משבר משהו ואף אחד לא מבין עליי אפילו המטפלת שלחתי לה הודעה היום כי מחשבות האובדנויות חזרו לי ורוצה למות היא לא התייחסה היא עדיין רוצה שאני אתקשר אליה בזמן הזה ואני לא רוצה לדבר איתה לא בא לי לשמוע ההסברים שלה והשאלות שלה, במצב הזה אני לא אהיה מוכנה לכלום ממנה, אבל למרות זה קשה לי. איך אפשר להירגע איך אפשר למחוק את כל הדברים שקרו איתי???? רוצה לחיות בשקת ובשלווה, מה לעשות???? לא רוצה אותה התעייפתי ממנה מאוד אני לא מרגישה בביטחון איתה אני כל הזמן צפחדת שתציע לי משהו אחר אז אני לא יכולה לספר לה האמת ומה אני מרגישה כי מפחדת שתלחיץ אותי אז אני מעדיפה לשתוק ולהישאר לבד ולחשוב על אובדנות והמצב שלי מחמיר יותר. נמאס לי מהחיים ומהסיפור הזה שלא נגמרררררררררר
שלום טאלוש, נשמע שאת די "מסנדלת" את עצמך. רוצה עזרה, אך לא רוצה עזרה. מבקשת אך מפחדת ומעדיפה להשאר לבד. עלייך להעזר במטפלת דווקא בזמנים אלו, הקשים יותר. אודי
http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=9427
נראה לי דילגת על ח כמה קומות למטה. אין צורך להעלות הודעה זו
אתה יודע ? לא מצליחה להרדם. אמא צביה נוסעת מיום ראשון ה 3.7 עד יום חמישי ה 7.7 . אנחנו נפגש בשישי שלפני (ב 1.7) ובשישי שאחרי (ב 8.7) לא רואה איך עוברת את זה. נראה לי..אפילו אין לי מילים.. היום הייתי אצלה מפורקת נראה לי שאני עדיין מפורקת. אתה רואה כמה הודעות אני שולחת היום ??? אודי, נכון השתבשתי לחלוטין ??? לא יודעת איך כל הימים האלו יצליחו לעבור בלי מעקה ???? גדול עלי..
אודי, תודה על המילים המרגיעות (ושאתה לא חושב שמגיע לי עונש..) אני בגלים של חרדות.. אולי התקפי חרדה, פניקה לא יודעת.. לא מפסיקה לבכות. לא רוצה לבדוק יותר. לא רוצה לדעת. במיוחד אם זה במחלוקת ולא חד משמעי . נשלחתי לבדיקות נוספות אבל אני לא רוצה עוד!!!!!!! גם כך לא היו לי רזרבות של כוחות, אין לי מי שיהיה לצידי.. כל הסביבה שלי חלשה.. לא אוכל לעמוד בזה. מתנדנדת בין הכחשה מודעת לפחדים פולשניים ומציקים.. לא יודעת איך להמשיך מכאן..
הי מיקה, הכחשה הנה מנגנון יעיל ביותר להתמודדות עם חרדה, ובלבד שהיא לא מפריעה לך לקבל את הטיפול והאבחנה המתאימה. ובהחלט הדבר דורש כוחות והתמודדות. ורצוי גם דמויות מחזקות שיהיו לצידך. אנחנו, בכל מקרה, כאן עבורך. אודי
אודי, תודה זה מאד משמעותי בשבילי, גם אם זה באופן וירטואלי.. שאתה מוכן להיות כאן עבורי. הבעיה שגם אם תהיה אבחנה ודאית, הטיפולים לא בהכרח מועילים , לא מבטיחים שומדבר ואם כן אז רק באחוזים מאד נמוכים. לא רואה עצמי חיה כנכה, מעריצה את מי שיכול אך אני אתאבד ברגע שאתדרדר. גם ככה לפני הכל, לא הרגשתי שמצליחה למצות את החיים , שמצליחה ליצור קשרים ולקרב אלי אנשים, אז עם בעיה בריאותית ניוונית??!!!! אני מזועזעת ממה שקרה לי..ממש מימוש הסיוטים הכי גרועים של חיי.. פגיעה מוחית , איבוד שליטה, נכות . עדיין הוזה שאולי אתעורר וכל זה רק חלום?... לא אכפת לי למות מדום לב אבל גם את זה (כמו הרבה דברים בחיים) אני כנראה לא אקבל...
אודיייייי לא בא לי בכלל להמשיך את הטיפול, אני לא יכולה עוד נגמרו לי כל הכוחות להמשיך בזה, אני רוצה מאוד הטיפול וזקוקה לטיפול ולמטפלת אבל יש גם לחצים מההורים על הטיפול, לא רוצה לא מרוצה ממה שאני עושה אני עדיין לא עובדת וההורים הם משלמים לי על הטיפול ונמאס להם מזה ואני לא יכולה עוד, אני לא מצליחה בטיפול וזה יקח עוד הרבה זמן אני מאשימה את עצמי כי אני הולכת לטיפול ולפעמים מדברת על אמא וההורים כי זה נושא מרכזי בטיפול ובחיים שלי, אני שונאת את עצמי מאודדדדדדדד לא יכולה לעמוד עם כל הלחצים רוצה למות ולהרגיע את עצמי ולקצר את כל התהליך הזה, הדברים רק מסתבכים והמטפלת רואה את זה לפני הטיפול הייתי בסדר אבל הטיפול הורס אותי לוקח אותי לדברים קשים מאוד שלא היו צריכים לעלות וזה מעייף אותי נפשית מאוד עד שהמטפלת הציעה לי תרופות או לדווח על אובדנות, גמרה אותי הרסה אותי והחיים שלי אני לא רוצה אף אחד לא רוצה שהדברים האלו יהיו בזכרונות שלי וימשיכו בחיים שלי לא רוצה אחרי כמה שנים לזכור שהייתי בטיפול וכל זה קרה רוצה למחוק את זה ואין דרך אחרת לזה אלא למות ולהירגע רוצה לסיים את הכל, אני מצפה מאוד מהטיפול שיעזור לי אבל כנראה לא אני לא אצא מזה היא רק בלבלה לי את המוח אני שונאת אותה הרסה לי החיים. לא יודעת מה לעשות היא רק מציעה וזה הוא לא חושבת מה יכול לקרות לי??? רק אומרת שזאת העבודה שלה לא רוצהההההההההההההההה לא רוצההההההההההההההההההההההההההההההההה רוצה רק להירגע ולחיות כמו שהייתי לפני הטיפול איך אפשר לעשות את זה????????????????????????????????????????????????????????????
הי טאלוש, את אומרת למעשה שקשה מאוד להרגיע אותך. שהטיפול מעורר כאב שאין לך דרך להפסיקו. אובדנות לעתים נשמעת כמו פתרון "טוב" לכאב כזה - אבל היא לא פתרון טוב ובדרך כלל יש פתרונות יעילים יותר. אני מבין שמאוד קשה לך. אולם לא נראה לי שזה "בגלל" הטיפול ושלפניו הכל היה נהדר וטוב. אני מציע להעלות בטיפול את הצורך שלך בהרגעה ובוויסות עכשיו ולבדוק מה יכול לאפשר זאת. אודי
אני לא רואה שיש פתרון אחר מזה, אני מעדיפה למות לפני לקחת תרופות, אני בסדר ואני יכולה לשלוט אבל יש מצבים שהם קצרים אבל קשים מאוד מאוד שבזמן הזה אני לא יכולה לחשוב על דברים טובים אני תמיד מפחדת שאעשה בשעת משבר משהו ואף אחד לא מבין עליי אפילו המטפלת שלחתי לה הודעה היום כי מחשבות האובדנויות חזרו לי ורוצה למות היא לא התייחסה היא עדיין רוצה שאני אתקשר אליה בזמן הזה ואני לא רוצה לדבר איתה לא בא לי לשמוע ההסברים שלה והשאלות שלה, במצב הזה אני לא אהיה מוכנה לכלום ממנה, אבל למרות זה קשה לי. איך אפשר להירגע איך אפשר למחוק את כל הדברים שקרו איתי???? רוצה לחיות בשקת ובשלווה, מה לעשות???? לא רוצה אותה התעייפתי ממנה מאוד אני לא מרגישה בביטחון איתה אני כל הזמן צפחדת שתציע לי משהו אחר אז אני לא יכולה לספר לה האמת ומה אני מרגישה כי מפחדת שתלחיץ אותי אז אני מעדיפה לשתוק ולהישאר לבד ולחשוב על אובדנות והמצב שלי מחמיר יותר. נמאס לי מהחיים ומהסיפור הזה שלא נגמרררררררררר
הי. סתם מחשבות... אני יודעת שתלות היא חלק. חשוב. אבל אני מרגישה שהיא מחזקת אותה ומעודדת אותה וקשה לי קצת עם זה. אמירות כמו" אני פוחדת לדלג איתך על שבוע"אם אני מבקשת לבטל פגישה וכד'. אני מרגישה מאוד "מוחזקת" לפעמים זה קצת מידי. מבינים אותי?
הי רוני, תלות היא דבר טוב והכרחי כדי שיתקיים טיפול משמעותי. גם הפחד מתלות מובן, בעיקר כאשר מצבי תלות בעבר הכזיבו. ואז זה מרגיש (כלשונך) קצת מדי. תרתי משמע. אודי
האם הבחירה בחיים מיניים היא תמיד הנכונה? למה במדינת ישראל שיש כל כך הרבה ידע ואמצעים לא מדברים, לא מוכנים לעזור לאדם שבוחר להתנזר ממין, ככה סתם לא פדופיל ולא אנס, פשוט רוצה לחיות ללא מין, הרי לא הכל הוא מין נכון? אנחנו גם אוכלים,גם עובדים,גם נהנים משלל פעילויות אחרות.
שלום יעקוב, אני משער שכוונתך לסירוס כימי? לא יותר פשוט להתנזר בכוחות עצמך אם מיניות כל כך מפריע לך? מין הוא דבר טבעי, בדיוק כמו אכילה, עבודה והנאה. למעשה - הוא הבסיס לכל אלה ומהווה אינדיקציה לחיים בריאים ומלאים. אם אתה רוצה להתנזר - זכותך. אני משער שלא יטו לעזור לך באמצעים כימיים (מאותה סיבה שלא עוזרים למות. זה לא אתי). אודי
כל אחד יכול להתנזר, וכל אחד יכול להתאבד. אבל לאף אחד לא עוזרים-משום שזה לא אתי. אבל בעצם למה לא? למה זה לא אתי, אם אדם כלשהו הגיעה למסקנה שדי לו, מלאה כוסו, והוא מעוניין שהחיים יחלפו ממנו. האם אין לנו אוטונומיה על הגוף שלנו? האם הבחירה בחיים היא תמיד נכונה? האם אתה אישית חושב שצריך לתת לנו להחליט?
בעלי מקנא לי בצורה אובססיבית, דבר שהולך וגובר עם השנים, קשה לו אפילו שאני יוצאת מן הבית ועכשיו הוא הגיע להכרה הוא צריך עזרה.למי אני פונה?האם הוא צריך טיפול תרופתי? האם יש טיפול תרופתי שיעזור, הוא סובל מכך וגם אני
שלום שובל, אני מציע שיפנה לטיפול פסיכולוגי. ראשית יש לברר מה עומד בבסיס הקנאה האובססיבית ואז להציע פתרון. בדרך כלל זה לא משהו שתרופות פותרות. אם הוא חש שצריך עזרה זה מצויין. נראה שפסיכותרפיה היא הדבר המתאים. אודי
אז אני כותבת לך אודי את מה שרציתי לשלוח אחרי שסיפרתי לה קצת יותר מתמיד...ולא שלחתי...ומעבירה את השאלות אלייך...וזה מה שרציתי לומר לה: אני כותבת כי אני רוצה להפסיק להגיע לטיפול, השבוע עמוס ואי אפשר לדחוס לשיחות את הכל ועליי להתבגר ולטפל בכל מה שצריך לבד.... אם למשל מישהוא עוזב את הטיפול ככה פתאום...האם נהוג לשלם עד סוף החודש? אפשרי לשלוח בדואר? מה הנהלים? מה עושים עם כל מה שספרתי? זה לא בגללך..את בסדר ותודה על הכל.. אני מעריכה את כל המאמצים, את כל השיחות החורגות מהמסגרת, יודעת שעשית מעל ומעבר.... אולי אכתוב איזה מכתב סיכום ואשלח......זהו אל תחכי ואל תנסי לשכנע הגיע הזמן שאני אבין לבד שזהו..... לא זה לא נסיון למשוך תשומת לב או שתגידי לי להשאר כי אין טעם........ רק אוכל לומר שיש המון דברים השבוע שאני עוברת אותם לבד..וכמו שאמרתי את הקלישאה הידועה שאדם נולד לבד וימות לבד.......אני צריכה לחשוב קצת לבד......ואני אתגבר על הכל.......הגיע הזמן להפסיק להתבכיין....... ואולי גם לקחת את עצמי בידיים ולהועיל לאנשים שסביבי לשם שינוי....... יודעת שיהיה לי קשה, אולי אבכה כמה ימים, אבל מה עליי לעשות? לחשוב על שיחות סיכום שרק יקשו את הפרידה? עדיף ככה? לא? מה אתה אומר אודי? אפשר להפרד בלי שיחות סיכום? מפחדת מכל צעד שאעשה...מפחדת אולי לעמוד מולה, מפחדת שאם כבר היא יודעת הכל אז זהו, ואולי היא לא יכולה יותר לעזור???...אתה יכול לומר אם יש השלכות על עזיבה ללא סיכום? האם היא פוגעת??
הי מיכל, אני חושב שאת השאלות אינך צריכה לשאול כאן אלא שם. לא כדאי להפרד ללא שיחת סיכום וללא תהליך פרידה, למרות שאפשר. למעשה זו בריחה בדיוק מהדבר אתו את צריכה ואמורה להתמודד. אודי
אודי זה קורה וזה סופי אנחנו מתגרשים לא יכולה לכתוב יותר ח
פה על ידך בשקט.. אם זה בסדר, גם נותנת ומחזיקה בידך.. כמה ואיך שמתאים. יקרה.. במבי.
הי ח', ראשית - מצטער שחמקה לה הודעתך מעיני. שנית - קשה מאוד לפרק. אשמח אם תכתבי יותר על הרגשתך. אודי
לעזור לי למצוא פסיכולוג בנהריה עבור אישה זקנה שרוצה להתאבד! אני חי באירופה.
שלום, שתי אפשרויות: רשום כתובת מייל ע"מ שישיבו ישירות לשם או שתוכל לחפש בעצמך באתר הסתדרות הפסיכולוגים (חפש בגוגל)פסיכולוג קליני על פי מיקום. אודי
היי... אז ככה.. חברה שלי בת 24 אנחנו שנתיים ביחד.לאחרונה היא שיתפה אותי במשהו שכניראה הציק לה המון זמן.. לי זה לא הכי הפריע.. וזאת העובדה שיש לה חזה טובולרי, חזה לא מפותח.. עובדה שמאוד מפריעה לה גם ביחסי מין וגם ברגשי נחיתות שהיא בחברה. היא שוקלת אפשרות לעשות ניתוח להגדלת חזה, ששאלתי אותה מה המניע.. היא טוענת שמגיל 12 כאשר החזה שלה הפסיק להתפתח ועד היום היא הרגישה ממש לא נשית וחוזרת וטוענת שיש לה "פגם התפתחותי" ואם במידה והיא תעשה אז היא תעשה את הגודל הכי קטן, היא לא מעוניינת שישימו לב שהיא עשתה העיקר "להרגיש נשית". השאלה היא... האם ניתוח להגדלת חזה באמת יכול להיות הפיתרון? אני אישית לא הייתי רוצה שהיא תעשה את זה, אבל אני אתמוך בה בהחלטתה,אני מבין שהסיבה שלה רציונלית בניגוד לנשים שיש להן חזה והן רוצות יותר גדול.קראתי קצת על הנושא ולפי המידע ניראה כי ניתוח כזה באמת משפר דימוי עצמי במקרים מסוימים.. האם רק ניתוח יוכל לעזור לה? במקרה שלה? ואם לא אז מה החלופות?
שלום אורן, זה פתרון חיצוני שלעתים עוזר בהחלט לשינוי התחושה הפנימית. עדיף כמובן לעשות את השינוי "מבפנים" ולקבל את עצמך, אולם בחברה שלנו יש המעדיפים את השינוי החיצוני המהיר יותר על חשבון הקבלה העצמית (שבדרך כלל דורשת תהליך טיפולי ועבודה עצמית). חברתך תבחר את מה שמתאים לה. אודי
היי מה עדיף לדעתכם, הגולשים והגולשות, דרך חיים רוחנית שבה האדם שם את ההשכלה ואומץ הלב מעל החומר, כלומר מעל הכסף, והמעמד, והרכוש, והיופי החיצוני, או - דרך חיים חומרנית שבה האדם מקדש מעמד, רכוש, מקצוע גבוה, יופי חיצוני, ניתוחים פלסטים וכו'. מה עדיף לפי דעתכם? ממה האדם יהנה יותר? או שזה עניין של אישיות הספיציפית של האדם?? כלומר יש אנשים חומרניים יותר ויש אנשים רוחניים יותר?? למשל בחור שצריך לבחור כוון בחיים - או לחיות בשכונה דלה שבה הוא יכול ללמוד הרבה ולכוון עצמו לדברים נשגבים כמו צבא (במדינת ישראל ), הרפתקאות, חוויות רוחניות וארציות, העשרת הרוח והנפש, (ללא רכוש), או לגור בשכונת יוקרה שבה האנשים מקדשים את המעמד והופעה חיצונית ואין להם זמן למשחקים?? (לדוגמה - הדמות שמשחקת השחקנית קייט וינסלט בסרט "טיאטניק".) אבל אל תגידו לי גם זה וגם זה. אני חושבת שזו פשוט שאלה של אישיות מבפנים, נכון?? כלומר רגישות לעומת אדישות, נכון?
רוצה לומר לך מס' דברים. 1. לא אומר לך "גם זה וגם זה" - כפי שביקשת.. 2. אם אני שומעת נכון ,הרי את נותנת את התשובה לעצמך כפי שאת כותבת:"אני חושבת שזו פשוט שאלה של אישיות מבפנים. כלומר רגישות לעומת אדישות"... (?) 3. אני לא מבינה הרבה ...(ואולי יהיה מדוייק יותר אם אומר בזהירות שאני אולי אולי מבינה משהו פצפון, ואולי בעוד רגע יתברר לי שמה שאולי הבנתי ,ממש לא הבנתי..) בין שלל הדברים שאני לא מבינה זה הקשר בין רוחניות להשכלה..אומץ לב מעל החומר..הצבא (במדינת ישראל כמו בכל מקום בעולם) כדבר נשגב..ועוד שלל דברים שממש לא הבנתי.. אבל דעי לך, זו אני שלא הבנתי ועדיין לא מבינה. ייתכן מאוד שלגולשות ולגולשים האחרים הדברים מאוד ברורים.. 4. ישנה אימרת זן שמדברת אלי : "לפני שאדם לומד זן הוא רואה את ההרים כהרים ואת הימים כימים ; לאחר שהוא נפגש לראשונה עם האמת של הזן,הוא רואה שההרים אינם הרים, והימים אינם ימים ; לאחר שהוא זוכה בהארה,ההרים הם שוב הרים, והימים הם שוב ימים. (אימרת זן) 5. סיבה עיקרית שכתבתי לך ...היות ובחרת בניק BAMBI, בזמנו ,אודי ביקש אותך שתשתמשי בניק שונה היות ויש כבר במבי.. בחרת להמשיך ולהשתמש בניק זה. כשראיתי "אותך" בפורום מס' פעמים בחרתי להתעלם.. היה לי קשה שבחרת להמשיך ולהשתמש בניק זה. אני בוחרת עכשיו לא להתעלם. אני בוחרת לקבל אותך BAMBI ואני בוחרת לומר לעצמי...כן, את במבי (עדיין פצוע..כן..) ויש פה גם את BAMBI ... אז אני רוצה לברך אותך. היי ברוכה ! במבי.
שלום נשלחתי ע"י היועצת בתיכון בו אני לומד לאבחון פסיכונוירולוגי, לאחר שחיפשתי קצת, לא הצלחתי למצוא שום מידע על האבחוון הזה. אשמח לקבל על האבחון קצת מידע שימושי (עלויות, איפה ניתן לבצע אותו וכד') תודה
שלום יורם, פנה לנוירופסיכולוג או פסיכולוג שיקומי. אתה יכול לחפש באתר של הסתדרות הפסיכולוגים. אם הכוונ הלאבחון לקויות למידה - גם פסיכולוג חינוכי יכול לעשות זאת. אודי
היי, בתחילת הטיפול אחרי כמה מפגשים המטפלת הציעה לי טיפול תרופת, ואחרי כמה מפגשים אמרה לי שיש עלי חובת דיווח אם אזיק לעצמי שני דברים אלו פגעו מאוד בקשר בינינו למרות ששני הדברים לא היו רלבנטים למצב שלי אלא אני קצת לפעמים הייתי מגזימה בהודעות והמיילים שהייתי שולחת, דיברנו והדברים הסתדרו, המצב היום אחרי כמה חודשים חזר אותו דבר אני כל הזמן מדברת על האובדנות ושולחת לה מיילים הודעות בהתחלה היא לא הייתה מתייחסת עד שאמרתי לה שאני באמת חושבת על הנושא ובמפגש שעבר דיברנו על זה למרות שאני בכלל לא מעיזה לעשות אבל כן חושבת קצת על הנושא כי הדברים קשים מאוד אז הפעם גם היא הציעה לי התרופות עד שבכיתי הרבה במפגש ולא הייתי מסוגלת להמשיך, אחרי כמה דק' נרגעתי ואמרתי לה שזה לא רלבנטי לי ואני לא אקח תרופות אני רוצה העזרה שלך בכדי לא להגיע למצב גרוע ואמרתי לה שאת הרסת לי החיים, אז הסכימה ואמרה לי אז תשכחי נושא התרופות. הציעה לי שבזמן שאהיה זקוקה לה להתקשר ולא לשלוח מיליים או הודעות היום הייתי כן צריכה אותה אבל אני לא יכולה לדבר במצבים אלה לכן שלחתי לה הודעות והיא לא התייחסה לאף הודעה למרות שבעבר הייתה מתייחסה, זה עושה לי רע מאוד, עד שכתבתי לה אני אראה לך מה אעשה! אני במצב גרוע לא רוצה להתקשר אליה ולדבר איתה לא בא לי בכלל מההצעות שהיא מציעה לי ואיך מתנהגת איתי אני חושבת לעשות משהו בכדי שתאמין לי שאני כן רוצה לעשות משהו בכדי שתבין עד כמה קשה לי למרות שיש לי שליטה על עצמי. אודי מה אתה אומר על המצב הזה???? מה אני אמורה לעשות אני לא יכולה מאוד קשה לי, אף אחד לא מבין אותי, אמרתי מול אמא שאתם הולכים להפסיד אותי אני רוצה להתאבד אמא זילזילה ולא נתנה לזה יחס יצאתי מהבית ואמרתי להם אני לא אחזור וחזרתי!!! אני לא יודעת מה אני רוצה ואיך להתנהג. תגיד הרבה דברים אודי אל תשאיר אותי לבד כמו כולם איך אתה רואה המצב???? למה אני מתנהגת כך????קשה לי מאוד ואני כן מפחדת שברגע שיגעון אעזה משהו אם הדברים נשארים כך ואני סובלת. תגיד תגיד הכל.
הי, אני חושב שאת מנסה לעשות שני דברים: לגייס את כולם באמצעות איום וזעזוע ("אם לא תבואו - אעשה לעצמי כך וכך) ונסיון להרגיע את הכאב העצום שלך. המטרות - לגיטימיות. הדרך - בעייתית למדי. נסי לחשוב על אפשרויות נוספות להשגת שתי מטרות אלו. הבעיה בדרך שלך היא שאת מפסידה את הדבר החשוב ביותר כאן. את עצמך. אודי
שלום, אנו אחים של בחור בן 26, בן זקונים שעדיין גר בבית ההורים (מבוגרים יחסית). אנחנו מודאגים מאד מהמצב של אחינו, מעתידו ומאיכות החיים של הורינו המושפעת מכך. אין לנו ספק שישנה בעיה, אך אין לנו הכלים להגדירה או לאבחנה. אנו רוצים מאוד לעזור לו, אך חוששים לפנות אליו ולפרט בפניו את הבעיות שלו מחשש לפגוע בו ומחשש מתגובתו. להלן המאפיינים העיקריים של בעיותיו ושל דפוסי התנהגותו: חוסר יכולת/רצון להתמיד בעבודה או בלימודים. נטייה לקפוץ ממטרה למטרה ולא להתמיד בשום דבר בצורה קבועה. בעיה בקבלת מרות, תחושה ש"הוא צודק תמיד וכל העולם דפוק". דחיין כפייתי. תמיד מאחר. נוטה למצבי רוח קיצוניים והתפרצויות זעם. עצבני. אובססיבי, נודניק,"חפרן", עד כדי מיאוס וחוסר רצון להיות בחברתו. ישן הרבה, גם על חשבון המחויבויות שלו. חוסר היגיינה והזנחה עצמית. בלאגניסט. מפזר הבטחות ללא הרף, אך אינו מקיים דבר, מדיניות של "יהיה בסדר". מעריך את עצמו מעבר למה שהוא בפועל. עצלן. אובחן כלקוי למידה וכבעל הפרעת קשב וריכוז, נוירולוג המליץ על רטלין אך אינו נוטל. היה ביעוץ פסיכיאטרי בשל הפרעות חרדה ואובססיה. אינו מתמיד בטיפול התרופתי (20 מ"ג ציפרלקס). מוציא את ההורים מדעתם. מתערב להם כל הזמן בעניינים, צועק, משליט טרור ומבלגן את כל הבית. לא היה בקשר זוגי. עוד נציין כי המאפיינים הללו קיימים, לפחות ברובם מזה 10 שנים, בדרגות שונות של חומרה. הסיבה שהעניין הפך כרגע דחוף, היא העובדה שההורים אינם מסוגלים עוד לחיות איתו ואינם יודעים איך להתמודד. מצד אחד הם רוצים שיעזוב את הבית, אך מצד שני הסיכוי שיצליח להיות עצמאי ללא עזרה מתאימה אפסי, והם מוטרדים מאוד מכך. נשמח לקבל הכוונה לגבי אפשרויות העזרה שאנו יכולים לקבל, ולגבי התחום שעלינו לפנות אליו - פסיכולוגי, פסיכיאטרי, קואוצ'ינג, עזרה סוציאלית, רשויות החוק. האם אנחנו, בתור אחיו, צריכים להיות אלה שמתעמתים איתו ושמים מולו "מראה" המשקפת את הבעיות שלו, או עדיף שהדבר יבוא מגורם חיצוני? אנחנו סבורים שהוא לא יודה בבעיות שלו, ולכן נראה כי לא ישתף פעולה איתנו או עם גורם מקצועי, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטיפול לאורך זמן שאינו מניב תוצאות מיידיות. תודה מראש, אחים מודאגים.
שלום, אפשר כהתחלה לגשת כולכם להתייעצות משפחתית. בדרך כלל זה לא "מסמן" את המטופל הסרבן ויכול להוות פתח ללקיחת אחריות על הטיפול. הטיפול בבחור עצמו צריך להיות משולב - בהפרעת הקשב (תרופתית) ובמאפיינים האישיותיים והרגשיים (פסיכולוגי). אך זה יקרה רק לאחר "גיוסו" לטיפול. אודי
אני יודעת מה אני רוצה היום... להגיד תודה לכולכם שהרגשתם אותי וריגשתם אותי והרגשתי עטופה בכזו רכות וחמימות והיה לי כל כך נעים ורגוע... תודה ממש. אני רוצה עוד... אפשר?
שמחה שיכולתי להועיל...תמיד אפשר לבקש...איתך ולצידך, והרבה יותר קל כשאת מסבירה את עצמך קצת יותר...מיכל.
כיף שאת רוצה , אומרת, מבקשת. המון המונים בשבילך ... :) במבי.
רוני. איזה כיף שאת רוצה, כמה חיים יש ברצון הזה. מה שלומך?
הספר על סכיזופרניה החדש 'ראיה פנימית' [משהו כזה שכחתי.. ראיתי עכשיו באתר] הוא שלך? ברכות! מאד נהניתי מהמעט שראיתי. תודות
שלום דוידי, ספרי נקרא "העין הפנימית" ויש בו אכן התייחסות גם לסכיזופרניה. תודה על הפרגון! אודי
ביקשתי, הסברתי, התביישתי, חוויתי אמפתיה מצדה, ספרתי וגם הרגשתי......לא קל...אילו עוד שלבים מגיעים אחרי הבושה והאשמה...האם תגיעה גם הקבלה ולהיות שלמה? השקט שהבאת לבמבי מתבקש כל כך......אוף.....מרגישה כמוה.....
הי מיכל, בסוף, אחרי הרבה הרבה זמן, תגיע גם ההשלמה. אבל צריך אורך רוח. השקט - גם את מוזמנת אליו. אודי
.. עייפה מכדי לשתף בכל האירועים הפתאומיים שקרו . מותשת באופן שאי אפשר בכלל לתאר.. אודי,מבקשת ,צריכה רק לנוח ולנוח ולנוח ושתהיה לידי ושלא תאפשר יותר לשום דבר פתאומי נוסף להכנס פתאום ולהכאיב. כן, אני מבקשת שתשמור עלי שאוכל לנוח ולנוח בשקט .. רק לנוח בשקט ושתשמור ותהיה על ידי. טוב ???
הי במבי יקרה, זה בסדר. נוחי כמה שצריכה. יש לך כמה שקט שזקוקה. http://www.youtube.com/watch?v=Zuj6i9glLmg&feature=related אודי
תודה על תגובתך . חזרתי וקראתי שוב ושוב ושוב את תגובתך. ועדיין קוראת אותה.. מצחיק.. אני קוראת ומרגישה כזה משהו שהיא אפשר לתאר במילים.. משהו רך כזה של צבעים עדין עדין..כזה ורוד ,תכלת, קצת צהוב רך,חלש..גם טיפ טיפה ירוק .. כל הצבעים בחלש חלש..עדין כזה ..כמו המוסיקה הנעימה ,העדינה הזו שנשמעת מהמובייל שמעל מיטת התינוקות.. יש כזה ריח ..תערובת של ג'וסון לתינוקות עם ריח פלנל.. אתה גם מרגיש את זה אודי ? אתה יודע למה אני מתכוונת ??? יש לך מושג על מה אני מדברת ומרגישה ???
אודי, לא יודעת אם באמת הבנת אותי קודם. כתבתי במרומז. אבל זו היתה אבחנה נוראית של מחלה פרוגרסיבית שאין בה כל רווח של הזדקקות, אלא מרחף מעליה הצל הקרב של הנכות והמוות. עדיין מקווה שזו טעות. כרגע יש חוות דעת נוגדות ואני נאחזת בזה ומתפללת לנס. מרגישה שהסיוט הכי נוראי שלי מתממש ותוהה אם אני לא באמת חולמת.... מרגישה שנענשת על כך שאני לא אדם מספיק מוסרי, שחסרת סבלנות לאנשים, שכעסנית כלפי הוריי ומכריי ואולי עונש על עוד "חטאים" שאני לא מודעת להם. פתאום אני נשמעת לעצמי פרנואידית. האם זה נשמע כך גם לך? המחלה הזאת אינה העונש היחיד ואולי הייתי כבר צריכה להבין את הרמזים (העונשים) המוקדמים יותר ולא הבנתי וכל פעם נוחתת עלי עוד מכה. אבל זו ממש פצצה. מקווה עדיין שהתוצאות האלה שגויות. לא יכולה להתמודד אחרת יש לך אולי מילה כדי להרגיע אותי, אודי?
הי מיקה, יכולה לספר באיזו אבחנה מדובר? אני בעד להחזיק בתקווה כל עוד לא הוכח אחרת. במקרה ואשר יגורת יבוא - ניתן יהיה להערך לקרב בחזית החדשה. כרגע כדאי להאחז בתקווה. אני לא חושב שמדובר בעונש. לא מגיע לך עונש. אודי
הגבתי למטה לסיפור דומה על מצב משפחתי.אשמח לקבל תגובה לשאלה:1) מה המקור לעוינות הורית המתוארת? 2)עזבתי לפני פחות משבוע.ההורים מתקשרים מזמינים לבוא תוך מניפולציה,אבי התקשר לשאול אם צריכה משהו.כל תזכורת מהבית- מזעזעת אותי ועשויהלגרום לדמעות. (אציין שבהיותי בבית רצו שאצא ולא היו נדיבים כלל..) בנוסף אציין שהוריי מבוגרים-ונראה שמעונינים שתהיה עזרה-כך אמרה לי לפני שנים קרובת משפחה. ) שאלתי המרכזית: כיצד לנהוג כלפי יחס טוב תנודתי?איני מוצאת דרך אחרת מהתעלמות שלי וזה הכרחי להצלת נפשי וחיי. להלן התגובה הקודמת: הסיפור שתארת מתאר גם את המצב במשפחתי.נוסף ליחס הרע ישנם אלמנטים דומים:גם אימי מפארת את עצמה ,גם אבי הסתכל עליי בעין רעה,גם הורי רומזים למכרים שהם מסכנים בגלל מכה כזאת.ד.א: אבי אף סידר לי תור לפסיכיאטר כשאמרתי בפעם יחידה שיש לי קשיים.הציע לי לעבוד במלצרות (למרות שאני בוגרת טכניון)לאחר מכן- לא התענין. לאחר שנכנסתי לדכאון ראיתי שמעמדי במשפחה נמוך. גם לי לא היה כח לעבור -שנים ארוכות.אני ממליצה לך בחום- לעבור למקום אחר. בכל זמן שאתה נמצא בבית-בריאותך וחוסנך הולכים לאיבוד.אתה עשוי לאבד רבות. אני מציעה לעבור -תוך כדי ההרגשה של חוסר כח. תשקיע את כל כוחך במעבר ורק בדברים החשובים. כשתהיה בסביבה אחרת -כוחך ישוב אליך והמצב ישתפר. אל תחכה לאזור כוחות כשאתה בביתך. למנהל הפורום אודי:מה הסיבות להתנהגות הורים זו?הוריי אנשים מצליחים אולם אותי הם דכאו בעקיפין , התעלמו ונהגו בתוקפנות (אימי הכתה אותי וגם אבי בהתפרצויות נדירות,(אני סטודנטית) דוקא העוינות שאינה גלויה -קשה להתמודדות מפני שקשה להוכיח קיומה.)
שלום נטע, איני יכול לדעת בוודאות מה גורם להורה לדכא את בנו או להיות תוקפן כלפיו. אני משער שלו הייתי משוחח אתם היה מתגלה ההסבר בדמות חוויות לא פשוטות שעיצבו את אישיותם כך. בכל מקרה, להורה יש אחריות כלפי ילדיו, והנזק שהורים יכולים לגרום לנפשם של ילדיהם הוא עצום. עצום. אודי
ראשית, ברצוני לשתף מניסיוני: סבלתי מדיכאון שפגע קוגניטיבית .בנוסף הייתי באפיסת כוחות . תרופות-שיפרו חרדה אך לא שיפרו קוגניטיבית את חוסר הריכוז. טיפול פסיכולוגי- לרוב לא עזר . מה שעזר: הוא ההבנה שפעילות אירובית היא קריטית וסם חיים עבורי.הפסיכולוג יורם יובל בתוכניתו ציין שמחקרים הראו שספורט מאומץ במשך שעתיים בכל יום יעיל כמו תרופות נגד דיכאון ,לדיכאון לא קשה.(אצלי מה שקשה הוא שהמצב מתמשך).תודות להבנה זו מצאתי דרך התמודדות מוצלחת.פעילות אירובית נמרצת של שעה ביום היא הכרחית. כמובן התחלתי בהדרגה מ10 דקות כעת רצתי 6 ק"מ מבלי לתכנן. כמובן שהתחלה במצב של חולי קשה מאד.מקווה שהבנה זו תעזור לאחרים.
שלום נטע, אכן, ספורט מומלץ ביותר, לא רק לדיכאון, אלא בכלל. זה מפעיל את "בית החרשות הכימי" הטבעי שלנו במוח. אודי
ד"ר גליקסמן שלום אני מאוד מקווה שיש טיפול לבעיה להלן של בעלי. הוא בן 41. בעלי יכול לבקש את אותו הדבר באופן אובססיבי בלי יכולת אפילו לזה שהוא מבקש ממנו משהו בכלל להגיב. למשל - הוא יכול לבקש מאיתנו לעשות משהו - נגיד לבקש מהילד לצחצח שינים, או לפנות את השולחן. הילד עוד לא מספיק לקום מהכיסא והוא גם חוזר על עצמו לפחות 10 - 20 פעמים בעצבנות וחזרה על המשפט בלי סוף - בלי רווח בין משפט למשפט. למשל - תנקה את השולחן חוזר באובסיביביות בזה אחר זה בלי רווח ויכולת להגיב בכלל. ממש באותה השנייה הוא חוזר על עצמו בלי סוף. שלא לומר שזה מטריף את הדעת הוא גם מתרגז וצועק שלא שומעים בקולו. חוסר סבלנות זו מלה עדינה שאפשר לומר עליו. מהצד למי ששומע זה נראה ממש לא נורמלי. כשאומרים לו שהוא חוזר על עצמו בלי סוף - הוא מתכחש ואומר שהוא לא מתעצבן בכלל וזה רק בגלל שלא מבצעים באותו רגע מה שהוא מבקש ורק אז הוא מתעצבן. הוא בסך הכול ביקש והוא לא מבין למה לא עושים מייד. אין לו יכולת לאמוד את זמן התגובה אפילו. האם זה משהו שאפשר לטפל בו? לאבחן ולטפל באיזה שהיא דרך? תודה! מרב
שלום רב לך מרב ניתן בהחלט לעזור לבעלך להתמודד עם התנהגויותיו האובססיביות. חשוב לבצע הערכה רפואית ופסיכולוגית על מנת להתוות את הטיפול. הטיפול עליו אני ממליץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק . מדובר גם בהדרכה שתקבלי באשר לתגובותיך להתנהגויותיו. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן
אני רוצה: מישהי לאהוב. לטייל איתה, לבכות איתה, לצחוק איתה, לריב איתה, ללכת איתה לקניון, לבקר אצלה בבית, להביא אליי הביתה, לגור איתה, לקנות לה מתנה ולתת לה המון אהבה!!!!!!!! לחלוק איתה כל רגע ושנייה מהחיים שלי!!! אני מרגיש בתקופה הכי נכונה, מוכנה וחכמה בחיים שלי כדי לאהוב מישהי ולתת לה ממני הכול!!! אז למה זה לא בא??? אני בן 30.5...המשחקים עברו ואין לי סבלנות אליהם. אני בסה?כ רוצה לאהוב ולהיאהב..זהו. אין משהו בחיים שלי שחסר לי יותר מזה. זה הדבר היחיד בחיים שלי שחסר לי. אז שתגיע כבר הבחורה!!!
שלום ,אני בן 34 וסובל מאז ומתמיד מהפרצויות זעם ועצבים הבאות לידי ביטוי בזריקת חפצים ושבירתם וצעקות. יש לציין כי תופעות אלה קורות רק במקרים מאוד מסויימים ורק עם המשפחה הקרובה,חוץ מזה אני אינני סובל מתופעות אלה בסביבות אחרות כמו חברים ,עבודה וחוגים נוספים. ניסיתי בעבר טיפול פסיכולוגי וטיפול סיני בדיקור שממש לא עזרו. אשמח לקבל "כיוון" לסוג טיפול המתאים לי תודה רן
שלום רב לך רן ניתן בהחלט לעזור לך להתמודד בהתלחה עם התקפי הזעם שלך באמצעות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיות הביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן
דר שלום, לאחרונה גיליתי תחתוני נשים בארון של בני איך מתמודדים עם זה? מה אומרים לו? יכול להיות שהוא גונב אותם מחבלי כביסה אני ממש מוטרדת שלא יתפס קראתי חומר על הנושא אך אינני יודעת כיצד לטפל בעניין חשוב לציין שהוא בן 23 האם זה קשור להומוסקסואליות מה עושים. אשמח לתשובתך
שלום לך, איני יכול להשיב לך, כדאי שתשאלי אותו. אם הם בארון שלו כנראה שזה לא סוד כל כך גדול. גם אם מדובר בפרפיליה (פטישיזם) זה לא אמור להזיק לאיש. אם אכן החשד שלך שהוא גונב את התחתונים נכון - כדאי שלא יגנוב, אך פרט לזה זה עניין שלו. אודי
ד"ר בונשטיין, תודה רבה על תשובתך
שלום אני בת 18 בערך בגיל 16 וחצי עשיתי מבחן וכסלר בתחום הזיכרון הצילומי הטווח שבו העתקתי את הצורות ושירטטי אותן היה ארוך מהרגיל לקח לי המון זמן לשרטט אך כאשר נתנו לי דף ריק כדי ליזכור אותן הצלחתי לשרטט אחת עשרה צורות מתוך שתיים עשרה הבוחנת אמרה לי שזה מטורף ורמת הזכרון הצילומי שלי לטווח קצר היא גבוהה בהרבה מהרגיל השאלה שלי.... אם שירטטי את הצורות המון זמן יכל להיות שבגלל זה זכרתי כמעט את כולן ... בכל זאת העובדה הזאת לא צוינה והיה כתוב שזיכרון צילומי לטווח קצר גבוהה מהממוצע אז השאלה שלי אם היתי משרטט פחות זמן את הצורות יכל להיות שהיתי זוכרת אותן פחות ?? או שאין בהכרח קשר ?? אם היה קשר למה לא מודדים זיכרון צילומי לטווח הקצר וכוללים בו את הזמן שנעתקו הצורות או שזה לא קשור ??? אשמח ליקרוא תשובה חותכת חד משמעית בכל זאת אני מניחה שהמבחן מודד באופן מקצועי
שלום שנאל, הזיכרון החזותי טוב, אבל השמיעתי לא משהו... :-) את מדברת על מבחן בנדר. לזמן ההעתקה והזכירה יש נורמות, כך שלא בטוח שמה שנראה לך כהרבה זמן היה אכן הרבה זמן במונחים אובייקטיביים. מן הסתם, הזמן של החשיפה לגירוי משפיע על הזכירה. זה אגב לא זיכרון צילומי אלא חזותי, מה שנבדק. אם יש לך זיכרון צילומי זה ניכר בטח גם במבחנים אחרים שעברת וזה אכן יוצא דופן. אודי
מדוע הפרעת אישיות גבולית נפוצה עד גיל 24? האם זה משום שהלימודים בבית הספר והצבא והלם ההאזרחות, מרוקנים את כל הכוחות מהאדם
שלום יעקב, מלא שאלות מעניינות יש לך...היות וזה לא רק בארץ - זה לא בהכרח רלוונטי. כנראה שזה קשור להתייצבות כללית באישיות לקראת גיל ה- 30. אודי
