פורום פסיכולוגיה קלינית

מוצאת את עצמי שעות במיטה ובכל זאת עייפה כל כך כל היום.. שוב רעש נוראי בשכל...בראש, בלב,בכל מקום...שוב ושוב ושוב. מייאש כבר.

היי רוני, מקווה שזה יביא נגיעה רכה איפה שכואב וקצת שקט פנימי וחיצוני http://www.youtube.com/watch?v=JkwpDugUWOc אם הייתי לידך הייתי מביאה לך כוס מי מעיין קרירים זכים צלולים ומחיים.

שלום . מעוניינת לדעת האם יש אפשרות לטפל בטינטון באחת מהשיטות הנ"ל. תודה

שלום, אני בחורה צעירה, בת 25, בעלת השכלה אקדמית, מחשיבה את עצמי כבנאדם עם כשרונות ויכולות גבוהים ובעלת בטחון ואסרטיביות. יחד עם זאת, מפריע לי שאני כל הזמן זקוקה וצריכה שאנשים יאהבו אותי. המחשבה שמישהו חלילה מעביר עליי ביקורת צורמת לי מאוד. למשל, אם מישהו טרם חזר למייל שלי - אז הוא בטח לא אוהב אותי. אם מישהו אומר לי שהוא צריך לדבר איתי או שתכף הוא מתקשר אני נכנסת ללחץ עצום כי הוא בטח הולך לקטול אותי על משהו שעשיתי. אני חייבת לציין שבפועל אלו לא התוצאות אלא דווקא לרוב מאוד אני מקבלת תשבוחות על עבודתי ובכלל אנשים מאוד חביבים אליי. אני תוהה אם זה אולי קשור לכך שלא הייתה לי אהבה של אבא ושאני מאוד מאוד ביקורתית כלפי כמות האהבה של אמא שלי כלפיי..? בכל אופן זה כבר מתסכל אותי...

היי הייתי בטיפול השבוע פעם ראשונה, באמת שאין לי מושג איך העניינים מתנהלים בזמן הטיפול. הטיפול ערך חצי שעה בלבד מה שנראה לי מאוד מאוד מוזר. ששאלתי אותה כמה זמן צריך להיות טיפול היא אמרה לי שזה משתנה כל פעם תלוי בפגישה עצמה לפעמים יותר לפעמים פחות. אני אישית שוקלת להפסיק ללכת אליה כי אני ממש מרגישה ש"דפקו אותי". מה גם שהרגשי מאוד מאוד רע אחרי הפגישה סוג של אונס נפשי. הרגשתי ששפכתי הרבה ולא קיבלתי תשובה .... אני לא יודעת איך זה צריך להיות ויכול להיות שבאתי עם יותר מידיי ציפיות. מה אתה ממליץ לי לעשות? מיכל

מדובר בטיפול שהתפרק בגלל שהמטפלת התפרקה במהלך פגישה ומאז הטיפול הדרדר. זה קרה לפני חצי שנה ומאז ניסינו לחזור למוטב, אך ללא הועיל. החלטנו לצאת להפסקה ולאחר מכן גם לעשות שיחות פרידה. המטפלת מאז לא עונה לטלפון, מסננת שיחות ופשוט שיקרה ולא מסוגלת לקחת אחריות. מה ניתן לעשות? עבר כבר חודש מאז הפגישה האחרונה. הקשר בעבר, לפני ההתפרקות שלה היה טוב מאוד. האם היא יכולה על דעת עצמה לנתק קשר ? (לאחר 3 שנים). ויותר חמור מזה, האם זה נורמלי שהיא לא תענה לטלפונים, ולא תחזור להודעות SMS ? זו התעללות נפשית. מצפה לתשובה בהקדם, תודה

הי אודי, אני יודעת שהשאלה קצת כללית, אבל האם יש קשר בין פגיעה עצמית להפרעות אכילה? קודם הייתה פגיעה עצמית ואח"כ התחילה הפרעת אכילה.. תודה :)

הי אודי, בעיקרון כן.. אבל נראה לי שאצלי ההפרעת אכילה שנהייתה לי היא לא פגיעה עצמית.. זה התחיל ככה... בחודשיים האחרונים ירדתי במשקל בערך 7 קילו...חודש מתוך החודשיים האלו ירדתי במשקל כי פשוט ירד לי התיאבון ולא כי עשיתי דיאטה..וכששמתי לב לזה שירדתי במשקל אז רציתי להמשיך את זה והתחלתי עם דיאטת הרעבה..אני אוכלת ארוחה אחת ביום בלבד. אני ממשיכה את הדיאטה ואת לאכול כי אני מפחדת להשמין...הקטע הוא שאני ממש לא שמנה ואני מאוד רזה..אבל אני בכל זאת לא מרשה לעצמי לאכול שום דבר מעבר לארוחה האחת ביום...אני עדיין רצה להמשיך לרדת עוד טיפה...למרות שכבר אני בתחילתו של תת משקל. בגלל שמה שמניע את הדיאטה הזו שלי זה הפחד להשמין...אז בגלל זה נראה לי שזה לא פגיעה עצמית... אבל אולי אני טועה? אתה חושב שההפרעת אכילה היא גם ביטוי של איזושהי מצוקה נפשית? אני חושבת שלא, כי אני עושה את זה כדי לא לעלות במשקל...אבל אולי אני לא מספיק אובייקטיבית לגבי המצב שלי? מקווה שהצלחת להבין אותי כי אני כבר לא מבינה את עצמי יותר בכלל..מרגישה שאיבדתי את עצמי לגמרי

אז עכשיו נמצאת בהמתנה לתשובה.. גם היא חשבה כמוך..שעדיף להיבדק. אלא שאני זאת שצריכה להישאר עם המתח והחרדה.. ואז גם נסחפת לטפל..לקנאה שמעולם לא הטרידה בעבר ולאחרונה מקנאה כמעט בכל אחד.. בכל מי שהוא לא אני.. בצעירים ממני.. בבריאים.. במי שיש לו זוגיות טובה..במי שיש לו ילדים.. במי שמצליח בעבודה..במי שמצליח חברתית.. במי שיש לו חיים. איך להינצל מהקנאה??????? היא אוכלת אותי!!!!!!! זה לא שלא מפרגנת לאחרים,מאחלת לכולם טוב אבל..עדיין מקנאה. "ימותו הקנאים"-זו לא קללה . זו עובדה!! אני בדרך..

אני בת 35 גרושה ואם אוהבת לשניים. כשהכרתי את בן זוגי הנוכחי נמלאתי אושר על שמצאתי אהבה. אחרי שלושה חודשים של קשר אינטנסיבי הוא קילל בפעם הראשונה. ד"ר ג'קל ומיסטר הייד.לרגע בן זוג מושלם ולרגע מפלצת. מצד אחד בן זוג דואג. דמות אבהית לילדיי,איש שיחה מעניין,מאהב מושלם. מצד שני בשנה וחצי האחרונות חיי מלווים בהתקפי זעם וקינאה מצידו (אני שוכבת עם כולם במשרד),קללות (זונה,זבל,אשפה,אפס והיד עוד נטויה),השפלות (מעליב אותיוצועק ליד הילדים,רומז שאני כלום ולא ראויה,שאני אמא גרועה וכו'),כינויי גנאי,ביקורת תמידית ושיפוטית על כל מעשיי,אי לקיחת אחריות בכלום (מעל שנה לא עובד ואני אם חד הורית מפרנסת שני בתים),מאשים אותי בכל דבר כולל בהתנהגות שלו. פתאום ברגע הוא אחר. כל יומיים מאיים בפרידה. ואני עוד שם. מסרבת להאמין בכל פעם שזה קורה. איבדתי את עצמי. את הבטחון שלי. את מרחב המחיה שלי. את הדעת שלי. הפכתי לצל. זקוקה לעצה. תודה.

אולי הוא לקח/הפסיק תרופות ולא ידעת? לפני ואחרי. . . זה נשמע כמו קריזות ופרנויות ותוקפנות

שלום וברכה שמי ורדינה מגיל מאוד צעיר(מגיל 13 בערך) סבלתי מטחורים חיצוניים, לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח להסרת טחורים.ומאז - לא ידעתי שאפשר אחרת כל ביקור בשירותים היה-כאילו לא היה. לפני כחודש התחיל גירוי מאוד חזק בפי הטבעת ומסביב לו.חשבתי שיש לי תולעים, לכן שתיתי -VERMOX . כמובן שאין שום שינוי ומאז אני נכנסת כמה פעמים ביום לשירותים לנקות את המקום עם מגבוני פרוקטו.לפעמים יש מן הפרשה שקופה . המקום מגורה ואדום וכשאני מעסה את המקום במקלחת (במקום לגרד) אני ממש מרגישה כמו "פרפרים" בבטן או כמו צמרצורת בקרקפת.

כשמשתפים אמורה לבוא ההקלה נכון???זה בתאוריה...אצלי זה הפוך...למעשה שוב יותר קשה לי כששיתפתי...ומגיעים חלומות...והשאלה למה זה קורה? תחושה כבדה שמלווה אותי כל היום...

כי כל היום אני לא מראה את התחושה הפנימית..ממשיכה.. עושה מה שצריך...כלפי חוץ הכל טוב..ואז מגיעה הפגישה ואני מתחברת לתחושה הפנימית והכבדות הזאת המשיכה לי היום כל היום....היא אמרה שתעזור לי לדבר על מה שרציתי ובאמת עזרה אבל מה שקורה אחר כך...הפגישה היתה כבדה כזו וסך הכל אני אדם קליל וצוחקת ולא לוקחת ברצינות כזו..היא אומרת שהנטל כאילו מתחלק ואז יותר קל...ואני תוהה האמנם????האמנם הנטל מתחלק????? האם היא באמת דואגת לי? כשיש פגישה כזו הקשר מתחזק ואז...לא יודעת אני מבקשת ממנה שלא תדבר על פרידה...והרי אני זאת שמדברת על זה בד"כ...לא ממש היא....אוף...קשה להסביר........האם אני מובנת אודי????זה איזשהו פחד אולי...וקשה לי..........אתה יכול להבין אודי...האם רע בגללה???? בגלל הפחד שלי מהקבלה......היא הרי מקבלת ולא נבהלת ממה שאני אומרת.אז למה????????מבין????אולי אפשר להבין את הפרדוקס של השיתוף?????גם היא מאמינה שאם אשתף יהיה יותר קל.וזה לא נכון ממש..זה גם מעורר בי רגשות.... הפגישות..... מקווה שהבנת משהו מכל הבלאגן..........

שלום אני מחפשת פסיכולוגית קלינית במודיעין יש לך אולי המלצות על מישהי או אתה מכיר???

לא הייתי כאן הרבה זמן ועכשיו נפילה קשה לי נורא אחרי מה שקרה , שוב. אני אהיה בשקט לא אפריע לא אטריד אשתוק כבו שהוא אמר לא יכול להיות שבאדם אחד יהיה כ"כ הרבה כלום רע לי

כאשר אני משחק במחשב או שמישהו או הולך ברחוב אני לא מרגיש בטוח כאילו מישהו עומד להביא לי מכה בראש או נגיד אני עובר ליד מישהו אני מפחד שהוא יעשה לי מישהו איפלו מישהו זר אני סובל מזה כבר קרוב לשנה

שלום רב! בת 57 יש לי בן יחיד שאביו נפטר בגיל 8 וגידלתי אותו לבד בעשר אצבעות.כל הזמן דאגתי לו טיפלתי בו טיפול מסור לכשגדל התחתן עם בחורה יתומה מהורים. היא מאמינה בלישון כולם על הרצפה כולל הבן שלי והנכד בן השנתיים כמו להיות בטבע ללכת ייחף ללבוש בגדים ישנים לא לאכול בכלל מתוק עוגיות במבה וכו. כשהם באים לבקר אותי אני מפעם לפעם נעשית חולה בגלל שאני רואה את הנכד הולך ונהיה רזה מפעם לפעם. האמא יושבת לאכול שותה צוחקת והנכד בלי אוכל כל היום. גם הבן שלי נעשה בדיוק כמוה. משתף פעולה אומר שלא צריך לדחוף אוכל ונותן לו ללכת יחף בלי בגדים לשבת על הרצפה גם שקר וגם בחוץ. האמא לא נזהרת ונותנת לו אוכל חם ורותח והילד בוכה. כל פעם שאני רואה אותתם אני נעשית חולה מפעם לפעם. לדעתי היא מתעללת בילד זה לא חינוךולא צורה. מה לעשות? כל היום אני יושבת בבית וחושבת על הנכד ומה יהיה איתו ועם הבן שלי רבתי ואמרתי לו אל תבואו לפה יותר כי אני מתמוטטת ממכם. מה לעשות אני לא רוצה לאבד קשר עם הבן שלי ולא עם הנכד? אנא עזרתך הדחופה תודה רבה שפרה

האם ביופידבק יעיל למצב של רעידות וקפיצות בגפיים המלוות בהתנפחות הלשון

שלום רב לך יעל על מנת לתת לך תשובה אחראית ומקצועית אני זקוק ליותר פרטים. תוכלי לכתוב לי ישירות לכתובת המייל שלי [email protected] בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

קראתי בעבר שינשנם שני סוגי חיזוקים לאדם -1-הפסקת כאב -2-מתן הנאה האם אהבה היא בעצם הפסקת כאב הבדידות?אולי? בדידות זה איכפתיות מהסביבה?

טוב אני פשוט חשבתי שיש קשר בין אכפתיות כלפי החברה ובין בדידות. זאת אומרת אנשים אנטי סוציאלים הם גם לא חשים בדידות אולי? ****************************** שאלה אחרת מאז ששמתי לב למנגנון הדחקה. . . קשה להדחיק. . .והרבה דברים נכנסים בפנים למשל הצורך להשקיע בחיים ירד מטה. . . והתחלף בקיצורי דרך. אני לא מרוצה מזה. אך אם קשה להדחיק את המוות שקרב מדקה לדקה בשביל מה להשקיע בחיים? בשביל לעשות רושם על אנשים שהיום הם כאן ומחר הם לא? בשביל אגו מנופח?. . . זה נותן לי תחושה שאני אידיוט. הכל תובע אל תוך תהום ותו לא. . . עולם של תוהו אם בין כה וכה תמיד מתים

אממ..וואו זה דיי קשה לי כל העניין פעם ראשונה שאני משחרר קיטור אחרי 7 שנים של סבל, הנשמה נרקבת לאט ובטוח , מעולם לא סיפרתי על הבעיות שלי לאף אחד, חשבתי שזה יעבור לבד, אבל הייתי טיפש, חשבתי שאני אצליח להתמודד עם זה לבד. משהו האיר את עיניי יותר נכון מישהי, ידידה של חבר פגשה אותי ברחוב לשיחה קצרה של 2 דקות, מס' ימים לאחר מכן החבר הכי טוב שלי שאל אותי אם הכל טוב איתי, פעם ראשונה שסיפרתי למישהו שמשהו לא בסדר איתי(נפל האסימון,צריך עזרה) , מסתבר שידידה שלו קלטה אחרי שיחה איתי ברחוב שמשהו לא בסדר איתי(מדהים, כי אף אחד במשפחה לא שם לב), קשה לי, עברתי כ"כ הרבה, עזבתי את המכינה באמצע, אני מובטל כבר חודש, אני לא אוהב את אבא שלי(בלשון המעטה)מסיבות של אלימות כלפי אימא שלי(הפסיק, לפני כמה שנים כי לא היית לא בררה האפס הזה, כל הילדים שלו גדולים, הוא לא יעז)אהה ד"א אני בן 23 נראה לי שאני לא מרגיש כלום יותר, טיפלתי בסבתא שלי במשך שנה כל יום הייתי מאכיל אותה, הייתי בבסיס כשאימי סיפרה לי שהיא נפטרה, דמעה לא ירדה לי, גם בהלוויה. אני ממש עייף, נפשית. אני צריך קצת נחת(ממחשבות,ובנפש), אני לא מסוגל יותר. זה לא נגמר, מבחינה חברתית אני כמו רוח, פשוט לא רואים אותי, הדימוי העצמי שלי כ"כ נמוך, אין לי יותר מדי אינטראקציה עם אנשים. אני לא בא להאשים את כל העולם ואחותו, עברתי הרבה והגיע הזמן לנסות לתקן, אף אחד ממכריי ומשפחתי לא יודע מה עובר עליי, אני לא מאשים אותם, אני מסתיר את זה, אחרת הם יתחילו לתת לי יותר מדיי תשומת לב ורחמים, אני ממש לא צריך את זה. אף פעם לא לא הייתי במרכז העניינים, ואני לא הולך לשנות זאת.3 שנים לא הייתי ביחסים עם בחורה, זה חסר לי, לאהוב ולהיות נאהב.זה נורא חסר לי.זה מה שהצלחתי להוציא בינתיים.

קצת תמיכה? מה כדאי לעשות? לאן ללכת?

מעולם לא הייתי בטיפול, קשה לי לעשות אפילו את השיחה הראשונית.

אני מרגישה משהו שאני לא יודעת לומר במילים.. היתה היום פגישה כל כך מלטפת, רכה. הרגשתי שאנחנו כל כך קרובות..הרגשתי גם שאני יקרה לה.מאוד. למרות שהיא לא אמרה במילים..(היא אף פעם לא אומרת לי כאלו מילים) אני יודעת, מרגישה שאני מיוחדת עבורה. אמרתי לה בפגישה כל מה שאני משתפת אותך עכשיו.כל מה שאני מרגישה .והעיניים שלה היו זוג פנסים מאירים.. אודי, אולי זה משהו חדש שאני מרגישה ???? אמרתי לה שכל העולם יכול לומר לי ש"נדמה לי" ואני יודעת, מרגישה שאני מרגישה נכון. אני מרגישה שאני רוצה לחבק אותה. אני מרגישה שאני רוצה לחבק אותך-אודי. מאחלת לך שבת מוארת ,מאירה ומלטפת.. שלך-במבי.

אודי ערב טוב, ניסיתי לא לנג'ס כאן יותר מדי..רוצה לשנות .. להשתנות.. נמאס לי מהחפירות הבלתי פוסקות האלה בעצמי.. אבל..כרגע זה קשה.. שוב בעיות בריאות..בדיקות..המתנה לתשובה.. מפחדת לחשוף יותר מדי שלא איחשף..הבעיה שאין לי אף אחד..שיהיה נוכח.. שאפילו רק יקשיב..בדילמה אם כדאי בכלל לבדוק.. לא רוצה ולא יכולה לדעת. להתמודד. למי יש כוח?? לא לעשות בדיקות ולקבור את הראש בחול כבת יענה זה מאד מתאים לי..מצד שני הכאב המקנן לי בגוף.. הפחד מהרס הגוף שאולי - עם דגש על "אולי" אפשר יהיה למנוע אותו. אז בשביל מה?.... אודי..סליחה שמעורפלת .. מקווה שאתה מבין..שאתה מקשיב?? צריכה משהו שאני לא יודעת להגדיר אותו..כי מעולם לא היה לי.. תמיכה?חום?חברות אמת? מרגישה אבודה. אודי??

אודי, זה מאד מקל.(אני כל כך מפחדת..שאין לי מספיק מילים כדי לבטא את הפחד..) תודה..באמת.

משונה לי שאני כזו שמשתפת בהמון דברים ופטפטנית כזו אבל פתאום בטיפול גיליתי שאני פוחדת מלספר דברים מסויימים...גם כאן נמצאת די הרבה ולא ממש ככה אומרת ממש...אז אודי כשאני רוצה אני משתפת בדרך כלל...חזרתי לפעמיים בשבוע כי לא הסתדרתי עם פעם אחת...וקצת הסתבכתי איתה...בכל מקרה מנסה לשתף בטיפול..פה זה קצת אחרת מבין? אתה יודע השיר הזה סיגליות זה בעצם זוג אוהב לדעתי רק שהם לא כל כך מסבירים מה הם רוצים אחד מהשני..הוא רוצה שהיא תבין אותו ללא מילים..כמוני....מעניין אם השיר מסיפור אמיתי...אני כותבת לבעלי והוא לא יודע כי אני לא מראה לו....

אתה רוצה לומר שאני מחמיצה משהו? אני חושבת שיש לי הרבה מה להפסיד!!!

איך שהעלית הודעות כבר נעלמת...

יש לי ילד בן 8 הסובל מבעית קשב וריכוז שנוטל קונצרטה 27 מ"ג ובנוסף הוא סובל מבעיה ריגשית הוא לא יכול להתמודד בכיתה או שנותנים לו הוראות, הייתי רוצה לדעת איפה ניתן לעשות אבחון כזה וכמה עולה? או שיש דבר אחר היכול לעזור לו

אולי מישהו יכול לתת לי רעיון? אני רוצה לקנות משהו למטפלת שלי(לראש השנה).אני מוכנה להשקיע כסף כמה שצריך אבל אני רוצה רעיון מקורי,לא כלי\שוקולד וכו' אשמח אם תשתפו אותי ,אולי מנסיון אישי?כי אין לי מושג מה היא אוהבת ואין לי גם את מי לשאול, כך שאני פתוחה לכל הצעה... תודה מראש לכל המייעצים:)

נסי משהו שמסמל את הקשר שלכן...אני קניתי פעם מלחיות זה סימל את אצלי את המינונים הנכונים...

שלום, רציתי עזרה בהמלצה על פסיכולוג לילדים (בן 7) שמטפל בילדים שהם על הספקטרום האוטיסטי ב=CBT

המייל הפרטי שלי הוא [email protected] אשמח לקבל פרטים לגבי איזור המרכז (רחובות, ראשל"צ, נס ציונה) תודה

כשאתה מעלה הודעות לאט זה נותן טווח נשימה שההודעה הועלתה...ואני כבר לא ממש זוכרת מה כתבתי...לא יודעת זקוקה לרוגע..למשהו מרגיע...נזכרתי בשיר "סיגליות" של דיויד ברוזה הוא מזכיר לי במשהו אותי ואת בעלי...

אודי, אני לא כל כך יודעת להגדיר ממה אני פוחדת, אני מספרת, פתוחה וכו' ואז אני נעצרת ונלחצת ומראה שהכל בסדר. אני נעה בין הרצון לספר לבין הרצון לא לספר.. אולי פוחדת שתדע שאני כזו...ואולי היא תשנא אותי כמו שאני את עצמי...אם עדיין זה לא קרה... הכל אצלי תלוי במצבי רוח..יכולה להיות מאוד מאושרת והכל נראה ורוד ויכולה להיות מאוד לא והכל שחור האמצע לא כל כך מצוי אצלי...וזה במיוחד מאז שהתחלתי את הטיפול (להזכירך תקופה לא מבוטלת...)מין עולם של שחור לבן...ומנסה לשנות... בכל אופן אני לא מספרת פה כל כך אז זה בעייתי להסביר..אז סליחה שלא הייתי מובנת...

שלום, אמי כבדת שמיעה קשה (לא מלידה) ככה שהיא מדברת היטב, אך לא מבינה את שפת הסימנים וכדי לתקשר היא צריכה שידברו איתה לאט וברור כדי לקרוא שפתיים. עקב מצב קשה בבית בנוסף לכל, היא שקעה בדיכאון לאחרונה ומבקשת טיפול פסיכולוגי. אנחנו בקופת חולים כללית. אני יודעת שדרך הקופה יש אפשרות לפנות לטיפול במרפאות חוץ ללא תשלום. ניסינו את זה בעבר אך אמי הרגישה שההמוניות שם וחוסר הפרטיות לא עושה לה טוב. אני מבינה שכדאי ללכת לטיפול באופן פרטי. שאלתי היא בעצם אם כל פסיכולוג יסכים לטפל בה או שלא לכל אחד יש את הסבלנות הדרושה? אשמח אם תוכלי להפנות אותי למקום הנכון?

ד"ר בונשטיין, שאלתי מתייחסת לילד בן 7 שבעת הליכתו ידיו נוגעות במשהו בסביבה. בין בבית בין בחוץ, הוא הולך כשיד אחת נוגעת / מלטפת את הקיר או את המכונית ברחוב או את חלון הראווה שהוא עומד מולו. לעתים זו מכונית מלוכלכת או קיר רחוב מאובק. עושה רושם שהוא אינו מודע לכך כלל. הילד מוכשר מאוד, חברותי, פעיל במגוון תחומי ספורט, איי קיו מעל הממוצע, אהוב על הסביבה. מה אומרת תופעה זו במבט פסיכולוגי ? והאם דרושה התערבות כלשהי בגינה. תודה

הי אני בן 18 בקרוב מתגייס ויש לי כמה בעיות אני כרגע לא עובד כבר כמה חודשיים רק יוצא מדי פעם ומבלה עם חברים ההורים והמשפחה אומרים שזה כבר מוגזם ושאני חייב להתחיל למצוא עבודה ואני מסכים איתם אבל אני מתרץ להם שבגלל תאריך הגיוס שלי קשה לי למצוא עבודה והאמת שזה לא נכון הסיבה האמיתית היא זה שאני קצת מדוכא לגבי משהו אני בנאדם מאוד חברותי עם הרבה חברים וידידות באמת לא חסר אבל עוד לא הצלחתי להגיע למצב של מערכת יחסים עם מישהי אמיתית וכנה ואני מרגיש שזה ממש חסר לי ולפעמיים אני מקנא באחרים שיש להם את זה והאמת שבכלל כרגע שאין לי מסגרת כבר כמה חודשיים לא עבודה לא לימודים לא כלום אני מרגיש די ריק אשמח לעזרה תודה ניצן..

הייי, מחר יום ההולדת של המטפלת שלי ידעתי במקרה ולא ממנה ומאף אחד קרוב לה, אני מפחדת לשלוח לה הודעת להגיד לה מזל טוב מפחדת שתראה את זה חצייה לגבולות, מה דעתך אודי?? האם יש בזה משהו??? כי לא ידעתי ממנה, מה אתה אומר???לשלוח או לא?? בא לי מאוד לשלוח ולאחל לה מזל טוב אבל מפחדת שתכעס למרות שהיא לא תכעס לא יודעת לא רוצה שתביו שאני חודרת לתוך החיים שלה כל כך אבל גם חשוב לי לאחל לה מזל טוב ולתקשר איתה בדברים טובים ךא רק כואבים, מה דעתך???? תודה

אודי, קורה איתי בשעות האחרונות. מחר אנחנו אמורות להפגש ואני עסוקה כל הזמן בלומר לעצמי שאין לי יותר מה לומר לה.אף לא מילה אחת. נגמר לי כל הדיבור איתה. אודי, שני דברים שמוזרים לי : 1. בד"כ אני לא עסוקה במה אומר/לא אומר.זה משהו שיותר זורם כלומר אני באה אליה לא מוכנה מראש .. 2. לא זוכרת שהיו הרבה מקרים שנגמר לי כל הדיבור איתה. זה אפילו מלחיץ אותי פתאום, נורא משונה לי.. אודי, יש לך איזה רעיון מה זה צריך להיות פתאום ? נ.ב אולי , אם אני אהיה לחוצה גם מחר אני פשוט אקריא לה את ההודעה הזו שכתבתי לך עם תגובתך. שלך-במבי (אתה יודע אודי ? שמתי לב שכשאני כותבת שלך-במבי מרגיש לי איזו תמיכה כזו כאילו אתה שם יד ותומך בי מהגב ) ועכשיו מרגיש לי שפידחתי את עצמי כאן.

שלום לך אני בטיפול אצל אותה מטפלת בערך 4 שנים. היו ירידות ועלויות, היו הפסקות. היה הרבה אבל לאט כי היה לי קשה במשך הרבה זמן להתאגל לטיפול עצמו ולשיתוף. אבל הרבה דברים או רובם עדיין פתוחים. היה בינינו גם הרבה כעס ומשברים והגענו עד כדי סיום אבל תמיד החלטנו להמשיך. הפעם, אני הפרתי אחד אחד הגבולות (שלחתי הודעה) אבל מבחינתי גם היא הפרה הרבה דברים כמו הבקשה שלי לא לענות לטלפונים והיא חזרה לענות. הבקשה שלי להיפגש יותר מפעם בשבוע, ולמרות שהיא הבטיחה אבל תמיד לא מצאה זמן. אבל היא החליטה חד משמעי שהיא מסיימת את הטיפול ובאופן חד מאוד - אפילו בלי פגישה. מה אני אמורה לעשות?

שלום אודי!אני בת 49,נשואה(באושר יחסי).סיימתי טיפול לפני חודש ומאז חור שחור אחד גדול:ריקנות,דכדוך ורגרסיה.כל מה שכאילו הושג בטיפול-קרס.כבר מספר שנים שאני חיה בתחושה שהחיים עוברים לידי,חוסר סיפוק מעבודתי,אין שמחה בליבי(למרות שיש לא מעט סיבות לשמחה),רואה רק את מה שאינו ולא ,לא מאושרת!!!כאילו ואקום אדיר בנשמתי.לכל התחושות הללו יש,כמובן,ביטוי גופני המתבטא בכאבים ומחושים כאלו ואחרים.הרגרסיה לא ברורה לי.האם כשהיד האוחזת מרפה אמורה להגיע הנפילה?חשוב להדגיש כי הטיפול היה משמעותי עבורי.מה עושים כדי שהנפש תמצא מרגוע?מרגישה כמו ציפור שנכלאה במקום סגור והיא מרפרפת חסרת מנוחה ממקום למקום,נתקלת,נחבטת וכמהה להשתחרר.עייפה כל כך עייפה!הקושי הגדול הוא להמשיך לתפקד כך בחיי היום יום.האם יש צורך להמשיך בטיפול או שאולי הטיפול ההוא נחל כשלון?האמת שהטיפולים האלו גוזלים ממני אנרגיה נפשית עצומה!

אתה יודע, אתמול היה ה 11.9 ונפגשנו בבוקר. היא אכן חזרה כפי שאתה תמיד אומר.. :) אתה נביא ? :) אתה יודע אודי, הפעם החיכיון היה שונה.. לא התפוררתי. ידעתי שהיא תחזור . גם "ראיתי" אותה , אם כי מאוד מטושטש. אבל היא היתה. לא נעלמה..היא לא היתה "אין" לא יכולתי להסתכל עליה בפגישה המון זמן, כפי שקורה לי תמיד כשאנחנו לא נפגשות הרבה זמן. אמרתי לה שזה מרגיש כמו להסתכל על השמש שזורחת בצהריים, שאתה צריך להיעזר באצבעות הידיים אם ברצונך שהעיניים יצליחו להשאר פקוחות ולהסתכל על השמש שזורחת.. מכיר את זה אודי ? היה קטע משונה..הסתכלתי מתישהו על רגליה והסנדלים וסיפרתי לה שדווקה את הסנדלים שלה ממש זכרתי ואיכשהו זה מאוד הצחיק אותי והתחלתי לצחוק ולא יכולתי להפסיק ,והצחוק הפך מהר מאוד לבחוק ןלפתע מצאתי את עצמי בוכה ממש בקול, ללא יכולת להפסיק.. כן, היתה פדיחה.. אבל אתה יודע אודי, אחרי זה הרגשתי יותר טוב, הרגשתי הקלה. ומחר נפגש שוב.. :) וחוזרים לשיגרה וזה כייף :) שלך-במבי.

שלום, אמי כבדת שמיעה קשה (לא מלידה) ככה שהיא מדברת היטב, אך לא מבינה את שפת הסימנים וכדי לתקשר היא צריכה שידברו איתה לאט וברור כדי לקרוא שפתיים. עקב מצב קשה בבית בנוסף לכל, היא שקעה בדיכאון לאחרונה ומבקשת טיפול פסיכולוגי. אנחנו בקופת חולים כללית. אני יודעת שדרך הקופה יש אפשרות לפנות לטיפול במרפאות חוץ ללא תשלום. ניסינו את זה בעבר אך אמי הרגישה שההמוניות שם וחוסר הפרטיות לא עושה לה טוב. אני מבינה שכדאי ללכת לטיפול באופן פרטי. שאלתי היא בעצם אם כל פסיכולוג יסכים לטפל בה או שלא לכל אחד יש את הסבלנות הדרושה? אשמח אם תוכלי להפנות אותי למקום הנכון?

אבל קשה לי להתגבר....ובפגישה אתמול זה כאילו לא ממש עלה ולא ממש הראתי עד כמה קשה..כאילו היה המשך כמו בעולם מחוץ לטיפול שמבחוץ הכל בסדר...אולי בגלל שניג'סתי לה במשך השבוע..ובכלל לא רציתי להראות שמצבי רע כזה...אז השיתוף היה פרווה כזה...וכאילו בסדר ושזה לא נורא ועבר לי...וזה היה בגלל דברים מסויימים כמו מעבר לפעם אחת בשבוע ואולי גם ישתנה היום של הפגישה ועוד... וזה שהיא לא כל כך שאלה הרגשתי שהיא כאילו נעלמת לי...איך אדע למה זה קורה לי? הרי היא שם להכל..לטוב ולרע...והיא חושבת שאני מראה לה כמה רע כדי שלא תעלם או שאני אצדיק את הטיפול וזה לא ככה...

אני אם לילדה בת 19-חיילת. מאז היותה קטנה נהגה לשקר. בעבר לא יחחסתי לזה חשיבות כי חשבתי שאילו הן שקרים של ילדים. ביתי המשיכה במנהגה ופשוט משקרת בכל מצב נתון בצורה כה אמיתית עד שמתגלה השקר.פשוט קשה לתפקד איתה בצורה כזו כי פשוט אי אפשר לדעת מתי היא דוברת אמת ומתי לא. יש לציין שאני גרושה ואביה מתנהג בדיוק בצורה זו. שאלתי: האם שקרים כאלו הם תורשה? האם יש טיפול לבעיה? אני צריכה ממש עזרה דחוף... תודה,

אני מרגישה שאני צריכה טיפול, אבל אני לא מסוגלת להתבטא בחופשיות, בטח לא שמסתכלים עלי או שומעים אותי. ניסיתי.. יותר משנה.. אני באמת לא יכולה. איך ממשיכים מכאן?

שלום שמי זיו אמי בן 24 לפני שנה ושלושה חודשים עברתי לארה?ב לעבוד. התקדמתי ופתחתי פה עסק וכרגע אני בעלים ומנהל 5 עגלות. רוב חיי הייתי ילד שמן ובשנים האחרונות אני מתאמן הרבה והורדתי הרבה ממשקלי,, לאחרונה גם לקחתי מאמנת אישית והורדתי אף יותר ממשקלי והתחטבתי. אני עובד 7 ימים בשבוע בערך 10-12 שעות ביום, אני מקפיד לקום כל בוקר ב7 בכדי להתאמן ושהאימון לא יפריע ליום עבודה שלי שמתחיל ב?9:30 אני אוהב לעבוד ואני אוהב את העבודה שלי, אני עושה כסף ויכול להרשות לעצמי כמעט כל מה שאני רוצה אך לאחרונה אני מרגיש שמשהו חסר לי בחיים, והדבר הזה והמחשבה על זה פוגעת לי בעבודה, אין לי חשק להיות בעבודה יותר מדי, אני עצבני וקצר רוח רוב הזמן, ולעיתים אני גם חושב על מה הטעם בלהמשיך לחיות, שאני מדבר על כך עם האנשים שקרובים אלי פה הם לא מבינים אותי כי מבחינתם יש לי כל מה שצריך והתקדמתי מאוד מהר, לפי דעתי מה שרובץ עלי זה העובדה שאין לי שום קשר זוגי ואני לא מצליח ליצור אחד, אני בן אדם מאוד ביישן בכל מה שנוגע למפגש ויצירת קשרים עם אנשים חדשים וזה דבר שאני לא מצליח להתנער ממנו, חלק ממה שדוחף אותי להתקדם בחיים ולהתאמן ולהוריד משקל זה הצורה שאנשים רואים ואותי ואולי הם יקבלו אותי יותר בקלות ככה. אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות בכדי לעבור את השלב הזה ולא להיכנס לדיכאון בעקבות כך אני מודה לך מאוד על הזמן והמחשבה שאתה מקדיש לבעיות שלי ואני מאוד מקווה שתוכל לתת לי עצה שתעזור לי 

אימי בת 65, ככל הנראה סובלת מהפרעת אישיות גבולית וסומטיזציה. השילוב הזה הוא קטלני עבורה ועבור הסובבים אותה, היא בסבל נוראי ובטוחה שיש לה מחלות רבות כמו סרטן, שבץ, התקפי לב, כליות לא מתפקדות ועוד. היא לוקחת המון תרופות שמשיגה מחברות ומבתי מרקחת וטוענת שהרופאים משוגעים שלא מטפלים בה (הם כמובן לא מוצאים סימנים קליניים ומבינים מייד את המצב). היא כמעט ולא אוכלת (כי הקיבה לא יכולה לעכל אוכל) ושותה מעט מאוד (כי הכליות לא עובדות). לדבר איתה על הנושא זה בלתי אפשרי, היא נלחמת להוכיח שהיא חולה ונכנסת להתקפת פאניקה נוראית עם שיתוקים, עיוותים, קושי בנשימה ואומרת שיש לה התקף לב או אירוע מוחי. ככל שלא משתפים איתה פעולה, היא נאבקת יותר להוכיח ולהראות כמה היא חולה ובסכנה, מופיעות מחלות חדשות ואיתן כדורים חדשים, שלמעשה מסכנים אותה. על טיפול פסיכיאטרי היא לא מוכנה לשמוע. העולם שלה מחולק לטובים ורעים, היא מאוד חכמה ומאוד מניפולטיבית ומנסה להשיג שליטה בכל דרך אפשרית. חווה המון התקפי זעם והאשמות שוא וחייה חיים אינטנסיביים שנראים כדרמה אחת גדולה. אנחנו אובדי עצות, לא מצליחים לרסן אותה, לא לרצות אותה, ובטח לא לעזור לה. במחלקה פנימית בבית חולים שהיתה מאושפזת שבוע שעבר על חוסר במלחים (עקב שימוש בכדורים משתנים) ביקר אותה פסיכיאטר שהמליץ על אשפוז לצורך אבחון,היא כמובן נפגעה קשות וסרבה והפסיכיאטר אמר שאי אפשר בניגוד לרצונה. אשפוז בכפייה יגמור אותה ואנחנו ממש לא רוצים (או מסוגלים) להגיע למצב הזה. פסיכיאטר אחר שפגשתי המליץ שהמשפחה תבקש/תדרוש ממנה כגוף אחד לשתף פעולה ולקחת כדורים, זה לא ממש עבד. אנחנו יודעים שכדורים נוגדי דכאון שלקחה בעבר עוזרים לה, אך היא טוענת שהיא לא בדכאון והכדורים הופכים אותה לזומבי ולא מוכנה לקחת יותר. ובנתיים המצב רק מחמיר מיום ליום. היום היא "ברחה" מהבית בלי להודיע לאן (כנראה לבית מלון) ולא עונה לטלפונים. מה צריך לעשות במצב הזה? איך להתנהג איתה? איך לשמור שלא תזיק לעצמה? איך אפשר להציל אותה?

-1-איך אפשר לדעת אם אני אובדני? -2-האם יש שאלון כמו זה של הדיכאון שתוכל לשלוח לי? -3-האם תוכל להסביר לי מה היא אובדנות, מי הוא הטיפוס האובדני? -4-האם זה נגרם מחוסר דופמין(עניין) וסרוטונין(שלווה) וגם אדרנלין (רציה)?

שלום אודי . אני בת 44 אם לילדה בת 16 .אני חשה שחיי תקועים ..בעבודה איני מאושרת ומחכה לרגע שאגיע הביתה ..ואז יושבת ולא עושה כלום !!!! אני מרגישה שהחיים עוברים לידי ואין לי האנרגיות לקום ולעשות מעשה ...לפעמים אני מזהה את עצמי במין מסכה כאשר בסביבת אנשים מחייכת וכו' ..ובבית כלום ריק גדול . האם טיפול פסיכולוגי יוכל לעזור לי ? או כל עצה טובה שיש לך . כי אני מרגישה נשאבת לריק גדול מאוד

היה לי שבוע לא קל..שבו יצרתי איתה קשר וגם דברנו...היום הייתה פגישה ארוכה מהרגיל על פי בקשתי...ובכל זאת ממש להכנס לעובי הקורה לא נכנסתי..וכל פעם אני תוהה אם התפקיד של הפסיכולוג הוא גם לדחוף קדימה כשמטופל לא מעז?????? כלומר מה האם היא פוחדת ששוב אהיה כזאת נודניקית או שיהיה לי קשה מדיי??????? דברנו על קטע כזה שאני מעדיפה שיבינו אותי בלי שאצטרך להסביר ממש...לא יודעת דוקא כשהיא ניסתה לשאול היא לא נכנסה לעומקם של דברים ואני תוהה למה??? עכשיו אצטרך לחכות שבוע שלם בשביל לשאול ולבקש שקצת יותר תשאל אותי...חבל...אולי בנתיים תסביר לי למה לא לשאול יותר????? למה לחכות שיבוא ממני?????לא כל כך הבנתי את מהות הפגישות שלא שואלים..שבקושי מנסים לברר..למה???????

אני מקווה שאני לא מעוררת לעג... לרצות אהבה... אולי אני לא ראויה בכלל... אבל משהו בי מקווה עדיין... כל כך רוצה... אני עצובה ועייפה. ונעים לי על הגג... הרוח והעננים... אני רואה ואינה נראית .... רוצה בשקט... כמה ריק לי. כמה ריק.... ורק השיר מתנגן לו... מצטערת אודי... מצטערת....

יושבת על הגג, מביטה למטה לתהום... מעליי שמיכת עננים... כמה ריק ובדידות אני מרגישה. רצון להרפות מהאחיזה וליפול כבר... הכנתי קפה מחלב חם והמתקתי אותו ... התפתיתי לסיגרייה שתערפל אותי... אני, שמעולם לא נגעתי במקלות עשן... הקפה מחמם במעט והסיגריה מערפלת... קצת נחמה בים של עצב. אני כבר רוצה להיות מאושרת. רוצה באמת. לא מפחדת לעזוב את הכאב. כבר לא. אבל ריק לי בפנים ועצוב ואבוד... והמציאות קשה מנשוא ויש אנשים אכזריים שגם אם הם קורבנות אין להם זכות להרוס נשמה של ילדים... אני מנסה להאחז באופטימיות, לעבוד עוד שעות... אבל ריק לי כל כך... ריק לי . ריק. אני רוצה להרפות וליפול לתהום ומשהו בי עייף מכדי לעשות זאת. אז אני יושבת על הגג שותה קפה חם וממותק ומזמזת :" ליפול עד התהום ולטפס משם הכי גבוה... לא לשכוח לא לטבוע לא למעוד...ליפול, להישבר להבנות מהשדים שבנו... " כל כך רוצה לחוות אהבה אמיתית. להיות שייכת.

שלום רב, בתי בת ה-12 סובלת מפתיל תגובה קצר מאוד והפרעות קשב וריכוז. אני מבקשת עזרה במציאת מטפל/ת ביופידבק מנוסה, קשוב/ה ואפקטיבי/ת באיזור חולון, ראשון, רחובות או מרכז תל אביב. שאלה נוספת: כמה יכול לעלות טיפול אחד בסדרה? ועוד שאלה: האם מכבי טבעי היא בחירה מומלצת? תודה רבה, אנה.

הלכתי למישהי בשם מיכל רינון שעובדת בתל אביב. בחורה מקסימה, רואים שהיא יודעת איך לטפל. הבן שני נעזר כבר אחרי שלוש פגישות.  

שלום אודי, קצת לא נעים לי להטריד אותך שוב ושוב, ולא יודעת מה אני רוצה ממך ובכלל. אולי קצת הסחת דעת מכל העניין הזה של הטיפול שכל הזמן מציק ומציק ומכאיב, כמו גירוי מתמיד בעור ששום דבר לא מרגיע אותו, זה מטריף את הדעת. אני מרגישה פתטית עלובה מושפלת מעצם הרצון המשונה הזה להיות איתו אולי קצת להיות "אותו", וכשאני איתו באופן פיזי מאוד לא נוח לי תמיד יש מתח כזה, ואני מתנהגת בצורה מוזרה , זה בכלל לא אני שם בטיפול, אני נשארתי לא מטופלת. אני לא יכולה להתקשר אליו זה נראה לי עוד יותר עלוב להתקשר ולבקש מה? בהתחלה זה היה מן וואו!!!!!! כזה, שיש מישהו שמטפל בי, שמקשיב לי , שמביט בי (כאילו שבאמת אכפת) עכשיו זה עדין וואו אבל לא כזה גדול ומלבד זאת זה מציק (ומכאיב), גוזל אנרגיות וזמן יקר. אני לא יודעת מה לעשות ואם יש טעם להמשיך בצורה כזו, זה משתלט עלי לגמרי, זה כבר מוגזם לגמרי, האם זה אמור להיות ככה ? אולי זה כבר יותר מזיק ממועיל?. אולי אני צריכה סוג אחר של טיפול או מטפל אחר אולי מטפלת, אני לא יכולה להיות בקשר טיפולי שבו לא אני השולטת/המרצה/המטפלת כל הזמן, אולי בגלל זה פשוט לא מתאים לי להיות מטופלת. ובעיה נוספת שאני לא מכירה אותו בכלל. בשביל להיות עם מישהו ולסמוך עליו אני צריכה לדעת עליו דברים מבחינה קונקרטית, וגם לדעת מה הוא חושב ומרגיש, ואני עם המזל שלי נפלתי על האיש הכי אנונימי במזה"ת, לא פייסבוק ולא שום אזכור משמעותי אחר באינטרנט, למעט איזה עבודת סיום עתיקה, ומישהו שאולי זה אח שלו שיש לו איזה בלוג, זה רחוק מלהרגיע, אז על מה ועל מי אני אמור להסתמך? הוא נרתע מכל שאלה אישית,ואומר בצורה מפורשת שהוא לא רוצה לדבר איתי באופן גלוי אפילו על הרגשות והמחשבות שיש לו כלפי בגלל תגובות קודמות שלי שהזיקו ולא קידמו את הטיפול לדעתו (אולי הגבתי קצת בחרדה אולי כמעט עזבתי פעם אחת). אני מקווה שאני לא חופרת יותר מידי ומודה לך על ההקשבה. וגם סליחה, אלול וכל זה...

אני ממתין לתוצאות של אבחון פסיכודיאגנוסטי שעברתי בבריאות הנפש. האם לתוצאות אבחון מהסוג הזה יש משקל כבד לקביעת דרגת נכות?

הבת של המטפלת חלתה ל"ע בסרטן והמטפלת כמעט הפסיקה לעבוד. היא יותר לא נמצאת מנמצאת, פעם ב... היא מגיחה לפגישה. לא קים שום רצף. שקלתי לעבור לטיפול חדש אבל אני מרוקנת מכוחות להתחיל ובמצב הנוכחי שלי זה ממש לא שיך. והשבוע משהו מוזר השתנה. מהיום בשבוע שקבענו בו את הפגישה (שכרגיל במצב הנוכחי התבטלה בגלל הבת החולה...) היא התקשרה כמעט כל יום לומר שהיא מצטערת ולא יכלה למרות שרצתה ומתי אני יכולה מחר ואולי מחר נפגש. זה נחמד שהיא זוכרת אותי פתאום כל יום במצב של הבת שלה , אבל מה הטעם להתקשר ככה יום אחרי יום לומר מחר ושוב למחרת מבטלת ואומרת אולי מחר כמה ימים רצוף, מה הקטע פה? לא קלטתי. חשבתי שרוצה להראות שזוכרת, אבל אם למעשה אין פגישה זה בלון ריק! וזה נורא מתסכל לקוות שמחר ולהתאכזב יום אחר יום. לא מסוגלת לומר לה דוגרי שזה מתסכל. אולי כי זה טיפה עדיף שמראה שזוכרת מאשר שנעלמת בלי להראות סימן עד שיכולה. מה אפשר לעשות? איך להקל על המצב וליצור תקוה?

תודה שאתה מבין את המצב הקשה. ואני מנסה לבדוק את ההשלכות של "לפתוח": 1. להתמסר אלי ע"ח הבת שלה- לא שיך ז"א שלא תמצא יותר זמן חדש כלומר לא ארויח יותר פגישות מזמן שקודם גם לא היה. 2. תחשוב שזה מתסכל ולא תתקשר כל יום- ואפסיד גם את - "זוכרת אותך" ואני אתרגל לא לצפות (למרות שתגיד אולי מחר) כי בטח תבטל... אז למה התועלת המעשית מלדבר?????? לפי מה שמניתי מכאן אני רואה רק נזק... תוכל להסביר?

היום כבר כמעט מחר. מחר זה כבר רביעי,אח"כ חמישי,שישי,שבת וראשון בבוקר. לספור את הימים כבר ממלא "רק" מחצית השורה בהודעה.. עוד מעט מסתיים החיכיון..גם לי וגם לך מיכל. אתם יודעים, כנראה שבכל זאת קורה משהו בטיפול.. אני עדיין רואה אותה ,אם כי מאוד מאוד מטושטש. אני גם יודעת -מאמינה שהיא תחזור. כמו שיהיה מחר -מחר.(מקווה), כמו שהשמש תזרח בבוקר, כמו שהשמש תשקע בערב והירח יתגלה, כמו שאתה תמיד אומר אודי שהיא תחזור ,והיא אכן חוזרת.. שלך-במבי. נ.ב לא יודעת למה נזכרת בזה עכשיו אבל שתדע אודי שההודעות הרגילות שאתה משאיר בימי שלישי וחמישי בערב נותנות לי רוגע, רצפה כזו. וחוצמזה רוצה לבקש ממך שתכתוב לי מילים טובות, רכות, עוטפות כאלו וגם מבקשת שלא תלעג לי על הבקשה הזו.

את האמת, לפעמים קשה לי להבין את ההגיון באופטימיות חסרת תקנה. לא אתיימר לומר שאני חסינה מפני נפילה במלכודת התקווה, אבל לפעמים יש יותר חורים משמיכה. לפעמים הרצפה באמת עקומה. לפעמים חופשה שנתית תמימה הופכת לחופשת מחלה, ללא תאריך סיום או התחלה חדשה (ומנסיון עגום, גם זה קרה..) קצת מסוכנת התקווה הזו...

נראה שאת מחזיקה מעמד יפה, ואפילו טוב מתמיד? אולי....אני לעומתך ממש לא, עוברים עליי ימים קשים....

את צודקת. ההפסקה הזו איכשהו מתאפשרת לי יותר. אני מרגישה שאני לא בהתפרקות. משהו שונה.. וההרגשה הזו באמת מעוררת אצלי המון תקווה.. מיכל, צר לי על כך שעוברים עלייך ימים קשים..רוצה לשתף ? זכרי שאת לא לבד כאן.. איתך-במבי.

שלום רב, אשמח לקבל תשובות עבור מס' שאלות בן זוגי משתמש מזה כשלוש שנים בכדורים מסוג ציפרמיל בעקבות דיכאונות שחווה לאחר מות אביו. את המרשם לכדורים קיבל מרופא משפחה ללא כל בדיקה או מעקב.כמו כן טופל באמצעות פסיכולוג שלטענתו לא הואיל. (קראתי רבות על השפעת הכדורים) לאחרונה שמתי לב כי בן זוגי נוטה לדבר עם עצמו בשקט כשאין אף אחד מסביבו וכשהוא רואה אותי או אדם אחר הוא מפסיק. אני מבינה שהוא כן מודע לכך. האם זו תופעה שיכולה להיות קשורה לדיכאון או לכדורים? אילו השלכות יכולות להיות לה האם לשוחח איתו על כך? (הוא נוטל את הכדורים יום כן יום לא לטענתו אם מפסיק הוא חווה מצבי רוח לא טובים). בנוסף ברצוני לדעת האם ישנה השפעה של הכדורים על התפקוד המיני כגון עיכוב בשפיכה, השפעה על מינון קיום יחסי המין (בירידה). כמו כן , שמתי לב כי למרות שהוא נוטל את הכדורים אין שינוי במצב רוחו (עולה ויורד כל הזמן) אודה לעזרתך במתן תשובות לשאלות הרשומות מעלה.