פורום פסיכולוגיה קלינית

התחלתי את גיל ההתבגרות בקשרים עם גברים מוכרים שהפכו להיות קשרים שבהם אני נותן להם מין אוראלי בסתר. ומאז גיל 16 שאני מחפש למצוא קשרים עם גברים מבוגרים חדשים שמצליחים לגרום לי לחוש שאני כנוע ומנוצל מינית על ידם ושהם "מדברים איתי רק בשביל להשתמש בפה שלי לצורך הסיפוק המיני שלהם, ושומרים איתי על קשר רק בשביל המטרה הזאת". לאט לאט במשך השנים, הקשרים עם האנשים שנראים כחברים שלי לעיני כולם, הם קשרים עם גברים מבוגרים ממני שהחוזק של הקשרים האלה מבוסס על פי מידת הצלחתם לגרום לי להרגיש מנוצל מינית בסתר וכנוע מינית על ידי זה שגבר שמבוגר ממני מביא את איבר המין שלו תוך שימוש בפה שלי בסתר, ואז לעיני כולם מראה כאילו יש לנו עוד תחומים משותפים ורק אני יודע שזה לא נכון. אני נמשך שקשרים כאלה יהיו מגברים ערבים, לרוב פועלי בניין מהשטחים, שמבוגרים ממני ושונאים את הדת היהודית שאני משתייך אליה, ואז אני חש מרצה אותם והם אוהבים את תחושת הניצחון עלי, וזה מעצים את תחושת הכניעות והתבוסה שאני מחפש באקט המיני איתם. הייתי באתרי בניה פעמים בודדות כדי להשיג את התחושה הזאת. אני בן 33, אין לי קשרים מינים עם נשים. מאז שנולדתי הזדהתי חזק עם המראה הנשי, רציתי לחוות את החיים מפרצוף של אישה ומגוף של אישה, ובכל הקשור ליחסים ללא מין אז אני מסתדר עם נשים. ובכל הקשור ליחסים שלי עם גברים ללא מין (צרכנות, עבודה, חיי יומיום, משפחה וכיוצא בזה) אז קשה לי להסתדר עם גברים ואני מוצא את עצמי רב איתם כי קשה לי במגרש המשחקים של משחקי האגו שלהם. לגבי חיי מין עם נשים, אז היו לי מעט מאוד קשרים כאלה, ובכולם כאשר הנשים ציפו שאחדור אליהן אז לא היתה לי זיקפה אז לעולם לא חדרתי, והרגשתי צורך לרצות אותן על ידי הבאתן לאורגזמה אז השתמשתי בידיים שלי כדי לשפשף את הדגדגן שלהן בידיים שלי אבל לא העזתי לעולם להחדיר אצבעות לנרתיק שלהן לעולם. המכנה המשותף בחיי המין שלי עם גברים ונשים הוא שאני לא מביא את עצמי לסיפוק מיני. אני לא נותן לגבר או לאישה לתת לי מין אוראלי או להביא אותי לסיפוק מיני. אני מגורה מלהביא את הגבר לסיפוק על ידי כך שהוא מרגיש גבר חזק וגיבור שיכול לנצל אותי ומכניע אותי, אבל אין לי סיפוק מיני מזה. וכאשר אני עם אישה, אני דואג שהיא תגיע לסיפוק מיני עם הידיים שלי בשיפשוף הדגדגן שלה בידיים שלי ולפעמים גם בלשון, אבל עושה את זה בלי חשק עם תחושת גועל ומכריח את עצמי לעשות את זה רק כדי לרצות אותה. אני לא נמשך לאיבר המין הנשי וחש סלידה מהפנים שלו בגלל שזה גורם לי לכאבי ראש, איבוד זיקפה מוחלט, בחילות ועם התחושות הקשות האלה אני מרגיש שאני חייב לרצות את הבחורה שתגיע לסיפוק מיני בזכותי אז אני מלקק ועוצם עיניים או מביא אותה לסיפוק מיני על ידי הידיים שלי פעם אחרי פעם כדי לרצות אותה במשך שעות וממשיך גם כשכואבות שלי הידיים שלי. אני רוצה לדעת מהי הבעיה שלי ? איך קוראים לבעיה הזאת ואיך אני מוצא מידע באינטרנט על הבעיה הזאת על מנת לקרוא עליה. המטרה שלי בחיים היא שיהיו לי ילדים, להיות מאושר לקחת אותם לפארקים, להליכות, לדאוג להם ולשמור אותם. ואני מרגיש שמה שרשמתי משודר איכשהו כאשר אני עם בחורה, אולי הן רואות שאני כנוע ועדין מידי ובגלל זה דוחות אותי כבר בדייט הראשון.

אני בכוונה לא הוספתי להודעתך כי כתבת לאודי ורציתי שתשארי אדומה עד שאודי יענה לך..לא רוצה להתערב במה שעובר עלייך זה פרטי שלך...אבל אני מאוד מבקשת לא להשוות אותי אלייך..תודה...תחשבי על עצמך,בסדר?..אודי אתה לא קורא בפרום השכן אבל אני מבקשת לא להשוות בעיות.. ולך אני לא רוצה לחזור על מה שדברנו ועבר מבחינתי....כל אחד והחבילה שלו........תרגישי טוב ובהצלחה.... הרגע חזרתי מבי"ח מהבוקר אני שם...כי בני עבר ניתוח היום אז באמת שאין לי כוח לכלום..ומצב הרוח שלי ממש רע...אבל אודי בבקשה תאמר משהו על השוואות.....זה קשה לי ההשוואה הזו....... מי זה מה שנשאר מהשם שלי... ככה מרגיש..ריקני כזה...קטוע...מקרטע.......אוף.........

הי מיכל, אני חושבת שאת בוחרת להשמיט אותיות משמך בהתאם למצב רוחך.וצר לי לקרוא שעוד אות נפלה לה.. ואולי "תרמתי" לזה. זו לא הייתה כוונתי. כמו שהסברתי בשאלתי לאודי, אני בדר"כ קוראת שקטה כאן ולא נוהגת להגיב להודעות. הפעם, בגלל הודעתך זו אחרוג ממנהגי: אני מצטערת אם נפגעת. אך אני לא רואה במה שכתבתי השוואה-כפי שציינת. לא השוויתי בין תוכן הטיפול שלך, בין הנסיבות ועוד. ה"השוואה" היחידה שאותה אולי עשיתי, היא כללית ביותר, ונוגעת לרב הטיפולים, ולאו דווקא לשלך: במרבית המקרים יש אכן אפשרות לחזור ולשוב למטפל/ת, גם לאחר החלטה על סיום הטיפול. זו הייתה כוונתי ולא שום דבר אחר. במקרה שלי- זאת פשוט אפשרות שלא קיימת מפאת הנסיבות של עזיבת הארץ. אני אישית רואה בידיעה שהמטפל/ת עדיין כאן, בארץ,ושאפשר יהיה במקרה הצורך לבקש לחזור לטיפול, או אפילו רק לפגישה אחת- כמו מעין עדכון או התייעצות וכ'ו, מקור להמון המון תמיכה, ורוגע. הידיעה שהסיום הוא לא בלתי הפיך, נותנת בעיני המון תקווה ושקט. כמו ילד שרוצה ומוכן כבר לפרוש כנפיים לעבר עצמאות ( בכל גיל- אפילו במעבר מגן לביה"ס, לצבא, ועוד ועוד), ויכול לעשות זאת בין השאר בגלל הידיעה שתמיד הדלת פתוחה בפניו לשוב הבייתה. אם רק יביט לאחור, יראה אי שם את אמא/אבא מחייכים ותומכים. לכן, שוב, אני לא רואה במה ששאלתי השוואה למקרה שלך ספציפית, אלא רק למקרה של סיום אך עדיין עם אפשרות חזרה. מקווה שתהיי בטוב, ושתרגישו טוב- את ובנך. כל טוב ורק בריאות ואושר. סמבדי

הזכרת את שמי ולא כתבת "כללית כל הטיפולים"..לא חשוב..מצב רוחי אינו קשור למה שכתבת אל תרגישי רע בגללי......את יכולה לקרוא מה שכתבתי פה בהודעות הקודמות ולהבין...מבינה את הקושי שהיא תהיה בחו"ל אבל גם שם היא לא מתה (ב"ה)...אפשר לשוחח איתה על זה ומייל נשלח גם לחו"ל...יש לכן עוד הרבה פגישות עד אז...ואולי תוכלו ליצור קשר ואולי אחרי חו"ל היא גם תחזור.....יש אפשרויות נסי לברר אותן איתה....מאמינה שהתקווה תתברר גם אצלך אם תתני לה צ'אנס... בהצלחה ותודה על האיחולים....מאחלת לך שתמצאי את דרכך

הי, כתבתי את שמך מכיון שאת דמות מאד משמעותית ומרכזית כאן בפורום. אז זאת הדוגמא הראשונה שעלתה לי לראש. יכול להיות שטעיתי ולא הייתי צריכה לציין אותך, אלא באמת לשאול שא' כללית יותר. אם כי, את יודעת, עם "דוגמאות" קל יותר להזדהות. שנית- מיכל, לשלוח מייל לחו"ל או "ליצור קשר" בחו"ל, וזה "שהיא לא מתה" - כל זה נכון אולי. אבל זה לא טיפול! זו לא אפשרות לחזור לטיפול. וההבדל הוא שזה לא תלוי בי. המטפלת לא יכולה לטפל מחו"ל. ובכלל, אני גם לא בטוחה שתאפשר או שזה נכון או אתי מבחינת קשר טיפולי, לאפשר יצירת קשר כשהיא בחו"ל. מדובר בסיום טיפול עקב נסיבות של המטפלת. משהו שאין ביכולתי לשנות, והוא לא תלוי בי. זה שונה מכל מצב אחר, של סיום טיפול התלוי במטופל. גם אם הנסיבות קשות, עדיין הן תלויות במטופל. המטפל נשאר שם. יש אפשרות לחזור. זה פשוט שונה. זאת דעתי...

אמנם סמבדי ואודי הנמענים אך מקווה שבסדר שכותבת לך גם, בסדר? את יודעת ? ממש אפשר להרגיש ולראות מוחשי איך את מגיעה הביתה "סחוטה" לחלוטין. מרוקנת מכל גרגר אנרגיה . המשאבים התרוקנו.. זה לא פלא.. אחרי יום מתיש כל כך. הניתוח של בנך..המתח הנוראי. בו היית ואולי את עדיין שרויה.. מיכל יקרה, מסכימה כמו אז ?... אני מחזיקה בידך ..פוסעות ביחד ביער בין העצים..שקט..שלווה..שומעות את משק כנפי הציפור..הנה,הסתכלי עליה,זו הציפור הכחולה שנחה על העלה ההוא..רואה...? ..ששש.. שומעת את זרימת מי הנחל ?... והנה בינות לסלעים איילה שותה מים... שלך ואיתך-במבי.

שוב אני מתערבת בעניינים לא שלי אבל לא יכולתי להתאפק כי יש שיר של יונה וולך : בנקיק נסתר בצוקים / אילה שותה מים / מה לי ולה / אלא צוקי לבי / אלא מעין חיי / אלא נסתר / אילה / מה לי ולה / אלא אהבתי. ויש לזה גם ביצוע די יפה : http://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk לי יש את הפירוש האישי שלי לשיר הזה, אפשר גם לפרש את השיר בהקשר של הפורום הזה. לילה טוב.

תודה...מותשת ומחפשת משהו.לא יודעת במקום לנוח אני פה.....בודאי שאפשר......ואפילו רצוי......מחפשת רוגע.מישהוא שמבין..נחזיק ידיים ונרדם בשקט בינות לעצים........אוף.......אני בוכה......כמו מעיין הדמעות שוטפות.......מקווה שהלילה יעבור בשלום לבני...מלטפת אותו ברכות......זה החיים שלי....יש בשביל מי......יש משמעות.........נכון?????החיים חזקים מהכל......לאחוז בחיים..........

......כי אין מקום להשוואה כל אחד והכאב שלו..מה אתה לא מסכים איתי?????? כואב לי......לא הבנתי.."הדהוד של הסיפור שלי" איזה סיפור???????אוף אודי......אוף.......

בוקר טוב, ראשית, רוצה לברך ולאחל לך יום רך ומלטף.. כתבתי אתמול הודעת המשך לדורותי וההודעה לא הועלתה..היא נעלמה מעיניך או ישנה סיבה אחרת שהיא לא הועלתה ?? גם בהתכתבות בעץ עם גילת כתבתי לה אתמול הודעת המשך וגם היא .. ??? שלך-במבי.

אודי ? על מה אתה מדבר ? נכנסתי הרגע לפורום. קראתי את דבריך , הרגשתי מבואסת. לך תזכור מה כתבת אתמול.. למי יש חשק לנסות לשחזר .. ובהרגשה מבואסת גיגלתי מעט למטה לעצים של דורותי וגילת וכן מצאתי את הודעות ההמשך שכתבתי להן.. מתי העלית אותן ? ולמה אמרת שהן ללא תוכן ? משונה.. אתה יודע אודי ? מה שעכשיו מבאס אותי , שאני הרי יודעת בודאות שכן העלית את הודעות ההמשך..הן הרי מופיעות כאן ? הקול הפנימי הזה, שמענה אותי כל כך כל פעם, שוב אומר לי: "זה נדמה לך , זה נדמה לך, זה רק נדמה לך שאודי העלה אותן,ההודעות לא הועלו..זה נדמה לך"... וואוו אודי, אין לך מושג עד כמה שזה עינוי ה"נדמה לך" הזה..

הי במבי- לגבי השיר- אני הבנתי אותו כגילוי עריות, טלה כמסמל תמימות, אבא מפתה, ילדים הולכים שמורים כמהופנטים, חבל כסמל לאורגיה...אבל יש מצב שאני טועה בגדול וזה בעצם שיר על ארצינו הנפלאה...ולגבי העצב אני לא אוסיף. לגבי הצנזור- איך הצלחת להפוך דחייה להישג...עברתי על כלל 4 של הפורום (ולא כתבתי שלישראל יש כור גרעיני...) בכל מקרה באופן טלפתי נכנסתי למייל ההוא הישן אחרי מלא מלא זמן וראיתי שכתבת לי אז עניתי לך שם. אני חושבת שלכל אחד יש משהו שהוא ממש ממש טוב בו- אז אני ממש טובה בלעבור על גבולות...אבל לא בכוונה. זה הזכיר לי קצת את הטירונות, איך לקח לי הרבה זמן להבין איך צרך להתנהג וכו'... כמה שעות ביציאה קיבלתי, זה בערך כמו צנזור לא? אבל באמת לא בכוונה, כתבתי בלהט מבלי לחשוב- אז סליחה אודי (גם על אורך ההודעה שנאלצת לקרוא). ואני עדיין עם אותה מטפלת, עדיין במסגרת ציבורית (4 שנים!!), מאז ההריון הכל נרגע והרגשתי שהחורים והבורות מתמלאים לאט לאט או הופכים לנסבלים.... וחזרתי לקסנקס כי אני מאוד מאוד בחרדה, אני לא יכולה לתאר לעצמי עוברת את זה שוב, ועכשיו הילדון כבר גדול- בן שנה, והוא יבין יותר ושוב להצטרך לעזוב אותו לשעות ארוכות, ולהרגיש רע, ולהקריח. די, בא לי להמשיך בחיים. אז מאז שהסימפטומים חזרו היו כמה ימים של בכי בלתי פוסק והקסנקס ממש איזן אותי. ולגבי ההתמכרות- כבר עברתי את זה מספר פעמים זה לא כל כך נורא, כמה ימים ללא שינה. כשאקבל אבחנה (מה שיכול לקחת גם כמה חודשים כי מחכים לתשובות מחול) אפסיק שוב. כשלאמי היה סרטן היה לה פאוץ' מחובר לבטן עם מורפיום, והיא היתה לוחצת כל פעם שכואב, ואני זוכרת איך בתור ילדה או נערה דאגתי מההתמכות, אחר כך הבנתי כמה זה שולי... בכל מקרה, בואי נעבור לערוץ 3? שם שוררת אנרכיה מוחלטת... דורותי

הי, קוראת פה מידי פעם. לא מגיבה. קוראת שקטה.חשבתי אולי כן לנסות לכתוב כאן: בטיפול כבר שנה וחצי בערך. היא יוצאת לחופשת לידה. בערך 3-4 חודשים.בחופשה לא נהיה כלל בקשר.( גם לא מיילים או סמסים). אני לא יודעת מה לעשות עם זה. זה עיתוי גרוע מבחינתי. וגם מבחינת הטיפול. היא הציעה "מחליפה" זמנית לתקפ' הזו. מי? למשל המדריה שלה.( אני "הדבקתי" למדריכה הזו כינוי לא מחמיא מזמן וללא קשר למצב. למה? כי היא שיתפה אותי פעם-פעמיים בזמן משבר במה שהמדריכה אמרה לה "לעשות". ומכאן- הכינוי הלא מחמיא ש"הענקתי" לה. כמובן שהפסיכולוגית שלי יודעת מזה.). בעייה נוספת: לא מספיק שהחופשת לידה קשה לי מנשוא,ואני לא מסוגלת להבין איך אשרוד אותה עם הנתק המוחלט הזה שהיא צריכה( אגב- אנחנו נפגשות הרבה.והקשר קרוב), הטיפול יסתיים כי היא צריכה לעזוב את הארץ. לו"ז? בערך שנה מחידוש הטיפול לאחר שובה מחופשת הלידה. ואני? לא יודעת מה לעשות. מדברות על זה המון. אבל עדיין אני לא יודעת. ועצובה. נורא. האם יש טעם בכלל לעבור פרידה של חופשת הלידה, לחכות לה שתשוב, ואז כעבור שנה להפרד והפעם לתמיד? מרגישה "שנפלתי חזק" כשהגעתי אליה...אבל אני קשורה אליה. והקשר ביננו מיוחד. ( אגב,על עזיבת הארץ הצפוייה, רק אני יודעת. יצא שהיא "נאלצה" לספר לי. לא רוצה לחשוף כאן עוד פרטים, אבל זה מה שמאפיין את הקשר ביננו- המון כנות. יותר מידי לפעמים כנראה..). אודי, מה אתה חושב? יש לך משהו לומר לי? לכוון אולי? זווית ראייה כלשהי? שאלות למחשבה?... אני מרגישה רע. כאילו ממני נמנעת לחלוטין האפשרות שבדר"כ תמיד קיימת בטיפול גם אם מחליטים לסיימו: להתחרט. ולחזור לטיפול. לדעת שהיא שם.( קראתי את מיכ/ל...ואע"פ שקשה לה מאד, לפחות אם קשה לה היא יכולה ליצור עמה קשר, כמו שאכן עשתה).

זה שיר שמדבר אלי מאד... אמנם זה לא קשר זוגי, אבל אני חושבת שככה אני מרגישה כשאני חושבת על החופשת לידה.. ובכלל על פרידות: http://www.youtube.com/watch?v=YVGYDI6GWv4

שלום ד"ר.. אז הגעתי לגיל 40 נשואה + 2 עובדת 20 שנה באותו מקום עבודה שמזמן מיציתי אותו .. ואופ הגעתי למצב שאני חייבת שינוי בתעסוקה אבל מה עושים שאין לי מטרה/חלום/יעוד... איך יכול להיות לבנאדם אין חלום... מה אעשה לאיזה כיון לפנות .? חשבתי על כל הכיוונים , בדקתי את כל המקצועות אני מאוד מאוד אוהבת ספורט ועושה כל יום שעתיים דינמיות ..אבל לא חושבת ללכת ללמוד עכשיו בוינגייט ולהתחיל בגילי שכל המדריכים הם בני 27 נכון שהקלישאה אומרת שאף פעם לא מאוחר מידי אבל בכל זאת המציאות לא משקרת בגיל 40 אני לא יתחיל להדריך בחדרי כושר .. וחוץ מזה אני חושבת שזה יותר אהבה לתחביב מאשר אהבה לעיסוק .. מקוה מה לעשו? איך מתחילים לחפש איך עוברים את המדרגה הראשונה אחרי חיים של 20 שנה בבלון .

שלום לך, שוטטתי לי בפורומים ונתקלתי בהודעה שלך, אני מקווה שאני לא סתם נדחפת אך כמי שבוגרת ממך בכמה שנים ועברה לאחרונה את גיל 40 אני רוצה לומר לך שלדעתי גיל 40 יכול להיות זמן מצוין לברר מה המטרה/חלום/יעוד ,איך יכול להיות שאין לך חלום וכיו"ב. ובכלל כדאי לך לחשוב שוב על עניין הלימודים, 40 נראה לי גיל טוב מאוד להתחיל בו (כמו רבי עקיגא...) תחשבי על זה שעוד 10 שנים כשתהיי בת 50 איך אז יראה לך גיל 40? ולכן מבחינות רבות את צעירה... רק עכשיו, אחרי שאת מבוססת ומיושבת ויש לך סופסוף קצת זמן לעצמך את מתחילה לשאול שאלות חשובות וקצת להתחבר לעצמך וזה שינוי מבורך, אולי חכמה שבאה עם הגיל...? בהצלחה שיהיה לך!

תודה על ההתייחסות . אני יודעת שכל האופציות עומדות לרשותי אין לי בעיה ללמוד , לעבוד ליישם רק שהפעם אני רוצה משהו שימלא אותי ואת זה אני מחפשת אלוהים עם רק היה לי כיון ..

תודה ד"ר. נכון שיש נסיון של 40 שנה .. אבל בכל זאת שוב זו נקודת התחלה אל הלא נודע.. רק שהפעם בלי קשר למהירות אני לא בתחרות כמובן אין לי נקודת התחלה אין לי מושג לאן לפנות ימין שמאל , ישר. אם רק היה לי רעיון/חלום/מטרה אז השמיים הם הגבול הייתי הולכת על זה בכל הכח .. איך מתחילים ולאן ..איך אפשר לחפש משהו שאת יודעת מראש שאין כלום ריק מתוכן.אפילו הייתי מסתפקת בקצה חוט ואז הייתי מושכת את כל העולם אבל אפילו קצה חוט אין לי..

אל תרגישי לא בנוח לשתף..אני דוקא חושבת שטוב שכתבת..נכון זה נוגע כל כך..אבל הלוואי שהייתי יכולה להיות אותנטית כמוך...אני פוחדת נורא!! יש לך המון אומץ ששתפת אותנו.......הלוואי שהיה לי אומץ...הייתי מוציאה כבר הכל........הלוואי שהיה לי אמון בלי בושה בלי פחד בלי אשמה.......בלי.........חבל שיום שלישי קטע את השיח...מוזר אודי פתאום מה שרצית ליצור נהיה חשוב מעין כמוהו..קבוצה...להרגיש את הכח של הקבוצה להרגיש לא לבד כל כך....כן, אחת לבד..עוררת אבל חיזקת אותי גם..למרות הכאב העז.....את לא לבד..הרגשות שהשיר עורר הן הוכחה לכך שאת לא "אחת לבד" אלא אנחנו כמה יחד...כואבות.......וואו.....איזו חשיפה רצינית פה......אודי מה עושים עם כל העוצמות האלה???????אודי.......הסופ"ש רחוק..מחרתיים ניתוח לבני.....עבודה חדשה-ישנה טובענית נורא...ולחץ שכזה ואין מנוחה.......מאמינה שיהיה טוב..נכון?????מיכ...

הגבתי עכשיו לשיר שהיא כתבה. לא שמתי לב אם זה נשלח. אודי, איזה שיר קשה. וואווו. דייייייייייייייייייייי אודי,תוציא ממני את השיר הזה.זה עושה לי בחילות. לא השיר. הרגשות שזה מעורר ומזכיר. אודי די אפילו לא יודעת מה רוצה

שלום אודי אני לא מצליחה לתפקד. יש לי המוני המוני מטלות וחובות ואני לא מצליחה להתמודד איתם ולא עושה כלום רק נותנת לזמן לעבור. זה כ"כ מדכא. אני בטיפול והזמן בין הפגישות מרגיש לי כ"כ ארוך... ועוד דבר לגבי הטיפול. אני חוששת לספר למטפלת שלי משהו בגלל שהוא קשור אליה. ואני מפחדת שהיא תיבהל ממני וגם אם לא תראה זאת תסלוד ממני . אני יודעת שצריך להביא כמה שיותר לטיפול ושהסודות האלה רעים אבל אני כבר כמה פגישות רוצה להגיד ולא מצליחה. תודה ולילה טוב אנדי

חשבתי אולי לכתוב למטפלת את מה שאני חוששת להגיד בעל פה. האם זה סוג של חוסר התמודדות? ברור שעדיף לדבר אבל אם הדיבור קשה ? מצד אחד יש משהו קל במכתב - נותנים אותו ואי אפשר לקחת בחזרה את מה שנאמר ומצד שני זה גם הקושי.... מתלבטת.

אני פוחדת קצת..השיר שכתבה אחת לבד....זה נגע בי מאוד מאוד.....זה כאילו מה שאני לא מעיזה לכתוב בשירים שלי....אני כותבת ברמזים...כלומר פתאום במה שכתבה הרגשתי...אצלי זה אחרת ובכל זאת.....וואו.....מה שאני לא יכולתי תקופה ארוכה ארוכה....איזו אמיצה.....מחכה שתרגיע...אני זקוקה לרוגע.....אפשר להיות פה לידך..לחלום לטוב.. לייחל לרוגע..לחבק את הילדה....לא לתת לה לטבוע....רוצה להשאר ילדה קטנה לא להתבגר לעולם.......אני בסדר...ובכל זאת מחבקת את עצמי........זקוקה לחיבוק....לרוגע...לטוב......יהיה טוב......

כתבתי שיר, אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת אותו כאן... מלטפת את עצמי לדעת, אם המגע משאיר בי חותמי זעזוע עוקצניים. מלטפת את עצמי לדעת אם הזכרונות עוד קיימים מכה בגופי לדעת אם הגוף נוכח או מנותק מכה בגופי לדעת  אם המרחק  את התחושה מחק מכה בגופי להרגיש כאב מוכר מפעם רוצה לרסק את גופי כדי שיאמר שאין טעם מטיילת בתוך לב שחור מתבשמת בריח אחר רוצה לדעת  את הגוף הנוטר ---------------------------------------- עצוב לי כי המגע משאיר חותמי זעזוע כי הזכרונות קיימים כי הגוף נוכח כי המרחק את התחושה לא מחק כי אני לא יודעת את הגוף הנוטר.. ):

הי אחת לבד,זה בסדר לכתוב לך? מקווה שכן..מזדהה מאוד... כמה עוצמת רגשות...איתך...מובן כל כך..... כואב.... כמה שזה חודר אליי...התחושה הזאת.....העברת את התחושות...צמרמורת יש לי......את יודעת במפגשים שלי איתה אני המון מחבקת את עצמי על מנת להרגיע..זה...בעצם חיבקתי(בלשון עבר)...כאילו לחבק את הילדה הפנימית הזאת דוקא ממקום אחר טוב...בהתחלה זה היה כואב וחיבקתי בכוח אפילו ממש צבטתי את עצמי...אחר כך זה הפך נעים..מקווה שתצליחי להגיע לחיבוק ממקום טוב ועוטף ובעיקר מקבל את עצמך....כאילו הפוך על הפוך........כל כך קשה לפעמים להבין..להסביר לאחר... אך טוב שכתבת והבעת את העוצמות....התחושות האלה..זה יקח זמן אך לאט ובזהירות הטוב העוטף יגיע...

וואווו... ואוו.. .. וואאו.. קראתי והאצבעות רועדות על המקלדת. הבטן שלי מתכווצת נורא חזק. מרגישה שאין לי שליטה על ההתכווצויוצת האלו.. וואוו קשה כל כך.. פתאום אניממש מרגישה את אז... זה להרגיש אותך ילדה קטנה . חסרת אונים למולו.הוא גדול כל כך את מנסה להצטנף .מנסה לא לנשום. את הופכת להיות כמו מתה וצופה מלמעלה איך הוא עושה בך בדיוק את כל מה שאת מתארת בשיר הזה..

שגרמתי לדברים לא טובים, אז אני מתנצלת. סליחה. אני לא אכתוב כאלה דברים להבא.

אחת לבד, מצטערת. חזרתי עכשיו הביתה ופתחתי את הפורום מתוך שקט פנימי כזה. הודעתך ובו השיר שכתבת היה הראשון שמשום מה "נפתח" על ידי. לא ציפיתי לזה..לא התכוננתי. זה נפל עלי כך פתאום לפתע.לא שמתי על עצמי אפוד מגן ונכנסתי להלם. כתבתי לך משהו. גם לאודי. לא זוכרת מה כתבתי. מתנצלת אם כתבתי משהו פוגע ??? אין לי מושג.. מצטערת.. השיר שלך חודר באופן כל כך ישיר לתוך הקרביים.. הוא ...לא יודעת..הוא..העוצמה שלו.. מצטערת. השיר מדבר מאוד חזק. לא ,הוא צועק .זועק כל כך בקול. לא. השיר שלך הוא שיר. אני מגיבה אליו מעולמי הפנימי ומחויותי מהילדות המוקדמת שעברתי. מצטערת..

אני מתנצלת שגרמתי רע. להבא לא אכתוב על הנושא הזה. מקווה שאתן לא כועסות עליי אודי אני מרגישה לא טוב שגרמתי לזה. לא יודעת לא טוב לי. גם עם היום הזוועתי שהיה לי שכל כך הייתי צריכה שיהיה מישהו אבל לא היה אף אחד.

שלום, אני נשואה כבר שנתיים וחצי, עדיין אין לנו ילדים.. לאחרונה קרה דבר שמערער אותי ואני לא מצליחה להתגבר ולעבור הלאה מה שקרה הוא שגיליתי שלא הייתי הראשונה של בעלי כפי שסיפר וזאת ע"י התכתבות שלו עם המישהי הזו.. קראתי דברים נוראיים בשבילי. סמכתי עליו כל כך.. יותר מאשר על עצמי, אהבתי אותו יותר מאשר את עצמי והוא דיבר איתה בפרלטוט, מעבירים חויות על מה שהם עשו יחד, והוא אפילו הציע לה להיפגש!! זה מאוד מוזר לי כי חשבתי שהוא הכי נאמן הכי טהור הכי הכי.. וקיבלתי סטירה חזקה לפנים.. אני חולמת על כך שאני רבה איתו בצעקות, מוציאה את העצבים על מה שקרה, אכן דיברתי איתו על הדברים אבל לא צרחתי, אלא בכיתי.. הוא יתנצל והבטיח שזה לא יקרה שוב בחיים אבל אני לא סומכת עליו יותר, הוא פגע לי באמון ברמות קשות.. אני בלחץ מטורף מאז ורק בא לי לבכות כל פעם שאני נזכרת, עברו כמעט חודשיים מאז ואני לא משתחררת.. מה לעשות??

מה קשה? "האסימונים" שנופלים. ההבנה של כל האין שבי של כל מה שחסר בגללו,בגלל מה שהוא עשה ההבנה שאינני יודעת כיצד לנהוג כיצד להתנהג אחרת ממה שהוא התווה לי התיסכול הזה מביא אותי למקום ממש ממש לא טוב האור שהבטחתה לי פעם שקיים בקצה המנהרה ,כבה.

מחכה לעצה. מהד"ר. תודה

מוצאת את הדרך לא יודעת מה לעשות עכשיו כשאני ככה

החלפתי מחשב ומשום מה הוא לא קלט שזאת אני:) אז התעקשתי על הניק שלי..כי לי זה חשוב מאוד להיות אני..:) מעניין נכון? הייתי מאוד מאוד מדוכאת, חשבתי המון על הפגישות וכל מה שעלה וחשבתי שהיא נתנה לי יותר קרדיט בסיכום ממה שמגיע לי..בכלל לא היו כאלה השגים...והרגשתי כל כך לבד..כל כך...וגורמי התמיכה בכלל לא נראו לי כגורמי תמיכה...שוב הרגשתי כל כך בודדה...לא יכולתי להעביר לאחרים את התחושה, מבחוץ הכל טוב מבפנים נקרעתי...אז מה לעשות..בקשתי פגישה כן..שלחתי מייל והיא ענתה ונפגשנו...הפגישה הייתה בשביל לקבל כח ממנה ממש..לדעת שהיא פה בשבילי תמיד!!!ושזה באמת אמיתי..וכמו שבמבי אומרת זה לא "רק נדמה לי"..היא קיימת בשבילי, היא מקבלת אותי...(לצערי כרגע אני חושבת שהיא מחזיקה..)אני מרגישה לא שווה ורק היא נותנת לי תחושה של שווה....היא אמרה שזה סימן שזה לא היה הזמן הנכון להפרד ובכל זאת זה טוב שבקשתי להפגש..אבל עכשיו הסכמנו שאנסה לבד ואתן זמן לפחות עד אחרי החגים.....היא אמרה שאולי אני הייתי צריכה להוכיח לבעלי שהנה אני זקוקה לה..אבל הוא בכלל לא מודע לכל זה...לרגשות שלי..לפגישה שלי איתה...הוא היה כועס על בטוח.....אבל לא רציתי להגיע למצב קשה..כל כך פחדתי מנפילה.....אז משתפת...אני בלחץ נוראי בעבודה וזה גרם לי לחוסר אונים..בני צריך לעבור ניתוח וגם זה מבאס..כל הדברים שדברנו עליהם עולים ומציפים אותי..כל הזמן....ואני חושבת עליה..מה היא אומרת וכו'....והשאלה מה לעשות???????פתאום התרחקתי במקום להתקרב לאנשים סביבי למה זה קרה פתאום?מה קורה לי? אודי האם זה קורה אחרי פרידה?????כאילו ההפך ממה שחשבתי..ההפך מהחוזקים שהיו לי הם נעלמו שוב......הייתי חזקה וזהו מרגישה חסרת אונים, חלשה בלי כח מפנים..למה זה קורה??????קבלתי קצת חוזקות ממנה ובכל זאת....עדיין לא ממש.....אולי גם לה לא ממש אכפת????כי אני לא בטיפול כבר....אוף........מה עושים אודי אם העזיבה הייתה טעות??????זה לא קריטי ובכל זאת זה קשה......היא אמרה שאתן לזה זמן ואם ממש ארגיש ככה אז אדבר שוב עם בעלי.......לא יודעת הוא יכעס נורא.יש לי הרגשה שהוא ממש שמח שזה נגמר..ואני בדיוק להפך......מה דעתך? איך אעלה זאת שוב בפניו?????הוא אוהב אותי אבל בדרכו ואולי לא בדרכי כמו שאני צריכה....קשה לי מאוד...היא אמרה לתת זמן...האמנם?????לתת ללחץ בעבודה ובבית לעבור???..האם הכל חולף...לא נצחי למעט האלוהות????אוף...........צריכה לדעת שהרגש אליי נשאר ולא הולך לאיבוד........שבאמת ובתמים היא חושבת עליי........אמון באדם זה משהו שכל כך חסר לי...למה אני לא קולטת???למה???????

היי מיכל. התלבטתי מאד אם לכתוב לך את הדברים הבאים כי נראה לי שהם עוד יותר יקשו ויכאיבו אבל הרגשתי שזה ממש חשוב ולפעמים כשרואים את הדברים ככה מול העיניים זה יכול לעזור גם אם בהתחלה זה שורף ומכאיב. בסוף הדברים כתבת שאמון באדם זה משהו שכל כך חסר לך ולאורך המכתב, מה שבי נגע זה ההסתרה והסוד שיש בינך ובין בעלך- הוא לא מודע לרגשות שלך, לפגישה ביניכן, הוא היה כועס על בטוח. קשה לא ליפול וקשה לחוש אמון, בטחון, קבלה, קרבה כשהאדם שאמור להיות הכי קרוב ויודע אותך לא שם, כשאת מרגישה שאת צריכה להסתיר ממנו משהו שכל כך חשוב ומהותי עבורך, שזה סגור ואי אפשר לדבר על זה, זה נשמע לי כמו סיוט ולא משנה עד כמה הוא אוהב אותך בדרך שלו. נשמע שעשית צעד מאד אמיץ בדרך לפתוח איתו את הדברים ולא לוותר על מה שחשוב לך. אני יודעת שזה לא פייר להיכנס לתוך מערכת זוגית שיש בה את הרגישויות העדינים שלה כשלי מבחוץ אין באמת מושג מה קורה שם, אבל הרגשתי שאני חייבת לומר לך את הדברים האלה ולחזק אותך שלא תוותרי. הטיפול שלך נשמע לי כמו מקום חיוני לרווחה הנפשית שלך וזה לא צריך להיות בהסתרה וגם אם זה לא מוצא חן בעיני בעלך יש דברים שלא כדאי לוותר עליהם גם אם זה יוצר מתחים. כשאדם מבוצר בדיעה שלו קשה להזיז אותו משם, אבל אפשר להעביר את המסר שהטיפול זה לא בא במקום המקום שלו, ומה שאת מקבלת שם עוזר לך גם בקשר ביניכם וזה שהוא לא מאמין בטיפול מסיבותיו השונות והמוצדקות זה לא אומר שגם את צריכה לא להאמין בטיפול ולא להיעזר בו, הוא זה הוא ואת זה את, לדעתי זה חלק גדול מלהיות בזוגיות- זה לדעת לתת לאחר את המקום שהוא צריך רק בשבילו. בכל מקרה אני חושבת שזו זכותך וזה לא צריך להיות או היא או הוא מותר לך לבחור בשניהם. סליחה אם הכאבתי, זה באמת ממקום שאכפת לי ורוצה שיהיה לך טוב. באמת באמת מהלב. (אחת)

אם אנשים אשר אינם מבינים זה את זה מבינים, לכל הפחות, שאינם מבינים זה את זה, הם מבינים זה את זה יותר מן הפעמים שבהן, כאשר הם אינם מבינים זה את זה, אפילו אינם מבינים שאינם מבינים זה את זה. ( גוסטאב אישייזר)

הי, לא נפגעתי.. כבר עברתי הרבה תהפוכות והתלבטויות על העניין הזה מולו..אין בנינו סודות ממש..יש משהו שדברתי עליו בטיפול ואם הייתי יכולה לפתוח מולו זה היה עוזר גם לא בטוח אולי זה היה מקלקל את היחסים בנינו לגמרי ומערבל את חיי... אבל אין לי אומץ ואני לא רוצה לפגוע בו,וזה יפגע בו ויערער הרבה דברים...אולי בעתיד...פגיעה או כאב אצלו מתבטא בכעס....אני לא רוצה שיכאב...וזה נכון זה קשה לי מולו..אבל בזוגיות צריך באמת ללכת בין הטיפות ולנסות לגשר ולהתחשב אחד בשני..הייתי שנתיים ושלושה חודשים בטיפול, שזה זמן לא מבוטל כשהוא בעצם ויתר בתקופה זו בשבילי אז אולי הגיע הזמן לנסות בלי טיפול..חשבתי והחלטתי אחרי שיחה איתה שכבר ממש לא יכולתי וזה היה המוצא האחרון שלי להקשבה ואחרי שהרגשתי כל כך בודדה וממש נכנסתי למצב לא פשוט ופחדתי מהמצב הזה מאוד, בזכותה וגם בזכות אודי החלטתי לנסות עד אחרי החגים ולבחון תחושות לאורך זמן..כי כמו שאודי והמטפלת שלי מבינים אני נוטה למצבי רוח..ולהגיע לקיצוניות...אז אולי בהמשך אחרי החגים אחליט מה יהיה בהמשך....בנתיים אני ממשיכה פה ויש לכך תרומה מאוד גדולה עבורי...מרגישה קצת פחות לבד כשאני משתפת פה....למרות שפה עוד יותר קשה כי לא רואים ואף אחד לא מכיר אותך באמת... סליחה ואם לא מתאים את לא חייבת לענות...אפשר לשאול למה החלפת ניק? תודה שהזדהת בשם המקורי..זה פחות מטעה ומבלבל...אבל סנופקין זה ההוא מהמומינים? דמות יחודית ומדהימה!!הנווד המקסים שכלם אוהבים? לכך התכוונת?.. תודה שכתבת..אני אוהבת שעונים לי אולי אנסה להתרגל בכל זאת לקהילה וכך ארגיש פחות לבד :)..מיכל

הי אודי, רציתי להתייעץ איתך, אני נמצאת בטיפול כבר המון שנים. אני מאוד מרוצה והשגתי השגים מאוד גדולים בטיפול. בזמן האחרון אני מרגישה שאין לי על מה לדבר יותר עם המטפלת, מן הרגשה מוזרה כזו, של אשלייה של "הכל בסדר" מה אתה חושב שזה אומר? האם זה מרמז על תחילתו של סו הטיפול? או משהו אחר? תודה רבה!

הי במבי, מה שלומך? נכנסתי לפורום הזה אחרי המון המון זמן שלא הייתי כאן... נכנסתי כי לאחרונה קראתי קצת יונה וולך וגיליתי שני שירים על במבי! את מכירה אותם? הנה אחד שמצאתי שמישהי כבר הקלידה באינטרנט- במבי כל החיים/ יונה וולך במבי במבי אתקין לך אדמה מצויצת, כולה ואן דאיק מכותרת רכות ועצים מגומדים במיוחד בשבילך. קפל אכזר בעין מסביר שהם יד פתוחה בעשב אלף שנים (איש מזמן חי מת-חיים פוסע נוקם) אסדר לך גן נכון ונורא רק לא תגדל אל תתבגר בפרהסיה, זעיר מעט, כלום יאושר כמוני כך במבי במבי, שם יקר, כל חלקה טובה, לשים בך לכבוד תכונה מקסימה ופרטית. סמים יפים לא בך במבי הכל מזמזם ביתר נסתר ואחרת חסר לא תגנוב מוות בצחוק ואימות הכרחיות ביותר, הכל שלם במבי בך כבר יד איילה במבי במבי סיכויים ותכונה, גדולה ועצובה, געגועים הרבה שמתי בך וחיים מעט בזמני לידי. זהו, רציתי שיהיו לך... מקווה ששלומך טוב למרות שאני רואה שדי סוער פה... בורחת על נפשי שלא אקלע שוב לעין הסערה, הכוויות עוד לא הגלידו. אצלי האמת גם מפחיד בחיים האמיתיים, חלק מהסימפטומים חזרו ויכול להיות שאני חולה שוב, עוד אין אבחנה ואני מנסה להשאר אופטימית. אבל נכנסתי בשביל השירים- אם תרצי ואת לא מכירה אכתוב לך גם את השיר השני על במבי. דורותי

וואאוו... זה קורה לי כל פעם מחדש.. כשאני קוראת את שמך , הנשימה שלי נעתקת למס' שניות.. כל כך מתגעגעת אלייך..ואאוו.. הרבה זמן שלא התכתבנו ממש..זה היה מזמן..אז..שם.. לא יודעת אם מותר לומר ..(???) דורותי, איזה מהסימפטומים חזרו ? מתי תצא האבחנה ? את לא לבד דורותי !!! אין לה מקום בתוכך !!!! את שומעת ? לא נאפשר למחלה הארורה הזו לגור אצלך. לא !! את שומעת דורותי? אוףףףףףףףףףףףףףףף עם הסימפטומים האלו והמחלה הזו ..אוףףףףףף דורותי, תודה על השיר היפיפה הזה. לא . אני לא מכירה את השיר הזה ,כפי שאני גם לא מכירה את השיר השני של יונה וולך על במבי.. את יודעת דורותי, כשקראתי את השיר עברו בי מחשבות על חיים ומוות, רגשות כאב,עצב וגעגועים/כמיהה.. הרגשתי גם שעולות בי משאלות ופנטזיות.. תודה לך דורותי.. ולגבי אודי והפורום הזה.. לא יודעת אם זכור לך/ אם את בכלל יודעת, אך בתחילת דרכי פה בפורום מתישהו בנובמבר 2009 ,היה לי קטע מאוד לא פשוט עם אודי. באמת קטע מאוד כואב. אבל את יודעת ? לא ויתרתי ! כתבתי לאודי, הוא ענה לי. לא שמרתי בבטן. כתבתי לו איפה דבריו פגשו אותי. אמרתי. כעסתי. ואני מרגישה היום את אודי בין האנשים הקרובים לי ביותר במובן מסויים.. את יודעת ? שמעתי פעם ממישהו שאומר שהדיאלוג יוצר את המפגש בין אמת סובייקטיבית לאמת סובייקטיבית.. אולי שווה לנסות שוב ולתת צ'אנס ? ואולי הכוויות יגלידו ? שולחת לך שיר עם נשיקה רכה בלב וחיבוק רך ועוטף.. http://www.youtube.com/watch?v=YWi2oUqaYGk אוהבת-במבי.

איזה כיף שאני עוד מרגשת אותך :) לגבי השירים (תמיד כיף למצוא שירים שקשורים לשם שלך ועוד יותר לשם שבחרת לעצמך...) אז לראשון קוראים במבי כל החיים והוא מהקובץ "שני גנים", שיש בו מלא שירים יפיפיים, אם היה לי כוח הייתי כותבת את כולם! והשני, מההספר "למעלה מזה", קוראים לו "לבמבי היו רגלי טלה"- "לבמבי היו רגלי טלה וכל החצר היתה ככורת אבא איי (שני חיריק - זוכרת שהיינו מנקדות???) ולא מתקבל על הדעת היה מפתה במבי וכל דבר ילדים הלכו שמורים כמהופנטים וחבל היה תלוי כרמז לאורגיה אוי רדיפות חשבנו ומתחתיו הצגה אפשר היה להפוך תליה למשפחתית בסוף לא היה במבי ולא החצר כל כך מישמשנו אותו שהוא נעלם. באיזה פאב היו הולכים דברים קשוחים שר לו ביבשת חדשה "המערב יש חדש" אבל הכל היה בלה (קמץ וסגול) כנעל בלה תלויה בחוץ וכמה חיוכים ערומים אתה רואה מאחורי בעיה אחת אחרת ודי קרובה לה בטבעה כנראה ממשמשים ממשמשים עד שנעלם". וואי...עכשיו, בקריאה שנייה פתאום הבנתי אחרת את השיר, בצורה מזעזעת...אוף עכשיו אני חוששת שהשיר יעציב אותך מאוד. אבל זה בטח עצב שכבר קיים גם ככה, ואם הוא קולקטיבי אולי זה יעזור?? ולגבי האבחנה- קיבלתי ממש עכשיו שיחת טלפון מהרופאה שהם לא חושבים שזה לימפומה, מה שמרגיע, אבל גם פעם שעברה הם אמרו בהתחלה שזה לא ואח"כ התחרטו...אבל הפעם אנחנו במקום אחר, אין לי חום, אני מרגישה טוב, יש זמן לחכות לתוצאות מרופאים מחו"ל. אז חשבו שזו לימפומה כל כך קטלנית שלא היו מוכנים לכות עד שיהיו לי ביציות לשאיבה :( כרתו לי פיסות שחלה... היום כבר בטוח שזה לא זה. ולגבי הפורום- נראה כל כך שולי לעומת שאלות על חיים או מוות או כימותרפיה או סטרואידים...אבל אצלי בלב זה עדיין נוכח. ונראה לי שהצטרפתי אחרייך לעולם הפורומים, אז אין לי מושג מה היה לך בהתחלה עם אודי...אשמח לשמוע רכילות עסיסית. הכעס שלי הוא פחות על אודי, **** הושמט כאן קטע שעובר על כללי הפורום ***** טוב חתיכת "אני מאשים" כתבתי כאן...ויש לי עוד הרבה מה לומר.. אבל על אודי אין לי כעס אבל גם אין לי כרגע צורך בעזרה ויעוץ ותמיכה, חזרתי לכאן בשבילך...נראה לי שזה היה הכי משמעותי הקבוצה שנוצרה לנו... אז זהו, מקווה שהשיר לא העציב אותך מדי, אני מתארת לעצמי שהוא לקח אותך למקומות שהוא לקח אותי.."כצאן לטבח..." אני שמחה שאת מצליחה להעזר בפורום, אצלי פשוט היחסים הטיפוליים נרגעו פלאים אז אני לא מרגישה צורך... בהקשר לשיר ששלחת לי- אני תמיד אומרת שמה שמחזיק אותי זה חשיבה חיובית ושלושה מ"ג קסנקס ליום :). דרך אגב הורדתי כמעט את כל התרופות אז החזרה של הסמפטומים ורק עכשיו חזרתי לקסנקס אבל הייתי מצוין גם בלעדיהן... וואו, כתבתי לך ממש ממש ארוך, שוקלת להחדיר איזה משפט שקורא לרצח ראש ממשלה כדי לבדוק אם אודי באמת קורא את הכל,אבל עדיף להישאר זהירה... אוהבת דורותי

אני מרגישה שענייני העולם ...מעייפים אותי...לחיות יום פשוט של-נגיד- לעשות קניות לנסוע באוטובוס להתחכך עם אנשים...לעבוד לנקות להכין אוכל לאכול לישון...וכו... יום כזה כמו שנראה לי שכל האנשים האחרים חים - יום כזה מעייף אותי ויש לי תחושה שזה לא טבעי לי.. אני מחפשת משהו אחר... שמשהו חסר לי... לפעמים מין מחסור באיזה ריגוש, במשהו חזק כזה משהו מטשטש חושים? שמשהו יהיה חזק, לא רגיל אלא מאד... כאילו ביום יום הזה משהו חסר לי? ואולי באמת חסר משהו שלאחרים יש ואני לא ראה מבחוץ? או אולי זו התמכרות, לריגושים? כי גם כשלכאורה לא חסר כלום... אודי, יש לך איזו פרשנות לזה? [ובקול קטן ונבוך: תודה שאתה מרשה לי להיות כאן... אפילו שאני לא בטיפול... אני משתדלת, בשבילי ובשבילכם...שזה לא יהיה יותר מדי.. אני יודעת ש"הפורם אינו בא במקום"...זה בסדר, מה שאני עושה כאן? זה גם קשור להודעה שלי משבוע שעבר... כי זו גם סיבה למה אני מבטלת את שייכותי לכאן...]

כתבתי הודעה לפתע המסך קפץ..והיא נעלמה..איני יודעת אם נשלחה או לא...לא אוהבת לשחזר ובכל זאת כותבת שוב...רציתי לומר שקראתי את הודעותיך ונרגעתי מעט...תודה שענית בצורה כנה שקצת התאכזבת...כנראה השילוב של הפרידה, הצורך שלי בפורם והשינוי שלך גרמו לחרדה מסויימת.... אופטימית יקרה, הפורם אינו חברה סגורה להפך הוא מרגיש לי חברה פתוחה ואולי פתוחה מדיי....מרגישה שנפתחתי ונסחפתי מאוד....התגובות אליי+ההזמנה שלך אודי והשיתוף שלי היו כמו הגברת חשיפה גדולה מאוד, קצת ללא שליטה שלי...ופתאום בבת אחת נדרשתי להתבגר לבד ושאחרים ידברו איתי..מ"ילדה נזקקת" הרגשתי קצת ננטשת אולי? חייבת להתבגר מהר ללא גיל התבגרות...נדמה לי שיודעים עליי יותר מאשר על כל אחד אחר פה...מצב משפחתי וכו'..בדרך כלל אני אדם פתוח אבל יש דברים שעולים רק פה...ויש דברים שהיו רק בטיפול שאף אחד לא יודע והיא לקחה אותם איתה..."מאמצת אותי אל ליבה" לעולם אנצור זאת..... דבר אחר..הפרידה עדיין קשה לי...אני קצת מרחפת, חולמת בהקיץ, "מדברת איתה" כל יום....אין יום שאני לא חושבת עליה..מנסה להפנים את דמותה בתוכי..חושבת מה היא הייתה אומרת על כל דבר כמעט...מוזר לי..כאילו לא נפרדנו, לא רוצה להאמין שממש נפרדנו כאילו אני בין פגישות...אז מנסה להרגיש אותה ולהזכר במשפטים חשובים...וקצת לא יודעת מה עושים עם זה...לפעמים בוכה ממש....רוצה לדבר איתה, לשתף ויודעת שזה כבר אף פעם לא יהיה אותו דבר למרות שהמקום שמור לי..כי לא אוכל לחזור לטיפול ממש לעולם.......הזוגיות יותר חשובה מהכל...והוא באמת אוהב אותי..אפשר לאהוב אותי.אני ראויה!!..זאת מסקנה חשובה ביותר שללא הטיפול לא הייתי מגיעה אליה...חושבת על תובנות מהטיפול...חולמת בלילה על הפגישות שהיו לנו...מוזר...אודי האם זה נשמע טבעי ככה להרגיש אחרי טיפול? האם דמותה תמשיך ככה ללוות אותי??? אולי אני חייבת לחשוב עליה כי אני פוחדת שתעלם לי...מוזר..מה דעתך?....גם געגוע ולווי טוב וגם צער על שנפרדנו... האם יש שיר מתאים? מזמן לא שלחת...אשמח אם תוכל להשמיע משהו...תודה מראש, מיכל...

http://www.youtube.com/watch?v=Y_8zsMP1ZOg לאודי - המילים של השיר, ממש מתחברות לי אליך!!! ולמיכל, מקווה שהמילים תעשנה לך טוב!! בכייף, אופטימית.

לצערי תפסת אותי ביום רע....תודה בכל זאת שיר יפה....

גם אני קצת נאלמתי בכל המהומה פה... אבל הנה נרגע קצת וחזרו קצת השמות המוכרים וזה מרגיע ואפשר לטבול את קצה הרגל לנסות לחזור אני דווקא מרגישה שיש פה דיונים והתייחסויות... אפילו סביב העניין הזה... הקשבנו ואימצנו את הזמנתך להגיב ולהיות קהילה... אני חושבת שזה קורה, אולי לא בדיוק כמו שרצית, אולי קצת לאט, אולי קצת אחרת... (נכון גם בטיפול מותר לבוא ולשתוק קצת?... אז אולי גם כאן לפעמים? מה שכן שונה זה שפה לא רואים שמישהו כאן אם הוא לא מגיב... קיבלתי. משתדלת להגיב קצת יותר אם יש לי משהו בבטן. ועדין לפעמים מפחיד להגיב, לפעמים אין מילים...לפעמים התגובה מגיעה באיחור.. זה לא בא בהזמנה... (אבל ההזמנה טובה!) אני חושבת ששום דבר נורא לא קרה... אולי ההגדרות הם מה שהפחיד פה אנשים יותר מהדבר עצמו. בכל אופן - תודה שפתחת פתח, ועכשיו אולי נראה מה יצא מזה... לבמבי. וואו, אף פעם לא הגבתי אלייך... את נראית לי כזו... לא יודעת- עדינה שבירה רכה... והכינוי שלך..ואני לא יודעת איך לגשת... בכל אופן ההודעה האחרונה שלך היתה במיוחד... מתוקה... אני אוהבת לקרוא אותך. ולרוני... מצטרפת לתחושות של במבי ומיכ... הנה תראי אולי אודי פספס (בוודאי לא בכוונה) אבל הרבה אנשים ראו והרגישו אותך... אני שמחה שביקשת שוב.. זה בטח היה קשה.. [נסי לכתוב הודעות המשך בהודעה חדשה, כך היא אדומה ואודי פחות מפספס אותה...] תרגישי טוב... מיכ... אני דווקא הבנתי את תחושותייך... אני גם מפחדת, מלחשוף פה יותר מדי לאט לאט... למרות שאף אחד לא מכריח והכל מרצון... זה ממכר האנונימיות, הזמינות... עד כאן ...

קראתי את דברייך והשתהיתי על המראה (האלף,בקמץ) שאת משקפת לי. מעניין..את אומרת שלא ידעת איך לגשת אלי כיוון שאני נחווית בעינייך כעדינה,שבירה,רכה..וגם הניק שבחרתי.. איזה קטע.. לא יודעת אם מותר.. אודי,אם אתה חושב שמילותי עלולות לפגוע, בבקשה, אל תעלה את הודעתי זו. כך אני חווה את רוני.. מפחדת להגיב אליה מהחשש שהיא מאוד עדינה ושבירה וכל מילה שאומר עלול לפגוע... רוני,אם את קוראת הודעה זו ואת רוצה/מוכנה להגיב אשמח. לגבי , זה מורכב .. אנשים שמכירים אותי ,אומרים שיש בי פער מאוד גדול .. שיש בי מצד אחד, נוכחות ועוצמה כזו שלפעמים אפילו מפחידים(??) ומצד שני ,יש בי משהו מאוד מאוד פגיע ושברירי.. אני נזכרת שבסיום קורס מסויים שלמדתי, המרצה אמרה לי במשוב שנתנה :שיש בי משהו מאוד חשוף ופגיע שמעורר בה רצון לעטוף ולהגן עלי.. שהיא היתה רוצה שיהיה בי קצת מהקליפתיות של גזע העץ... לא יודעת למה,אך דבריה נחרטו בזכרוני... גילת,אם מותר לשאול.. כמה זמן את משתתפת פה בפורום ?(השתתפות פעילה/סבילה) שיהיה לך יום רך ונעים.. במבי. נ.ב מה המשמעות של הסיפרה 21 שאת מצרפת לניק שלך ?

הי במבי, מקוה שזה בסדר שכתבתי עלייך והנה אני "נאלצת" לכתוב שוב... אצלך אני מרגישה מין שבירות סוערת כזו... והכינוי גורם לי לדמיין חיה ששוכבת עם פצע פתוח וכל פגיעה יכולה להוביל לזעקות כאלה של חיה פצועה.. ולפעמים אני מרגישה אותן - ומחכה לאודי הוטרינר המומחה שיבוא לחבוש ולהרגיע קצת... ויש גם משהו מאד חזק,חיה שנאבקת על חיה... ומשהו רגיש ובודד שמחפש חום של אם... [וואו איזה ניתוח ספרותי עשיתי לך... זה יצא לי, מקווה כ"כ שזה בסדר לך...] וכתבתי גם מתוקה, מקווה שלא פספסת, זה היה העיקר... ובנוגע לשאלתך.. כתבתי כאן לראשונה לפני כ5 חודשים , סביב ההתלבטות אם להתחיל בטיפול. מאז אני די תועה ותוהה כאן, כמו עם עצמי... לפעמים כותבת יותר ולפעמים פחות. מקשיבה קצת לחוויות של אחרים ולאווירה הטיפולית ששוררת כאן... אני עדיין לא בטיפול ומאד מפחדת מזה.(ובכלל די פחדנית, ואתן אמיצות כ"כ בעיניי... לכן אני מרגישה במקום קצת אחר (כתבתי על כך גם לאודי בהודעתי האחרונה אך משום מה הוא לא התייחס לכך...) ובקשר לכינוי - 21 הוא גילי (עוד מעט כבר לא) - משערת שאני צעירה כאן מרובכן, אולי בהרבה?... וגילת כמובן איננו שמי, זה מה שיצא לי בפעם הראשונה ומאז התרגלתי... וואו גרמת לי לחשוף קצת... רק טוב!

אנשים שונים הגיבו לגבי ההזמנה של אודי וציינו שאולי מה שהרתיע אותם זה ההגדרה..גם את ציינת את זה.. אני תוהה ביני לביני האם מה שהרתיע את האנשים זה מה שמסתתר מאחורי ההגדרה ? - ציפיות - ?? ... ואולי הפחד/חרדה מהאכזבה אם הציפיות לא יתמלאו ? ואולי זה הזכיר גם את ימי ביה"ס "העליזים" כשהמורה עמד והקריא את הכללים ?? ואולי ..ואולי..ואולי.. :)

כתבתי לך תגובה אחרת אך נדמה לי שלא נקלטה במערכת... אנסה לשחזר בערך לא ידעתי אם לכתוב ועכשיו כשהגבת את גורמת לי לכתוב עוד! מקווה שזה בסדר אני הרגשתי ממך סוג אחר של שבירות אולי מין שבירות סוערת... והכינוי שלך - אני מדמיינת את החיה ששוכבת עם פצע פתוח ומדמם , וכל פגיעה יכולה להביא לזעקות כאב של חיה פצועה... ולפעמים אני מרגישה אותן... ומחכה ממרחק שאודי הוטרינר המומחה יבוא קצת לחבוש ולהרגיע... יש גם חוזק בדימוי הזה של חיה שנאבקת על חייה... משהו שגורם לי להרגיש קצת קטנה על ידו. ושבריריות, שמחפשת חום של אם... בכל אופן...כתבתי גם מתוקה, מקווה שלא פספסת, זה היה העיקר... ובנוגע לשאלתך - כתבתי פה לראשונה לפני כ-5 חודשים, סביב ההתלבטות האם ללכת לטיפול. מאז אני פה, תוהה ותועה, לפעמים ככה ולפעמים ככה, סופגת פה קצת מהחוויות של אחרים ומהאווירה הטיפולית השוררת כאן... ועדיין מתלבטת ומפחדת ועדיין לא הלכתי. ולכן מרגישה פה קצת במקום אחר מהשאר...(וכתבתי על כך גם לאודי משהו בהודעתי האחרונה אך משום מה הוא לא הגיב לכך? אודי?) ובאשר לכינוי שלי... (תראי איך את גורמת לי להיחשף...) 21 זה הגיל שלי - מניחה שאני צעירה מהרבה כאן... וגילת כמובן אינו שמי.... זהו עד כאן רק טוב... :-)

ראשית, שיהיה לך יום נעים, מלטף ומלא באנרגיה חיובית.. שנית, שלחתי עכשיו הודעה לגילת. המחשב נתקע וניסיתי לשלוח את ההודעה פעמים רבות. מצטערת, אך ייתכן שההודעה תגיע מס' פעמים.. מתנצלת.. בהודעה גם כתבתי קטע שאולי עלול לפגוע במישהי ?? אם כן, אודי, בבקשה אל תעלה הודעה זו בכלל. תודה. שלך-במבי :)

שלום רב ילדי בן 24 וצריך עזרה לחיים בנותיו הצעירות אובן כלקויי למידה בינוני וקיבל עזרה של מורים פרטיים איבחונים דידקטיים ופסיכולוגים בגיל 18 התגייס וסיים 3 שנות שרות למרות חששותי לצערי יש לו קשיים עקב פער ביו הגיל לחשיבה לפעמים חי בסרט קשה להסביר את הבעייה במייל קצר אני פונה אליך מאחר ואני מתלבט איזה סוג עזרה מתאימה לו ומי אודה אם תוכל לכוון אותי איזו עזרה/טיפול מתאים לו

הי, אודי, בבקשה, רוני הוסיפה וכתבה. ייתכן מאוד שהזיעה לא מעט עד שהצליח לה .ועוד הוסיפה וביקשה גם בהודעתך של יום שלישי. בבקשה אודי,תענה לה כבר . ...משונה...אתמול , אחרי שענית לכולם והודעותיה של רוני נשארו מיותמות, הרגשתי שהבטן שלי ממש מתכווצת. פיסית. רוני, בבקשה , אל תוותרי !!! תמשיכי להתעקש. את מרגישה שאנחנו איתך ? גם מיכל ביקשה אתמול מאודי. את לא לבד !!! תמשיכי !! את שומעת ? אל תוותרי !!! מיכל הי, שמחתי לקרוא אותך שוב. שמחתי גם שביקשת מאודי שיענה לרוני. ..נכון זה סוג של עינוי מסויים ? לראות את האחר כך מתנדנד באויר,תלוי.. וואוו... תודה לך ששיתפת קצת על הרגשתך שמזכירה אולי את הרגשתי כאן.. זה הרגיש לי שאני לא לבד. זה גם הרגיש לי שאולי מה שאני מרגישה הוא אמיתי .(???).. מצליחה להבין למה כוונתי ? אודי, וואוו... זה מרגיש מורכב איתך.. מצד אחד מרגיש לי שמאוד איכפת לך מהפורום.(באופן פרדוקסלי,מרגיש לי שאולי איכפת לך היום יותר מתמיד. (???) הנה, כבר על הבוקר אני רואה שהספקת להכנס ולהעלות את ההודעות החדשות. אני רוצה גם לומר לך שההזמנה שלך אותנו להגיב ולהיות פעילות יותר בפורום "תפס" אותי דווקא מאוד טוב. ראיתי בכך רצון אמיתי שלך לבסס יותר קהילה אמיתית (וירטואלית) ואני גם חושבת שזה אפשרי ויכול להעשיר את כולנו ולהעלות את הפורום למקום גבוה יותר. אני גם חושבת שהבקשה שלך שנשמור על ניק ולא נחליף אותו הוא טוב, הגיוני וחשוב עבור כולנו ככותבים וקוראים. כשאני נשארת עם הניק שלי ואיתו אני אוהבת,מתרגשת, כואבת, כועסת, מאוכזבת ועוד.. אתם יודעים שאני=אני. יש לכם רצף/ הסיפור שבתוך הסיפור שלי. אגב, מהמקום הזה הרשיתי לעצמי לכעוס עליך אתמול לגבי "זה נדמה לך" שהרגשתי ש"אתה עושה לי" (שהרי במציאות ,הרגשתי גירוי ממקום מוקדם בחיי בו אבא שלי תמיד אמר לי לגבי מקרים שקרו/לגבי רגשות שלי וכו' "זה נדמה לך" היות ושיתפתי כבר פעם (אולי יותר) היה לי "קל" להגיב לך מיד ולא לספר את כל הסיפור.. וכנל כשאני קוראת כאן ונשמר הרצף בשמות/בניקים אני יודעת להתייחס מהמקום של הסיפור בתוך הסיפור.. וחוצמזה זה מאפשר לנו לשמור על עצמנו כאנשים שלמים שיש בנו גם אהבה ותמיכה וגם כעס,קנאה ועוד רגשות שונים.. לי חבל ש"נרשמתי מחדש" לא הוספת בתוך ההודעה את הניק הקודם שלך וכך אנשים נוספים.. אני תהיתי ביני לביני..ואולי מבין כל הדמויות שהופיעו לאחרונה ישנן גם ותיקות שהחליפו ניק ? ואופיר, הפורום פתוח לכ-ו-ל-ם !!! לא רק ל 2 בנות. ואודי, מה שהפריע לי בשינוי הפורמט זה שעקרונית הפסקת לענות בראשון. הרגשתי שאתה "מייבש" אותי. נכנסתי המון לפורום. וכן, זה חשוב ומעניין ומעשיר הרבה יותר כשיש התייחסות נוספת , זויות הסתכלות נוספות של בנות הפורום.אבל דחילק אודי, מה הקשר ? תענה ותתייחס גם אתה. ואולי באופן עוד יותר אקטיבי. אל תדאג, זה לא יחסום אותנו. זה רק ירגיש אולי שיש קרקע יותר יציבה. שבאמת איכפת לך. שהמקום יותר שמור, מוגן ובעיקר עטוף!! וזהו :) יום רך ומלטף לכולכן /לכולכם. במבי.

הייתי "בחופשה" והותשתי יותר אני מרגישה שאני נאבדת משתגעת לגמרי. היום פעם ראשונה! שירדו לי דמעות אחרי הרבה הרבה זמן כמה שנים. הצלחתי לבכות, אבל הבנתי שפשוט נשברתי. אני לא רגילה לבכות. אני מפחדת לבכות. איך אני אמשיך?? אין לי כרגע שום רשת ביטחון כשהמטפלת שלי לא נמצאת (בקרוב היא צריכה לחזור)

תאמין לי אם אני אגיד שאני לא יודעת מה הרגשתי שגרם לדמעות? אבל היה לי לא טוב. חשבתי יותר מידי אפשר להגיד ככה.

פספסת אותי או שהמילים שלי באמת מיותרות, כמוני.

הי,הייתי ללא אינטרנט, פשוט נפלא! כדאי לכם גם! וללא הילדים..רק הוא ואני...אופטימית אני כאן, בטח קראת...תודה שחשבת עליי... ללא אינטרנט בכל נופש זה אפשרי זה גם תלוי בנו... חלמתי הרבה בהקיץ על כל מה שעלה בטיפול..למרות או בגלל החופשה.. געגוע עמוק לשיחות מרגיעות בתוך נופי ארצנו...נשאתי אותה איתי במחשבותיי...הייתי רוצה לענות לכמה מכם..פעם הייתי עונה..היום מרגיש לי שונה...מרוחקת קצת... אולי גם קשה לי כרגע...מרגישה שצריכה איזשהו נתק...אבל לא לגמרי כמו שאתם רואים... סליחה..קוראת אתכן בכל זאת וחושבת עליכן..אכתוב לכן מעט..במבי מרגיש לי כמוך..מוזר..ורוני שמחה שאת כותבת יותר מילים למרות הכל..איתך.....אודי תענה לה בבקשה להודעת ההמשך...ו"אני 15" אם ראית אני כותבת פה כבר יותר משנתיים והכתיבה של הכל או לא כלום אף פעם לא הייתה כאן..הפעם פשוט הוגבר הקצב בגלל הפרידה..והסברתי למה לא כתבתי שבוע שעבר..ואודי.. יודע משהו..לא בא לי פתאום להיות סיפור בהמשכים....כאן זה לא "טלנובלה" זה החיים האמיתיים שלי..אוף.קשה לי ולא יכולה להסביר פתאום....משהו קורה לי שונה ,אחר..תחושה שאף פעם לא הייתה לי פה בפורם אולי קצת כמו במבי...אולי....קצת מוזר לי..מרחף לי קצת בפורם..אולי הפוך משייכת אולי לא רוצה להיות פתאום שייכת לכלם......קשה לי להסביר אולי חשפתי ונסחפתי..בגלל זה..אודי אתה מוכן להרגיע..מוכן להסביר....אוף...פתאום אני בוכה.....סתם בוכה......לא יודעת למה...תסביר אותי אודי.....כולם כותבים פה ברמזים כאלה ואני מרגישה....אוף....תסביר טוב?? אתה מבין??? משהו השתנה לי......אולי הפרידה מהטיפול? אולי ההזמנה הזאת שלך?אולי קבוצה מוזמנת זה כמו אונס קבוצתי??????סליחה על ההשוואה הנוראית...........אוף.......מעורערת ומהרהרת...בבקשה תרגיע..בבקשה........כתבתי פה המון דברים על חיי הפרטיים ופתאום זה מפחיד ויש חוסר בטחון...סליחה אודי......תשתדל לענות היום???בכל זאת?????סליחה.....

היי, אני בחורה בת 27 ויש לי אח בן 14 ואשמח להתייעץ לגבי התנהגותו. לפני 5 חודשים אימנו נפטרה, היה לו קשר מאוד חזק עם אמא שלנו. מהרגע שהיא נפטרה הצמדתי אותו אליי ודאגתי כל הזמן שהוא יבין שהוא לא לבד ויש לו אותי ואני כאן תמיד בשבילו. אני חיה עם בן זוגי בבית משלי והוא חי עם אבא שלו (אנחנו לא מאותו אבא). לפני המוות של אימי הוא לא היה בקשר טוב עם אבא שלו וגם איתי לא במיוחד. לאחר המוות הוא מאוד שיתף פעולה והיה איתי הרבה ולקחתי אותו איתי לכל מקום ודאגתי להשתתף איתו בכל חוויותיו ותחושותיו. בחודשיים האחרונים הוא התרחק מאיתנו לגמרי (ממני ומאבא שלו), הוא לא מוכן לדבר איתנו על שום דבר ריגשי ושום דבר גם שהוא לא ריגשי. הוא לא מוכן שמישהו יאמר לו מה לעשות. הוא חי כאילו הוא ההורים של עצמו. אני רודפת אחרי יחס ממנו (מתקשרת, מבקרת, שולחת לו הודעות) ואין שום רצון מצידו לנהל איתי שיחה הכי שטחית. הוא לא מתעלם לגמרי אבל גם לא זורם בשיחה. לפי מה שאני רואה בתחום החברתי הולך לו טוב, יש לו הרבה חברים וחברות, הוא מאוד פופולרי בקרב חבריו. (אני רואה בפייסבוק ושומעת מסיפוריו). הוא תמיד מגיב בצורה מאוד חריפה אם אנחנו מבקשים ממנו משהו, אפילו אם זה ללכת לישון, לאכול, להתקשר... אבא שלו לא דורש ממנו לנקות או לעשות דברים בבית. אנחנו דואגים לעטוף אותו באהבה כל הזמן ולהזכיר לו שאנחנו פה ואנחנו סולחים אך למרות הכל הוא לא יוצר איתנו קשר רגשי. גם כשאנחנו כועסים הוא עושה סצנה כאילו אנחנו הורסים לו את החיים. בגלל המוות של אמא שלנו אני תמיד מנסה להיות רכה איתו כדי לא לעצבן אותו לגמרי מחשש שאולי יתעצב, מפחד שאולי יעשה לעצמו משהו (למרות שאין שום נטייה לזה כפי שאני רואה). אני לפעמים גם מנסה להסביר לו שאני רק רוצה להיות חברה שלו ומקווה שאולי זה מה שיפתח אותו אליי. אם הוא במצב רוח טוב אז הוא משתף אותי בדברים שקורים לו עם בנות או סתם ככה ביומיום, אבל לאחרונה הוא התרחק לגמרי. אני מרגישה שאסור לי לכעוס עליו למרות שהוא עושה מה שבא לו ומתחצף וזה מתסכל. אבא שלו די פסיבי בעניין, הוא איש עובד וכמעט ולא נמצא רוב היום בבית ואח שלי גם כן רוב היום לא בבית (מבלה עם חברים). אחי גם בחודשים האחרונים נכנס לשיר בלהקה והתחיל לנגן בגיטרה ולשיר וזה ממלא את רוב יומו, בעיקר בחופש הגדול. אני דואגת לו ואני לא יודעת עם מי להתייעץ, אני בחורה צעירה בעצמי ואני מרגישה שחייו של אחי בידיי. אבא שלו לא מתקשר איתו בכלל ואני היחידה שעוד מצליחה למצוא עם אחי משהו במשותף. ניסיתי להניע אותו ללכת לשיחות (כי גם אני הולכת והוא יודע את זה) אבל הוא שולל את זה ולא מוכן לשמוע על זה בשום אופן. אני יודעת שזה מורכב אבל אולי אצליח לקבל פה טיפ או שניים על מנת להתמודד איתו. תודה מראש

........ ...... ...... הממ . אודי, אתה מאוכזב ?? נמאס לך מאיתנו ?? מהפורום ?? המממ... ... גם מפחיד פה פתאום.. בכלל לא בטוח.. .. אולי לא אכתוב ?? וואאוו.. ממש נהיה כאן לא בטוח.. גם איתך ,גם עם האנשים פה. הכל. התאכזבת מאיתנו ?? רצית לעשות פה משהו אחר ?? לא הצליח לך ?? אתה כועס ?? מאוד ?? למה רצית לצמצם את הימים בהם אתה עונה ??? נמאס לך מאיתנו ?? בגלל זה הפסקת לענות בימי ראשון ??? ולמה בראשון הזה כן ענית ?? ואאוו.. מרגיש שהאוניה כל כך מתנדנדת..עוד רגע תטבע..על כל יושביה. וכולם פה ...כל האנשים.. וואאוו..איזה פחד .. כמו הר געש . כל כך הרבה לבה התפרצה.. איזו לבה רותחת..וואאוו..כל כך שורף.. ואמא צביה היתה בחופש ולא כתבתי. לא בטוח פה יותר. רוצה לברוח מפה. מדי מפחיד די עזוב. שטויות. כל העולם= שטויות

.. ... אתה יודע ? כשמרגיש לך אכזבה מאיתנו זה מרגיש לי חוסר אונים. כאילו אודי, אז מה אתה רוצה שנעשה ??? וחוצמזה, כשאתה אומר שלא צימצמת את הימים שאתה עונה זה עושה לי "נדמה לך" .יש בי קול פנימי שאומר לי "זה נדמה לך, זה נדמה לך שאודי לא ענה בימי ראשון האחרונים (מלבד ראשון האחרון) אודי ענה בכל יום ראשון בערב וזה רק נדמה לך. אז אני רוצה לומר לך אודי זה לא נדמה לי !!!!!!!!!!!!!!!!! אתה לא ענית בימי ראשון האחרונים (שוב, מלבד בראשון האחרון) וזה לא נדמה לי !!!!!!!!!!!!! אתה שומע אודי ? זה לא נדמה לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וחוצמזה אודי, אז מה אפשר לעשות בכדי שלא תהיה מאוכזב ??? :(((((( :(((((((((((((((((((

כי אם כך, איך אפשר לזהות בשלות מסויימת בפורם - שקשור להמון אנשים, שכל אחד במצב אחר. בעל אופי אחר. בסביבה מרוכבת אחרת.... בקיצור: אחר!ובנוסף לכך - הרי אנשים כאן לא כולם 'קבועים'. וגם ה'קבועים' - הם לא קבועים במצב שלהם. הרי אנשים באים, מבקרים, נעלומים, חוזרים.. נו.... את יודע - פורם אינטרנטי על כל מאפייניו. אז איך? מה ל'בשלות' ולכאן? סתם מעניין אותי שיקול הדעת הזה, כי אני באופן אישי, לא ראיתי כאן "שינוי" , ובוודאי שלא שינוי מהותי. סתם נחמדות מצידך, ולמה לא? רק שהניפוח הגדול סביב זה היה נרהא לי כמו משהו לא אמיתי בשורש שלו, ושנצפה כך בעיניים חרדתיות. אבל אם אתה אומר שחשבת על כך, כלומר - שבאמת התכוונת לחולל שיוני (מה שחשבתי שבא באופן טבעי וזורם כזה) אז באמת מעניין אותי עכשיו: מה חשבת? האם הקבוצה כאן סגורה? הרי הדינמיקה כאן חוגגת.... אז איך?

אני מזועזעת ואני מבקשת התייחסות לנל: כשבני היה בן 5 תפסתי  אותו ואת בן דודו באותו הגיל, עם התחתונים למטה והתברר לי שהם לקקו את הבולבול אחד לשני. האמת- הייתי בשוק ובהיסטריה אז, וגם היום, עצם ההזכרות בעניין לא עושה לי טוב. בזמנו דיברנו איתו (בעלי ואנכי) והסברנו לו שהגוף הוא משהו פרטי וכו וכו. לפני כשעה התקשרה גיסתי וטענה שבנה בן ה 3 סיפר לה שבני (בן ה 7 כיום) ובנה בן ה 3 נכנסו לחדר, בני נעל את הדלת ואיך שהוא לבן ה 3 לא היו בגדים ושבני נגע לבנה בבולבול כנראה אוראלי. בני הוא ילד שמח וחברותי מטבעו . אין בו התנהגות חריגה כלשהי שגורמת לי לחשוב שעבר ניצול מיני או התעללות מינית. איך אני אמורה להגיב על העניין?? אני מרגישה חסרת אונים. אני מרגישה שהמעשה לא בריא ולא נכון. מה עושים? האם צריך לקחת אותו לאיש מיקצוע? אם כן, למי? פסיכולוג ילדים? בבקשה עזרה!! תודה

שלום אני לא יודעת מה לעשות וזקוקה לעצה. אני בטיפול אצל פסיכולוג ואני מרגישה שהוא עוזר לי ומאוד טוב לי איתו. אבל הבעיה שאני מתחילה להרגיש אליו דברים, נראה לי אפילו להתאהב בו. מה לעשות? האם זה עלול לפגוע ביעילות של הטיפול? האם לספר לו על זה (למרות שלא נראה לי שאני מסוגלת) האם פשוט ללכת לפסיכולוג אחר (למרות שממש לא הייתי רוצה, כי הוא פסיכולוג טוב)? הלכתי אליו לפתור בעיות והסתבכתי עוד יותר ...

יצאו כמה מילים, אבל חמקו להן מעיניך?? שם למטה...

שלום, אני הולך כמעט שנתיים לטיפול במרפאה ציבורית, ומאז ומתמיד הטיפול היה קשה עבורי (קשה לי לדבר בצורה חלקה ואותנתית כול הזמן על מה שאני מרגיש) הטיפול בקרוב הולך להסתיים (כי המטפלת עוזבת) ואני בתחושה שהטיפול "לא עבד" אני כבר זמן מה רוצה לעזוב את הטיפול אבל תמיד מכריח את עצמי לשוב ולתת לזה עוד צ'אנס . כעת שהטיפול עומד להסתיים אני מרגיש די מאוכזב וחושב מה הטעם להמשיך עוד כמה מפגשים הרי בלאו וכי התחושה שאני נמצא בה היא מטרידה ולא נוחה במיוחד לאור העובדה שתמיד חזרתי בשביל ההתנסות של הצ'אנס הנוסף וחוויית התהליך וכרגע אני רואה שציפיותיי שהטיפול יצליח הולכות ונמוגות. כאשר אני מדבר על כך אם המטפלת פגישה שלמה הולכת על זה ולא מצליחים להגיע לנושאים חשובים יותר ושוב אני יוצא מהפגישה בתחושת אכזבה בגדול אני אדם נורמטיבי- עובד ולומד ואשמח מאד לקבל התייסות למקרה שלי תודה

אני סטודנטית יש לי עוד 5 מועדי ב' חובה לפני. אני והחבר הקודם שהיה גם טיפוס בעייתי נפרדנו במהלך תקופת מבחנים מה שלא עזר לי במבחנים. אני עומדת בפני מערכת יחסים חדשה, גם כן בעייתית (הוא יצא עם חברה שלי במשך שנה וחצי כשהיו בני 18) והוא גם כן טיפוס לא קל בחר לעצמו לעשות שני תארים במקביל. אני מרגישה מוצפת. לא מוכנה.. אני לא יודעת איזה פתרון זמני למצוא כי טיפול התנהגותי לוקח זמן... אני חושבת שיש לי איזה משהו פנימי שגורם לי לפגוע בעצמי איך אני מטפלת בזה? איך אני מתמודדת עם זה כרגע???

אני מחפשת פסיכולוגית טובה באזור הדרום, המרכז שזמינה להתחיל טיפול במהלך סוף אוגוסט תחילת ספטמבר אודה מאוד אם תוכל להעביר לי המלצות שלך, לכתובת המייל. שבת שלום.

אין לי מילים להסביר. מאבדת אותי לגמרי. קשה לי. גם מעט המילים שישנן מסרבות לצאת. מפחיד בחוץ.

הן מאובקות כל כך, עייפות, שחוקות מתביישות עוד פעם לספר כמה היא אבודה וקטנה בעולם הענק והטובעני. נעלמתי אתמול בכוונה לכמה שעות רציתי שיבינו עד כמה. לא בטוח שהם הבינו אני הבנתי... שאי אפשר להבין.

הי אודי, לפעמים קשה לי לדעת אם שאלות המשך לא נענות משום שהן חמקו מהעין בלי משים, או משום שהדיון בהן כבר מוצה עד תום. בכל מקרה, ב 31.7.12 הוספתי תגובה. אם אין לך מה להוסיף על הדברים - גם זה בסדר. נ.ב. תודה לך, "נרשמתי שוב", על הדברים שכתבת. אמנם אינני סבורה כמוך, שאני מטרידה את עצמי בעניינים שוליים שאינם קשורים לטיפול עצמו, אבל תגובתך התקבלה בברכה :-)

שלום אודי, כתבתי לך תודה על ההסבר הנוסף, אבל היא כנראה לא נקלטה. אני שמחה שלא ויתרתי ושאלתי שוב, גם אם בהתחלה ההתעקשות שלי נדמתה לי קטנונית ולא הכי נעימה... מעבר לכך, אני תוהה אם יש אפשרות טכנית לקבל אישור בנוסח של "הודעתך נקלטה והיא תפורסם בהמשך" או משהו דומה. לדעתי, זה עשוי להועיל, וגם אתה תחסוך לעצמך התעסקות עם הודעות כפולות שנשלחות פעמיים ושלוש. אולי שווה להציע את הרעיון למערכת דוקטורס.

כידוע לך אני אישה בגוף של גבר. לפעמים אני לאתר הכריות של סטרייטים, והבדל של שמים וארץ בין שם לזה של ההומואים. פונים אליך המונים רציניים יפים מגוון גדול ואם את נראית טוב זו יכולה להיות דילמה לא קלה למצוא חתן ולדבוק בו. אז למרות שיש לי כמה רעינות וטיפים כיצד יש לנהוג ולמרות שאני בכלל לא בסירה הזאת (לא בשוק הבשר) זה אתגר ואני שואל אותך מה צריך לעשות כדי למצוא את האביר על הסוס הלבן, להישאר נאמן,איך למצוא אותו, איך להיות שלם עם הבחירה האם כל מערכת זוגית עתידה להסתיים כי בסוף הסקס לא מעניין,והאהבה אולי חולפת? למה דוקא זוגיות של חרידים שורדת? האם א מיניים בכלל לא צריכים זוגיות אז כמו שאתה רואה יש כאן הרבה שאלות אל תשכח לענות על כולן :) ואלה שאין לך תשובה עליהן זו גם תשובה

שלום רב אני סובלת מאו סי די ומתכוונת ללכת לטיפול CBT. ולאחרונה שמתי לב שגם הבן שלי מפתח זאת על ידי כל מיני אמירות של דחפים בלתי נשלטים. אני מאוד חרדה מזה שילד שלי בן ה8 כה קטן סובל מהפרעה מטרידה כזאת. הוא התחיל טיפול בבריאות הנפש מכיוון שאובחן כילד עם בעיות רגשיות וחרדה קלה מלווה באי שקט, סיפרתי להם גם לאחרונה על הדחפים בלתי נשלטים שיש לו... והפסיכיאטרית נתנה לנו מרשם של תרופה, טרם יתחיל טיפול פסיכולוגי. התרופה שנרשמה נקראת " רספרדל" במינון התחלתי של 0.3. אני מאוד חרדה ומתלבטת לגבי תרופה זו.. מכיוון שנאמר לי וגם קראתי בהמון מאמרים שתרופה זו מיועדת יותר לחולי סכיזופרניה וזו תרופה אנטיפסיכוטית. ושיש לה תופעות לוואי מלחיצות..כגון: נמנום, תיאבון מוגבר, ועיוותים בגוף, ושהיא אינה מתאימה כלל לילדים. איך תרופה כזו יכולה לעזור לו?! הוא ילד עם בעיותר רגשיות וקצת או סי די. אבל הוא אינו חלילה אלים או תוקפני או פסיכותי.. אני מיואשת מפחדת שהוא יתחיל עם תרופה כזאת מסוכנת.. חשבתי אולי לפנות להומאופתיה קלאסית עם טיפול פסיכולוגי התנהגותי.. ולשלול את עניין התרופות לילד כזה קטן. אני רק חושבת על זה... אני מתחילה לבכות וגם האו סי די שלי מתגבר מהחרדה בגלל זה.. אשמח אם יש לכם איזושהי עצה או דרך אחרת להציל את המצב... תודה רבה!

אודי היקר, זוכר שכתבתי פה כמה פעמים עלייה? על הפסיכולוגית המקסימה שלי, זו שמבינה אותי,זו שאיכפת לה ממני? זו שנותנת לי להרגיש שהיא פה בשבילי?? אז זהו- שאני לא מרגישה ככה יותר! מה קרה לה? מה קרה לי? מה קרה לנו? לקשר? לטיפול? למה זה קורה? אודי אני מרגישה כבר חודש בערך, שזהו נמאס לה ממני, שהיא לא באמת רוצה לעזור לי,אני כבר לא חשובה כמו שהייתי בעבר. אני גם רואה בהתנהגות שלה, במעשים\בדברים שהיא עושה או לא עושה...משהו שונה. מה עושים אודי? אני כבר דיברתי איתה על זה. היא יודעת פחות או יותר (כנראה שפחות) מה אני מרגישה, מה עובר עליי. היא עכשיו גם יצאה לחופשה של שלושה שבועות אז בכלל קשה לי, שקלתי לפנות לרופאת המשפחה לקבל משהו להרגעה, כי באמת אני סובלת...אני יכולה להיות פה בנתיים עד שהיא תחזור? תוכל בנתיים אתה להכיל אותי?? לעזוב את הטיפול? להישאר? מה אתה חושב? אני מפחדת לעזוב ואז להפסיד משהו משמעותי שיכול לקדם אותי, אבל מצד שני מפחדת להישאר ולהיפגע, וגם איך אפשר להישאר ככה בטיפול ולהרגיש פחד מהמטפלת? מזו שאמורה לעטוף?? אוף, אודי, עד יום שני??רק אז תגיב??ובנתיים?? אני לא מרגישה טוב גיגית

אתמול היה ים קשה מאוד בערב, שכבתי על המיטה ובכיתי כמו תינוקת נטושה, בכי כזה עם קולות זה היה משחרר וכואבבבבבבבב היום אני בסדר,עוד יום מתחיל... תודה לך אודי שאתה פה גיגית

היי אני והאקס שלי נפרדנו לפני 3 חודשים ואחרי חודשים יצרתי איתו קשר ואמרתי שאני רוצה שנשאר ידידים( הוא זה שנפרד ממני) נפגשנו איזה 3 פעמים וכל פעם שאנחנו נפגשים אז אנחנו שותים ואז שהוא כבר מסטול הוא לא מספיק להגיד שהוא עדין אוהב אותי ומתגעגע אלי ושהוא לא מפסיק לחשוב אלי ושכבר יורד לו הסטלה הוא אומר לי שהוא סתם שיקר ושמרוב שהוא היה מסטול הוא לא שם לב למה שהוא אומר וכל זה אחרי שאני אמרתי לו שאני כבר לא אוהבת אותו ושאין לי אליו כלום. אבל הוא לא מספיק להגיד לי שהוא לא מסוגל להיות לידי ולא לגעת בי או לנשק אותי כי הוא נמשך אלי ! אז אמרתי לו שזה לא הגיוני שהוא נמשך אלי ברמה שהוא לא יכול להיות לידי ושאין לו רגש אלי בכלל והוא תוען שיש דבר כזה! האם יש דבר כזה??

שלום רב אני במשבר מזה מס' חודשים הכוללים חרדות, קושי בשינה וגם דיכאון ניסיתי טיפול תרופתי ולא הצלחתי להסתדר עם תופעות הלוואי המליצו לי על טיפול קוגנטיבי התנהגותי מישהו היה , זה עוזר , אפשרי לקבל המלצה על מישהו שמומחה בתחום שסוף סוף יוציא אותי מזה. יוסי

אודי שלום אני גר באזור תל אביב [email protected] בתודה

שלום ד"ר בונשטיין, אני פונה אליך כיוון שהבנתי שאתה מומחה בהיפנוזה. אני בחורה צעירה בשנות ה-20 שלי. מזה מספר שנים אני חווה אובדן מתמשך של שיער ראשי, אשר הולך ונהיה דליל ודק. אני כבר יכולה לראות את עור הקרקפת שלי, ואני חוששת שאם המצב ימשיך כך לא יעבור זמן רב והדבר לא יהיה בר "הסתרה". ביקרתי אצל רופאי עור מומחים שגורסים שמדובר בהתקרחות גנטית (קיימים גברים מקריחים במשפחה). הדבר גורם לי עוגמת נפש רבה ואישית אני מאמינה שקיים גם פקטור נפשי כלשהו בסיפור. תחושת הבטן שלי גורמת לי לחשוב שהיפנוזה עשויה להועיל לי היכן שתכשירים רפואיים כשלו. שאלתי היא - האם טיפול בהיפנוזה יכול להועיל למצבים כגון אלה? האם קיים תיעוד כלשהו של הפיכות בעיה כשלי באמצעות טיפול בהיפנוזה? המון תודה מראש, פ.

אודי יקר וכלם, קצת מתקשה להסביר..תראו אני השבוע הייתי צריכה קצת לעצור למחשבה...נפרדתי מטיפול..בפורם שיתפתי אבל יותר מדיי והרגשתי מכבידה...וקצת רע..(לא בגללך אודי...)אבל עבר לי...צרוף מקרים שזה קרה עם כלם..בלי קשר לאחרים...מצטערת אודי... לא נאלמתי וגם לא נעלמתי...אני פה קצת יותר בשקט.. ההזמנה שלך אודי לענות לאחרים הייתה מוזרה וזרה לי, כלומר יכולת פשוט להשאיר נקודות אדומות ולענות למחרת כמו שכבר עשית לפני.. אבל להרגיע שאתה פה...ולהעלות לאט הודעות בלי הכרזות, ההכרזה קצת מפחידה, מרחיקה לא יודעת...כאילו תענו ואם אתם לא עונים נעלמתם ונראה שנעלבת, כאילו התהפכו היוצרות..אנחנו המטפלים פתאום??.. מפחיד!!! אם רוצים עונים אם לא אז לא..וקהילה תווצר תוך כדי, הרי זה מה שחשת, שנוצרה קהילה........(תמיד היה כך ועובדה שאני עניתי לאחרים לפני שאתה ענית בלילה והעלת...) לכלכם, אותי לימדו ש"אבן ששתית ממנה אל תירוק לתוכה או אל תזרוק לתוכה אבן.." משהו כזה והמביו יבין...ובטיפול למדתי, אודי היקר, שקשר טוב מכיל גם כעסים זה לא מבטל את מה שהיה...ועדיין אפשר לאהוב גם כשכועסים..את זה למדתי ממש לא מזמן ולכן אני מרשה לעצמי גם להעביר אולי ביקורת עלייך...כמובן שזה אינו מבטל בכלל את אהבתי אלייך והערכתי על העזרה המרובה שלך....וחבר'ה אל תשכחו שהכל פה בהתנדבות וברצון טוב ואהבה מאודי היקר!!! ואמרת שתחשוב..אז אולי באמת רק להעלות בלי הכרזות...משהו כזה.. לגבי הקבוצות, אני מרגישה דווקא שייכת לכלם...הגעתי לפני שהחברות הישנות עזבו והתחברתי לחדשות שגם אני בניהן... סוריקטה היקרה תמיד ענתה בחכמה ומחשבה מרובה..גם לי...נילי שהייתה מיוחדת מאוד עם דימויים כאלה.....ועוד ועוד..ואופיר מתוקה, צר לי שכך את מרגישה..לא שייכת..את יכולה להשתייך אם רק תאפשרי לעצמך...אף אחד לא מרחיק אותך... דרך אגב מצבי טוב..אני ממש בסדר...ומצטערת אבל לא אוכל להשיב בשבוע הבא כי גם אני כמו כל עם ישראל בערך בחופשה!!!! איזה כיף!!!!!חייבת חופשה!!! נסו ותראו כמה זה טוב!!! מומלץ בחום...חייבת שקט נפשי....לא נעלמת..אני פה..כנראה רק אקרא... חברים יקרים ואודי היקר, כלכם כל כך חשובים...צר לי עלייך אודי שהרגשת כל כך "נטוש" משתי קבוצות..אך זה לא כך ממש...גם מי שלא כותב אולי קורא..ויכול מאוד להיות שאנשים צמחו מפה הלאה.....לקחו את הדברים שלך והפנימו...כמו בטיפול שהוא לא לתמיד...פרידות...לא קל...אבל יש לנו את היכולת לזכור ולהפנים בתוכנו אנשים (לטוב ולרע) אבל כשזה לטוב זה עוזר... זאת תכונה נפלאה!!!(עדיין מנסה ליישם...) ופה אודי, הכי קשה הפרידות..יודע למה? כי אתה אף פעם לא יודע למה מישהוא עזב אם הוא לא משתף ואין תהליך...אז מבינה את הרגשתך..אך בבקשה אל תנסה לפרש יותר מדיי כל דבר לפעמים זה פשוט ככה...דרך אגב זה מה שאמרתי למטפלת שלי פעם..ושלא כל דבר צריך לחפור בו :) באהבה רבה מיכל (שממש ממש מרגישה שלמה!!!!) פתאום מצטערת שלא אוכל להגיב..(אקרא כנראה ללא תגובה מצידי..זה בעייתי..) אך אחזור אי"ה...מקווה שגם אתה נהנה בחופשתך..

שלום מיכל האם ישנה אפשרות למצוא את דרך המלך? קבלת הערה , ונעלמת. לפני כן כתבת המון אין ספק שאת חסרה וכן אני ( ואולי עוד כמה ) אשמח מאוד לשמוע על ההתמודדות שלך עם הפרידה כי זה אכן לא קל. יש כמה אפורים באמצע בין לכתוב 5 פעמים ביום ובין להעלם כי בסך הכך אני מניחה שהפורום תרם לך ואת לו. ושוב, אשמח לשמוע מה עובר עליך..זה נושא שאכן מעסיק את כולנו.

אני כל הזמן דואגת מה יהיה.. למרות שמבטיחים לי שהכל בסדר אני חושבת שאולי מנסים לעבוד עליי, אולי משקרים לי אולי לא יעמדו במילה שלהם.. דואגת ודואגת לא זורמת .. מפרשת כל הזמן דברים לא נכונה ובעיקר לכיוון השלילי.. מדוע אמר ככה, האם התכוונה ל... יש לי מן רדיפה כל הזמן .. סביב הזנב.. זה מטריד את מנוחתי . גורם לי למחשבות ולדכאון מה יהיה , מה יקרה אם לא ...כל דבר שאומרים בהקשר למשהו שמדאיג אותי מערער לי את הבטחון וגורם לי לפרשנויות ודאגות.

עברנו אני ובעלי טיפול משפחתי בעקבות בעיות עם הבת.כיום היא עוברת טיפול פסיכולוגי,אך עדיין בעלי מתלונן בפני שהבת לא מתייחסת אליו,גם אני הבחנתי בכך,הוא פונה אליה אך התגובות שלה הן בעיקר נהמות,וניכר שהיא כועסת כשהוא פונה אליה,בטיפוול המשפחתי קיבלנו המון כלים איך לתקשר איתה אך כנראה שהוא לא הפנים.מה אתה מציע לעשות כדי לקרב בינהם.

איך שהצלחת ליצור מה'פורם' סביבת טיפול אמיתית עם כל תופעות הלוואי... :)) כאילו אנחנו "משחקים" כאן במטפל ובמטופל עם כל הכללים. לרגע היה נדמה לי שאני צופה בסדרה חדשה של "בטיפול". אנשים באים. צועקים. מתרפקים. כועסים. נוקמים. בורחים. מתיילדים (מלש' ילדות). בוחנים גבולות... אהבה, איכפתיות... הכול. ממש טיפול מגביל - לטיפול האמיתי. כששני הטיפולים מצטלבים איפשהו בנקודה אישית לכל מטופל ומטופל. עד כדי כך, שאני חושבת לעצמי - האם זה מחבל או עוצר את הטיפול ה'אמיתי' - או מפרה אותו ומקדם אותו? נראה לי שזו תשובה שקשה לענות עליה.... בכל מקרה - אין אפס. אתה חזק!! עומד איתן בדעותיך. בגישה שלך. שומר על יכולת הכלה לכל התגובות, ומעניק עוגן יציבה לכל המתפרקים כאן, גם מול הדרישות (ההזמנות) שלך. מעניין איך זה יתגלגל.... אני באמת צופה ב'סרט' :))

איפה השגת מקום שאינו בקרבת אינטרנט? כיף לך... גמני רוצה!!

"הנפילה" הפעם קשה וקיצונית רק מחפשת את הדרך שתאפשר לי לוותר ניסיתי והכל ודבר אינו עוזר פשוט בא לי את אשר אסור לומר

שבזה שבנות בקרו בנות אחרות וטענו להצפה, הבריחו כמה מהן...

היה נכון מבחינתי לעשות את הסטופ הזה..אולי בזכות זה שהעירו לי עשיתי רגע חושבים...הביקורת והתגובה שלי אליה ושוב התגובה חזרה...עזר..גם בזכותך אודי שאמרת לי לראות איך הגיבו לי...

ועוד משו- מה הטעם ביום שלישי חופשי אם גם ראשון שני ורביעי הוא חופשי? וסוף שבוע שמתחיל בחמישי בבוקר ?

שלום יש לי שני ילדים ילד בן 3.8 וילדה בת 1.10 הילד לא ישן בלילות הוא מחפש אותי באופן כמאת קבוע ניסינו לדבר איתו, להסביר שכל אחד יש לו את המיטה שלו הגענו איתו להסכם שאם הוא התעורר בגלל חלום רע יעיר אותי או את בעלי ואנחנו נחזיר אותו למיטה (עבד עקום) הוא מאוד קשור עלי באופן כללי לדוגמא: הוא יודע לעסיק את עצמו לבד אבל כל פרק זמן הוא בא להראות את התוצאות או להתייעץ וממשיך לבד בעסוקיו הינו בנופש עם חברים, אחרי שסיים לאכול הוא היה חייב לקום ולהיצמד עלי יש לו רגש מיוחד לשער שלי הוא יכול לבוא בעמצא הלילה ולבקש לגעת בשער ברכב העברתי את המושב שלו לצד ימין כי הוא נגע לי בשער כל שנייה אנחנו לא נועגים לצאוק או לעניש בבית והילדים מאוד ממושמעים חשבו לי לציין שהילד מאוד מפותח על גילו, הוא יודיע הרבה דברים מאוד מתעניין, מחבר חרוזים, סופר ומחבר עד 10, רגיש , לא אוהב ממתקים וחטיפים (לעתים רחוקות צ'יפס), לא אוהב להשתולל (מתנפחים) אבל מאוד אוהב קרוסלות, טיפה פחדן מדברים חדשים . נעלב מאוד כשמפסיד עד בכי חזק ויכול לא לחזור לאותו משחק בגלל פחד להפסיד שוב אשמח לקבל עזרה - איך להודיג את ה "דבק" תודה מראש גל

אני נשואה כ 10 שנים לבעל שאיני נמשכת אליו מינית. לפני כשנה חטפתי דיכאון בעקבותיו הלכתי לטיפול. חשוב לי לציין שבאופו כללי יש לי בטחון מלא ביכולת ובכוונות של הפסיכולוג. במהלך הטיפול עלתה שוב ושוב העובדה שלאורך שנות נישואי דיכאתי את היצר המיני, מה שתרם לתחושת הדיכאון. כיום נישואי הם פחות או יותר סבירים חוץ מההיבט המיני. משלב מסוים, כשהיה ברור שגירושין לא עולים על הפרק (בגלל הילדים), הפסיכולוג ממש החל "לדחוף" אותי למצוא את סיפוקי מחוץ למערכת הנישואין. אני מרגישה שסקס ללא אהבה יגרום לי לתחושת ריקנות גדולה אף יותר ממה שאני מרגישה עכשיו, הפסיכולוג חושב שאני חוסמת את עצמי. אני מאוד מבולבלת. מה דעתך ? האם זה משהו ששווה לדבר עליו או שיש אנשים (נשים בעיקר) שעבורם הקשר בין סקס לאהבה הוא דפוס כל כך מושרש שלא ניתן לשרש אותו ?

שלום רב, רצינו להתייעץ לגבי מצב שחמתי נמצאת בו. כיום היא במצב של דיכאון וחרדה ואף הייתה אצל פסיכיאטר שהגדיר זאת כדיכאון קל אך בכל זאת החליט לתת כדורים (ציפרלקס). לאחר התייעצויות עם גורמים אחרים, החלטנו ללכת לכיוון של שיחות מול פסיכולוג/פסיכותרפיה (אצל מישהי שבהכשרתה הראשונית היא עו"ס). שאלתינו היא כזאת: במצב של דיכאון וחרדה, שוב לפי מכתב הפסכיאטר מדובר במצב קל יחסית שאגב נובע מגיל המעבר בשילוב של תהליכי חיים. האם כדאי ללכת לפסיכאטר בלבד או שמא ניתן לנסות ולהתחיל אצל פסיכותראפית? בנוסף, מהם שיטות העבודה השונות של כל אחד ומה יותר מתאים? ולבסוף, בדר"כ, וכמובן שאנו לוקחים בחשבון שכל בן אדם הוא אינדיוידואלי, אצל מי מבין השניים אורך הטיפול יהיה מהיר יותר בד"כ? אשמח לתשובתכם ועזרתכם, עמי

שלום,הייתי מעוניין לדעת,אני סובל מסיטואציה שגורמת לי לשקר בנוגע לכמעט כל דבר,בצורה מוגזמת,גם לאנשים הכי קרובים אליי. הדבר קיים כבר מילדות,ומפריע לי בצורה קיצונית... הייתי מעוניין לדעת איך פותרים דבר שכזה....

היי מתן, אני סובל מאותו הדבר מגיל צעיר ועד היום. יכול להיות שמתי שהוא בחיים שיקרת וזה עזר לך להתמודד, להסתדר, להתחבב וכו עיי אנשים. וכנראה שהמשכת עם זה. אני יודע שאצלי, אני מנסה לא לשקר בכלל, אפילו שקר הכי קטן ומטופש, כי שמתי לב שאנשים עדיין יאהבו אותי בגלל מי שאני! היום ה1 לחודש - תנסה עד ה1 ל9 לא לשקר אפילו פעם אחת 30 יום, גם לא לעצמך, השקרים יבוא באופן אוטומטי למחשבות שלך אך תבלום אותם ותעצור את החשק להמציא משהו ופשוט תגיד את האמת. תנסה 30 יום גם לא השקר הכי קטן! בהצלחה, דן

שלום, יש לי ילדה בת 25, הבעיה שלה שהיא משליכה את התכונות (גם החיוביות) את הרגשות והתגובות שלה על כולם, היא חושבת שכולם מבינים, מרגישים ומגיבים כמוה לכל מיני מצבים ואירועים.היא מודעת בראש לזה שאנשים שונים ממנה אך באוטומט היא מתנהלת בצורה הזו והיא מצפה שהאחר יתנהל, יבין, יגיב כמוה וכמובן שהיא מתאכזת מחדש כל הזמן כי האחר שונה ממנה. השאלה שלי מה הבעיה שלה? וכיצד ניתן לטפל בבעיה? תודה, ויום נעים

שלום אודי, ראשית,תודה על התייחסותך. הבעיה מאוד מפריעה לביתי לכן פניתי אלייך, אשמח אם תגיד לי איך הבעיה מוגדרת מבחינה פסיכולוגית, ואם תוכל להרחיב מה זה אומר אגוצנטריות של נקודת המבט ומה זה תיאוריית המיינד. והאם וכיצד ניתן לפתור את הבעיה. בתודה מראש, גליה