פורום פסיכולוגיה קלינית

בוקר טוב,אני בת 31. נשואה ואמא ל 2 בנות קטנות. בריאה, עובדת, נורמטיבית... עם זאת, אני מרגישה שאני צריכה עזרה ולא כל כך יודעת למי עלי לפנות. אבא שלי נפטר מדום לב פתאומי כשהיה בן 47 ( לפני 10 שנים). לאחר פטירתו עברתי תקופה קשה של שנתיים שכללו התקפי חרדה חוזרים, הייתי בטוחה שיש לי התקף לב כל פעם, אין ספור נסיעות למיון, אין ספור בדיקות ושהכל יצא תקין, אובחנתי כסובלת מחרדה והתחלתי טיפול פסיכולוגי. הגעתי אף לשימוש בכדורים מסוג אסיול להרגעה וויפקס. לפני כ 5 שנים חלה הטבה משמעותית ולא הייתי צריכה עוד את הכדורים ולא את הפסיכולוג. נכנסתי להריון, ילדתי והמשכתי את חיי מאושרת. עם זאת, ולמרות שלא מדובר בעוצמות של לפני 5 שנים, אני מרגישה שאני חרדתית מפני מחלות ועם אובססיה למחלת הסרטן. כל סימן כחול שיש לבת שלי- ישר חוששת שאולי זה לוקמיה חלילה. כל פעם שהבנות או בעלי מתלוננים על כאבים, אני ישר נכנסת לחרדות שיש להם את המחלה הקשה. הדבר פוגע בי, אני נכנסת לאימה אמיתית, ועד שאני לא מאלצת אותם לעשות בדיקות מיותרות, אני לא נרגעת. אני רוצה עזרה, להתחיל לחשוב חיובי, להפסיק עם הדרך הזאת שהיא לא בריאה לא לי ולא להם. זה ממש פוגע לי בבריאות החרדה הזאת, וכל פעם שנגמר בירור אחד ויש תשובות שהכל תקין, צץ משהו חדש ואני לא מצליחה להגיע למצב של שלוות נפש. אודה מאוד לעצתך והמלצתך כיצד עדיף לנהוג ואיך לטפל. ראוי לציין שאני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומאוד רוצה לצאת לתואר שני מתישהוא בתחום- אך חייבת לעזור לעצמי קודם כמובן. תודה רבה מראש

שלום שמי לירון ואני בן 18. מאז שאני זוכר את עצמי כל מה שאני עושה בו הוא טוב, ואני יסביר.. כשהייתי בן 6 ידעתי לקרוא ולכתוב באנגלית מלהסתכל על אותיות של פלאפון. עד כיתה ו הייתי ילד לא מקובל , ובכיתה ז התחלתי להיפתח לחיי חברה ותוך זמן קצר הייתי מבלה עם הבנות הכי שוות של השכבה.קצת אחרי זה גיליתי שכל תחום שאני נכנס אליו אני שואף תמיד להתקדם בו ולהיות טוב בו , הייתי לומד הרבה ותמיד מבקש חוות דעת מאנשים.בכיתה י התחלתי לפתח בעיה, דימוי עצמי נמוך, ההתעסקותבשאלה מה חושבים עליי. הדבר קטל לי עם הזמן אתהביטחון וההערכה עצמית. עד כדי מצבי ניתוק רגשי , ויצירת יצור שמתעורר בי שהוא הפך מלהיות אמיתי, סוג של אגו שאכפת לו בצורה קשה. לקחתי שיחות אצל פסיכולוג לכמה חודשים , ובחודשיים באחרונים אני בארצות הברית ואלה היו החודשיים הכי קשים בחיים שלי . לחיות בחרדה. לחשוב ולתהות למה כל דבר קורה . הייתי יושב כל יוםעם מחברת ומנסה להתקדם , אבל נוצרה אצלי חרדה, חרדה שאני מפחד שתתפתח לי הפרעה פסיכאטרית, חרדות שנובעות מחוסר ביטחון של מחשבות. היום? אני באמת לומד איך לעלות את הדימוי עצמי שלי וזה מדהים שאני כל כך אינטיליגנט לעשות עם עצמי את העבודה הפסיכולוגית . להבין למה כל דבר קורה ולמצוא לו פתרון ולהתקדם. לפעמים יש בי פן מסוים שהוא סתם דואג ומוטרד, אולי זאת גם הסיבה שאני כותב פה. למשל, אני הכי מאושר בעולם על הרגעים שאני אשכרהאמיתי ואשכרה כיף לי לדבר עם מישהי ושאני יכול לדבר בכנות ושהביטחון שלי הוא אמיתי ושאני לא משתמש ביצור הזה שנקרא אגו , ועם זאת אני מוצא את עצמי משתמש באותו הפן המודאג הזה ומתחיל לחשוב עם זה בעיה שהייתי כזה מאושר וכמה שזה אירוני אבל זה באמת מעורר אצלי רצון לחשיבה ואני מפחד בכלל לחשוב על זה גדי לא להרוס את זה . פעם למשל גם , כשהייתי מפחד שתהיה לי הפרעה פסיכאטרית , לא הייתי מבין משהו, שכל עוד אני יודע לעשות לעצמי טוב , זה מה שחשוב יותר, ועם זאת אני עדיין רוצה לדעת למה לדעתך יש כפעדיין את החשיבה הזאת שסתם להיות מודאג ,ומה זה אומר אליי כבן אדם שאני מסוגל לעשות את החשיבה הזאת שהובילה אותי בזכות עצמי למקום יותר טוב , וזה שאני כזה חכם מגיל קטן, זה כבר מתנה אני מבין.. נכון ? ;)

היי, אני בת 25 ורציתי לדעת איך מתמודדים עם הרגשה של כיעור חיצוני? אני לא שמנה או משהו(לא שיש לי בעיה עם אנשים מלאים) אבל הפנים שלי, אני מרגישה שהם כ"כ לא פרופורציונליות ולא משנה כמה אני מתאפרת או מסדרת את השיער אני מרגישה שאני נשארת מכוערת. אני נמנעת מלדבר עם אנשים ובעקרון כל הזמן עסוקה בלהתחבא מהעולם. איך אפשר לפתח חיים נורמטיביים עם המטען הזה? הייתי אצל פסיכולוגיות אבל כלום לא עזר..כשאני מסתכלת במראה אני פשוט בוכה וזה כ"כ מעצבן אותי שאני מייחסת לזה חשיבות רבה אבל זה חזק ממני ומשתלט עליי. אוף לא בא לי לחיות ככה..עדיף שלא הייתי נולדת בכלל. :(

איזה מעצבן !!!! פיספסתי אותך בדקה או שתיים .

אודי האם יש קשר בין קרבה למטפל לבין הכאב שעולה ומציף בפגישה? היום הרגשתי כל כך קרובה אליו וכל כך כאב לי אני לא יכולה לתאר ואוו בקושי הצלחתי לנשום כמו צירים (של לידה) אבל של הנפש תרגיע אותי אודי בבקשה כי עד עכשיו זה כואב . וגם ביקשתי ממנו חיבוק והוא לא נתן הוא אמר שהוא רוצה לשמור עלי.

וואו. כמה אני מבינה אותך.... כל כך קשה לבקש חיבוק (ואם כבר מבקשים, זה סימן שכלו כל הקיצין, כי עצם הבקשה היא איומה...) ולהיענות בסירוב, אפילו שזה "למענך" וכדי "לשמור עליך". כל ההסברים האלו לא מועילים לאותו רגע אחד, שמרגישים כאב, ורוצים להרגיש תמיכה פיזית. והדחייה... כמה אני מבינה אותך!! מקווה שהקירבה, לפחות, תפצה על הכאב....

תחזיקי את האופטימיות בשביל כולנו...... תודה על התיחסותך !!! הקרבה באמת פיצתה על האכזבה והתסכול למרות שבאותו רגע זה היה נורא קשה . לא הרגשתי שהוא דוחה אותי. נעים להרגיש שיש מישהי שמבינה אותך גמר חתימה טובה ח.

ח. יקרה! פעם הרגשתי כמוך...וכך כתבתי אחרי פגישה שכזאת... כאב הקרבה ברכות, ברוגע, במילה שקטה בצעדים קטנים, עדינים נרקמה הקרבה, לאט, לעיתים בסערה ולעיתים בשלווה לפתע מתוך הערפל הגיח הכאב שבקרבה.... היה רגע מתוק בו הרגשת כתינוק, הכמהה למגע עוטף של אימו, אך לפתע אי שקט הפר את רגעי הכמיהה, כשנגעה בך ידה של כאב הקרבה. בנגיעה, במבט, במילה מלטפת, נעלמה הרכות בתוך סבך רגשות, ושוב הוא בא...כאב הקרבה, ברגע אחד האוויר נעמד, אולי הייתה זו דקה של תקווה? אינך בטוחה שוב למראה הנגלה, אינך בטוחה שוב בדרך הקרבה, כי הקרב אל ליבה הולך ונפגע........ אני חושבת שאני מבינה ורק רציתי לשתף אותך..... אבל כתבת שזה כמו חבלי לידה,נכון, אחר כך בא האור והטוב :) ואחר כך היו הרבה רגעים של טוב בקרבה..אצלי זה הגיע בשלבים...

כל כך היטבת לתאר את שאני מרגישה וחשה . את כותבת כל כך קרוב וכל כך נוגע היטבת לתאר את שאני מרגישה מקוה שיבואו מהר הרגעים הטובים שהקרבה תחווה כמשהו נעים ועוטף ורך ואני רוצה להגיב לכל מה שאת עוברת אני עוקבת אחריך כבר תקופה ארוכה ולא הגבתי..... גם לי היה את הקטע הזה עם בעלי שבאיזה שהוא שלב הוא לא הסכים שאני אלך לטיפול . ואני חושבת שאם באמת יש אהבה הצרכים שלך צריכים להיות מסופקים. אהבה זה לא מילה ערטילאית (לא יודעת איך כותבים את המילה הזאת) זה מאוד עצוב שדבר שאת כל כך זקוקה לו נדחק לקרן זוית . כל כך היה טוב אם היית יודעת לעמוד על שלך ולאמר "אני כאן"!!!! בלי לפקפק ובלי לוותר . נראה לי שיש כאן איזה שהוא שחזור של סיפור חייך . ועצוב לי על כך . מקווה שהדברים שכתבתי לך יחוללו בך איזה נבט ,ויתרחש איזה שינוי. אוהבת אותך ומאמינה בך ח.

כ"כ כואב

הי אחת לבד, נסי לדבר את הכאב...אולי יכאב פחות..או לפחות יוריד קצת את המשא...איתך

אני לא יודעת איך. הוא גדול מידי כדי להצליח לדבר עליו...

החג עבר לי קשה..בבדידות..והחזרה לשגרה לא מיטיבה איתי..מה זו התופעה הזו..שהדמעות זולגות ללא שליטה..יורדות בתגובה לכל דבר קטן..יודעת שזה לא תואם את המציאות..אבל.. בוכה בלי פרופורציות למה שקורה..מבלי שרוצה!.. מה יש לי?!!!!!!!!! עייפה מעצמי..

שלום, קראתי שקורה הרבה שמפתחים רגשות חמים כלפי המטפל במהלך טיפול. רציתי לדעת אם יש מצב שהרגשות שנוצרים הם חזקים מדי, והאם זה בריא? אני מרגישה שמרוב שהמטפל משמעותי לי, נעשה לי רע יותר מטוב. האם במצב כזה צריך להמשיך עם הטיפול או שדווקא זה הזמן להפסיק? כשזה ממש אובססיבי?

למה זה כל כך משמעותי ואיך זה בדיוק עוזר להמשך הטיפול? איך זה שאני חושפת את הרגשות תעזור להתקדמות הטיפול? אז נוכל לתהות מאיפה זה מגיע, מהם הגורמים לכך שזה קורה, מה המשמעות האמיתית מאחורי זה - אבל בסופו של דבר, הרגשות החמים האלה שמרגישים כלפי מטפל, הם משהו שחוזר בהרבה מאד טיפולים של כל מיני אנשים. אז האם זה לא אומר בעצם שטיפול יוצר רגשות כאלה, בגלל היותו טיפול כזה, ושלמעשה אין לזה שום משמעות אחרת? זה משהו שקורה לרבים בטיפול שלהם, לא ספציפית אצלי, זו תופעה נלווית לטיפול - אז איך זה משמעותי להבנה טובה ועמוקה יותר שלי? איך אפשר ללמוד מזה עליי אם זה קורה לכולם בטיפול שלהם?! זה נראה לי פשוט חלק מטיפול בגלל היותו טיפול, שלא קשור לאישיותו של המטופל, ולכן זה לא משמעותי לטיפול. לא?

נפגשתי עם אמא צביה היום בערב. נפגש עדיין מחר, בשישי, בראשון ואז.. ????? זהו... רק ב 11 לאוקטובר.. הקטע הוא שנראה לי שאני לא קולטת שהיא באמת נוסעת. איכשהו ,זה לא נקלט לי במח. אולי בגלל חוסר האונים ?? כאילו מה ??? מה עושים ?? אמרתי לה היום שאם היה איזה חוט ארוך כזה שבקצה האחד מושחל לי על פרק היד ובקצה האחר מחובר אליה והייתי מרגישה את התזוזות שלה ,הייתי רגועה. זה היה מרגיע אותי. לא הייתי צריכה לראות אותה.זה היה בסדר שלא אראה אותה כל זמן נסיעתה. העיקר,שהייתי מרגישה את התזוזות שלה והייתי יודעת שהכל בסדר. שהיא יש. אודי, ????? אהה..נזכרת שהיא שאלה אם ארצה שם של קולגה לזמן ההעדרות.עניתי לה שאני לא צריכה . שיש לי אותך. אודי, ???? יש לי סלע בלב :( שלך-במבי.

האם זה בסדר לפסיכולוג לשאול אותי כמה אני מרוויח? מה עושים הבוסים שלי? (אני מנהל בית) ולפהק פעמיים במשך הפגישה?? אני פגישה שניה איתו.ולמה

שכל הגבולות האלו יחזירו אותי לרצון לפגוע בעצמי..

אבל זה מה שקורה. אפשר שתסביר לי? זה מבלבל לגמרי:-(

אהלן אני כבר בן 18, גר אצל סבא וסבתא. בכלל הצורת חינוך הישנה של סבא וסבתא, אני מתבייש להביא חברה הביתה. אני מתבייש לדבר עם בנות בפלאפון לידם. אני כבר בן 18 ומרגיש שאני מתנהג כמו ילד קטן. אני מאוד רוצה קשר עם בחורה ושהיא תבוא אלי. אך אני מתבייש לשתף אותם בזה ולדבר איתם על זה. כי אף פעם לא הייתה לנו שיחה על זה.

אני מתבייש כי זה משפחה של ביישנים. בושה זה החינוך שקיבלנו. משום שסבא וסבתא ומשפחת חושבים שאני חנון בלי חברים למרות שזה לא נכון, הם לא כל כך מכירים אותי. אני מפחד בעיקר מהתגובה, איך הם יגיבו או יקבלו את זה שאני יביא חברה הביתה. ולמה אתה מתכוון שאתה אומר לקבל את עצמך?

אני גרושה מזה שנתיים, שני ילדי בצבא, באים מידי יום וגרים אצלי. במסגרת הסכם הגירושין, דירתי נמכרת עכשיו ועלי לעבור לדירה חדשה. הם הביעו את רצונם להישאר אצלי למרות שאביהם מאד רוצה שיגורו אצלו. יש לי בן זוג מזה שנה שקיבל עבודה בחו"ל לשנתיים, ולוחץ עלי לעבור איתו לשם. האם זה נכון לעזוב את הילדים בשלב כזה? אני אובדת עצות. תודה מראש

שלום רב, בכמה שנים אחרונות יש חלום שחוזר על עצמו בו אני מתה עקב פגיעת מחבל. אני לא רואה את עצמי מתה אלא ממש מרגישה כביכול את המוות. מה יכול להיות הפירוש לכך?

כמה הם מאיימים עבורי. כמה הם מזכירים כל פעם מחדש דברים שאני מתאמצת לשכוח. והטוב כאן? שכל מפגש כזה אני רואה שאני מגיבה יותר טוב בפעם הקודמת שכל המשפחה התאספה הייתי בסטרס מטורף שבוע אחרי זה, הייתי צריכה לחתוך כדי להרגע, הפעם היה בסדר נראה לי, היה מאוד קשה אבל הייתי בסדר יחסית, ורק כשחזרתי הביתה התחילו לי התקפי בכי ועד עכשיו זה כל כמה זמן אני מתחילה לבכות כמו משוגעת אבל זה יעבור נכון?

נראה כי שאלתי לא עברה, אנסח זאת שוב ביתה של חברתי הטובה נערה מתבגרת משכילה מאוד ונערה יפה, ברגע של משבר התחברה עם בחור אשר הינו פשרה עצומה מבחינתה, אינו משכיל כלל ובחיפוש עצמי מגיל צעיר ללא כל הצלחה , הבחור הינו פיקח אך לא עשה עם עצמו ולא השיג כל השג עד היום והוא הינו כבן 30,בין השאר אינו שרת בצבא ובכלל נראה כי יש שם איזו בעיה ביכולתו לעבוד ולהשתכר לא ברור מדוע בחורה חכמה זו מעבירה את זמנה בקשר זה , האם יש אפשרות לקבל כמה טיפים איך לפקוח את עינייה מבלי לפגוע בה ?

אני לא באמת מחכה לתשובה כי הרי התשובה היא לגמרה ברורה לכי לטיפול אז אני סתם משתפת כי כן זה עוזר וכמה שזה לא ישמע מגעיל זה לא עולה כסף ... אני כל כך עייפה אני באמת מנסה להבין למה? למה זה טוב? להמשיך משהו שהוא לא טוב הרי כל פסיכולוג כל בן אדם אומר שאם המצב לא טוב צריך לשנות אותו אז אם החיים בכללי לא טובים אם כל אספקט בחיים זוגיות בריאות עבודה משפחה הכל הכל הכל לא טוב אז למה להמשיך? אומרים שחיים זה דבר דינמי והמוות הוא קבוע שתמיד יש הזדמנות לעשות שינוי אבל אם לא נשאר כוחות? מה אם לא משנה מה עושים וכמה נלחמים החיים לא הופכים להיות טובים יותר בשום צורה אז למה להמשיך? למה לסחוב בכח משהו שהוא רע ואומלל וכואב . הידיים שלי צורחות מרוב רצון שאני אחתוך אותן הוורידים שלי זועקים אלי הלב שלי כבר לא עומד בזה ואני ממשיכה , למה? למה זה טוב? אני מאוהבת במישהו ששם עלי זין ועושה לי רע על הנשמה אבא שלי בדיכאון תמידי , בעבודה לא טוב לי כי אני עובדת עם הבחור הזה , אני שונאת את אך שאני ניראת אבל אין לי כסף לשנות את זה וגם יש דברים שלא ניתן לשנות אני נמוכה שמנה מכוערת לא אהובה עצבנית דיכאונית עם אבא דיכאוני בלי אמא בלי חברים כי אני הרחקתי את כולם אז למה? למה זה טוב? פסיכולוג לא ישנה את החיצוניות שלי , לא יהפוך אותי ליפה , לא יחזיר את אמא שלי , לא יגרום לאבא שלי להיות בריא או מאושר לא יגרום למניאק הזה לאהוב אותי אז למה? למה זה טוב? לא אני לא מתכוונת להתאבד כי זה יהרוג את אבא שלי כל עוד הוא בחיים אני יהיה בחיים אבל איזה כייף לאחל למוות של הבן היחיד שעדיין אוהב אותי ואני אוהבת אותו חג שמח

לפחות יש משהו שעוזר ולא עולה אפילו כסף... וחוץ מזה המראה החיצוני זה רק אספקט אחד, וגם זה לא מוחלט, בטח יש בך גם דברים יפים אפילו מבחינה חיצונית, ויש יופי פנימי, אולי את צריכה ללמוד לראות את זה, לקבל ולאהוב את עצמך כמו שאת. אני מנחשת שלפעמים את נהנית מכל מיני דברים קטנים או גדולים ויש מי שאוהב אותך באמת. את אישה עובדת, זה לא מובן מאיליו. מלבד זה בוודאי את אדם מורכב ויש בך עוד דברים חוץ מהעצבנות והדיכאון, ולגבי המניאק, אולי עדיף ככה, לא כדאי להיות בקשר עם אחד שעושה לך רע על הנשמה. מאחלת לך שנה טובה, בריאות ואושר לך ולאבא, שיהיה לך חג שמח ושלו, ושיתמלאו כל משאלותייך לטובה! ממני

אני מעוניין לשאול כמה שאלות .. בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אני לא חיי את החיים כמו שצריך החיים שלי עוברים לידי ואני לא עובר דרכם אחרי כל החלטה שאני מקבל בחיים אני חושב אחרי זה 60 פעם אם עשיתי נכון או לא הראש שלי כל היום במחשבות מה יהיה עוד 5 דקות מהה היה לפנייי שעה אם הייתי בסדר לא הייתי בסדר לפני שאני מדבר עם בנאדם אני מריץ אצלי נאומים בראש לפני שאני מדבר איתו הראש שלי כל הזמן במחשבות איך היה ואיך יהיהה ומה אני יגיד ואם ההחלטה שלי טובה אני כל הזמן שופט את עצמי אני מרגיש חסר אנרגיה ואני רוב הזמן חסר מצב רוח אני מרגיש שמאז שהתחררתי מהצבא שכאילו החיים לא רגילים כמו שהיו לי אני כבר לא יודע מה טוב לי מה לא טוב לי ..

ראיתי בגוגל שרבות נכתב על הזדהות השלכתית שקיימת בכל אינטראקציה, גם מעריץ של פוליטקאי ודמות מוערצת מהקולנוע. אבל, מדברים על העברה של רגש קנאה, כעס, שנאה, אפילו אהבה. מה שמעניין אותי הוא העברה של יצירת תחושת משיכה בין אישית ומשיכה רומנטית (אבל לא רומנטית במובן של סקס אלא במובן של אובססיה להיות בידיים של מישהו כמו שילדה בת 5 רוצה להיות כל הזמן בידיים ובברכיים של אבא שלה), כלומר משיכה פיזית תמימה. ורציתי לדעת האם יש ספר או מאמר, לכתוב הזמן הפנוי של החג, שאוכל לקרוא אותו שמציג את התהליך של העברה נגדית של משיכה בין אישית ומשיכה רומנטית, לאוו דווקא של מטפל-מטופלת אלא בכל אינטראקציה אחרת, כולל "אינטראקציה" שבין דמות קולנועית לבין מעריץ, או "אינטראקציה" שבין פרסומת של מותג צרכני לבין צרכן שמעדיף לקנות את המוצר של המותג ומתאהב במותג הפרסומי. שתהיה שנה טובה ומוקסמת ותודה מראש

מה יש בטיפול פסיכודינמי, שאין בטיפולים אחרים (פסיכותרפיה/קוגנטיבי/התנהגותי וכיוצא בזה, ומה המטפל הפסיכודינמי עושה עם המטופל שבטיפולים אחרים המטפל לא עושה איתו, שגורם למטופל לאהוב את המטפל ?

אודי יקר! הפניה שלך אלינו במילים אלו חיממו את לבי. מאוד ! שנה טובה ומבורכת והמשך עשיה פורה לך . שלך-במבי.

אני מאחלת... שנה עם אומץ לבקוע מהביצה, שלא נפחד למתוח את הכנפיים, ונגלה שהן יכולות להתחזק ולעוף רחוק... שנה שבה נהיה קרוב קרוב עם האנשים האהובים עלינו. שנאהב ונשמח ונצמח. ובעיקר שנסתכל עליה וגם על השנה שעברה בהכלה ואהבה. שנה טובה.

הי אודי ומשתתפי הפורום (האקטיבים והפאסיבים) אני מאחלת לעצמי ולכם שנה טובה ומבורכת,בריאות טובה, מאחלת שהשנה החדשה תביא יציבות,איזון ושקט לחיינו,יחד עם העזה,תנועה, ולימוד חדש ומאתגר. מאחלת שנה של שלום בנפשנו ובעולם. חג שמח ! חיבוק-במבי.

אני מאחלת מייחלת ומשוועת לקצת סדר יציבות ורוגע. ומאחלת לכולנו שיהיו לנו את הכוחות לארגן לעצמנו שמחות קטנות וגדולות, שנדע לשמוח ולאהוב ושתהיה שנה פוריה של יצירה צמיחה ושגשוג.

אינני יודעת לדבר את המילים שכואבות הצילו לא טוב לי

.. יש לי מועקה בלב :( סלע יושב שם ומקשה על הנשימה. אודי, מה אתה עושה כשכך אתה מרגיש ? מרגיש לי לא טוב :(

אני לא בטוחה אבל יכול להיות שהיום תודיע על חזרה ביום רביעי הבא? אז אני רוצה לאחל לך ולבני משפחתך שנה טובה ושימלאו כל משאלות ליבך לטובה. ולכל באי הפורם, שנה טובה ומבורכת שנת שלווה פנימית ומודעות עצמית. מיכל

יש לי פחד נוראי שמוביל למחשבות ולהרצת תסריטים בראש שמשהו קורה לבני משפחתי. אני ממש נמצאת במועקה מתמדת מכך, אפילו יש בי פחד לנסוע לחופשה מהחשש הזה. אני לא יודעת מה לעשות, זה מוביל גם לתחושת עצבות. אשמח אם תוכל לייעץ לי. תודה

הניתוק הזה. מה שעשיתי לא היה אמור להראות לו שאני צריכה דווקא יותר- ןלא פחות???

עוברים עלי ימים קשים ולא רק ולא דווקא בגלל מחלתו ופטירתו של אבי, זה עוד דבר שנוסף על הדברים האחרים, בלגן גדול מאוד, ישר אחרי שכתבתי הצטערתי שכתבתי ושגיליתי את חוסר רגשותי.ההתחרטות והצטערות זו המורשת האמתית והיחידה בעצם של אבי , כל ימי חייו מאז שאני זוכרת אותו עברו עליו בחרטות והצטערויות על כל מיני דברים טפלים שלא קשורים למציאות, אולי לאיזו מציאות פנימית שלו.... נראה לי שלא הייתי צריכה לכתוב, שזה לא מתאים בכלל לשתף בדבר כזה, אז אם אתה יכול בבקשה אל תעלה את ההודעה. תודה.

אודי שלום מה שלומך? אני מטופלת אצל מטפל שאני מאוד אוהבת ומרגישה שאני מקבלת הרבה מהטיפול . בהשך שנתיים וחצי אני כבר מטופלת פעמיים בשבוע וזה היה מינון מצוין בשבילי . עד שנכנסה לפני כחודשיים מגבלה כספית ונאלצנו להוריד לפעם בשבוע . עם תוספת של פעמיים בשבוע שיחות טלפון מוגבלות בזמן ובשעה . בהתחלה היה מאוד מאוד קשה להכיל את עצמי הגעגועים היו הורגים אותי אבל לאט לאט התרגלתי ומצאתי בזה גם יתרונות . פחות טרטורים בדרכים אני נוסעת שעה כל צד וגם התחושה שיש לי כח ואני יכולה להתמודד. כעת קצת הבעיה של הכסף הסתדרה לי פחות או יותר . למרות שאני צריכה לחסוך כי אני לקראת איזה שינוי בחיים שידרוש הרבה כסף . לכן אני מוצאת את עצמי נורא מתלבטת מה לעשות ??????? האם לחזור לפעם לפעמיים בשבוע בשביל להיות יותר רגועה ולהישען יותר על המטפל גם בתקופה הקשה הזאת ? או להמשיך כך את המסגרת ??? אשמח לעצתך. ============ בעניין אחר אני מאוד אוהבת שיש כאן חוקים שיש שלישי יש יום מנוחה שבו אנחנו צריכים לשמור על עצמינו (כי בשאר הימים אתה שומר עלינו).הגבולות המסגרת זה עושה לי טוב מכניס לי יציבות לחיים שלי שהיום הם כבר יותר יציבים אבל פעם היה בהם תוהו ובוהו . תודה שאתה איתנו ח.

אשמח עם משהו יוכל להמליץ לי על פסיכולוג או פסיכוטרפיט מומחה ובעל נסיון , עדיפות לדתי , לבעלי , אני נשואה מזה 4 חודשים ויש לו בעיות בעוררות המינית , מלבד זאת בעיות רגשיות , התקפי זעם , חשבתי על גרושין , אך במחשבה שניה אני מעדיפה לתת עוד צ'אנס לנשואים , אם משהו יוכל להמליץ לי על משהו טוב שמטפל טיפול פרטני וזוגי

השיר הזה ממש לא משקף את מע' היחסים אם בכלל היה דבר כזה עם אבא שלי. אבא שלי נפטר לפני שבוע ויום ממחלה קשה, הייתי רוצה להרגיש צער או להרגיש משהו כלפי האיש המאוד מוטרד והמיוסר הזה , (הוא היה נכה מלחמה פגוע ראש) נראה לי שאפשר להצטער על החיים שלו יותר מאשר על מותו. אולי השיר הזה הוא על איך שהיה יכול להיות בנסיבות אחרות, שהייתי יכולה להאמין. השיר הזה נכתב מתוך אמונה שיש אישם בשמים ובארץ אבא שאוהב ודואג, לדעתי אין שום דבר. ובכל זאת זה שיר יפה ונוגע ללב. שתהיה שנה טובה ומבורכת, שירד הרבה גשם (לא רדיואקטיבי חו"ח) והרבה בריאות לכולם.

על הניתוקים שעשיתי לו בטלפון. יצאתי בחיים... אבל עכשיו הוא מנסה לעזור לי עם גבולות -מה שאני לא בטוחה שמתאים לי,ואני מתפרקת מול זה..

המתמקד על התבוננות הפסיכולוגיה וגישותיה על מחלות הנפש. תודה

היי, אני בת 31 נשואה + 2. קשה לי קצת לתאר מה בדיוק אני מרגישה, להיפתח אפילו בעילום שם... אבל נראה לי שאני בדיכאון, יש לי התקפים שזה בא והולך (בעיקר בא..) ימים טובים יותר וטובים פחות. על פני השטח אני מתפקדת, צוחקת יוצאת לפעמים לבלות אבל בפנים אני פשוט מתה, מרגישה ריק עצום ועצוב עמוק שאני לא בטוחה איך להעלים... מרגישה כישלון, תבוסה, ייאוש. לפעמים אני מנסה לדבר עם בעלי על זה אבל זה רק מטריד אותו יותר ולא ממש מועיל לאף אחד מאיתנו... אנחנו כבר 3 שנים גרים אצל ההורים זה התחיל מאילוצים כלכליים אבל נמשך בגלל הטירוף של מחירי הדיור. אני יודעת שחלק גדול מהרגשות שלי נובעים מעובדה זו, הרגשת הכישלון בעיקר. שבגילי המופלג עם שני ילדים אני נאלצת לחיות על חשבון הוריי כל כך הרבה זמן. ראשי מלא בחרדות 24/7 חרדות של כסף בעיקר, שכסף לא מספיק לא יספיק, העסק שלי לא יצליח שיהיה עוד כישלון, שאני כישלון ושלא אגיע לשום הישג משמעותי בחיי... שלעולם לא אוכל להגיד בגאווה, ניסיתי והצלחתי, בנתיים זה רק ניסיתי ונכשלתי. למרות שבעלי מרוויח יחסית יפה וסה"כ יש לנו הון עצמי מכובד אני מסתובבת עם תחושת פחד שלעולם נחיה ככה מהיד לפה, כי אני לא נושאת את חלקי בנטל הכלכלי, הרווח שאני מביאה הביתה הוא שולי ולא מספק ובגללי תמיד נצטרך לחשב כל שקל שיוצא, תמיד נוותר על דברים מהנים בחיים על חוויות. תחושת הביטוחן העצמי שלי ברצפה כשזה נוגע לפרנסה, במיוחד מול חברות שכל אחת מצליחה בדרכה ורק לי אין במה להתפאר, לא בבית שרכשתי, לא בעסק משגשג או במשרה מכובדת, מרגישה פחותה מהן, נחותה, אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש ככה שיש בי הרבה מעלות אחרות אבל זה לא מונע ממני להרגיש כך.. מה שמטריד אותי שמצבנו לא כה בכי רע שאני אמורה להרגיש כאלו תחושת שליליות, זה לא שאנו גרים ברחוב או חייבים לבנק כסף, אבל עדיין בעיניי המעוותות אני כישלון ומצבנו הכלכלי לא טוב מספיק... למעשה חרדות אלו על מצב כלכלי אני יכולה לשחזר עוד מילדות. גדלתי במשפחה אוהבת ומבוססת כלכלית, בית פרטי עם גינה, מרצדס בחנייה, נסיעות לחו"ל כל שנה, אבל לפעמים הורי היו מבקשים שנבזבז החודש קצת פחות כי החודש יש קצת קשיים, המחשבות והחששות שרצו לי בראש היו של "אין כסף בכלל ועוד רגע אנחנו ברחוב", מחשבה מוזרה בהתחשב בנסיבות הקלות ובגילי הצעיר. בכל מקרה, אני באמת חושבת שאני זקוקה לעזרה מקצועית, אני לא בטוחה לאיפה לפנות מה הטיפול? אני צריכה פסיכאטר או פסיכלוג? אני גם חוששת ללכת לא רוצה שבעלי או המשפחה ידעו שיחשבו שאני מגזימה או סתם משוגעת או שזה יכניס אותם לחרדות עליי ויש לי מספיק דאגות לא צריכה שאחרים ידאגו לי גם.. סליחה על האורך ותודה. X

הייתי לא נעימה..בלשון המעטה..בעצם די אגרסיבית..והטחתי בה האשמות..הסתייגויות.. הייתי בוטה וגועלית.. הפתעתי את עצמי..לא ידעתי שיש בי כעס ברמות כאלה.. גם לא ידעתי שכך אני באמת חושבת.... אבל......... מה שיותר הפתיע..זה שהיא לא העיפה אותי לכל הרוחות...למרות שזו היתה הזדמנות בשבילה....אמרתי-שאלתי אם זה לא נראה לה כבר מיותר..כי אני ממילא תקועה..חשבתי-חששתי שתאשר...שתעיף.. היא לא?!?!?.. זה בילבל ...התגובה שלה שאני כן צריכה להמשיך.... זה הפחיד..ואולי זו הצגה..????

אני מקווה שזה בסדר שאני עונה לך... זו לא הצגה. גילית שהיא יכולה לספוג גם דברים פחות נעימים, ולא קרה לה כלום. היא מקבלת אותך גם כשאת כועסת - זה מותר - ולא מעיפה אותך לכל הרוחות, כי יש בך גם צדדים כאלה. ואולי את חושבת שאסור לך להיות גם כזו, אבל כולנו בני אדם, ואנחנו רבגוניים, כולל צדדים פחות נעימים, לפעמים. וזה בסדר. והיא מבינה ויודעת את זה. TM.

תודה על התגובה.. שמחתי לראות את הניק שלך מבליח כאן בהפתעה..אחרי זמן ארוך שלא כתבת כאן..אגב..נדמה לי שאני המצאתי את הכינוי טימי..אם אני לא טועה..כנראה..הפריע לי שלא כינית את עצמך brilliant mind.. (: גם שמחה שהסתדר לך עניין התרופות.. מי כמוני יודע..כמה זה לא מובן מאליו..

אתה צודק..לא היה לי ברור שהיא תכיל..נכון שיש לי בעיה במתן אמון..אך גם..בהסתמך על ניסיון העבר.. העניין שנבהלת בכל מקרה..מדחיה אפשרית שלה.. ומכך שהיא מתעקשת להמשיך..למרות שאני לא נעימה לה..משמע..המצב מדאיג???...

אני אדם נכה ללא אפשרות לעבוד מבחינה רפואית, לכן מתקיים מקצבת נכות כללית של 2400 ש"ח לחודש ממנה משלם שכר דירה והוצאות מחייה והוצאות תחבורה (כי אין לי רישיון נהיגה בגלל הבריאות). אני בן 34,שרוצה לקיים יחסי מין לצורך ילודה (אני מת כבר להיות אבא), ולא מסוגל לקיים יחסי מין עם בחורות בגלל שאין לי שליטה על תחושת גועל מאיבר מין נשי. וזה מפריע לי כי אני נמשך נפשית ורומנטית לנשים, ואוהב לחבק אישה כל הלילה עם תחתון אבל לא מסוגל לקיים איתה יחסי מין בגלל שאני לא מסוגל להחדיר אצבע או איבר מין או כל דבר לאיבר המין שלה עקב זה שאני נגעל מאיבר המין הנשי וזה מאוד מפריע לי. מבחינה מינית אני נמשך לאיברי מין גבריים ואני נותן מין אוראלי (מוצץ) לגברים ואוהב את זה מאוד, וגם איתם יש לי בעיות שאני חש שזה לא בסדר ואחר כך שנוצלתי וכאילו לא אוהב את זה בדיעבד. אני מעוניין שמישהו שמלמד רופאים היפנוזה ישב וילמד אותי היפנוזה עצמית לבעיות שציינתי. אני רוצה לדעת היפנוזה עצמית שבעזרתה אצליח לאמן את עצמי לא להיגעל מאיבר המין הנשי. כמו כן, אני רוצה לדעת היפנוזה עצמית שבעזרתה אאמן את עצמי לתת מין אוראלי לגברים באופן כזה שאחרי שאני מוצץ ארגיש שאני מרוצה מעצמי ואוהב את הבחירה שלי שבחרתי לעשות את זה, מבלי שאחרי יומיים ארגיש תחושת אשמה או תחושה שנוצלתי וכאילו לא בחרתי מעצמי. לצורך כך, אני צריך אנשים שמלמדים היפנוזה אבל כאלה שידעו לתפור לי לימוד עצמי של היפנוזה כזאת שתעזור לי לאמן את עצמי להגיע לשתי המטרות האלה, והכל במעט פגישות ובעלות נמוכה. אני צריך את עזרתכם כדי להגיע לאנשים המתאימים עם רגישות אנושית להתעמק במה שכתבתי ועם רצון להבין את מצוקתי ורצון לעזור לי ללמוד היפנוזה עצמית שתפורה למטרות אלה שציינתי. אני פונה אליכם באיתור אנשים שייתחשבו במצב שלי מפני שאני לוקח הלוואה כדי לממן את זה. אין לי ממה לחיות ואצטרך לקחת הלוואה בשביל לשלם למישהו שיעזור לי ללמוד היפנוזה עצמית שתהיה תפורה לי. אני גר בפתח תקוה. בברכת שנה טובה ובריאות שלמה

אני בת 29 לפני כשנה וחצי, התחלתי לצאת עם אחד יצאנו כמה חודשים, והוא זרק אותי, אחרי שניפרדנו גיליתי שאני בהריון, לקחתי את זה ממש קשה, יצרתי איתו קשר ועידכנתי אותו במה שקרה בהתחלה הוא לא האמין לי חשב שזה לא שלו, אבל אז הוא התאפס ועזר לי לעבור הפלה... אירוע זה עשה לי טראומה נוראית אחרי שהיינו פרודים קצת יותר מחצי שנה, חזרנו להיות ביחד אנחנו כבר מעל לשנה יחד, אני על גלולות, אבל אני כל הזמן פרנואידית שאני אכנס להריון, לפעמים המחזור שלי לא סדיר יכול לאחר בשבועיים ואני נכנסת לסרטים והיסטריות שאני בהריון רצה לקנות בדיקות כל חודש כמעט, וכשהם יוצאות שלילי אני לא מאמינה והולכת לעשות בדיקת דם... ככה כל חודש זה מתיש אני לוקחת גלולות כל יום באותה שעה בהדיקות! אבל זה לא מרגיע אותי, וכל חודש אני מוצאת תצמי בהיסטיריה אך אני מוציא תצמי מפרנואידיאות הזו?

איך קוראים לתופעה אבנורמלית שכזאת ? מדובר על אדם רגיל, שעובד רגיל למחייתו ואין לו בעיות נפשיות. אבל, איך קוראים לתופעה המוזרה הבאה. אני מכיר בחורה, אומר לה הכל אמת על עצמי. חוץ ממה שקשור בגבריות שלי שאני מספר לה שהיו אצלי 5 גברים שדפקו אותי ואז אומר לה שהם רוצים אותי רק בשביל סקס. ואז אני עושה את עצמי כאילו אני לא יודע מה הם רוצים ממני (סקס), ושהם לא רוצים איתי קשר חברי אלא רוצים רק "לדפוק ולזרוק אותי". כשלמאיתו של דבר אף אחד לא היה אצלי. ואז אחרי שעה אני מתקשר שוב ומספר לה שהיו אצלי עוד גברים שהם עשו לי ומספר לה איך הם השפילו אותי ואיך אהבתי את התחושה הזאת של ההשפלה להרגיש כמו זונה מנוצלת מינית. ואז אני מנסה לאתר בבחורה שאני מדבר איתה איזשהי הזדהות וחיבור לדברים שאני מרגיש, כשכל מה שאני מספר לה שכאילו הייתי עם גבר זה שקר. עוד אני מספר לה שאני עושה סקס עם אמא שלי וגורם לה להאמין בזה. מספר לה שאני עושה סקס עם חיות, עם בת של חברה וכאילו משדר פחד ומבקש שלא תגלה לאף אחד. והכל כשלאמיתו של דבר כשאני לבד או עם בת של חברה לא לעולם לא מעלה בדעתי לחשוב דברים כאלה. אבל איכשהו שאני מכיר בחורה חדשה אני פתאום נוטה ליצור בה רושם שאני זונה מושפלת, שמשפילים אותי, שאני עובד בזנות ברחוב כזונת רחוב ומספר לה כאילו חוויות של לקוחות שהשתינו עלי, ומספר לה שקרים על עצמי שקשורים במין כאילו אני סוטה מין. כך קרה לי במשך 8 שנים שבהם אני יוצא עם בחורות ומכיר אותן. מתישהו שהוא הן מרגישות שאני מגזים וכנראה משקר על עצמי. רק לוקחות אותי כסטוץ, ולא לוקחות אותי כגבר לקשר של הקמת משפחה. אלא זורמות לפעמים עם השקרים שלי, ומקשיבות לי וצוחקות. בהתחלה הן מאמינות ואח"כ אולי הן קולטות שאני מגזים. מגרה אותי כשהן מאמינות לשקרים שלי שאני עושה עם אמא שלי, שאמא שלי זונה, שאני זונה שגברים עולים עלי כל שניה, שאני עושה עם הבת של ידידה שלי ביחד ומקלח את שתיהן, בהתחלה הבחורות מאמינות לי ולגרום להם להאמין לכל הסיפורים שלי על עצמי זה הדבר שמעניין אותי ומאתגר אותי. הבעיה שזה מזיק לי מאוד כי זה גורם ללשון הרע. באותו רגע אני לא חושב שאני מפליל את עצמי בסיפורי שקר על עצמי. איך קוראים לתופעה כזאת ?

שלום רב ,האם מישהו יודע ויכול לספק אינפורמציה באם יש בארץ פקולטה ללימודי/קבלת תואר של psyD אשמח לקבל פרטים בנושא. בברכת שנה טובה לכל חברי הפורום.

אני מרגישה שנוכחות של אחרים... חודרת מתחת לעור שלי, נכנסת לתוכי, משפיעה עליי, משנה לי הכל...בלי רשות וכל הזמן... זה יושב לי על דרכי הנשימה, נכנס לתוך התאים של המוח... אני לא מצליחה להוציא את זה... לפעמים אני פשוט מעדיפה לא לצאת בין אנשים...כי אני לא רוצה שזה ישפיע עליי, אני רוצה להיות באמת... ואני לא רואה דרך אחרת... אודי...?! אתה מבין? או שזה נשמע ממש מוזר? שוב תודה לך...

שלום אודי, רציתי הפעם להתייעץ בנושא שאינו נוגע אליי אלא לאדם קרוב, ואיני מרגישה שאני יכולה לכתוב על כך כאן בפתיחות כיוון שלא מדובר בי... האם זה אפשרי להתייעץ איתך באופן נקודתי וח"פ במייל? (כמובן שאם התשובה היא לא, אקבל זאת בהבנה מלאה תוך הערכה גדולה למה שאתה נותן כאן...) אני.

כתבתי למטה לבמבי, אם תוכל לבדוק ולהעלות..אולי לא נשלח? ואכן טוב ומפחיד :)..כרגע נתרכז בטוב, אוקי? מתגעגעת..תזכיר לי שיש טוב בלהתגעגע...משתדלת להרגיש את הטוב הזה...

שלום, לאחרונה אני מוצאת את עצמי במתח נפשי מאד גדול על רקע קושי להתמודד עם מטלות של לימודים באוניברסיטה. בעבר הייתי פוצעת את עצמי-לא בצורה קשה במצבי מתח. לאחר תקופה ארוכה מאד בה נמנעתי מכך, למרות שהייתי עסוקה בזה בראש, מצאתי את עצמי עושה זאת שוב לאחרונה. אני מבינה שזה לא נורמטיבי וצריכה להסתיר מאנשים בסביבה שלי, אבל זאת דרך שבה המתח קצת נרגע. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי פעמיים בשבוע אבל פיתחתי תלות מאד גדולה במטפל והיה בזה יותר סבל מתועלת. האם יש סיכוי במקרה כזה לטיפול פסיכולוגי? האם אני צריכה לקחת תרופות? 

היי..חבר שלי בן אדם בעל פתיל מאוד קצר ומכל דבר או מילה קטנה הוא יר מתעצבן והתגובות שלו ממש קיצוניות...פעם הוא שבר ממש בחדר,מדבר בצורה מגעילה...אני רוצה לעזור לו כי אני יודעת שהוא ככה בגלל העבר הלא פשוט שהוא חי בה עם המשפחה של,נכון שזה קשור? מה ניתן לעשות כדי להרגיע את העצבים שלו ואיך בכלל אפשרת לשנות את חיי היומיום שלו בקשר להתננהגות שהושפע מהעבר? אשמח לעזרתך

אודי, הייתי אצל הפסיכיאטר, והחלטנו להחליף את אחת התרופות, אבל לא את זו שחשבתי שבה האשמה בעליה במשקל (ואני יודעת על איזו תרופה חשבת, אבל לא אותה אני לוקחת אלא אחרת, שלא נמצאת בסל). השינוי ייקח זמן - כמו כל השינויים האלה - אבל אני מקווה שיהיה בסדר... וחוץ מזה, עכשיו היא תהיה רגועה :) TM.

כותבת פה מה שכתבתי גם בפורם השכן...מצחיק...הייתי כל כך תלותית שאיבדתי פרופורציות..עכשיו אני אחריי..נפרדנו, לא קל בלעדיה..אבל יודעים מה? זה החזיר את השליטה אליי, לידיים שלי...יצרתי מעט קשר איתה...(פעמיים בחודשיים שעברו כבר) וזה עזר וגם הבהיר לי שאני יכולה לבד!!! אל תתיאשו, יש מצבים שחייבים להתלות ולעיתים צריך לדעת לשחרר..כמו שליאת אומרת העיקר המינון..בדקו את עצמכם הכוח אצלכם ולא אצל המטפל כמו שאתם נוטים לחשוב..זה לא ממש כך...הנזקקות חייבת להיות בשלב כלשהוא (ועברתי רגרסיה בטיפול..ממש לא פשוט ) אבל גם ההתנתקות והנפרדות...לא פשוט, מסובך...אבל מיום ליום אני חושבת שהכוח בידיי יותר מפעם...כנראה הזמן עושה את שלו, הפנמתי דברים והגעתי גם למסקנה לגבי התלות הזו..לנסות להעזר באחרים סביבי...להעביר ממנה לאחרים...קל לדבר, קשה לבצע..נכון זה לא ביום אחד...למי שזוכר את התכתובת שלי..וגם אמביוולנטיות עדיין ישנה, אולי מחר שוב יהיה קשה בלעדיה...אבל כל יום שעובר מוכיח לי שיש לי גם כח לעבור דברים....והיא תמיד פה, זה בעיקר מה שעוזר, היא באופק..אי שם....מחבקת מרחוק כמו אמא שעוקבת אחרי הגוזל שעף מהקן...מתגעגת אליה...אבל מרגישה גם כח....."עוף גוזל חתוך את השמיים..."..:).

היי, אני בת 28, נשואה כשנה. בעלי בן 32. אנחנו יחד שנתיים וחצי. המצב הכלכלי מצוין, הזוגיות נהדרת והחיים יפים :) דבר אחד קורה לבעלי והוא מאוד מוזר. כמעט כל לילה, במשך חודשים רבים, הוא מתעורר באמצע הלילה ומתשעל. בחודשים הראשונים הוא הרגיש כאילו יש לו מסמרים בגרון והוא מתעורר וממש מנסה להוציא אותם מהגרון. אני ישר נותנת לו מים, מחבקת ומרגיעה אותו. בחודשים האחרונים, זה כבר לא מסמרים, הוא מרגיש שהוא לא יכול לנשום. הוא מתעורר בבהלה, מבהיל אותי ולשנינו לוקח זמן להרגע. אני בטוחה שזה פסיכוסומטי, הוא עובד בעבודה מלחיצה ולא פשוטה. אבל הוא במצב ממש טוב בעבודה, כך שאין לו מה להלחץ ברמה כזו גבוהה. היו מצבים שחשבתי שאולי משהו בזוגיות חונק אותו, אבל דיברנו על זה וזה אינו המצב. אנחנו מאושרים.. אני לא יודעת מה לעשות וכיצד לעזור לו. היום הוא העלה את העובדה שאולי זה אסתמה, אבל אסתמה שמגיעה רק בלילה ובצורה כזו? מה דעתך? האם שמעת על דבר כזה בעבר? ומה אתה יכול להמליץ לנו? תודה רבה, מעיין

מדוע אתה חושב חרדה? ומדוע קל לה להגיע יותר בלילה?

הייפנימיותה חי למי שאני פונה אליו. אני בת 22 ובשנים האחרונות קיימות אצלי מחשבות פנימיות מאד עמוקות. כל נושא ותחום שנוגע לי בחיים אני נכנסת לעובי הקורה שלו ומנתחת אותו באופן די מוגזם. יש לציין שכשאני עסוקה המחשבות האלה עוברות. אבל אני יודעת שיחזרו ברגע שלא אהיה עסוקה.. המחשבות האלה נוגעות בעיקר בתחום הזוגיות ולכן מקשות עליי להיקשר לבן זוג שלי. לדוגמא; איך אני באמת יודעת שאני רוצה אותו? האם הוא טוב בשבילי באמת? למה דווקא הוא? מה אני מרגישה כלפיו? וכן הלאה.. ראוי לציין שהן פוגעות בפיתוח הרגשות העמוקים שלי כלפי הבן זוג שכן אני תמיד חותרת לראיה פסימית.. התשובות בראש שלי הם: אם את חושבת על זה אולי את בספק ולכן את לא באמת רוצה? או המחשבה על עצם החשיבה בלי הבן זוג גורמת לי לחשוב שאולי אני לא רוצה מספיק. בעוד שכשאנחנו ביחד מאד מאד כיף לי ואני מרגישה רגשות מאד עמוקים.., אבל כשאני לבד המחשבות מכות בי ולא מרפות.. איך להעביר אותם? איך להרגיש מבלי לחשוב?? פשוט לתת לדברים לזרום לבד? אשמח לתשובה. ושנה טובה. רוני

הייאודי.. להפך המטרה שלי היא אכן להרגיש ולא לחשוב יותר כל כך הרבה... האם אתה מתכוון שיש לטפל בהבדל בין מחשבות שהן מציאותיות לבין מחשבות שהו לא מציאותיות?? ובנוסף, מה הטיפול ואורכו? וכמובן סיכויי ההצלחה שלו... שכן זה פוגע לי באיכות החיים מן הסתם... תודה רבה! רוני.

נפגשתי איתה. פתחתי את הכל. אמרתי לה שמה שהכי מפריע לי יותר מהכל זאת היא. זה שהיא השתנתה. ושהיחס שלה כלפי השתנה בצורה קיצונית. היא הודתה. אמרה שזה נכון. שהיא פחות חמה. וש"החם התאים רק להתחלת הקשר ושהוא לא מתאים עוד". היא גם אמרה שבמפורש החליטה לקחת צעד אחורה. כשאמרתי לה שזה נורא מוזר לי, כי עובדתית מה שהיא אמרה "על החם שהתאים להתחלה" לא כל כך נכון, מפני שעד לפני 4 חודשים( בדיוק הנק' שבה נודע לי על הריונה, והמשבר שזה גרם ביחסים ביננו לאור תגובתי) היא כן הביעה חם, ולא חל בה שינוי, היא אמרה לי שזה לא יחזור להיות מה שהיה אף פעם. וש"טייק איט או ליב איט". שזה המצב. ואז הבנתי. שהיא מבחינתי מגזימה. לא פיירית. ושאין לי יכולות להתמודד עם מה שהיא עושה לי . רציתי ונאבקתי נורא להשאר איתה. כי הקשר שהיה ביננו היה מאד מיוחד. ועמוק. ( היא בעצמה יודעת את זה. כי יצא שאני יודעת עליה פרטים שאף מטופל אחר לא יודע. ושזה קרה רק בגלל התקשורת המיוחדת ביננו. ממש "חשתי" אותה. והיא אותי). הסכמתי מתוך הבנה שזה לטובתי, לשנות את המסגרת ביננו. כמו שהיא רצתה. להפחית את התקשורת שבין הפגישות והגענו להסכמה בדיוק כמה ואיך. הסכמתי גם להמשיך לדבר איתה על פתרון לחופשת הלידה שלה- וכיצד אוכל להתמודד. אם כי לא מצאנו פתרון בנתיים שיתאים לשתינו. ( היא רצתה נתק מוחלט. שום קשר בזמן הזה. אבל הסכימה לדבר על זה.. לחשוב איתי יחד מה אפשר לעשות). הדבר היחידי שאינני יכולה לשאת, וזה גם מה ששבר אותי, הוא : היא. השינוי שבה. וביחסה כלפי. כשניסיתי אפילו להסביר לעצמי שאולי זה בגלל ההריון ומה שעובר עליה בעקבותיו, ואכן שאלתי אותה אם זאת הסיבה( מתוך תקווה שכן. ואז אדע שזה "רק" זמני והיא תחזור כשהיתה), היא ענתה שלא. שהשינוי הוא החלטה שהיא קיבלה. חד משמעית. "לקחת צעד אחורה". לא להפגין שום חום יותר. ( וזה לא שחם היה מה שאפיין אותה, גם זה לא מה שחיפשתי אצלה וממנה. ולכן כשהוא כן קרה- הוא היה כל כך כנה ומשמעותי לי. וגם לה. כך נוצר הקשר המיוחד). היא באופייה לא מחצינה רגשות.. וגם אני. ועכשיו? אני שבורה. לא מבינה איך פסיכולוגית יכולה לנהוג כך? ולכפות כל כך הרבה שינויים בטיפול. שחלקם אמנם הכרחיים והם כרח המציאות- הריון, חופשת לידה, ואולי אף שינוי המסגרת. אבל חלקם- פשוט לא הכרחיים. ולתחושתי- סותמים את הגולל עלי. ועל האפשרות לטיפול. להחליט להשתנות ולשנות גם יחס ברמה האישית, בתקופה שבה ממילא יש הרבה שינויים, נראה לי כמעט לא אנושי, אולי גם לא מקצועי?. מה אעשה? איך בכלל אוכל לצאת מסיפור כזה? איך?. איך?. בבקשה- עזרו לי.

הי, וואו..ממש קשה....זה מזכיר לי הורה שכבר יש ילד בכור ואז האמא בהריון והבכור מרגיש שלאמא יש פחות אהבה לתת לו והוא מרגיש נטוש, אולי כך את מרגישה כרגע?......אבל מוזר לי שהיא אמרה לך שהיא פחות חמה? מוזר...אני הייתי מבקשת הבהרה נוספת..למה הכוונה שחם זה להתחלה? אולי היית צריכה יותר הכלה ועכשיו היא סומכת עלייך יותר? אבל בכל זאת מוזר..נסי לברר איזה קשר כן יש לכן...דברי על זה כמה שיותר כי זה כואב לך...אולי היא רוצה להפחית תלות?? בכל זאת רצוי שתסביר קצת יותר...בהצלחה...

אני שבורה. הקשר ביננו היה מאד קרוב. איך למשל? היא עודדה אותי מתחילתו לכתוב. לכתוב לה כל פעם אחרי פגישה. ואז היו הרבה מיילים. לעיתים גם סמסים. ככה סתם. מיילים עם תגובות חמות שלה.אחרי זמן מה גיליתי משהו אישי עליה. ( חל בה שינוי ואמרתי לה, ומסתבר שכנראה חשתי את מה היא לא ידעה אפילו על עצמה). אני לא יכולה לפרט יותר כאן. אבל זה גרם לה לספר לי יותר דברים ממה שהיא כנראה רצתה. כך גיליתי בסופו של דבר על עובדת הנסיעה המתוכננת לחו"ל. ועד היום איש ממטופליה לא יודע כלל על זה. כולם רק יודעים על ההריון העכשווי ועל חופשת הלידה שתהיה. וזה גם כבר אוטוטו. בקיצור: חווינו יחד הרבה משברים שנוצרו בגלל שנסיבות חייה "נכנסו" לטיפול. מרב שפחדתי שהיא תעזוב, אז גם חיפשתי עליה מידע בגוגל, וכך יצא שנודעו לי עוד הרבה דברים. גם הייתי מאד גלויה איתה ואמרתי לה הכל. כל מה שאני יודעת. ברור שהיא בהתחלה לא אהבה את זה, אבל סה"כ זה חוקי... בסופו של דבר כשהיה משבר אחד היא רצתה שנתייעץ גם עם שותפתה- שהיא רופאה. לא הסכמתי. אבל בסוף הלכתי. הלכנו לפגישה כזאת- יחד!. משולשת. ההתרשמות של אותה רופאה הייתה סה"כ חיובית והיא אמרה שנמשיך בטיפול ללא עזרתה. כך עשינו. בשלב הזה היא בקשה לארגן את המסגרת בצורה שונה: אמרה שהיא עשתה טעויות איתי. ושאני מאד רגישה, מאד "מיקרוסקופ".. מאד חכמה... בקיצור: החלטנו על הפחתה משמעותית של התקשורת בין הפגישות. כמעט להפסיק לכתוב. עבורי זה היה מאד מאד קשה. כי הרי הכתיבה זה משהו שהיא ממש בקשה ממני ועודדה אותי לעשות. במשך שנה שלמה. היה קשה. אבל עמדתי בזה. והמסגרת החלה להתייצב. אבל אז- שוב גיליתי על ההריון. תוך כדי זה שאני יודעת שהיא עוזבת את הארץ(כאשר בזמן שנודע לי על ההריון, עזיבת הארץ תוכננה לזמן הרבה יותר מוקדם מכפי שהיא עכשיו. התאריך השתנה רק בעקבות ההריון). זה כמובן הטריף אותי. חשתי נבגדת ומרומה. מה אעשה?? הרי מבחינתי היא הבטיחה שאם נצלח את המשבר, הטיפול יתייצב. ואז פתאום שוב- בום!!! היא עוזבת והפעם לתמיד. מייד אחרי הלידה. איך הגבתי? די השתוללתי. המון מיילים. סמסים. זה גם היה בחג. והיא נאלצה להתייחס אלי בזמן החג. זה כנראה היה נורא עבורה. והיא כעסה. אבל, שוב, לא הפסקנו. המשכנו. צלחנו גם את המשבר הזה. ובמקביל, כאמור היא הודיעה לי שהיא תעזוב "רק" שנה אחרי התאריך שתוכנן. וכך אכשהו "נרגעתי" שיש לנו עוד זמן. אלא שאז באמת לדעתי חל שינוי ביחסה כלפי. זה העניין. אין לי מושג יותר למה?. הרי פתחתי הכל בפגישה האחרונה. והיא רק אמרה שזה נכון. ושהחליטה לקחת צעד אחורה. ושזה לא יחזור להיות מה שהיה. ושהקשר שהיה התאים "רק להתחלה". אני אמרתי שעובדתית- זה לא נכון. כי אם נלך לפי דבריה, אז כיצד ניתן להסביר שעד לפני 4 חודשים- שזה ממש לא "ההתחלה" וזה לפני התגובה שלי לגילוי ההריון ומה שעשיתי בחג-הפצצת המיילים, סמסים וכו', היא עדיין הביעה חם כרגיל? השינוי קרה רק אחרי... היא לא הסבירה יותר. היא אמרה לי שהיא עדיין היא. "אני נשארת אני" - כך אמרה. ושהיא רוצה שנמשיך. ושהיא רוצה ללוות אותי כמה שהיא יכולה עד הופשה. ושאח"כ נמשיך. ושהיא כן מקבלת אותי כפי שאני. אבל אני, כאמור, כפי שניסיתי להסביר בהודעה הקודמת, עניתי לה שאני לא יכולה לקבל אותה כפי שהיא. כי אני לא אוכל לקבל את השינוי ביחסה כלפי. אני כן מוכנה לשנות את המסגרת- ועובדה שעשינו זאת, ועל אף הקושי העצום שלי, עמדתי בזה די יפה. שאני כן רוצה שנמשיך לחפש פתרון לחופשת הלידה. הכל- כן. רק דבר אחד לא אוכל לבל- וזה השינוי כלפי. לכן שאלתי אם זה בגלל ההריון. ואם זה "רק" זמני היחס הזה. אבל כשהיא אמרה לי שלא. ושזה מעתה יהיה ככה. ושזאת בחירה שלי לאור הנתונים. בנקודה הזאת נשברתי. והחלטתי לעזוב. גם אמרתי לה שלהגיד שהיא מקבלת אותי כפי שאני, אבל בפועל- לשנות יחס אלי, זה לא באמת לקבל אותי. כי אחרת, למה השינוי? למה?. ונשארתי עם הלמה? עכשיו- אני שבורה. מה זה שבורה? לא הולכת לעבודה כבר יומיים. בוכה. זהו. אני לא יכולה לבוא אליה כשאני זוכרת ויודעת איך היא הייתה אלי. אפילו בתשובות שלה במיילים יש יותר ריחוק. ( פעם הייתה יכולה נניח לכתוב לי, יקרה, או יקירתי)- ככה "בקטנה".. דברים קטנים. ועכשיו- כלום. חשבתי שה זמני. שכנראה גם בה הצטבר אולי כעס. ואולי זה גם ההריון בכל זאת. אבל שהיא תחזור לאט לאט. אבל - התבדתי. עכשיו אתה יכול אולי לכתוב לי משהו? בבקשה. אני פשוט שבורה.

שלום לכולם אשמח לתמיכתכם או ייעוץ. אני בחור בן 27, נולדתי לזוג הורים עיוורים, כל חיי הילדות והנעורים טיפלתי וסייעתי להם והייתי ילד שקושם כל דואג אחר כך דואגים לו. ההורים לא הסתדרו שניהם עיוורים וכל אחד עם המטען שלו והיו הרבה מריבות ודברים קשים בבית, הוריי התגרשו כשהייתי בן 16 אבא עזב לסבתא ונשארתי לגור עם אמא ואחותי. כחצי שנה לאחר הגירושים אמא חלתה בסרטן, קיבלתי את זה קשה ובשנים הלאה תימרנתי בין הבגרויות, בין השירות הצבאי ובין העזרה והטיפול באמא ואבא (בעיקר אמא). אמא נפטרה בשנת 2006 כחצי שנה לפני שיחרורי מצה"ל בעודי לידה במיטה באיכילוב ממרר בבכי וזעקות שבר על אובדנה. כביכול התגברתי על מותה והמשכתי בחיים אך כל 6 השנים האחרונות אני תקוע וזה מתבטא כך: אני לא מצליח להחזיק לאורך זמן במקום עבודה, מתחיל ואחרי חודשיים נעלם(יש לציין שאני במצב כספי קשה ללא עזבונות או חסכונות), מתחבר מאוד לילה ולא מצליח לקום בבוקר ולתפקד כראוי, נטייה קלה(מציין קלה) לשתייה חריפה בעיקר בירות, ומן נטייה לעצבות. בשנה וחצי האחרונה קרו לי מספר טראומות, הקשר שלי עם המשפחה המורחבת מצד אבא נותק עקב כך שדרשו ממני לטפל בו ושיגור איתי ויעזוב את סבתא, כך נוצר מצב שהם לא התעניינו במצי, בחובות שרובצים עליי ובזה שאני גר באותה דירה שנולדתי אומנם אך זה דיור ציבורי ואני לא יכול כרגע להכניס אף אחד עקב חוב. הם פשוט שמו את אבא שלי פה ולא התעיינו במצבנו. לאחר חודש אבא חזר לסבתא, אך לי נשארה צלקת מהמשפחה. בהמשך אחותי שחזרה בתשובה והתחתנה עם חבדני"ק, פגעה בי עמוקות, יצרתי איתה קשר לגבי החוב המשותף שלנו בדירה, היא ניתקה את הטלפון, באותו יום הגעתי לדירתה לדבר איתה ועם בעלה, לא עבר דקה בעלה הגיע עם חבר שלו ושפוט הכניסו לי מכות, היא גם הזמינה ניידת ואמרה לשוטרים שאני מטריד אותה, ואני מוצא את עצמי בוכה לך שואל "מה קרה?" "למה"...חזרתי הביתה בוכה עצוב ולא מבין את המערכה אליה נקלעתי...לא אוכל לסלוח לאחותי בחיים. כ4 חודשים לאחר המקרה עם אחותי אבא שלי ניסה לשים קץ לחייו, החיים שלו אצל סבתא בלתי נסבלים, הוא התקשר אליי "אביב, בלעתי כדורים" וכל השלושה ימים לצידו באיכלוב לא אחותי ולא האחים שלו התעניינו במצבו או שאלו אם אני צריך עזרה. ועכשיו אני מגיע ללב ליבו של הסיפור, בכל השנתיים האחרונות ליוותה אותי אהבת חיים בחורה מדהימה שאהבה אותי ואני אותה, במהלך השנתיים היא ירדה במשקל כ30 קילו ועברה תהליך שהיא טוענת שהוא גם בזכותי כי עזרתי לה בתמיכה לרדת במשקל וישבתי לה על הראש בקטע הזה, לימים מסתבר שזה חנק אותה. הייתה לנו אהבה ענקית, נתתי לה את הנשמה למרות כל הצער שעבר עליי בשנים האחרונות, לא הזנחתי אותה אך גם לא ריגשתי והפתעתי ואולי לקחתי גם כמובן מאליו. בחודשים האחרונים היא הייתה מתפרצת עליי שאולי זה לא זה, היא הייתה נפגעת אם הייתי מעיר לה משהו על הדיאטה וכיום אני מצטער על זה. ניסיתי לשמור ולתמוך בה אך היא רצתה ללכת, רצתה להשתחרר מהמערכת יחסים הזאת, מכל הבלאגן ומהחנק שהרגישה ואולי מי יודע לחוות אחרים. היא תמכה בי כל השנה וחצי האחרונות והייתה השמחה שלי לקום בבוקר, עכשיו אני שבור לחלוטין, בוכה מחצית מהיום ובשאר מקיא את נשמתי, לא מסוגל לצאת החוצה וגם קשה לי להישאר בבית "קן האוהבים" כפי שקראה לזה. אם בשנים האחרונות לא מצאתי את עצמי היה לי קשה למצוא ולהחזיק עבודה כרגע קשה לי פי אלפיים, אני לא יודע מה לעשות, אני במצוקה ענקית. אשמח לשאלות מכם וייעוץ תודה אביב