פורום פסיכולוגיה קלינית

44661 הודעות
37182 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
18/05/2015 | 17:18 | מאת: אביב 11

סליחה שמציפה ..מנסה בכל הכוח ..להשאר כאן ...נשאבת לתוך הבור השחור פוחדת להשאב לשם לבד...חייבת להתקרקע..אז באתי .

18/05/2015 | 17:36 | מאת: רחל רחל

גם את. את לא לבד. איתך, גם שם וגם שם... שלך, רחל.

18/05/2015 | 19:14 | מאת: אביב 11

אני יותר טוב . לא יודעת יש לי איזה קטע לא סגור אם השעון שלה ...

הי אביב, אנחנו כאן, ואת איתנו, והכל יהיה בסדר. תסתכלי כמה חם היה היום, וגם מחר יהיה שרבי. וזה כאן, במציאות, מסביבנו... אודי

18/05/2015 | 15:50 | מאת: רחל רחל

יצאתי עכשיו מפגישה עם המטפל שלי... כבר שבועיים מתנהלים בתוך הגבולות שקבענו יחד, שמתאימים ומותאמים לשנינו.... הוא אמר לי משהו שאמר לי כמה פעמים... ומצאתי את עצמי תוהה... הוא אמר לי שמי שחסר לו בילדות המקום הרואה את הצרכים, הרצונות, המקום הבריא, התומך, המגן, שמאפשר התפתחות..אי אפשר למלא את המקום הזה. גם לא בטיפול... הבור תמיד ישאר. אפשר למלא אותו לרגעים, לתקופות, אבל זה בור שאי אפשר למלא.. זה בור ששואב. הוא אמר את זה במין השלמה, שנראה שגם הוא חשב אחרת,,אבל גילה במציאות שלא... מה אתה חושב אודי??? אי אפשר למלא את הבור הזה?? אי אפשר למלא את הבור שלי?...;( מעריכה אותך המון, רחל.

18/05/2015 | 19:42 | מאת: אביב 11

אני מאמינה שאת הבור אי אפשר למלא ..אפשר להחזיר רגל שכרתו אותה, לא , אבל אפשר ללמוד ללכת עם פרוטזה .. ההשלמה והקבלה של הבור הזה מלמד לחיות יחד איתו בלי כאב ככ גדול. זה כל כך קשה ולא הוגןאבל אפשרי..איתך

18/05/2015 | 20:48 | מאת: שירה

שלום רחל, מקווה שזה בסדר להגיב. גם אני שמעתי את אותו משםט בדיוק על.הבור השחור הזה שלעולם לא יתמלא ממש. אני זוכרת שזה הכה בי, כמו ידיעה על נכות שאינה ניתנת לתיקון. מצד שני זה גם גרם לי להבין הרבה דברים ולדעת שמשפטים כמו אף.פעם את לא ממש מרוצה או אף.פעם אי אפשר לרצות אותך תמיד יש עוד.... כי תמיד יש עוד. הצרכים הבסיסיים שלא נענו בזמן הותירו חלל גדול בהתפתחות האישיות. שירה

18/05/2015 | 23:04 | מאת: תמר

ואני דווקא חושבת שאפשר ואפשר למלא.מנסיון. קשרים אינטימיים קרובים ממלאים את הבור, בן זוג,ילדים, נתינה לאחרים. אפילו מילים כתובות לפעמים ממלאות. אף אחד בעולם לא מרגיש מסופק תמיד.גם לא המטפל שלך. אבל אפשר להרגיש הרבה יותר טוב,ומלא ,ושמח. יש מטפלים שאוהבים לבחוש כל הזמן בעיסה הדביקה של הילדות,שבאמת היתה קשה מאד לפעמים,ולא מספקת. אבל טיפול צריך גם לתת כח,ושמחה ויצירתיות. מאיפה הוא כל כך בטוח? . בתור מי שהסתובבה שנים עם החור הגדול בנשמה,וכיום מרגישה כל כך הרבה יותר טוב,אני מוחה. אם זה ככה-באמת מה הטעם? אבל זה לא חייב להיות ככה!

הי רחל, השלמה זו מילה נהדרת, ואם תחשבי עליה - יש בה לפחות משמעות נוספת. אודי

18/05/2015 | 13:56 | מאת: רוני

אף אחת מאיתנו לא מצליחה לחשוב

18/05/2015 | 19:15 | מאת: אביב 11

הי רוני, אולי מחר תאספי את עצמך ותרכזי את כל הפזורה הפנימית לכדי יכולת לתפקד קוגניטיבית. אודי

18/05/2015 | 13:36 | מאת: הילה

היי אביב מה שלומך אהובה? הגבתי לך בעץ שכתבת על הקולות שרוצים לפגוע.. זה משום מה לא עלה.... כתבתי לך שעובדת סוציאלית שעובדת איתי אמרה לי משפט שמלווה אותי: אל תצטרפי אליהם. זה היה בזמן שעבדתי במקום עבודה שלא העריך אותי.והיה הרבה תוקפנות אליי... ותמיד היא היתה אומרת לי- תהיי את נחמדה לעצמך,לא מגיע לך יחס כזה, אל תצטרפי אליהם. בזמנו זה עזר לי מאוד... קראתי את מה שכתבת לאורי הבן זוג של עמליה זל. אני מלאת התפעלות מהעושר הנפשי שלך. הדקויות של הדברים שאת כותבת... כמו שאודי אמר- מרימה אנשים מהרצפה... כשאני פותחת את הפורום קודם כל מחפשת את אותך ואת אורי... מאחלת לך יום רגוע, מלא בקולות רכים ומיטיבים..... שלך- הילה

18/05/2015 | 19:20 | מאת: אביב 11

תודה הילה זה נכון מה שאת כותבת על הקולות אבל זה קשה הם חלק ממני הם אני אני לא יכולה להתעלם מהם ..זה כמו להתעלם מהיד שלי . אני מנסה ללמוד מה מעיר אותם אבל כל דבר שאני עושה לעצמי מעיר אותם זה הפיצול הם דמותו של אבא בתוכי...עצוב .

18/05/2015 | 13:17 | מאת: אביב 11

אודי הם עוד פעם כאן . לא מבינה מה קרה ...מרגישה שצריכה לברוח ,מסוכן ....כל כך מפחדת ..והכי גרוע שהם בתוכי חלק ממני ..מרגישה כמו סוסה שהוחתמה בילדותה והחותמת לא תרד לעולם .

18/05/2015 | 19:45 | מאת: אביב 11

מצטערת שהצפתי גם למעלה. עדין מעורבבת אבל הרבה פחות. תודה על המקום .

הי אביב, שמח על צפירת ההרגעה... אודי

17/05/2015 | 22:23 | מאת: מימה

ואתה מאמין לי שאני עושה מאמצים להתקדם? אני מרגישה 'מוכתמת' בגלל העבר והגדרות של אבחנות נפשיות. הייתי רוצה להיות 'לשעבר'. בולימית לשעבר. גבולית לשעבר (אם אני בכלל כזאת) מתמודדות לשעבר. ובהווה פשוט להיות כאחד האדם עם זהות רגילה לא 'פתולוגית' ורצונות ושאיפות ותשוקות והנאות . קשה לי בגלל הפצע הנרקיסיסטי וגם שאני רואה אנשים יותר קלילים שמחים ממני שמשהו ברגש שלהם יותר יוצר קשרים בקלות ואצלי פחות טבעי. הלבד מאד טבעי לי. בשביל הביחד אני מגייסת את השכל ויודעת להתנהג ככה שאראה כמו כולם אבל לא מרגישה ככה. מרגישה בפנים נבדלת ופגומה ומוכתמת עם זהות לא מספיק מגובשת ורצונות לא מספיק חזקים . אבל התקדמתי אודי. למרות שאני לא 'לשעבר'. עדיין יש סימפטומים. בכז אני מנסה לעשות דברים חדשים מדי פעם. לאתגר את עצמי. תפקוד קשה לי. מעיק כזה. אני לא מבינה למה. הלוואי והיה אפשר לשנות שאהיה יותר אנרגטית ופעילה ונמרצת לא רק מדי פעם, פעם ב.. אלא קבוע. כי קשה להגדיר ולהגשים מטרות לטווח ארוך כמו שאני עכשיו. אני בטיפול פעם בשבועיים אודי. יש לי חיבור טוב עם המטפלת. חושב שזה יכול לעזור לי? מאמין שאפשר? אתה מאמין אודי?

הי מימה, אני לא יכול "לדעת" מה הבעיה שלך, אבל ברור שיש בעיה. את נוטה להאשים בה פסיכולוגית אחת, אבל לדעתי - כמו שכתבתי פעמים רבות - זה לא הסיפור, ולא משנה כמה לא טוב היה הטיפול ההוא. באשר לעכשיו - אני יכול רק לקוות. לעתים אני חושש שאת כל כך תקועה שטיפול פסיכולוגי לא יכול לעזור לך. אולי טיפול שיקומי, אולי טיפול תרופתי. אבל אם את מרגישה שמה שיש לך כרגע הוא טוב - שווה לתת את הצ'אנס. אודי

17/05/2015 | 22:19 | מאת: שירה

אודי, אני מקבלת גם טיפול תרופתי כבר יותר משנתיים אבל לא מגיבה ממש טוב כנראה. וכמובן שגם זה בפיקוח שינויי מינןנים תרופות וכו. תודה שירה

הי שירה, טוב לדעת שיש גם טיפול תרופתי. אודי

17/05/2015 | 20:44 | מאת: גולם

אוף...תחושת המחנק הזאת . אני מרגישה שאני לא מצליחה להתנהל ביומיום , לא בא לי/ מפחדת , נראה לי מיותר ולא משמעותי. ואל תגיד טיפול עשינו הפסקה, הטיפול הקשה עלי מאד ולא עסקתי שם בדברים החשובים אלא רק בטיב היחסים ביננו ואם הם קימיים ואילו הבעיות החשובות לא מצאו מקום להתבטא. אוף....

18/05/2015 | 13:23 | מאת: Mika

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כפי שניתן לראות מההודעות שלי, גם אצלי הקשר עם המטפלת תופס הרבה מאוד מקום, ואני לא ממש משתפת בקשיים אחרים. זה לא משהוא שקורה במטה קסם, זה הרבה עבודה קשה - זה כאילו להתנגד להגנות שלך . אולי תנסי להדפיס לה את ההודעות שאת כותבת כאן? שיהיה לה קצת מושג לגבי הקושי שלך ... ואויש, תשני כבר את הכינוי הזה שלך! :-)

18/05/2015 | 19:17 | מאת: אביב 11

מחנק זה הרגשה נוראית אני איתך ..אבל יקרה את תחושת המחנק אפשר לפרק בטיפול זה תהליך ולוקח זמן וקשה אבל זה בדיוק העבודה בטיפול ...איתך

18/05/2015 | 20:58 | מאת: גולם

מיקה יקירתי, תודה על ההזדהות. לשנות את הכינוי? זה הכי מתאים לי . גולם!

20/05/2015 | 07:38 | מאת: אביב 11

זה צעד ראשון לצאת מתוך החשכה ...קצת לזוז מאזור הנוחות ..

הי גולם, אל חשש, לא אגיד. לפעמים מנצחת ההתגלמות. לא סתם בחרת בכינוי שלך, כך ציינת לא מזמן... אודי

17/05/2015 | 19:49 | מאת: הילה

היי אודי. בשבוע שעבר פספסתי אותך ויצאת לחופשה וגם היום... כל כך התגעגעתי אליך... ראיתי שכתבת שהכנס עבר עליך בטוב גם מבחינה חברתית ומקצועית. שמחתי לקרוא. התקבלתי ללימודי עבודה סוציאלית:)! זאת תוכנית הסבה של שנתיים.זה יאפשר לי להמשיך לעבוד ולהיות בקשר עם ילדיי. אני גאה בעצמי על ההשגים שלי אבל מפחדת להיתנשא על אחרים.... משהו באזור הזה.... הילה

18/05/2015 | 17:19 | מאת: רחל רחל

מזל טוב!!!!! איזה נחת......... את צריכה להיות גאה..ולהעריך את עצמך. ויש לך על מה. רחל.

הי הילה, איזה יופי! אני בטוח שתדעי איך לא להתנשא, אלא דווקא להשתמש בניסיון שלך בצורה טובה. אודי

טוב שכך.. הייתי במצב רוח קשה שכתבתי אותה. נרדמתי אחכ. זה עזר לי ללכת לישון אחרי ש'הוצאתי' פה. אודי אתה לא חושב שאני רעה נכון?

הי מימה, אני חושב שיש בך תוקפנות גולמית והרסנית שבאה לידי ביטוי כאן. אבל את אומרת שבמציאות אינך פוגעת בזבוב... בסך הכל נראה לי שאת מאוד סובלת ולא ממש מצליחה להתקדם מהמקום הקורבני. אודי

ולפעמים גם לכעוס על אנשים. פעם לא יכולתי לבטא כעס בכלל. אבל אני לא אלימה ותוקפנית כלפי חוץ.מרגישה פנימית ככה לפעמים שנזכרת בפגיעות שפגעו בי ואכזבות

17/05/2015 | 16:53 | מאת: אורי

תודה לך על ההשקעה והכתיבה הבהירה ששפכה אור על לא מעט מצבים שניתקלתי בהם. ממש מודה לך ששיתפת. אני חושב שהיא התמודדה בגבורה עם המתבגרים וכל מה שקשור למיניות ומאוד נזהרה שלא לפגוע בהם. היא נקרעה כשהבת שאלה איך הפעם הראשונה כי לא היתה לה פעם ראשונה. אני מברך אותך על תבונתך ומאחל לך ימים טובים ומאושרים ככל שניתן. שלך, אורי

17/05/2015 | 18:31 | מאת: אביב 11

היא אכן התמודדה בגבורה וגם אתה ...אני יודעת לא פשוט לחיות עם הדיסוציאציות האלה. תודה לך איש יקר גם לך אני מאחלת שתעבור ותעבד את הקושי שנחת עלייך ותצליח לשקם את חייך וחיי משפחתך ..

17/05/2015 | 16:42 | מאת: רוני

אני רואה אותי מרחוק. רוצה לפגוע בי, אבל כדי להעניש אותו , להראות לו שהוא לא יאול באמת להכיל אותי ולדאוג לי. רואה כמה זה דבילי ולא מצליחה לעצור אותה. שהיא אני.

הי רוני, זו דיסוציאציה. ואת יכולה. אודי

17/05/2015 | 16:02 | מאת: רחל רחל

מה שלומך..?.. איך היה בכנס? בטוחה שהיה מדהים.. ספר לנו קצת איך היה לך.. שלך, רחל.

הי רחל, היה כנס מעולה, גם ברמה המקצועית וגם ברמה החברתית. לימדתי ולמדתי ופגשתי קולגות... היה נהדר :-) אודי

17/05/2015 | 18:41 | מאת: אביב 11

17/05/2015 | 22:41 | מאת: מימה

כיף לך

17/05/2015 | 22:44 | מאת: מימה

התעייפתי אני לבד עם עצמי. סליחה על ההודעות.. אני אנסה להעסיק את עצמי במשהו

18/05/2015 | 19:27 | מאת: אביב 11

ממש אבל ממש לא שונאים אותך , הילה הושיטה לך יד לא הגבת לה זה לא היה נסיון משנאה זה היה מרצון כנה באמת לנסות להיות איתך . יודעת שממש קשה לך ואת רוב הזמן בתוך כאוס מוצף..אנחנו איתך גם אם לא כותבים לך לפעמים זה באמת קשה.

17/05/2015 | 13:07 | מאת: אביב 11

מקווה שהכנס עבר בטוב. עשיתי עוד צעד קטן/גדול בעניין הגוף והאכילה הבוקר .. ועכשיו הם באים מכל הפינות..הרעש עצום הרצון להכאיב לפגוע חזר. זה הולך להיות סיוט, אבל בסיבוב הזה אני נלחמת. מזכירה לעצמי שהפעם אני לא לבד. אז מודה פוחדת כל כך ונאחזת לא להשאב למקום שאסור לי לדאוג לעצמי. למה כלום לא יכול ללכת לי חלק קל וטוב.

17/05/2015 | 16:00 | מאת: רחל רחל

אני גאה בך! כיף לקרוא ולראות את התהליך שאת עוברת... שלך, רחל

17/05/2015 | 18:44 | מאת: אביב 11

הי אביב, הכנס היה מצויין. אני גאה בך על מה שאת עושה, ולפעמים הדרך מאוד קשה ומאתגרת. אם זה היה קל זה לא היה כל כך מאתגר (אבל כאילו שיש לנו אפשרות לבחור...). אודי

17/05/2015 | 18:42 | מאת: אביב 11

אולי בגלל זה כלום לא הולך לי בקלות :)

17/05/2015 | 10:53 | מאת: Mika

היי אודי, לאחרונה המטפלת שלי מאוד נוקשה כלפיי, היא מדברת איתי בהודעות ב-"כן" ו-"לא" , וזה ממש ממש קשה לי... כאילו היא איזה מפקדת דגולה בצבא אני מכבדת את הגבולות שלה, לא פונה אליה כפי שביקשה , מעבירה תשלום מראש. וכואב לי היחס הזה. אני מרגישה שהיא שונאת אותי, ושאני עול ומטרד עבורה. אני חושבת שהיא גם קצת מתוסכלת, ומתנהגת כך בגללי. היא דיברה איתי על כך שבמכתבים אני מביעה כלפייה רגש ואילו במפגש אני מאוד רציונלית. היא אמרה שהפיצול הזה הוא לא ייאמן. קראתי שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים להביע רגשות. אודי, אתה חושב שאני כזו? שאין לי מסוגלות לספר אם אני אוהבת או כועסת או עצובה? אני יודעת שאני לא כזאת באמת אולי זה פשוט מפחיד לחשוף את עצמך כך מולה? אני פוחדת שהיא תפגע בי, או שיימאס לה, או שיגמר לי הכסף ולא יהיו יותר מפגשים..אז מה הטעם שתדע מה אני מרגישה באמת.. זה קשה לי מאוד...הכל...

הי מיקה, תנסי לחבר בין הקצוות, בין הכתב לבין המפגש. גם הפיצול הזה הוא סוג של נוקשות. כן ולא. אודי

17/05/2015 | 03:36 | מאת: רוני

ליתר ביטחון ככותבת פה. שאני שומרת ולא מערבבת ולא מגזימה במינון ולא חותכת ולא חורכת רק משתגעת....

17/05/2015 | 15:57 | מאת: אביב 11

מקווה שעזר ..ושמרת על עצמך .חיבוק אם מתאים לך

הי רוני, זה בסדר גמור. אני מקווה שבסוף גם לא תצטרכי להשתגע. אודי

17/05/2015 | 00:37 | מאת: שירה

שלום אודי, אני חושבת שאני לוקחת אחריות אבל לא מרגישה שאני בשליטה. מניחה שזה נשמע מוזר כי הקולות שאני שומעת הם חלקים שני אבל הם מפריעים לי מאוד ואני לא מצליחה לעשות סדר בתוך כל זה. הם מוציאים אותי מריכוז קוטעים את המחשבה גורמים לבלבול מלווים אותי במילות גנאי ואומרים לי לעשות דברים. אני יודעת שזה לא הגיוני אבל הלכתי לאיבוד ואני לא מצליחה למצוא את הדרך גם בעזרת המטפל. הוא מעלה חששות ודאגה שהטיפול אולי מזיק לי וזה מערער לי את הבטחון בו וביכולת ובסיכוי שלי לצאת מהמצב הזה. תודה שירה

17/05/2015 | 16:01 | מאת: אביב 11

שירה אני מניחה שהוא מטפל שמבין בדיסוציאציות ובקולות ..אפשר להיות בשליטה בתוך הכאוס . אפשר לשמור על עצמך ..אפשר וצריך להגיד, לכתוב ברור לכל החלקים שיש דברים שלא עושים. זה נקרא לשים גבול. אני ומכירה גם אחרות שפשוט כותבות להם וזה עוזר .

הי שירה, שווה לשקול את הדבר. אם הוא חושש שהטיפול מזיק - צריך לבדוק היטב האם זה הדבר הנכון עבורך. אחת האפשרויות זה לנסות ולהעזר גם בטיפול תרופתי. אבל המקום להחלטות הללו הוא ביחד, בטיפול. אודי

16/05/2015 | 13:51 | מאת: מאי

היי אודי, אמרתי למטפלת שאני מרגישה שהיא לא רוצה שאני אהיה פה (בטיפול), אז היא אמרה לי שלפעמים אני מרגישה דברים שהם לא לגמרי מדוייקים. התשובה שלה עיצבנה אותי. אמרתי לה מזה לא לגמרי מדוייקים? כלומר כמעט מדוייקים? היא התעצבנה עליי ואמרה לי שאני לא אכנס איתה למקומות האלה.. היא מתעצבנת שאני נתפסת למילים מסוימות ולקטנות.. ואומרת שאני צריכה לראות מכלול של דברים ולא להיתקע על הדברים הקטנים.. אודי אני אדבר על הדברים בטיפול ויודעת שזה שייך לטיפול.. אבל בכל זאת צריכה איזו התייחסות מבחוץ.. באימרה שלה שאני מרגישה דברים שלא לגמרי מדוייקים יש איזשהי פליטת פה שהיא לא רוצה שאני אהיה בטיפול? סליחה על האורך ותודה. מאי

הי מאי, תני למעשים לאורך זמן לקבוע. אל תתפסי באופן אובססיבי למילה כזו או אחרת ולכל כשל קטן ככל שיהיה כי זה יהיה להתעסק בטפל, והאמת שזה יכול להוציא בסופו של דבר מהדעת... וחוץ מזה - מותר גם להתעצבן קצת אם את מציקה ועדיין לאהוב אותך, לא? אודי

13/05/2015 | 08:37 | מאת: Mika

היי אודי, בקרוב תהיה לי פגישה עם המטפלת, ואז לא ניפגש עד אחרי חג השבועות רציתי לכתוב שאני לא מסוגלת לתת לה מתנה לחג בפעם הקודמת הבאתי לה דובי ורוד וחמוד וגם כתבתי לה מכתב מאוד אישי (ועוד בעט אדום :-) ) ...הרגשתי שממש "נתתי" לה חלק מהלב שלי אודי, אתה חושב שזה מותאם להרגיש כך כלפייה? בבקשה תענה לי על זה ומאז שהיא שמה גבול להתקשרות בין הפגישות, אני מרגישה דחויה , ורוצה להתרחק ממנה. אמרתי לה בפגישה האחרונה שהיא לא מכילה אותי, והיא אמרה שבמכתבים דווקא כתבתי לה ההיפך..לא יודעת, לפעמים היא מכילה ולפעמים לא.. אתה חושב שצריך שתהיה לי דעה אחידה עליה? כי אין לי כזאת.. אני אוהבת אותה, אבל לא אכתוב או אקנה לה שום דבר הפעם. הלב שלי קצת עצוב ומתגעגע... :-(

הי מיקה, זה נשמע שאת מנסה להעניש אותה... אודי

13/05/2015 | 07:10 | מאת: אביב 11

תודה לכם שהייתם איתי. אודי תודה היד שלך ליוותה אותי,לא ברחתי.לא הסתגרתי. מקווה שהטוב לא יפחיד יותר מידי.בדרך כלל אחרי צעד אני עושה אחד אחורה. מקווה שהמודעות לפיצול לכוחות המנוגדים יעזור לי הפעם. אודי תודה שאתה מחזק את הראייה בטוב בכוחות הבריאים אבל אל תיפול לשם יש בי המון חלקים פגועים..הניגוד הוא עצום. שוב אודי תודה על הכל , על המקום , הנתינה, ממש לא מובן מאליו ... חופש נעים וכנס פורה ...

הי אביב, אני יודע. אבל כשאת נופלת לצד השני - אני מזכיר את הצד הראשון... ותודה! אודי

13/05/2015 | 17:28 | מאת: אביב 11

12/05/2015 | 19:29 | מאת: אורי

נפלה השן הראשונה ואמא לא פה. עכשיו אין לי פיית שיניים. אולי אמא תהיה הפיה.שלך. לא אמא מלאכית הוא מתעקש. אם אין אמא בבית לא תבוא פיה. אבל יש אבא שגם מכיר את.הפיה. לא. הוא מתעקש אבא יכולה להכיר פיה בן. אבל אבא איך אומרים פיה בן? אולי בכלל אין כזה דבר. חרדות קיומיות על פיית שיניים. גם לפינוקיו היתה פיה בת. אבל אני רוצה.פיה בן כי אולי פיה בת תשכח לבוא. הנה יוצאת הנטישה. אודי, כל יום אני מגלה מחדש את.המקומות שלה בפרטים הכי קטנים. ועוד אני מגלה כמה נעדרתי מהחיים פה בבית מכל מה שהיה קשור בשיחות רגשות התמודדויות. ארבעה ילדים זה לא צחוק. אם היית מסכים הייתי רוצה עוד ילד היא אמרה לי, בסך הכל שלושה חודשים מאז שנפטרה ומתחיל להרגיש כאילו מעולם לא היתה כאן ממש. יש דברים שמסקרנים אותי ואולי הבנות.כאן יעזרו להבין. מה המחיר של קיום.חיים רגילים בתוך כל הכאוס.הזה. איך מתנהלים איך אוהבים ומה מרגישים כששוכבים עם בן הזוג. האם יש כעס על.בן.הזוג.שנוגע.ומבקש קרבה.האם.זה.מזיק. תודה אורי

הי אורי, איזו חכמה יש בדברים הללו... ואתה צריך עכשיו להיות פיה-בן ולשים מתנה מתחת לכרית... אודי

16/05/2015 | 11:52 | מאת: אביב 11

אורי מנסה לענות לך זה לא פשוט בכלל ומורכב מאוד. קוראת בן השורות שלך את תחושת האשמה ..לא הייתי ? אולי ביקשתי יותר מידי ....אורי אתה גבר שלא עבר פגיעה גבר נורמטיבי , לא יכולת לדעת אל תאשים את עצמך...יודע אשמה לא עוזרת לאף אחד היא רק מרעילה..תנסה לאחוז בזכרונות הטובים שלך איתה במקומות שהיית ...התות שהבאת לה לבית החולים , זכרון שמלווה אותי על הרגישות שלך ..על זה שהיא זכתה לראות ולחוש את הרגישות הזו... ולשאלות שלך אני חושבת שכל אחת מאיתנו שונה, כך שהתגובות יהיו שונות. החיים הם לא ממש חיים בתוך הכאוס הזה כמו כל ניצול החיים הם בשני מישורים ..במישור שאתה קורא לו חיים .. אני קוראת מסלול ההשרדות החיים הם די על אוטומט. תראה זה כמו אדם שהולך עם שק בבטן מלא בתפוחי אדמה שנרקבים ונסיון נואש לו לתת לריח לעלות ולצאת החוצה. זה לדבר עם בנים מתבגרים על מניות מבלי לחשוף , זה לראות שוב ושוב בטלויזיה על נפגעות. לשמוע את דעותיהם של מתבגרים, שלא ממש יכולים להבין, מה זה כולה חיבוק ולהתפוצץ ולנסות להסביר ללמד מבלי להקצין מבלי לעשות להם נזק ..זה לנסות להתנהג באופן הכי נורמטיבי בעולם כשאתה ממש אבל ממש לא נורמטיבי . זה להפגש עם משפחה מורחבת ולדעת שהם לא היו שם עבורך ולחייך אלהם , לפעמים זה להפגש עם הפוגע בתוך המשפחה ולשתוק ולחייך כי לילדים שלך אתה לא יכול לתת הסברים , זה להתרחק מאנשים מסויימים במשפחה כי אתה מחליט לטפל בעצמך ואין לך הסברים למה. זה לעמוד בסופר ופתאום משום מקום להריח ריח ולנסות להאחז ולא לשקוע לא להתנתק . זה להרגיש מגע ידיים עלייך ולדעת שעכשיו אף אחד לא נוגע בך אבל בכל זאת להרגיש כאילו זה עכשיו . זה להרגיש שאתה משתגע ולנסות להשאר שפוי. זה להגיב ממקומות ילדותיים בלי שליטה ולהראות אדיוט מצוי. זה הקושי הזה להיות בחברת בני אדם כי אתה לא בוטח בעצמך איך תבטח במישהו . זה להתרחק מכולם כי אין לך טיפת סבלנות . זה להלך עם עור דק כואב שורף שאתה לא יכול לסבול שמישהו נושם לידך . זה להזניח את הבריאות שלך כי אתה לא יכול לסבול את השאלות מהפחד שתחשוף את הסוד . זה לא ללכת לרופא שיניים כי זאת סיטואציה נוראית וטריגר מטורף. זה לחיות עם אשמה נוראית, בושה וקושי עצום כי אולי יכולת אחרת. זה לחיות עם הפגיעה הזו כל הזמן ..גם אם לא במודע היא שם במודע. זה להיות כל הזמן בהיכון,בפחד בתחושה שזה שם מעבר לגב. זה להיות כמו איש מודיעין שב"כ שכל הזמן מחפש רמזים , חשדנות מתמדת. אורי אני יכולה להמשיך בלי סוף זה פשוט זורם ממני המון מקומות שאפילו אני לא הרגשתי שזה שם ...ויחד אם זה .זה לגדל משפחה להנות ממנה מהזוגיות , מהילדים מההתפתחות שלהם מבדיחה מצחוק.זה לצאת לחופשות ללמוד לעבוד זה לחיות ולא רק לשרוד אורי עברת קרבות אתה מפקד...זה לחיות בתוך הקרב כל הזמן בראש ולזכור שאתה לא שם ..יודע אני חושבת שהסרט ואלס עם באשיר יכול לעזור לך להבין ..זוכרת שראיתי את הסרט לראשונה הזכרונות שלי עדין היו מודחקים זה טלטל אותי ברמות .. שוב אורי אני יותר ממבינה את הצורך שלך להבין מה היא הרגישה איך היא חיה בתוך הכאוס הזה .. זה נוגע ללב באמת, ולכן עניתי לך . אבל כמו שאני אומרת לעצמי לא להשאב למקומות האלה יותר מידי, כי זה לא באמת עוזר. ואורי יודעת שחשוב לך התשובות על הזוגיות מצטערת שלא עונה. פשוט לא רוצה לחטוא לעמליה ז"ל אני לא באמת יכולה לדעת מה היא הרגישה. מה שבטוח שזה ממש לא פשוט בעיקר כשמודעים לפגיעה. שוב מחזקת את ידייך תשמור עלייך ...ואורי חלק מלהיות "אמא " זה להיות יצירתי וקצת פחות פראקטי..סומכת עלייך שתימצא את השביל הנכון . אני קוראת את החכמה והרגישות שלך.

12/05/2015 | 19:25 | מאת: מאי

היי אודי, לפעמים יש לי התקפי קנאה במטופלים שמגיעים לפניי ואחריי.. בעיקר מקנאה באלה שיוצאים עם חיוך וככה מרגישה שיש להם קשר מעולה עם המטפלת.. דיברנו על זה המון במהלך הטיפול.. ואני מבינה למה זה קורה אך לצערי המודעות לא עוזרת לי באמת.. באותו רגע של קנאה בא לי להרוס את הטיפול ואני נהיית מאוד תוקפנית כלפיה.. ואז מתחילה לפחד שהיא תשנא אותי אם היא לא כבר שונאת אותי עכשיו... אודי אני מרגישה הרס מבפנים.. ואיך אני יכולה להמשיך בטיפול אם אולי היא שונאת אותי? אשמח אם תאיר קצת.. תודה, מאי

הי מאי, זה חלק מהטיפול. עלייך לדבר גם על התוקפנות, הקנאה והפחד שזה מעורר בך. אודי

12/05/2015 | 16:56 | מאת: שירה

הוא חושב שאם הטיפול לא עוזר ואולי אף מזיק צריך להפסיק. אשאר לבד פחד נוראי עם כל הקולות האלה ותחושת השגעון שפתאום נדמה שכולם רואים כי קשה בחוץ.הכל בוהק ואני מרגישה בלבול וחוסר מיקוד. מה האסטרטגיה הטיפולית מאחורי נטישה? הפחדה? הרתעה? תתישרי או שאעזוב אותך, אם לא תהיי ילדה טובה אמא לא תאהב אותך ותגיד טיפשה. תהיי ילדה טובה שמהנהנת ומסכימה ולא אומרת מילים רעות ולא חושבת מחשבות מטופשות על מוות וסוף ולא עושה דברים מטופשים כמו לחתוך או לצום או להקיא ואז הוא יאהב אותך ולא יגיד לך ללכת.

שלום שירה, אפשרות אחרת היא שבמקרה כמו שאת מתארת הטיפול לא יכול "להחזיק". קוראים לזה אחריות. אם את אינך לוקחת את האחריות המתבקשת - הוא לא יכול לקחת אותה במקומך, אחרת זו מגלומניה, רשלנות וסכנה אמתית לך. אני משער שאין בעיה עם מחשבות. הבעיה היא עם מעשים מסוכנים (ולא "מטופשים" שמקטין את משמעותם). מנסיוני, המצב שאת מרמזת עליו דורש עבודה של צוות. אדם אחד לא יכול להחזיק את זה. אודי

12/05/2015 | 07:46 | מאת: מימה

מטופל שמגיע עם תפיסה ותקווה שטיפול צריך להעניק לו מענה קונקרטי -סיפוק צרכים. ולא מבין שזה לא ככה. מה המטפל מסביר אם בכלל למטופל שכזה? ומה מטרת כל התסכולים שיעבירו אותו בוודאות- ספרציה? אשמח לתשובה.

הי מימה, בטיפול משתמשים כבמרחב להתבוננות. אם המטופל רוצה - באופן קונקרטי - דברים וסיפוקים אחרים, לא מתאים לו טיפול פסיכולוגי. הוא צריך לחפש מקום שבו נותנים מענים קונקרטים למה שהוא מבקש. אודי

13/05/2015 | 22:53 | מאת: הילה

היי מימה שאלת שאלה פשוטה ומורכבת. פשוטה כי סיפוק צרכים מיניים,לדוגמה אסורים על פי חוק בטיפול. השאלה על איזה צרכים את מדברת? את יכולה לפרט? לדוגמה- הצורך שיקשיבו לך ויהיו איתך יכול לבוא לידי ביטוי בטיפול. אני לפעמים צריכה שהמטפל שלי יכין לי קפה בזמנים שהם יותר קשים והוא נענה לזה... את יכולה לפרט על איזה צרכים את מדברת? אשמח שתשיבי על מנת לנהל דיאלוג פתוח. שלך, הילה

רציתי לספר ולא להיות לבד.. היה לי קשה היום אצלה מאוד. אני חושבת שהיא גם בכתה, היא אמרה שהיא גם סובלת בפגישות החארונות וחזרה וארמה שהיא לא מוותרת עליי. אולי קצת מנחם לדעת שהיא שם בשבילי גם אם אני לא מצליחה בעצמי

הי חנה, הספקתי... זה בהחלט חשוב לדעת שהיא אינה מוותרת. גם אנחנו לא. אודי

11/05/2015 | 22:13 | מאת: גולם

שמיקה תיארה את הסיפור שלה ראיתי את עצמי, הולכת פעם עם הנער הזה ופעם עם הנער האחר אמנם לא כדי לחפש ארנבונים... אודי, אני זוכרת המון " מפגשים" ומקומות שהייתי איתם אני זוכרת מה הייתי עושה אח"כ בעיקר מכה חזקה בבטן כי חשבתי שאפשר להיכנס להריון ( למרות שבכלל לא הייתי בגיל שאפשר ) אבל אני לא זוכרת את הפעם הראשונה שהסכמתי, ולמה המשכתי להיפגש איתם, ברור שפחדתי וידעתי שאני עושה משהו לא טוב. בכל זאת המשכתי להגיע שהם ביקשו במשך שנתיים . למה אני לא מצליחה לזכור את הפעם הראשונה זו שאמורה להיות הטראומטית? זה לא יוצא לי מהראש המחשבה של מה היה שם.

הי גולם, בבוא הזמן יתאפשר החיבור. אם לא תאחזי בפיצולים ובניתוקים, כמובן... אודי

11/05/2015 | 22:09 | מאת: .במבי פצוע..

... מתגעגעת אליך.. מעניין, יכולים לעבור מס' ימים ,כך.. ופתאום אני מרגישה אליך געגועים.. מעניין , כך גם קורה לי עם אמא צביה.. אני הרי מגיעה אליה כמעט כל יום ומרגיש לי כזה רגיל, ופתאום כך ללא סיבה באמצע הפגישה אני מרגישה אליה געגועים והיא פשוט נמצאת על ידי.. אז למה אני מרגישה אליה געגועים כשהיא על ידי ? כמובן שאני משתפת אותה בזה.. אתה חושב שזה קורה בגלל שאני מרגישה שאתם יש ? ואז יש למי להתגעגע ? אולי זה בגלל שאני מרגישה שיש מיכל שיכול להכיל את רגש הגעגוע, אני מרשה לעצמי להרגיש כלפיכם את ההרגשה הזו ? אתה יודע ? מימה כתבה הודעה שכותרתה הזדקקות 2, ואביב התייחסה להודעתה, אני חושבת שכשאמא צביה לא מדוייקת אלי, אז אני שונאת את ההזדקקות הזו ומרגישה השפלה נוראית, כשאמא צביה מדייקת עבורי, מרגיש לי משהו רגוע, שליו,נינוח,, שלווה.. ובכלל לא איכפת לי שאני מרגישה הזדקקות אליה, וגם לא איכפת לי שהיא רואה שאני צריכה אותה.. אני ברוגע, בנינוחות ובשלווה הזו ,וזה מרגיש מאוד נעים בלב.. שלך מקרוב-במבי.

הי במבי, את בטח זוכרת את היחס החיובי שלי לגעגוע. מתגעגעים למקום שבו יש (או היה). וטוב כל כך לשמוע שמדוייק ושרגוע עכשיו. כן ירבו... אודי

11/05/2015 | 21:57 | מאת: גולם

השארתי אותה מאחור. התנתקתי. נשארתי עם תחושת מחנק.

11/05/2015 | 23:33 | מאת: אביב 11

מחנק זה מפחיד זה קשה . יושבת איתך נותנת לך יד ,את מרגישה אותה? בואי תנשמי איתי ותתקרקעי חזרה . לא צריך לברוח היום לא צריך להתנתק . אפשר לחבק אותה , מגיע לה היא לא אשמה .

הי גולם, תעצרי, תחזרי לשם, ותחברי אליה. חבל להתפצל. אודי

11/05/2015 | 21:47 | מאת: רוני

אפשר מילים מרפאות?

11/05/2015 | 23:28 | מאת: אביב 11

מצטערת ששוב קשה ולא פשוט . תנסי לנשום לתוכך ולזכור שזה גל ועוד רגע יעבור. אני שמחה שאם הקושי ובתוכו את מאפשרת לעצמך את המקום הזה יודעת שזה לא פשוט בכלל אני איתך יקרה, חושבת שאם אני אשב ליידך בשקט זה כבר לא כל כך יפחיד אותך, ככה ביחד זה יותר קל .

הי רוני, אני לא כל כך טוב בזה, בשיחות עידוד ובמשלוח מלים מרפאות... אצטרך את הכוונתך ועזרתך. אודי

11/05/2015 | 21:25 | מאת: הילה

אודי זה משמע קלישאתי אבל זה כל כך לא.... קשה לי עם אנשים.

הי הילה, לפעמים סוסים קלים יותר מאנשים ;-) זה נכון. הרבה פעמים זה קשה עם אנשים... אודי

11/05/2015 | 21:24 | מאת: מיכ

תודה רבה..על ההבנה והחיבוק המדהים העוטף...לא בטוחה שבמציאות זה היה כל כך קל כמו בכתיבה...שולחת חיבוק חזרה ובהצלחה בטיפול, אני כל כך שמחה שהחלטת.

12/05/2015 | 00:21 | מאת: רחל רחל

תודה על החיזוקים, ועל החיבוק חזרה...:)

11/05/2015 | 13:21 | מאת: הילה

היי רחל רחל מה שלומך? בואי נסכם שאני מנסה לכתוב לך..... אם זה יוצא עילג/תוקפני/לא לעניין,אני מתנצלת מראש. אני מרגישה מאוד חסרת ביטחון כשאני כותבת למישהי אחרת.... אז..... אני קוראת אותך תקופה ארוכה את הלבטים הקשיים לפעמים היה נשמע לי שלבוא לטיפול בשבילך זה ממש שורף בפנים... ובכל זאת הלכת ולא וויתרת.... הדרך שלך לא פשוטה. הניסיון לתת אמון ולסמוך..... כמה זה קשה והפכפך..... גם אצלי זה יכול להתהפך בשניות..... זוכרת שאודי פעם כתב שרצף יוצרים על ידי נקודה ועוד נקודה..... מכירה את זה עם ילדים? שככה הם לומדים אותיות ומספרים? ראיתי שיש לך טיפול, לא הצלחתי להבין- זה אותו מטפל? או משהו אחר? שלך, מקרוב, הילה

11/05/2015 | 18:46 | מאת: אביב 11

רק להגיד לך שאת מדהימה וכמו שכתבתי לך הבוקר את רגישה, חכמה ואמיצה ... כל הכבוד לך

11/05/2015 | 23:28 | מאת: רחל רחל

הילה, יקרה!! אני שמחה לקבל ממך תגובות.. וגם אם לפעמים התוכן לא נכון בכלל לאדם שכתבת לו- כיף לך לראות שבכלל מישהו חשב עליך והתייחס למה שאתה עובר... אז תודה בכל מצב1:) המילים שלך נכונות ונוגעות בי. משהו שם באמון הבסיסי שלי בעולם- פגוע. וזה התגלה בטיפול מכאיב ביותר. הפחד להיחשף. הפחד לגלות חלקים בך שהודחקו. הפחד לשמוע מילות אשמה. הפחד מדחייה. הבהלה מקשר. כמה שזה סותר והפוך- והופך את זה ליותר קשה ובלתי אפשרי- זה הבהלה המטורפת מקרבה, ומצד שני- הפחד שידחו, שיגידו לי שלא רצויה.. אז איך זה קרה שהתחייבתי? הייתי בתהליך של סיום, והפגישה האחרונה החלה להתקרב.. ופניתי לאישה יקרה שגם היא מטפלת, בהקשר אחר, והיא שאלה אותי מה שלומי, ודיברנו כמעט שעה..כשהיא מחזקת אותי שהצעד שנראה שאני רוצה ומוכנה זה להיפרד, סופית. ולעמוד בזה. והתחלתי לבכות בכי היסטרי. של ילדה, תינוקת..בלי יכולת להירגע.. ואמרתי לאותה אישה שלא מסוגלת לחשוב על לעזוב באמת, אפילו שמעבדים פרידה. שלמרות שיש שם הרבה חוסר, יש שם משהו. אני לא לבד בעולם. יש מישהו שאני יכולה לבכות לו, והוא יקשיב, ולא יאשים.. והיא "אילצה" אותי לבחור. ולהתחייב. ובכיתי. והתחייבתי. לכל התנאים שלו. התחייבתי להגיע לטיפול, לפחות לארבעה חודשים הקרובים. לעשות את המקסימום שלי. ואחרי זה נראה מה יהיה הלאה.. נכון שיהיה בסדר????? נכון??? אני מפחדת ממה יהיה....... רחל.

12/05/2015 | 12:10 | מאת: הילה

היי רחל. שולחת חיבוק ענק לדרך החדשה-ישנה. קודם כל בחרת. בחרת לסמוך ולתת אמון לארבעה חודשים הבאים. אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך וזה לא משנה כרגע.... מנסיון שלי תראי את זה יום ביומו ושבוע בשבועו. ואם יהיה לך קשה אנחנו כאן... ואולי זה יהיה אחרת? מכירה את התוכנית גולשי ספות? באחד הפרקים דיברו על התחייבות. הבחור באחת ממדינות המזרח לא זוכרת.... הוא אומר כוחות על אין לספיידרמן/או בסרטים. כוחות על יש למי שמתחייב. מה את חושבת? ואביב את אף פעם לא נדחפת.... איתכן, הילה

11/05/2015 | 12:24 | מאת: שירה

הי אודי, אני שומעת מילים קשות שמנסות להסביר. פצלים היא מילה מכוערת וגם דיבור בלשון רבים. אני לא רוצה להיות דיבור בלשון רבים אני רוצה להיות רק אני אבל לא ממש יודעת כבר מי אני. אני מתנהלת מול קולות שאומרים לי להשחית ולהרוג ולא תמיד מצליחה להתנגד להם. אני מחפשת שקט. שירה

11/05/2015 | 17:50 | מאת: אביב 11

היי שירה, יותר ממבינה אותך . כותבת כי רוצה שתדעי שאת לא לבד ובכל זאת חשוב לי לדעת אם נכון לך שאגיב לך. שולחת לך שיר שעזר לי לעבור הרבה ימים של רעש בראש ... https://www.youtube.com/watch?v=7hcEPikUpHI

11/05/2015 | 20:17 | מאת: שירה

תודה על השיר. מספיק הייתי שקטה עכשיו אני מבקשת שקט...

11/05/2015 | 23:17 | מאת: אביב 11

הכוונה הוא לא לשתוק , שתקנו מספיק הוא אכן שיהיה לך שקט פנימי ...וזה מה שאני מאחלת לך ..שהרעש האין סופי יפסק ..

הי שירה, יש שני שלבים (והם די מפרכים): ראשית - להפוך את הקולות והצעקות למחשבות. שלך. שנית - לווסת, לנהל ולהרגיע אותן, כשזה נכון... אודי

11/05/2015 | 10:46 | מאת: אביב 11

היי לכולם גם ואולי בעיקר לשקטים מנסה שוב והפעם לפני החופש ככה שיש המון זמן כל השבוע ... זה אולי המקום שיתן לכם את האומץ להרגיש שייך, להיות ... בבקשה אל תשאירו אותי לבד... כולנו מלאכים בעלי כנף אחת. רק כאשר אנו נושאים זה את זה- ביכולתנו לעוף.../ לוציאנו דה קרסנצו מאחלת לכולנו שלווה ושקט ... https://www.youtube.com/watch?v=ITVfJL-t33A

11/05/2015 | 20:13 | מאת: Mika

היי אביב, את מאתגרת עם העץ הזה.. ולא רוצה להשאיר אותך לבד :-) באמת מאחלת לכולנו רק שקט

11/05/2015 | 23:22 | מאת: אביב 11

אבל לא מאתגרת סמיילי גם טוב ...

11/05/2015 | 21:29 | מאת: מיכ

טוב..אז אחרי פגישה ששוב פתחתי ..שוב הרגשתי צורך בתלות שלי בה ושוב שלחתי לה הודעות..אבל מה שטוב זה שהיא איתי, מבינה ויודעת מתי כואב והיא עונה ומתי צריך את הגבול...עוד בפגישה היא אמרה שאולי אוכל לא לכעוס עליה אפילו אם היא תשים גבול השבוע וגם כתבה לי היום שהיא מבינה שקשה וזה היה צפוי וזה בסדר..אז היא ממש הרגיעה עד הפגישה הבאה שקבענו עוד השבוע להחזקה בינתיים 2 פגישות בשבוע.כנראה שוב זקוקה לזה...אבל בסדר...מקבלת...והיא אמרה גם שהיא מחבקת ולא שופטת ואני מאמינה לה....זה טוב..

11/05/2015 | 23:24 | מאת: אביב 11

ושתי פגישות זה סבבה כשצריך. ותודה שכתבת

11/05/2015 | 21:54 | מאת: גולם

אין לי משהו חיובי, אבל כדי שלא תשארי לבד...

11/05/2015 | 23:20 | מאת: אביב 11

רק בשביל לראות אותך כאן זה היה שווה .. חיכיתי לראות מתי תוציאי מחוש...מבינה שממש קשה . גם סמיילי זה טוב ..

11/05/2015 | 09:23 | מאת: אביב 11

מודה לך באמת שאתה מאפשר להיות כאן גם שמוצף מבולבל ותקוע .. מנסה הכי לדייק. שבוע לא קל לא פשוט בכלל..מנסה לעבור קיר פחד, חצי מדרגה בדרך לחיבור הגוף אלי. יודעת בחלק הבריא שזה חייב המציאות .. זוכר את השיר של אהוד בנאי ילדי הלילה ... חייבת לספר,מפחדת מהתגובה שלה. קל להיות אמפתי כשמישהו פגע בך קשה יותר כשאתה פוגע בעצמך... האשמה, הביקורת , הקשיחות שלי כלפי עצמי מספיקים לעשר . מפחדת שהיא תגיב כמו אדם אנושי שמצקצק מול העיתון. שוב יודעת שחייבת ..אבל צריכה חיזוק :)

הי אביב, מחזק את ידייך. תעשי את הדבר הנכון, למרות החשש. אין כמוך. אודי

11/05/2015 | 00:42 | מאת: מימה

אודי שאלת אם כאשר פרצה ההזדקקות ותחושות השפלה אם נשארתי או ברחתי. אודי זעקתי לה שם 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי!!' היא אמרה מן 'האמ' בטלפון. כאילו הקשבה בלי התייחסות עניינית. מבחינתי חיפשתי את המענה הקונקרטי כדי שישכך את החוויה הקשה ויגרום לי להרגיש מובנת ושמכבדים אותי שומעים ומתחשבים. זה לא קרה. אני לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי ומה אתם עושים. מבחינתי שחזרו לי שם השפלות והתעללויות והכי גרוע - הפקרה והזנחה וחוסר אכפתיות ואטימות אנטי אנושית במצב של פגיעות והזדקקות הכי חסרת אונים עד שאפילו את צלם האנוש שלך אתה כבר לא מרגיש מרוב השפלה, עקב ההפקרה הזאת - החוסר מענה מול קריאה לעזרה אז אודי. סליחה על הרוע. אבל שאני נזכרת בזה בא לי שכל הפסיכולוגים ישרפו באש הגהנום.. ועכשיו נוותר רגע על הדרמה - אתה שואל אותי אם נשארתי לדבר על תחושות ההשפלה או ברחתי... אודי תבין- החוויה הכי חזקה שם הייתה שהיא צריכה לקחת אחריות. לא אני. היא צריכה לקחת אחריות על האנושיות. על עצם האנושיות. ולהביא אותה אליי. לבוא לקראתי. לא אני. את זה היא לא עשתה. האחריות הוטלה עליי. האחריות להגיע לפגישות למשל. גם אחרי ובעת השחזור. ועם האחריות שנחוותה כהפקרה משפילה באה ה'רצחנות'. כי להטיל אחריות עליי שם על מה שאני מרגישה ועל הפעולה בזמן שהיא לא מתערבת, לא מתגייסת, נחווה כמו הפקרה ומעילה באחריות האנושית של עצמה כלפיי. ובעצם ניסו אחכ להראות לי את העצמי שלי שם. שזאת בחירה שלי. שאני זאת שיכולתי לקום וללכת בכל שלב. שאני זאת עם התגובות הרגשיות.. הכל אני. היא כלום. היא הייתה המסך שהוצאתי עליו את כל ההשלכות האלה. וזהו. ככה דחפו לי את הפרשנות של פסיכולוגים וההסתכלות של פסיכולוגים וההבנות של פסיכולוגים... יופי השכל שלי מאוד מודה לכם על החכמה הזאת. בטח אמא שלי המקורית השאירה אותי לבד מוזנחת בעריסה... אבל מה עם הרגש? ברגש אני עדיין לא מסוגלת להקשר לבני המין השני ולהיות באינטימיות ואהבה. החוויה של מה ששחזרתי בטיפול רדפה אותי כמה שנים , שלא לדבר על הביזוי הנרקיסיסטי שהפסיכולוגית הזאת העבירה אותי. אחכ קראתי במקום אחר שהכל בשביל לעשות ספרציה.. איך אפשר להשאר במקום שמשפיל אותך? מתי שלא רציתי לבוא היא אמרה לי שהיא חושבת שאני צריכה לבוא ומתי שכן רציתי ללכת היא הפנתה לי עורף. היא התעקשה לא להיות דמות טובה. היא התעקשה להיות מתסכלת. אנסי תסכולים אתם. אבל אתם מצדיקים את זה בטענה שככה זה במציאות- היא מלאה תסכולים וצריך ללמוד להתמודד איתם.. אישיות חזקה ובוגרת צריכה להיות מסוגלת לשאת תסכול. לצמוח מזה. שיהיה. 'מציאות', דרישות המציאות.. לבנות אגו.. פאקינג וואטאבר. לי בא ללמוד איך להרגיש אהבה ברגש ולהזדיין בגוף. רצוי עם מישהו עשיר כדי שאוכל לממן את כל הטיפולים האלה . חה! לעבוד זה לא בשבילי. אנשים שחיים בכלובים של משרות מלאות.. וזה נחשב 'נורמלי'. אנחה. בא לי אהבה. מי יאהב דווקא אותי... ירצה דווקא אותי. ירצה אותי! אותייי! גיל 34... השעון מתקתק. זמן שלא שואל אף אחד.. גם אני כבר לא שואלת. עייפות מתהיות. לפעמים בא לי לקחת סכין ולנעוץ בכל מה/מי שמעצבן. היה כיף אם היה אפשר לחסל ככה גורמים עויינים ולהעיף אותם מהדרך. אבל זה לא אני ככה. דעאש אולי ככה. אצלי עדיין אהבה שמחפשת מענה. לפני כמה ימים דיברתי עם אלוהים והייתה הרגשה שהוא שם. זה מוזר. כי בשחזור בטיפול שזעקתי אליו הוא לא היה. אולי גם אלוהים מאחר להגיע לפעמים. הייתי הכי לבד בלי להיות לבד. בכיתי מאד. ולמחרת קמתי בבוקר. חייכתי. שיהיה.

11/05/2015 | 17:57 | מאת: אביב 11

קודם כל, כל הכבוד על המאמץ לא לכתוב בחופש :) מעריכה מאוד את המאמצים שאת עושה למרות הקושי הסובייקטיבי שלך . וחוץ מזה ממה איך בטיפול החדש שהתחלת ? איך המטפלת ....וכן ממה זה מפחיד פלצות להזדקק האמת שזה גהנום עלי אדמות עד שמרפים ואז האמת שזה כייף ..לדעת שיש על מי לסמוך ושיש למי להתגעגע ..אבל זה תהליך ארוך ...

11/05/2015 | 21:58 | מאת: .במבי פצוע..

אביב, מזדהה עם דברייך.. כשמרפים מרגישים רוגע, נינוחות, שקט ושלווה. במבי.

הי מימה, האחריות להשתמש בטיפול היא על המטופל. המטפל לא יכול לעשות את זה עבורו. ובאמת, אם את רוצה להימנע מתסכולים - זה רק ליד אלוהים, וגם זה רק בפנטזיה. אודי

11/05/2015 | 00:21 | מאת: עפרה

אין לי כח להתבכיינות יותר. לא רוצה לשמוע את עצמי מתלוננת, מקטרת, מבכה את הגורל האכזר... לא מוכנה לזה יותר. אני בן אדם מבוגר, וכשיר לקבלת החלטות. ברגע שאני עושה משהו, זה נובע מהחלטה, או מהחלטה שלא להחליט, שגם היא החלטה. וברגע שאני זאת שהחליטה – אין לי שום זכות להתלונן. (אבל תוך כדי שאני כותבת, אני פתאום מבינה שגם מהלקאה עצמית די נמאס לי...)

הי עפרה, מה ההבדל בין התבכיינות להלקאה עצמית? זה נשמע לי אותה הגברת... אודי

11/05/2015 | 00:16 | מאת: אריאל

איך נפטרים מדימוי עצמי נמוך? יש כללי אצבע לעניין עד שמגיעים לטיפול?

שלום אריאל, לא מזמן התבקשתי ע"י "דוקטורס" לכתוב כתבה בנושא. חפש באתר את הצירוף "בטחון עצמי". אודי

10/05/2015 | 19:30 | מאת: הילה

היי אביב מה שלומך? רוצה לאמר לך שאני נפעמת ומתפעלת ואפילו מעט מקנאה(רגש פחות מדובר.....) ביכולת שלך להיות רגישה אמפתית ומכילה עבורי ועבור כמעט כל אחת כאן..... איך את מוצאת את המילים הנכונות לאמר.... אני כל כך הרבה פעמים קוראת בנות שכותבות ורוצה לאמר ולהגיב מרגישה הזדהות ואכפתיות ורצון לתמוך..... ולא ממש מוצאת את המילים הנכונות לאמר.... לפעמים מפחדת שאשמע תוקפנית.... או שלא הובן נכון.... שהמסר לא יעבור.... שהדברים יקטינו את המצוקה.... 'Ever'..... תשמרי גם על עצמך, לא פחות משאת נפלאה פה לכולם/ן,בסדר? שלך, הילה

11/05/2015 | 08:51 | מאת: אביב 11

הילה , לא תמיד אני יודעת ולפעמים אני נופלת לתוך המקום שחושב שהוא יודע וזה הכי נורא . מנסה תמיד לקרוא בן השורות ולראות את האדם וכן זה די מפחיד אולי לפגוע. את יודעת אני בטוחה שתיכתבי וזה יהיה נכון סומכת עלייך. לא כל כך חשוב המה חשוב האיך ועצם זה שאת אומרת לשני אני רואה אותך. את מאוד חשובה כאן בפורום, יש לך את הרגישות הנכונה ואת חכמה וכשאת כותבת אני חושבת שלא רק אני כולנו ניתרמות מזה. בקשר למה שכתבת למטה האמת שבהתחלה רציתי לכתוב לך בדיוק כמו אודי, אם יפריע לך פשוט תיפתחי את זה תגידי לעוסיות לפני שאת רוצה לפתוח את זה. והכי חשוב תהיי את לטוב ולרע כמו שאת לכולם יש דפוסים דפוקים אמיץ מי שעובד עליהם לשפר אותם . בהצלחה

11/05/2015 | 21:52 | מאת: רוני

מצטרפת לדברים של הילה ומוסיפה תודות גם ממני..

10/05/2015 | 17:27 | מאת: מיכ

צריכה הבהרה: הבלבול בגלל המטפלת? ממש לא!!! החיבוק איתה חיזק אותי ומחזיק אותי כל השבוע..לדעת שהיא פה בשבילי ולא עוזבת...למה התכוונת בדיוק זה??? אני מבולבלת בגללו...בין טוב לרע..אצלו......למה זה הופך אותי? אותו? המגע לא מבלבל אותי.... אתה חושב שזה רע שהיא הסכימה לחיבוק? אז איזה מטפלת זאת? היא מטפלת קלינית מוסמכת... בסדר? לא הייתי הולכת למישהי לא מקצועית מבין???? בררתי הכל לפני שהתחלתי..... ואל תהרוס לי את הטוב שלה לפחות... :(

11/05/2015 | 07:09 | מאת: mika

הבעיה היא לא חיבוק, או מייל, או טלפון בין הפגישות. זה עניין של גבולות וכנראה עבורכן חיבוק זה בסדר ונמצא בגבולות שמתאימים לכן. מעולה, תהני מהקרבה הזו! נראה לי לגיטימי ומבורך.

11/05/2015 | 21:19 | מאת: מיכ

יש בך חלקים שמאוד דומים לשלי ונוגעים במקומות לא קלים....וכן נהנת מהקרבה :)

11/05/2015 | 09:05 | מאת: אביב 11

וואוו חמודה מרגישה את הלחץ והבהלה עד כאן מעבר למקלדת ישר לתוך הבטן . המטפלת שלך מקסימה וטובה ויודעת מה נכון עבורך . גם אנחנו מתחבקות בסוף הפגישה . כתבתי לך פעם זה היה תהליך אני לא ביקשתי מן הסתם היה בי חלק שהיה זקוק. בכל זאת זה היה מפחיד ולא זה לא מבלבל וזה מחזיק וזה נהדר. מה שמבלבל יקרה זה המגע האסור הפוגע הלא נכון של אבא לעומת אבא טוב מבין מכיל ועוד ..הבלבול הזה בן טוב לרע אצל אבא צריך להאמר ולטפל בפגישה כן זה לא פשוט . אורי תסלח לי - אורי זה דוגמא למישהו נורמטיבי הוא כועס וכואב את המעשים של עמליה , זה לא מוריד מהגעגוע מאהבה ומהרצון להבין. בכולנו יש רע וטוב הפגיעה הזו עשתה לנו בלבול בהכלה של שנהם יחד . אבל ככה זה בחיים .

11/05/2015 | 21:22 | מאת: מיכ

את קוראת ומבינה אותי בין המילים...את מבינה את התחושות....את ממש יודעת לכתוב ולפרש אותי נכון שזה מדהים אותי. את אדם חזק!! יש בך עוצמות...תודה לך. מחבקת אם מתאים :)

11/05/2015 | 21:58 | מאת: מיכ

פסיכולוגית קלינית מומחית...תואר ראשון ושני מאוניברסיטה מכובדת סיימה בהצטיינות.. עובדת במקומות מכובדים שאיני יכולה לכתוב.. מאוד מוערכת.הרבה שנות וותק...והבטיחה שיש לה נסיון עם נפגעות. .סתם בגלל הבלאגן קראתי שוב באינטרנט...עד כמה היא טובה..אוףףף מעורער לי...יש לך ספק במקצועיות שלה????

הי מיכל, הבלבול בגלל המגע הלא נכון בעברך. אם היום זה ברור לך ונכון לך וטוב לך - זה מצוין. ותודה שסימנת לי באילו מקומות את מתערערת. אשתדל שלא לעסוק או להגיב בנושא זה יותר. זה לא מתאים לכאן אלא לטיפול. אודי

10/05/2015 | 17:26 | מאת: רחל רחל

עזרו לי להחליט, אבל אני החלטתי. אני בטיפול. עם גבולות חדשים. התחייבתי לארבעה חודשים. וכשיגיע הזמן, נדון שוב במה עושים הלאה. רחל.

11/05/2015 | 07:03 | מאת: mika

איזו מלכה את :-)

11/05/2015 | 09:07 | מאת: אביב 11

עכשיו שאת מחוייבת מאמינה שזה יעבוד , כל הכבוד לכם

הי רחל, כל הכבוד על ההחלטה האמיצה. בהצלחה! אודי

10/05/2015 | 17:11 | מאת: אביב 11

היה חשוב ואפילו מאוד ההמשך שכתבתי ..כי לא רציתי לפתוח אחר. כנראה שצריכה ללמוד לחיות אם החוסר ניראות הזה. אם תוכל כבר מחר בכל זאת לראות ..צריכה כוחות כל כך פוחדת מהצעד הזה.

הי אביב, את מלאה בכוחות וכולנו עומדים מאחורייך מלאי השתאות. את תצליחי. אודי

10/05/2015 | 16:54 | מאת: אביב 11

בנות יקרות כותבת לשתיכן יחד. האמת שזה לוקח ממני המון כוחות לכתוב לכן כי זה תמיד מציב לי מראה מול העיניים. מיכל, הגבתי לך למטה ומיקה את מוזמנת גם לראות. שתיכן מגמדות את הפגיעה שלכן את הנזק שלכן מול אחרות ..מול מי? למה? בואו לרגע ניקח אותי, כן הפגיעה שלי ארוכת שנים כן מעורבים בה הרבה אנשים כן תוצאות הפגיעה נוראיות אז מה???????????? לרגע אפילו לא לשנייה זה לא מפחית מהכאב שלכן מהסבל מהפגיעה שנפגעתן. הדבר היחידי שאולי יש לכן פחות נזקים נהדר , תשמחו את זה ותטפלו בעצמכן להחלים ..מותר לכן מגיע לכן ... אני אתן לכן דוגמא שעולה לי לראש ..ילד שטובע ,כן קלינית זה משנה אם הוא היה שם דקה או שעה . אבל רגשית , האם הוא מרגיש פחות חרד פחות מבוהל פחות לבד . האם כשהוא מבין שמי שגרם לו לטביעה היה אבא או אח או קרוב אחר קל לא להתמודד עם זה ..האם אז זה משנה כמה זמן? איך? לא הוא יכעס הוא יפגע הוא ירגיש מתוסכל . מיקה יקרה את באה ממגזר אחר אני יכולה רק להניח שהסוד הזה "הקטן" כמו שאת מנסה להגדיר אותו היה נורא. מאמינה שהאמנת שתקבלי עונש איום שאת ילדה רעה שזה בגללך ועוד ... אז מה זה משנה איזה סוד . סוד זה סוד והקושי מולו הוא אותו קושי . מיכל את חוזרת ומקטינה את הנזק את המצב חוזרת ואומרת שאת רצית ...מה רצית????????? חיבוק של אבא, מגע של אבא.. כן זה טבעי ראבק סביר להניח שגם אני רציתי כל כחיי זכרתי אותו כהאדם היחידי בכל המשפחה הדפוקה שלי שחיבק. בתמונות אני רואה ההפך הוא שמר מרחק מסתבר שהמגע היה מכוון מטרה . אז מה אני אשמה ?????? מה שאני מנסה להגיד לכן זה אל תעשו השוואות , ניצול שואה הוא ניצול שואה לא חשוב מה ? ואיך? תקבלו את זה שנפגעתן שהנזק הוא נזק . שהייתן צעירות קטנות ותמימות . גם אם היה נעים לכן המגע זה בסדר זה צורך אנושי מגע. אתן לא הייתן אחראיות על הגבולות. פגיעה לא צריכה להיות בכוח , במכות באלימות כדי שהיא תהיי פגיעה . פגיעה היא פגיעה מעצם היותה כזו . תרשו לעצמכן להזדקק , להשען על המטפלת על מי שסובב אתכן , תרשו לעצמכן לחבק אתכן להזכיר לעצמכן כמה חזקות אתן. תתנהגו אליכן כמו שהייתן מתנהגות אלי כי מגיע לכן. מחבקת באהבה ...

11/05/2015 | 06:59 | מאת: מיכ

אביב..כמה כח..כמה עוצמה שיש בך!!ואומץ!!! תודה.

11/05/2015 | 17:39 | מאת: אביב 11

11/05/2015 | 06:59 | מאת: Mika

היי אביב, תודה על התגובה, יש בך משהו מאוד מקבל והדימויים שלך עוזרים לי להפנים את מה שאת כותבת. אני מעריכה אותך ואת התגובות שלך כאן לכולן..יש לך לב רחב ורחום ורגיש.. אני חושבת שלאט לאט אני מתחילה להרגיש את העצב שהמטפלת דיברה עליו. אני ממש מרגישה אותו בגוף..ולא בגלל הפגיעה הפיזית , אלא בגלל התחושה שיש לי לגבי כל מה שמתקשר: חוסר אונים והרבה בדידות והרגשה של לבד.שנים שחשתי כך אני מרגישה כמו ילד שמנסה לחצות כביש , והמכוניות פשוט באות מכל עבר. עם הרעש המנועי שלהן והצפירות הרמות. ואני רק רוצה לחצות כבר ושיחבקו אותי וילטפו לי את השיער.. תודה אביב

11/05/2015 | 17:37 | מאת: אביב 11

זה בסדר להרגיש ככה , רק אל תשכחי את לא חוצה את הכביש לבד . תני לה לתת לך יד ולחצות איתך

11/05/2015 | 07:53 | מאת: מיכ

את מדהימה..כמה כח!!!כמה עוצמה יש בך!!!!! תודה..

10/05/2015 | 16:23 | מאת: רוני

אני בוחרת להרוס. ואז מתבאסת שהכל נהרס.. פיצול כזה.

10/05/2015 | 17:13 | מאת: אביב 11

רוני יותר ממבינה אותך, לאט לאט לומדים לראות את הרגעים האלה ופחות להרוס.

הי רוני, זה פיצול או תחושת אשמה? אודי

10/05/2015 | 11:05 | מאת: מיכ

במה שכתבתי...מצטערת..צריכה הבנה..מרגישה נטע זר :_(((שונה ושאין לי זכות בכלל להתלונן...אוףףף

הי מיכל, וגם זה. אודי

10/05/2015 | 10:52 | מאת: מיכ

נפגשנו היום, קבעתי עוד אחת השבוע..כי קשה כי צריכה כלכך... אודי...אנסה לכוון...אנחנו מתחבקות בסוף כל פגישה, אני לא מבולבלת מזה, זה עושה לי טוב ובזכות החיבוק הזה חיבקתי חברה בפעם הראשונה....כך שעל זה רציתי שתגיב... מילא, אודי...בנות נפגעו מאביהן, הוא הכאיב להם, עשה להם רע וזה בטוח שזה רע....אצלי מבולבל לי...הוא אבא טוב בכל המובנים אבל....נגע, עשה מה שעשה, אהבתי את המגע, רציתי....אוף...זה עושה אותי לנוראית? לא התנתקתי..לא הרחקתי..מפגרת שלא הבנתי :( עכשיו מעבירה את הכעס עליו, חולמת שהורגת אותו... :( זה נורא!! ואחר כך נסגרה הדלת..לא נתן לי להתקרב בכלל בבת אחת....וזהו.... חיפשתי מגע..חלמתי מגע, רציתי :( כלכך קשה......למה???????????? אין ניתוקים, אין פלאשבקים יש רק רצון למגע.......הפעם של אחרים....אבל לא ממש מעיזה ואיתה זה נעים וטוב.....אמא כזאת מקסימה!!!!!! .....זה צורך רע? טוב? מוזר לי הכל מבולבל...שיתוף שמלחיץ אותי אבל......אני עושה מאמצים אדירים להוציא את זה :( תגיד משהו בלי להגיד שאפתור בטיפול ושהמקום שם..זה ברור לי......אבל אפשר להבין???????איך???????

10/05/2015 | 16:38 | מאת: רחל רחל

אני בטוחה שהשיתוף לא היה לך קל...:( לא רוצה לכתוב, כי אולי אבלבל אותך..ולא יודעת אם המילים שלי נכונות... אבל חושבת שאם המטפלת שלך מאפשרת את החיבוק- אז זה נכון לך. פשוט. מעריכה אותך ואת הדרך שעושה, רחל.

10/05/2015 | 17:07 | מאת: מיכ

תודה שכתבת בכל זאת...החיבוק איתה אינו מבלבל כלל, להפך, עוזר לי לקבל את עצמי, שאפשר לחבק והיא מבטיחה שלא תעזוב אותי והנה אנחנו חמש שנים יחד והיא מקיימת...כמעט ולא העזתי להכנס לפורם עכשיו לראות שאודי פרסם, אך אזרתי אומץ ונכנסתי בכל זאת..תודה לך. מקווה שאצלך רגוע כרגע אם את לא ממש כותבת? מ.

הי מיכל, זה בדיוק הבלבול... אותו צריך לנסות ולהבין בטיפול. אודי

11/05/2015 | 03:52 | מאת: רחל רחל

קצת קשה לי לומר אם רגוע יותר או פחות... זה לא קשור לאם ועד כמה כותבת פה... לפעמים שיש פה כל כך הרבה אנשים שלא מכירה, מרגישה שטובעת, שמוצפת מידיי...אז רק רק קוראת ולא מגיבה.. וגם רוצה לתת למקום הזה מקום משמעותי בחיים שלי, כי הוא כבר כזה, אבל מצד שני - לזכור שיש לי טיפול, ולא להוציא פה הכל, ולבוא לשם מרוקנת...(כן, את קוראת נכון..:) חזרתי לטיפול, לפחות לחודשים הקרובים..).. וקראתי את הדברים שלך ונזכרתי בדברים שפעם המטפל שלי אמר לי - שהתמודדות קשה יותר - היא שיש אמביוולנטיות, שמשהו רע- אז הוא פשוט רע, אבל שמשהו רע, ויש ב מצד שני גם את הרצון, 'הנאה' - אז זה יותר קשה. זה יותר מבלבל. וזה אולי (וקטונתי...ואם אני מדברת שטויות, פשוט תמחקי..:), המקום המבלבל בחיים שלך. איך אפשר להיות לא מבולבל????? להיפך, את נורמלית שמרגישה מבולבלת!!!! הכי שבעולם!!!!! אם לא היית מרגישה ככה - אז הייתי חוששת!! ואת יודעת, אני שמחה.. שסוף סוף את מתחברת לרצון למגע, מגע מותאם, מגע נכון לך! וזה הכי טבעי, לפחד, לא להעז, עם כל מה שעברת... במציאות אחרת, אני הייתי רואה אותך ומביאה לך חיבוק גדול, חיבוק ממשי, אמיתי, חיבוק רך, חיבוק מחזיק, עוטף את כל כולך.. חיבוק נעים וטוב.... רחל.

09/05/2015 | 22:40 | מאת: Mika

היי אודי, אחת הבנות כתבה כאן, שהיא מרגישה שלכאורה הפגיעה שלה הייתה פחות "קשה" , ואז קצת לא נעים מהבנות כאן אני גם מרגישה כך אין לי הפרעת אכילה, אני לא פוגעת בעצמי פיזית.. והמטפלת כל הזמן גורמת לי להרגיש שהיא רוצה שאדבר, אבל אני באמת לא מבינה על מה? אין לי יותר מדי מה לספר.. אמנם גדלתי במשפחה שלא היו בה גבולות ברורים, ואולי גם לא מספיק חום והכלה. אבל היו הרבה דברים נפלאים אחרים. והיה משהו עם אחי...הוא חזר בשאלה בגיל צעיר ונהנה להפגין את מיניותו , כאשר החל לגלות אותה אבל הוא בן, אז ההורים שלי לא מצאו לנכון להציב לו גבולות. והיום הוא רוקד במועדונים בחו"ל, יש לו חיי חברה תוססים, והוא נאה ומחוזר נו, כמו המטפלת שלי. אני לא כועסת עליו, וגם לא על ההורים שלי. וגם לא עליי. רק לומדת הרבה איך לא לנהוג עם ילדיי, וגם איך כן... וכשהייתי קטנה בתחילת בית ספר (לא זוכרת ממש מתי) היה מישהו שקראו לו אליאור שהיו לו אופניים גדולות וריח של כדורגל והוא לקח אותי פעם למקלט טיפשה, לא מחפשים חתולים במקלט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ולא היה לי למי לספר הלוואי והילדים שלי ירגישו תמיד בנוח לספר לי דברים ועוד יותר "הלוואי" שלעולם לא יקרה להם חס וחלילה (ולאף ילד אחר) דברים כאלה ולפעמים שאני עם בעלי ביחד, אז אני נזכרת במבט המרוכז והחולמני שהיה לו מתי שהוא עשה את הדבר הזה ומכנסיים קצרים של גברים עם גומי מזכירים לי את הריח שלו ועוד מעט קיץ.. ואני נגעלת מהריח הזה!! ומהגוף הגברי הזה... אבל הכי קשה לי עם השקט! קשה לי עם השקט אני שונאת את השקט הזה!!!!! שבעלי לא מדבר איתי ואז אני מרגישה מנוצלת על אליאור אני כועסת, כי הוא איש רע! וגם על המנהל שהיה לי בעבודה ובעצמי אני בעיקר מתביישת.. טיפשה! ובא לי למחוק את כל מה שכתבתי, ולא לשלוח בכלל את ההודעה אבל זה חשוב לי שכן - אולי כי זה איכשהו יקדם אותי בטיפול כבר לא אכפת לי יותר...

הי מיקה, זה ממש, אבל ממש לא נשמע כמו מישהי שאין לה על מה לדבר... (יותר כמו מישהי שרוצה למחוק...) אודי

10/05/2015 | 17:17 | מאת: מיכ

הי יקירה, טוב שאת כועסת על אליאור וגם על המנהל..ובכלל זה טוב להעביר את הכעס הזה...מבינה כלכך את הבושה..יודעת שאין על מה אבל באמת שזה לא נתפס...את לא טיפשה היית ילדה זכה, תמימה, חמודה כזו שאוהבת חתולים....וכן צריך לומר זאת לעצמנו כל יום, אני מנסה לומר ולא לגמד את הרע...קשה ומובן ...אתך בתחושות..ראי את ההודעות שלי :( מ. ואת יודעת מה? מזל שאת לא פוגעת, גם אני לא וזה טוב...ואיך אומרת אביב? לא להשוות....

10/05/2015 | 17:23 | מאת: רחל רחל

מיקה... מי אומר מה יותר קשה ממה?.. זה לא תחרות של מי קשה יותר... החוויה של האדם, היא החשובה. יכול להיות שמשהו "קטן" יחווה כמשהו נוראי, ומשהו "גדול" יחווה כהרבה פחות ממה שהוא... זה מאוד תלוי מאיפה הגעת, מה עברת בחיים, איך התייחסו לזה, או שלא התייחסו בכלל.. ועוד הרבה...לך לא היה למי לספר. זה קשה, קשה מאוד. ולפעמים זה יכול להיות גרוע יותר ממה שהיה. וזה נראה לי טוב שנזכרת, שנגעלת, שכואבת, אני מרגישה שהרבה פעמים שאני נוגעת בכאב, בידיוק בנקודות - זה עדיין מכאיב, מגעיל, אבל זה פחות גורם לי להיות סוערת.. הרבה שנים נמנעתי מהזיכרונות של הגוף שהתקרב, מהמבט, מהחיוך, מהשיניים - מכל דבר שמזכיר, וכל פעם הייתי מתפרקת יותר ויותר.. אבל שהתחלתי לגעת, לתת לזיכרונות מקום - פעם ועוד פעם, ועוד ועוד שיחה על זה- משהו נרגע. טוב שלא מחקת, טוב ששלחת, טוב שאת פה כותבת, מביעה.. וזה גם יבוא שם...בטיפול. אני מאמינה בך. רחל.

09/05/2015 | 16:53 | מאת: הילה

היי. אני מאתמול תקועה עם משהו וזה תקוע לי כמו עצם בגרון. יש לי משמרת עוד מעט ואני צריכה לפרוק. לכן,אני מקבלת את ההזמנה שלך אודי ושלכם; אביב,מיקה,במבי,נטע ולא זוכרת מי,סורי. בפרט שאני שומרת את המקום הזה בדיוק לרגעים כאלו חסרי מזל.... אני מתנצלת שכותבת כשיש חופש.מקווה שהודעה אחת זה בסדר.(אודי תכתוב אם יש בעיה,בסדר?) זה מורכב.הסיטואציה אבל אני ינסה בכל זאת. אני מצטרפת באיזה עמותה בקבוצת תמיכה עם שתי עובדות סוציאליות מתמכות מתואר שני. לא חייבים להגיע בכל שבוע,זה פתוח. ביום שלישי האחרון הצטרפתי. הייתי אחרי פגישה עם הילדים. נבחר נושא של-שבירת מוסכמות. אני סיפרתי על הילדים שהיה כייף איתם.ושבעבר נלחמתי יותר על המשמורת ושהיום אני נלחמת על הקשר. ראיתי שאחת הבנות מולי עושה פרצוף של חוסר נוחות. עצרתי ושאלתי אותה אם משהו שאמרתי הפריע לה? היא הכחישה אבל אני בכל זאת עצרתי. אחר כך ניסיתי להיות יותר קלילה.... ויותר נינוחה..... ביום שישי האחרון דיברה איתי חברה אחרת ואמרה שיש בנות שזה מפריע להן ושמישהי שהיא לא רצתה לאמר את שמה אמרה שהיא לא תבוא יותר לקבוצה אם ידברו על נושאים כבדים. שאלתי את החברה שלי אם לה זה הפריע? אמרתי לה שזה ממש לא נעים לי שאני לא יודעת במי מדובר ושעוברים מסרים כפולים? ובבקשה תדבר בשם עצמה ומי שרוצה יכולה לדבר איתי..... מה שמפריע לי בעיקר שחלק מהבנות לא כנות איתי. התברר שהם נפגעו מדברים שעשיתי וממש היה צר לי על כך. אני מוכנה ללמוד ולהשתפר אבל אני מבקשת שיכבדו אותי. וזה לא קורה. בשאר השיחה נאמרו אמירות פוגעות מאוד. בינהם אנחנו סובלות שאת איתנו כי המראה שלך לא מספיק טוב..... אחרי הפציעה שלי היה חג העצמאות וביקשתי אם מישהי תוכל לבוא לחגוג איתי? לא כעסתי ולא האשמתי כשזה לא קרה. אבל אותה חברה אמרה שזה גרם לחוסר נוחות.... וכאן אני שואלת את עצמי ואתכן. אני מתחילה לחשוב שאני לא רוצה להיות בחברתן. לא בגלל הביקורת. להיפך. שאין כנות ויש מניפולציות. והרבה צביאות. וזה מפריע לי. מצד שני אין לי כרגע כל כך חברים אחרים. יש אבל מעט...... ואוףףף זה קשה ופוגע. למרות שמנסה לא להיכנס למקום המסכן הזה.... סורי. יצא ארוך. הילה

10/05/2015 | 10:55 | מאת: אביב 11

קוראת אותך וחושבת עלי ..ומבינה שבעצם אין כאן תשובות ברורות כי אני לא מכירה את הסיטואציה ולא את כל התמונה ..מה שכן אני שומעת את התסכול שלך, הפגיעה שלך, רצון להיות בסדר עם כולם (לא בטוחה שאפשרי ) רצון להיות בסדר עם הילה (מבורך) ... אני חושבת שמה שאמרת על הילדים מעיד על התקדמות אדירה על הרבה פחות אגו וחשיבות הילדים תחילה זה נפלא זה אדיר - מן הסתם (אני חושבת שאני יודעת באיזה סוג קבוצה מדובר)כל אחת משהו אחר מטרגר אותה . סו וואט זה סוג הקבוצה. את לא חייבת לאהוב את כולן בגלל שכולן .. ממש לא וגם לא כולן צריכות לאהוב אותך. הילה מנסיון מי שקרבן קשה לה מאוד לראות התקדמות של האחר את לוחמת את מתאמצת נאבקת זה נהדר אל תנמיכי מעוף בגלל אחרים ממש לא .היו לי חברות כאלה בדרך שלא אהבו את זה שאני אופטימית כי אולי לא סבלתי מספיק ..אז הילה הם כבר לא חברות שלי ואני אגלה לך סוד אני ממשיכה להתקדם והן עדין קרבן... לא מתייחסת לאמירות פוגעניות זה מה יש ואת נאבקת על המראה מבחינתי זה סתם עקיצה מתחת לחגורה במקום שקשה לך כדי להרגיש חזק - מכירה שהקרבן הופך לתקפן ... מה שחשוב הקבוצה עוזרת לך ?מקדמת אותך? משרתת את המטרות שלך? ..אולי מיצית תבדקי בטיפול אל תחתכי סתם ...תיראי אם היית אומרת משהו לא בסדר מן הסתם העוסיות היו עוצרות אותך ...ותמשיכי לבוא בטוב וכשקשה ...עדיף כשטוב :)

הי הילה, לא נעים מה שאת עוברת. איני יודע מה מטרת הקבוצה וכיצד היא הוגדרה, אולם נשמע לי בעייתי אופן ההתנהלות הזה. אולי כדאי להעלות את זה כשאלה במפגש הבא? אם מותר ומזמינים לדבר - הרי שלהן מותר להגיד מה הן מרגישות וגם לך מותר. מקווה שהקבוצה תדע גם לשמור עלייך. אודי

10/05/2015 | 17:29 | מאת: הילה

היי אביב את חברה אמיתית. ואת צודקת במה שאמרת וגם אודי עודד אותי לכיוון הזה. אני חושבת כן להגיע לקבוצה מצד אחד,ולהעביר את אותן בנות לרקע..... לא להתעלם מהן אבל לא להתייחס לקורבניות כמו שאמרת..... וגם אודי היקר עודד אותי בכיוון הזה.... באמת זכותי לאמר מה שמרגישה. בשביל זה יש קבוצה,לא? מעניין מה הניחוש שלך לגביי הקבוצה? ערב נעים ורך. הילה

11/05/2015 | 09:45 | מאת: אביב 11

הנה דוגמא לטעות ...רגע אחרי ששלחתי חשבתי לעצמי שבעצם אני לא באמת יודעת יכולה לנחש ויש המון סוגי קבוצות שעולים לי בראש ...זה תשובה לך לשאלה למעלה ...

11/05/2015 | 04:02 | מאת: רחל רחל

את יודעת, ממש כאב לי לקרוא את מה שכתבת.. זאת תחושה נוראית, ובמיוחד המשפט שהן אמרו.. חוצפניות!!!:( (סליחה, אבל ככה מרגישה..:( אבל אני חושבת שדווקא עבודה בקבוצה, אם היא מתנהלת נכון, יכולה לגרום לך להבין ולראות הרבה דברים שלא רואים בטיפול פרטני.... אז זה שווה לדבר ולהביע את הרגשות שלך. ולראות מה קורה.. ממקום פתוח שרוצה להבין... ולראות - האם יש משהו שאת יכולה ללמוד עליו לגבייך? האם יש משהו שאת יכולה לראות על שאר חברי הקבוצה - שאולי בכלל לא שלך, וזה רק בעקבות חלקים שלהם?.. את חכמה, ומה שבטוח - שמהניסיון הזה לדבר ולהביע את הרגשות האמיתיים שלך ומה שחווה בקבוצה - את רק תלמדי. שלך, רחל.

09/05/2015 | 15:41 | מאת: מישהי

שלום. לא מזמן סיימתי טיפול קצר מועד. היה לי מטפל נהדר שעזר לי מאד ובגדול נפטרתי מבעייתי. הבעיה שמטרידה אותי עכשיו היא שדמותו כל הזמן בראשי, מדברת אליו, לפעמים קשה לי כי כבר אין לי למי לספר מה שקורה לי לטובה או לרעה, כל הזמן יש דו שיח... מה היה אומר לי, מה היה עושה, מה אעשה וכו'. האם זה נורמלי? זה די מטריד אותי.

11/05/2015 | 11:29 | מאת: ליאור כהן

לכולנו יש כל הזמן בראש מעין דו שיח פנימי, או "דיבור עצמי" בו אנו מדברים אל עצמנו במחשבה. לעיתים, דמויות משמעותיות לנו נכנסות אף הן כדמות בדו שיח הפנימי הזה. התופעה עצמה נורמלית לחלוטין. יחד עם זה, אם זה מטריד או אם את מרגישה שאת מעוניינת לדבר עם מטפל באופן קבוע יותר כדי לשתף ולחלוק את מה שעובר עלייך, את יכולה ללכת לטיפול בו המוקד יהיה השיתוף במה שעובר עלייך בחיים ולא הבעיה הספציפית אותה הצלחת לפתור.

08/05/2015 | 09:54 | מאת: אלון 11225

שלום, אני מאוד אוהב לצפות באח הגדול, האח הגדול נחשבת על פי רוב לתוכנית רדודה ולא איכותית אולם אני רואה בה משהו אחר, אני רואה בא אפשרות ללמוד על אנשים שונים בסיטואציות שונות, מאוד הייתי רוצה לשמוע דעה של פסיכולוגים על התוכנית. אז בבקשה מי שאינו פסיכולוג שלא ירשום הודעה בתשובה להודעה זו

שלום אלון, אני יכול להגיד שללא קשר לאם אני פסיכולוג או לא - איני צופה בריאליטי כלל. אודי