פורום פסיכולוגיה קלינית

ניראה לי שהוצאתי עליה את המועקה הגדולה שיש לי . הסברתי לה ממה זה נובע ומה אני מרגישה דיברנו על המועקה. (כמו שכתבת לי) הוקל לי ... אני צריכה הפסקה בשביל להחליט מה לעשות ..

מאז ההודעה של אביב...מה קורה למטפל שמחליט שזהו..שנמאס לו. מה ככה סתם? לא מבינה מה היא כבר עשתה. האם אין אחריות לומר לפני יציאה ארוכה מראש שיוצאים להפסקה? האם אינו מחוייב לומר ולנסות ולהסביר למה זה קשה ולעשות תהליך כזה של פרידה אם אין ברירה ולהציע לפחות אלטרנטיבה אחרת? למה שאבטח בה ואספר ובסוף תלך? כל הסיפור לא מובן לי...לא משאירים מישהו ככה ולא משנה מה הסיבה...צריך לדבר לפני שהיא יוצאת לחופש..מה אתה חושב? אני פוחדת ומשליכה על הטיפול שלי כי לך תדע מה ילד יום....במיוחד שעכשיו יש חשיפה..הנה גם אביב במיוחד רצתה להתקדם...למה כשרוצים להתקדם זה קורה??? אוף

כולנו כמטופלים מפחדים מהמקום הזה של נטישה חסרת רגישות . איך באמת זה קורה?

ואני אגיד לך מה שאני תמיד אומרת ... בלי לעשות השוואות!!!!!!!!!!!!!!! תמשיכי לצמוח ולעשות לעצמך טוב מגיע לך מאמינה בך ובה

הי מיכל, ... אני חושבת ששינוי עשוי להיות דבר מפחיד ולעורר את החלקים המתנגדים. נראה לי שעפי"ר הם באים בצמד. סוריקטה

יקירה שלי אין לי מילים... עצוב כל כך שנעתקה לי הנשימה...:// הכי חשוב לי להיות איתך יקירה ברגעים הכה כואבים וכה קשים האלו... זה לא זמן למסקנות וחשבונות נפש זה זמן לחבק את עצמך בכל דרך שתוכלי!!! יקירה שלי!! מאמצת אותך אלייי משום מה יש לי תחושה לגבייך שהדרך למעלה תימצא בזמן הקרוב!!! והכי חשוב את לא לבד, את לא לבד, אני איתך! אודי איתך! החברות כאן איתך! ובוודאי יש עוד אנשים שאיתך תיצמדי לטובים בימים אלו... שולחת יד, או גבעול, או ענן, או כל מה שתבחרי הילה

מבוקש/ אדמיאל קוסמן מבקש מקום שקט עליו תונח הנפש. לכמה רגעים בלבד. מבקש מקום שישמש מדרך לכף הרגל. לכמה רגעים בלבד. מבקש עציץ, עלה, גבעול, או שיח, שלא יקום ויתקפל כשהיא תבוא. לכמה רגעים בלבד. מבקש דבור אחד, נקי, נעים וחם שישמש ספסל מקלט, למישהי, קרובה שלי, ילדה-יונה, נפשי שלי אשר יצאה מן התבה, לכמה רגעים, בשעות הבקר, ולא מצאה מאז מנוח לרגלה. תודה תודה תודה מחבקת אותך חזרה מקווה שלא טילטלתי את העגלה

אם את בסביבה צריכה את המילים החכמות שלך

הי יקירתי, רק עכשיו שבתי וראיתי את ההודעות. התחלתי את היום בשעה ארבע לפנות בוקר, אכתוב בקצרה מה הרגשתי בעיקר כשקראתיך. רעיון. חשבי אם נראה לך. נראה לי שקשה לך מאד כשהזולת משרטט היכן הוא מתחיל והיכן הוא נגמר עבורך ואת מאד מחפשת לקחת שליטה לכאורה על כך ולעשות זאת עבורו. כשמישהו אחר עושה זאת, כמו המטפלת, החוויה מבהילה מאד ויוצרת חרדות, וכך יוצא שהמצב בפועל די יתאים לעולם הפנימי שלך. כאילו כך לא יהא פער. וגם יש לי הרגשה שאת כאילו לוקחת אחריות ואומרת אני גרמתי למה שגרמתי, לכאורה אחריות יתרה, ואיני בטוחה אם את באמת באמת לוקחת את האחריות הזאת עמוק מבפנים, או שרק אומרת לעצמך ולנו כך כמעין סוג של הרגעה או הגנה. למשל, מפני מגע עם הזולת, הבנת נוכחות של זולת, ומתן תוקף לקיומו. זה ככה במחשבה ראשונית. ושוב מניחה שאת יודעת, ועדיין אומר זאת אני, (זה בכל זאת אחרת כשאת אומרת לעצמך או שאת שומעת זאת מבחוץ) צמיחה כואבת מאד מאד. לבינתיים, שלך, סוריקטה והחתולה שקופצת לה כל הזמן על המקלדת.

לא כל כך הבנתי את עניין המתחיל ונגמר נקרא לי מעניין מאוד . לעניין האחריות אני תמיד לוקחת אחריות ומנסה לשנות לא תמיד מצליחה בגלל הפיצול אבל אחריות תמיד תמיד .... את יודעת שנים באו איי לימדו אותי לדבר לחשוב לעשות מאני ולא היא .. אין לי ספק שגם היא טעתה והרבה , אין ספק שהיא הייתה יותר אנושית ופחות מקצועית אבל זה שלה לא שלי . אני חייבת לטפל רק בשלי ...תודה יקרה אל סיעור המוח זה חשוב לי מאוד

ראית ? ראית את ההודעה שאביב כתבה ??? וואאו... אודי :(( קראתי את הודעתה של אביב והרגשתי שהבטן שלי מתכווצת.. וואוו.. ראית ??? ואם גם לאמא צביה יהיה פתאום יותר מדי קשה ?? ואם גם אמא צביה תגיד לי שככה וככה ונראה וכו' ??? וואוו.. אודי ? מי מבטיח לי שאמא צביה לא תתהפך לה ככה מהרגע להרגע ?? אתה יודע אודי ? לפני שנים (לא זוכרת כבר מתי ) הבאתי לה מתנה את עץ האהבה.. שורשים מפותלים כאלו.. באמת אודי השורשים ממש אומנות של הטבע.. היא הניחה אותו בתחילה על החלון , מאחורי הוילון והוא כמעט מת.. ואז, אחרי שאני אמרתי לה (!!!) היא הורידה אותו מהחלון ושמה אותו על השולחן ,הכי קרוב אליה.. כך שיצא שמצד אחד שלה הכי קרוב הציור שציירתי לה (על הקיר) ומצד שני הכי קרוב אליה עץ האהבה שהבאתי לה.. ואודי, היית צריך לראות איך הוא פרח, גדל, נהיה ממש ,אבל ממש גדול, כל כך חי!! נכון היא נסעה לא מזמן לשבוע ? כשחזרנו ונפגשנו ,ראיתי אותו . את עץ האהבה שבעציץ :((( כמעט מת.. אמרתי לה, את אשמה !!! זה בגלל שלא היית.. היתה חסרה לו האנרגיה שלך !!! (אני יודעת שהיא ביררה לגבי התנאים הפיסיים שהוא זקוק ונתנה לו כל הזמן מה שצריך) קשה לי לראות אותו (את העץ כך כשהוא גוסס. :((( וההודעה של אביב... ואם היא תעשה כפי שעשתה המטפלת של אביב ???? כולנו הרי בני אדם ??? עם המוגבלות שלנו.. גם פחדתי . מאוד !!! שקרה לך משהו לא טוב (אחרי שלא הגיעה הודעה הסוגרת של חמישי) אגב, כתבתי לך הודעת המשך שם (בהודעה שכתבתי לך ב 16 לאוגוסט) אודי, אני מלאה בפחדים. פחדים /חרדות של נטישה/מוות/היעלמות :(( אודי :(((

די מתוקה שלי סליחה יקרה אוף אם הייתי יודעת שככה לא הייתי כותבת זה בסדר במבי אמא צבייה שם עבורך וגם המטפלת שלי נמצאת שם עבורי זה משבר אנחנו ניגדל ממנו שתיינו במבי תבטיחי לי שלא תדאגי טוב יקרה תמשיכי להאמין באמא צבייה ובך ...חיבוק

יודעת שאתה לא ממליץ בפורום ובכלל ... חוץ מהפורום מה האפשרויות באמת שהיתנות לאנשים כמוני לתמיכה מחוץ לטיפול יש לי רשת בטחון יש לי מטפלת כשאני במצוקה מטורפת אני פונה אלייה אבל לא יכולה להתלבש על נדיבות ליבה עכשיו לחמישים יום. הפורום זה לא מקום מספיק . סה"ר זה רק בערב מרכז תמיכה אני לא פונה יותר אחרי הפעם האחרונה . האמת אני פוחדת להתחרפן ולהשתגע חמישים יום לבד...ובמיוחד שההמשך לא ברור לא מובן לא ידוע ואני לא מתכוונת לשגת מהעימות עם אמא שלי עוד לפני ראש השנה . אני ממש חסרת כיוון ...מפחדת שלא תישאר לי טיפת אמונה ותקווה מהטיפול הזה ובכלל בכל כך הרבה ימים . אתמול חוויתי הורות כואבת כזאת שלא רוצה לראות ולשמוע אותי היא נטשה אותי זה כבר לא חרדה היא ממש נטשה אותי ..גם אם נילחמתי והיא התעשתה אחרי 4 שעות עדין זאת הייתה נטישה ... אין אני ממשיכה איתה טיפול בלי לדאוג שכל רגע זה יקרה שוב ושוב. אוף אודי זה כל כך לא מגיע לי וגם לה ....החלקים האלה הורסים לי את החיים

אביב, את יודעת, ברגע שאת אומרת שזה כל כך לא מגיע לי, אני שומעת גם את החלק ההוא שחוגג ברשעות ואומר זה כן מגיע לך... וכל האשמה וכו' וכו'... דבר נוסף - יש הרס, אולי אפילו גדול למדי, אבל לא הכל הרוס, לא כל החיים. וגם את זה את יודעת. ועוד מה שרציתי לומר הוא שנראה לי שרובנו יודעים ש - כשנמצאים אי שם מתפלשים בתוך הבור השחור לעתים בלתי אפשרי עבורנו לראות תקווה. והייאוש נראה הכל. להת' סוריקטה

וכשאתה כותב לי אודי, בתחילת התשובה הראשונה, וכתגובה לשאלתי.., "יתכן מאד שאת לא מתאימה". ובסוף התשובה השניה, "זה פלונטר שצריך להתירו בסבלנות בתוך הטיפול..". אני תוהה עם עצמי ומתוך התייחסות לתגובותייך, אז.. האם אני מתאימה לטיפול או לא?? כי הרי זה לא רצוני מה שקורה לי, ואם יש לי בעיה כפי שהגדרת,תלות...קשה מאד וסבוכה שלא מאפשרת יצירת קשר וקבלת עזרה, אבל מנגד,ולדברייך,זה מה שנדרש כדי לפתור אותה, ובתהליך טיפולי ארוך וסבלני, אז איך זה למעשה יכול להתאפשר, אם אתה גם אומר שיתכן מאד שאני בכלל לא מתאימה לטיפול. אני מתקשה להבין את הדברים ומה בעצם אתה אומר. ובעיקר כמובן שזה מייאש גם מאד.כי אם לא מתאימה..., אז למה כן?? האם נידונתי לחיות חיים שכאלה עד סוף ימי?? או האם אתה סבור שטיפול אחר כן יכול לעזור??ובעצם למה, ואם זה לא..., מבולבלת האמת.מקווה שהצלחתי להבהיר את הקושי במענה הנל שקיבלתי.ו אשמח ואודה אודי,על איזושהי הבהרה נוספת.תודה

אודי אני צריכה יד עטיפה מקום הלב שורף מאוד איך היא תמיד אמרה לי יש בך חלק שיודע הכל הגעתי לפגישה זה התחיל מדפים שהיו מונחים ליד הפינה שלי שהלחיצו ונתנו הרגשה מאיימת כששאלתי אותה מה זה היא אמרה אולי תירצי לכתוב...אמרתי לה אואו מה מחכה לי . היא אמרה שיוצאת לחופש עד אחרי ראש השנה בחישוב מהיר הבני שזה בעצם עד אחרי סוכות כי היא לא עובדת בסוכות ולפני יש את כיפור ..יש!!!!!!!! חמישים יום חופש הלכו התכניות על אמא ...ואז היא ממשיכה לגבי מה שהיה ומטיחה בי שאני מתעללת בה ...זהו נסגרו החלונות והמתעללים הגיעו . בשלב שלא יכולתי להכיל קמתי והלכתי היא לא עצרה אותי פגעתי בעצמי וביקשתי לחזור לא רציתי ככה להפרד לחמישים יום קיוויתי האמנתי שהיא בתור מטפלת תרגיע את המצב ותבין שככה אסור לתת לי להשאר חמישים יום .גם אם היא צודקת יהיה לזה זמן אחר כך. אמרתי לה את זה היא אמרה לי מה חשבת שנעבור לסדר היום והמשיכה באותו קו שאני פוגעת בה ומתעללת בה בגלל שבכל פעם שהיא אומרת משהו שהוא בענייה לא נראה לי בעיני טריגרי מרגיש מאיים אני מתנתקת ונעשית בונקר כועס ופוגע (ציניות) ביקשתי ממנה שנעשה הליך לפרדה היא לא סירבה וניסתה כמובן שלא היה מי שישתף פעולה וכל מה שהיא פגשה זה קיר חסום שרק רואה כמה רע הטיפול הזה היה עבורו . כשקמתי ללכת שאלתי זה היא ענתה כנראה ..אמרתי לה שחזרתי כי קיוויתי שיהיה לה אכפת שתלחם יחד איתי היא שתקה החיבוק מן הסתם היה מרחוק והלכתי. התקשרתי שאלתי אותה אם היא רוצה להמשיך טיפול היא ענתה שהיא לא יודעת שנגמרו לה הכוחות. זה שרגע קודם בחדר היא אמרה שזה לא נכון ושפשוט צריך לטפל גם בחלקים האלה וככה היא יודעת. אודי נילחמתי כמה נילמתי שהיא לא תוותר עלי שיש עוד חלקים. היא שלה לי סמס קר וכאוב שנמשיך אחרי החופש והיא תחשוב איך.. זהו נשארתי ככה ללא יד ללא מישהו שתומך בכאב עם מילים כואבות בטרוף גם אם נכונות שאני מתעללת עם הרגשת ויתור ונטישה שברגע שקשה אז זהו זה נגמר . מבינה שגם אם אחזור אפחד להביא את עצמי תמיד זה יישאר שם שהיא ויתרה עלי ורק המלחמה שלי על הטיפול נתנה לזה אולי כמה נשימות חמצן אחרונות. אם היא הייתה מאמינה בו היא לא הייתה מוותרת ... אודי כנראה שגם מכאן אני יהיה חייבת ללכת אחרת ארעיל ואציף את הפורום ..אז ככה שעכשיו אני באמת באמת לבד מי אמר נבואה שמגשימה את עצמה ולא קיבל .... אז אם אפשר אודי שיר או משהו שיהיה איתי לעבור את הימים האלה ..את הניסיון הזה ..את השחזור הכואב הזה עם אבא , להיות בנעליו עם חלקי ולהתעלל באחר לחוות התעללות מהצד השני להרגיש שמוכרחה לרצות להיות שוב הילד ליד החומה שמוכן לעשות הכל אבל הכל רק שלא יעזבו אותו ...והכי כואב שאין בי כעס שמסביבי אומרים כנגדה ואני מבינה אותה ועדין בתוכי מאמינה וסומכת עלייה ומקווה שזה רק רגע כזה של מחלה שיעבור .

וואו..כל כך קשה להרגיש ככה..לצערי אינני מבינה את כל מה שקורה בניכן בגלל החלקיות של המדיה הזו...אבל התחושה שעולה כל כך קשה...האם אמרה ממתי היא בחופש? לא הודיעה מראש? ככה בפגישה אמרה מעכשיו עד אחרי החגים? נשמע מוזר והזוי...לי היא תמיד מודיעה מראש. לא ברגע אחרון...את לא לבד! אנחנו כאן וכל עוד תכתבי אני מאמינה שאודי יפרסם. אודי תמיד שומר אם זה פוגע הןא ידע לעצור. בבקשה אביב המשיכי לשתף אנחנו פה. מחזיקים ידיים ולא נוטשים אף אחד! כנראה היה משהו בפעם האחרונה בניכן שהקשה עליה מאוד...למרות ששוב אינני יכולה לדעת...החזיקי מעמד, אנחנו פה! באמת נשמע מפחיד ומלחיץ..מקווה שיהיה פתרון שלא יגרום לנתק שכזה. הרי היא תכננה דפים...איתך, מיכל

אכן יכולה להבין את המקום שבו את נמצאת כרגע.כואב ביותר עד כדי בלתי נסבל, להשאר כך בתוך ההצמתה הזו שמכווצת את הבטן בעלבון,כעס,פחד,בדידות גדולה,מבוכה,אשמה,עצב ותסכול נוראי.כשהיא גם נוסעת ...,ולא ברור אם ומה יהיה בכלל בהמשך לכשתחזור.באמת סיטואצייה מאד קשה להכלה,מכל כיוו שלה כרגע,ומה שציינת. ובהחלט גם מקומם, שצריך נורא להזהר,להשמר,להתאים תצמך ..., כדי שחלילה המטפל לא ירתע כבר ויוותר עלייך. בעיניי זה די הזוי עד תמוה שזה קורה גם בטיפול, שאמור להיות המקום הכי מאפשר,בטוח מכיל מחזיק ובטח לא מוותר!!וכשמצב כזה קורה(ואני רואה לצערי שלא מעט...), איך אפשר לחוש בטוחים ומוגנים ולתת ביטוי מלא לכל מה שקיים,עולה ומרגיש. כדרישת המטפלים.... ??? זה גם מתגלה כמצב אבסורדי ומעורר קושי וחרדה. בהפוך על הפוך .

נשמע קשה ממש. איתך..

זה הרגשה מאד קשה להפגע גם ממי שאת הכי מצפה שיהיה איתך בתוך הכאב, הקושי והפגיעה.. כואב לי בשבילך אבל אולי זה יהיה לתועלת שניכם הפסק זמן? בכל מקרה אנחנו כאן איתך. תהי חזקה אל תתני לאף אחד לשבור אותך.

לא טובה במילים, אבל רציתי שתדעי שקראתי אותך.. ואני, וכולנו, כאן איתך. חיבוק גדול

את יודעת חשבתי עלייך ביומיים האלה על האומץ והכוחות שלך חשבתי לעצמי שגם אם זה יגמר זה לא סוף העולם וזה אפשרי גם משם לצמוח כמוך... חיבוק

שלום לכולם, אני בת 38, אמא ל-3 ילדים, וכבר שנים רבות סובלת מבעיה שהולכת ומחמירה ומשבשת את חיי לחלוטין. אני פשוט נוהגת לרשום כל דבר, כל דבר, כל דבר!!! מאות על גבי מאות של הערות, הארות, תזכורות, הרבה מהן שטויות, בכל תחום ובכל נושא. דברים שקשורים לגידול הילדים, לבריאות, למערכות יחסים, להופעה חיצונית, למקומות שאליהם הייתי רוצה לנסוע, לדברים שאותם הייתי רוצה לעשות, וכך הלאה בלי סוף. יש לי מיליון פתקים ומחברות ואם חלילה אני שוכחת לרשום משהו אני נכנסת לקיפאון. האובססיה הזו חלה גם על צבירה של ניירת אינסופית (אימיילים, מאמרים, כתבות, פרסומים וכו וכו). זה מעסיק אותי ללא הרף, בבית, בעבודה, בנהיגה, בכל מקום. זה מעיק עליי ומפריע לי לחיות כי זה בא על חשבון דברים אחרים כל כך הרבה יותר חשובים. גם לשוחח עם אנשים אני מתקשה כי הראש שלי כל הזמן עסוק בשינון הדברים שצריך לרשום. זה פגע לי בקריירה, בזוגיות ואף בהורות. כל הכדורים שניסיתי לא עזרו (אנפרניל וכו). האם יש מישהו עם בעיה דומה או מישהו שיש לו רעיון בשבילי? אני באמת כבר עייפה ומותשת :(

הי מיקה.הגבתי לתגובתך אליי כבר לפני יום,יומיים.אבל משומה אני רואה עכשיו שזה לא מופיע. שמחה ששמתי לב, כי רציתי להגיד תודה על התגובה ועל האכפתיות.

למי שיכול ויודע לנצל אותם. למי שבריא. הכל מזל וגורל. תלוי מי הסביבה שמזינה אותך. יש הרבה דברים יפים בחיים. האנשים הם אילו שמקלקלים. הם יפים למי שמתקדם.ולא מזניח ובזבז זמנו לריק. למי שיודע לעדות בחירות מושכלות. למי שחזק ונלחם ולא נותן.שאחרים יהרסו אותו. למי שיודע לתכנן זמן. למי שמטפח את עצמו ואת הסביבה הקרובה. הטבע מקסים. יש מסעדות בתי קפה. חיי תרבות. קניונים. בריכה. אירועים. ועוד. החיים יפים למישמגשים את עצמו ויש לו חיי חברה.

הופ מנסיון אף פעם לא מאוחר ... והחיים יפים כי ילד מחייך ברחוב . כי קשיש יושב על ספסל ומחייך לעצמו כי בגינה הציבורית יש קולות ילדים ולא חשוב של מי . כי יש מוזיקה . כי קמתי בבוקר . כי יש לי קורת גג ...ויש עוד מליוני סיבות ורגעים ותאמיני לי הופ לראות שהחיים יפים זה רק עניין של בחירה. תבחרי בטוב ותזכי לראות אותו...

אני לא התכוונתי שאדם יהיה פאסיבי. אלא שלא הכל בשליטה שלו. אדם יכול לתכנן ואלוהים יכול לשבת ולצחוק עליו. לפעמים הבחירות של האדם הם מוטעות והן קובעות את גורלו. מחלות לרוב לא בוחרים ועוד.

לא מצליחה להכנס לקישור.

תסמני את הכיתוב ותילחצי עליו בסמן ימני זה ייתן לך אפשרות לפתוח בחלון ניפרד . אני שלחתי את השיר של אפרת גוש - אור ואודי שלח לך שיר של אביב גפן - שונא אם לא ניפתח תיכנסי דרך יוטיוב...

אודי קראתי את תשובותייך, והאמת.., קצת ככה נפחדתי.גם מעצם המונח הזה שייחסת מסתבר למה שאני מתארת שקורה לי ובטיפול, "תלות ממאירה" ושהגדרת אותו גם כקשה ובעייתי מאד,ותהיתי אם אכן בוודאות זה מה שיש לי..,? ונידונתי למין מחלה ממארת שכזו עיקשת ובעייתית שהטיפול בה גם קשה וארוך...?, וגם מעצם המחשבה שטיפול לא עשוי להתאים לי. בכלאופן ניסיתי למצוא גם הסבר יותר מפורט מה זה המושג הזה "תלות ממאירה" ולא מצאתי. כתבת על הפרדוכס שבדבר, ואיפושהו מצאתי גם את תשובתך אליי פרדוכסלית משהו.., כי מצד אחד פתחת ואמרת שאולי באמת אני אחת מאלו שהכלי הזה של טיפול לא מתאים לי, ולסיום ציינת שזה דורש עבודה סבלנית בטיפול. בכלאופן גם מרגישה שנחשפתי.מדיי. שיתפתי מדיי. אולי גם מעבר למקובל פה ובאופן בו תיארתי את הדברים. ?? אולי גם ..,סוג של מעלתי באמון שאמור להיות שמור רק לחדר. ?? לא יודעת, אבל מרגישה חשופה מדיי. פגיעה יותר. ואולי גם קצת מבואסת\מאוכזבת\לבד..., מהעובדה שיש מצב שגם לטיפול אני לא מתאימה..., ?? ובהפוך על הפוך כל אלו הרי אמורים להיות מדוברים בטיפול. אז.., אכן מצב\הרגשה לא ברורה ואפילו מפחידה.

כבר החלטתי שאני עוזבת אותה ופתאום היא השתנתה. כן, היא שונה ואחרת. פתאום האנרגיות אחלה... לעזוב? לא לעזוב? לעזוב? מה לעשות? איך אפשר להסביר את זה?

איך נכנסים לקישור? אתה יכול להגיד שאני טיפשה שמבזבזת את הזמן ויורה לעצמי ולמשפחה ברגליים. שאני במקום שקשה לקום כי אני כבר שרופה. מישהו קילל אותי והתקדם על חשבוני.

לא להתקשר אליה סתם. פתאום אני רוצה לדבר איתה עכשיו.. ):

סתם. צריכה. אולי בעצם רוצה. תודה

אני לא בורחת מלדבר עם אמא .אבל בהחלט אני יעשה את זה לא אימפולסיבי. אני אדבר עם המטפלת קודם . למרות שכבר דיברנו על זה המון פעמים ותמיד שללתי . הפעם אני יחשוב מה וכמה.לא יודעת איזה תוצאות יהיה לזה . פוחדת מבאלגן אבל פשוט מוכרחה ... אודי זה צעד חשוב אבל אולי זאת תהייה טעות ???? אולי הכוחות שלי לא יספיקו ...אולי זה יגרום להרס המשפחה . אני שוב בורחת ..מעניין שדווקא בזמן ניתוק וטרוף זה הכי ברור לי וכשאני שם הכל משתנה ... אודי מנוחה נעימה ...

לא מבינה אז לא?,,לא לדבר כי הם לא יעמדו בזה אז עוד פעם אני אשמה

יוואאוון אני בשוק שכתבתי את השם שלי... איך שמת לב לזה???? אודי אתה כל כך שומר עלינו, כמו שחנה כתבה... שכל הטוב שאתה נותן יחזור אליך בחזרה בכמויות!!! אוהבת

מותר לי להגיד שאתה חמוד? אתה ממש דואג לנו. ראיתי שכתבת להילה שהורדת את השם שלה, וישר עלתה לי המחשבה איך אתה שומר עלינו ככ טוב (: שאלת מה שלומי והיה לי נעים לראות את זה, היום, אמנם הפגישה הראשונה שלנו, אחרי הפרידה.. אבל אני בסדר. אתה יודע כתבת שאתה עסוק, ופעם הייתי נעלבת מזה אני חושבת, עכשיו להפך, רק מראה לי כמה אתה אמיתי ושזה בסדר להיות עסוק וגם להיות כאן כשמתאפשר.

יש לי שאלה לגבי מבחנים שהתבקשתי לעשות להערכת תפקודי בהתמודדות עם ADHA. Cognitive testing using a comprehensive instrument such as the WAIS-IV, WJ-III Complete academic achievement testing, for example the WIATIII or Woodcock-Johnson Tests of Achievement מה זה המבחנים האלה?? איפה אפשר לעשות אותם בארץ?? או אם יש מבחנים מקבילים להם בארץ ??

איפה אפשר לעשות אותם ? זה חייב להיות דרך פסיכולוג ?

ואני לא מבינה,למה בפעם האחרונה ועם כל הכעס שהייתי בו והתסכול מכל המצב והאסמסים שכבר לא קורא, הוא לא העלה את עניין הפגישה הנוספת, ואחרי שכבר העלתי את זה שוב אני, בפגישה שלפני. לא מבינה איך כבר לקרוא את הדברים. ואחרי שגם אמרתי שהפסיק את הקריאה אבל מנגד לא נתן פתרון אחר, והוא שאל איזה פתרון??וזה עוד יותר לא מובן לי,ורק מעצבן יותר ושוב סוגר. ואולי אני זאת שבאמת לא ברורה, ולא מבינה, או לא יודעת מה...., בכלמקרה מצד אחד אני מרגישה שעוד פגישה אולי באמת תוכל למתן ולהקל קצת בעומס הרגשי, בפערים בין הפגישות, מנגד אני מאד חוששת מהתלות שרק תגדל, ומזה שרק אקשר יותר ויותר וארצה יותר ויותר. זה מין מצב שאני לא רואה איך בעצם אפשר לצאת ממנו, באופן כללי. מצד אחד הרצון שלא להרגיש תלות נואשת..., ומצד שני זה מה שקורה. אז מה עדיף כן לתגבר פגישות או אולי דווקא לא כדי לא להגביר נזקקות?? אני כבר ככ מבולבלת מהכל. וכמובן יש גם את עניין המחיר. גם ככה זו קריעה מוחלטת. ותכלס..., אני לא באמת יודעת מה רצוי ואם זה אכן הדבר הנכון שיקל ויועיל או רק יכביד יותר. ??? בשורה התחתונה קשה לי נורא עם הפורמט הזה!!! לטענתו, להיות בטיפול ..,לבקש ולרצות עזרה. למה בעצם ??? אודי יש לך אולי איזו מחשבה שתוכל לעזור לי לחשוב מה קורה לי....

"מאחר והכתיבה כאן היא במקום הדיבור שם - זה לא טוב. זה ממשיך את ההתחמקות מלגעת בדברים המהותיים בטיפול." אודי..., כנראה שלא הובנתי נכון.התכוונתי.., שכן עולים גם שם התכנים הללו,גם אם לא הכל כולל את זה שכותבת לפה.(בעבר הרחוק הזכרתי את הפורום, אבל לא נתן לזה מקום...,ולהרגשתי היה נראה לי שלא מתלהב מזה.אבל גם לא היה שיח מעבר). ככ ככ ככ קשה לי החלקיות, ולקבל אותה ככזו, ככ קשה לי הפער בין הפגישות,וממשיכה עדיין לכתוב לו אסמסים (כי הרבה פעמים רק בדיעבד עולים בי הדברים)ומתוך מחשבה שבכלזאת כן קורא(גם אם אמר שלא),ובייחוד שהכמות ירדה משמעותית!! ככ קשה לי כשדברים עולים ואז שוב נעלמים,ושוב לא עולים יותר וביוזמתו,(כמו עם מחשבה על פגישה נוספת),ולאור המצב,זה מאד מכעיס אותי ושוב סוגר אותי.ואחרי שגם אמרתי לו את הכל.אז...??? ובכלל..,כל מיני תגובות\אי תגובות שלו שמכעיסות אותי מתסכלות ומשאירות שוב רק בכעס, וכל זה גם מייצר חסימה מלהצליח בכלל להעזר. ונתקע. ןאני לא יודעת איך לצאת מכל זה. וכל זה מדובר!! אני חוששת שבאמת לא מתאימה לטיפול. לא מצליחה להעזר בכל התנאים האלו ובחד צדדיות הזו והתסכול הגדול גם על זה שהוא ממלא את כולי, לפעמיים אני פוחדת שאתחרפן מרב שזה מלווה אותי בראש כל הזמן כל רגע כל היום.וגם פוחדת שבסוף גם הוא יתאייש מכל המצב הזה, וירגיש שבאמת לא מסוגל לעזור לי כבר(גם אם כרגע לא אומר זאת),וכמו שכבר ציינתי שחוויתי מטפל שאמר זאת ואחרי שבהתחלה התנהג לגמרי הפוך וטען כמה מאמין בי,בנו ובטיפול ובסוף זרק אותי בגסות ובבושת פנים וטען שאני מטעה..,ושאין לו מה לתת לי יותר,שלא אכפת לו יותר ממני, שיש בו הנגדויות וחסימות ועוד כל מיני דברים מלבבים שהיה לו צורך להטיח בי.(ואחכ ובדיעבד גם לציין שזה לא נקרא נטישה. אלא מחשבה טיפולית מקצועית לאור המצב...). המטפל הנוכחי לא כזה,מודע גם לחשש הגדול שלי, אבל עדיין אני חוששת,לאור מה שהיה, ולאור מה שקורה עכשיו.ואולי באמת הוא עצמו גם לא יודע איך ומה ,ואני לא מרגישה בטוחה עם אחיזה ועוגן.וגם את זה אמרתי לו(באימופלסיביות כעוסה),אחכ גם התחרטתי על חלק מהדברים, והרגשתי כמובן גם אשמה שככה מגיבה. הרגשתי כאילו מרגיש נזוף. ואולי גם פגוע ואפילו כועס. אבל..., לא אמר. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות, וביחוד שהכל ככ בללתי נסבל לי. וזה חונק אותי. הכל. ובסופו של דבר אני לגמרי לבד. אבל מטריף אותי קטעים איתו ומולו שרק שוב ושוב מכעיסים מעיקים מתסכלים ושוב סוגרים מלהמליח גם להביא שאר דברים. ואולי לא מתאימה לטיפול שכזה וכמו שציינת בעבר שיש אנשים שהכלי הזה לא מועיל להם. ???

אני לא בסדר בכלל לא בסדר מותר להגיד את זה על עצמי? זה נשמע תבוסתני? מתלונן? לא יודעת... אבל כלום לא בסדר

אודי תשמור על עצמך וסליחה .

אני אוהבת את הכנות שלך

מעלה הודעות ואתה בכלל לא פה וזה מפחיד מאוד

לא אוהבת לנקץ.. בד"כ לא מציפה.. אודי:(( אני טיפ טיפ טי טיפונת מוצפת.. בחמישי בלילה חיכיתי, ראיתי שהפסקת באמצע.. שלא סגרת... בשישי בבוקר, בדקתי, גם בצהריים וגם בהמשך.. זה כל כך לא מאפיין אותך.. לכן אני כבר מתה מדאגה.. אודי, קרה משהו ? אתה בסדר ? אני יודעת שלא ירד מבול, רעידת אדמה, פיגוע , גם לא הודיעו בחדשות על משהו באזור שלך.. אודי, זה קצת עינוי. כל שעה שחולפת שאתה לא עונה משהו זה קצת עינוי. אודי, תענה כבר ,אתה מענה. די, אין לי כבר כוח, נראה לי שאלך לישון. לא מעניין אותי יותר מהפורום הזה.

אודי :((( מצטערת על משפט אחד שכתבתי לך עכשיו בהודעה קודמת , מוחקת את המשפט שאם אתה לא בטוב אני אהרוג אותך.. אין לי מה לומר לך.

.. אני יודעת שאתה בטוב... (??) מתארת לעצמי שהכל בסדר...(??) קצת.. קצת מרגיש כאילו בלי מסגרת.. לא מיסגרת את סוף השבוע... קצת כמו ציור על קנבס שהצבע ממשיך להשפך כי אין ?? אודי, אני יודעת שאתה בסדר.. .. קצת משונה שלא אמרת כלום גם במהלך היום .. משונה... אודי ??? נכון שאתה בטוב ??? משונה.. כאילו בא לי להגיד לך שאם אתה לא בטוב ,אני אהרוג אותך אודי ???

את תגובתך :) הרגשתי גם שיש רצף , רצף של מה שאני כותבת ואתה זוכר, ומחזיק ועונה. גם הרגשתי שיש חיבור ביני לבינך ואמא צביה.. במחשבה שניה, גם ראיתי איך דפוס ההתנהגות שלי פועל "על אוטומט" ברגע שאני אולי /כנראה חווה חרדה נוראית של היעלמות/נטישה (???) תודה איש יקר ואהוב.. שלך-במבי. אגב, גם תגובתך לקטע של ה"להרוג" שכתבי, מאוד מאוד הרגיעה אותי .. אי אפשר להרוג אותך :)))) קראתי את תגובתך שוב ושוב והרגשתי שזה מרגיע אותי.. תודה :))

לא נפרדת לפני שבת לא קבלת אותנו אחרי שבת מקווה מאד שאתה בקו הבריאות מקווה מאד שרק דברים נפלאים מנעו ממך להיכנס שמור על עצמך

אני דואגת לשירה! וגם לנו כאן. הילה

הן רבות היא עושה שטויות מטורפות אי אפשר לעצור אותה רק חהתבייש ולנסות להסביר מול אנשים . רבה מעליבה נחשפת. דפוקה

רוני קבלי גם את זה בהבנה ואהבה אין ברירה אחרת זה חלק מאיתנו חלק פגוע שצריך טיפול והכלה ורוני היא זאת את ומגיע לך רק טוב ..

מה שלומך .איך את מסתדרת ...חושבת עלייך .

אני בסדר.. כרגע מרגישה שהיא רק בחופש אז עוד לא מעכלת שזה לכל הזמן..

ד"ר שלום, אני בחורב בת 31 ובן זוגי בן 32 . אני בדרך כלל בחורה מאוד רגועה עם הסביבה שלי ושמחה. כנ"ל לגביו. הוא לא בחור שמקלל . כשהכרתי אותו הכרתי צד שמוציא מילים לא טובות עליו. שאני מצטערת עליהן . אני יכולה להשתמש בתירוץ כמו שהוא הביא אותי למקום של כעס אבל זה לא מצאים לי . מהר מאוד אני דואגת להתנצל. העניין הוא שהוא אומר מילים לא נעימות עליי , אני נעלבת ונפגעת ואף בוכה . כשאני מבקשת ממנו להבין שנפגעתי ארבע שעות אחרי המקרה הוא טוען שהוא לא זוכר שהוא קילל. זה קורה לנו המון פעמים ולכן אני כל פעם מחדש אני נפרדת ממנו. מה גורם לו להכחיש?

אני כל כך שמחה לראות שניכנסת . משכנעת את עצמי כל הימים שהכל בסדר ששכחת שחשבת להכנס מאוחר יותר ..נופלת למקום של אשמה על העומס והתובענות שלי כאן בזמן האחרון מצטערת כל כך . מעריכה את זה שאתה כאן כל כך ומפחדת שאגזים אתה העוגן היחידי שנותר לי במשך השבוע. הטלטלות עוד כאן בקטן..אבל לפחות יש הגיון שמבין ומצליח לאזן .. אודי אני מתכוונת לעשות את הצעד הזה ולתת לילדה את מה שהיא כל כך צריכה ...מתכוונת לספר לאמא ...מפחדת כל כך מאיך תגיב ומה יקרה אבל יודעת שאני את תפקיד הילד שמחזיק עם האצבע את החומה עוזבת ..מתפללת שהחומה לא תיפול עלי ..יודעת שבגלל זה כל הלחץ והחרדה .. ועוד יש לי לעבור את הפגישה עם המטפלת ויודעת שמחכה לי שיחה לא קלה על כל מה שהיה ורוצה לדחות אותה עד אחרי הביקור אצל אמא ..אבל זאת שוב בריחה . האמת אודי שירה צודקת כל כך על העונש הכפול .. מזכירה לעצמי שיש לי כוחות שאני לא לבד ואת הרע כבר עברתי ..אודי שבוע טוב וחודש הכי טוב שאפשר.

לא ראיתי הודעה על יציאה לסופש.. אודי, אתה בסדר? שבוע טוב

שאני יודעת שהוא כאן. אני נשמטת כל כך. זה מה שאני זוכרצ מפעמים קודמות-התמודדות כשהוא לא פה ונפילה מטורפת כשהוא חוזר. לפעמיםץ חוץ מלהלאות את כל הסביבה שלי, אני מלאה אותי. ואז זה כבר באמת מסובך..

מקווה שאתה בטוב..וסתם ככה נשכח להפרד לפני השבת...כי קורה... מילים חשוכות, מילים אפופות עמימות של מילים מרחפות, מגששות את דרכן ליצאה, נעלמות ומופיעות, רחוקות מלצאת... לא אמצא אף אות, לא אמצא אף מילה, בתוך הכאוס, בתוך המהומה הן משוטטות נמצאות אי שם, מרחפות בחלל האוויר, אך אוויר לא נמצא בתוך החשיכה, רק אובך וסמיכות של חמסין. הראש מאבד את עצמו לדעת, כאבו הולך וגובר, אין איש שיכול לבוא ולגעת כי מיד לבו ידקר... רבות הדרכים להביע, רבות המילים במילון, אך אינן רוצות להפציע, כי באות הן ללא הגיון... בתקווה לשבוע טוב יותר לכלם, מיכל.

שבוע טוב מיכל יקרה וחודש טוב ... ומי ייתן וכל המילים יצאו ותקבלי את השקט המיוחל .. כתבתי לך למטה ואז הייתה הפסקת חשמל מקווה שיעלה ואם לא ..אז כן בתוך בלבול המילים הבנת נכון ...

קורים דברים בחיי... אבל האצבעות כבדות קשה לי לרשום.... אתמול עשיתי משמרת שבת אחרונה ונפרדתי מהדיירים... זה היה לא קל ממש כך... במהלך השבת עשיתי להם קבוצה ודיברנו על הפרידה... הייתי צריכה להיות המבוגר האחראי... אחרי זה הגעתי הביתה וחבר שלי הגיע ניקינו את הבית ביחד. אני סידרתי וטיטאטתי והוא שטף... בבוקר קמתי לבית נקי... איזה כייף... שיהיה שבוע טוב, קליל ובריא!

שמחה כל כך לקרוא ומבינה את האצבעות הכבדות שימשיך כך מגיע לך שקט ושלווה והמון טוב

לך אודי.... אם נעלמת כך פתאום לפני סוף השבוע בלי שתאמר סופשבוע רגוע והודעת על חופשה ואני מוצאת את עצמי מחפשת אותך או ידחעה עליך ומנסנ לנחם את עצמי בכך שממשק הניהול קרס ועוד מפלאי הטכנולוגיה... מקווה שאתה בטוב, הכי בטוב שירה

זה סימן שהוא בריא ובסדר כנראה היה לו עומס יותר מאשר כרגיל

שרץ קדימה ולא מרחם. והטעויות שלי גדולות. שונאת את החיים האילו. שונאת את עצמי והשעון ואת ההורים דלי שדחפו אותי להתחתן. שונאת את ההורות שלי. הלוואי ולא הייתי נולדת בכלל.

הופ בתוך השנאה הזו קצת קשה לי כי מאמינה שמגיע לך קצת יותר. מושיטה לך יד לצאת מהבור הזה של השנאה ולראות קצת את האור https://www.youtube.com/watch?v=7UAnc7lqJjM

שאלת ממה התאכזבתי מהמטפל ככה שאלה בקטנה וזה עשה לי טלטלה וישבתי וכתבתי מגילה בת 4 עמודים, ועכשיו לא יודעת אם כדאי להעלות אותה, אבל טלטול רציני קבלתי!!! ומה הקשר לזאב? הקשר הוא בתוך מה שכתבתי, מיהו הזאב, ואיך זה משפיע עלי.\ מה אתה אומר להעלות את המגילה?

מה את חושבת ...האם זה יחשוף אותך? האם המגילה מקומה בטיפול ... אישית את המגילות שעולות בי כאן אני פשוט מביאה לטיפול ..זה המקום הכי מדוייק .

הי לך.. רוצה לשאול אותך.. את לא בת שבע מפעם ??

אכן זה אימפולסיבי, לא אעלה אותם, אמשיך לכתוב אותם כמו יומן לעצמי, אולי זה יעזור לטלטלה הנוראית שאני נמצאת בה.

זה שכתבתי לפה, ועכשיו שוב.., עוזר לי גם בלא לכתוב לו אסמסים . אז זה בהכרח רע?? והאם לדעתך צריכה להמנע מלכתוב גם אלייך לפורום פה? ובמשהו זה גם מרגיש לי כאילו כמו בוגדת בו, וגם אם כן מעלה אצלו את הדברים שנכתבים.(לא את זה שכותבת לפה). והשאלה אם להכנע לתחושה הזו ולהמנע בגללה? אבל אז, זו שוב אשלייה... בקיצור מבלבל כל הדבר כולו. ומה זה מה.., ובמצב הקיים לדעת גם,מה נכון ורצוי ועדיף כרגע... אז מה אתה מציע לאור הכל? תודה אודי.

לא הכל, אבל הרבה תלוי בך. אני נוהג להגיד ש"גרעין השליטה" אצל המטופל.. דווקא ממנו אני לא שומעת את זה באופן מפורש שכזה. אפילו להיפך, וכל פעם כששואלת , האם הכל תלוי בי...?? הוא עונה שלא. או לעיתים..., בשניינו. ולהרגשתי גרעין השליטה הוא דווקא אצלו. גם אם מרגישה שלא חושף ולא משתף בהרבה מה "תובנות הטיפוליות" כביכול, והשיח הרבה פעמים מרגיש לי כמו "כתב סתרים" שמושתת על שתיקות,אמירות לא בהכרח ברורות, תשובות חלקיות, כותרתיות,מענה כללי וכו. ואני צריכה לפענח את הכוונות, ואותו..., וכמובן שזה מעצבן ורק מרחיק. והרי אם אני לא אשנה, זה פשוט ישאר כך.ולמרות כל הדיבורים, על..., אז מה הטעם גם בלדבר..,ונראה כאילו אנחנו פועלים במקבילים ולא ככלים שלובים. מן הסתם, ומאחר ואני המטופלת שאין לה גם קשרים בעולם, לא זוגיות ולא משפחה משלה, ובגיל כבר מתקדם, אז המסקנה הכמובן מתבקשת..,שהבעייתיות אצלי, ואני הגורם לדברים. וזה משהו שנורא קשה לי איתו, וכשמדובר בקשר איתו ספציפית, ויוצא שזה גם רק חוסם אותי.וכל העמדת תפקידים הזו בייננו,מעצבנת בתגובות שלו כלפיי. אבל זה מן הסתם טיפול. וזה שוב מגיע למקום, שאני לא מסוגלת לזה וככה. זה ככ מתסכל אותי. ולא מצליחה להתמסר לזה באופן הזה.לחלקיות הזו, לתפקידים, לזמן הקצוב והמועט,לחד צדדיות,להאמין במה שעושה וסמוך עליו שה אכן הדבר הנכון וכו וכו..,שלא נדבר שאני לא יכולה לסבול את המבט המגמתי הזה ומהרגע שמתיישבת מולו,כשדרך אגב, לפעמים נראה שמביט אבל לא בהכרח איתי.(וכמובן שלעולם לא אדע, כי הרבה מהתשובות נשארות כשתיקות). ורק יוצאת שוב נורא מתוסכלת מהפגישה האחרונה, וכל ההכבדה הזו מלווה אותי, מערבלת,מעיקה , ואני לבד עם זה, כשעבורו, ועם כל הכבוד והאכפתיות כלפיי...,אני בסופו של דבר עוד פגישת עבודה (מוצלחת יותר או פחות),ויש לו חיים משלו. ולא קשורים אליי. ואני תקועה וכלואה לבד עם הכל ועד לשעה הבאה...,ששוב כעוסה וחסומה.ומרגישה שזה בלתי נסבל. ולא נראה לי שיש לזה פתרון. אכן הייאוש גדול. ואין לי מושג מה לעשות. קשה לי עם, קשה לי בלי, וזה תקוע ומכביד עליי נוסף לכל שאר הדברים שגם בכלל לא משתפת בהם. וכל השיחות, אם כבר, נסובות רק על העניינים האלה. וכשזה המצב, וככה מרגישה, יוצא הרי שלא מתאפשר למשהו אחר לעלות ולהרגיש בנוח ורצון לשתף לדבר להעזר. אז מה הטעם בכל זה לעזאזל?? ואם גם רק משלה תצמי בסופו של דבר. והשנים עוברות..., ולמרות התסכול, זה ממשיך תצמו . ותוהה מה הטעם גם בכלל להעביר תחיים כך ועם כזו בדידות,רייקנות, תסכול, כאבים, והרגשת אשמה פיספוס והחמצה גדולה. ולא מסוגלת לעשות עם כל זה כלום! אולי אני באמת לא בנוייה לטיפול?? וכמובן, ולמרת ההסתייגויות שלו, אני מאד חוששת מהרגע שבו גם הוא יחשוב שכך. וכל הדביורים שאמר..., יתבטלו כלא היו. (וכמו שכבר חוויתי בעבר עם איזה מטפל דפוק, שהותיר אותי בטראוומה גדולה, שמקשה עליי גם מאד בטיפול הנוכחי, כשכל פעם הפחד חוזר).

הי קרן אור, לגבי הרצון שלך לדעת אם יתגעגע אלייך ומה הוא חושב ואם חושב בין הפגישות - נראה לי מאוד טבעי וזה בסדר. מה שלי קצת הפריע זה שכתבת "אני המטופלת שאין לה גם קשרים בעולם, לא זוגיות ולא משפחה משלה, ובגיל כבר מתקדם...והשנים עוברות" - אם את בטיפול שנים, צריכה להיות התקדמות במישור הזה. שהרי טיפול אמור ללמד כיצד לקשור קשרים עם אנשים ולסמוך ולהתקרב. אולי דווקא אם "תניחי את הטיפול" במקומו הטבעי, ותלמדי לקבל את החלקיות הזו , שהמטפל הוא רק מטפל - ויש לו משפחה וילדים וזו עבודתו - אז תתפני רגשית להכיר אנשים חדשים. אני חלילה לא כותבת זאת בנימה שיפוטית..אלא מאכפתיות... בטיפול הקודם שלי האהבה למטפלת שלי, גרמה לי לזנוח קשרים אחרים, היא הפכה להיות לדבר הכי משמעותי בחיי. ואני יודעת שלפנייה אליה בין הפגישות יש קשר לזה... היום, בטיפול הנוכחי, אני והמטפלת עשינו גבולות ברורים..ממש בכתב, כדי לעזור לי לשמור על עצמי ועל הטיפול.אני יכולה לספר לך שיש לי מחברת שבה אני כותבת בין הפגישות או מציירת, ומראה לה בפגישה. היא אפילו כותבת לי מס' מילים כתגובה ואז "יש לי ממנה" למשך השבוע. וכן, יש רגעים קשים, שאני רוצה אותה לידי..אבל דווקא החוסר שלה, מאפשר לי לעזור לעצמי, או לחילופיןלפנות לאנשים אחרים בסביבתי וללמוד להיעזר בהם, וללמוד להכיל את התגובות שלהם כלפיי (שהם לא תמיד אוהדות).. לא יודעת, נסי לבדוק מה עובד בשבילך...

תודה על האכפתיות .

שלום אני פונה אלייך אחרי לבטים קשים מאד. אני חיילת בת 20 , מאז ומתמיד סבלתי מחרדות חרדות קיומיות ויומיומית על כל דבר ועל כל נושא.החיים שלי הם חיים רווים בלחצים גם בבסיס וגם לפני הצבא תמיד היו לי קשיים ולחץ נפשי גבוהה מאד. הלכתי לפסיכולוגית לפני הצבא כדי שתעזור לי עם החרדה בעזרת טכניקות שונות. התנגדתי לכדורים בכל תוקף כשהתגייסתי הפסקתי את הטיפול אצל הפסיכולגית ובצבא לא פגשתי קבן ולא המשכתי את הטיפול. כרגע במצב בנפשי שבו אני נמצאת היום אני לא רואה דרך אחרת לעזור לעצמי מלבד כדורים בגלל שאני לא מצליחה "לעבוד "על עצמי בשום דרך ורק גורם חיצוני שיש לו השפעה מיידית(כדורים)יוכל לעזור לי לפי דעתי כמובן.. הגעתי למצב שאני נושמת נורא שטחי,נושמת כדי להתקיים ככה אני קוראת לזה אבל לא נושמת באמת כמו שצריך.כל הפעולות היומיומית שלי נעשות במהירות הבזק ואני פשוט לא רגועה ורע לי. האם תוכלי להמליץ לי על כדורי הרגעה שהם נטו מרגיעים ולא משבשים את הדעת?כי מזה אני מאד מפחדת. כדורים לא חזקים.משהו שיתן לי שלווה.. תודה רבה

אני כאן מחפשת משהו נקודת אחיזה בין כל המילים כל הבנות האלה שנלחמות יום יום שעה שעה ברע האנושי בעולם האכזר הזה שהותיר בנו סימנים והשאיר אותנו בחיים.כדי להמשיך ולשאת את כל זה? איזה אבסורד... עונש על עונש בלי הפסקה. קשה לי עם כל הרע האנושי הזה. שעות התעללו בגוף שלי ועשו בו דברים איומים כאילו כל החרדות מהרע האנושי התממשו ביום אחד בכמה שעות. לא רוצה לחיות עם הזכרוות האלה יותר עם הגוף שמתכווץ מכאב עם הצעקה שנשמעת בפנים עם כאבי הזכרון של.הגוף זכרון הריח המילים שלהם הצחוק שלהם והרגע שבו התעוררתי לממות של.עצמי. אודי גם אתה עובד כל כך.קשה בגלל כל הרע הזה... המסירות שלך למקום הזה והיכולת שלך לנהל את המודל של טיפול קבוצתי-פרטני-וירטואלי באמת מדהימה. אני רוצה להודות לך מאוד. שירה

שירה זה יעבור תאמיני לי זה הולך ופוחת . קצת קשה להאמין לי אחרי הטרוף שעברתי אבל באמת זה הולך ופוחת . לאט לאט זה יהפוך לזכרונות הרבה פחות חודרניים ...ותיראי את זה כבר עברנו אז לפחות שנהנה ממה שנשאר מהחיים עכשיו זה הכל תלוי בנו. כמו אדם שעבר תאונת דרכים או נולד עם מום מה נגמרו לו החיים.איתך

אודי, אני כאן אתה רואה אותי? מתעוררת משינה טרופה מבקשת אחיזה. הוא אמר אני לא מלווה חולים סופניים ואת רוצה שהטיפול יהיה הוספיס. אני אמרתי שבדרך אליו לא ברור לי למה אני באה ובכל זאת איני מוותרת ונוסעת אליו 3 פעמים בשבוע.

מימה מתגעגעת

מימה זאת מימה ואם יש משהו שיאמר לזכותה זה היושר שלה ..

שוב פה, שוב קצה, שוב קצה קיצוני ובלתי נשלט. דווקא נכנסתי לפה קצת לאחרונה, רפרפתי על השמות, ניסיתי לקרוא קצת, לא הצלחתי. הכל פה חי מידי. אודי, אין לי כח. אין לי שום כח. הכל נגמר, מדרדר, נעלם, ריק. ולי אין כח. לא מצליחה לעשות משהו, או לרצות משהו, או משהו בכלל. הכל כמו הקו הזה, בכותרת של ההודעה שלי, הקו הישר של המוניטור - אחרי שהכל נגמר ואין עוד סיכוי. לא יודעת מה אני רוצה שתגיד, אבל נראה לי שאני רוצה שתגיד משהו... אז, תודה מראש, על זה שתקרא, ועל זה שתגיד, משהו, אולי.

עפרה דווקא חשבתי עלייך ... מצטערת שכל כך קשה . תאפשרי לעצמך להיות כאן לנסות להעזר לנשום להתרומם מעבר לקו ..כמו ציורי האנימציה שקמים ומקבלים נפח ונשימה. את לא חייבת לקרוא אחרות כי זה באמת באמת קשה וחי תני לעצמך מקום . אני כאן עבורך עם יד מושטת ...