פורום פסיכולוגיה קלינית

לפחות אני מנסה...

יקרה בדיוק כל פעם פותחים מה שצף וגם זה בזהירות ובעדינות.זה בדיוק מה שמיכל עושה ומה שאני עושה ...לקח לי כמעט ארבע שנות טיפול לפתוח משהו ...לאט יקרה . ואני איתך מבינה מצטערת שעכשיו קשה הכל בסדר כל אחת והדרך שלך אף אחד לא אומר ששלך לא טובה היא טובה ונכונה לך חיבוק ענק

ארבע שנים? בקטנה!! את יודעת כמה שנים אני כבר רוצה להוציא את הגידול הממאיר ולא יכולה?? מתפרקת לחלוטין. זה לא אשמת המטפל, הבעיה היא שלי, חושבת שאקח אותה אתי לקבר, אולי שם אוכל לעשות סדר בדברים. בינתיים צריכים להעביר את החיים איכשהו

אבל סיפרתי אמרתי ..זה לא ששברתי את סוד השתיקה כי כ ר סיפרתי גם במשפחה . אבל הפעם סיפרתי למי שהיה צריך לדעת . לא הייתי מטכנה להכנס לפרטים זה גם נראה לי מיותר . אבל זה כל כך הטריד אותה מה הוא עשה .. שתי נשים מנותקות מדברות כמו על סרט בטלויזייה... אודי אני לא מרגישה כלום כלום הכל מת בפנים בקונטרול . האמת אודי היא כל כך זקנה שזה פשוט רחמנות עלייה . אודי תהייה איתי זה בטח הכל יצא מחר כשלא יהיה כאן אף אחד.תודה על הליווי והעידוד פשוט תודה

שאתה עמוס מאוד (באופן כללי) וגם אני מתחילה להכביד כאן..מצטערת. אקח משירה של לילי אלן למרות שנוהגים פה מהעברי.. העולם הזה חומרני מאוד, זה הרעיון של השיר, ללגלג עליו... אבל דווקא הפזמון מחבר אותי להרבה מעבר..בעולם הזה :( סליחה על ההכבדה ותודה על תשומת הלב.. I don't know what's right and what's real anymore I don't know how I'm meant to feel anymore When do you think it will all become clear And I'll be taken over by the fear Lily Allen - The Fear כדאי לכם לשמוע את כל השיר...

אולי להגיד לו כבר היום שאני לא רוצה לבוא ברביעי. כי אולי הוא יעזור לי לרצות. לא בטוחה שרוצה לרצות.

לא יודעת אבל יכול להיות שאני חוזרת אחורה.....כלומר כאילו בכלל לא הייתי אצלה כל כך הרבה שעות וימים וכו', הרגשה תבוסתנית משהו. לא נפגשות השבוע וכבר הייתי אמורה להשלים שכשלא נפגשות פגישה אחת זה לא נורא ותמיד נוכל להפגש הרי....(כל פעם היא אומרת כאילו יש את כל הזמן שבעולם אבל זה כבר מעצבן!!) היא כנראה צדקה שדברה על חשיבות של קביעות, אבל בפועל לא יוצא..אחר כך חגים אז בכלל...היא עסוקה מאוד אם לא נפגשות אז פשוט אין לשבועיים :( מבאס. אז ממש מתחשק לי לבטל כבר...לא לנסות לפתוח, לשם מה? שאתבאס כשלא נפגשות קבוע? ובכלל אתה אומר שטוב לפתוח אני תוהה האמנם טוב? כי כבר ניסיתי כמה פעמים וכל פעם מחדש לא הולך...תכננתי יותר פגישות קבלתי פחות כי פתאום לא יכלה :( ובכלל מרגישה שמתקדמת ואז הולכת אחורה בענק.....היא אמרה לי לנסות לקבל שלא כל מה שמתכננים יוצא לפועל, מבינה ובכל זאת לא פייר!!!!!!!! באתי בנכונות לפתוח, לקבל עוד פגישות, קבלתי פחות....היא הציעה חשיפה!!! היא הציעה!!!! מעצבן אותי!!!!!!לא פייר!!!!! עד שסוף סוף הייתי מוכנה עכשיו אני כבר לא רוצה לפתוח כלום...האומץ נעלם ואז שוב אחורה.....הרהורים של כאב על טיפול שכבר ממש לא מצליח לי.....ואולי אין טעם לנסות שוב??

אודי ריגשת אותי עם השיר הזה . אשרייך על מי שאתה ופשוט תודה . כל כך לא מרגישה לבד אפילו שהיא בחופש ... נוסעת כבר מספר שעות לאורכה של המדינה מקצה לקצה מסע ארוך .קצת כמו לידה ,עובר לבד עם עצמו ...אבל כל כך לא לבד.. לא מרגישה כלום יודעת שבפנים הר געש סוער .. קצת נופלת למקום כועס שהיא בחופש ובתוכי יודעת שהיא איתי גם היא לא כאן כמו שאתם איתי בוירטואל ... והכי אודי אני איתי אני מחכה לי בסוף הלידה עם ידיים מושטות ומחבקות מגיע לי .

רציתי לדעת אם יש לאדם פחד ספציפי או פוביה אם ניתן לאדם כזה בנוסף לטיפול התנהגותי-קוגנטיבי טיפול תרופתי נגד אדם עם פחד במה ניתן בטא בלוקר זה לא נחשב לסוג של לרמות את הפחד? כלומר האדם עלול ליצור תלות כלומר מתי שיש לו את הכדור הוא יתגבר על הפחד ומתי שאין לו את הכדור הוא חוזר להיות משותק. לכן רציתי לדעת כיצד טיפול תרופתי עוזר ומה השוני שלו לבין כל סם אחר שמערפל את החושים. כי לי זה נראה כמו לרמות את עצמי בלקיחת כדור.

שלום.. שאלת מה הבעיה אם אני זקוקה לו והוא מאפשר את זה... אני לא יודעת בדיוק איך להסביר לך..אבל נוצרה אצלי מעין תלות דווקא ברופא הזה..נכון שמצאתי לזה הסבר משכנע ובכל זאת .. עובדה הוא עזב לפני חודשיים ואפילו לא קבעתי תור לרופא אחר ..המרפאה האיטרנתית היא פתרון נחמד אבל לא באמת פתרון לחולה מורכבת כמוני.. ועוד חשבתי [ואולי אני טועה] אולי זו הסיבה בעצם שלעולם לא העזתי לפנות לפסיכולוג לשיחה אולי התלות הזו מפחידה אותי עדי כדי כך.. ואולי לא.... תודה על ההקשבה

אבל ברגע שאני נזקקת [ואם מחלות מורכבות] כמו זכיתי הרבה פעמים הרגשתי שאם לא היה את הרופא שיעזור לי לצאת מהלופ שלא נגמר אני לא יצליח לבד.והרבה פעמים המצב הזה מלחיץ ומפחיד. ומכך נוצרת תלות..... לא?

אודי הי, ..למה אתה מתכוון ? לקטע עם הבגד שלה שביקשתי שתיתן ? אמא צביה כבר אמרה לי שבגד שלה ,לא אקבל. אם אני רוצה, היא תאפשר לי לקחת את הוורוד הזה ואחזיר כשהיא תחזור. היא גם הזמינה אותי לכתוב לה מיילים בידיעה שלא יתאפשר לה לקרוא "שם" (וואוו כמה כעס יש לי עליה !!!!) אלא, כשתחזור לארץ ,לפני הפגישה.. עוד מעט אנחנו נפגשות. הכנתי כבר את הכסף במעטפה (אני נוהגת לתת לה במעטפה בתחילת חודש על החודש הקודם, כך שבפגישה ראשונה של החודש עם התשלום אני כבר חייבת על הפגישה הראשונה לתשלום בחודש הבא.. מבין אודי ? אז הכנתי כבר ואני מתכוונת להביא לה היום משתי סיבות : 1. אני חושבת שאני לא רוצה להפגש איתה מחר.. רוצה להתחיל את החופש היום. 2. רוצה להרגיש משוחררת ממנה.. לא חייבת לה כלום. אף לא אגורה אחת. לפני אחת הנסיעות הקודמות שלה היא אפשרה לי לצלם אותה בכדי שיהיו לי ממש תמונות שלה. אמרתי לה שהיא השתנתה קצת והיא אמרה לי שתאפשר לי לצלם אותה שוב מחר, לפני שהיא שוב נוסעת. לא רוצה ולא צריכה !!!! האמת היא שמרגיש לי שאני כבר לא רוצה ולא צריכה ממנה כלום.. אולי רק לשכוח קצת. אולי לשכוח הרבה.. באלי לעזוב את כל השטויות האלו של טיפול/שמיפול.. ולא הבנתי למה התכוונת בתגובה שלך אלי שהכנסתי ככותרת.. אודי, מרגיש לי שאני עוברת התעללות

הי כולם, רציתי להעלות לכאן קישור לסיפור הנפלא (אחד מיני רבים) של דוקטור סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אחד המקסימים, בעיניי. ומתאים, כך נראה לי, לאיזו רוח שנושבת בפורום בימים אלו, בפרט. פנטזיות צנועות כגרניוזיות, אל מול סייגים. https://www.youtube.com/watch?v=xdjB0Kk9V28 שלכם, סוריקטה

תודה סוריקיטה

יש לך עצות איך להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית? האם תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מקביל לפסיכולוגיה קלינית? או שזה סתם פשרה עלובה?תודה מראש

ייקשה עלי לקום מוקדם בבוקר. כאילו שעכשיו לא קשה? אבל אלו החיים - תמיד צריך שיהיה קשה בהם. נכון אודי? אסור להנות בשקט!! אוף!! חלילה שנהנה - צריך לסבול!! אחרת אנחנו לא שווים. או יותר נכון פחותים. אין לי מצב רוח טוב בכלל..נקרעת מהעבודה..עצוב לי.. תותי

שלום, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני 3 חודשים ובחודש האחרון רמת החרדה שלי עלתה משמעותית בגלל 'הצפות' של דברים מהעבר. האם זה נורמלי ? תודה רבה.

למה אתה לא מפרסם את ההודעות שלי לאביב?

כתבתי קודם נאום לאומה, בקשר למיכל, סיפרתי על ילדותי, ועל משחקים מיניים שהיו רווחים אז, אשמח אם לא תעלה את הפוסט, בגלל שהזכרתי שם שמות של אנשים, אנשי אותו מושב יכולים להיחשף, ובמחשבה שניה, חבל היה שכתבתי את מה שכתבתי, תודה לך!!!! אני גם ככה בהתקף חרדה עכשיו, עם רעידות קשות, לא צריכה להוסיף לעצמי עוד חרדות. שוב תודה לך

היום בטיפול הוא אמר שהחרדה שלי היא אמיתית קשה ביותר ומנפצת הכל לרסיסים... זה הגיע למצב שימים שלמים לא עשיתי כלום... מהמיטה לספה חוץ מהטיפול... הבגדים על הריצפה, הבית מפוזר... חוסר אונים מוחלט.... זה לישון עם חרדה ולהרדם רק עם כדורים... להתעורר עם חרדה.... ככה שבוע ימים אודי!!! שבוע!!!!! ולא הייתי מסוגלת לכתוב לך אפילו מה קורה איתי או מה עובר עליי כי לא היו לי מילים הכפיים נתפסות ונהיות אבנים כל כך כבדות ושום דבר לא ניכנס פנימה

אני טובעת לא יכולה לנשום או להכיל את הל בוחרת להרדים את עצמי לכמה ימים סליחה

ענו לי והזדהו איתי וזה מחמם את הלב.... אבל אודי, אני זקוקה ממך למשהו...להבנה או למתן תוקף לדבריי....מבין? שאני לא סתם...מפונקת או בכיינית או מתיילדת....ככה זה כשאת הקטנה במשפחה....היחס הוא כזה....שסתם....וצחוק וציניות, שונאת את זה! ולכן אי אפשר לדבר עם אחותי כי היא אומרת שאני מפונקת....ועוד...חבל, ולכן השאלה האם יתכן שלה לא קרה כלום????? הם מושלמים בעייניה.... :(

תודה יקרה על השיר. את לא לבד אנחנו איתך כאן זה יעבור כמו בפעמים הקודמות ואת כבר יודעת שהיא חוזרת.

מצטרפת..את יודעת שתחזור ואת יכולה תמיד לשים עלים בתיבת הדואר :) וגם לכעוס זה בסדר...זה תרגול נוסף כמו שאודי אומר...

אני יודעת שכוונתך טובה ואת רוצה להיות אמפתית ושארגיש שאני לא לבד אני גם יודעת שזה יעבור. כמו בפעמים הקודמות. אני גם משערת שרובכן כאן לא מבינות מה אני עושה עניין משמונה ימים. כאילו כל כולה שמונה ימים כשאת אביב עכשיו חודש ??? לא נפגשת איתה אחרות נפגשות פעם בשבוע באון קבוע ולמיכל קורה לא אחת שהיא נפגשת אחת לשבועיים. אני זוכרת ומחזיקה בראש וזה משאיר אותי עוד יותר לבד לבד לבד אתן לא יכולות להבין עד כמה שזה מייסר. כן .ממש ממש ייסורים אמיתיים של סכין ומברג שמסתובבים בלב כל הזמן. מה שלא אעשה ואנסה להסיח את הדעת. זה עינוי מתמשך של שנינ אחרי שניה. כולל בלילה. לפעמים מתוך שינה. אז תגידו שאני משוגעת ?? אולי.. ייתכן מאוד שאני ממש ממש ממש משוגעת לא !!! לא אני זו שמשוגעת , זו אמא צביה שמעזה שוב לענות אותי באופן שכזה !!!! פסיכואנליטיקאית מנחה שמתעללת !!!!!! כן.. אני יודעת שמדובר "רק" בשחזורים.. מי צריך את כל השטויות האלו ?? כל כך נמאס לי !!!!!!! תודה אביא על הכוונה והרצון הטוב

תודה לכן על הדאגה, בהתחלה קצת נבהלתי, אבל אחר כך חשבתי והחלטתי להסביר פשוט (התקדמות שלי שאני גאה בה!) אני חושבת שלסנדיי לא הייתה כוונה רעה, פשוט חוסר הבנה מבחוץ למי שלא מכיר נראה שהדברים פשוטים כנראה, אך מקווה שהובנתי כשעניתי לה... אודי, לא עניתי ישר לסנדיי, חשבתי מאיפה זה הגיע..וברור שנבהלתי כמו תמיד..אך הפעם אני גאה בעצמי שחיכיתי והסברתי את עצמי, התקדמות נכון? אתה רואה אותי? את ההבדל מפעם? חשוב לי שגם תראה...ואני חושבת שלא יצרתי את הפצע כמו שהיא ניסחה.....נכון אודי????אני לא סתם מפונקת כמו שנהגו לומר לי......ממש לא!!

אחלה התקדמות יקרה ...ולא מיכלי את לא מפונקת ממש ממש לא .חיבוק

למען הבהר את דברי ראשית אם קשה לך אל תקראי מה שאני כותבת שנית, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לתקוף אותך, להפך, למה לתקוף, רציתי לנסות להבין. נכון שאני לא מכירה את כל ההיסטוריה שלך, קראתי אותך רק בדפיםה אחרונים, אז לכן אולי חסר לי הרבה. כשאנחנו היינו ילדים, בגיאי 4-12 חיינו במין מושב, כשכל המשפחות היו משפחות 'טובות' וכל הילדים היו ילדים 'טובים'. היינו משחקים המון יחד. כמה ילדים ובעיקר שני ילדים, אחד בשם חיימ'קה (כבר לא חי היום!), השניה בשם רוח'לה, אהבו כל משחק להפוך למשחק ביקור אצל רופא. גם אם שיחקנו אבא ואמא, אם הם היו חלק מהמשחק תמיד בסופו של יום הלכו לרופא, כשחיימק'ה הרופא, רוחל'ה האחות, ותמיד ללא יוצא מן הכלל, הדיאגנוזה הייתה שצריכים לקבל זריקה בתחת, ואז חיימקה היה מוריד את התחתונים לאותו חולה, תוקע לו עט על הירך החשופה, ומסביר שריפא את המחלה. אני שנאתי את המשחק עם הרופא, ותמיד סרבתי להשתתף בו, והייתי בורחת, לא איפשרתי להפשיט אותי, רוב הילדים השתתפו, כשמדי פעם אחרים טוענים שהם הרופאים המומחים. זה היה משחק מגעיל, וכאשר נודע להורים על כך, הם אסרו להמשיך ולשחק בו, והודיעו שמי שישחק ברופא יענש קשות. זה לא הפריע להרבה ילדים להמשיך לשחק באותו משחק. לא יודעת עד איזה גיל הם עשו זאת כי באיזה שלב, אנחנו עזבנו את המושב הזה. ומה היום? כולם יספרו שהם עברו הטרדה מינית? כולם יהיו שרוטים בגלל המשחק המטורף הזה? מי ששיחק, שיחק והמשיך הלאה, עד כמה שאני יודעת. סיפור נוסף שידעו לי בידיעה אישית, משפחה 'טובה', אח ואחות משום מה החליטו ללמוד על העניין מאיפה הגיעו ילדים לעולם, ועשו ניסויים האחד לשני, לא חושבת שהגיעו עד כדי קיום יחסים, אבל קרוב מאד, שניהם עשו זאת מרצון, ומתוך סקרנות, ואולי גם מתוך מתירנות יתר של החברה בה הם חיו. האם תחליטו ששניהם חייבם להיות שרוטים מהענין הזה? כמובן שאני לא נותנת שום לגיטימציה למה שעשו הנער והנערה בגילאי 13-15, אבל הם עשו זאת ברצון. מה שאני מנסה לומר, שלצערי הרב, כל מיני משחקים מיניים נעשים, על ידי חברים ועל ידי בני משפחה, ולאו דווקא דרך טראמות, ולפעמים הפרשנות שלנו לדברים יוצרת את הטראומה. דוגמא, אם מישהו ניגש אליך מאחורנית ונותן מכה חזה על הכתף, את בטוחה שמישהו תוקף אותך, אחר כך את מסתובב ורואה שזה צ'אפחה מידיד שלא ראה אותך שנה, ומאושר שנפגשתם, לפתע המכה הופכת למשהו נפלא, זאת אומרת שהפרשנות שלנו לעובדה יש בה כדי ליצור את המשמעות של העבודה. לצערי גילוי עריות בתוך המשפחה, הוא עובדה שקיימת המון, בכל העדות והמגזרים, ואני מדברת על עשיה שלא מתוך כפיה אלא מתוך הסכמה, זה נורא ואיום, זו דבר שחייבים לעקור אותו מהשורש, ועוד לפני הענישה, אזי בחינוך, אבל זה קיים, ודברתי עם המון המון שעברו זאת, והם כועסים על האח, האב אבל לא מעבר לזה, כי הדברים לא נעשו בכפיים או באי רצון. לפעמים זה מתבטא בחוסר רצון שלהם להמשיך בקשר עם אותו בן משפחה, אבל לא לומר לו שלום ולפעמים, פשוט מחליטים למחוק את אותן שנים. אני לא יודעת מה נעשה בתוך הלב שלהם, אבל כלפי חוץ נראה שהם עברו הלאה. אני האחרונה שמזלזלת בשריטות, לי יושב משהו בפנים שאני אפילו לא יכולה להתחיל לדבר ו/או לחשוב עליו מבלי להתמוטט נפשית ופיזית, אז אני האחרונה שאזלזל בטראומות נוראיות ודוקא לכן, אני חושבת, ואני גם נוהגת, שכל דבר שאני יכולה 'להעביר', ולמחות, ולא לייחס לו הלשכות טראומטיות אני עושה זאת, כדי לשרוד! ואני כן מקבלת טיפול, אך כאמור לא טיפול שורש, כי הוא בלתי אפשרי, כמו חולה סרטן שאומרים שאם ינתחו את הגידול הוא ימות, אבל בהחלט טיפול חזק של כל מיני גרורות, כל מיני הפרעות, שאין לי ספק שהם נובעים מתוך השורש הנוראי, שכל מי שניסה לנגוע בו, נכווה. אם את מיכל אומרת שהעניין הציף אותך והפריע לך, והיה צורך לטפל זה עניין אחד, ולא התייחסתי לזה, שאלתי רק אם ההתייחסות היא עקרונית, היינו בגלל שנעשה משהו לא ראוי, את רוצה בתור פרנציפ לפעול כנגד אותה חוויה, למרות שלא הייתה טראומית כשעברת אותה, ואמרתי לך שתקח בחשבון מה שיכול לההרס בדרך. אין במה שאמרתי כדי להמעיט בכל אותן נפגעות, אשר הפגיעה בהם היא בלתי נסלחת ובלתי נשכחת, ואגב זה לא רק בהיבט המיני, ואני כהוכחה, שלא נפגעתי מינית, אך נפגעתי בצורה קשה ביותר. פגיעה בילד היא פגיעה נוראית הם השלכות עתידיות שלא תמיד אפשר לרפא, גם לא בטיפול! רק רציתי שתקחי בחשבון את כל הפרספקטיבה וכותבת לך את זה מי ששרוטה ופוגעה בצורה קשה ביותר, ולכן לא מזלזל בפגיעות של אחרים

כן יקרה הצורך שיהיה טוב כדי לדחוק את הרע אפשר לך לחיות לבנות משפחה ועכשיו משבגרת ואת מסוגלת להתמודד עם הקושי והצד הרע של המשפחה את פותחת. את אמיצה לצאת למסע הזה וכנראה שגם הגיע השעה...מאמינה בך את יכולה ומגיע לך לשפר את אכות חייך וכמו שאני תמיד אומרת לך תרשי לעצמך להיות מטופלת אף אחד לא רוצה כאלה חיים לעצמו

תודה על התשובה לסנדיי, על ההבנה הכל כך חשובה.אוהבת ומחבקת ומלווה אותך בדרכך, שתמצאי שלווה, מיכל

ולא נעים לי ששוב תופסת מקום .אבל השעה מתקרבת מחר בצהריים אני יוצאת למסע שלא יודעת מה יהיה שם עבורי. מפחדת להיות שם לבד .מקווה לטוב לשלווה לרגיעה לפיוס עם עצמי ומשפחתי מקווה שאפשר יהיה להוריד את היד מהחומה ולחבק בה את עצמי ...יודעת שאמא לא יציבה ותלוי ברמת הניתוק שלה אבל לא מוותרת ... אודי יש לך שיר לדרך ...

הי אודי, אני לא פסיכוטית. תודה שאתה דואג לי אולי יש סממנים קצת דומים לפעמים. אני רוצה לספר לך עלי אבל לא יודעת איך לא מצליחה תודה שירה

האם היא מפתחת את הנפש והאינטלגנציה של הילדה?

דכאוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

זה עצוב ...שומעת אותך את הקושי והכאב . יש משהו שיעזור לצאת משם.

בחיים זה באמת דכאון. אבל אם יש תקווה לשינוי זה כבר עושה טוב. יש לך תקווה?

בהחלט יש ימים שיותר קשים לחלקנו..מוכן לשתף? הרי לא ממש הסברת למה....

בעיני אנשים מותר להתעלל בנפש של מישהו אחר..אבל המישהו האחר שהתעללו בנפש - אסור לו להלשין שעשו לו כך והוא תמיד יצטרך להתחבא ולהחביא את זה שעשה לו רע או את הנושא עצמו בכלל. למה? זה נראה לך הגיוני? זה לא בסדר!! אני לא מבינה את זה ולא רוצה להבין את זה. ממש כועסת ועצבנית!! הרי זה שטויות במיץ..ומי שהמציא את זה הוא אידיוט ודביל..מטומטמם והזוי. אז למה אנשים מקשיבים ופועלים ומחנכים לפי זה?! מה? אין להם שכל?? זה מחרפן!!!!!! תותי

אם לזה את מתכוונת... גם אם זה הורה או אח... שלכן,חלום

שלום אודי.. לפני שנה בערך זהיתי שיש לי חרדה ואובססיה ... עבדתי על עצמי לבד עד שכמעט הוסרו לגמרי... בעתוי שבו החרדה היית מופיעה, איננה עוד כלומר אין פעמיות חזקות והזעה ונשימה כבדה מלבד סימפטום אחד שהוא רעד בידיים.... כשאני מתוח קצת השרירים שלי מתכווצים ואז האצבעות הארוכות שלי מתחילות לרקוד באופן לא סדיר... כלומר כשאני מתוח ועליי לאכול מהכפית ... אני מרגיע את עצמי ואז הן משתחררות ואני אוכל כמו שצריך אבל זה דורש מאמץ רב של ריכוז מחשבתי של הרפיה... הרעד שהוא סימפטום הפך להיות סיבה למתח או לחרדה. מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הנקודה הזו? מה הסיבות לכך שהשרירים שלי מתכווצים?

מצד אחד סנדיי צודקת למה לי להתעסק בזה? עבר, נגמר לא קרה כלום וכך התייחסתי לזה הרבה זמן. אבל הגעתי לטיפול כי היה טריגר,הייתי בלחץ נוראי ומצב ממש נורא! אם לא היה כלום והייתי שמחה לא הייתי באה בכלל לטיפול מלכתחילה. אם לא הובנתי אז השמחה היא חיצונית ולא פנימית! גם של משפחתי, כלם כלפי חוץ צריכים להראות שהכל בסדר! אני כזו שרואה דברים בשחור לבן, אז במה שאני כותבת זה נשמע שהכל היה טוב, זה לא נכון...למדתי לעשות רצון האחר ולא רצוני....זה שאני אומרת שרציתי זה את החיבוק והקרבה וזהו! לא מעבר...מובן? ומה שקשה לי זה לא המעשה כי הוא לא גרם לטראומה (למרות שיש משהו שאני עובדת עליו בקשר עם בעלי שקשה לי והבנתי רק אחר כך למה) אלא הניתוק והריחוק אחרכך....ההתעלמות ממני, הנטישה, זה הקושי העיקרי...סמרטוט, השתמש וזרוק...הלוואי שזה היה כל כך פשוט. שנים ניסיתי להקטין להגיד שכלום לא היה...שאני אשמה..עדיין זה כך...אודי, אני לא סתם עוסקת בזה..בוחשת בזה..אבל באמת למה לי? אוףףףף זה רק מקשה יותר, אולי סנדיי צודקת??? האם יהיה יותר טוב אחר כך?

היי מיכל, את לא מתעסקת ב-"זה", את מתעסקת "בך" סנדיי תוחמת את הפגיעה לאותה סיטואציה ספציפית, ואז באמת..מדוע להתעסק בזה? אבל זו לא רק הפגיעה , אלו הפגיעות הקטנות שנלוות אליה ומלוות אותך בחייך מתחת לפניי השטח..תחושת החוסר אונים, החוסר נראות, הבילבול, הפחד לעיתים,תחושות חסך מסויימות, וכן - גם תחושת ההנאה. ובאופן אישי אני חושבת שכל פגיעה מינית, אפילו קלה, יכולה להשפיע באופן מאוד חזק על החיים - גם אצל בחורה נשואה, שלכאורה כבר יצרה קשר, ויש לה ילדים. ובתקווה שבאמת יהיה יותר טוב אח"כ...

כנראה שאת צודקת..החיים מורכבים...גם יחסי הורה ילד מאוד מורכבים, תודה על ההבנה. מיכל

כתבת שלסנדיי יש דר התמודדות שלה שמתאימה לה, לי אין דרך להתמודד אני חלשה מדי לא יכולה לעמוד בצונאמי מתמוטטת לחלוטין לא מהגבורות, מאלו שכאן מסוגלות לעשות אנילזה אין בי טיפת אומץ, יכולת, או דרך להתמודד, הלוואי והייתה לי דרך הדרך היחידה היא פשוט לבנות את חומת סין או ברלין, ולטפל בגרורות האחרות.

מה שווה העבודה כשבסופו של יום אתה לבד? היית מוכן לחיות כך את החיים שלך?

זוגות מתגרשים. בני זוג מתים בדמי ימיהם. ועוד בעיות. אפשר גם להרגיש לבד בזוגיות. בן אדם צריך להלחם על האושר שלו. זה קשה זה לא קל. דיכאון ומרירות משאירים אותו במצב אומלל. בואי תנסי גם את לצאת מהמצב הזה. תבקשי מהיקום בן זוג. תתפללי. תדמייני. תחפשי הזדמנויות. המזל מחכה גם לך.

.. ושוב אמא צביה נוסעת :( כאילו יש לה קוצים בתחת :(( אני כבר לא יכולה איתה יותר.. נפגש רק בראשון,שני, והפעם גם בשלישי וזהו.. מרביעי לא נפגש עד חמישי שאח"כ.. לא מסוגלת יותר. זהו. מרגישה כמו חולת סרטן סופני שלא נשאר לו כוח לעבור שוב את הנסיעה שלה. כן ! מרגיש נטישה !! זה מרגיש כמו סכין ומברג שמסובבים בתוך הלב.. אודי :((( בא לי לבוא אליה איתך ושאתה תסביר לה שזה לא הגיוני לעשות את זה שוב. שאתה תגיד לה שאני לא אעמוד בזה יותר.. שאתה יודע.. תשכנע אותה שזה ממש לא נכון לעשות עכשיו :(( היא שאלה אותי מה אני חושבת שיעזור ? אמרתי לה שתיתן לי בגד שלה , שאחזיק וכשאלך לישון כל לילה אניח על הלחי שלי. אחרי זה אמרתי לה שמה שאני רוצה זה שהיא לא תיסע :(( אודי :(((

אודי אני גם מביאה לשם וגם לוקחת תרופות וגם משתפת אותך אבל לא במקום, אתה מסכים?0

שאני לא אצליח ללכת לשם יותר

אם אני מבינה נכון וזה לטיפול..אז את תצליחי זה רק גל כזה וזה יעבור...

באמת שלא רוצה לפגוע, לא רוצה לדרוך על יבלות, ואת לא חייבת להשיב. אבל אני לא מבינה משהו כנראה עברת איזה אירוע מיני בילדות עם בן משפחה האירוע עצמו לא עשה לך טראומה, להפך היה לך נעים, רצית שימשיך, אז למה עכשיו להתחיל לחפור וליצור מזה טראומה? היה היה, וממשיכים הלאה בחיים. מה זה עוזר לגרד, וליצור פצעים שהם יעשו מוגלה. באיזה שהוא מקום את יוצרת את הפצע עכשיו, ואחר כך רוצה שהוא יגליד! לא באה לסנגר על המבוגר שהתעסק אתך, נכון שהוא לא היה בסדר, אבל המציאות היא שהדבר בשעתו לא גרם לך טראומה, רק עכשיו בחכמה שלאחר מעשה את מבינה שהוא היה מנובל, אז ממה נובע הצורך הגדול לחפור בנושא הזה? את כועסת עליו? את רוצה שהוא ייענש? את כועסת על אמך שלא הייתה מודעת למעשה? לא עדיף לך להמשיך את חייך בטוב ובנעימים. את לבד אומרת שהמשפחה שלך היא משפחה שמחה, ובשעת מעשה גם את היית שמחה ולא בטראומה, אז למה להרוס לעצמך עכשיו את כל המרקם המשפחתי. אני יודעת שהיום נורא אין לנפגעי מין לעלות על בריקדות, אבל תעשי חושבים אמיתי עם עצמך, למי זה יביא תועלת ואיזה? אם היית במצב שבשעת מעשה היית חווה טראומה והיא הייתה מודחקת, וממילא הייתה משפיעה על כל התפקוד שלך, ניחא, את חייבת לנקז את מה שיש בפנים, היית חייבת להשתחרר מהשד הנוראי הזה, אבל על פי הכתיבה שלך זה לא נשמע כך. נורא קל לשבור לנתץ, להרוס. הרבה יותר קשה לבנות אחר כך. הכי קל זה להרוס מערכות משפחתיות, אבל לא תמיד אפשר לתקן כל דבר. שוב, את לא צריכה לקבל את מה שאני אומרת, ואני בכלל לא יודעת הרבה מאד פרטים, רק מה שקראתי אותך כאן ושם.

היי סנדי, ניראלי שאת מדברת ממקום מאוד רציונאלי. חשבת על זה שאולי מיכל נהנתה מזה אולי מתוך מנגנון הגנה של הנפש שלה? פגיעה מינית זו טראומה קשה.. והגיוני שהכל יצוף לה מאוחר יותר.. בדיוק כמו לכולנו..

פגיעה היא תלות תרבות. אילו התרבות שלנו הייתה מתירה גילוי עריות בתוך המשפחה אילו התרבות שלנו הייתה מכירה ביחסים מיניים בתוך המשפחה כל עוד שנעשו ללא אלימות וברצון האם את חושבת שאז מי שחוותה כזו חוויה הייתה חווה טראומה? אני אישית חושבת שגבר שנושא שתי נשים, פוגע אנושות באשתו הראשונה, לדעתי הוא מתעלל בה. מה תגידי על תרבויות שנותנת לזה את הסכמתן, ממסדות את 'הבגידה' של הבעל באשתו? מה תגידי על קהילות שרגילות לחתן את ילדהם בגילאי 13-14 (פעם התימנים) האם כל אשה שם עברה בעצם פגיעה מינית? ההגדרה של פגיעה תלויה בפרשנות של החברה ובפרשנות של האוביקט למה שקרה, ואי אפשר להוציא את זה מהקונטקס של האירוע עצמו, אחרת נחטא לדבר. אילו הורה, היה 'מפנק' ילדה שלו, לא במעשים מיניים, אלא במתנות, בתשומת לב, בהרעפה של דברים טובים, ואחר כך היה מפסיק זאת ללא כל הסבר, ולאחר תקופה מתחיל שוב, והילדה הייתה מבולבלת, ולא יודעת מתי היא טובה מתי היא רעה, מתי היא ראויה להעדפה הטובה, ומתי אינה ראויה, האם את חושבת שהפגיעה בילדה הזו היא פחותה מאשר פגיעה אשר כללה מעשים מיניים 'שעשו לה טוב', הרי מיכל כותבת שמה שהפריע לה זה ההתעלמות אחר כך, הבלבול, חוסר הידע, אז אולי צריכים לעשות הפרדה בין הדברים. ושלא ישמע שאני מסנגרת על מי שמבצע בבתו עבירות מין, לדעתי צריכים לסרס אותו! אבל אנחנו לא דנים בו, אלא בבת

אני חשבתי כמוך....שהכל טוב ויפה ולמה לחפור...... אבל אז קרה משהו שעורר הכל, הזכיר... הייתי מדוכאת מאוד והייתי חייבת טיפול. זה לא היה סתם ארוע חד פעמי..אין לי כח להסביר, הקושי גדול ועצום בלי טראומה של הארוע עצמו ממש אך הוא עורר הדים עצומים בחיי....הלואי שהייתי יכולה להמשיך את חיי בטוב ובנעימים כמו שאת כותבת... זה מורכב מאוד, מה עם הכלה של הורה? מה עם הקשבה לצרכי הילד??? אודי כתב להילה והוא צודק על חשיבות עצומה שיש להורה בהכלה........ את רואה את התמונה הורודה שאני ראיתי ועדיין כנראה מציירת אותה כאן....זאת טעות.....לומדת לאט שהאחריות עליו.....הכאב עליי בכל מקרה אם אתעסק בו ואם לאו.

מצטערת בשביל מיכל שהיתה צריכה להשאר עם השטף מלל התוקפני הזה כל הסופש... ודאי לא התכוונת ובסך הכל רצית לשאול שאלה אבל למה למען השם כל הקישוטים מסביב?

אם את מגדירה את השאלה שלי, כתקיפה, אולי באמת צריכים להתעכב על נושא ההגדרות!!

לא הגבתי לך כי רציתי שמיכל תגיב קודם ...לתת למיכל את המקום. אבל את לא רצינית בשאלה הזו ובכלל להגיד כאן שזה אין נפגעות תקיפה מינית...תראי את הנזקים מסביב. את חושבת שאם למיכל לא הייתה נשארת טראומה היא הייתה פונה לטיפול בכלל. היא הייתה כאן חוץ מהטיפול היא הייתה מתמודדת עם הקשיים שלה. אני חושבת שהשאלה שלך זה הפחד שלך לגעת בדברים . בטיפול כן צריך אומץ רב לגעת לקבל להיות בכל פעם כמה שהנפש יכולה וכן סנדיי זה קשה אבל יותר קשה זה לסחוב את זה בפנים בלי לטפל .

איזו ברירה יש לך..אחד אחד לא במכה במנות קטנות מכירה את האין כסף ובעיקר את הפחד שעוצר ואת האמא שלא מבינה למה לא וכמה את טיפשה ... אין לך ברירות אז נותנת לך יד ויחד נלך ...

לפני שנתיים עשיתי צילום גדול בפה ושילמתי עליו כמה מאות שקלים. אחר כך עשיתי מכבי שלי ושילמתי עליו כסף כדי לקבל הנחה בטיפול ובסוף ביטלתי אותו. לפני שנתיים היו פחות בעיות. עכשיו הכל יותר קשה. ואמא שלי צודקת אבל אני לא ממושמעת. היא דואגת לי מאוד. אבל אני אכזבה של עצמי. אני מתעללת בעצמי. אני זו זאמא גרועה. אני מיואשת מעצמי. הרסתי את החיים שלי והתדמית שלי. למרות שיש לי בעל נהדר וילדים שאני לא רואה אותם באוסף הבעיות שלי. עם זאת אני מצטערת שאמא שלך לא ראתה את היופי שבך. את כזו מקסימה. נשיקות ושבת שלום

בעיות לא צומחות על העץ יש להם שורש לא בהכל את אשמה . מן הסתם יש לנו חלק בדברים שקורים לנו ולאופן התגובה שלנו ועדין תהיי עדינה עם עצמך ...חיבוק

הי אודי, אני פה בעיקר קוראת מתבאסת לכתוב כי התשובות שלך מאכזבות אותי וגם שאתה לא עונה זה מאכזב- מצב בעייתי . חזרתי לטיפול אצלה , לא עוזר במיוחד ותרם לזה שהיא הייתה צריכה לצאת לחופש ואז הכל שוב השתבש, חזרתי ליטול כדורים וחזרה גם תחושת הריקנות של מה אני עושה בחיים האלה. קשה לי להרים את עצמי , אני לא עובדת כי אני לא מסוגלת נפשית וגם פוסלת כל פעילות ואם תקרא לזה דכאון אז זה דכאון מאד ארוך כי הוא נמשך באופן הזה כבר שנתיים. ולא בטיפול אני לא יכולה לדבר על זה כי אני לא אוהבת שחושבים שאני מסכנה אז בטיפול מדברים על נושאים אחרים לגמרי. ואז היא גורמת לי להתאכזב מכך שהיא אמורה להכיר אותי ולהבין איך אני מרגישה ולשאול שאלות מתאימות . אבל היא לא אשמה כי בכל מקרה הייתי אומרת לה שהכל בסדר. על מי אני עובדת? בעיקר על עצמי. נידונו לסבול!

מוקדש אליי ולכל מי שאבא לא יכל לדבר איתה... ישי לוי בורח מהכל וכשאבא לא היה יכול לדבר איתי הייתי אז בורח לתוך חדר שגם ככה לא היה גדול.... איך הייתי מסתתר ובורח מהכל http://youtu.be/vBWnj-Qiaco

אודי חרדה לא אמורה לעבור??? עכשיו זה מתחיל להתפוגג!!! פקינג מיום ראשון אני בחרדה שהשתלטה לי על החיים גם לי לא היה מושג על מה זה..... רק היום בטיפול הצלחתי קצת לדבר גם דרך חלום שחלמתי.... זה סיוט!!! סיוט!! שיתוק מוחלט מסך על הנפש.... בא לי להמשיך לקלל

סליחה על ההצפה.... שיחה איתה עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן שיחה טעונה מאוד.סוף השיחה היא-מה את רוצה ממני אני - שתהיי אמא את מסוגלת היא- לא וסוגרת לי את הטלפון בפנים... אני כל כך בשוק שזה אפילו לא כואב אני סתם מרחמת עלייה.אשה מסכנה שילדה ילדים ולא יודעת להנות מהם ואיתם . עצוב

כמה קשה..האם לכלם היא ככה מתנהגת? האם גם לאחותך? אולי אין לה את היכולת לאהוב? זו היא, עם כל הקושי שבדבר, זה שלה...היא לא מסוגלת כנראה...ואי אפשר להכריח אותה אחרת. לצערנו לא כל אחת יכולה להיות אמא או יודעת איך להעניק לאחר...היא לא יודעת ואין לה את היכולת להעניק....עצוב. מחבקת אותך אם מתאים,מ.

הלוואי ויכולתי פעם להגיד לאמא שלי מה עברתי בחיים...כמה בכיתי,כמה ירקתי דם,התעלפתי והתנתקתי עד שפחות או יותר למדתי לחיות עם המציאות...הלוואי ויכולתי...היא שולחת לי הודעות מלאות נשקות והערכה ואני לא מרגישה כלום,טיפת חום לא עוברת דרך החומה שהעמדתי כדי לשרוד.אני לא רוצה שהיא תהיה אימא כי אני כבר לא יכולה להיות בת.אין לי טיפת אמון,אפילו טיפה אחת קטנה לא נשארה...את גיבורה שניסית וגיבורה שלא איבדת תקווה... באהבה,חלום

אודי ...אתה חושב שזה יהיה נכון לדבר איתה עכשיו בלי המטפלת . מפחדת שהיא תגיב נוראי שאני לא יצליח להכיל לבד .

נפגשתי איתה זה פעם ראשונה הרגשתי שהלב שלי פתוח, הוצאתי דברים שלא אמרתי מעולם. פתאום הזמן טס פחדתי שיגמר. כשהייתי בדלת היא אמרה לי אם את צריכה אותי את מוזמנת להתקשר או לסמס.. הרגשתי עם זה טוב. אני לא לבד. הבנתי מה זה כימיה! ואז חזרתי למטפלת הקבועה..(עוד לא סיימתי איתה) הרגשתי את ההבדל. רציתי לומר לה שאני עוזבת או בואי ניפרד. אבל לא הצלחתי. (כמו שקורה עם הרבה דברים) מרגישה שלא טוב לי.. אני בצומת עם קיר שחור מולי..

אמא זה יותר כואב מהפגיעה אולי כי ללבד לדחייה אני מתחברת יותר אמא שלא רואה שלא אכפת לה אמא שאנשים זרים מעריצים אמא ששנים אני לא קיימת עבורה אמא שאמרה לי שהיא לא סבלה אותי שהייתי קטנה כי בכיתי אמא שבגללה אני לא מעיזה לבכות גם היום אמא אני רוצה אמא אודי אני רוצה אמא וזה אף פעם לא יקרה אף פעם לא תהייה לי אמא שיהיה לה אכפת ממני ... למה הביאו אותי לעולם .. למה בשביל מה ???... אני חושבת ששנים לא ויתרתי על התפקיד כדי שתהייה לי אמא אבל זה לא עוזר בכלל.... אודי למה אי אפשר למחוק פשוט למחוק לא קיים לא כואב... להרגיש זה לא כייף ....אודי אני לא יודעת אם אני שונאת או אוהבת אותה בעיקר אני ממש זקוקה לאמא... בפנטזיה יש לי אמא שאוהבת אותי שדואגת לי ששרה לי שיש לה סבלנות אלי .אמא שמחבקת ולא צועקת כשנוגעים בה ודוחפת שאני יזוז..אמא מלטפת ולא מכה ..אמא כמו באגדות . כלום לא ממלא את הבור הזה כלום מחפשת אמא שתאמץ אותי

http://youtu.be/vx9vpoPotQE אביב אליך ובשבילך

אביב מתוקה, מזדהה ... https://www.youtube.com/watch?v=AhUyoy03fts

הי יקרה. המון זמןלא הייתי פה.והנה חזרתי ויש לזה סיבות טובות... מה אני אגיד לך... אפשר ללמוד לא לשחזר את הגהנום בכל קשר משמעותי שלנו...אפשור ללמוד לקבל אהבה מכל מיני מקורות כולל קשרים קרובים שיש בהם אמון ולא קיר בטון שדרכו לא עובר כלום...גם אפשר למלא את הבור כי הבור זה מקום שבו אנו חסרים לעצמינו וזה מרגיש כמו מחסור עצום באהבה.איכשהו יש דרך לקבל אהבה מהטיפול ומהסביבה ולהבנות,להפנים אהבה וחמלה כלפי עצמינו ולצמוח מתוך התהום הזה.ואז החסר נהיה פחות מטורף ומאכל כל חלקה טובה.אבל... אי אפשר להחליף את אימא. אף אחד לא יכול.וגם למלא את חסרונה.זה לשים אבן גדולה וכבדה מעל הקבר("למה השתמשתי באבן כבדה כל כך בדימוי?"שאלתי את עצמי...כנראה כי אני שונאת שהקבר הזה נפתח וגלים סוערים של אובדן ואבל שותפים את נפשי...)זה לבוא לבית הקברות מידי פעם(וזה קורה הרבה.בכל הזדמנות שהיית רוצה אותה לצידך)לבוא,לשבת על הספסל ליד האבן,לבכות,להתפלל ולהמשיך הלאה.להגיד לך שברבה אנשים מבינים את זה?..לא.מי שלא מכיר את הבורות האלה לא יודע על מה אנחנו מדברות כאן.לכן לרוב,אני בוכה ליד האבן הזה לבד.ככה זה אצלי...פעם ניסיתי לדבר עם חברה טובה.היא אמרה לי שאני צריכה להשקיע בזוגיות...בכיתי אחרי זה עוד יותר.אפשר לחשוב שזוגיות יכולה להיות במקום קשר בין אמא ובת שהוא יסוד העולם בעיני...יש לי חברה שאימא שלה נפתרה לפני הרבה שנים.הפורטרט שלה על הקיר והיא מזכירה אותה כמעט בכל שיחה משמעותית ודמעות בעיניה...את יודעת,באיזשהו מקום אני מקנאה בה...כי אין לי שום פורטרט על הקיר לבכות מולו...רק אלוקים שבשמים...שלפעמים הוא רחוק כל כך שאני אף לא מרגישה גם אותו.ואני לא יכולה לבטא את הכאב שלי ככה בפשטות כי מאז ומעולם אני רק פותחת את הפה ומיד שולחים אותי לטיפול.לרוב איש לא מסוגל להבין על מה אני מדברת...שלא תביני אותי לא נכון,יקרה,אני מאחלת לאימא שלי שנים ארוכות. אני כל כך מזדהה איתך...כל כך מוכר לי המקום הזה... חלום,באהבה.

אווף. אז שוב שבת, והתקשרתי רגע לחברה והיא אמרה לי שהיא תכננה מראש ולא הציעה שאצטרף ואני יודעת שגם אם אשאל זה לא רלוונטי וגם ככה זה לא פתרון לכל השבת. אז אסע ואז אצטער כי לא יהיה לי טוב, אבל מה זה משנה בכל מקום לא יהיה לי טוב.

משלי. בן זוג. ילדים. לא רוצה להיות לבד כל החיים. ותכף החגים ושוב לבד. די. ומישהי שאני מכירה הולכת היום לאיזו הרצאה בנושא שימור פוריות, יופי ועכשיו אני בוכה.. ואל תגיד לי שאני זו שצריכה לפעול, לא רוצה להביא ילדים לבד. נמאס לי כבר, איזה מין חיים אלו. וזה לא מעודד אותי לראות עוד במצבי. ואתה יודע אודי, גם אם אנסה, אשתדל או לא יודעת מה עוד, אף אחד לא מבטיח שזה יקרה ויצליח. העובדה היא שיש כאלו שמתים לבד. אז למה לסבול? למה? מה שווים החיים האלו? הולכת לעבודה, חוזרת ללבד, אז נכון יש קצת אולי חברות, יש קצת משפחה ועדיין זה ככ לבד. ואני יודעת שגם אם תהיה לי משפחה משלי לא הכל יהיה דבש, אבל לפחות לא אהיה לבד בחיים הדפוקים האלה.

http://youtu.be/gg29A5pcUM8 אלייך ובשבילך....:

שוב עצוב לי, מתחילות לי דמעות

היא אמרה בעצמה שצריך שהפגישות יהיו סדירות..ושוב זה לא ממש יוצא. היא לא יכולה בשעה שלנו שבוע הבא ולא מצאנו זמן אז שוב אחכה שבועיים......ניסתה להציע שיחה, אני לא יכולה להסתגר בחדר לשעה בבית עם ילדים ובעל...זה לא לעניין....לא יכולה... בחדר חייכתי כמו תמיד, ככה אני מדברת בקלילות אבל זה לא כזה קליל :( היא ביקשה שאתקשר אליה... (היא אמרה לי את הסיבה והיא ממש מוצדקת שהיא לא יכולה, אוף) מבאס אותי כבר כל הטיפול הזה.....שנהיה גרוע יותר ואני רציתי יותר פגישות וקיבלתי פחות :( אוףףףףףף וכשאמרתי שאין טראומות מיוחדות...התכוונתי לניתוקים ודיסוציצאציה כי לא היה באלימות..דווקא בחביבות ואהבה.....ואוף......ורציתי אתה שומע?????? וכשנפסק ניסיתי שלא יפסיק...ילדה מפגרת....טפשה, כלם אומרות כמה זה רע ולי זה היה טוב.... :( ילדה בת 7.....נשארתי שם....דפוק! ופרסמת בכל זאת אז הנה תפרסם כמה אני טפשה.

http://youtu.be/rGGs-KDjXpI אלייך ובשבילך

יותר מדי זמן.. זה נכון שהיא הסכימה שנדבר פעמיים, ואמרה לי השבוע בטלפון שהיא שמחה לשמוע את קולי (: אבל זה כבר לא אותו דבר. חסר לי המקום שלי

זה באמת המון זמן אבל זה אפשרי סומכת עלייך ..

אודי אני לא יכולה לחשוב שזה נכון שזה שלי .. הוא באמת פגע והכאיב ואני בורחת לא מסוגלת לכאוב לא יכולה לתת לדמעות לרדת לא יכולה לסבול את הבחישה של הכאב בחזה ..לא יכולה לסבול כאב . בורחת להשלכה עלייה קמתי שוב כועסת ופגועה בהרגשת נטישה ענקית .עברתי שבוע יש עוד ארבעה במקרה הטוב . נאחזת במחשבה שזה לא שלי שהפגיעה לא הייתה שאני שקרנית שלי לא קרה כלום ...זה לא אנושי.. לא מצליחה להבין למה אם זה נכון אז למה מה עשיתי שמגיע לי ככה ...חייבת תשובות להגיון ואלו שאלות שאין עלהן תשובות פשוט אין ... אודי בבקשה תשאיר לי משהו מנחם לכאב הזה...

הגבתי לך בטעות אצל רוני ב24,8 תחת ההודעה שלה היום....

הי אביב, ראה ראיתי :-) על כל פנים, בדבריי, שאולי לא היו ברורים דיים, התכוונתי לנושא של הגדרה עצמית. המממ... חשבתי שאולי מי שקורא או משתתף כאן יחשוב על הייחוד שלו פה, למשל. אולי קצת סוג של אתגר מעניין. שתהיה שבת מנוחה, סוריקטה

לאן הם ממהרים?רגע.הכל קורה מהר. ולך נשאר רק להביט לכאב בעיניים.

בבקר יוצאות לי מהראש ידיים נדחקות החוצה דרך פתח קטן