פורום פסיכולוגיה קלינית

אבל אני לא רוצה שהוא יחכה לי בחוץ כמו תמיד. כדי שהוא לא יסתכל עלי.

אודי הכי נקי הכי אמת אני מתגעגע. אלייה כל כך ..לא כי אני לא יכולה בלעדייה כי אני זקוקה לה בתהליך הזה מול אמא . קשה לי כל כך להודות בזה להגיד אני מתגעגעת יותר קל לכעוס להאשים אותה . הכי כואב זה שנפרדנו בכעס בתחושה מגעילה שהרחקתי אותה כל כך ממני שלא הייתה בה טיפה של אמפטיה . לא רוצה להתחיל ככה את השנה החדשה . רוצה לברך אותה ולא אחרי רוצה להתחיל שנה בהרגשה שהיא איתי . ומכוון שביקשה בלי קשר גם חג שמח לא אכתוב לה זה כואב זה מעצים את תחושת הנטישה שכרגע זה כבר לא חרדה זה אמיתי זה נטישה מעכשיו לא מהבית...אוף אודי למה הכל צריך להיות מסובך כל כך ..

איך את הבוקר יקרה . מקווה שבכל זאת הצלחת לנשום ולזכור שהיום את לא שם ולהרגיע את החרדה . שולחת שוקו חם וחיבוק אם נכון לך .

היי אביב רק בשעה שתיים בצהריים הלכתי לעבודה, תרגלתי כל הבוקר נשימות ותרגילי הרפיה ואני בסדר עכשיו, אעשה את כל המאמצים לא לעשות עוד שטויות רק להסתכל קדימה, קדימה, להתעצם ולהמשיך, ווא! קשים ההתקפים הללו אסור לי להגיע למצב כזה, אסור למתוח את הגומי יותר מדי יש המון חיובי שאני יכולה להסתכל עליו ולשאוב כוחות ממני, יש גם אתגרים לשאוף אליהם, צריכה להתמקד בזה ולהמשיך קדימה תודה לך מאחלת גם לך יכולת לנשום תמיד היטב, מי שמבין את המצוקה מבין את הברכה שבעניין

.. לא מצליחה להתאושש .. אני מנסה להזיז את עצמי. יש לי מחויבויות כלפי אנשים. אחריות. חייבת לצאת לעבודה. לא רואה איך אני מצליחה להזיז את עצמי. לצאת לעבודה. לתפקד. אודי. נראה לי שהאנליזה מתה. לא חוזרת אליה. סיימתי. אין לי כוחות לזה. שחזורים/לא שחזורים. אודי אני עוברת התעללות בהווה. עכשיו !! זו באמת באמת התעללות. הלוואי וגם לכלב שלה קשה. אתה צריך לראות איך היא לוקחת אותו לטיולים. אבל לחו"ל היא לא לקחה אותו. גם הוא ננטש. אודי אני לא מצליחה לאסוף את עצמי. אני כבר על סף איחור. חייבת. מחכים, יש לי מחוייבות. אחריות. אין לי אף לא גרגר כח אחד. אודי הלוואי ואני אמות עכשיו בדרך לעבודה בתאונת דרכים שמישהו יכנס בי חזיתית ואני אמות הלוואי

אודי הגבתי לך שם אתמול אבל יותר מדוייק . פוחדת להרגיש נשארת בקונטרול . הניתוק קצת נפרץ ואני מרגישה את עצמי מתוחה דומעת מכל מילה רגישה עם עור כמו של סממית דק ושקוף. מפחדת לנהל שיח עם חלקיי על מה שהיה שם בשיחה הזו המנותקת. בחיבוק הנדיר שקיבלתי בבוקר לפני שהלכתי שאני יודעת שכנראה לא יחזור בעיקר בתסכול מול המקום ששוב לקחתי כאילו רק החלפתי יד .. מרגיעה אותה שזה כבר עבר ושלא תיכנס לאשמה עצמית ..מה עבר אני כאן בפורום בטיפול בסיוט כי זה לא עבר וכן אודי היא ממש ממש זקנה ..זה ממש רגע לפני . אז כן אני שמחה שדיברתי ולא שאחרי אני יאכל את עצמי שלא אמרתי. אבל האמת זה מרגיש סתמי כאילו כלום . כי זה כבר עבר כי כבר אי אפשר לשנות ...

רק שבוע הבא לקראת סופו...ובכלל מחכה כדי שנוכל שיהיה באמת קבוע..כי זה היה כאילו שעה ויום קבועים אבל זה לא התקיים כך...אז נמאס לי שפגישות מתבטלות :( גם מצידה..אז מחכה למערכת קבועה כמו בביה"ס, לוקח זמן למערכת קבועה. חשבתי לשמוט הכל כמו תמיד כבר...אבל יודעת שזה דפוס שצריך להגמל ממנו...רוצה לחזור למסלול ההשתפרות והטוב...השבוע עם כל השיחות כאן נראה כי אני צריכה להגמל מפה.....זה לא עשה לי טוב :( במיוחד בלי להפגש איתה.......מצטערת

סוף סוף, התייצבו הידיים, זה כדורי ההרגעה, אבל גם התקשרתי למישהי שבאה אלי כל שבוע לעשות טיפול גוף-נפש, כל מיני הרפיות למינהן שמאד עוזרות לי, התקשרתי אליה, היא עשתה אתי נשימות... הצליחה להרפות אותי, אני מצליחה לנשום עד הסוף, למלא את הראות באוויר, זה לא מובן מאליו.

אודי, חודש תשרי... החגים מתקרבים ואיתם גם הסתיו... זו תקופה קשה עבורי. בטיפול דברים אינם חזרו לקדמותם ואני מרגישה שכל העבודה המאומצת ירדה לטמיון. אני לא חושבת שאני בן אדם שיכול להתמסר לטיפול. אתה יודע אודי, קשה מאוד לטפל בי. מאוד מאוד מאוד. אני "בועטת" כל הזמן. אני רגישה לניואנסים הכי הכי פעוטים. הלוואי והיה לי עור עבה יותר. הדבר הקרוב ביותר ל"עור עבה" זה להתנתק אבל יש לזה מחיר כבד. בקיצור, לא יודעת מה רציתי להגיד.... ואולי לא רציתי להגיד דבר... רק להנכיח את עצמי מעט. מרגישה נעדרת. אודי, אני כל כך רוצה להנכיח את עצמי בלב שלו. כמו האסטרונאוט הראשון שתקע דגל... כאילו בשביל להגיד: הייתי כאן. נטע.

כל כך מבינה ..כתבת כל כך מדוייק על הניואנסים הקטנים ...עצוב ואודי צודק גם אני בדרך לא דרך נותנת לה להבין עד כמה קשה ואז היא רק מתרחקת. הלוואי וידעתי לכתוב לך איך לפתח עור עבה בלי להתנתק . רק רוצה שתדעי שקראתי ואני הכי איתך.ונטע תבואי יותר את חסרה כאן .

דווקא אומרים שהוא חגיגי והרבה סובלים בו. מענין מי יצר אותו?????

הכל בסדר יקרה ואת לא צריכה להסביר זה ברור שאם היה לך טוב לא היית כאן ובטיפול...תשמרי על עצמך .

לפעמים הם גבוהים ורוצים להטביע, לפעמים תקופות יותר שקטות אני חייבת להיזהר מטריגרים, לברוח מכל דבר שיכול להפנות אותו לתוך המערה השחורה. תקופות שלמות הכל עובר חלק וטוב, ולפתע הכל מתהפך, הפתיל קצר, ההתקפים קשים, אבל זה חולף... ממשיכים הלאה

תהום ללא תחתית שם שוכנת המפלצת אין רק בסיפורי אגדות... כאן ועכשיו גם אצלי והנסיך מתמהמה כבר ישנתי מאה שנים של בדידות כזו או אחרת עכשיו אני ישישה ומחכה שמישהו יכסה כבר את התהום הזו כי נראה שכבר לא אצא ממנה והשעון ממשיך בתיקתוקו העצבני לסמן כל שנייה כאן ועכשיו מצפה למותה ישישה בתהום ללא תחתית

אחרי שכל כך חיכיתי שניפגש אז לא הבינה אותי ולא הכילה..עצוב לי..זה כאילו שבכלל לא נפגשנו ואצטרך לחכות אם ארצה רק לשבוע הבא. אני לא מפסיקה לבכות..כל יום אני בוכה איזה שעה וחצי רצוף וזה לא נעים לי. עצוב לי מאד..:((((( נראה לי שאף אחד כבר לא אוהב אותי. תותי

זה בסדר..כל אחת והחרדות והלחץ שלה, אני זו שצריכה להצטער אולי ש..... תקפתי? :( אביב כתבה והבינה...כתבה בצורה שאני לא הייתי במצב של לכתוב....וביקשתי מאודי ועדיין רוצה שיגיב בכל זאת.... אז שתביני שהמצב היה לפני הכל מעורער במילא...הרגשתי שאין תוקף לדברים שהכל מבוטל, מלא רגשות.......אין לי איך להסביר :( מקווה שעבר ההתקף... איתך, מ

ההתקף לא יותר טוב... הוא ארוך וקשה במיוחד... בסוף זה יעבור... הכל עובר בסוף... אבל אני תמיד אומרת שזה כמו גומי, שמותחים ומותחים ולא יודעים מתי הוא יקרע, ולפעמים אני חושבת שהוא הולך להקרע!!! את יודעת מה טוב לך ומה מתאים, אז עזבי את מה שכתבתי, בטח לא הבנתי,

לא הייתי צריכה להיכנס כאן לסרטים, אני יודעת שזה מערער אותי לגמרי, כל אזכור, לא הייתי צריכה להחריף את התקף החרדה שאני נמצאת בו. מצטערת שניסיתי לומר משהו למיכל, מי אני שאומר לה משהו!!!! מצטערת שנגררתי לשיח עם אביב בנוגע לטראומות שלי, זה הורס אותי, רועדת בכל גופי עכשיו, כאבים נוראים בחזה, עם קשיים של נשימה. זה יעבור, אני יודעת שההתקף יעבור, אבל למה אני צריכה להביא את זה על עצמי!! וואו! אף אחד לא בבית עכשיו, בא לצרוח, פשוט לצרוח בקולי קולות

סנדי , לא עשית שום שטות. בסך הכל שאלת את מיכל שאלה מהמקום שלך. שאלה שעניינה אותך. אני הבנתי שזה כך, ולא מתוך בקורת. אני מבינה שזו לא פעם ראשונה שיש לך את התקפי החרדה הללו, מה מרגיע אותך בדרך כלל שזה קורה?

כמובן תרופות להרגעה אבל יש לי גם אחת גוף-נפש שעשה אתי נפלאות, מצליחה להביא את כל הגוף מקצוות הרגליים ועד לראש לשווה, להרגעה, ואחר כך גורמת לכל מיני שירירים לפעול, והסך הכל מרגיע מאד. יש לי את המטפל, הוא זקן, תרח, אבל חכם, וגם אלים. יש לי עוד אחת שהיא גם עובדת בהיפנוזה, אני רוצה מגוון, אם אחד לא קולע לפחות השני יכול לעזור. לא כולם בכל שבוע, אבל לפחות פעם בחודש נפגשת עם כולם יש כאלו שכל שבוע. זה כמובן תלוי גם בעוצמת ההתקפים

הכל... הכל מציף.... מטפסת על הקירות....

ההתקף לא עוזב אותי בעלי רוצה ללכת למיון אני יודעת שזה יעבור... כדורי ההרגעה בסוף ישפיעו, אני מרגישה גוש עצום, כמו התקף לב, אבל זה לא, זה רק התקף חרדה. אני צריכה לסתום את הפה שלי וזהו...

את בסדר באמת באמת שאת בסדר . את מאוד מבוהלת מהתגובה של סנדי,אולי גם סנדי מבוהלת מהכל. יקרה אף אחד לא חושב שמה שהוא עשה היה בסדר . גם אף אחד לא חושב שרצית את זה ברור שלו. מובן ביותר ההנאה מהקרבה מהחום מהיחס אולי בשונה מאחרים במשפחה . יקרה אל תיכנסי לשם ממש לא פשוט תמשיכי בתהליך שלך ...את אמיצה אני גאה בך .

תודה יקרה...גם על התגובה לסנדיי, אין כמוך! והשירים...(רק מקווה שלא התכוונת לבית האחרון של השיר לאודי תודה על כך ששבר את ליבך ;) )

ימים לא פשוטים לי וגם לכו ..רוצה לשתף אותכם בכמה מהשירים שפשוט משאירים אותי צפה ולא לטבוע .. לא מפסיק להודות - אודי דוידי https://www.youtube.com/watch?v=jhmQ9N4Uyyk בועז מעודה - אסיר תודה https://www.youtube.com/watch?v=lBTN0bk4RBE ביטלס -let it be https://www.youtube.com/watch?v=0714IbwC3HA לואיס אמסטרונג - waht a aonderfuld world אישית לא דתייה אבל כשזוכרת להודות על מה שיש הרבה יותר קל לפסוע קדימה בשביל ... יש עוד המון אבל הייתי שמחה אם הייתן מוסיפות מה שמחזק אותכן .. והילה זה נבלע אבל ראיתי את השירים ואהבתי המון ... וכמובן אודי השירים שהשארת לי כאן ..מרגשים ועוטפים ..וזה פשוט מתבקש עבורך ...תודה https://www.youtube.com/watch?v=zDE5jnHyzUg

אחרי הערה של מעכל אז מן הסתם ברור שהתכוונתי רק לבתים הרלוונטים .....ושוב תודה שאתה מאפשר כל כך

אחרי הערה של מיכל אז מקווה שזה ברור שהכוונה לבתים הרלוונטים של השיר ..ושוב תודה שאתה מאפשר .

אין לי מושג מה האישיו שלך בנושא תקיפה מינית ואיך הגעת למסקנות שהגעת. כמו שכתבתי לך קודם כאן זה לא אין לנפנף בתקיפה מינית כאן מי שכותבת על תקיפה מינית כותבת מדמי נפשה כותבת את כאבה את השריטות והדפיקויות שהתקיפה גרמה.. ולא סנדי לא מדובר במשחקי ילדים של רופא וחולה אלו הם ממש לא תקיפות אלא אם כן נעשו בכוח... סנדי כתבת למאי על מתנות שאבא יביא לבת שלו ועל איך החברה תופסת את התקיפה המינית.. א)בתוך עמי אני חי ולא , אני לא חייה בחברה של קניבלים שמכבדת אכילת אדם ב)כשמישהי כותבת שאבא שלה תקף אותה מינית או נגע בה או פגע תאמיני לי שלא מדובר בחיבוק לילה טוב מקובל ... כתבתי לך וענית לי ובכוונה לא הגבתי על זה כי עם קורבנות של פולניות "לקבר אני אקח את זה" מצטערת אין מה לעשות ... תאמיני לי שכל פחד בעולם אפשר לעבור אותו זאת עבודה קשה שדורשת אומץ וכן זה גורם לחרדות ומצוקה ופיצולים אבל כשזה נרקב בתוך הבטן שלך פנימה זה לא יותר קל או טוב. אני מאמינה שאת יכולה ביום שתחליטי בסמנטיקה של מילים שאת מפסיקה לכתוב להגיד לחשוב שאת לא יכולה ....את תצליחי

1. באיזו שהיא הודעה מיכל כתבה שהיא הייתה נורא מבולבלת כאשר זה הפסיק והיא רצתה זאת. אז הבאתי דוגמא, שגם אם לא הייתה כאן התקפה מינית, אלא משהו אחר, זה גם היה מבלבל. 2. לפני כמה חודשים, לא זוכרת את הפרטים, היו כתבות על מישהי שנחטפה ושנים גרה אצל החוטף בחצר, אני הזדהיתי, במשך שנים אני הייתי תחת מניפולציה מאחרים עם חרדות, ואם חוסר יכולת להוציא כלום החוצה, בגלל המניפולציות, והניצול, לא המיני, אבל אחר. שנים על גבי שנים. רק בשנות העשרים שלי העזתי בכלל להתחיל להתנגד, אבל גם אז לא יכולתי יותר מדי. הרסו לי את כל הילדות שלי, ואת כל החיים שלי! בעלי יודע במה המדובר, בגדול, ואם אי פעם אני רוצה לתת לו פירוט כלשהו, הוא לא מוכן, כי טוען שזה יהרוג אותו לשמוע את זה. לא שהייתי חוזרת לכל, אבל משהו... לא, לא ניצלו אותי מינית, אבל כן, כן הרסו לי את כל החיים, את כל הילדות... ולא, לא יכולה לחזור לזה, וכן, נמצאת עד היום בחרדות, מנסה לטפל בחרדות כדי לשרוד. 3. לא באתי לומר שאין מותקפות מינית, ולא באתי לומר שאין טראמות, יש ועוד איך שיש, אבל אמרתי שלא כל חוויה מינית שהיא אסורה היא בדווקא משאירה טראומות! זה הכל. 4. ואני ממש מצטערת עם מיכל נכנסה ללחץ ממה שאמרתי, כנראה לא פרשתי נכון את מה שהיא כתבה, כי ככה הבין לי מתוך הכתב שלה, אז כנראה לא הבנתי

לא, זו לא הייתה התקפה אחת, זו לא הייתה התעללות אחת, זה היה שנים ארוכות, לפחות 15 שנים אינטנסיביות, תחת מכבש של לחצים איומים ומניפולציות, שהייתי צריכה למחוק לגמרי את האישיות שלי, לא יוצאים מזה כל כך מהר, ולא חושבת שאצא מזה, זהו, ולא רק פולנים הולכים לקבר, גם אחרים לוקחים אתם דברים לקבר, ואני בכלל לא חושבת שקבר הוא מקום כל כך גרוע, תאמיני לי שמעל האדמה ישנן חוויות שלדעתי הן יותר קשות מהכניסה לקבר, ולא פעם שקלתי את האופציה הזו. עוד בהיותי ילדה בת שמונה היו לי כמה ניסיונות התאבדות! אלו לא היו איומים, אלא ממש ניסיונות כדי לברוח מהכל!!

אני לא מצליחה לתקשר איתו יותר.לא יודעת למה אבל כאילו הכל התפוגג. אולי כי הוא היה בחופש?לא יודעת. משהו התרוקן

הם שוב כאן אודי הצדדים האלה שנאבקים בכל חלקה טובה . אני עייפה אודי עייפה להאבק בקולות שבראש להאבק בזכרונות להאבק בכל מה שמושך לתהום ...נגמרים לי הכוחות ..עברו חמש עשרה יום מהיום הארור ההוא ויש עוד שלושים ומשהו ... יש חגים יש עבודה ואני מנסה לתפקד כמו שצריך ..מפחדת לאבד אחיזה בפעם הקודמת זה היה נורא שבוע של סיוט שלא הייתי ....אודי בבקשה תעזור לי להתקרקע פוחדת להבין מה היה אצל אמא ושוב השלכות עלייה על החופש שלה . כל משוכה אני חושבת שזה הסוף ומתברר שזאת רק ההתחלה ...

להבין איך שוב לאנתתי מקום לכעס לתסכול איך שוב לקחתי את המקום של האחראי הבוגר . איך שוב מצאתי את כצמי דואגת לה מתרצת אותה מסבירה לה איך לא ראתה ...רוצה לצעוק לעצ י שאנע סתומה ולחבק את עצמי ושלא אשתנה ..

שלום, רציתי להתייעץ אני בת 29 נשואה ללא ילדים לפני כחודש חשתי בטשטוש בראיה ולאחר מכן תחושה של לחץ שאני לא יכולה להיות בבית וחייבת ללכת בחוץ (מאוד נלחצתי מזה שאני לא רואה טוב באופן פתאומי) אלא שמאז אני פשוט לא אותו הדבר אני חשה בתחושות של זרמים בראש, חולשה והמון פחדים!! שבוע אחרי המקרה ישבתי במסעדה כשפתאום הרגשתי שוב פעם לחץ ותחושת נימול בראש וקישרתי את זה שאולי אני נלחצת ממקומות סגורים שגורמים לי להרגיש מחנק ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה הפחד שלי מהפחד הראשוני יוצר אצלי מצב שאני מביאה את זה על עצמי שוב מהרגע שאני יוצאת מהבית זה הדבר היחידי שאני חושבת עליו וזה גורם לי סבל רב!! כאילו החוויה הראשונית נחקקה בתת מודע וכל סיטואציה של מקום סגור רק גורמת לי לרצות לברוח!! איך משתחררים מהמחשבה הזאת? אני מרגישה שלא משנה מה אעשה תמיד אני אזכור שפעם פחדתי מזה וזה יעורר אצלי את הפחד שוב כמעין נבואה שמגשימה את עצמה! מה לעשות?? איך יוצאים מזה??

אודי :((((( זהו. אודי ((( אין לי אף לא גרגר אנרגיה אחד. לישון ולא לקום

אודי?????? מתנות וקיום יחסים עם אב???....אני לא רואה שום דמיון ביניהם!!! (בתגובה שלה למאי למטה התחרפנתי!) לא משנה מה מקובל בחברה ומה לא!!!!!!!!! אוף אודיייייי???????????????????? הצלחתי קצת להגיב............אוף אודי בבקשה :( לפחות זה גרם לי לתזוזה במחשבה :( כל הדבר הזה פתאום... עצוב לי :(

מי דיבר על מתנות? מי דיבר על יחסים עם אב אין לי מושג מה שהיה אצלך סת כתבתי הגיגים מנשמתי השרוטה מצטערת אם ערערתי בך משהו תעשי דיליט על כל מה שכתבתי

בשאלה ששאלת אותי וענית למאי...לא התכוונת לערער ואני כנראה כבר מעורערת בכל מקרה....מצטערת גם אני :(

קודם כל תודה על כך שאתה פה מקשיב, מרגיע ותומך כשאני שוב חוזרת למעגל הבהלה.......ושהזכרת גם שזו התחלה חדשה :)אכן התחלתי היום. דבר שני: האם אתה קורא הכל??? את התגובות שאחרות שולחות אחת לשניה? את ההמשכים??? קראת מה שהיא כותבת????? ואם כן הייתי רוצה שתגיב לפעמים...כי דברים פה הופנו אליי ואין לי את היכולת להכיל ולענות לכל זה...... ואם יש דברים ש...פוגעים בנו...למרות כל המחשבות והכוונות הטובות של הכותבת??????............אני יודעת שאתה מצפה שנדבר זו עם זו וזאת דעתה וזכותה לחשוב ככה וכו'......אך לדעתי יש פה ממש משגה חמור בהבנת סיטואציות!!! למען השם אם מקובל עם תינוקות אז זה בסדר הן לא יחווה שקרה משהו פוגע???הן לא תפגענה בעתיד כי כלם עושים זאת??????? אוףףףףףףףףףף...............אוףףףףףףף גם אותי זה כבר מבלבל......בבקשה תסביר ותגיב....כי .....חשוב לי......תבין... בבקשה אותי....... תבין...בבקשה :( מ.

לאחר שנים של זוגיות טובה ומפרה, גיליתי לפני 10 חודשים על רומן שלו שהתקיים 3-4 חודשים. בתחילה הכחיש אחכ הודה שמדובר בתקופה קשה וניתק הקשר ללא היסוס. לפני יומים , בטעות, ראיתי מייל שמאשר כי פרטי המשתתף לא נחשפו ומדובר באישור מאתר אשלי מדיסון. ללא פרטי זיהוי של המשתמש, אך האיפד שייך לבעלי. כל זה לאחר שיחסינו לכאור נהדרים וגלויים, הבטיח כנות ומשאיר לי פתקי אהבה... מה עלי לעשות כעת? מאישה נותנת אמון מוחלט, הפכתי לבריה חשדנית ורדופה. כך שאיני מזהה עצמי יותר...זה ופוגע בי בהרבה רמות וביכולת הריכוז שלי בעבודה ובחיי, איני רוצה להתעמת מולו אם המידע הזה אינו נכון ומצד שני אם הוא נכון , לא נראה לי שאוכל לוותר גם אם מעורבים ילדים ומשפחה... מה עלי לעשות?

מה דעתך לפנק את עצמך? אולי לנגן על כלי או לצייר, או כל דבר אחר שיכול להביא לך תענוג. אם אין מי שיפנק אותך, תפנקי את עצמך, משהו שיתן לך קרן אור עבור מה לקום בבוקר.

על המילים הטובות

מכיר את התרופה סימבלטה? מכיר את ההשפעה שלה על חרדות? האם היא משפיעה קוגנטיבית על מי שלוקח אותה?

אבל זו תרופה חדשה, אני פוחדת שאהיה שפן נסיון, שאהיה זומבי... אבל המטפל טוען שאני חייבת טיפול תרופתי להתקפי החרדה, היה לי התקף באמצע הטיפול. לא יודעת מה יותר גרוע ההתקפים, או להיות זומבי, לא יודעת למי להאמין, אבל אם הייתה לי עכשיו תרופה, אולי זה היה עוזר לי. לא יודעת

מדוייקת אליי כל כך חשוב לי לקהל הכרה לכאב ולסבל שלי

לפחות אני מנסה...

יקרה בדיוק כל פעם פותחים מה שצף וגם זה בזהירות ובעדינות.זה בדיוק מה שמיכל עושה ומה שאני עושה ...לקח לי כמעט ארבע שנות טיפול לפתוח משהו ...לאט יקרה . ואני איתך מבינה מצטערת שעכשיו קשה הכל בסדר כל אחת והדרך שלך אף אחד לא אומר ששלך לא טובה היא טובה ונכונה לך חיבוק ענק

ארבע שנים? בקטנה!! את יודעת כמה שנים אני כבר רוצה להוציא את הגידול הממאיר ולא יכולה?? מתפרקת לחלוטין. זה לא אשמת המטפל, הבעיה היא שלי, חושבת שאקח אותה אתי לקבר, אולי שם אוכל לעשות סדר בדברים. בינתיים צריכים להעביר את החיים איכשהו

אבל סיפרתי אמרתי ..זה לא ששברתי את סוד השתיקה כי כ ר סיפרתי גם במשפחה . אבל הפעם סיפרתי למי שהיה צריך לדעת . לא הייתי מטכנה להכנס לפרטים זה גם נראה לי מיותר . אבל זה כל כך הטריד אותה מה הוא עשה .. שתי נשים מנותקות מדברות כמו על סרט בטלויזייה... אודי אני לא מרגישה כלום כלום הכל מת בפנים בקונטרול . האמת אודי היא כל כך זקנה שזה פשוט רחמנות עלייה . אודי תהייה איתי זה בטח הכל יצא מחר כשלא יהיה כאן אף אחד.תודה על הליווי והעידוד פשוט תודה

שאתה עמוס מאוד (באופן כללי) וגם אני מתחילה להכביד כאן..מצטערת. אקח משירה של לילי אלן למרות שנוהגים פה מהעברי.. העולם הזה חומרני מאוד, זה הרעיון של השיר, ללגלג עליו... אבל דווקא הפזמון מחבר אותי להרבה מעבר..בעולם הזה :( סליחה על ההכבדה ותודה על תשומת הלב.. I don't know what's right and what's real anymore I don't know how I'm meant to feel anymore When do you think it will all become clear And I'll be taken over by the fear Lily Allen - The Fear כדאי לכם לשמוע את כל השיר...

אולי להגיד לו כבר היום שאני לא רוצה לבוא ברביעי. כי אולי הוא יעזור לי לרצות. לא בטוחה שרוצה לרצות.

לא יודעת אבל יכול להיות שאני חוזרת אחורה.....כלומר כאילו בכלל לא הייתי אצלה כל כך הרבה שעות וימים וכו', הרגשה תבוסתנית משהו. לא נפגשות השבוע וכבר הייתי אמורה להשלים שכשלא נפגשות פגישה אחת זה לא נורא ותמיד נוכל להפגש הרי....(כל פעם היא אומרת כאילו יש את כל הזמן שבעולם אבל זה כבר מעצבן!!) היא כנראה צדקה שדברה על חשיבות של קביעות, אבל בפועל לא יוצא..אחר כך חגים אז בכלל...היא עסוקה מאוד אם לא נפגשות אז פשוט אין לשבועיים :( מבאס. אז ממש מתחשק לי לבטל כבר...לא לנסות לפתוח, לשם מה? שאתבאס כשלא נפגשות קבוע? ובכלל אתה אומר שטוב לפתוח אני תוהה האמנם טוב? כי כבר ניסיתי כמה פעמים וכל פעם מחדש לא הולך...תכננתי יותר פגישות קבלתי פחות כי פתאום לא יכלה :( ובכלל מרגישה שמתקדמת ואז הולכת אחורה בענק.....היא אמרה לי לנסות לקבל שלא כל מה שמתכננים יוצא לפועל, מבינה ובכל זאת לא פייר!!!!!!!! באתי בנכונות לפתוח, לקבל עוד פגישות, קבלתי פחות....היא הציעה חשיפה!!! היא הציעה!!!! מעצבן אותי!!!!!!לא פייר!!!!! עד שסוף סוף הייתי מוכנה עכשיו אני כבר לא רוצה לפתוח כלום...האומץ נעלם ואז שוב אחורה.....הרהורים של כאב על טיפול שכבר ממש לא מצליח לי.....ואולי אין טעם לנסות שוב??

אודי ריגשת אותי עם השיר הזה . אשרייך על מי שאתה ופשוט תודה . כל כך לא מרגישה לבד אפילו שהיא בחופש ... נוסעת כבר מספר שעות לאורכה של המדינה מקצה לקצה מסע ארוך .קצת כמו לידה ,עובר לבד עם עצמו ...אבל כל כך לא לבד.. לא מרגישה כלום יודעת שבפנים הר געש סוער .. קצת נופלת למקום כועס שהיא בחופש ובתוכי יודעת שהיא איתי גם היא לא כאן כמו שאתם איתי בוירטואל ... והכי אודי אני איתי אני מחכה לי בסוף הלידה עם ידיים מושטות ומחבקות מגיע לי .

רציתי לדעת אם יש לאדם פחד ספציפי או פוביה אם ניתן לאדם כזה בנוסף לטיפול התנהגותי-קוגנטיבי טיפול תרופתי נגד אדם עם פחד במה ניתן בטא בלוקר זה לא נחשב לסוג של לרמות את הפחד? כלומר האדם עלול ליצור תלות כלומר מתי שיש לו את הכדור הוא יתגבר על הפחד ומתי שאין לו את הכדור הוא חוזר להיות משותק. לכן רציתי לדעת כיצד טיפול תרופתי עוזר ומה השוני שלו לבין כל סם אחר שמערפל את החושים. כי לי זה נראה כמו לרמות את עצמי בלקיחת כדור.

שלום.. שאלת מה הבעיה אם אני זקוקה לו והוא מאפשר את זה... אני לא יודעת בדיוק איך להסביר לך..אבל נוצרה אצלי מעין תלות דווקא ברופא הזה..נכון שמצאתי לזה הסבר משכנע ובכל זאת .. עובדה הוא עזב לפני חודשיים ואפילו לא קבעתי תור לרופא אחר ..המרפאה האיטרנתית היא פתרון נחמד אבל לא באמת פתרון לחולה מורכבת כמוני.. ועוד חשבתי [ואולי אני טועה] אולי זו הסיבה בעצם שלעולם לא העזתי לפנות לפסיכולוג לשיחה אולי התלות הזו מפחידה אותי עדי כדי כך.. ואולי לא.... תודה על ההקשבה

אבל ברגע שאני נזקקת [ואם מחלות מורכבות] כמו זכיתי הרבה פעמים הרגשתי שאם לא היה את הרופא שיעזור לי לצאת מהלופ שלא נגמר אני לא יצליח לבד.והרבה פעמים המצב הזה מלחיץ ומפחיד. ומכך נוצרת תלות..... לא?

אודי הי, ..למה אתה מתכוון ? לקטע עם הבגד שלה שביקשתי שתיתן ? אמא צביה כבר אמרה לי שבגד שלה ,לא אקבל. אם אני רוצה, היא תאפשר לי לקחת את הוורוד הזה ואחזיר כשהיא תחזור. היא גם הזמינה אותי לכתוב לה מיילים בידיעה שלא יתאפשר לה לקרוא "שם" (וואוו כמה כעס יש לי עליה !!!!) אלא, כשתחזור לארץ ,לפני הפגישה.. עוד מעט אנחנו נפגשות. הכנתי כבר את הכסף במעטפה (אני נוהגת לתת לה במעטפה בתחילת חודש על החודש הקודם, כך שבפגישה ראשונה של החודש עם התשלום אני כבר חייבת על הפגישה הראשונה לתשלום בחודש הבא.. מבין אודי ? אז הכנתי כבר ואני מתכוונת להביא לה היום משתי סיבות : 1. אני חושבת שאני לא רוצה להפגש איתה מחר.. רוצה להתחיל את החופש היום. 2. רוצה להרגיש משוחררת ממנה.. לא חייבת לה כלום. אף לא אגורה אחת. לפני אחת הנסיעות הקודמות שלה היא אפשרה לי לצלם אותה בכדי שיהיו לי ממש תמונות שלה. אמרתי לה שהיא השתנתה קצת והיא אמרה לי שתאפשר לי לצלם אותה שוב מחר, לפני שהיא שוב נוסעת. לא רוצה ולא צריכה !!!! האמת היא שמרגיש לי שאני כבר לא רוצה ולא צריכה ממנה כלום.. אולי רק לשכוח קצת. אולי לשכוח הרבה.. באלי לעזוב את כל השטויות האלו של טיפול/שמיפול.. ולא הבנתי למה התכוונת בתגובה שלך אלי שהכנסתי ככותרת.. אודי, מרגיש לי שאני עוברת התעללות

הי כולם, רציתי להעלות לכאן קישור לסיפור הנפלא (אחד מיני רבים) של דוקטור סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אחד המקסימים, בעיניי. ומתאים, כך נראה לי, לאיזו רוח שנושבת בפורום בימים אלו, בפרט. פנטזיות צנועות כגרניוזיות, אל מול סייגים. https://www.youtube.com/watch?v=xdjB0Kk9V28 שלכם, סוריקטה

תודה סוריקיטה

יש לך עצות איך להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית? האם תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מקביל לפסיכולוגיה קלינית? או שזה סתם פשרה עלובה?תודה מראש

ייקשה עלי לקום מוקדם בבוקר. כאילו שעכשיו לא קשה? אבל אלו החיים - תמיד צריך שיהיה קשה בהם. נכון אודי? אסור להנות בשקט!! אוף!! חלילה שנהנה - צריך לסבול!! אחרת אנחנו לא שווים. או יותר נכון פחותים. אין לי מצב רוח טוב בכלל..נקרעת מהעבודה..עצוב לי.. תותי

שלום, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני 3 חודשים ובחודש האחרון רמת החרדה שלי עלתה משמעותית בגלל 'הצפות' של דברים מהעבר. האם זה נורמלי ? תודה רבה.

למה אתה לא מפרסם את ההודעות שלי לאביב?

כתבתי קודם נאום לאומה, בקשר למיכל, סיפרתי על ילדותי, ועל משחקים מיניים שהיו רווחים אז, אשמח אם לא תעלה את הפוסט, בגלל שהזכרתי שם שמות של אנשים, אנשי אותו מושב יכולים להיחשף, ובמחשבה שניה, חבל היה שכתבתי את מה שכתבתי, תודה לך!!!! אני גם ככה בהתקף חרדה עכשיו, עם רעידות קשות, לא צריכה להוסיף לעצמי עוד חרדות. שוב תודה לך

היום בטיפול הוא אמר שהחרדה שלי היא אמיתית קשה ביותר ומנפצת הכל לרסיסים... זה הגיע למצב שימים שלמים לא עשיתי כלום... מהמיטה לספה חוץ מהטיפול... הבגדים על הריצפה, הבית מפוזר... חוסר אונים מוחלט.... זה לישון עם חרדה ולהרדם רק עם כדורים... להתעורר עם חרדה.... ככה שבוע ימים אודי!!! שבוע!!!!! ולא הייתי מסוגלת לכתוב לך אפילו מה קורה איתי או מה עובר עליי כי לא היו לי מילים הכפיים נתפסות ונהיות אבנים כל כך כבדות ושום דבר לא ניכנס פנימה

אני טובעת לא יכולה לנשום או להכיל את הל בוחרת להרדים את עצמי לכמה ימים סליחה

ענו לי והזדהו איתי וזה מחמם את הלב.... אבל אודי, אני זקוקה ממך למשהו...להבנה או למתן תוקף לדבריי....מבין? שאני לא סתם...מפונקת או בכיינית או מתיילדת....ככה זה כשאת הקטנה במשפחה....היחס הוא כזה....שסתם....וצחוק וציניות, שונאת את זה! ולכן אי אפשר לדבר עם אחותי כי היא אומרת שאני מפונקת....ועוד...חבל, ולכן השאלה האם יתכן שלה לא קרה כלום????? הם מושלמים בעייניה.... :(

תודה יקרה על השיר. את לא לבד אנחנו איתך כאן זה יעבור כמו בפעמים הקודמות ואת כבר יודעת שהיא חוזרת.

מצטרפת..את יודעת שתחזור ואת יכולה תמיד לשים עלים בתיבת הדואר :) וגם לכעוס זה בסדר...זה תרגול נוסף כמו שאודי אומר...

אני יודעת שכוונתך טובה ואת רוצה להיות אמפתית ושארגיש שאני לא לבד אני גם יודעת שזה יעבור. כמו בפעמים הקודמות. אני גם משערת שרובכן כאן לא מבינות מה אני עושה עניין משמונה ימים. כאילו כל כולה שמונה ימים כשאת אביב עכשיו חודש ??? לא נפגשת איתה אחרות נפגשות פעם בשבוע באון קבוע ולמיכל קורה לא אחת שהיא נפגשת אחת לשבועיים. אני זוכרת ומחזיקה בראש וזה משאיר אותי עוד יותר לבד לבד לבד אתן לא יכולות להבין עד כמה שזה מייסר. כן .ממש ממש ייסורים אמיתיים של סכין ומברג שמסתובבים בלב כל הזמן. מה שלא אעשה ואנסה להסיח את הדעת. זה עינוי מתמשך של שנינ אחרי שניה. כולל בלילה. לפעמים מתוך שינה. אז תגידו שאני משוגעת ?? אולי.. ייתכן מאוד שאני ממש ממש ממש משוגעת לא !!! לא אני זו שמשוגעת , זו אמא צביה שמעזה שוב לענות אותי באופן שכזה !!!! פסיכואנליטיקאית מנחה שמתעללת !!!!!! כן.. אני יודעת שמדובר "רק" בשחזורים.. מי צריך את כל השטויות האלו ?? כל כך נמאס לי !!!!!!! תודה אביא על הכוונה והרצון הטוב

תודה לכן על הדאגה, בהתחלה קצת נבהלתי, אבל אחר כך חשבתי והחלטתי להסביר פשוט (התקדמות שלי שאני גאה בה!) אני חושבת שלסנדיי לא הייתה כוונה רעה, פשוט חוסר הבנה מבחוץ למי שלא מכיר נראה שהדברים פשוטים כנראה, אך מקווה שהובנתי כשעניתי לה... אודי, לא עניתי ישר לסנדיי, חשבתי מאיפה זה הגיע..וברור שנבהלתי כמו תמיד..אך הפעם אני גאה בעצמי שחיכיתי והסברתי את עצמי, התקדמות נכון? אתה רואה אותי? את ההבדל מפעם? חשוב לי שגם תראה...ואני חושבת שלא יצרתי את הפצע כמו שהיא ניסחה.....נכון אודי????אני לא סתם מפונקת כמו שנהגו לומר לי......ממש לא!!

אחלה התקדמות יקרה ...ולא מיכלי את לא מפונקת ממש ממש לא .חיבוק

למען הבהר את דברי ראשית אם קשה לך אל תקראי מה שאני כותבת שנית, הדבר האחרון שרציתי לעשות זה לתקוף אותך, להפך, למה לתקוף, רציתי לנסות להבין. נכון שאני לא מכירה את כל ההיסטוריה שלך, קראתי אותך רק בדפיםה אחרונים, אז לכן אולי חסר לי הרבה. כשאנחנו היינו ילדים, בגיאי 4-12 חיינו במין מושב, כשכל המשפחות היו משפחות 'טובות' וכל הילדים היו ילדים 'טובים'. היינו משחקים המון יחד. כמה ילדים ובעיקר שני ילדים, אחד בשם חיימ'קה (כבר לא חי היום!), השניה בשם רוח'לה, אהבו כל משחק להפוך למשחק ביקור אצל רופא. גם אם שיחקנו אבא ואמא, אם הם היו חלק מהמשחק תמיד בסופו של יום הלכו לרופא, כשחיימק'ה הרופא, רוחל'ה האחות, ותמיד ללא יוצא מן הכלל, הדיאגנוזה הייתה שצריכים לקבל זריקה בתחת, ואז חיימקה היה מוריד את התחתונים לאותו חולה, תוקע לו עט על הירך החשופה, ומסביר שריפא את המחלה. אני שנאתי את המשחק עם הרופא, ותמיד סרבתי להשתתף בו, והייתי בורחת, לא איפשרתי להפשיט אותי, רוב הילדים השתתפו, כשמדי פעם אחרים טוענים שהם הרופאים המומחים. זה היה משחק מגעיל, וכאשר נודע להורים על כך, הם אסרו להמשיך ולשחק בו, והודיעו שמי שישחק ברופא יענש קשות. זה לא הפריע להרבה ילדים להמשיך לשחק באותו משחק. לא יודעת עד איזה גיל הם עשו זאת כי באיזה שלב, אנחנו עזבנו את המושב הזה. ומה היום? כולם יספרו שהם עברו הטרדה מינית? כולם יהיו שרוטים בגלל המשחק המטורף הזה? מי ששיחק, שיחק והמשיך הלאה, עד כמה שאני יודעת. סיפור נוסף שידעו לי בידיעה אישית, משפחה 'טובה', אח ואחות משום מה החליטו ללמוד על העניין מאיפה הגיעו ילדים לעולם, ועשו ניסויים האחד לשני, לא חושבת שהגיעו עד כדי קיום יחסים, אבל קרוב מאד, שניהם עשו זאת מרצון, ומתוך סקרנות, ואולי גם מתוך מתירנות יתר של החברה בה הם חיו. האם תחליטו ששניהם חייבם להיות שרוטים מהענין הזה? כמובן שאני לא נותנת שום לגיטימציה למה שעשו הנער והנערה בגילאי 13-15, אבל הם עשו זאת ברצון. מה שאני מנסה לומר, שלצערי הרב, כל מיני משחקים מיניים נעשים, על ידי חברים ועל ידי בני משפחה, ולאו דווקא דרך טראמות, ולפעמים הפרשנות שלנו לדברים יוצרת את הטראומה. דוגמא, אם מישהו ניגש אליך מאחורנית ונותן מכה חזה על הכתף, את בטוחה שמישהו תוקף אותך, אחר כך את מסתובב ורואה שזה צ'אפחה מידיד שלא ראה אותך שנה, ומאושר שנפגשתם, לפתע המכה הופכת למשהו נפלא, זאת אומרת שהפרשנות שלנו לעובדה יש בה כדי ליצור את המשמעות של העבודה. לצערי גילוי עריות בתוך המשפחה, הוא עובדה שקיימת המון, בכל העדות והמגזרים, ואני מדברת על עשיה שלא מתוך כפיה אלא מתוך הסכמה, זה נורא ואיום, זו דבר שחייבים לעקור אותו מהשורש, ועוד לפני הענישה, אזי בחינוך, אבל זה קיים, ודברתי עם המון המון שעברו זאת, והם כועסים על האח, האב אבל לא מעבר לזה, כי הדברים לא נעשו בכפיים או באי רצון. לפעמים זה מתבטא בחוסר רצון שלהם להמשיך בקשר עם אותו בן משפחה, אבל לא לומר לו שלום ולפעמים, פשוט מחליטים למחוק את אותן שנים. אני לא יודעת מה נעשה בתוך הלב שלהם, אבל כלפי חוץ נראה שהם עברו הלאה. אני האחרונה שמזלזלת בשריטות, לי יושב משהו בפנים שאני אפילו לא יכולה להתחיל לדבר ו/או לחשוב עליו מבלי להתמוטט נפשית ופיזית, אז אני האחרונה שאזלזל בטראומות נוראיות ודוקא לכן, אני חושבת, ואני גם נוהגת, שכל דבר שאני יכולה 'להעביר', ולמחות, ולא לייחס לו הלשכות טראומטיות אני עושה זאת, כדי לשרוד! ואני כן מקבלת טיפול, אך כאמור לא טיפול שורש, כי הוא בלתי אפשרי, כמו חולה סרטן שאומרים שאם ינתחו את הגידול הוא ימות, אבל בהחלט טיפול חזק של כל מיני גרורות, כל מיני הפרעות, שאין לי ספק שהם נובעים מתוך השורש הנוראי, שכל מי שניסה לנגוע בו, נכווה. אם את מיכל אומרת שהעניין הציף אותך והפריע לך, והיה צורך לטפל זה עניין אחד, ולא התייחסתי לזה, שאלתי רק אם ההתייחסות היא עקרונית, היינו בגלל שנעשה משהו לא ראוי, את רוצה בתור פרנציפ לפעול כנגד אותה חוויה, למרות שלא הייתה טראומית כשעברת אותה, ואמרתי לך שתקח בחשבון מה שיכול לההרס בדרך. אין במה שאמרתי כדי להמעיט בכל אותן נפגעות, אשר הפגיעה בהם היא בלתי נסלחת ובלתי נשכחת, ואגב זה לא רק בהיבט המיני, ואני כהוכחה, שלא נפגעתי מינית, אך נפגעתי בצורה קשה ביותר. פגיעה בילד היא פגיעה נוראית הם השלכות עתידיות שלא תמיד אפשר לרפא, גם לא בטיפול! רק רציתי שתקחי בחשבון את כל הפרספקטיבה וכותבת לך את זה מי ששרוטה ופוגעה בצורה קשה ביותר, ולכן לא מזלזל בפגיעות של אחרים

כן יקרה הצורך שיהיה טוב כדי לדחוק את הרע אפשר לך לחיות לבנות משפחה ועכשיו משבגרת ואת מסוגלת להתמודד עם הקושי והצד הרע של המשפחה את פותחת. את אמיצה לצאת למסע הזה וכנראה שגם הגיע השעה...מאמינה בך את יכולה ומגיע לך לשפר את אכות חייך וכמו שאני תמיד אומרת לך תרשי לעצמך להיות מטופלת אף אחד לא רוצה כאלה חיים לעצמו

תודה על התשובה לסנדיי, על ההבנה הכל כך חשובה.אוהבת ומחבקת ומלווה אותך בדרכך, שתמצאי שלווה, מיכל

ולא נעים לי ששוב תופסת מקום .אבל השעה מתקרבת מחר בצהריים אני יוצאת למסע שלא יודעת מה יהיה שם עבורי. מפחדת להיות שם לבד .מקווה לטוב לשלווה לרגיעה לפיוס עם עצמי ומשפחתי מקווה שאפשר יהיה להוריד את היד מהחומה ולחבק בה את עצמי ...יודעת שאמא לא יציבה ותלוי ברמת הניתוק שלה אבל לא מוותרת ... אודי יש לך שיר לדרך ...

הי אודי, אני לא פסיכוטית. תודה שאתה דואג לי אולי יש סממנים קצת דומים לפעמים. אני רוצה לספר לך עלי אבל לא יודעת איך לא מצליחה תודה שירה