פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי הי, אתה יודע ? עוד 98 שעות בערך נפגש.. אני מניחה שכשיום חמישי יתקרב, יקרה מה שקרה בפעמים הקודמות. עוצמת ההתרגשות והכעס לא יאפשרו לי להגיע אליה רגיל. מצד אחד לא אצליח שלא להגיע אליה בגלל עוצמת הגעגועים וה ??? מצד שני לא אצליח לדפוק על הדלת ובטח ובטח שלא לצלצל בפעמון בגלל עוצמת הכעס. מה שסביר שאעשה זה מה שקרה בפעמים הקודמות. אעמוד ליד הדלת ואחכה.. ואחכה.. עד שהיא תיזכר ותפתח את דלת הכניסה לבד. ללא איתות ממני. אתה יודע אודי ? חשבתי על האנשים פה בפורום והרגשות שמתלווים אצלי ואני חושבת שזה הזוי.. ממש ממש הזוי.. הרי הקשרים פה וירטואליים, אבל הרגשות, כל כך כל כך אמיתיים. אותנטיים שזה משאיר אותך ממש מופתע.. ורוצה לפרט קצת.. אליך, אתה כבר יודע. אני מרגישה שאני גם סומכת עליך ממש ממש, וגם אוהבת אותך ממש ממש. לפני שנים, כשאמא צביה נסעה ,היא דאגה. רצתה לדאוג לי ל"ביבי סיטר " היום לפני שהיא נוסעת היא אומרת לי ויש את אודי.. מה שנכון !!!! (דיר באלק אם תטוש .. אפילו לא רוצה לחשוב על זה ) גם בטוח לי איתך במובן המאוד מיוחד עבורי. בגדול, קשה לי מאוד לסמוך על גברים.. מפחדת, מתכווצת.. בחיים לא הייתי הולכת לטיפול אצל מטפל גבר (??). ואתה משהו אחר... (בסדר, יודעת שזה בשלט רחוק :)) ) אתה אודי מאפשר לי חוויה אחרת. חוויה מתמשכת מיטיבה , סתירה אמיתית לחוויות פוגעניות שמתקשרות אצלי לגברים. גם עם הבנות פה.. ועם ולכל אחת הקשר והרגשות שונים ובעקבות כך גם הדפוסים שלי פועלים.. למשל את חנה אני אוהבת באופן מסויים מרגיש לי קצת רצון כמו לגונן עליה, ועכשיו כשהיא לא כותבת הרבה זמן אני שואלת את עצמי אם ואיך היא מסתדרת עם המטפלת החדשה ?? רוצה כזה לתת לה יד תומכת.. ומימה.. ראית כמה זמן היא לא כתבה פה ?? לא מעיזה לכתוב לה.. קצת מפחדת ממנה.. דואגת לה.. מקווה מאוד שהיא בקו הבריאות ולא עשתה משהו.. דואגת ונאחזת במילים שאמרה לנו, שכאן זה סוג של פורקן עבורה שמשתמשת כשלא טוב לה וכשטוב לה היא לא כותבת.. מקווה מאוד שמימה לא כותבת מהסיבה הזו... וסוריקטה... אליה אודי הלב שלי מרגיש משהו מיוחד.. אני ממש ממש אוהבת אותה אבל גם מפחדת.. בפעמים הקודמות כשהיא היתה פעילה פה , איפשרתי ללב שלי ממש ממש להפתח אליה. ונפגעתי כשהיא נעלמה כך, מהרגע להרגע ללא הודעה מוקדמת. כאילו לא היתה.. באמת נפגעתי מזה. גם הרגשתי שאני מתבלבלת, לא מבינה. לכן, עכשיו כשסוריקטה פתאום הפציעה פה שוב, בחרתי לשמור ממנה מרחק. לא רציתי שיכאב לי. לא רציתי להפגע. אני קוראת את מילותיה המקסימות ושמה לעצמי שכפץ . לא רוצה להפגע שוב.. וזהו לעכשיו.. אודי, וגם כולכם אשמח לשמוע משוב/משהו... שלך-במבי.

כתבת אותי מה את קוראת אותי ...בדיוק חשבתי מה איתך ואז קפצה ההודעה שלך.. אוףף במבי החופשות שלהם וכן הדפוסים שלנו ...והכי מצטרפת אלייך בבקשה לאודי אל תעלם פתאום ....

הוי במבי במבי, נגע בי שהזכרת אותי. הרגשתי שאיכשהו את שומרת מרחק. פחדתי לגעת, פחדתי שתזעמי – ואיני חסינה כל-כך לזה. ראשית אומר, שאני מתחילה את הימים בשעה ארבע-חמש לפנות בוקר ולעתים די מזומנות חוזרת הביתה, למחשב, רק בשעות כאלה, כמו עכשיו. כך רוב השנה, כך כל הקיץ המתיש הזה. אני כן יכולה לראות את רוב ההודעות במכשיר הטלפון הסלולרי במשך היום ולחשוב עליהן, אבל רושמת תגובות רק דרך המחשב, כשאני חוזרת, באם נותר בי כוח והבסטה עוד פתוחה. וגם – מעניין- לאחרונה הרגשתי שכבר איני נחוצה כאן. שדרכי אינה מתאימה. ואגב, אני ממשיכה לדבוק בה, בדרך, על אף השוני או הייחוד שלה. היא אני והיא שלי. וכמובן, אני מקווה, שיש גם הקשבה וגמישות. את יודעת, אני מתגעגעת לימי האנליזה. היא הייתה קשה כל-כך וזימנה תכנים פנימיים אגרסיביים, בין השאר, ותגובות עוצמתיות, בהתחלה ביטוי במעשים, אחר כך פחות מעשים ויותר דיבור על כוונות, ובסופו של דבר גם חל שינוי בזה. אעפי"כ ולמרות הכל אומר עליה כי היא המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי אי פעם בחיים. לגבי הפנטזיה לעמוד מאחורי הדלת ולהמתין עד שירום הודה תעשה טובה ותזכור – גם זה משהו שאני מכירה. נדמה לי שפעם כתבתי לך שייתכן שבמימוש התכנית הזו יש גם איזה ניסיון השפלה של אמא צביה. היא, בעלת אותו התפקיד רם המעלה. עצתי – בחיית במבי, נסי לא לממש. נסי לאזור כוח. ה-מ-ו-ן תעצומות נדרשות לכך, המון, ותקישי בדלת. תוכלי לספר על רגשותייך. תוכלי בעצם להרגיש, ואני מאמינה שפעולה כזו עשויה להביא עימה רווחה. תגלי גם עוד חוזקה שלך. אולי. שלך לבינתיים (ולא הלכתי מכאן), סוריקטה

אודי סליחה על האורך ועל האובססיה בכתיבה ...יותר מהבין עם תבחר לדלג . פשוט חייבת לתת להם מקום אולי בניסיון נואש אחרון להאחז ..אני כבר מאבדת זמן ומקום ומרגישה שזה ממש על הקצה לפני שמוותרת אז באמת סליחה. מנסה לתת לכעס לצאת כרגע לכעס עלייה לתת לו קול ..לתת לחלקים האלה שלי ביטוי מבלי לעצור אותם אולי זה ירגיע קצת את הרעש הזה ...כותבת וכל כך פוחדת מהכעס הזה פוחדת לתת לו הביטוי פוחדת לקבל סטירה או .. אבל חייבת כי הוא מושך אותי למטה ...אז כן אני כועסת עלייה שנתנה לי לסמוך עלייה כל כך לבטוח בה . לבטוח בה שהיא יודעת לשמור על עצמה סומכת עלייה שאני יכולה להביא את עצמי והכל בסדר ובסוף לקבל את הסטירה .סומכת עלייה כל כך שגם מתחת לגליוטינה אני מוכנה סומכת שהיא לא תיתן לסכין ליפול עלי. כועסת עלייה מאוד שזה היה בידיים שלה לעצור את כדור השלג והיא רק בעטה בו עוד ועוד . הרגשתי אצלה בפגישה כמו גוק שרוצים להפטר ממנו וכל כך סולדים ממנו שמכים בו והוא בורח מצד לצד ואז מכל מכה הפכתי ליותר ויותר מפלצת. כועסת שהיא לא רואה אותי לא רואה את הכאב והתסכול מתעלמת מזה שעדין אני לא במקום שלם שמקבל את הפגיעה והיא רצה קדימה . מתעלמת מזה שיש שם עוד זכרונות שמוכרחים לצאת ורק בגלל המריבות האלה הם פוחדים ולא יוצאים כבר יותר משנה . כועסת עלייה כל כך שהיא ידעה מה חופש שלה גורם לי לאיזה טלטלות והיא בחרה גם להגיד על החופש ובאותה נשימה להתעמת איתי על חלקיי כאילו אין מחר ועוד להגיד לי מה חשבת שנעבור לסדר היום כאילו רצחתי אותה. וגם שהתחננתי שתפסיק כי אני לא עומדת בזה ובחופש שבא וגם שראתה את סימני הנשיכות הטריים וגם שראתה את העוצמות ..כן קמתי והלכתי ובאמת רק הגנתי עלייה מזה שקמתי אני חטפתי את כל הזעם שהצטבר מהכשל הזה של החמש דקות האחרונות ..מי אומר למטופל שזה עתה שיחזר את אחד השיחזורים האכזריים של חיוו שזה עתה הבין שככל שנאבק ככל שזעק ובכה לעזרה זה עשה להם את זה יותר .מי אומר למטופל כזה שהוא מעורבב לגמרי ולא מסונכרן גם בשיחזור אל תפנה אלי מי?????? ולצפות שלא תהייה תוקפנות אז כן כתבתי ולוקחת אחריות למרות שלא יודעת מה נכתב שם סמס כועס ואחר כך סמס קצת יותר רך שגם בו כל מה שאני יודעת זה שהקטנים ביקשו שתאמר להם שהיא מאמינה שאבא פגע ...והיא בחרה לא להגיב להתעלם ..ולא לא יגיעו תוקפנים יגיעו חייכנים ולא אני לא מצדיקה את התוקפנות אבל למה היא ציפתה למלכת שווא ... ואני אוהבת אותה כל כך אודי על זה שהיא אנושית כל כך שהחדר שלה הוא לא מעבדה קרה כי אם תמצית החיים אוהבת את ההשתקפויות במראה שהיא שמה לי איך אני נראית מול העולם איך אני מתנהגת ומי אני אוהבת אותה כי היא אמיצה כל כך לא לטאטא לא למרוח טיפול כי אם לעבוד ולעבוד קשה ..אוהבת אותה כל כך על מה שהיא מביאה איתה לחדר על הבלבול והריחוף והפשטות ומי שהיא ..אוהבת אותה שהיא מקצועית כל כך ויודעת מה היא עושה אוהבת אותה על מה שהיא נותנת לי על ההכלה המדהימה שלה כשאני מאפשרת על האמפטיה על הדאגה ...אוףףף ושונאת כל כך שהיא רחוקה ממני ואני כל כך מתגעגעת אודי אני נטרפת ואף אחד לא מבין ...אודי אני לא יעבור את זה עוד חודש כזה ואני משתגעת ...רואה את עצמי יותר ויותר הופכת אובססיבית בכתיבה שלי מאבדת כוחות. איך אני אשמור לא ליפול למקום שמאבד בה אמון איך אני יאמין שמה שאמרה ומה שכתבה עד היום היא גם מתכוונת איך אני אגרום לעצמי לא לשכוח שכן ברגעיים של כעס ואיבוד כוחות אין חשק לראות או לשמוע או להיות אמפטי גם לבן שלך ...אוףףף איך אני יוצאת מתבנית חיי שחור או לבן ...

אודיאני מאבדת אחיזה . אני בקושי מתפקדת בורחת לתוך עצמי חיה על כדורים . יש לי רעש בראש של להקת אווזים צורחים . אודי הם רוצים שאוותר עלייה על הטיפול עליינו ..יש להם בטן מלאה עלייה . אודי אני מרגישה במלחמת חורמה בבקשה תעזור לי שהצד של ההגיון הבריא ינצח תעזור לי להחזיק את התקווה והאמונה שהטיפול הזה ימשיך שהעגלה תזוז ... ניסיתי אתמול לדבר איתם לכתוב להיות לא הצלחתי הוא מקלל ונעשה כמו אבא התנתקתי...אני מבינה עכשיו יותר לא יכולה לפרט כאן אבל מבינה את הצד הזה הפגוע הנרקסיסטי מבינה את הזעם שהיא מדברת עליו מבינה גם איך הכשלים שלה מפעילים אותו מצטערת על עצמי שלא יודעת איך לשלוט בו ..יודעת רק לברוח ממנו ושנים מבקשת עזרה מולו ..הם אולי צדדים שלי אבל הם מפחידים אותי משתצקים אותי וגורמים לי לעשות מה שהם רוצים בדיוק כמו אבא ... כל כך מנסה לא ליפול למקום הקרבני שאני....אפילו לא כותבת מפחד מנבואה שתגשים את עצמה אבל זה שם התחושות של האשמה של הכעס העצמי של הרצון... אני לא חושבת שמטפלים יכולים להבין איזו מלחמה זו ..וכשאני אגיע ואגיד שנלחמתי כדי לבוא היא תעלב כאילו אם את נאבקת אז אולי באמת זה לא עוזר לך ... אם אני התעללתי בה היא החזירה לי כבר פי מאה....אודי בבקשה תזכיר לי שהיא איתי שאנחנו יחד בדרך שנימצא את הדרך שהדברים יתייצבו ....

http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/722/729.html חלק מפרויקט שלא מסתירים מחלות נפש הסימפטומים שהוא כותב כאן לאו דווקא מוכיחים על מחלת נפש. הוא יכול להכניס הרבה לסטרס, ולהכניס מחשבות קשות לאנשים. הרצון הוא רצון נכון, אבל אני חושבת שבמבחן התוצאה, זה נכשל

יש לי חרדה מזוגיות. האם ניתן לטפל בבעיה זו ואם כן באילו שיטות טיפול?

וכאב עמוק שאין לו סוף סמיך.... וכלום לא מקל

מרשה לי לשבת ליידך לאחוז בידייך יחד זה קצת יותר קל ... מאחלת לך להתגבר על הכאב הזה לנשום לתוכו ולעבור לצד השני של הכאב לצד המואר יותר ...איתך חיבוק אם נכון לך

אבל אני לא רוצה שהוא יחכה לי בחוץ כמו תמיד. כדי שהוא לא יסתכל עלי.

אודי הכי נקי הכי אמת אני מתגעגע. אלייה כל כך ..לא כי אני לא יכולה בלעדייה כי אני זקוקה לה בתהליך הזה מול אמא . קשה לי כל כך להודות בזה להגיד אני מתגעגעת יותר קל לכעוס להאשים אותה . הכי כואב זה שנפרדנו בכעס בתחושה מגעילה שהרחקתי אותה כל כך ממני שלא הייתה בה טיפה של אמפטיה . לא רוצה להתחיל ככה את השנה החדשה . רוצה לברך אותה ולא אחרי רוצה להתחיל שנה בהרגשה שהיא איתי . ומכוון שביקשה בלי קשר גם חג שמח לא אכתוב לה זה כואב זה מעצים את תחושת הנטישה שכרגע זה כבר לא חרדה זה אמיתי זה נטישה מעכשיו לא מהבית...אוף אודי למה הכל צריך להיות מסובך כל כך ..

איך את הבוקר יקרה . מקווה שבכל זאת הצלחת לנשום ולזכור שהיום את לא שם ולהרגיע את החרדה . שולחת שוקו חם וחיבוק אם נכון לך .

היי אביב רק בשעה שתיים בצהריים הלכתי לעבודה, תרגלתי כל הבוקר נשימות ותרגילי הרפיה ואני בסדר עכשיו, אעשה את כל המאמצים לא לעשות עוד שטויות רק להסתכל קדימה, קדימה, להתעצם ולהמשיך, ווא! קשים ההתקפים הללו אסור לי להגיע למצב כזה, אסור למתוח את הגומי יותר מדי יש המון חיובי שאני יכולה להסתכל עליו ולשאוב כוחות ממני, יש גם אתגרים לשאוף אליהם, צריכה להתמקד בזה ולהמשיך קדימה תודה לך מאחלת גם לך יכולת לנשום תמיד היטב, מי שמבין את המצוקה מבין את הברכה שבעניין

.. לא מצליחה להתאושש .. אני מנסה להזיז את עצמי. יש לי מחויבויות כלפי אנשים. אחריות. חייבת לצאת לעבודה. לא רואה איך אני מצליחה להזיז את עצמי. לצאת לעבודה. לתפקד. אודי. נראה לי שהאנליזה מתה. לא חוזרת אליה. סיימתי. אין לי כוחות לזה. שחזורים/לא שחזורים. אודי אני עוברת התעללות בהווה. עכשיו !! זו באמת באמת התעללות. הלוואי וגם לכלב שלה קשה. אתה צריך לראות איך היא לוקחת אותו לטיולים. אבל לחו"ל היא לא לקחה אותו. גם הוא ננטש. אודי אני לא מצליחה לאסוף את עצמי. אני כבר על סף איחור. חייבת. מחכים, יש לי מחוייבות. אחריות. אין לי אף לא גרגר כח אחד. אודי הלוואי ואני אמות עכשיו בדרך לעבודה בתאונת דרכים שמישהו יכנס בי חזיתית ואני אמות הלוואי

אודי הגבתי לך שם אתמול אבל יותר מדוייק . פוחדת להרגיש נשארת בקונטרול . הניתוק קצת נפרץ ואני מרגישה את עצמי מתוחה דומעת מכל מילה רגישה עם עור כמו של סממית דק ושקוף. מפחדת לנהל שיח עם חלקיי על מה שהיה שם בשיחה הזו המנותקת. בחיבוק הנדיר שקיבלתי בבוקר לפני שהלכתי שאני יודעת שכנראה לא יחזור בעיקר בתסכול מול המקום ששוב לקחתי כאילו רק החלפתי יד .. מרגיעה אותה שזה כבר עבר ושלא תיכנס לאשמה עצמית ..מה עבר אני כאן בפורום בטיפול בסיוט כי זה לא עבר וכן אודי היא ממש ממש זקנה ..זה ממש רגע לפני . אז כן אני שמחה שדיברתי ולא שאחרי אני יאכל את עצמי שלא אמרתי. אבל האמת זה מרגיש סתמי כאילו כלום . כי זה כבר עבר כי כבר אי אפשר לשנות ...

רק שבוע הבא לקראת סופו...ובכלל מחכה כדי שנוכל שיהיה באמת קבוע..כי זה היה כאילו שעה ויום קבועים אבל זה לא התקיים כך...אז נמאס לי שפגישות מתבטלות :( גם מצידה..אז מחכה למערכת קבועה כמו בביה"ס, לוקח זמן למערכת קבועה. חשבתי לשמוט הכל כמו תמיד כבר...אבל יודעת שזה דפוס שצריך להגמל ממנו...רוצה לחזור למסלול ההשתפרות והטוב...השבוע עם כל השיחות כאן נראה כי אני צריכה להגמל מפה.....זה לא עשה לי טוב :( במיוחד בלי להפגש איתה.......מצטערת

סוף סוף, התייצבו הידיים, זה כדורי ההרגעה, אבל גם התקשרתי למישהי שבאה אלי כל שבוע לעשות טיפול גוף-נפש, כל מיני הרפיות למינהן שמאד עוזרות לי, התקשרתי אליה, היא עשתה אתי נשימות... הצליחה להרפות אותי, אני מצליחה לנשום עד הסוף, למלא את הראות באוויר, זה לא מובן מאליו.

אודי, חודש תשרי... החגים מתקרבים ואיתם גם הסתיו... זו תקופה קשה עבורי. בטיפול דברים אינם חזרו לקדמותם ואני מרגישה שכל העבודה המאומצת ירדה לטמיון. אני לא חושבת שאני בן אדם שיכול להתמסר לטיפול. אתה יודע אודי, קשה מאוד לטפל בי. מאוד מאוד מאוד. אני "בועטת" כל הזמן. אני רגישה לניואנסים הכי הכי פעוטים. הלוואי והיה לי עור עבה יותר. הדבר הקרוב ביותר ל"עור עבה" זה להתנתק אבל יש לזה מחיר כבד. בקיצור, לא יודעת מה רציתי להגיד.... ואולי לא רציתי להגיד דבר... רק להנכיח את עצמי מעט. מרגישה נעדרת. אודי, אני כל כך רוצה להנכיח את עצמי בלב שלו. כמו האסטרונאוט הראשון שתקע דגל... כאילו בשביל להגיד: הייתי כאן. נטע.

כל כך מבינה ..כתבת כל כך מדוייק על הניואנסים הקטנים ...עצוב ואודי צודק גם אני בדרך לא דרך נותנת לה להבין עד כמה קשה ואז היא רק מתרחקת. הלוואי וידעתי לכתוב לך איך לפתח עור עבה בלי להתנתק . רק רוצה שתדעי שקראתי ואני הכי איתך.ונטע תבואי יותר את חסרה כאן .

דווקא אומרים שהוא חגיגי והרבה סובלים בו. מענין מי יצר אותו?????

הכל בסדר יקרה ואת לא צריכה להסביר זה ברור שאם היה לך טוב לא היית כאן ובטיפול...תשמרי על עצמך .

לפעמים הם גבוהים ורוצים להטביע, לפעמים תקופות יותר שקטות אני חייבת להיזהר מטריגרים, לברוח מכל דבר שיכול להפנות אותו לתוך המערה השחורה. תקופות שלמות הכל עובר חלק וטוב, ולפתע הכל מתהפך, הפתיל קצר, ההתקפים קשים, אבל זה חולף... ממשיכים הלאה

תהום ללא תחתית שם שוכנת המפלצת אין רק בסיפורי אגדות... כאן ועכשיו גם אצלי והנסיך מתמהמה כבר ישנתי מאה שנים של בדידות כזו או אחרת עכשיו אני ישישה ומחכה שמישהו יכסה כבר את התהום הזו כי נראה שכבר לא אצא ממנה והשעון ממשיך בתיקתוקו העצבני לסמן כל שנייה כאן ועכשיו מצפה למותה ישישה בתהום ללא תחתית

אחרי שכל כך חיכיתי שניפגש אז לא הבינה אותי ולא הכילה..עצוב לי..זה כאילו שבכלל לא נפגשנו ואצטרך לחכות אם ארצה רק לשבוע הבא. אני לא מפסיקה לבכות..כל יום אני בוכה איזה שעה וחצי רצוף וזה לא נעים לי. עצוב לי מאד..:((((( נראה לי שאף אחד כבר לא אוהב אותי. תותי

זה בסדר..כל אחת והחרדות והלחץ שלה, אני זו שצריכה להצטער אולי ש..... תקפתי? :( אביב כתבה והבינה...כתבה בצורה שאני לא הייתי במצב של לכתוב....וביקשתי מאודי ועדיין רוצה שיגיב בכל זאת.... אז שתביני שהמצב היה לפני הכל מעורער במילא...הרגשתי שאין תוקף לדברים שהכל מבוטל, מלא רגשות.......אין לי איך להסביר :( מקווה שעבר ההתקף... איתך, מ

ההתקף לא יותר טוב... הוא ארוך וקשה במיוחד... בסוף זה יעבור... הכל עובר בסוף... אבל אני תמיד אומרת שזה כמו גומי, שמותחים ומותחים ולא יודעים מתי הוא יקרע, ולפעמים אני חושבת שהוא הולך להקרע!!! את יודעת מה טוב לך ומה מתאים, אז עזבי את מה שכתבתי, בטח לא הבנתי,

לא הייתי צריכה להיכנס כאן לסרטים, אני יודעת שזה מערער אותי לגמרי, כל אזכור, לא הייתי צריכה להחריף את התקף החרדה שאני נמצאת בו. מצטערת שניסיתי לומר משהו למיכל, מי אני שאומר לה משהו!!!! מצטערת שנגררתי לשיח עם אביב בנוגע לטראומות שלי, זה הורס אותי, רועדת בכל גופי עכשיו, כאבים נוראים בחזה, עם קשיים של נשימה. זה יעבור, אני יודעת שההתקף יעבור, אבל למה אני צריכה להביא את זה על עצמי!! וואו! אף אחד לא בבית עכשיו, בא לצרוח, פשוט לצרוח בקולי קולות

סנדי , לא עשית שום שטות. בסך הכל שאלת את מיכל שאלה מהמקום שלך. שאלה שעניינה אותך. אני הבנתי שזה כך, ולא מתוך בקורת. אני מבינה שזו לא פעם ראשונה שיש לך את התקפי החרדה הללו, מה מרגיע אותך בדרך כלל שזה קורה?

כמובן תרופות להרגעה אבל יש לי גם אחת גוף-נפש שעשה אתי נפלאות, מצליחה להביא את כל הגוף מקצוות הרגליים ועד לראש לשווה, להרגעה, ואחר כך גורמת לכל מיני שירירים לפעול, והסך הכל מרגיע מאד. יש לי את המטפל, הוא זקן, תרח, אבל חכם, וגם אלים. יש לי עוד אחת שהיא גם עובדת בהיפנוזה, אני רוצה מגוון, אם אחד לא קולע לפחות השני יכול לעזור. לא כולם בכל שבוע, אבל לפחות פעם בחודש נפגשת עם כולם יש כאלו שכל שבוע. זה כמובן תלוי גם בעוצמת ההתקפים

הכל... הכל מציף.... מטפסת על הקירות....

ההתקף לא עוזב אותי בעלי רוצה ללכת למיון אני יודעת שזה יעבור... כדורי ההרגעה בסוף ישפיעו, אני מרגישה גוש עצום, כמו התקף לב, אבל זה לא, זה רק התקף חרדה. אני צריכה לסתום את הפה שלי וזהו...

את בסדר באמת באמת שאת בסדר . את מאוד מבוהלת מהתגובה של סנדי,אולי גם סנדי מבוהלת מהכל. יקרה אף אחד לא חושב שמה שהוא עשה היה בסדר . גם אף אחד לא חושב שרצית את זה ברור שלו. מובן ביותר ההנאה מהקרבה מהחום מהיחס אולי בשונה מאחרים במשפחה . יקרה אל תיכנסי לשם ממש לא פשוט תמשיכי בתהליך שלך ...את אמיצה אני גאה בך .

תודה יקרה...גם על התגובה לסנדיי, אין כמוך! והשירים...(רק מקווה שלא התכוונת לבית האחרון של השיר לאודי תודה על כך ששבר את ליבך ;) )

ימים לא פשוטים לי וגם לכו ..רוצה לשתף אותכם בכמה מהשירים שפשוט משאירים אותי צפה ולא לטבוע .. לא מפסיק להודות - אודי דוידי https://www.youtube.com/watch?v=jhmQ9N4Uyyk בועז מעודה - אסיר תודה https://www.youtube.com/watch?v=lBTN0bk4RBE ביטלס -let it be https://www.youtube.com/watch?v=0714IbwC3HA לואיס אמסטרונג - waht a aonderfuld world אישית לא דתייה אבל כשזוכרת להודות על מה שיש הרבה יותר קל לפסוע קדימה בשביל ... יש עוד המון אבל הייתי שמחה אם הייתן מוסיפות מה שמחזק אותכן .. והילה זה נבלע אבל ראיתי את השירים ואהבתי המון ... וכמובן אודי השירים שהשארת לי כאן ..מרגשים ועוטפים ..וזה פשוט מתבקש עבורך ...תודה https://www.youtube.com/watch?v=zDE5jnHyzUg

אחרי הערה של מיכל אז מקווה שזה ברור שהכוונה לבתים הרלוונטים של השיר ..ושוב תודה שאתה מאפשר .

אין לי מושג מה האישיו שלך בנושא תקיפה מינית ואיך הגעת למסקנות שהגעת. כמו שכתבתי לך קודם כאן זה לא אין לנפנף בתקיפה מינית כאן מי שכותבת על תקיפה מינית כותבת מדמי נפשה כותבת את כאבה את השריטות והדפיקויות שהתקיפה גרמה.. ולא סנדי לא מדובר במשחקי ילדים של רופא וחולה אלו הם ממש לא תקיפות אלא אם כן נעשו בכוח... סנדי כתבת למאי על מתנות שאבא יביא לבת שלו ועל איך החברה תופסת את התקיפה המינית.. א)בתוך עמי אני חי ולא , אני לא חייה בחברה של קניבלים שמכבדת אכילת אדם ב)כשמישהי כותבת שאבא שלה תקף אותה מינית או נגע בה או פגע תאמיני לי שלא מדובר בחיבוק לילה טוב מקובל ... כתבתי לך וענית לי ובכוונה לא הגבתי על זה כי עם קורבנות של פולניות "לקבר אני אקח את זה" מצטערת אין מה לעשות ... תאמיני לי שכל פחד בעולם אפשר לעבור אותו זאת עבודה קשה שדורשת אומץ וכן זה גורם לחרדות ומצוקה ופיצולים אבל כשזה נרקב בתוך הבטן שלך פנימה זה לא יותר קל או טוב. אני מאמינה שאת יכולה ביום שתחליטי בסמנטיקה של מילים שאת מפסיקה לכתוב להגיד לחשוב שאת לא יכולה ....את תצליחי

1. באיזו שהיא הודעה מיכל כתבה שהיא הייתה נורא מבולבלת כאשר זה הפסיק והיא רצתה זאת. אז הבאתי דוגמא, שגם אם לא הייתה כאן התקפה מינית, אלא משהו אחר, זה גם היה מבלבל. 2. לפני כמה חודשים, לא זוכרת את הפרטים, היו כתבות על מישהי שנחטפה ושנים גרה אצל החוטף בחצר, אני הזדהיתי, במשך שנים אני הייתי תחת מניפולציה מאחרים עם חרדות, ואם חוסר יכולת להוציא כלום החוצה, בגלל המניפולציות, והניצול, לא המיני, אבל אחר. שנים על גבי שנים. רק בשנות העשרים שלי העזתי בכלל להתחיל להתנגד, אבל גם אז לא יכולתי יותר מדי. הרסו לי את כל הילדות שלי, ואת כל החיים שלי! בעלי יודע במה המדובר, בגדול, ואם אי פעם אני רוצה לתת לו פירוט כלשהו, הוא לא מוכן, כי טוען שזה יהרוג אותו לשמוע את זה. לא שהייתי חוזרת לכל, אבל משהו... לא, לא ניצלו אותי מינית, אבל כן, כן הרסו לי את כל החיים, את כל הילדות... ולא, לא יכולה לחזור לזה, וכן, נמצאת עד היום בחרדות, מנסה לטפל בחרדות כדי לשרוד. 3. לא באתי לומר שאין מותקפות מינית, ולא באתי לומר שאין טראמות, יש ועוד איך שיש, אבל אמרתי שלא כל חוויה מינית שהיא אסורה היא בדווקא משאירה טראומות! זה הכל. 4. ואני ממש מצטערת עם מיכל נכנסה ללחץ ממה שאמרתי, כנראה לא פרשתי נכון את מה שהיא כתבה, כי ככה הבין לי מתוך הכתב שלה, אז כנראה לא הבנתי

לא, זו לא הייתה התקפה אחת, זו לא הייתה התעללות אחת, זה היה שנים ארוכות, לפחות 15 שנים אינטנסיביות, תחת מכבש של לחצים איומים ומניפולציות, שהייתי צריכה למחוק לגמרי את האישיות שלי, לא יוצאים מזה כל כך מהר, ולא חושבת שאצא מזה, זהו, ולא רק פולנים הולכים לקבר, גם אחרים לוקחים אתם דברים לקבר, ואני בכלל לא חושבת שקבר הוא מקום כל כך גרוע, תאמיני לי שמעל האדמה ישנן חוויות שלדעתי הן יותר קשות מהכניסה לקבר, ולא פעם שקלתי את האופציה הזו. עוד בהיותי ילדה בת שמונה היו לי כמה ניסיונות התאבדות! אלו לא היו איומים, אלא ממש ניסיונות כדי לברוח מהכל!!

אני לא מצליחה לתקשר איתו יותר.לא יודעת למה אבל כאילו הכל התפוגג. אולי כי הוא היה בחופש?לא יודעת. משהו התרוקן

הם שוב כאן אודי הצדדים האלה שנאבקים בכל חלקה טובה . אני עייפה אודי עייפה להאבק בקולות שבראש להאבק בזכרונות להאבק בכל מה שמושך לתהום ...נגמרים לי הכוחות ..עברו חמש עשרה יום מהיום הארור ההוא ויש עוד שלושים ומשהו ... יש חגים יש עבודה ואני מנסה לתפקד כמו שצריך ..מפחדת לאבד אחיזה בפעם הקודמת זה היה נורא שבוע של סיוט שלא הייתי ....אודי בבקשה תעזור לי להתקרקע פוחדת להבין מה היה אצל אמא ושוב השלכות עלייה על החופש שלה . כל משוכה אני חושבת שזה הסוף ומתברר שזאת רק ההתחלה ...

להבין איך שוב לאנתתי מקום לכעס לתסכול איך שוב לקחתי את המקום של האחראי הבוגר . איך שוב מצאתי את כצמי דואגת לה מתרצת אותה מסבירה לה איך לא ראתה ...רוצה לצעוק לעצ י שאנע סתומה ולחבק את עצמי ושלא אשתנה ..

שלום, רציתי להתייעץ אני בת 29 נשואה ללא ילדים לפני כחודש חשתי בטשטוש בראיה ולאחר מכן תחושה של לחץ שאני לא יכולה להיות בבית וחייבת ללכת בחוץ (מאוד נלחצתי מזה שאני לא רואה טוב באופן פתאומי) אלא שמאז אני פשוט לא אותו הדבר אני חשה בתחושות של זרמים בראש, חולשה והמון פחדים!! שבוע אחרי המקרה ישבתי במסעדה כשפתאום הרגשתי שוב פעם לחץ ותחושת נימול בראש וקישרתי את זה שאולי אני נלחצת ממקומות סגורים שגורמים לי להרגיש מחנק ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה הפחד שלי מהפחד הראשוני יוצר אצלי מצב שאני מביאה את זה על עצמי שוב מהרגע שאני יוצאת מהבית זה הדבר היחידי שאני חושבת עליו וזה גורם לי סבל רב!! כאילו החוויה הראשונית נחקקה בתת מודע וכל סיטואציה של מקום סגור רק גורמת לי לרצות לברוח!! איך משתחררים מהמחשבה הזאת? אני מרגישה שלא משנה מה אעשה תמיד אני אזכור שפעם פחדתי מזה וזה יעורר אצלי את הפחד שוב כמעין נבואה שמגשימה את עצמה! מה לעשות?? איך יוצאים מזה??

אודי :((((( זהו. אודי ((( אין לי אף לא גרגר אנרגיה אחד. לישון ולא לקום

אודי?????? מתנות וקיום יחסים עם אב???....אני לא רואה שום דמיון ביניהם!!! (בתגובה שלה למאי למטה התחרפנתי!) לא משנה מה מקובל בחברה ומה לא!!!!!!!!! אוף אודיייייי???????????????????? הצלחתי קצת להגיב............אוף אודי בבקשה :( לפחות זה גרם לי לתזוזה במחשבה :( כל הדבר הזה פתאום... עצוב לי :(

מי דיבר על מתנות? מי דיבר על יחסים עם אב אין לי מושג מה שהיה אצלך סת כתבתי הגיגים מנשמתי השרוטה מצטערת אם ערערתי בך משהו תעשי דיליט על כל מה שכתבתי

בשאלה ששאלת אותי וענית למאי...לא התכוונת לערער ואני כנראה כבר מעורערת בכל מקרה....מצטערת גם אני :(

קודם כל תודה על כך שאתה פה מקשיב, מרגיע ותומך כשאני שוב חוזרת למעגל הבהלה.......ושהזכרת גם שזו התחלה חדשה :)אכן התחלתי היום. דבר שני: האם אתה קורא הכל??? את התגובות שאחרות שולחות אחת לשניה? את ההמשכים??? קראת מה שהיא כותבת????? ואם כן הייתי רוצה שתגיב לפעמים...כי דברים פה הופנו אליי ואין לי את היכולת להכיל ולענות לכל זה...... ואם יש דברים ש...פוגעים בנו...למרות כל המחשבות והכוונות הטובות של הכותבת??????............אני יודעת שאתה מצפה שנדבר זו עם זו וזאת דעתה וזכותה לחשוב ככה וכו'......אך לדעתי יש פה ממש משגה חמור בהבנת סיטואציות!!! למען השם אם מקובל עם תינוקות אז זה בסדר הן לא יחווה שקרה משהו פוגע???הן לא תפגענה בעתיד כי כלם עושים זאת??????? אוףףףףףףףףףף...............אוףףףףףףף גם אותי זה כבר מבלבל......בבקשה תסביר ותגיב....כי .....חשוב לי......תבין... בבקשה אותי....... תבין...בבקשה :( מ.

לאחר שנים של זוגיות טובה ומפרה, גיליתי לפני 10 חודשים על רומן שלו שהתקיים 3-4 חודשים. בתחילה הכחיש אחכ הודה שמדובר בתקופה קשה וניתק הקשר ללא היסוס. לפני יומים , בטעות, ראיתי מייל שמאשר כי פרטי המשתתף לא נחשפו ומדובר באישור מאתר אשלי מדיסון. ללא פרטי זיהוי של המשתמש, אך האיפד שייך לבעלי. כל זה לאחר שיחסינו לכאור נהדרים וגלויים, הבטיח כנות ומשאיר לי פתקי אהבה... מה עלי לעשות כעת? מאישה נותנת אמון מוחלט, הפכתי לבריה חשדנית ורדופה. כך שאיני מזהה עצמי יותר...זה ופוגע בי בהרבה רמות וביכולת הריכוז שלי בעבודה ובחיי, איני רוצה להתעמת מולו אם המידע הזה אינו נכון ומצד שני אם הוא נכון , לא נראה לי שאוכל לוותר גם אם מעורבים ילדים ומשפחה... מה עלי לעשות?

מה דעתך לפנק את עצמך? אולי לנגן על כלי או לצייר, או כל דבר אחר שיכול להביא לך תענוג. אם אין מי שיפנק אותך, תפנקי את עצמך, משהו שיתן לך קרן אור עבור מה לקום בבוקר.

על המילים הטובות

מכיר את התרופה סימבלטה? מכיר את ההשפעה שלה על חרדות? האם היא משפיעה קוגנטיבית על מי שלוקח אותה?

אבל זו תרופה חדשה, אני פוחדת שאהיה שפן נסיון, שאהיה זומבי... אבל המטפל טוען שאני חייבת טיפול תרופתי להתקפי החרדה, היה לי התקף באמצע הטיפול. לא יודעת מה יותר גרוע ההתקפים, או להיות זומבי, לא יודעת למי להאמין, אבל אם הייתה לי עכשיו תרופה, אולי זה היה עוזר לי. לא יודעת

מדוייקת אליי כל כך חשוב לי לקהל הכרה לכאב ולסבל שלי

לפחות אני מנסה...

יקרה בדיוק כל פעם פותחים מה שצף וגם זה בזהירות ובעדינות.זה בדיוק מה שמיכל עושה ומה שאני עושה ...לקח לי כמעט ארבע שנות טיפול לפתוח משהו ...לאט יקרה . ואני איתך מבינה מצטערת שעכשיו קשה הכל בסדר כל אחת והדרך שלך אף אחד לא אומר ששלך לא טובה היא טובה ונכונה לך חיבוק ענק

ארבע שנים? בקטנה!! את יודעת כמה שנים אני כבר רוצה להוציא את הגידול הממאיר ולא יכולה?? מתפרקת לחלוטין. זה לא אשמת המטפל, הבעיה היא שלי, חושבת שאקח אותה אתי לקבר, אולי שם אוכל לעשות סדר בדברים. בינתיים צריכים להעביר את החיים איכשהו

אבל סיפרתי אמרתי ..זה לא ששברתי את סוד השתיקה כי כ ר סיפרתי גם במשפחה . אבל הפעם סיפרתי למי שהיה צריך לדעת . לא הייתי מטכנה להכנס לפרטים זה גם נראה לי מיותר . אבל זה כל כך הטריד אותה מה הוא עשה .. שתי נשים מנותקות מדברות כמו על סרט בטלויזייה... אודי אני לא מרגישה כלום כלום הכל מת בפנים בקונטרול . האמת אודי היא כל כך זקנה שזה פשוט רחמנות עלייה . אודי תהייה איתי זה בטח הכל יצא מחר כשלא יהיה כאן אף אחד.תודה על הליווי והעידוד פשוט תודה

שאתה עמוס מאוד (באופן כללי) וגם אני מתחילה להכביד כאן..מצטערת. אקח משירה של לילי אלן למרות שנוהגים פה מהעברי.. העולם הזה חומרני מאוד, זה הרעיון של השיר, ללגלג עליו... אבל דווקא הפזמון מחבר אותי להרבה מעבר..בעולם הזה :( סליחה על ההכבדה ותודה על תשומת הלב.. I don't know what's right and what's real anymore I don't know how I'm meant to feel anymore When do you think it will all become clear And I'll be taken over by the fear Lily Allen - The Fear כדאי לכם לשמוע את כל השיר...

אולי להגיד לו כבר היום שאני לא רוצה לבוא ברביעי. כי אולי הוא יעזור לי לרצות. לא בטוחה שרוצה לרצות.

לא יודעת אבל יכול להיות שאני חוזרת אחורה.....כלומר כאילו בכלל לא הייתי אצלה כל כך הרבה שעות וימים וכו', הרגשה תבוסתנית משהו. לא נפגשות השבוע וכבר הייתי אמורה להשלים שכשלא נפגשות פגישה אחת זה לא נורא ותמיד נוכל להפגש הרי....(כל פעם היא אומרת כאילו יש את כל הזמן שבעולם אבל זה כבר מעצבן!!) היא כנראה צדקה שדברה על חשיבות של קביעות, אבל בפועל לא יוצא..אחר כך חגים אז בכלל...היא עסוקה מאוד אם לא נפגשות אז פשוט אין לשבועיים :( מבאס. אז ממש מתחשק לי לבטל כבר...לא לנסות לפתוח, לשם מה? שאתבאס כשלא נפגשות קבוע? ובכלל אתה אומר שטוב לפתוח אני תוהה האמנם טוב? כי כבר ניסיתי כמה פעמים וכל פעם מחדש לא הולך...תכננתי יותר פגישות קבלתי פחות כי פתאום לא יכלה :( ובכלל מרגישה שמתקדמת ואז הולכת אחורה בענק.....היא אמרה לי לנסות לקבל שלא כל מה שמתכננים יוצא לפועל, מבינה ובכל זאת לא פייר!!!!!!!! באתי בנכונות לפתוח, לקבל עוד פגישות, קבלתי פחות....היא הציעה חשיפה!!! היא הציעה!!!! מעצבן אותי!!!!!!לא פייר!!!!! עד שסוף סוף הייתי מוכנה עכשיו אני כבר לא רוצה לפתוח כלום...האומץ נעלם ואז שוב אחורה.....הרהורים של כאב על טיפול שכבר ממש לא מצליח לי.....ואולי אין טעם לנסות שוב??

אודי ריגשת אותי עם השיר הזה . אשרייך על מי שאתה ופשוט תודה . כל כך לא מרגישה לבד אפילו שהיא בחופש ... נוסעת כבר מספר שעות לאורכה של המדינה מקצה לקצה מסע ארוך .קצת כמו לידה ,עובר לבד עם עצמו ...אבל כל כך לא לבד.. לא מרגישה כלום יודעת שבפנים הר געש סוער .. קצת נופלת למקום כועס שהיא בחופש ובתוכי יודעת שהיא איתי גם היא לא כאן כמו שאתם איתי בוירטואל ... והכי אודי אני איתי אני מחכה לי בסוף הלידה עם ידיים מושטות ומחבקות מגיע לי .

רציתי לדעת אם יש לאדם פחד ספציפי או פוביה אם ניתן לאדם כזה בנוסף לטיפול התנהגותי-קוגנטיבי טיפול תרופתי נגד אדם עם פחד במה ניתן בטא בלוקר זה לא נחשב לסוג של לרמות את הפחד? כלומר האדם עלול ליצור תלות כלומר מתי שיש לו את הכדור הוא יתגבר על הפחד ומתי שאין לו את הכדור הוא חוזר להיות משותק. לכן רציתי לדעת כיצד טיפול תרופתי עוזר ומה השוני שלו לבין כל סם אחר שמערפל את החושים. כי לי זה נראה כמו לרמות את עצמי בלקיחת כדור.

שלום.. שאלת מה הבעיה אם אני זקוקה לו והוא מאפשר את זה... אני לא יודעת בדיוק איך להסביר לך..אבל נוצרה אצלי מעין תלות דווקא ברופא הזה..נכון שמצאתי לזה הסבר משכנע ובכל זאת .. עובדה הוא עזב לפני חודשיים ואפילו לא קבעתי תור לרופא אחר ..המרפאה האיטרנתית היא פתרון נחמד אבל לא באמת פתרון לחולה מורכבת כמוני.. ועוד חשבתי [ואולי אני טועה] אולי זו הסיבה בעצם שלעולם לא העזתי לפנות לפסיכולוג לשיחה אולי התלות הזו מפחידה אותי עדי כדי כך.. ואולי לא.... תודה על ההקשבה

אבל ברגע שאני נזקקת [ואם מחלות מורכבות] כמו זכיתי הרבה פעמים הרגשתי שאם לא היה את הרופא שיעזור לי לצאת מהלופ שלא נגמר אני לא יצליח לבד.והרבה פעמים המצב הזה מלחיץ ומפחיד. ומכך נוצרת תלות..... לא?

אודי הי, ..למה אתה מתכוון ? לקטע עם הבגד שלה שביקשתי שתיתן ? אמא צביה כבר אמרה לי שבגד שלה ,לא אקבל. אם אני רוצה, היא תאפשר לי לקחת את הוורוד הזה ואחזיר כשהיא תחזור. היא גם הזמינה אותי לכתוב לה מיילים בידיעה שלא יתאפשר לה לקרוא "שם" (וואוו כמה כעס יש לי עליה !!!!) אלא, כשתחזור לארץ ,לפני הפגישה.. עוד מעט אנחנו נפגשות. הכנתי כבר את הכסף במעטפה (אני נוהגת לתת לה במעטפה בתחילת חודש על החודש הקודם, כך שבפגישה ראשונה של החודש עם התשלום אני כבר חייבת על הפגישה הראשונה לתשלום בחודש הבא.. מבין אודי ? אז הכנתי כבר ואני מתכוונת להביא לה היום משתי סיבות : 1. אני חושבת שאני לא רוצה להפגש איתה מחר.. רוצה להתחיל את החופש היום. 2. רוצה להרגיש משוחררת ממנה.. לא חייבת לה כלום. אף לא אגורה אחת. לפני אחת הנסיעות הקודמות שלה היא אפשרה לי לצלם אותה בכדי שיהיו לי ממש תמונות שלה. אמרתי לה שהיא השתנתה קצת והיא אמרה לי שתאפשר לי לצלם אותה שוב מחר, לפני שהיא שוב נוסעת. לא רוצה ולא צריכה !!!! האמת היא שמרגיש לי שאני כבר לא רוצה ולא צריכה ממנה כלום.. אולי רק לשכוח קצת. אולי לשכוח הרבה.. באלי לעזוב את כל השטויות האלו של טיפול/שמיפול.. ולא הבנתי למה התכוונת בתגובה שלך אלי שהכנסתי ככותרת.. אודי, מרגיש לי שאני עוברת התעללות

הי כולם, רציתי להעלות לכאן קישור לסיפור הנפלא (אחד מיני רבים) של דוקטור סוס, "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". אחד המקסימים, בעיניי. ומתאים, כך נראה לי, לאיזו רוח שנושבת בפורום בימים אלו, בפרט. פנטזיות צנועות כגרניוזיות, אל מול סייגים. https://www.youtube.com/watch?v=xdjB0Kk9V28 שלכם, סוריקטה

תודה סוריקיטה

יש לך עצות איך להתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית? האם תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מקביל לפסיכולוגיה קלינית? או שזה סתם פשרה עלובה?תודה מראש

ייקשה עלי לקום מוקדם בבוקר. כאילו שעכשיו לא קשה? אבל אלו החיים - תמיד צריך שיהיה קשה בהם. נכון אודי? אסור להנות בשקט!! אוף!! חלילה שנהנה - צריך לסבול!! אחרת אנחנו לא שווים. או יותר נכון פחותים. אין לי מצב רוח טוב בכלל..נקרעת מהעבודה..עצוב לי.. תותי

שלום, התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני 3 חודשים ובחודש האחרון רמת החרדה שלי עלתה משמעותית בגלל 'הצפות' של דברים מהעבר. האם זה נורמלי ? תודה רבה.

למה אתה לא מפרסם את ההודעות שלי לאביב?

כתבתי קודם נאום לאומה, בקשר למיכל, סיפרתי על ילדותי, ועל משחקים מיניים שהיו רווחים אז, אשמח אם לא תעלה את הפוסט, בגלל שהזכרתי שם שמות של אנשים, אנשי אותו מושב יכולים להיחשף, ובמחשבה שניה, חבל היה שכתבתי את מה שכתבתי, תודה לך!!!! אני גם ככה בהתקף חרדה עכשיו, עם רעידות קשות, לא צריכה להוסיף לעצמי עוד חרדות. שוב תודה לך

היום בטיפול הוא אמר שהחרדה שלי היא אמיתית קשה ביותר ומנפצת הכל לרסיסים... זה הגיע למצב שימים שלמים לא עשיתי כלום... מהמיטה לספה חוץ מהטיפול... הבגדים על הריצפה, הבית מפוזר... חוסר אונים מוחלט.... זה לישון עם חרדה ולהרדם רק עם כדורים... להתעורר עם חרדה.... ככה שבוע ימים אודי!!! שבוע!!!!! ולא הייתי מסוגלת לכתוב לך אפילו מה קורה איתי או מה עובר עליי כי לא היו לי מילים הכפיים נתפסות ונהיות אבנים כל כך כבדות ושום דבר לא ניכנס פנימה

אני טובעת לא יכולה לנשום או להכיל את הל בוחרת להרדים את עצמי לכמה ימים סליחה