פורום פסיכולוגיה קלינית

אולי זה הכאוס שבתוכי ואולי לא רעש לי כאן כאוס די מפחיד אותי מצטערת שזה מה שאני מרגישה .אבל לא פשוט לי בפורום בימים האחרונים

אביב יקרה, אולי אפשר להסתכל על הרעש הזה כשערים שונים *שנפתחים*? https://www.youtube.com/watch?v=9PBm2KjFjfc

תודה על השיר

עם כל הכבוד והאהדה את לא חושבת שיש כאן נסיון להשתלט על השיח כדי שהוא יתאים לך? הרי אף אחד לא מכריח אותך לפתוח את כל ההודעות את יכולה לקרא מה שמתאים לך וכן, את יכולה לדעת בזמן של כיסוחים מי נגד מי אבל לדרוש שכולם ישירו על פי החליל שלך, זה בהחלט נסיון להשתלטות על השיח אוהבת אותך

תקראי שוב מה כתבתי !!!!!!!!!!!!!!!!! לא יודעת אם זה שלי מתוכי או לא ... כתבתי מה שאני מרגישה לא משתלטת על שום שיח תעשו כרצונכן ...אבל לי זה מפריע אני יושבת בחדר שעפות בו צלחות ולשם חידוש לא בורחת כי אם אומרת קשה לי עם זה .. הלאה תעשו כרצונכן ואני כרצוני מן הסתם... אבל מותר לי להרגיש וגם לשתף את הקבוצה שאני חלק ממנה במה שאני מרגישה ... סנדי רגשות זה לא מחלה .....

הי אביב, לפעמים אנחנו מזדהים מאד פנימה עם איזה קול שנוטה להתעצם מאד. לעתים מושך אותנו לכיוונים מפחידים. יש לו ת'מקום שלו, הוא חלק מאיתנו, מכל אחד - אנחנו, מאידך, צריכים לדעת (וזה מאד לא פשוט) לאזן. יש גם קולות אחרים בעלי משקל. כולם ביחד. שלך, סוריקטה

תודה אהובה..כרגע אני כמו העכבישה שנוגעים בה ויוצאים ממנה מלא קטנטנים...מפוצלת לאלפי חתיכות...בימים אלה העור שלי דק כמו סממית אין לי בעייה עם המה קשה לי עם האיך...זה שלי אני יודעת אבל זה קשה

את חסרה לי

כאן מרחוק... קצת לא מוצאת את עצמי פה, טוב לא רק פה, אבל איתך בלבי. קצת קשה לי שאני מוגבלת פה, ולא מרגישה הכי בנוח לשתף ולא בגלל מישהי או גבולות של אודי אלא בגלל שהסערה קיבלה אופי שקל מאד לזהות אותה ורוצה לשמור שלא לחשוף. כן. שוב זחלתי פנימה... ממש קשה לי ורואה שקשה לך לא רוצה להקשות.

מיכל יקרה, תחזרי בבקשה... בבקשה

מיכל יקרה, אנחנו כאן, ואת חלק מאיתנו, מכולנו. שלך, סוריקטה

ורק גם לאמר שהרבה מהדברים כן מועלים גם בטיפול.(אם זה כי נאמר, או אם כי נכתב...,ובמסגרת האסמסים הרבים,שגם זה...,מעיק מאד ובעייתי לכשעצמו.). בכלאופן קשה לי גם מאד עם הניגודים אצלי.כל הזמן. כולל..,הפחדים...,ואל מול, הפאנטזיות..., שכנראה רק תוקעות.ובעיקר מרגיש לי שהכל סתם שטויות ולא רציני אצלי,ובי (כשהוא גם המטפל וגם נשוי), ושאני כנראה ממש במצב קשה ובעייתי, וכשזה מה שמעסיק אותי, וכמו ילדה מתבגרת, כשבנוסף...,קשה לי גם לראות בו נטו פסיכולוג, וזה גם מאד מקשה על הכל ותוקע.כולל אולי גם באמון..., ? אז מה יהיה??? ובטח שמביך אותי גם מאד,ובעיקר מולו, להיות במקום הזה,ומתוך בדידות גדולה,שהוא גם מדגיש שקיימת. ומאד קשה לי גם לדבר על זה , כשזה ככ מביך .הכל. כולל המצב הקיומי הזה שלי. ושבעצם אני כמו ילדה קטנה....ומולו, אז בכלל..,מביך פי שתיים. בעיה.הכל.אוףףףףףף. ומעניין איפה הוא עם הדברים...,באופן אישי.ומה מרגיש איתי וכלפיי.ומעבר ל"פסיכולוג" שהוא...,וזה גם מלחיץ האמת,ולפעמיים מעורר חששות. וכמו שאמרתי כבר, הכל כל הזמן בניגודים אצלי. בכלאופן נראה לי שאם גם הייתי יודעת על הזוגיות שלו,ושנולד לו תינוק למשל..., היה לי מאד קשה להמשיך. וכל זה, זה משהו שכאילו מתעלמת ממנו ולא רוצה לדעת. והאמת...,לא בטוחה אם זה דווקא נכון, או בעוכרי.ההתעלמות הזו כביכול...,והאשלייה. שזה מה שטיפול גם עושה בעצם...,ועם כל הקשר הזה...,האינטימיות, החד צדדיות, המטופל שבמרכז וכו וכו..., כך ש...בהפוך על הפוך אולי זה בכלל לא לטובה.כי רק מייצר מצבים שתוקעים ומשלים. מה דעתך?

אודי כתבת לי., "האמביוולנטיות שלך קשורה לאופן בו את חווה קשרים מהמקום הכי ראשוני, זה של מתן אמון בסיסי, וכמובן שזה בא לידי ביטוי גם בקשר עם המטפל." אבל אני בעיקר מרגישה שזה לא ,גם...,בא לידי ביטוי בקשר עם המטפל, אלא...,שהקשר איתו,בעייתי לי בפני עצמו,מעצם היותו טיפולי...,ככ חלקי,מוגבל,ומגמתי, ועלכן לא מאפשר לי להרגיש ולדעת באמת ,מה אמיתי,מציאותי, ומה "מניפולטיבי"...,לשם הטיפול וה"קשר"הטיפולי שהוא. כי הקשר איתו הרי לא באמת מציאותי.שזה לכשעצמו מאד קשה לי.והרי ללא תשלום,גם לא היה קשר, וגם אם היינו נפגשים במציאות אחרת,יתכן מאד שלא היה מעוניין בקשר איתי.כך ש...הקשר הזה,מותנה מראש.ועלכן למה להאמין ..וכשהכל ככ מגמתי בעצם.? ומרגישה,שזה...,יחד עם כל שאר הקושי ,להחשף,ולהסתפק בקיים ובמה שיש,ולעשות גם בעיקר "עבודה"..,ופחות לזעום ולכעוס,ולהשתבלל, וכו וכו וכו...,פשוט חונק אותי. ואני תקועה,והרבה לא מבינה,ונשארת בעמימות גדולה,וזה גם ככ מעיק עליי. ולא מצליחה לצאת מהמקום הזה, וכדי לאפשר לי כביכול..,את חיי. ובזה מרגישה דומה למימה..(לפחות בכל מה שנכתב לה). ככ מתסכל אותי המקום הזה,וזה מה יש.וגם...כל צעד קדימה,זה שניים אחורה.וזה גם תקוע. כשכבר לא באמת יודעת מה בשליטתי, מה לא, כשהרבה גם נאמר לי שלא בשליטתי, ואז..אם כך.., מה ,אם בכלל,ביכולתי לעשות או לשנות, כשככ במועקה וייאוש כללי מהכל.וזה כל הזמן נע ונד...,אבל כל הזמן חוזר,לאותה נקודה. ועלכן גם מייאש.כולל הרבה מאד חרדות וחששות מההמשך,מהלבד,מהחולי וכו וכו..... והכל תקוע.ולא יודעת במה להאחז כדי להביא את התקווה והאמונה שיכול להיות אחרת...,ואפשר לצאת מהכלא. מה? וכשזה המצב כל הזמן ? ואם גם... כנראה, מסתבר ,לא מצליחה ץץ,להפנים,להטמיע, להבין,שאלו חיי והם העיקר, ולעשות כבר מעשה. כשמהו בעצם???ואם הכל כל הזמן במעגליות מעיקה ומייאשת.כולל מכאובי הגוף הזה.שככ ככ מדכאים ביכולת גם לאפשר משהו אחר.מעגל בלתי נגמר.ולא ברור לי מה הפתרון כבר.ואחרי שנים........של "חיים".

דיברתי עם כמה מטפלים אף אחד לא באמת מבין בdid יש כן מוכנות לעמוד בתוקפנות יש עבודה עם אלימות ופוסט טראומה. אודי זה קשה לי אותה לא שאלתי כלום באתי ושפת הגוף והשיחה הראשונה נגכה בול. איך אני אדע לבחור מטפלת שתהייה לי נכונה ...גם ככה הנעליים גדולות ככ..

אתה יודע איך זה נראה בקליניקה..אני מגיעה עם כל הבית לכל חלק את מה שהוא צריך בובות כדור מעיכה חוברת לציור דפים שמיכה ...אני צריכה לדעת שהיא לא תבהל ותילחץ כשהקול משתנה לי ואני קטנה בת ארבע חמש עם בובה ביד ...זה לא פשוט לעיכול ואני צריכה שהיא תזהה מי מגיע אלייה או כשאני כבר לא אני...אוףףף זה הכל כל כך מורכב ...אני כל כך מורכבת ...

בנות יקרות ..אני חיכיתי בשקט שתחשבו שתנשמו ושתנסו ... וקצת מחשבה בעבר כל אחת מכן נפגעה ממישהי אחרת כמו שקורה לכולנו ...תזכרו שזה מהמקומות הפנימיים שלנו בבקשה אל תהפכו את זה לשדה קרב.. אישית זה מפריע לי הפורום כן הוא כמו החוץ ובכל זאת רוצה שכאן יהיה קצת יותר נסיון לחמלה והרמונייה... מיכל אל תלכי זה שוב לברוח..סנדי לא חייבים לתקוף את מי שנעלב ואולי גם פוגע ונוגע במקומות רגישים. את נבונה ורגישה תנסי לראות מעבר סומכת עלייך .. שתכן יקרות וחשובות לי ולפורום מאוד לא רוצה לראות מחנות...וקבוצות זה כואב ...

אני מסכימה איתך ומבקשת ממיכל שתחזור ואני לא משתייכת לאף קבוצה ולאף מחנה... אני עם עצמי בלבד

זה לא נכון ומר כל אחת נפגעה, אני ממש לא פגעתי לכל אורך הדרך במיכל, והיא לא מפסיקה להפגיז מתוך מניעים זרים שאינם שייכם כלל לדברים שאמרתי אליה. אז לא אביב, אני לא מתכוננת לבדוק ולראות, אני פשוט לא מעוניינת בחברתה, לא רוצה לקרא אותה ולא להגיב אליה, לא מתאים לי. לא כל אדם חייב שתהה לו אינטראקציה עם כל אדם אחר, יש לנו בחירה גם בפורום וגם בחיים.

לצערי פספסת מה שכתבתי ...

אוהבת את השם שלך.....בכיף ומכל הלב

מכירה היפנוזה מהרבה מאד מטפלים, לא כולם הולכים באותה דרך ובאותה שיטה, אבל השורש דומה. עד לפני כמה שנים המקצוע היה פרוץ לכולם, אחרי מקרים דרמטיים הקבילו רק לאלו עם רשיון, ומקבלים רשיון רק רופאי שיניים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, לא יודעת על רופאים אחרים. אבל יש גם הלאה הרבה שרלטנות, רק שינו את הכותרת לדמיון מודרך, שזה בעצם אותה הגברת בשינוי האדרת. אני השתמשתי בהיפנוזה ל-ה-כ-ל, ממש, וזה הראה פלאים שלא יאומנו. הבסיס שלו הוא כזה, להרפות את המטופל, שלא יהיה בלחץ, שיהיה במצב שהוא רפוי ומוכן לקבל. לשים אותו בנוף שהוא מכיר ומגיש הכי טוב שם, והביא אותו לאותו מקום, ושם לשנות תניות שיש לו, בכל מיני מובנים, בין עם פיזיות או נפשיות. החכמה היא לאפשר לו להיכנס לאותה מוזה בעצמו, על ידי תרגול קטן וכך לעזור לעצמו בהמשך, מניסיון רב שנים, זה פשוט פועל נפלאות. אבל... צריך תדלוק ולפעמים, הבטריה נגמרת, אבל אחרי תקופה אפשר לחזור וישנם תניות שפשוט נשארו, והם שם. יש ספר של אמרסון על שינוי התניות בהיפנוזה, מאד מעניין אך באנגלית. זה עולם מופלא שיכול להביא טוב בעולם אך צריכים להיזהר ישנם כאלו שמשתמשים באווירה המיוחד כדי להטריד מינית, וכו', אז צריכים להיות עם עיניים פקוחות זה לא שלא שולטים על מה שקורה, אלא שכאשר נמצאים בהרפיה ובתוך מוזה , אפשר להחדיר אווירה מינית, וישנם כאלו שעושים זאת בכוונה כדי ליצור תלות מוגברת של המטופל במטפל

תודה סנדיי, על השיתוף הטוב מנסיונך וחוויותייך. נשמע מיוחד וטוב. שמחה שזה עוזר לך ושיש לך את היכולת להשתמש בכלי הזה. תודה גם על הארת נקודות התורפה. חשוב!! עזרת לי

אני קוראת מה שכתבתי, אני לא מאמינה לאוסף השגיאות, עם = אם ועוד יותר גרוע מכך, מקווה שהצלחת להבין משהו

היי אודי. בעץ של ההיפנוזה מלחמה על החיים. הגבתי לתגובתה אליי. זה נעלם?

לילה טוב ושקט

ושוב אומר לך שאת מפעימה אותי, תקשיבי, יש לך כוחות לא רגילים, מקווה שאת מודעת להם, ועושה אתם דברים, יש כל כך הרבה עוצמה במה שאת אומרת!!! קראי מה שכתבתי לך שם

איפה כתבת?

את צודקת אבל את המילים שלך אני צריכה ..כמי שאני יודעת שמבינה אותי לגמרי ואוהבת את החכמה שלך ...והדיוק אז כן היא משמעותית לי וגם אני במידה מסויימת מרגישה שמעגלי חיינו יפגשו שוב .היא גם לא סגרה דלת אבל כרגע אני צריכה לצמוח הלאהה עוף גוזל.... אתמול היא נתנה לי רצפה והחלטנו שבשבוע הבא נחליט כמה זמן אנחנו צריכות סגירה שתהייה טובה לכולי לכל חלקיי ... בנתיים דיברתי עם כמה מטפלות ...זה כל כך מפחיד ומבלבל...

הי יקרה לי, אני מאמינה בך, ומאד הייתי רוצה להאמין בהמשך דרך משותפת לכן. מאד מאד. ומאמינה בכוחותיך (שגם נדמה לרגע שהם נעלמים) למצוא את הדרך בין לבין. מפחיד מאד. מפחיד מאד, אכן. מחבקת, סוריקטה

קשר לי לראות את המעגל השוטה הזה, כל כך מאמינה בך, ביכולת, בחום שאת מקרינה, כל כך רוצה שתוכלי לשבור את המעגל כאן, אם את רוצה דחיפה, עצה, או מה לא.... יודעת ומכירה בדיוק את הנישה שאת נמצאת בה, הייתי שם נורא מאמינה ביכולות שלך

סנדיי יקרה, תודה רבה על האמון.. אני חושבת רבות על הדימוי שלך "מעגל שוטה" למה דווקא מעגל? מסקרן אותי לדעת.. בדמיוני אני מדמה עצמי הולכת דווקא במסלול ישר ונכון, אבל מתעקשת להסתכל לצד הפחות יפה של הדרך.. יש בי גם צדדים יפים יותר..

למה מעגל? כי הוא לא מוביל לשום מקום, מעגל שוטה - הנה פרשנות של ד"ר גוגל מעגל קסמים הוא סדרה של מצבים, המפנים זה אל זה בשרשרת, כך שלאחר מעבר על כל המצבים, נוצרת חזרה למצב הראשוני, וחוזר חלילה. מעגל קסמים הוא לפיכך סיטואציה ללא מוצא. מקור הביטוי בכשל הלוגי פטיציו פרינצ'יפי, שבו הטיעון מניח מראש את מה שהוא בא להוכיח. בתוכנית מחשב מעגל קסמים יוצר לולאה אינסופית - לולאה ללא תנאי עצירה או שתנאי העצירה שבה אינו מתקיים לעולם. לולאה אינסופית היא בדרך כלל תוצאה של באג. במשפט הבינלאומי הפרטי נוצר מעגל קסמים במצב הקרוי רנבואה. אפשרות כזו מתאר הסופר גל אמיר: "תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית" (עפולה, רחוב האופרה 3, זמורה ביתן). הכוונה היא שהולכים והולכים וחושבים שמתקדמים אבל בעצם חוזרים חזרה לאותו מקום. בענייני יחסים נאמר שאמא שלך פגעה בך, נורא נפגעת ופגעת בה, היא לא מדברת אתך כי היא נפגעה ממך את כועסת עליה כי היא לא מדברת אתך וכן הלאה והלאה אפשר לשבור את המעגל זה קשה לעשות את זה פנים לפנים לכן הצעתי איזה מתנה לאיזה אירוע עם פתק קטן לכתוב הרבה פחות מביך כותבים ואומרים כמה מילים פשוטות שהמשמעות היא אני אוהבת אותך ולפתע המעגל נפסק, הקווים נפגשים, ותתפלי לראות גם אהבה היא אוצרת בתוכה ולא אומרת לך, מישהו צריך להפסיק את המעג ליצור קווים שיכולים להיפגש. אומרת לך את זה מתוך נסיון, לא תאמיני איזה פלאים תראי

לדפוק לשבת על הכורסא מוכנה גם על השטיח אוהבת לשבת על הרצפה סתם כמה דקות כדי להכיר יותר כל כך רוצה להכיר אותך תני בכללי שלא יזהה משהו, עבר הווה עתיד, משפחה, עבודה, משהו שיהיה לי קצה חוט להכיר אותך מרגישה שאני מפספסת, ממש רוצה איזה חרך קטן שאוכל להציץ ולהכיר טיפה

את חמודה. תודה. לאט לאט

זה בסדר, קחי את הקצב שלך מרגישה את כאבי הגב שלך, נמצאת שם, מנסה להגיע עם הכאבים להסכם ניסיתי להתפטר מהם זה לא הלך אז בקשתי שיקשיבו לתקנון של המועדון שלי שבו אני חייבת לעשות ספורט חייבת ללכת היטב חייבת ללכת זקוף הם רוצים איזה פשרה של כמה שעות לשתק אותי, ובשאר שאעבוד, אנחנו עובדים על הפרטים (מקוה שאת מבינה את האנאלוגיה) מקווה שתתגברי על הכאבים שלך

חשבי יש משהו ש'עושה לך את זה', מוזיקה שמעית תוכנית רדיו לקריאת ספר טוב אפיה טיולים ספורט ניקוי מסוים בבית שיפוץ של משהו בבית, אפילו קטן חשבי על דבר אפילו קטן שיכול להביא לך שמחה אבפילו קניית תמונה לתליה או שינוי בסדר הארונות שרצית משהו שאת הרבה זמן רוצה שיעזרו לך לעשות עשכיו טיפין טיפים משהו שכאשר תקומי בבוקר יעלה לך חיוך אולי בגד חדש? אולי איזה שוא חוג תנסי לסגור עיניים ולחשוב בעולם אוטופי מה הייתי רוצה ואז לנסות לממש משהו, אפילו קטן, זה יכול לתת שמחה גדולה

תודה על כוונותייך הטובות, מעריכה את זה. לצערי זה לא עובד כך, יש דברים רבים שאהבתי לעשות אבל הכל הפך חסר טעם או הנאה ודירבון עצמי לא ממש עובד. בינתיים אני נאחזת בשיגרה, יש לי אחריות גדולה לילדיי ומחוייבות לעבודה וגם לטיפול. לא פשוט בכלל בתוך תהומות הכאב והעצב שנמשך כבר זמן רב. שמרי על עצמך שירה

פתאום הכל מקבל טעם תפל של חול, לא רואים ניצוץ בשום דבר, אבל תתפלאי גם בתוך החושך הזה אפשר למצא איזה כוכבון קטנטן, משהו שיעשה לך טוב, אפילו איזו גלידה במיוחד טעמיה, בגד חדש, מקווה שתמצאי את הדרך לצאת מהסבך

אודי, לא ענית על הבקשה שלי, לאפשר למימה להיות כאן בשביל הפרידה ממנה. אני מאד אשמח. ואם לא אז כעצת סאנדי נוטעת כאן את עץ הפרידה. מימה, את יקרה לרבים כאן ולי, אני מרבה לחשוב עליך, אפילו לטיפול שלי הגעת :) אני מקווה שלא תבטלי את זה , שאת משמעותית. עצוב איך שהסתיים כאן בפורום, מקווה שתוכלי להשאר בעצוב ולא ללכת לזעם על מה שקרה כאן, זה יהיה רק עוד שיחזור וחבל... מאמינה שיכול להיות טוב יותר. ממליצה לא להסתכל על אחרים ועל התמונות שהם מעלים בפייסבוק או על איך הבתים שלהם מעוצבים ולהסיק מזה משהו על איכות החיים שלהם, כי את לא באמת יודעת... גם מאחורי תמונות יפות ומחויכות ומאחורי בתים מצוחצחים ומפונפנים מסתתרים הרבה פעמים קשיים וקונפליקטים וחוסר תקשורת ובדידות ושאר מיני מרעין... תסתכלי על עצמך ותנסי לחשוב איך את עוזרת לעצמך לצמוח, זה לא קל אבל לגמרי אפשרי, את יודעת מה דעתי על מהי הדרך לשם, אבל תבחרי לעצמך את הדרך... זאת דרך לא קלה ויש שלבים בהם מתחשק לפרוש מרוב שהקושי נראה בלתי נסבל, מאחלת לך שתצליחי לשרוד את כל השלבים שצריך ושתגיעי למקום שתוכלי לנוח, שתרגישי יותר טוב עם עצמך, ואז דברים כמו האם יש לך הכרה בביטוח לאומי או האם הבית שלך יוקרתי יהיו באמת חסרי חשיבות (כמעט), כי יהיה לך את הבית הפנימי שתוכלי להרגע בו. יש איזו אמירה שציפור אף פעם לא חוששת מכך שהענף שהיא יושבת עליו ישבר כי היא יודעת שיש לה את הכנפיים שלה לקחת את עצמה אל ענף אחר. מאחלת שתצמיחי את הכנפיים האלו! חיבוק! גלי

איזה יופי כתבת מסכימה עם כל מילה

סוריקטוש! מה העניינים? מה מצב הצינון? קראתי שאת קצת חולה בדיוק אחרי שכתבתי לך שהלוואי שתרשי לעצמך לא להיות רק "שם בשביל האחר", אז גם שימח אותי קצת, שאת מביאה גם את החולי והחולשה, ואת אפילו מצליחה לשמוח מהחולשה. תודה על הודעה המימה שכתבת לי! את ממש משקיענית! אנ מצטערת שאני צריכה לאט לאט לעבד את הדברים ולא ישר מגיבה. אז עץ היומולדת שהכנת לי בינתיים רק עד כתבת בו אבל כמו שאמרת, חלקי אך חלקיות שאפשר להסתפק בה. האוכל שהצעת להכין נשמע מעולה! וגם הכרטיס של הדולפינים! את יודעת, מול החתולים והעורבים שאני מאכילה עולה לי חזק התימה של התלות, לטוב ולרע, מצד אחד זה מאד מאד קשה וזו המון אחריות שיש לי כעשרים חתולים וכעשרים עורבים שאני מאכילה. ארבעים פיות שתלויים בי ושאני צריכה לצאת מהבית ולדאוג להם אפילו כשאני בעצמי חולה וחלשה... ומצד שני, מרגש נורא הקשר שהם יוצרים איתי, אלו שחוששים מפני ואלו שלאט לאט לומדים לבטוח, אלו שצווחים ברגע שרואים אותי ומזמינים את כל החבר'ה להתאגד, אלו שמכירים את הרכב שלי וכשאני נוסעת ברחוב מתחילים לרוץ אחרי הרכב ומכניסים אותי להתקף לב שלא מרוב שמחה יקפצו מתחת לגלגלים... הם ממש מרגשים אותי, ויש גם חוויה מיוחדת בלהזין יצור חי אחר. עוד לא זכיתי לגדל תינוק אבל החוויה הזאת שאני מספקת לארבעים יצורים חיים אחרים את הצורך הבסיסי ביותר, שהחיים שלהם בידיים שלי... וואי וואי.. זה כל מה שיש לי לומר  אבל איך הגעתי לזה.... גם אני חושבת שעצב עדיף על זעם, נראה לי שבכל המודלים של השלמה עם אובדן גם עצב הוא שלב יותר מתקדם... אני גם יודעת שבתהליך האישי שאני עברתי היה תקופה ארוכה מאד של זעם רצחני, שהתחלף אח"כ בדיכאון גדול... וההתקדמות של המטפלת, נורא קשה לי לעיכול, כתבתי כאן פעם שעזבתי טיפול כשנודע לי שלמטפל יש אישה צעירה ותינוק... הקנאה אצלי ככ מאכלת, לא מצליחה לראות את אפקט המראה שם.. בכלל, כמה קלפים פרשת לפני, ככ הרבה נקודות למחשבה, כמעט עושה לי חשק להציע לך לפתוח איתי סטארטפ של קריאה בקלפים השלכתיים, מאמינה שזה יכול להצליח לא רע, בין אם למפגשי התערבות קצרים ובין אם לארועי חברה. לי יש מלאאא קלפים מעניינים... מה את אומרת? אני עדיין קצת בלישון מאה שנה, חולשה כזאת שלא יודעת אם פיזי או נפשי, הבחור שהיה כמה חודשים פרש, הוא לא עמד באמביוולנטיות שלי, אני מבינה אותו. אני מציבה לעצמי המון מטרות ועומדת בהן אך לא מצליחה לשמוח מהן... את אומרת שאני לא צריכה לחכות לנסיך שיושיע?  היתה לי פעם מטפלת שסיפרה שבמקום לשבת לחכות שיגיע הנסיך עם הנעל המתאימה היא יצאה להסתובב לחפש את הנעל שתתאים לה.. יחי ההבדל הקטן... גם שואלת את עצמי כמה אני צריכה להשקיע בלקדם את עצמי וכמה להשקיע בלעזור לאחרים... אוף, שונאת כשאני לא קוהרנטית ככה. הכוונה היתה לומר לך תודה גדולה! אז תודה! גדולה! חיבוק ענקי! גלי

הייתה לי פעם מטפלת, ויום אחד כשהגעתי לטיפול, היא הראתה לי ערימה של קלפים, בקשה שארים אחד, ואז נדע על מה לדבר סרבתי היא לא הבינה למה

הי סאנדי, אני רוצה להמשיך כאן את הדיאלוג שהיה לך עם מיקה למטה, על הפורום כמראה, אני מאד מאמינה בכך, אני מאמינה שאפשר להשתמש במקום הזה כדרך לראות מה אתה מעורר באחרים ומכך ללמוד על עצמך. אני חושבת שכשיש מקום נפיץ זה הופך להיות תפוח אדמה לוהט, שכל אחד רוצה לזרוק את האחריות על הצד השני, ואני חושבת שזו דווקא הזדמנות להשתהות רגע, לבדוק, מה שקרה כאן קשור למשהו שאני מביאה, או למשהו שנוצר בקשר ביני לבין מישהו עם אישיות מאד מסוימת? או שבדקתי עם עצמי וזה לגמרי לא קשור אלי וזה משהו שהצד השני מביא?אלו שאלות מעניינות בעיני.. וכשאני רואה אותך כאן, נדמה לי שכשמתעוררת שאלה עם הזדמנות כזאת לחשוב את ממהרת להדוף (ועכשיו עדות לכך תהיה שתמהרי להדוף את מה שאני כותבת כאן?), לדעתי שווה כשמישהו אומר לך למשל שאת מנסה להשתלט, לפני שזה הופך להתקפה או להתגוננות, ולא ממקום נעלב, אלא דווקא ממקום סקרן, להשתהות רגע, לשים סימן שאלה קטן, להגיד, המממ, מעניין שככה תופסים אותי, מעניין לעשות חושבים מאיפה זה בא, אולי בסוף תגיעי למסקנה שזה שלך ואולי לא, אבל אני מרגישה שאת ככ בטוחה בעצמך שאת לא עושה אפילו את הפאוזה הזאת לבדוק. אני אגב לפעמים חווה את סוריקטה כמישהי שמתחרה עם אודי על התפקיד ההורי בפורום, עכשיו יכול להיות שזה שלי שאני רואה את זה ככה ויכול להיות שזה של סוריקטה, אבל מה שאני אומרת הוא שהמקום הזה הוא הזדמנות ללמוד בשדה החברתי שנוצר כאן... סוריקטה, הכנסתי אותך לכאן כדוגמא אבל אם כבר כתבתי אני אתייחס... אני עדיין מסתובבת בעולם עם חסך בדמויות הוריות ואז בכל מקום שאני מגיעה אליו אני באוטומט בסריקה לחפש מי יכול לשמש בתפקיד, ונדמה לי שלפעמים את משלימה את אודי, נותנת מענה קצת אחר ממנו, אבל בצורה שלא מקטינה אותו או מבטלת אותו, לי זה טוב המקום הזה שלך, רק אני משתדלת לפעמים לתהות כמה זה טוב לך, כמה אולי האתגר שלך הוא להצליח לשחרר ולהיות כאחד הילדים... או אולי לנסות גם וגם... תגידו לי איך אתן קוראות אותי שתיכן, וסוריקטה כבר אני נגשת לכתוב לך עוד הודעה :)

בלי להעליב זה נשמע לי ילדותי ולא ממקום של בגרות מה זה נקרא להשתלט על המקום של אודי, מקסימום זה היה צריך להפריע לו ולא לכותבים. נגיד שתכנס לכאן מספר אחת בנבכי הנפש, ותתן לכולן תשובות שאין בלתם, הן צריכות להתמרמר? אודי יכול להרגיש שדוחקים את רגליו, אבל מה זה השטות הזו שהכותבים רוצים שהוא יהיה הדמות ההורית, השולט.... לא מבינה ולא מתחברת בקשר אלי, זו ממש לא הייתה שליפה, ארחיב על זה בפוסט אחרת. כדי לך לדעת לאבחן מה זה משמעות של שליטה, מה זה כריזמה, מה נוכחות, אולי ההבנה של הביטויים תתן לך פרפסקטיבה למה שאני חושבת

וכן גלי, לא שלפתי, ממש לה, זו התנהגות סדרתית שראית אותה, לא פעם לא פעמיים, זו התנהגות טיפוסית למי שמקנא קנאהשלילית. זוכרת שמימה כתבה נדמה לי בתגובה להופ, שלא סובלים מי שמצליח, ומיכ ניסתה למתן אותה ואמרה שגם לה נורא קשה לראות מי שמצליח בחיים. (לא זוכרת בדיוק את המילים"9 אך המהות היא הרסנית אדם יכול לרצות להתקדם, לרצות להצליח, אך לשנוא ולסנוט כי השני מצליח??? זה שורש הרע לטעמי התגובה שלי אינה ספונטנית, חשבתי עליה הרבה זמן, כתבתי אותה במודעות מלאה, ולא רק זאת אלא שיש לי עוד כמה דברים לומר ואני מתכוננת לומר אותם, וכל אחד יקח את מה שמתאים לו.

את יודעת, פגעת בי בתשובה שלך, התחשק לי להשאיר את בזה ולא להכנס יותר לדיאלוג, אבל אני מנסה עוד ניסיון לומר לך, בשבילך , שתשימי לב, תחזרי להודעה שלך, הדרך שדיברת אלי היתה מבטלת: ילדותי, אם היית מבינה מושגים כמו שליטה (איך את יודעת מה אני מבינה ומה לא?) מה זאת השטות הזאת ועוד ביטויים מבטלים... אני לא כותבת את זה כדי לריב, אני כותבת כי אני חושבת שכן יש לך חלק במה שקורה לך מול אנשים, ולדעתי מה שקורה בשירשור הזה מולי, שהתחלתי מאד בעדך ועכשיו בא לי לא לדבר איתך, זו דוגמה לכך.. ותחשבי על זה (רק אם בא לך)... ובבקשה, אם התגובה שלי מעוררת בך רצון לתקוף אותי אז תעצרי ותנסי לא להכנס לזה, זאת ממש לא המטרה...

היי מימה אני מאמינה שיש לך יכולות, אני מאמינה שאת צריכה עזרה מקצועית, ודחוף אני מאד מקווה שתמצאי את הדרך לעזור לעצמך כדי לעלות על הדרך - ותוכלי לנסוע בשלום. אל תוותרי לעצמך על עצמך, הישועה שלך לא תגיע ממציאת אשמים, אלא ממציאת הכוחות והיכולות הטמונות בך, ממיצוי מלא של הפוטנציאל שלך, ויש לך הרבה יכולות, תשכילי להשתמש בהם כראוי. מקווה כל כך שתמצאי את עצמך, שתמצאי שלווה, ותמצאי את הדרך. כאשר תרגישי בשלה יותר ורגועה יותר, חזרי, יש לך הרבה מה להוסיף לכולם.

לא יכולה להשאיר את העץ הזה ככה.... מימה לא יודעת מה לכתוב לך ..ניסיתי כל כך הרבה פעמים להתקרב ...הלוואי ומיהיה לך רק טוב והרבה כי מגיע לך...כי כואב היה לקרוא את הכאב שלך .להבין מאיפה הוא צמח מילדותך ולראות אותך מתעקשת לאחוז בקרנות המזבח ולא מרפה... אוףףף הלוואי שהיה אחרת....

לא מסוגלת לא יכולתי...:( להגיע בטיפול

חיבוק ענק עוטף ומכיל

ואת הודעתי הקודמת כתבתי מתוך הסתכנות כמעט ודאית.

וחיבוק..והכל בסדר

אודי, אני מרגישה שאני צריכה להגמל מהטיפול. קשה לי עם כל הניגודים המטורפים האלה, עם הכמיהה העזה לקשר וחוסר היכולת שלי להפנים את דמותו ולשאת אותה בין הפגישות. קשים לי החילופים בפגישות ותחושת הבלבול שהולכת איתי אחרי. קשה לי להבין את הבעיה ואת הדרך שצריך לעשות כדי להגיע לאינטגרציה. קשה לי הבדידות בין הפגישות. קשה לי הדרך אליו וממנו. קשה לי להבין איך הוא מקרב ומרחיק אותי. קשה לי להראות ולהסביר מה קורה. לי בפנים. קשות לי ההתנתקויות וההתאוששות שאורכת לעתים ימים שלמים. קשה לי לותר על הטיפול אבל איני יכולה עוד לתת לזמן המדוד הזה לנהל לי את השגרה, בציפייה דרוכה שהנה אולי יקרה משהו. אודי, מה אעשה בלי ובמקום? אילו עוד דרכים יכולות לעזור לי? שירה

כלכך מזדהה....

זה תהליך מאוד מאוד מובן..תני לזה זמן תני לכל מי שבתוכך מקום.כן כל חלק מגיב מגיל אחר והשחור והלבן מטריפים ויוצרים כאוס מטורף..מה שלי עזר תמיד זה לזכור שהיא שם עבורי והיא רוצה רק בטובתי ...ותזכרי שזה אפשרי אני הוכחה לכך..הדרך והמרחק מהאינטגרציה בעבר שלא ידעתי מי אני למי שאני עכשיו...אוהבת ומחבקת

היום היה לי טוב בקבוצה... היינו חצי משתתפים. יכול להיות שזה הקל עליי. לא פתחתי את הפלאפון באמצע, רק לדקה בהפסקה. נכון, התקדמות? (: רציתי לשתף אותך.. שיהיה לך הפסקת אמצע שבוע טובה!

צעד ועוד צעד את גדלה ומתפתחת מול עינינו ..תודה לך יקרה על השיתוף המעודד חיבוק

חיממת את לבי!

עמוס כאן בפורום ואני ממש לא רוצה להעיק עלייך אבל, הדיוק שלך לגבי סוג ההתלבטויות - רק בלבל אותי יותר כתבת שאתה מכיר את ההתלבטויות שלי, והמשפט הזה הרגיש לי קצת מנמיך..כאילו, כמו שאומרים לילד שמסביר שמשהו קשה לו - "כן, טוב..אנחנו מכירים את הקשיים האלה שלך, אתה מיטייב לדקלם לנו אותם כאן הרבה..עכשיו, יאללה, תתקדם כבר..חפרת!" לכך התכוונת? אני לא מרגישה בנוח עם התשובה שלך..אתה כתבת אותה בנימה שלילית?

נזרקת אחורה, נהדפת, מקבלת בעיטה בבטן, מהמילים האלה, מהסגנון.... לא יודעת איך זה לא קורה לכולן כאן....

כל כך ....

זה קורה מבינה אותך ..

וואו!!אתן פשוט מקסימות. תודה לכן. אודי-אתה רואה?

כתבתי פעם באריכות, אכתוב הפעם רק במיקוד. כל ההתפתחות בעולם היא, שורשה בקנאת סופרים, התקדמות ההיטק, מירוץ החימוש, כל הצטיינות היא תחרות, אחד לעומת אחרים, התחרות, ההשוואה היא הנותנת לנו את הדחף לשים אתגרים ולכבוש אותם, זוהי קנת סופרים שמרבה חכמה. שורש הרע בעולם הוא הקנאה של חוסר הפרגון, זה השורש של אנטישמיות, זה השורש של מלחמות עולם, זה השורש של מלחמות בין אנשים, הרצון שלשני לא יהיה, המניע הוא לא אני רוצה גם, אלא שלשני לא יהיה, אנשים הורגים בשביל זה, רוצחים במקרה הקיצוני, במקרים הפחות קיצוניים, אנשים רבים, מסתכסכים, פוגעים, מלעיזים, הכל כדי שלשני לא יהיה ההבדל בין סוגי הקנאה האלו זה כהבדל בין האור לחושך, ובין הטוב לרע ואיך יודעים להבחין? אם המפלה של השני תעשה לנו טוב, אז אנו יודעים שאנו שייכים לקטגוריה הרע, אבל אם הקנאה תגרום לנו להוציא יותר את הפטנציאל הטמון בנו, זו קנאת הסופרים בהצלחה לכולם

מכיר את זה גם כן?

הוא לא יבוא הוא סתם אומר

ראיתי אותך קודם אבל לא יצא לי לכתוב לך מקווה איתך ביחד שתוכלו להיפגש, אולי כבר בעצם נפגשתם? מקווה שהאמון בו יחזור. חיבוק!!

אודי, נראה לי שלפני כמה זמן המלצת למישהי להשתמש בטכניקה של היפנוזה עצמית בכדי להתמודד עם כאב פיזי בגוף. האם אתה יכול להסביר איך עושים את זה, או להפנות למקורות מידע? חטפתי מכה עוצמתית לפני כמה חודשים בגב ומאז אני עם כאבים קשים שמגבילים אותי מאד. כמובן שאני במעקב ובטיפול רפואי. מצאתי גם תרגילי תנועה מסויימים שמקלים ועוזרים ועניין אותי לנסות בדרך של היפנוזה, אם אפשר ללמוד ולעשות זאת באופן עצמי. ושאלה נוספת באותו הקשר, האם היפנוזה יכולה לעזור לשנות דרך חשיבה מסויימת? נגיד יש איזשהו עניין שאני תופסת וחושבת עליו בדרך מסויימת, אני מבינה שהתפיסה שלי מעוותת אבל לא מצליחה לשנות את דרך החשיבה לגבי זה. אני יודעת שזה לא הסבר של כמה מילים, אשמח אם בכל זאת תוכל לכתוב אם מנסיונך היפנוזה יכולה לעזור כאן ואת העיקרון של איך זה עובד. תודה!

בטח שמותר לך להמליץ :) כיף לך שיש לך משלך שאתה יכול להמליץ. תודה. אנסה למצוא את הספר, להבין יותר. ואולי גם להתנסות.

היי אודי, רוצה להתנצל על מה שכתבתי. אני לא חושבת שיש פה ניסיון שלך לסתום למימה (או לכל אחת אחרת) את הפה. זה נושא כל כך רגיש אצלי לאחרונה. מרגישה שסותמים לי את הפה. המשפחה שלי חרדה שאכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ ושולחת כלפי מסרים מאיימים. גם בעלי (שאמור לתמוך בי) מצדד בכך. הוא טוען שיש דברים שראוי לדבר עליהם רק בחדרי חדרים, כלומר, בטיפול. מרגישה כל כך לבד. מרגישה רעה ומזוהמת. בא לי לצרוח אל העולם. נטע.

שלום נטע יקרה, ההודעה שלך העציבה אותי מאוד אני מרגישה שכל מה שאכתוב לך ישמע מגושם ולא מתאים אז אני אכתוב רק משהו קטן שמתייחס למה שכתבת כאן לגבי בעלך אני חושבת שהרבה פעמים מאוד קשה לבעלים מהצד להבין ולקלוט שהאישה שלהם עברה משהו, קל וחומר לתמוך ולהכיל כשסיפרתי לבעלי שנפגעתי פעם, והפגיעה מנהלת אותי במקומות מסוימים בחיי, הוא התעלם, לא הבין, ועד היום אנחנו לא מסוגלים לדבר על כך (והקושי הוא לא רק מהצד שלי) - זה באמת ובתמים קשה להם. וכמובן כמובן כמובן שגם לך.. הלוואי ותרגישי טוב יותר....

ממש לא רוצים לסתום לך את הפה. תרגישי חופשי

אודי, קודם כל, רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה את פעילותך כאן. הצעד שנקטת כלפי מימה העלה בי כמה תהיות שלא עוזבות אותי וממש אשמח אם תתייחס מימה הביאה את עצמה באותנטיות, דיברה את הקושי שלה - זו היא, בזה היא צריכה עזרה. איך מטופל (וברור לי שזה לא טיפול כאן) אמור להביא את עצמו, על כל פגמיו, אם יש מצב שבאיזשהו שלב מטפל יחליט - אתה פגום מידי, אין לך תקנה ואני מסיים את הטיפול? בנוסף, על כמה שזה נעשה בתוקפנות, מימה העלתה קול חשוב - הקול של כל אותם מטופלים שנפגעו מטיפול פסיכולוגי. באמת הרבה מטופלים נכנסים לתהליך שלא לגמרי הבינו ומוצאים את עצמם תלויים באופן נואש בדמות שלוקחת מהם מאות אם לא אלפי שקלים בחודש, שלא מבינים מה הם צריכים לעשות אחרת, שעולמם מצטמצם לכדי קשר אובסיבי ולא מיטיב עם מטפל מבלי שהם יכולים לעזוב (מפאת התלות שנוצרה). מדוע לא לתת לקול הזה להישמע? תודה

שלום, אני סטודנטית למקצועות הבריאות ועושה קורסים בפסיכולוגיה ושואלת - מה היחס בין נפש לאישיות? האם הנפש היא חלק מהאישיות? ולאן מייחסים את מקומה הפיזי בגוף של הנפש? תודה!

להכניס את המיסטי לתו תבנית מדעית

אמרת לי שעלי להביא את המילים. זה נכון, כמובן. נכון והגיוני. נכון, הגיוני, וככ קשה... אבל אני מנסה, עצם זה שאני כותבת פה שוב זה כבר ניסיון, אבל... להביא את המילים שלי ממש - זה מפחיד. מאד. (ובכל זאת... למרות שאני לא באמת מביאה מילים, אתה רואה שאני מנסה?)

שאת מתאמצת לתת מילים...עוד קצת יקרה שחררי את הקושי ותני לו מילים איתך

אני בן אדם סופר ציני, ולא קונה לוקשן, ולא תמכרי לי חלק מהירח, ואני רוצה לומר לך שהיפנוט זה משהו מדהים, זה פשוט לא להאמין מה שזה יכול לעשות לאדם. נשארים בשליטה מלאה, אף אחד לא יכול להכתיב לך לעשות שום דבר שאת לא עושה, בכל הססשן, גם כשאת נכנסת עמוק את בשליטה מלאה, אבל זה פשוט מדהים, אני חסידה של זה בלב ונפש. קצת הגזמתי עם זה כי הקלטתי לי ססשן בהיפנוזה, חלקם שעשיתי לעצמי, שמעתי את זה פעמיים ביום, עד שכרגע זה יוצא לי מכל הפתחים. מחכה שיעבור זמן, ושוב אתחיל, זה נפלא, כמובן שצריכים מומחה, ויש כמה דברים שצריכים להזהר בהם, אבל בגדול, זה כלי עוצמתי שאנשים לא יודעים עליו ומפספסים המון

החלק האחרון של הודעתך העלה לי חיוך. את מצחיקה (בקטע טוב, פעם אמרתי למשהי שהיא מצחיקה והיא ממש נעלבה ואני בכלל התכוונתי לטוב...). ממש הולכת עם הדברים עד הסוף. לטוב ולמוטב. תודה על השיתוף בניסיון ועל ההמלצה החמה. נעזרת בזה לכאבים גופניים? את יכולה לנסות לכתוב איך את מרגישה שזה משפיע, מה קורה שם? איך זה יוצר את השינוי?

פעם בשבוע אנחנו עם הגיטרות, הלילה גם סוריקטה אין לי פסנטר יש לי אורגן משוכלל, מה שאת יודעת, תנגני. מנגנת עם תווים או בשמיעה? אודי, מנגן קלאסי או ליווי פעם ניגנתי קלאסי, היום רק ליווי, כנראה הקול שלך אלטו, כמו לרוב הגברים. מעניין פעם היה לי אלטו, ואז בהגיעי לגיל ארבעים הפך לסופרנו, אבל וואו איזה סופרנו. זה כיף לא רגיל, הרפיה של כל המתח. שעה של כיף פעם בשבוע, כיף עבור הכיף יש גם מנדולינה אם מישהו רוצה, כל מי שרוצה לנגן או לשיר מוזמן, אין כיבוד, רק מנגנים ושרים לנשמה.

הולכת בבוקר לחדר כושר ובריכה, לא הייתי שם כמה שבועות, או שחוזרת על אלונקה או עם עיטור קרב (אולי גם אלונקה זה עיטור), יאללה בכיף...

הי סנופקין יקירתי, כמה טוב שהגחת. אוהבת לקרוא אותך. שולחת לך חיוך, ציוצי ציפורי בוקר ושלוות טבע, סוריקטה

יקרה ויפה! כיף ששמת לב. זה מרגש. רואה אותך מלבלבת פה עצים רכים, כ"כ יפה. תודה על המשלוח היקר שהתקבל בליבי בחפץ לב. ראשי לא במיטבו מזה תקופה. קשה לחשוב, להתרכז, לזכור. אבל זה משתפר וההפסקה שזה גרם לי לעשות טובה ומבורכת.

לחדשה כמוני שלא יודעת כלום רק שומעת שכואב לך הגב, וואו! נשמע מוכר רוצה לספר עוד קצת, כדי לתת לי טעמי, לדעת מי את אגב כתבת שאת ההפך ממני, למה התכוונת - לחוסר רצון לחיות - או לחוסר רצון לתת מלחמה כדי לשפר את החיים. מה שתרצי לספר אני אשמע ואאזין בקשב, רוצה להכיר

היו לי פה כמה תקופות, פעם יותר, פעם פחות. היום אני במקום שמרגישה שהכתיבה והחשיפה במדיה כזו לא כ"כ טובה לי. אני בתהליך פנימי ובשבילי שיתןף פה הוא על חשבון מקומות אחרים. אני כן קוראת. גם לא כמו פעם ולא כל הודעה. יש דברים שתופסים אותי וגורמים לי לפעמים להגיח גם בכתיבה. כשהתייחסתי לשוני, התכוונתי בשוני בגישה ובתפיסה. חווה אותך כאחת שמתמקדת בעשיה בפול כוח ובפתרון בעיות. מאד נוכחת ועם אנרגיות ועוצמות. אני פחות מתמקדת בעשיה ויותר בהוויה. פחות מחפשת פתרונות מעשיים ויותר נכנסת לעולמות פנימיים, בשבילי נקודת הנביעה של הסבל היא רגשית נפשית, משם ההשפעה עוברת גם למימדים נוספים ולכן ההתמקדות שלי היא להקשיב פנימה ופחות למצוא פתרונות מעשיים. יש בי גם חוסר ביטחון גדול ופחד לפגוע, ךתפוס מקום, לא לקלוט נכון את האדם שמולי ולכן אני מגששת בצעדים איטיים ומדודים ומתקרבת לאט לאט, אם הצד השני מראה סימני הסכמה וקבלה. ועל המלחמה על החיים- יש לי הרבה טוב מאד להודות עליו בחיי ואני מודה על כך כל יום. בחיים שלי יש הרבה משמעות, אני משתדלת לעסוק בדברים שמבחינתי הם דברים משמעותיים. ויחד עם זאת יש אצלי איזה משהו שאני מגדירה כיום כעיוות במחשבה, שאני לא מצליחה למצוא את התכלית של העולם, לא מוצאת בתוכי את הרצון לחיות וזה מקום הרסני, ההתמודדות היא דרך השמדת עצמי והעולם. מבחוץ עושה הרבה דברים טובים ומשמעותיים אבל בתוכי יש מוות מקפיא. זה ייסורים כואבים מאד מאד. קשה לנשום ככה. כל דבר שעושים קשה כי הוא לא מונע מנקודת חיים פנימית. בסוף כתבתי הרבה, מקווה שמשהו מכל זה יובן. מבקשת שלא יעורר כעס במידה ואעלם למאחורי הקלעים. תודה על ההתעניינות

בעניין עם מימה. עד עכשיו אני פשוט התפעלתי מיכולתו של אודי לשמור על סבלנותו, בוודאי שלכל אחת יש כבוד, ויש מקום, וקשה מאד להדיר מישהי, מאד לא נעים כאשר משלחים מישהו ואומרים לה שהיא לא רצויה (גם אני קבלתי 'מקדימה' מאודי בהתכחסות שלי עם במבי - שחשתי שהייתה מאד חד צדדית מצידו ולא מאוזנת), אך המקום כאן הוציא ממימה את כל האנרגיות השליליות שלה, זה לא עשה לה טוב בלשון המעטה, ולא פעם הוריד את הרמה של המקום עם הגסויות למקום לא מכובד, גם לאחרים, לא יודעת מה שהיה הקש ששבר את גב הגמל, אבל לא קשה לנחש. בוודאי שמימה צריכה עזרה, אבל לצערי לא ראיתי שהפורום הצליח לעזור לה, להפך.... גלי - מימה קוראת אותנו, כך שאם את רוצה לארגן עץ לומר שלום, זו תהיה ג'סה מאד יפה ומרגשת. ואגב, זה לא משהו סופי, אני מתארת לעצמי, רק יכולת לאסוף את עצמה

עצוב אבל הכרחי .לפחות כרגע, לדעתי.

לכולנו יש רגעים שאנו לא בפוקוס.

מה שלומך? חשבתי עלייך היום כשאמרו בחדשות שהיו אזעקות בצפון...

איזה קטע.. גם אני,מייד חשבתי על אודי ברגע שדיברו בחדשות על האזעקות בצפון.. אני גם נכנסתי לחרדות כשראיתי שאודי לא מעלה הודעות ולא עונה.. פחדתי.. נבהלתי.. הפנטזיות התחילו לעבוד שעות נוספות.. המשכתי להקשיב בחדשות ונרגעתי כשאמרו שלא קרה משהו... עכשיו נרגעתי עוד יותר כשראיתי שאודי העלה את ההודעות.. ואודי יקר ! תשמור על עצמך, בבקשה... אתה משמעותי מאוד עבור הרבה מאוד אנשים פה.... שלכם-במבי.

כמה הודעות מחכות לך... המון עבודה. מעריכה אותך ממש. ליבי איתך. אתה לא חייב לענות על הכל היום. לאט לאט. כולם יחכו בסבלנות..

הי רוני יקרה, ... ואנחנו, את, אני, וכל האחרים/ות יכולים בינתיים לתרום ולרשום את מילותינו לחברי הפורום הממתינים. ד"ש לכלבלבית המתוקה, שלך, סוריקטה

אני אוהבת אותך. במבי.

איבדתי את הדרך מה שחשוב נעלם. אני מבינה עד כמה אבדה לי הדרך . ויודעת שמה

שפעמיים ברח באותה הנקודה ..(מה פרוייד היה אומר על זה ) וברצינות אני פשוט מתחילה להבין יותר ויותר.כואבת הפרדה ועצובה מאוד ויודעת שזה הכי נכון לשתיינו...אני עייפתי מוכרחה שילכו איתי לאט יותר . עם מטרות קטנטנות בדרך גם עם המטרה הרחוקה ברורה ...

יש לה את חוש הכיוון את תמצאי את הדרך הנפלאה, את תסעי באוטסטרדה, מול נוף מדהים כשאת ליד ההגה, ואת מובילה ומנווטת, עם אוויר הרים שאת נושמת מלא ראותיך

לא יודעת..אני חושבת שהקשר עם המטפלת הנוכחית הוא לגמרי בסדר, הוא טוב ומיטיב ויש גבולות ברורים. ואולי גם מצידי אני באה לקשר הזה עם יותר תובנות ויותר בגרות ומודעות.. לא יודעת מה היה קורה עם הקודמת בנסיבות אחרות, וכנראה שיש לפחות מישהי אחת בעולם הזה - שחושבת שמיקה היא מקרה סופר קשה לטיפול ושלא מחבבת אותי במיוחד (כנראה שלא כולם יאהבו אותי בחיים האלה). אני מאמינה שהכול קורה לטובה - וכנראה שבמסעי הייתי צריכה לעבור גם בתחנה שלה. וכנראה שזה לא הסתדר בינינו, ותכלס זה כבר לא חשוב למה... ועם המטפלת הנוכחית, אני לא חושבת שאני רוצה את הרגשות העוצמתיים האלה, טוב לי כך - עם פגישות סדירות, חיבה הדדית, וטיפול שקורה בחדר ולא במיילים. אני אוהבת את המקום הפרטי שיש לי , אי של יציבות והתבוננות וקבלה, בחיים העמוסים שלי. ואני מצליחה לראות תוצאות גם מחוץ לחדר וזה לא מפחיד אותי כמו פעם אני בסדר, וטוב לי בדיוק היכן שאני. ומה יהיה בעתיד - כנראה שרק ה' יודע.. אודי, סוריקטה - תודה לכם..

לפעמים טוב גם הרוגע, השגרה, בלי הריגושים הקיצוניים שאמנם מזרימים את האדרנלין, אבל מוציאים אותנו משיווי המשקל

גל של כאב ועצב ונפילה לתהום הקרבנות האומללה מטפסת על גל של כעס ואבדן הדרך .על הבטחות שנאמרו וניכתבו ולא ימומשו....דרך הבנה על מה זכיתי על שש שנים מלאות באהבה נתינה אין קץ חמלה וטוב שאין כמוהו.. מבינה איך נפלתי בשנה האחרונה למקום שמשחזר את אבא ..את הפחד שילך את המוכנות לעשות הכל שישאר עד שנה

את המשפט אפילו בשבילי ..עד ששמה שקורה שאני כל כך מרגישה כלום מחוק שאני תוקפת ...וזה הכל בתוכי וכלום לא שייך לבחוץ וזה הכי עצוב ועד שלא אלמד לנפץ את הרטואל הזה אני אפול לשם בכל קשר קרוב ואינטימי ....

אביב יקרה, חסרים לי פרטים בתמונה, אך האם ישנה אפשרות בה תיקחו מרחק זו מזו של פרק זמן שהוא ואחר-כך תחזורנה לעבוד יחד? הייתי מאד רוצה להאמין באפשרות הזאת. אני מאמינה שהיא התאימה לך מאד לתקופה מסוימת, ועכשיו, אולי פחות, אבל ייתכן שמשהו יכול להיבנות מחדש עם קצת אוויר בין לבין? את כותבת 'גלים גלים' ואני נזכרת בתרגילי הרגליים האהובים שאני עושה לתינוקי שאני מטפלת בו. מחשבות בוקר של הרבה תקווה עבורך, שלך, סוריקטה

הי אודי, אני מרגישה שהלכתי לאיבוד, הימים ארוכים ולמרות שאני עסוקה הריקנות גדולה ואני רק מחכה שהיום יגמר. אי השקט בפנים והמקלה שמלווה ללא הרף מעייפים אותי. אני מאוד זקוקה לו, למטפל, לנוכחות שלו, למילים שלו ונראה שזה הזמן היחידי שאני מחכה לו. קורה לא מעט שבדרך אליו הולכים לאיבוד כל הדברים שאני רוצה לומר ואני נאלמת בפגישה. אני פוחדת להכביד עליו, פוחדת שינטוש אותי ומשתדלת גם להתאפק ולא להביא את עצמת הרגשות והאינטנסיביות כל הזמן. אני מרגישה שאני צריכה לשמור גם עליו בתוך הקשר. הייתי רוצה לכתוב משהו אחר, בתחושה שלי אני כותבת עוד מאותו הדבר, אבל אני לא ממש מצליחה. הכל נשמע עגמומי וכבד כל כך. ככה הם חיי. אני מותשת. שירה

ימות החורף הם ימים אפורים אך קצרים! הקור לא עושה להרבה אנשים טוב, שמעתי שזה תלוי שיום הולדת, מי שנולד בחורף אוהבת אותו, מי שנולד אביב - קיץ מעדיף את השמש והחום. יש משהו בימים האלו שמכרבל אותנו, ואולי גם מזעיף פנים. האם חם לך מספיק במקום שאת נמצאת? בית חם עם מרק וקניידלאך ומוזיקה ברקע יכול לעשות המון שינויים

שירה יקרה, בדיוק כתבתי ששעות האור הולכות ומתארכות מהיום לחצי השנה הקרובה. בעיניי זה דבר מעודד. משפר מצבי דיכאון. נראה לי שכדאי שתספרי למטפל על החששות שלך ועל תחושתך שאת צריכה לשמור עליו. אם לא עשית זאת עדיין. ואולי לא ככה הם חייך, אלא ככה את מרגישה עכשיו. כשמרגישים כך, נראה שזה המאה אחוז, אבל כנראה שזה לא ממש כך, ולא תמיד תמיד. בוקר רך, סוריקטה

אודי, האם אתה יכול לפרט קצת בנוגע מדוע החלטת לחסום את מימה ולא לאפשר לה להעלות הודעות? האם היא עברה על הכללים? זה מרגיש לי כמו "סתימת פיות". אשמח אם תשפוך אור ותאיר את עיניי. נטע.

מה שנעשה בפורום משקף הרבה מה שנעשה בחיים האמיתיים. כאן כמו שם, יש אנשים שקשה לקבוע עליהם חוות דעת, כי הם לא מחצינים את עצמם, ולא ממש נותנים לך להכיר אותם. (לא מצליחה להכיר בפורום למשל את רוני ואיה) ישנם אחרים שתורמים כל כך בכל מקום שהם נמצאים (כך למשל בפורום את אביב, סוריקטה, מיקה גלי – ומתארת לעצמי שישנן עוד שלא הזכרתי), וישנם אחרים שהם מלאי קוצים כמו קיפוד, חסרי הכרת הטוב, וכל מה שמנחה אותם זו קנאה, מהסוג של חוסר פרגון, אי יכולת לסבול את המחשבה שאולי ישנם כאלו שיש להם את מה שהם לא הצליחו להשיג. (מטעמים מובנים אני לא מזכירה שמות, אך בהחלט לא כל אלו שלא הוזכרו לדעתי שייכים לסוג הזה האחרון). והמעניין הוא, כאשר אתה קורא את הקשיים של אותם אנשים מהסוג השלישי, לפעמים אתה פשוט רואה שזה פועל יוצא של האופי שלהם, הם מתלוננים על בדידות, על חוסר תקשורת, על חוסר קבלה מאחרים, ואין ספק שההתנהלות שלהם בחוץ היא כמו בפורום, התנהלות של קנאה של חוסר פרגון, של קוצים, של חוסר הכרת הטוב, של חוסר יכולת לראות שלאחרים יש מה שהם רצו ואין להם, והם לא עושים את הקשר בין הדברים - בין ההתנהלות שלהם, לבין היחס שהם מקבלים מהסביבה כפועל יוצא מכך. אני בחיים האמיתים פשוט מתעלמת מאותם סוג שלישי, וזה גם מה שאעשה בפורום, זה לא אנשים שמונחים על ידי רציונאל ששיך בכלל לשכנע או לדבר, הם מונעים ממניעים אחרים לחלוטין. חושבת שכל קורא כדאי שיעשה חיפוש אחר שמו בפורום, ויעשה קורולציה לבין מה שהוא כותב על עצמו ביחס לסביבה הקיימת, לבין ההתנהלות הוירטואלית שלו, יגיע למסקנותיו בעצמו.

הי סנדיי יקרה, אכתוב בתמציתיות, לפי שעה - אני בהחלט עושה חיפוש של הכינוי שלי בפורום, וגם חיפוש כינויים אחרים, כדי לקבל תמונה שלמה יותר, או לראות תהליכים, מחד, או קיבעון, מאידך. ובהחלט חושבת על המציאות vs מה שנכתב, מתנהג כאן. להתראות, בינתיים, סוריקטה

לסנדיי יקרה, רציתי לכתוב לך עוד אתמול: בניגוד למה שכתבו כאן בנות אחרות (שאותן אני מאוד מעריכה ואוהבת)- בעיניי, את ממש לא נחוות כביקורתית או תוקפנית. להיפך, אני מאוד מעריכה בך את הכנות, את היושרה, ואת הישירות שלך - לטוב ולרע. אני אוהבת נשים כמוך. את לא מפחדת להביע את דעתך- גם אם היא שונה. את בעלת קריירה , מסוגלת לפרנס עצמך בכבוד, מביעה עצמך בהרהיטות ובתבונה..ובעלת רגישות רבה לאחרים ומלאה בעזרה לזולת. איני חשה ממך ולו טיפה של נימת זלזול או התנשאות. אבל, לגבי מה שרשמת על האנשים מהסוג השלישי - אני נוטה שלא להסכים. אני לא נכנסת כאן לספקולציות עם עצמי למי התכוונת מהבנות ולמי לא, אבל - נוכחתי לדעת (בעזרתה של סוריקטה, אגב) שבכל הנוגע לאנשים אחרים, ולקשר עם אנשים אחרים - אל לנו להיות נחרצים ולצאת בהצהרות חד משמעיות. כי אנשים וקשר עם אנשים זה דבר מאוד מורכב. ולפעמים פשוט צריך לומר, "אני פגועה ונעלבתי" - במקום לפגוע ולהאשים בחזרה.

לומר נעלבתי, וזהו.. זה להיות מהנעלבין ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, הלוואי והייתי שייכת לשם, אני לא. כאשר יש בקורת אמיתית, כולי אוזן לשמוע כאשר האוזן היא ממניעים לא טהורים, של קנאה שמקורה בחוסר פרגון, שלדעתי היא שורש הרע בעולם, אני אומרת לבן אדם בדיוק מה אני חושבת עליו.

הי, רוצה לשתף אותך וגם לשאול.. בחמישי בערב ראיתי שהתחלת לענות להודעות לפי סדר עולה (כפי שאני מזהה פעמים רבות בדרך בו אתה עונה לכולנו) לפתע פתאום , ללא אזהרה כלשהי ראיתי הודעה חדשה שמיענת למימה... כשקראתי את תוכן ההודעה נעצרה נשימתי.. נבהלתי. מאוד !!! לאחר כמה שניות (?) דקות (?) חזרתי לקרוא את הודעותיה האחרונות של מימה ולא מצאתי משהו חריג/יוצא דופן.. ואז שאלתי את עצמי אם התרחש משהו מאחורי הקלעים ? מימה כתבה הודעה שחרגה באופן בוטה ממה שאתה מאפשר, ולכן קטעת את רצף התגובות אלינו וכתבת (בחמת זעם ???) למימה את שכתבת ???? מה קרה ???? אותי זה קצת הכניס לחרדה... שאלתי את עצמי פתאום אם גם לי יקרה מתישהו משהו כזה ???? נזכרתי פתאום גם בהתכתבות הראשונה שלנו כשהגעתי לפני למעלה מ 6 שנים.. זוכר אודי ? אני זוכרת שאז , בתחילת דרכנו המשותפת, כתבתי באמת בתום לב והתגובה שלך אז ממש ממש שיתקה לי את הנשמה... אודי, אם אתה יכול.. בבקשה, תשתף מה קרה שפתאום כתבת למימה כזו הודעה קשה . שלי, הצמיתה את הנשמה... במבי. וחוצמזה חזרתי עכשיו מאמא צביה והקראתי לה את ההודה ששלחתי לך בחמישי ,ואת תגובתך. אני לא כ"כ הבנתי את המשמעות של תגובתך אלי, אמא צביה דווקה מאוד אהבה אותה... (את תגובתך) לפעמים אני לא מבינה .. לא אותך ולא את אמא צביה... ואז אני נשארת לבד..

הי במבי אחותי, ראשית אזכיר, שאני, כנראה, שונה כאן, במובן זה שהמחשב שלי הולך לישון מוקדם, ואיני רואה את הודעות המענה של אודי, כמו גם את ההודעות שעולות מאוחר, בזמן בו הן קורות קורות, אלא רק למחרת. ויש בזה משהו טוב ונינוח עבורי. לא בזמן אמת, אלא ברגוע, אחרי הלילה. בלי לחץ, וכשרמת החרדות נמוכה בהרבה. הפרידות הללו שאת מזכירה, שמרגישות לך, לנו, בבום פתאומי, הן פעמים רבות ציון דרך בתהליך ואפילו תהליך מתמשך מאד. גם עם מימה (שלום מימה, אם את קוראת) היה כך בעיניי כאן. ואת יודעת, אפילו הרגשתי שאודי ממש בהודעותיו האחרונות מנסה להתקרב למימה (אליך, מימה). מזמין אותה לספר כדי להכירה עוד. משקיע בתשובות. מספר הודעות של מימה (שלך, מימה) שכן הועלו גם תקפו את אודי באופן אישי וזלזלו בו מאד. לא פשוט. פעמים לא מעטות הוזכר אופן השימוש בפורום. של כל אחד מאתנו. ובקשר לדמיון ופנטזיות - לפעמים צריך לזכור שאלו מקומות שהמחשבות שלנו נודדות אליהם, אבל זה לא מה שקורה באמת. זה רק דמיון. בוקר של אור, מהיום וחצי שנה הלאה הימים יתארכו. באהבה, סוריקטה

וזה כבר השבוע השלישי שאני מיטלטלת בין הביטולים כמה קשה!!! הבוקר אני קמה ומתארגנת לפגישה התעוררתי מאוחר חשבתי איך להתלבש ולקחת מונית... היה צליל של הודעה שהתעלמתי ממנה... ואז.... שוב הודעת ביטול נפל לי הלב!!! אני בכלל בנקודת שבירה צריכה לכתוב דוחות(אני אתה) שעורי בית ועוד ועוד עבודות ומטלות... ובפנים נגמר לי הכח.... מיום חמישי לא מסוגלת להתרכז בשום דבר!!! אשמח לכל תגובה.... הילה

כל כך מובן וקשה...מקווה שהוא בסדר...ואם הוא מבטל סימן שבאמת לא יכל..זה לא בגללך.

וואוו.. זה באמת קשה... ביטול ושוב ושוב.. הרצפה נעלמת.. ועוד אחרי שאת מתכוננת וכמעט כבר יוצאת לפגישה.. וואוו.... הילה.. רוצה להיות איתך.. בשקט.. רוצה שאחוז בכף ידך ? ננשום נשימות עמוקות.. נרפה.. ונקשיב לשיר האיילה של יונה וולך בביצוע עלמא.. נריח את מי המעיין, נתבונן באיילה ששותה מים בנקיק נסתר בין הצוקים.. ואולי גם נמצא את מעיין חיינו... (?) איתך-במבי.

אוהבת אותך יקרה כוחות בשקים והמון חיבוקים ...את יכןלה תזכירי חעצמך שיש לך כוחות תדביקי דפים על המקרר ובכל מקום בבית את מסוגלת זה קשה אבל את לא לבד אפילו שיש ביטולים ...סומכת עלייך

אוי, איזו התנפצות פנימית. בונים על תמיכה עיקרית ונדמה שהיא קורסת. אנחנו כאן, יקירתי, שלך, סוריקטה

חיבוק

הוא שוב ביטל.....

לא יודעת אם התכוונת אלי . אבל יודעת שההודעות שלי לא פשוטות אז מצטערת שההודעות שלי קשות כל כך ואשתדל שלא ...יום טוב עם הרבה כוחות ואנרגיה נכונה...

השתגעת ?? לדעתי ,הילה לא התכוונה אלייך.. את יודעת מה ? זה גם לא משנה.. זה המקום בו את נמצאת. וזה מה שחשוב !! תאפשרי לעצמך להיות במקום בו את נמצאת ואנחנו נכיל.. כשאני מדמה את עצמי במקומך , עורי נעשה חידודין חידודין... אני הייתי מתה !! לא חושבת שהייתי מצליחה לשרוד... מאוד מאוד מעריכה אותך על אופן ההתמודדות שלך. היכולת להבין גם את המטפלת וגם אותך ובאיזשהו אופן להכיל את המורכבות הזו... בכלל לא פשוט ואני מלאה הערכה על תעצומות הנפש שלך.. ומבקשת ממך ואותך, בבקשה, המשיכי להיות את, כפי שאת על כל המורכבות... זו את !!! איתך-במבי.

יקרה חלילה וחס! לגמריי איתך במאבקיך הצודקים ובכוחות המופלאים הילה

בוקר אור, שבוע טוב לכולם לחץ כבר על הבוקר... נשיקות לכולם, סוריקטה

תשמרי עלייך . אוהבת חסרות לי המילים שלך החכמות והנכונות ...אבל מרגיש לי שזה נוגע בך מידי ..אז תשמרי עלייך חיבוק

אביב יקרה ואהובה, את מוזמנת לכוון אותי, אנסה לעזור. הרגשתי שאת זקוקה למקום בינך לבינך ושתמיכה ללא יותר מידי מילים היא, אולי, מתאימה יותר לעכשיו. אבל ייתכן שטעות בידי, ואין זו התמונה השלמה. את עוברת קושי עצום כרגע, עצום עצום. אני מבחינה בכך היטב. בוקר, מתוקה שלי, שמרי גם את על עצמך (ואנחנו גם, בדרך האפשרית כאן - לא נפיל הכל עליך, טוב?) סוריקטה

אני...

הי, צננת תפסה אותי. עובדת ומתפקדת כרגיל. רק האף - דולף ואפצ'י ואפיפות כללית כזאת. הכנתי לעצמי איזה עשר כוסות תה היום. איכשהו, אני גם שמחה שהגוף שלי מרשה לעצמו להיות קצת חולה. מבחינתי זאת עדות למצב נפשי בריא יותר. שמשהו חדר מהחוץ פנימה. שמשהו מאפשר גם להיות קצת חלש. מניחה שיעבור בקרוב. יום שלישי יום מנוחה שיהיה. שלכם, סוריקטה

תרגישי טוב... והמשך שבוע נפלא!