פורום פסיכולוגיה קלינית

בואי נעשה היכרות, כמעט ולא הייתה תקשורת ישירה ביננו, מבינה שיש לך שק כבד על הגב, אפשר לעזור לך לסחוב, יש משהו שאת יכולה לשחרר. אני סנדיי, אם קראת כאן בשבועות - חודשים האחרונים את בטח מכירה את הסריטות שלי, דווקא עכשיו תקופה מאד טובה נפשית, כל כך רגועה, אבל נפל עלי הצרה עם הגב, עם הכאבים, והכל כתוב כאן.

היי סנדי תודה על ההתעניינות והרצון להכרות.. לאט לאט.. נכיר.. ולגביך, תוכלי לשתף בהצלחתך? Aya

אשמח לשתף אם תנחי אותי למה כוונתך

הרגשה נפשית טובה.. זהו סוג של הצלחה. ולזה כוונתי ...

מה שלומך? איך היתה השינה, מקווה שהיתה לך מרפאת ומרגיעה ומאוששת, ושיש לך מצברוח וכוחות להמשיך להתגבר על המכשולים שעוד יצוצו בדרך ולהנות מכל כך הרבה דברים שאפשר להנות מהם בדרך הזאת... אני חוגגת השבוע יומולדת... מרגישה את עצמי נורא פסיבית, אני לא מצליחה לחשוב מה בא לי וליזום.. אני מותשת... היום היה לי מפגש די מקרי עם זרה חמודה, היא הרגישה לי בחורה טובה, בעלת תושייה, כזאת שיודעת לנהל את החיים, שלא חוששת מהם, קצת עזרתי לה והיא הודתה לי בלי לדעת כמה המפגש איתה מחייה אותי, גורם לי להרגיש כמו מי אני רוצה להיות... ואני חושבת שהיא קצת הזכירה לי אותך 3> איך זה גורם לך להרגיש ההתפעלות של כולללם בפורום ממך? זה מרגיש לך false? זה מחמיא? את מצליחה לראות ולהבין על מה המהומה וממה כולם מתפעלים? מאחלת לך ימים טובים! חיבוק גדול! גלי

הי גלי אהובה, קודם כל, כבר אאחל יומולדת שמח. יוזמה אולי לא תמיד הולכת 'בכוח'. לא בטוחה. ת'אמת, אני ממלאת בחיי אנשים תפקיד של הזרה שמגיעה מהצד ומתערבת במילה קטנה. לרגע. ועוברת. אני בסדר. גלי מתוקה. אני בסדר. הייתה נפילה בסופשבוע, הצטברות של שינה גרועה ואיזו תקרית שעוררה בי חרדות. נדמה לי שכתבתי שהתעששתי למדי. גם חושבת שלא פעם דבריי כאן יכולים לעורר התגדויות, לא תמיד קל לשמוע אותם. אני יכולה להבין שיש לי מטפל טוב ואני משוויצה במה שהוא לימד אותי ובעבודה שלנו. שמחתי לקרוא על הדברים הסך-הכל טובים בחייך, גם אם יהיו נקודת ציון לבאות. חיבוק גדול, סוריקטה

כן את, ואת יודעת שאליך אני מתכוונת. ידעתי מיד שתרצי להתחפר, רוצה שאתייחס לזה? רוצה שאכתוב על זה כאן בפומבי? אולי עדיף שתקבלי את המייל שלי מאודי, ואכתוב לך בפרטי? ואולי עוד יותר עדיף אם למטפלת שלך היה מייל שלא מסגיר מי היא בכלל, שתפתח מייל אנונימי בוואלה או ג'מייל, ותשלח אותו לאודי שיתן לי, הייתי מעדיפה שהיא תקרא את הפוסט שלי לפני שאת קוראת אותו. אבל, אם נוח לך יותר, את יכולה להתעלם - אם כי לדעתי זו נקודה מאד חשובה עבורך, אבל זו רק דעתי. חנוכה שמח

הי סנדי, ההודעות האחרונות שלך קצת הבהילו אותי, יקירתי. למען האמת, אני חושבת, שלפחות מאז שאת כאן, הודעותיי מנסות ככל האפשר, וכך גם פנימית, להיות מלאות תקווה. ואהבה, ורוך וחמלה. יצר החיים חזק, עובדה, אני פה (וגם משתתפות אחרות), הוא ניצח גם בשנים הקשות מאד, בהם הייתי ממש בסכנה מבחוץ, וקיים גם יצר מוות, אצל כל אחד, גם אצלי, אין מה להכחישו. נכנסתי למיטה לנוח (להתחפר מהקור, יש לי בעיה עם החימום בבית כרגע, והיא אמורה להיות מתוקנת בקרוב, הזמנתי איש מקצוע), ומעבר לכך ישנן גם חלופות זמניות). אם כן, פשוט הייתי צריכה לנוח לנוח, עבדתי מאד מאד קשה החודש. בסופי שבוע ובלילות, הגוף והנפש מרשים לעצמם להיות קצת חולים. ובדרך-כלל, כך אומרים לי, שיש לי מחויבות - היא כמעט תמיד מנצחת. התערבות של אנשים שאני בקשר איתם רק בפורום מחוץ לפורום עלולה להכעיס אותי (ואני לא בן אדם כועס עכשיו). וכמו שכתבתי בהודעה אחרת – במצבי מצוקה יש אנשים בחיי: אחים, שכנים קרובים, רופא וכד' שאליהם אפנה. הבטחתי זאת לעצמי ונדמה לי שגם למטפל. וגם הבטחתי לו לא לעשות שימוש לרעה בתרופות. לא מגיע לו שאפגע בו אחרי ההשקעה הכל כך גדולה שלו בי. מקווה שעכשיו מובן יותר, והוקלה הרגשתך ותחושותייך, שלך, סוריקטה

מטעמי כבוד האדם אני מעדיפה שלא לענות לך באופן פרטני, מה שכתבתי היה אחרי שחשבתי על הדבר הרבה אחרי שנתתי לעניין שיקול דעת אמיתי, זו לא הייתה שליפה מהמותן, אילו הייתי יכולה להרחיב לך, היית מבינה וללא ספק מסכימה, ישנם דברים שרואים מכאן לא רואים משם וישנם דברים שלא רואים שיכולים לפעמים להביא לתוצאות הרות גורל, ומכיוון שלכל אחד יש בחירה לכן העדפתי לכתוב כפי שכתבתי....

תפסיקו להפחיד אותי, לא תרשום הודעות מפחידות, שאין לי דרך לאמת אותן, מודיע לכם שהלב שלי לא משהו, אז אל תכניסו אותי לסרטים. סוריקסטה, הפעם את על הכוונת.... אבל את לא היחידה, מי שרוצה לשים מסרים מפחידים שישאיר מספר טלפון, מייל וכו' שנוכל להשיג אתכם חבר'ה... תבינו... זה לא משחק ווירטואלי, דואגים לכם כאן!!!!

את מתוקה אמיתית תירגעי ...אל תישכחי שאודי מנתר את ההודעות. אף הודעה אובדנית אודי לא ייתן לה מקום ...תודה אודי ;)

לא מדברת על הודעה אובדנית לפעמים עוצמה של קושי משתקפת ומכיוון שהפורום לדעתי הוא מעבר לווירטואלי, ומכיון שאין דרך לבחון דברים ולדעת, לכן לפעמים עוצמת הקושי של השני, מדאיגה גם אם אין בה הודעת אובדן פרופר ואת יודעת מה? לדעתי, להרבה מאתנו יש מחשבות כאלו שלא הבצע אבל הן שם מסתובבות.

סנדיי, וואו, אולי לקחת אותי קצת רחוק? מעולם לא כתבתי הודעה אובדנית בפורום כלשהו, ואני חושבת שזה ממש לא פייר לעשות זאת כלפי המשתתפים ופה אני לחלוטין מסכימה איתך. אילו הייתי במצב כזה הייתי מבקשת עזרה בפנייה למיון, או מתקשרת מייד למטפל או לאחי וכד'. אגב, אני משאירה את כל הפרטים האמיתיים שלי במערכת. אודי רואה. שלך, סוריקטה

ראי מה שכתבתי לאביב, לוקחת אותך ואחרים ברצינות, אלו החיים שלנו, לטוב ולמוטב, היופי שבפורום זה היכולת לכתוב באנונימי, ולבטא דברים שמקומות אחרים לא נבטא אבל היתרון הוא גם החסרון

יש לי רצון להזמין את כלכם אליי להדלקת נרות, להכין דברים טעימים ושכל אחת תביא משהו... בשביל ההרגשת האחדות, שנרגיש יחד, מה הייתן מביאות? ומה אתה אודי? יכול להיות גם לא משהו קונקרטי של אוכל :) אני הייתי מביאה את חוש ההומור שלי שאינו בא כאן בכלל לידי ביטוי, את שמחת החיים הזו והאש שיש בי (קשב וריכוז- זה תורשתי, ולא תמיד זה כל כך רע) מבחינת אוכל אני אוהבת לאכול גם כשבדיאטה, נהייתי מומחית למאסטר שף דיאתטי!! הייתי נותנת לכם לטעום מטעמים מופחתי קלוריות ומראה שאפשר! אז מה הייתם מביאים? בואו נדליק נרות יחד! אתכם ושלכם, מיכל

את מקסימה איזה רעיון .... הייתי מביאה מלא סביבונים ושירים... והמון אהבה כי אני אוהבת אותכם .

הי מיכל, הייתי מביאה זרועות פתוחות, חיבוקים ונשיקות ומציעה עיסוי בשכמות :-) אה, וגם אולי בובה רכה כזאת של סוריקטה, ללטף, יש מקסימות כאלה. איזה כיף! סוריקטה

מתאים לי חיבוקים ועיסוי ובובה רכה רוצה רוצה ...חיבוק חזרה

מקבלת בחום איזה כייף!! ...ממש מתאים לי החיבוקים ובעיקר הבובה, הבאתי לה כזאת בובת פרווה שנמצאת אצלה על הספה עכשיו כי הבובה הקודמת נשארה שם...ורציתי משהו לחבק בטיפול וגם שכלם יוכלו לחבק...

עשינו עכשיו מסיבה לכל עובדות המשרד ועשיתי על זה סטד אפ, מוכנה להכין כאן גם על כולנו.... אגב, לפני פורים אפשר לעשות זאת בהחלט בתור תוכנית כאן בפורום,

יופי של רעיון :-) הייתי מביאה עוגת שוקולד טעימה וסביבון מנגן עם אורות... חיבוק גדול..

חבל שלא כתבת כלום להודעה שלי... שתדע שאשמח גם ליחס כשטוב לי ונראה שמסתדרת...לא יודעת, במיוחד כשהיא לא פה. שונאת להיות כזו מבקשת..אבל רציתי שתראה גם אותי. אביב את מקסימה! את יודעת לכתוב מילים כאלו של אור ורואה אותי ואחרים! מילא, כבר יום שלישי. הזמנתי הרבה אורחים אליי לערב חגיגי במיוחד הבעיה הרפואית צצה לה עכשיו, כואב ומבאס אבל אני יודעת שזה לא יפריע לי להכין אוכל טוב כי בזה אני טובה ויודעת שאטפל בעצמי, שאכפת.. מתחיל להיות לי אכפת מעצמי גם אם לאחרים לא ממש ואולי זה מה שחשוב יותר מכל יחס של אחרים וחיבוק של אחר וכו'... אני לא רגילה אבל רוצה מאוד לתת לעצמי רגעים של טוב ואהבה ולא רק עצב וכעס על עצמי...לא מגיע לי יחס כזה לעצמי...לא מגיע לי להשמין והראות רע....אוףף אז כל כך מנסה והיא לא פה כדי לראות כמה אני טורחת בזה...חג שמח לכלם.

הי אודי ההודעה שכתבתי לסאנדי ושלא עלתה היא לדעתי מתאריך 1.12.15 ואם לא אז מה 4.12 או 5.12. תודה. גלי

קראתי גם שם כן יש בי גנטיקה מהם את יודעת זה משנהם לא רק ממנו. כן יש בי חלקים שהם כמוהו בדיוק תוקפניים ועוד שצריכים טיפול אבל אני זה לא הוא אני דומה לו אני לו כמוהו ובחיים לא אהייה. אבא שלי היה מפלצת אולי היו לו גם צדדים טובים אבל הוא היה מפלצת הוא לא הסתפק בלפגוע בי הוא דאג שגם אחרים יפגעו בי הוא תיעד הכל .הוא היה אלים וסדיסט ותאמיני לי חשפתי די ועל קצה המזלג ...הוא היה מפלצת אנושית אבל מפלצת ....

אביב ממי שלי, אני מאד מאד יכולה להבין את הזעם, הסלידה העמוקה, התיעוב, (ומניחה שאלו רק מילים קלות לתאר את ההיסטוריה). ואולי גם הרצון לנקמה. אישית, יש בי חלק שהיה מאחל מוות בייסורים לאיש כזה. שיתבוסס בדמו ויותר. הגם שאולי אין בכך בכדי לתרום לעתיד. ומזכירה שגם בי פגעו מאד, ובאופן ישיר או עקיף היו פגיעות בי ע"י הסביבה בשלושים וחמש השנים הראשונות לחיי. יש במין האנושי, ששתינו שייכות אליו, דברים באמת נוראיים שאין לתאר. שואות למיניהן. ועדיין זה חלק מהמין האנושי. תכונות זוועתיות כמעט-עד-אין קץ, שקיימות בבני אדם. בוקר, סוריקטה

אני לא רוצה לנקום אין בי את ייצר הפגיעה והנקמה האמת שבמידה מסויימת אפילו סלחתי לו שיחררתי אבל עדין זה כואב ..וכן ברגעים שאני מבינה עוד דברים ואבדנים מתוך האבל שלי הוא מפלצת בשאר הזמן הוא סתם האדם שהביא אותי לעולם

הוא היה מפלצת וגם לא אנושי. אין סליחה ומחילה על מעשים כאלה וכמה קשה להמשיך ולקרוא לו אבא... אבל את מדהימה ורכה ולוחמנית ובמאבק שלך את גם עושה צדק על כל העוולות שנגרמו לך. שלך שירה

חיבוק

הכנתי אוכל ויצא טעים

חג שמח!!

את מדהימה!!! תראי כמה טוב שזה יעשה לך לתת לאחרים! תצאי, תהני, תזמיני! איזה כייף שאת יוזמת, את אלופה!! ואני רואה איזו דרך מדהימה את עושה בטיפול! המשיכי כך!! מחכה כבר לשמוע איך היה.

עכשיו גם תזמיני לשבתות ולחגים, והבית שלך ישקוק חיים יעמדו בתור לקבל ממך הזמנה החברות בינך לבין אחרות תתחזק, וגם בהמשך תגדילי את המעגלים אפשר להזמין גם ידידות ומכירות ולא רק חברות כך המעגל גדל

גם אני כאן, לא יודעת איך לומר, לא יודעת מה לבקש ואיך לתת. אבל אני כאן. שירה

הי חברים אהובים, גם אני הולכת להתחפר במיטה. ללילה הקר. לצד המשאלה לא-לקום-מחר, שלולא הייתה איומה כל-כך, הייתה יכולה להישמע לי הומוריסטית משהו; לצד משאלה זו, צמודה המשאלה ללכת לישון חולה ולקום בריאה. שתהא זו שינה מרפאת. ואני אקח תרופה כדי לעזור לעצמי. ולסבול פחות. לילה טוב, בעצבות של פרידה, וסופיות, סוריקטה

ימים לא פשוטים אבל בלי משאלות על סוף בבקשה אוהבת אותך שימרי עלייך יקרה חיבוק עוטף

סוריקטה, מה זה המילה הזו סופיות!!!! קומי מיד תכיני לי כוס תה, השיניים שלי נוקשות מקור סופגניה חמה גם כן, בשביל להוציא ותי החוצה בקור הזה תכתבי אלף פעמים, לא כותבת מילים מפחידות.......

הי סנדי חמודה, מדוע מפחיד כל-כך? לאו דווקא מוות. סיום של דבר אחד, פרידה, מתחיל דבר אחר. זה, כנראה, גם מה שנותן את המשמעות. לטוב, לרע, ועוד. הנה שיר עבורך: https://www.youtube.com/watch?v=ACa74tJVWm0 בוקר, סוריקטה

מרוב שרוצה להיות כאן קצת בורחת מרוב שקשה להיות באמת הרבה בורחת יום לא פשוט אתמול פגישה לא קלה התקרבתי יותר הקשבתי הרבה לא זוכרת כי לא הייתי אבל יודעת על מה . הפגישה החייתה אותו כל כך ההבנה עד כמה אני עדין פוחדת מזעזעת ולא מצליחה לשחרר מחפשת אחיזה קרקע יציבה מפחיד שם וקר שם בחוץ עוד אבדנים לקבל ולעכל גידלה אותי מפלצת לא בן אדם אני אשבור את מעגל האימה ואת הדפוסים האוטומטים עד אז ...קשה אודי יש לך מילים רכות לאחוז

הי אביב, זאת אינה פעם ראשונה שאת פותחת הודעה תחת הכותרת 'להיות'. ראי מה כתבתי לך בסוף העץ שכותרתו זהה, בעמוד הקודם. מניחה שתביעי התנגדות כלפי דבריי שם. ואומר עוד, ומאמינה שיש סיכוי סביר שלא תסכימי לקבל גם את דבריי אלו - לא נכון, לדעתי ותפיסתי, להסתכל עליו כעל מפלצת, שאזי גם את שיש לכם חלקים משותפים (ותכחישי עד מחרתיים), גם את מפלצת. והרי את אינך. כמו-כן, מהמוכר לי, דפוסים אוטומטיים נשארים לתמיד. השונה הוא, לאחר סיוע טיפולי, למשל, שאפשר לעצור, לחזור לצומת בפניית פרסה, ולבחור אחרת. הקור הזה שובר ונמאס. והוא רק התחיל, שלך, סוריקטה

לא מכחישה יש לי חלקים דומים אבל אני לא כמוהו ותאמיני לי שהוא היה יותר גרוע ממפלצת .... אבא חא מוכר את הבת שלו וזה על קצה המזלג . מה שעברתי ממנוו זה לא ליטופון

הי חברים שלי, רציתי להוסיף שראשית, חרדת הנוכחות קיימת בעוצמה גם אצלי (זוכרים את החלום על הפורום?), ובעיניי, הדבר קשר לגילוי החלקים הפחות יפים בי. אלו שאני חווה כרעילים, גם אם הם קורים בקטנה, אצלי בפנים עלולה להיווצר חוויה מפחידה מאד. מצד שני, אולי החרדה מגילוי החלקים היפים גדולה אף יותר. וגם כאן, מעניין שגם אני וגם אביב, למשל (והזכרתי רק אותנו, כי אנחנו בעץ זה) נוכחות יחסית הרבה. מחשבות בוקר, ומעבר לברכת חג של אור - אוסיף גם חמימות, שלכם, סוריקטה

לפני שהתחלתי את הטיפול חשבתי דברים אחרים.. באמת, המציאות שלי כל כך עצובה :( אולי עדיף היה להשאר אי שם עם הדברים האחרים.. Aya

עצוב האבדנים ההבנה האמת המציאות כפי שהיא באמת אבל תזכרי שתמיד אפשר לשפר ...איתך יודעת עד כמה הטיפול חושף את המקומות הקשים . חיבוק אם נכון לך

חנוכה שמח ומואר לכלם! שנצליח לבחור כל יום מחדש בחיים טובים עבורנו. אודי, אהבתי שכתבת חיבוק במקום סופגניה או לביבה;) גם בטיפול זה הובן כך ומאז יש חיבוק קונקרטי איתה שחסר לי עכשיו. אך במקום זה מפעילה חימום כשקר או שותה תה או מרק מחמם והחלטתי שלא חוזרת אחורה וגם אם אוכלת אני אהנה מזה ואנסה לקבל חום ואהבה בדרכים אחרות...תחזיק לי אצבעות...מחבקת את כלכם בחיבוק נעים וחמים.

מחבקת בחום ושמחה שאת מביטה קדימה ובכלל עוד מעט היא חוזרת .. עוד רגע קט .

הי אודי, אני ובעלי - אנחנו זוג טוב. כל מטפלת שפגשה אותנו אמרה זאת (ולא סתם) וחוצמזה שאני יודעת זאת בעצמי. בחודשים האחרונים, אני מרגישה ממש צורך למגע של חיבה איתו (אני לא מדברת על נגיעות מיניות)..וכמובן שזה משמח ומרגש אותי מאוד! אפילו הצעתי שניסע לנו לבד :-) בעבר לא ממש רציתי וחשבתי שסתם יהיה משעמם..אבל, מבחינה רגשית אני לא מצליחה מעבר..וגם אם זה כן קורה , אז משהו בי לא שלם. אני מרגישה מיואשת! אני מרגישה חוסר נוראי - ואני לא מצליחה להבין מהו. אני לא מבינה מה חסר לי...מה חסר בי?????

פה. צריכה מילים נעימות וחיבוק מכיל וסבלני. תודה!!

המון חיבוקים לעכשיו לאחר כך ..כל כך מרגשת הפנייה שלך ...כזאת התקדמות גאה בך יקרה ואוהבת כל כך

הי רוני יקרה, נדמה לי שאביב הנפלאה שלנו הציעה פעם מעגל ידיים, כולן, כולם, יחד. מעגל מגדיר, עוטף. איתך, סוריקטה

עכשיו צריכה לחפש גם כוח. לצאת, וגם מקום שיחבר אבל יתפקד. הרבה עבודה החיים האלה והרבה פחות מידי תכלית...

הי אודי, כתבתי הודעה לסאנדי, אני לא זוכרת בדיוק מתי, על הרווח שבסגירת מעגל ופתיחה של דברים קשים.. האם במקרה נתקלת בהודעה? תודה גלי

לא יודעת מה הגיל שלך אבל אם את חושבת להביא ילדים לעולם, אז שעון החול לא עוצר אז אולי כדי להכניס את זה במשוואה לעשות הסכם יחסי ממון טוב, כולל במקרה של גירושין ואם יש ילדים ואז לפחות יש לך ילדים, וזה משפחה, ומה שקורה עם הבן זוג - קורה, משתדלים למזער נזקים אני יודעת שהרבה הרות מבנק הזרע, אך לדעתי טובת הילד היא שידע מי אביו. חושבת עליך

כיף שאת חושבת עלי.. אני עוד רחוקה מרחק שנות אור מחתונה והסכם ממון.. אני חושבת שבסה"כ חודשיים נפגשת עם האדון.. נכון שצריך להזרז אבל אולי לא להחפז.. בכל זאת אלו החלטות הרות גורל.. נראה מה יהיה..

איזה מזל שרק חצי הוא מגנים פולניים. לפעמים אני נפגשת עם בחורות בגיל מתבגר, ואני מייעצת הם למסד את הקשר רק כדי להביא ילד, ואחר כך האלוקים גדול דווקא אותם נישואין שאין הרבה ציפיות מהם, הרבה פעמים מצליחים כי כאשר אין ציפיות אין אכזבות בכל אופן מקווה כל כך בשבילך

מה נשמע? איך מצב הרוח? איך מתקדמים עניינים? לא תאמיני, אבל עשיתי קצת מחקר על ההבחנה שאת כותבת שיש לך, קבלתי כל מיני תובנות, אבל לא רוצה להמשיך לקרצץ לך, מקווה שאת גם עושה מחקר טוב, ותמיד לא מזיק לשמוע עוד דעות של עוד מטפלים. חנוכה שמח ממש

את מדהימה אותי כל פעם מחדש ...מזכירה לי קצת את אחותי שגם היא יודעת להיות קרצייה חא קטנה...אשמח לשמוע את תובנותייך סביר להניח שלחלקן לא אסכים אבל תמיד בעד לשמוע.... בעיקרון שוב הכתיבה על הדיסוציאציות שלי נכתב ממקום של שיתוף בידיעה שיש את אלו שפוחדות נזה בתוך הנפגעות ויש את אלו שמאובחנות ומתנגדות לאבחנה כאילו זה הופך אותן לסוג ב' לא בא לי טוב הקיטלוג הזה והעיסוק בזה זאת אני עם זה אני חיה כמו שאני אם כמו שאני רעייה כמו שאני @@@@ בתפקידי בקיצור זה חלק ממני ולא יותר. גם הפגיעה שעברתי היא חלק ממני היא לא אני . שכזאת אני רוצה שתביני שאני לא נילחמת בזה .זה לא שהמטפלת איבחנה ואני נלחמת באיבחון אני ידעתי לפנייה . אני לומדת בטיפול לחיות עם זה ולשפר את איכות חיי . מקווה שאת מרגישה טוב יותר .סנדי למדתי בחיי שהגוף צועק שכואב זה מעיד על הנפש תני לנפש מנוח טפלי בעצמך זה יעזור לגוף ...חיבוק עדין

אני אנסה להסביר, לא בטוחה שאצליח, כי אני על צד שמאל עכשיו, פיזית, כאשר אנחנו נכנסים לקטגוריה מסוימת, זה בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה, עשו ניסויים על נשים שהאמינו שהן בהריון, ואפילו בדיקות הדם הראו שהן בהריון, והבטן גדלה וגדלה, היינו האמונה שיש לנו מסוים גם מביאה לתסמינים, בבחינת הביצה והתרנגולת. כל מיני תסמינים שאת כותבת נשמעים לי אחלה נורמליים (אם כי, השבוע הייתה אצלי זו שספרתי שהובחנה כשיזופרנית, ודברנו וצחקנו ואז היא אומרת לי, סנדי, את יודעת שאת טיפוס, אמרתי לה, וואחד טיפוס, ואם שואלים אותי אם אני נורמלית אני תמיד אומרת שלא, כי להיות נורמלית זה הכי משעמם!!!) בכל אופן מה שאני מנסה לומר זה שכדאי לך להתייעץ עם ד"ר גוגל, הוא לא רע בכלל, וגם לשמוע עוד חוות דעת, עוד מקצוענים, כפי שאמרתי לך על הלקוחה הזו שלי, שהפסיכיאטר אמר לי במפורש שלדעתו אין לה את המחלה. לכן אני חושבת שכדאי לך לשמוע עוד דעות, יש לי עוד לומר על הנושא, אבל אני רוצה להתייחס אליו בקשר לעצמי ואעשה זאת כשאוכל בפוסט בפני עצמו עד אז תשמרי על עצמך

על חברה ראשית שיש משהו מאד יפה בלהתארח, גם אצל אנשים שלא מכירים, במסעותי בחו"ל, אני לא פעם מתארחת אצל אנשים שלא הכרתי קודם, זה כל כך מעניין. גם אלי מגיעים כל מיני שבכלל לא הכרתי, יוצרים כך מעגל של ידידים. לא יודעת באיזה עיר או שכונה את גרה, אך במקום של דתיים/חרדיים הדבר מאד מקובל, ומאד מעניין בנוסף את יכולה לקבוע עם שתיים שלוש חברות, שפעם בחודש אחת עושה שבת ומזמינה את האחרות, ברגע שזה קבוע, את לא צריכה כל פעם לבקש שיזמינו אותך בלי קשר לכל, מדוע שלא תזמיני את אורחים? זה כייף לא רגיל, הבית יקבל נקיון יסודי, תאפי תבשלי, תארחי, ואז יזמינו אותך בחזרה, כדאי מאד להרחיב את מעגל ההיכרויות אולי גם גם יגיע הזווג שלך?

סאנדיי קראתי אך מצטערת שלא יצא לי להגיב. קראתי אותך ותודה. צריה לחשוב על זה קצת...

רוצה להכיר אותך, מוכנה לתת קצת יותר פרטים, לפתוך טיפ טיפה את החרך, בלי להזדהות, את מוציאה רק אצבע קטנטונת,

מה אני רוצה לדעת? כל פיסת מידע שתוכל יותר להאניש אותך (מלשון האנשה), כל מה שאני קוראת זה על להתחבא, לא להיות, אבל אני לא יודעת שום דבר עליך את בוודאי שצריכה להסתיר פרטים מזהים, אבל סטטוס, סוג של חיים, משהו, כדי שאקבל ציור במוח של אישיות, יש בך הרבה רוך ואני רוצה להתקרב, ופשוט לא מצליחה לבנות לי שום דמות.

את נשמעת לי איזה דמות מהמלאכיות שבספרים, כאילו משהו לא מציאותי, לא מבינה איך יצא תוצר כל כך משובח, עם חיים כפי שאת מתארת, יש בך משהו נסיכותי אמיתי. כתבת שאין לך משפחה, זה ממש הפסד של המשפחה שיכולה הייתה להיות לך, ואולי עוד לא מאוחר? יש בך כל כך הרבה לתת ולתת, ובטוחה אני שמי שנמצא בסביבתך עוטף אותו דוק של חן.

הי סנדיי יקירתי, את קוראת לי יפה. איזו מחמאה היא לי. ואני חושבת איך כל אחד, כמעט, יכול להראות יפה ברגע מסוים, ממש חזותית, ומכוער ברגע אחר. מתוך איזה שידור פנימי שלו לחוץ, מתוך שהוא רואה אותו בעיני עצמו ועוד. משפחה, היותי אמא, כן, זה אובדן, טרגדיה או אסון. זוגיות זו אופציה שיכולה להתהוות ולהתממש. בינתיים אני נותנת ממני לילדים במשפחות אחרות. תודה שאת חושבת עליי, גם כשכואב לך באופן בלתי נישא. אני מתרשמת שיש לך כוח רצון יוצא דופן שמשולב גם בתבונה רבה. הלוואי שיוקל וירגיש נוח יותר, שלך, סוריקטה

שוב אני עם העצות שלי.... מה לעשות, לא מצליחה לעצור זאת. אם אחרת את השעון להביא לבד ילדים (היום מאריכים זאת אפילו עד גיל שישים לנשים), את תמיד יכולה להנשא לגבר אלמן ולגדל את ילדיו ותהיה לך משפחה אני מכירה כאלו, שכל כך אהבו את האמא החדשה, קראו לה אמא וסבתא, והייתה לה משפחה מקסימה, תחשבי על זה גם יש בכך כל כך הרבה נתינה, הבנה, רוק, יש מישהו שמשווע לזה, שרוצה את זה, צריכים רק להתאים את הכפפה ליד סליחה על עודף העצות שלי, זה בגנים, כמו שאחרים לא יכולים להתאפק ומתעטשים, אני מגיעה עם העצות שלי

רציתי לומר לך 3 דברים: 1. אל תשמיני, לא כדאי לך, כל כך קשה להוריד כל קילו, וכל כך קל להשמין, עד שירדת, בכל פעם נהיה יותר קשה להוריד את המשקל, תלי על הקיר תמונה כשאת שמנה, תסתכלי עליה כל יום ותחליטי, לשם אני לא חוזרת 2. כתבת באיזה שהוא פוסט ששלושה דברים חשובים לך בחיים הקשר עם בעלך, עם הילדים ועם המטפלת, חשבתי שכדאי שתכניסי את עצמך לפרופורציות. אין לי ספק שתשמחי לתת לילדים שלך מאות אלפי שקלים אם יהיה לך כשהם יצטרכו, האם את מוכנה לתת אותם למטפלת בתור מתנה? אין לי ספק שאת מקווה שכאשר תזדקני הילדים יהיו שם לצדך לעזור לך, נראה לך שהמטפלת תהיה שם בעוד חמישים שנה עבורך? בוודאי את נשארת ערה עם ילדיך לילות שלמים כשהם לא מרגישים טוב, את מתכוונת כך לסעוד את המטפלת, את מוכנה להיות אתה יומם וליל אם תתאשפז רח"ל? אני מתארת לעצמי שיש לך כל מיני ציפיות מבעלך, האם יש לך את אותן ציפיות מהמטפלת, אני חושבת שכדאי שתכניסי את מה שחשוב לך לתוך מסגרות מתאימות, עם אפיונים מתאימים, כי אחרת כל מיני החלטות שיכולות להיות גורליות עבורך, תתקבלנה ממקום של ראיית דברים לא בפרופורציה הנכונה. 3. ציינת שאת לא כועסת, ולא מראה כעס, את בטוחה שאת רואה את עצמך נכוחה, או שאולי יש לך דמות של עצמך שאת חושבת שאת כזאת? מתוך מה שאת כותבת בפורום, את דווקא לא נראית כאחת שפוחדת להעיר לאחרים או אפילו לכעוס, אולי אני טועה, אבל לפעמים בן אדם מצייר לעצמו את הדמות שלו, לא בדיוק כפי שהיא משתקפת, ולא בדיוק על פי מה שקיים אלא על פי מה שהוא חושב שקיים. המון הצלחה

וואו...את כל כך פרקטית כזו, קצת מעורר הערצה;) אז באמת לא כדאי להשמין ויש לי תמונה כזו שלא רוצה להיות שם יותר..2. נכון. המטפלת היא לא משפחה אך מהווה עבורי דמות אמהית כזו...וקשר מאוד מאוד טוב שמקווה דוקא שכן ישמר לאורך שנים. גם כשנפרד היא מוכנה שאעדכן ונשמור על קשר תמיד אמרה את זה! 3. בקשר לכעס בדרך כלל הוא מופנה כלפיי. וכן אני כועסת יותר מבפנים וכמובן שלכתוב ולהעיר הרבה יותר קל לכתוב מאשר פנים מול פנים עם מישהו שאני מכירה....וואו ממש השקעת בי. תודה על המחשבות. חג מואר וטוב. מיכל

להתקשר לומר חג שמח לשלוח מנות בפורים לשלוח עוגת חלבית בשבועות זה לא משפחה זו לא התחייבות של משפחה, זה לא ציפיות משפחתיות, זה נחמד, זה נעים, אבל זו לא משפחה, עם כל הכבוד ולא פעם, אנחנו משקיעים בדברים אחרים ובדרך מאבדים את המשפחה שלנו. בקשר לכעס, יש לי הרגשה שגם כאשר את כועסת על אחרים את לא שמה לב שהוצאת קיטור, זה נראה לך משהו קטן מזכיר לי בדיחה שאמא שלי תמיד מספרת שכנה באה לספר על מריבה שהייתה לה עם שכנה אחרת והיא מספרת, להיא יש כלב ענק גדול מפחיד והוא קפץ עלי, אז הכלב החמוד שלי קפץ עליה, מה קרה לה מזה שהוא קפץ עליה. (הבדיחה היא שזו ספרה את זה לה היה את הכלב הגדול והמפחיד ולא לשניה) לפעמים אנחנו רואים את הכלב שלנו, את הכעס שלנו, כמשהו קטן ולא נחשב ורק כאשר השני אומר משהו זה נשמע לנו נורא גדול ומאיים, ואנו לא שמים לב שגם מה שאנו אומרים יכול מאד לפגוע, חשבי על זה.

אני זקוקה למילות שלך היום, מילים טובות ומרגיעות... יש לך כאלו היום??? כל כך רוצה להיות ולהרגיש את עצמי אהובה ומלוטשת. מצטרפת למילים של סוריקטה על חסרים בסיסיים שהיו חסרים לי ב30 שנותי הראשונות: ההזנחה, הקור והרעב.... הצימאון למגע ולמילה טובה... כמה בלגן הצטבר בחיי... היום אמרתי לאיש שלי שיש הכל: אוכל, תרופות, קורת גג, ואפילו אהבה... הוא אמר שאני מרגישה בן אדם סוף סוף.... גם אני נוטעת כאן עץ. ורוצה שיצמיח שורשים של טוב... הילה

הי הילה יקרה, אני חושבת שלעץ יש כבר שורשים והוא נקלט. נקלט ברמה, שאפילו הצפה ברמה בינונית פלוס לא תערער את יציבותו. ואפילו יש לו, לעץ, ענפים וענפי ענפים והתחיל להצמיח עלים חדשים. נאחל לו פריחה ופירות מאכל עסיסיים, צבעוניים, מזינים ומתוקים. שלך, סוריקטה

שבוע שעבר היתה לי תקרית לא נעימה עם המטפלת. היא לא יודעת שהתקרית נעשתה שלא בכוונה מצידי. מה אתם ממליצים: לבוא ולדבר באופן גלוי על העניין, או להתעלם ושזה יעבור עם הזמן? אודי מהי דעתך מצד מטפל. חנוכה שמח

חבל שסתם תפגע ממך, שתחשוב שהתכוונת לרעה, בעוד שהעניין לא כך. לא כדאי להשאיר את זה פתוח, עדיף רגע של אי נעימות מאשר משקע שקשה אחר כך למחוק אותו

הי איה, זה מה שעושים בטיפול מדברים על זה אם רק יכולים חנוכה שמח, סוריקטה

שלום, אשמח לקבל המלצות של אנשים בנוגע למטפלים ב-CBT לבעיות דיכאון והפרעות קשב וריכוז, עדיפות לכאלה עם הסדר עם קופ"ח מכבי אך לא חובה. עיר המגורים זו אריאל אז אזור השרון בעיקר אך אפשרי גם מאזור המרכז. תודה :)

מתנצל, ראיתי את עניין ההמלצות רק אחרי שכתבתי את ההודעה ואז לא מצאתי בכלל את ההודעה שרשמתי... קודם כל, תיקון טעות: רשמתי בהסדר עם מכבי, התכוונתי ללאומית. שנית, המייל שלי הינו: [email protected] אשמח אם אוכל לקבל המלצות למטפלי CBT (דיכאון והפרעות קשב) באזור השרון/המרכז - עדיפות לכאלה עם הסדר עם קופ"ח לאומית, תודה!

שבוע בבית במיטה בלי ללכת לעבודה או לכל מקום אחר לא נראה לי רעיון טוב...

לפעמים זה הדבר היחידי שיכולים לעשות!!! מתוך נסיון רוצה לספר קצת יותר?

הי אודי יקר והי כולם. אודי, כתבתי כמה מילים בהמשך לעץ העליז וההומוריסטי שפתחתי למטה, הכיוון קצת השתנה מאז. השבוע חל התאריך בו קבענו אי אז, המטפל ואני, את פגישתנו הראשונה בקליניקה שלו. חשבתי שאולי יהא זה עבורי תאריך האימוץ שלי. המחשבה הזו הרחיקה אותי לזכרונות עבר נוראיים, למצב בו הגעתי - לא מוכנה לגור בבית כמו אנשים, לא מוכנה שיהיו לי דברים, לא מסוגלת לגעת בדבר הזה שקוראים לו מיטה, להשתמש במקרר ששומר על הדברים הטובים, לא מתקשרת, מתפרעת, ועוד דברים עצובים. אפילו את הפגישה הזו לא יכולתי לקבוע בעצמי. הביאו אותי אליו (בהסכמתי ובמשאלתי, כמובן). בין המילים הראשונות שלו אליי, עוד לפני שבכלל הכיר היו: "את צריכה טיפול". וקבע לי פגישה נוספת. כמה שנים שהאיש הזה השקיע וטיפל ועבד איתי. איש טוב אחד, שהפכתי אז במחשבותיי לד"ר מנגלה שכזה, כמה מעוותת הייתה תפיסתי. בדיעבד, מסתבר שההשקעה השתלמה. אני עשירה יותר מבחינה רגשית. סופשבוע מאד קשה היה לי, משאירה כאן דגלון, בתקווה שאוכל לספר בקרוב שהמצב הקיצוני יותר חלף. חיבוק, סוריקטה

תודה, אודי. די התעשתתי. אבל זה היה מפחיד. ולמרות שאני יודעת לומר לעצמי שזה חולף, כשנמצאים בפנים, לפעמים קשה להאמין. תודה שהיית איתי, שלך, סוריקטה

אוהבת מבינה חיבוק עוטף לכולך קראתי שהסערה חלפה שמחה עבורך לא פשוט איתך אהובה

הי גולם, אני מצטרפת לאביב, ומקווה שהכל בסדר איתך..לא יודעת, אולי אפשר להתכסות טוב טוב בפוך כשקר או לפחות להדליק מזגן...

גם אם השמש היתה במרחק נגיעה ממני היה לי קר. אבל תודה על ההתענינות. מצטערת שכרגע לא אשת שיח.

אני מאבדת שליטה לא נפשית ממש מפחדת, כדור אחד כבר לא עוזר... להשיג תור למרפאת כאב, שלושה חודשים... בלעדי זה אי אפשר להשיג קאנביס רפואי לא יכולה לתפקד פיזית, וזה גובה מחיר זהו מעגל שוטה, כמה שפחות מתעמלת יותר כואב, כואב אז לא יכולה להתעמל.... לוקחת כדורים, ועושה פעילות, אז טוענים לי שאני הורסת את הגוף כי הוא עושה דברים שלא מסוגל... ואני 'משקרת' את הגוף עם הכדורים. כל פעם צריכה יותר כדורים כדי להשתיק את הכאב. אין אף אוטירטה רפואית שאני יכולה לסמוך עליה, כל אחד מתייחס לזוית אחת קטנה שלו ואף אחד לא רואה את השלם... נביאי זעם, עם מלא כוונות טובות, מרפים את ידי עייפתי, המחשבה על מוות היא מתוך עייפות, תמיד להתמודד, כן, החיים זו התמודדות תמידית, מלחמה, בים באוויר וביבשה, עייפתי, מפוחדת רואה את המוות כמין רגיעה נצחית, מין שלווה שאופפת (כאילו ויודעת מה מחכה לי שם), אודי, עייפתי

אם הייתי יודעת, הייתי פועלת זה גדול עלי, זה מעלי זה כמו כוח המשיכה של כדור הארץ, שמושך אותי לתהום,

נו ....קר שם בפנים לא???? תשמיעי קול .... חיבוק עוטף

את פונה אלי? את זוכרת שאני קיימת? אני פה; אני בעיקר במלחמות עם עצמי, אוי קר מאד ולבד ... הסתבכתי עם עצמי, עשיתי טעות נוראית ואני משלמת עליה מחיר נפשי כבד מאד, ברמת הבלתי נסלח. לא יכולה לפרט אבל תודה ששאלת זה באמת מחמם קצת במיוחד שזה ממך. מתגעגת אליך מאד ואודי לימד אותי שמתגעגעים זה למשהו טוב. כן צריכה חיבוק לא פיזי אלא חיבוק מבין מאמצת את החיבוק שלל בחום. ומה שלומך יקרה? מה עם התזמורת הסימפונית?

ברור שאני זוכרת ...מחכה לך שתיצאי לבד אבל כשעובר המון זמן אז מנסה לטלטל אותך ...הייתי רוצה שתבואי לבד .... וחיבוק עוטף שומר ומגן עבורך...ויקרה לפעמים אפשר לתקן טעויות צריך להתאמץ ..ולפעמים פשוט צריך אומץ להבין שטעית ולהמשיך הלאהה... וגם אני מתגעגעת....

הרופאה שלי, ניסתה לתת לי את ארבעת משככי הכאבים החזקים ביותר, שאינם ברשימת הסמים, הם לא הועילו. היא כמו האחרים, חושבים שהפרקוסט יהרוג אותי ולכן ההמלצה החד משמעית שלה היא לקבל אישור על הקנבס הרפואי! זה אמור להיות חשיש בחיים לא ראיתי סמים, אין לי מושג איך זה נראה, אלו כדורים? מעשנים את זה? בכל אופן זה הליך כדי לקבל את האישור ואני צריכה להתחיל אותו. אוקיי, אז עכשיו הבדיחה נרקומנית תהיה אמיתית!!!

אבל האופי ההרפתקני שלי דווקא רוצה לנסות!!!

האיות מכוון לגמרי. זה הסיכום שלי להיום :-) אודי וכולם, לילה, סוריקטה

הי אודי, ת'אמת, לבושתי לא הכרתי אבל מצאתי ביו טיוב :-) גידי ענק! עשית לי חשק למשחק אסוציאציות. אבל, אודי, האסוציאציות שלי לוקחות אותי למקום אפל משהו. בשנים הראשונות של כוורת, בשנים בהן ידעתי בעל פה מילים של שירים שאפילו לא הבנתי, ושאלתי ולא נתנו לי מענה, בשנים ההן, אמא שלי תקפה אותי באופן הגלוי/סמוי שהוא מעין סוג של 'היי לייט' בהיסטוריה שלי (היסטוריה, תיאוריה, מילים של כוורת). סיפור שנשמע הזוי כמעט. אבל הוא אמיתי. להקה חביבה ורעננה לצד ימים כל כך קשים. ואני זוכרת גם את מלחמת יום כיפור. היה לי סופשבוע קר ויבש, בפנים ובחוץ. מצוקתי. נקווה שישתנה, נקווה, שבוע טוב, שלך, ובאמת המון תודה, לך, למטפל שלי שמרגישה אליו געגועים סוף סוף, סוריקטה

מה שלומך? מאחלת לך סופש חמים עם המשפחה. תודה שאתה כאן, ושאתה מאפשר גמישות... שלך הילה

סוריקטה, אביב, חנה, ואיה, תודה על ברכת הדרך.... התגעגעתי ואני כאן.... מאחלת לכולן סוף שבוע חמים עם אהבה בפנים ובחוץ. ואליך אורי.... אתה כאן? הילה

הי הילה, את מופלאה. גם אני חושבת על אורי. במיוחד בהקשר של חנוכה ונר ראשון שנדליק היום בערב. סוריקטה

אני באמת צריכה אחד כזה. בלי לגרום לי להרגיש בכוח

אמרתי לה היום ששבוע בין פגישה לפגישה זה הרבה זמן. ספציפית אין את הקבוצה בגלל חנוכה, אבל בלי קשר לכך שפוגשת אותה בקבוצה, היא חסרה לי. אמרה לי- שזה בסדר שאצור איתה קשר ושאם אני רוצה אפשר לדבר. ואני לא רגילה. אצל הפסיכולגוית, הייתי מקבלת הבנה שזה באמת קשה ושאולי אפשר לחשוב מה לעשות ברגעים האלו ושהיא חושבת עליי גם כשלא נפגשות. ועכשיו- היא בעצם נותנת לי את כל הזמן שלה כביכול... וזה מפחיד וזה מוזר. ואולי אני רוצה, ואולי מפחדת להגזים ואז שלא תסכים בכלל. אבל זה גם סוג טיפול אחר... אני הרבה פחות מנכסת (מלשון נכס) אותה אליי. מרגישה שרוצה אותה אבל עצם זה למשל שהיא בקבוצה ועוד מדברים איתה לידי והיא מתייחסת לאחרים ולא רק לי, כבר משנה את התמונה. לפני מספר פגשיות אחת הבנות אמרה למטפלת שלי שתתחדש על התספורת, זה כמובן הכעיס אותי קצת... אז אני לא באמת "משחררת" אותה גם לשאר. כמעט בתחילת כל פגישה שלנו היא שואלת אם אני רוצה לשתות משו... חוץ מפעמיים שביקשתי מים, לא רואה את עצמי שותה אצלה תה או קפה. הפסיכולגוית הראשונה פעם שתתה משהו חם ולא הציעה לי ואני כעסתי והרגשתי מסכנה וקטנה לידה. הפסיכולוגית האחרונה לא עשתה את זה ואני אוהבת אותה.. אבל היא גם קצת רחוקה ממני, אבל עברנו הרבה יחד. קצת גלשתי... והיום היא אמרה לי שאני עובדת ושזו דרך, ולאט לאט... ואני מקווה שבסדר. עוד לא מרגישה מאה אחוז סומכת עליה, מאה אחוז איתה ובנוח.. אבל מקווה שאצליח.

היי חנה אני קוראת אותך ומרגישה כאילו אני כתבתי חלק מהדברים... אצלי היא אפשרה לי לכתוב לה בין הפגישות. יוצא שנפגשות פעם בשבוע, ועוד פעם אני כותבת לה את תחושותי מהפגישה ומוסיפה באותה הודעה אם יש שאלות נוספות או צורך לעזרה והיא מגיבה כשמתאפשר לה. שבת שלום Aya

שוב אומרת לך גאה בך זאת דרך לא פשוטה בכלל ואת עושה צעד ועוד אחד כל הכבוד... חיבוק

הי יקרה, שמחתי לשמוע שמסתדר לך ...את רגישה וכנה ואני מתפעלת ממך מאוד...

היא בסדר:) בטוח יותר טוב מהטיפול הקודם .. אני מקווה שבמשך הזמן נכיר יותר ויהיה סבבה. בינתיים, מאד טוב שם... ו.. אודי?! אני עדיין חושבת על זה, שש שנים אתה פה 4 ימים בשבוע . זה פשוט ראוי להערצה! ולכל הבנות כאן, אני מאד רוצה להגיב לכן. אבל לא יודעת.. לא כל כך מוצאת את המילים המתאימות לכל אחת... שיהיה לכולם שבת שלום Aya

איזה כייף לקרוא שימשיך הטיפול הטוב מגיע לך...והקפה הפעם עלי ...:)

פונה אלייך כי עצוב לי לשמוע שאת כל הזמן פוחדת מחגים ולהשאר לבד....אז אני למדתי פשוט להזמין אליי, תזמיני אלייך!!! אל תחכי להזמנות של אחרים זה נשמע לי קצת לא יודעת, פאסיבי כזה שהכל יבוא אלייך, החתן החברות...לא יודעת, לא רוצה להשמע ביקורתית מדיי ומצטערת אם נשמע ביקורתי מדיי, אבל בשבילך ולמענך תתחילי להזמין אלייך גם לשבתות ולא משנה אם את בשכירות או לא יודעת...זה לא תירוץ אפשר גם להזמין חברה לצאת איתך ולא לחכות כל הזמן שיזמינו..תחשבי על זה..ומקווה שיהיה לך חג שמח, אני הזמנתי 30 איש אליי להדלקת נרות וערב אחר פחות אנשים....אבל ממש לא מחכה שיזמינו ... אלה מזמינה ואז רוצים להזמין גם אותנו וזה נחמד. חג שמח :)

אני לא חושבת שאני כועסת על מה שכתבת... חושבת שנוטה לספר כאן בעיקר את הדברים "הלא טובים" בחיים שלי. ולכן אולי אני מצטיירת לך כרגע כי מי שלא יוזמת בכלל. אני אכן שוכרת דירה עם עוד שותפות. אפילו כבר קבעתי שני ערבים בחנוכה עם חברות. ובסופ"ש אהיה עם המשפחה. וכשכתבתי שלא רוצה למצוא עצמי לבד, מבחינתי יכול להיות שגם אם יהיה ערב אחד בלבד כזה, ארגיש בודדה והוא יוכל להרוס לי גם את מה שהיה טוב. לפעמים מפחדת ליזום או להזמין כדי לא לשמוע לא, כי מישהו תכנן תוכניות אחרות... זה הכל. ושמחה שיצא לך להזמין ושתוכלי לארח. אני חושבת שגם אני נהנית לארח אנשים... את יודעת, אולי בעצם כן קצת נפגעתי. חושבת שמקומך שונה, יש לך בן זוג, ילדים... כתבת לי שאולי אני בעמדה פאסיבית בנוגע לחיפוש/מציאת בן זוג, חברים... יכול להיות שאני פחות פעילה בעניין אבל זה בעיקר כי מאוד קשה לי כרגע לחוות שוב כשלון וזה כן משהו שהייתי רוצה להתייחס אליו בטיפול הנוכחי שלי.

בקשר לשאלה עם הכעסים..אז תודה לשתיכן שהגבתן אודי ומימה, נא לא לריב על חשבוני :) מימה, אודי חושב כמו כל הפסיכולוגים שהתשובה אצלי...כמו תמיד תארתי לעצמי שיחזיר אליי ואני מבינה את הרעיון בתור מטופלת חמש וחצי שנים. מימה, תודה שענית לי וחשבת עליי...אכן עניין הכעסים מגיע אצל כל אחד מכיוון אחר אולי.. וסוריקטה אכן, אצלי זה פחד בעיקר, מביקורת נגדית...שהכל יחזור אליי כמו בומרנג ושזה לא בסדר לצעוק על מישהו להעביר עליו ביקורת קשה וכו' ולרוב מרגישה אשמה וכעס על עצמי ולא על אחר ואולי גם פוגעת בדרך זו או אחרת בי וחבל :( הכעס מופנה פנימה...אבל לא תמיד וגם כועסת על אנשים זה לא שזה לא קיים אבל לא אומרת להם את זה.... אודי, אכלתי פחמימות היום יותר מהרגיל וזה קשה כלכך ועוד מעט חנוכה בלעדיה אז פוחדת מהשמנה חזרה...אוףףףףףףףףףףף אני לא אנורקסית ולא בולמית אין הפרעה של ממש, אבל חשבתי שהירידה במשקל תעשה אותי מאושרת וטעיתי, מחשבה נאיבית כל כך...מאוכזבת מזה....אפשר להיות גם שמן מאושר? אולי..פתאום רוצה להחזיר את כל מה שהורדתי....למה זה קורה? למה אני כזו??????? לא אוהבת אותי שמנה או כשמרזה..עדיין לא מרגישה רזה בכלל :( למרות המחמאות והבגדים שצריך להחליף מלתחה שלימה....למה עדיין לא שלימה עם מה שהורדתי? עם עצמי???????? למה אני לא מאושרת???????? אוףףףףףףףףף וזהו, היא נסעה וזה מעצבן וקשה האם אוכל פחמימות עד שתבוא??????? אשמין הכל חזרה שתראה אותי שמנה שוב???????.אוףףףףףףףףףףףף מחשבות מפגרות......... :(

הי מיכל יקרה, את יודעת, בעיניי, פחמימות הן בכלל לא דבר רע בהכרח. הפחות מומלצות, להבנתי, הן הפחמימות הפשוטות, אז עדיף, אולי לאכול כאלה עם אינדקס גליקמי נמוך יותר. חשבת מדוע את ממלאת עצמך בנפח גדול של אוכל? אולי כדי לא להרגיש? אולי כדי לחוש כאב פיזי, נגיד, כאב בטן, במקום רגש שאולי יציף? אולי את מחפשת ליצור כלפי חוץ משהו שמבטא את הפנים? מקווה שאיזונים יצליחו להישמר, זה קשה... רעיונות, לילה, סוריקטה

לא רבים ;) לגבי האכילה.. אם הצלחת לרדת במשקל בקטע בריא ואסתטי אז תפרגני לעצמך. אולי במקום לאכול נסי למצוא פעילות אחרת שתסיח אותך עד שהמטפלת תשוב. אולי אפילו שינה.. פעילות גופנית, תחביבים למיניהם, מוזיקה, שופינג, טיול בפארק וכ וכ .. אינטרנט... זה מה שעוזר לי בתקופות המתנה לא רגועות.

ואכן באת! אויש נשלח קודם בטעות... פשוט קפצו לי השורות אז התחלתי הודעה חדשה ובטעות שלחתי את הקודמת. עוד שבוע עבר... ואני סה"כ בסדר. לא משו מיוחד כרגע. תכף אצא אליה לטיפול ומקווה שיהיה בסדר. לא דיברנו מאז הקבוצה בשני...

אודי תשמור על עצמך כמו שאתה אומר לנו ... אני מאמינה שקראת מה שכתבתי לסוריקיטה.... :) הרגשה טובה כל כך שתמשיך... שתהייה שבת טובה ... שבת שלמה...

פתאום לא מוצאת אותי לא פה ולא בכלל

הי רוני, היש משהו שיכול לחבר אותך יותר לקרקע, למציאות? מפגש כלשהו? כך, בכל אופן, אני תופסת שת המושג 'עוגן' שאודי הזכיר. ולפעמים מתפזרים, ההרגשה של חוסר האונים מפחידה מאד. מקווה שיחלוף מהר. ליל מנוחה, שלך, סוריקטה

https://youtu.be/dxx-ljxkQHk

הי שירה יקרה, התכוונת שהמתנת לאודי? הוא הגיע. האמת שגם אני רציתי לראות שהודעות תעלנה. אנא שירה אהובה, זכרי - גם אנחנו כאן - אך יתרה מכך - ישנם אנשים במציאות שלך, ממשיים, שיכולים להעניק עבורך את המיטב באופן קונקרטי. מעבר למשאלה ענקית בפנים. יש יותר מדמות אחת. יש כמה. בוקר אור, שלך, סוריקטה

וואו אודי 6 שנים זה המון, כמה דברים הספקתי לעשות בשנים האלו... שאלת מה אני רואה במפגש שלנו? אני רואה אישה נעימה. פשוטה. נקיה. מסודרת. משכילה וחכמה. אני נורא מתביישת לשאול אותה פרטים עליה ולחדור לפרטיות שלה...

ואתה עוד לא הופעת..היא צריכה חופש הודתה..מרגישה שבגללי...בטח לא רק....חשבתי היטב מה לומר בפגישה ולא להכביד ולא רציתי לדבר על יחסינו שוב.....אז דברתי על משהו שהציק לי.....לא רציני... מעולם לא עברתי את גבול החופשה.נתק מוחלט כשהיא בחופש כמובן.....לא מתכוונת גם לשנות זאת............רוצה שתהנה, באמת רוצה.......שתחזור עם כוחות כי אני זקוקה לכוחות שלה......היא אמרה שאני אמיצה במלחמות אבל לא אומץ ולא כלום רק מתפללת שיהיה לי כח לא ליפול.......ואחלתי נסיעה טובה שתשמור על עצמה....אמרתי לה שלא רוצה שתסע אבל אני יודעת שהיא נוסעת וגם חוזרת כמו תמיד והיא אמרה כמו שאני נוסעת וחוזרת.....לא יודעת אתגעגע ומקווה שגעגוע טוב :( יש מלא זמן עד שנפגש שוב.......ופיתויים של אוכל.......

מיכ את יכולה לבד והיא תחזור...ואוף זה קשה ...אבל אנחנו כאן כדי שיהיה קל יותר...איתך חיבוק

מן הסתם יצמחו דברים חדשים גם הם יצמחו ממי שאני מתוך האפר וההריסות ...אבל הם יצמחו משם . ההבנה של ההרס ההבנה של מי אני ומיאפה באתי ההבנה של מה שנהרס כואבת בלי קשר למה שצומח או לא ... לא יודעת אולי אני טועה אבל ניראה לי ששנהם חשובים לא ???

הי אביב יקרה, להערכתי יצמחו לצד ההרס. ישנם חלקים שנותרו בריאים, מספיק חלקים. אחרת, כמדומני, לא היה ניתן לטפל בך. וכמו שאת רואה - ניתן. גם אני חושבת שצריך שלכולם יהיה מקום. מקום אולי עם איזונים חדשים. בוקר אור, רצה לעבודה, שלך, סוריקטה

להלן סיכום השבוע שלי - כולם מוזמנים להצטרף - בשבוע האחרון (שבעה פלוס ימים לאחור עד עתה) עבדתי באופן מאד אינטנסיבי, כולל שישי בבוקר ומוצ"ש. יזמתי שיחה בנושא השכר ועמדתי על תשלום שעות נוספות כראוי. זה לא הרבה, אמנם, אבל חשובה העמדה הלא ותרנית, זו שאינה לוקחת בקלות לאחור. אפילו אני מוכנה להציג עצמי כמשקיענית. ומניחה שגם רואים זאת, ומאמציי נושאים פרי. מחכה לפגישה שלנו, לספר למטפל. גיליתי שאני יכולה לעבוד די הרבה שעות, שזהו סוג של חוזקה, אך גם שזה די הקצה, שאני זקוקה למנוחה. לאחרונה השינה שלי מסתיימת בשעות מוקדמות, כנראה, מידי. יוצא לי גם לחשוב על גילי, שאינו צעיר כבר (מהמבוגרות בפורום, לדעתי), קצת נחלש בכל מיני מקומות. בנפש, דווקא, כנראה שהתחזק. מתגאה בגמישות שלי, היחסית, גוף ונפש. מחכה גם לחנוכה, להדליק נרות עם ילדים חמודים. אין לי משפחה, אך נחמד לי להצטרף (עם כל הדיכאון שבכך) למשפחות חדשות גדלות ומתפתחות. שלכם, סוריקטה

כן לא פשוט לעבוד הרבה שעות וכל הכבוד שביקשת תוספת ..מקווה שהשבוע יהיה קל יותר...חיבוק ולשבוע שלי מעניין עמוס בטרוף לדעתי קצת הגזמתי במה שהעמסתי אבל זה חלק מהעיניין ללכת ללמוד בגיל שהוא כפול מגילם של הסטודנטים שסביבי.. השבוע קרה משהו מאתגר לא פשוט מטלטל אבל אני צומחת ממנו פתאום שלווה שקט כזה לא מובן של קבלה של הרגשה שאני /אנחנו סוף כל סוף מובנים לגמרי בטיפול כל המורכבות .... תחושה כללית של כולם שאני בידיים טובות ומבינות....ובכלל נראה לי שאני בשלה להסיר קליפות ולהגיע למצב של תודעה משותפת ושיתוף פעולה .. הרגשה טובה של שלם....

הי מתוקה, הלוואי שימשיך. ויישר כוח. תשמעי, אני אפילו מקנאה בך שאת לומדת. ואני מאמינה שאולי גם אני אוכל ללמוד קצת. ממש כל הכבוד. יודעת שמאש לא פשוט, ויודעת כמה החרדות יכולות לאיים. גם יודעת שאת חזקה, שיש בך חלקים כאלה, כמו שאת מתארת כיוצאי דופן וייחודיים ומאמינה בך. שבת שקטה, שלך, סוריקטה

לא יודעת, כאב לי לשמוע אותך. מצטערת אם זה מכאיב או מצער אותך יותר... שמחה שהצלחת לבקש את שמגיע לך בעבודה. ועוד יותר שמחה שאת מצליחה לקום ולהצטרף לאחרים ולחגוג איתם את החג. אני קצת מפחדת מהחג הזה אגב, לא רוצה למצוא את עצמי לבד בו.

חנה יקרה, מאד אוהבת לראות איך את עובדת יפה. מרגש. באמת. שהאור יגבר על החושך, שלך, סוריקטה

בעיקר הייתי ברכבת הרים... מעלה ומטה, בגלל הנסיבות. דווקא אני מאד ברגיעה כללית - כנראה בגלל התרופה, נמצאת באיזון נפשי לגמרי. אבל... הכאבים חזרו לתקוף, חשבתי שאוכל בלי הפרקוסט, זה לא הולך, מנסה לקבל את הקאנביס הרפואי. (לפתע הבנתי מדוע כולם מזהירים אותי מהפרקוסט, זה לא שאני מפתחת תלות, זה פשוט שצריכים להעלותא ת המינון אחרת זה לא מועיל, כאן טמון הכשל!) בלי כוונה פגעתי בבן שלי, וזה כאב לי נורא, ולקח לו ולי זמן להתאושש, אבל הדברים חזרו למסלול. הייתה לי אכזבה השבוע, רציתי לנסוע לניו יורק, אבל בדיעבד, גם זה הסתדר, קבענו לוח זמנים אחר כדי לנוח, (ואני צריכה את זה דחוף אחרי החודשים האחרונים הלוחצים) סך הכל החיים בסדר, זורמים, חיה טוב עם עצמי בדרך כלל, וזה הישג בפני עצמו, כי בדרך כלל יש לי הרבה טענות לעצמי על עצמי. העבודה זורמת, מקווה מאד להתסדר עם הכאבים כדי שאוכל לחזור לפעילות הגופנית שלי, ההליך לקבל את הקאנביס הוא דרך מרפאת כאב, והם עשו לי תור רק לעוד 3 חודשים!!!! אראה אם יש דרך פרטית להגיע לזה מוקדם יותר, אבל זה מטורף!!!

היי חנה מה שלומך? אני קוראת אותך כל הזמן. וואוו איזה כברת דרך... הילה

אבל אני לא מרגישה את הדרך כרגע... אלא בעיקר קושי. מקווה שיהיה טוב יותר.