פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
מיקה מתוקה, הי, רושמת לך כאן את תגובתי לדברייך בעץ שפתחת ביום חמישי וכותרתו 'אני בסדר?' ובכן, אציע את מחשבותיי - יכול להיות שמה שראית במטפלת הקודמת גם העיד על איך שהיית אז, ומה שאת רואה בנוכחית מעיד, אולי, על איך שאת היום. אולי הראייה שלך גם היא השתנתה, מעבר לשוני הקיים בין המטפלות. אולי גם בעקבות הטיפול הקודם נוצרה בך איזו הגנה, ואולי גם זמנית, מפני עוצמות של רגשות. אלו השערות, כמובן. מיקה - השתמשת בביטוי הנחרץ (עם סימן קריאה) 'היא לא התאימה לי'. הייתי מתנסחת אולי באופן עדין יותר והייתי אומרת שייתכן שהתאימה לך באופן חלקי (אולי מידי), וייתכן שלזמן חלקי. וכן, אקח בחשבון את המצב בו היית אז, שהוא אמור להיות שונה, ולו רק מתוקף חלוף הזמן, מהמצב בו את היום. בכל מקרה - זה הכי טוב שהיה. התחלת מחדש במשבצת חדשה. אוכל לספר עליי, שהיו לי מטפלים אחרים בעבר, אבל, כנראה, שהייתי אני במצב פחות מתאים לטיפול, ייתכן מאד שאז, בימים ההם עוד הייתי מחוברת מידי מידי לאנשים שיצרוני. אמא/אבא. מגוננת. לא נמצא משקל שהצליח במיוחד לשנות איזונים, כי, כנראה, אני לא התרתי. אוהבת את הקלילות והפשטות שבך כעת. פחות סבוך, קל ונינוח. זורם. גם כשהאמפליטודות נמוכות יחסית והריגושים מתונים - יש חיים. שבוע טוב, סוריקטה
סוריקטה יקרה, לצערי הרב, היא לא התאימה לי! (וכן, שוב עם סימן קריאה) הלוואי והיא הייתה מתאימה לי... אהבתי אותה מאוד מאוד מאוד. נכון שהראייה שלי השתנתה, ונכון שהיום אני מתונה יותר בהבעת רגשות ולמרות כל זאת: היא כאדם לא התאימה לי פחות הרגשתי איתה בנוח מאשר עכשיו וזה מאוד בולט בהרגשה שלי בנוסף, ההכשרה שלה (היא אינה פסיכולוגית, אלא בעלת הכשרה לטיפול בנושא מאוד מאוד מאוד ספיציפי) - לא התאימה (היא אמרה לי זאת, אגב, והפנתה אותי למטפלת מתאימה) ובין אינספור הדברים שלמדתי מהטיפול הקודם: זה שאם הייתי הולכת אליה היום לפגישת ייעוץ ראשונה, לא הייתי חוזרת לפגישה שנייה. אלא ניגשת לטיפול מתאים יותר ואני מודה ומברכת את היום, שבו היא "זרקה" אותי מהטיפול (לא הייתה דרך אחרת שאלך מיוזמתי) אין לי שנאה כלפיה (למרות שלא סיימנו יפה בכלל, אני מבינה שלא הייתה דרך אחרת) אך כן נפגעתי ממנה מאוד ומה למדתי מכך? לדעת לדבר ולנהל דיאלוג פתוח ומכבד, כי אחרת שלא מעלים דברים - נוצרות הרבה אי הבנות וחיכוכים ואז האמון נשבר, ולא תמיד אפשר לתקן. ואז הדרך לפרידה הבלתי נמנעת קצרה. ואני מנסה ליישם זאת עם בעלי וגם עם המטפלת הנוכחית. וזה שוב חידד אצלי, את היכולת המוזרה שלי, להיקשר לנשים עם סגנון אישיותי מאוד מסוים (וזה קרה לי בעבר עם מורה מבית ספר ועם מנהלת בעבודה) ולא לראות שום דבר מעבר לכך ואולי באמת, כפי שכתבת, הקושי שלי בהבעת רגשות אחרי כל מה שקרה, משמש כמחסום לקשר עם המטפלת הנוכחית אני אדבר על כך בפגישה הקרובה תודה
הי מיקה יקרה, כתבת יפה מאד. והבנתי. שמחתי לקרוא שלמדת מהניסיון. האמת שגם אני, לפני הטיפול הנוכחי ניסיתי מטפל אחר, שגם הוא לא פסיכולוג, וגם אין לו שום תואר בתחום :-/, עדיין לא ידעתי והכרתי את המושגים, ופגישה אחת הספיקה לי, למזלי, כדי לדעת לא לחזור. והשאר היסטוריה. אוהבת לקרוא אותך, שלך, סוריקטה
חנה חביבה, אני חושבת שכולנו כאן עדים לכך שאת עובדת ממש יפה ומתמידה לאורך זמן. את לגמרי שווה את המחמאה, וראויה להתגאות בה. אאחל לך שבוע טוב והתחדשויות, שלך, סוריקטה
תודה סוריקטה היקרה. אאחל בחזרה גם לך שיהיה שבוע טוב. וחיבוק ממני!
הי שירה יקרה, קוראת אותך, תומכת מאד, ומצטרפת לדברי החכמה היפיפיים של אודי אלייך. בעדינות, סוריקטה
תודה לך אשה יקרה, על העדינות ועל שאת קוראת אותי ואיתי. שלך שירה
הי במבי אחותי, את יודעת, נראה לי שגם אני מרגישה לאחרונה געגועים. משהו חדש יחסית לי. געגועים למטפל, אולי. מאד מרגש, בעיניי, לשמוע על המרחב החדש יחסית שפתחת לך. מרחב נוסף לאנליזה. שהיא אינה בלעדית ומצטרף אליה. שותף. הדף שמונח לידך ובקרבתך יכול לספוג, המקלדת גם. מניחה שהוא מודפס ויוצא לאור (או שמא הוא נרשם בכתב יד?), למקום בטוח, אז כנראה, שלמרות החרדות, גם את קצת מצליחה להכיל. וכנראה שגם אמא צביה. שעדה לתכנים. יש לי תחושה שאת בדרך הטובה, שתהא לך שנה יצירתית עוד יותר, סוריקטה
אני קוראת את מילותייך אלי וגם את ההודעות הנוספות... וואוללה סוריקטה... גם אני הייתי רוצה לשבת על ידך ולשמוע את קולך, שרה, כמו לזאטוטים ששפר עליהם מזלם שאת זו שמטפלת בהם.. לא תאמיני.. יש בי קצת קנאה על אותם זאטוטים... יש בי קול שאומר : גם אני רוצה ! גם אני רוצה ! אמרתי לך כבר מס' פעמים לדעתי.. שמתחשק לי לשלוח את אמא צביה אלייך להדרכה.. לדעתי, גם אמרתי לה את זה כמה פעמים.. את יודעת מה סוריקטה ? אולי באמת תדריכי פסיכואנליטיקאים ? גם תוכלי להתפרנס בסבבה, גם תממשי קצת מהפוטנציאל העצום שגלום בך ועל הדרך אולי תשפרי גם את הטיפול הפסיכואנליטי בארץ ... :)) לא כל כך הבנתי את ההודעה שכתבת לגלי על הקלפים ... פיספסתי משהו ? סוריקטה,אחותי שלי האהובה.. שלך-במבי.
הי מתוקה, בוקר, בהתכוננות לעוד יום עבודה (אתמול עבדתי 12 שעות וגם אני מצוננת קצת, צרות קטנות), אכתוב קצרות ואולי בהמשך אספיק עוד - רעיון הקלפים היה של גלי והיא העלתה אותו בעץ שמיכל היקרה פתחה עבורה. אני המשכתי בכיוון שלי. נתתי כותרות לנושאים שמשכו את עיניי וקראתי להם קלפים. אני מציעה עיסוי תינוקות ולישה לכל אחד, עם זמזומי הרגעה :-) בינתיים, שיהיה יום מקסים ופורה, סוריקטה
כל הזמן פה.קוראת הכל.ונכון,שהמון זמן לא כתבתי.לא פשוט לי הכל. הרבה מהמורות,דאגות,טרדות,מועקות,חששות,חרדות,תסכולים,ומעט מדיי שמחה ותחושה של טוב שמספק. כולל גם מהטיפול.שמעורר לא מעט וביחס כל הזמן,גם אליו ולקשר שלנו.וזה מעייף גם ומרגיש מאד מתסכל.ובטח כשהבדידות גדולה,וזה מאד ממלא. ואני עדיין כל הזמן תוהה...,וגם במקומות שלמשל גם מרגישה אותו,מחבב אותי ,מחוייך,רוצה בקרבתי,..איך באמת יכולה לדעת וכדי גם להקביל מהקשר הזה לחיים האמיתיים..,שאכן זה כך..?כשהרי הוא פועל ,בעיקר מתוך מקום טיפולי,כולל בשדרים שלו אליי.ושאם...,היינו בעולם האמיתי,בכלל לא בטוח שהיה ממשיך ורוצה להיות בקשר איתי. שלא נדבר שהמטפל הקודם התקשה מאד,ובסוף, הקשר(טיפול) גם נגמר,ובאכזריות רבה מצידו. כך ש..,אולי בכלל המטפל הנוכחי גם מונע מהמקום הזה אלי, וכדי לנסות ולתקן את הפגיעה והנזק שנשאר.(ואחרי ככ הרבה זמן שכבר עבר). כך שקשה לי אפילו להסתמך על זה, ובאמת להרגיש ולדעת שהכל אמיתי,ולא מגמתי...,ולמרות כל הקשיים שגם מעוררת בו. כשגם קירבה הולכת וגדלה..,ואיתו,בסופו של דבר רק תתסכל אותי אולי אפילו יותר, ואולי גם תשלה יותר,וכשאני רוצה ממנו גם הרבה יותר.ומתקשה להסתפק רק ב "תנאים של חיבה"..., כך ש...שוב...הכל מרגיש כמו מין מעגל קסמים סגור ותוקע.במקום להיפך. והחיים שלי מלאים בעיקר בדאגות ..,וגם מסתבר בשטויות..,וזה נורא מתסכל.בטח בגילי. ובכלל בכל מצבי הקיומי כולל הגופני שככ מקשה עליי,ומונע חיות אמיתית.ושוב..,זה מעגל סגור שלא ברור לי מה תכליתו ואיך באמת אצליח לצאת ממנו.ויש הרבה עייפות,דכדוך,הלקאה,אשמה ואי ידיעה כבר,מה ממשי,מה לא, מה שלי,מה לא, ומה בינהם..., ועוד סופש..,והזמן עובר.
קרן יקרה רק להגיד לך שקראתי ...שולחת חיבוק אם נכון ....
הי קרן אור, אני מתאר לעצמי שזה קשה, אבל כמו שאני מרבה לכתוב - זה עצם העניין. האמביוולנטיות שלך קשורה לאופן בו את חווה קשרים מהמקום הכי ראשוני, זה של מתן אמון בסיסי, וכמובן שזה בא לידי ביטוי גם בקשר עם המטפל. זה העניין. זה לב לבו של הטיפול. כולל החרדות, האמביוולנטיות והפחדים. אודי
לגבי מימה, אולי תתן לנו זמן, כמה ימים, שבוע, שנוכל להפרד כראוי? נראה לי שיכול להיות נכון למימה ולכולנו...
הי אודי, אני מצטרפת לגלי גם אני חושבת שזה יותר נכון
זה קשור לזה שלא נפגשנו הכאב סמיך ועמוק ונורא
2 חברות הבינו שאני לא במצב רוח טוב וקפצו אליי קודם לביקור קצר. אפשר לומר שחזרתי למצבי הרגיל שהוא אמנם לא מצוין אבל סביר סהכ. ואם אספיק לפני שתלך אז שתהיה שבת שלום ותודה אודי על המקום המיוחד הזה. מקום חשוב עבורי .
ראשית, מתגעגעת מאוד ! שנית, רוצה לשתף .. ממש ממש רוצה לשתף.. מפחדת.. הרי המרחב פתוח.. מפחדת לכתוב מפורט בכדי שאם מי מפה מכיר אותי לא יזהה אותי.. אוףף זה קשה.. אנסה.. אתה יודע שהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע ,נכון ? הסיבה המרכזית היא כיוון שרציתי להתנסות בסדנת כתיבה כלשהי.. אודי.. המון שדים יוצאים בכתיבה החופשית הזו.. סיפור חיי יוצא דרך הדיו על הנייר.. אני מעריכה את חוזקם של הדפים שמצליחים להכיל את שהדיו כותבת עליהם.. אודי.. כן.. למחרת בבוקר אני נפגשת עם אמא צביה ואנחנו מעבדים את שהדף הצליח להכיל.. לא בטוחה שאני מצליחה להכיל.. אני בהצפה של פחדים וחרדות איומות מאז שמתערבבות עם פחדים של היום מהעבודה התובענית שדורשת ממני המון..אולי זו אני שדורשת מעצמי את המקסימום ??? אודי אני בחרדות ופחדים איומים.. סדנת הכתיבה הזו מבחינתי היא סוג של מכינה לקראת חזרתי לפיסול שכן גם בכתיבה אני כותבת מתוך שחרור ואפשור לאצבעות להניע את העט על הדפים.. ללא מחשבה סדורה ..משהו שמזכיר כמו מתוך ערות /חלימה.. כפי שהרגשתי כשפיסלתי.. אודי.. אני מפחדת.. מפחדת מתריסים חלודים שחורקים ומעוררים את כל השדים ,השלדים שבעבר.. אתה מצליח לשמוע את חריקות העצמות שמשמיעים השלדים שפוערים פה פתוח וצחוק רע, חלוד, עמום יוצא מפיהם כשחושפים שיניים חדות.. אתה מתבונן ננבהם קפוא.. לא מצליח להשמיע אף לא לחש..קפוא מתבונן באימה בחורי ארובות עינייהם.... שלדים שרוקדים את ריקוד המוות וחורקים בעצמותיהם הישנות.. אודייי דיייייייייייייי
הי במבי, זכרתי שכבר עניתי להודעה הזו, וקצת הופתעתי לראות שהיא ללא מענה, אך הנה, מסתבר שעניתי לה שתי הודעות למטה, כך שהכל בסדר :-) אודי
היי אודי, יש הודעות שקשה לי לקרוא;( הילה
הי הילה, בהחלט יש הודעות לא קלות. אני משער שיש כאן את האפשרות לברור מה ומתי ואיך, גם בטרם קריאה. חשוב לנסות ולשמור על עצמנו. אודי
ראשית, מתגעגעת מאוד ! שנית, רוצה לשתף .. ממש ממש רוצה לשתף.. מפחדת.. הרי המרחב פתוח.. מפחדת לכתוב מפורט בכדי שאם מי מפה מכיר אותי לא יזהה אותי.. אוףף זה קשה.. אנסה.. אתה יודע שהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע ,נכון ? הסיבה המרכזית היא כיוון שרציתי להתנסות בסדנת כתיבה כלשהי.. אודי.. המון שדים יוצאים בכתיבה החופשית הזו.. סיפור חיי יוצא דרך הדיו על הנייר.. אני מעריכה את חוזקם של הדפים שמצליחים להכיל את שהדיו כותבת עליהם.. אודי.. כן.. למחרת בבוקר אני נפגשת עם אמא צביה ואנחנו מעבדים את שהדף הצליח להכיל.. לא בטוחה שאני מצליחה להכיל.. אני בהצפה של פחדים וחרדות איומות מאז שמתערבבות עם פחדים של היום מהעבודה התובענית שדורשת ממני המון..אולי זו אני שדורשת מעצמי את המקסימום ??? אודי אני בחרדות ופחדים איומים.. סדנת הכתיבה הזו מבחינתי היא סוג של מכינה לקראת חזרתי לפיסול שכן גם בכתיבה אני כותבת מתוך שחרור ואפשור לאצבעות להניע את העט על הדפים.. ללא מחשבה סדורה ..משהו שמזכיר כמו מתוך ערות /חלימה.. כפי שהרגשתי כשפיסלתי.. אודי.. אני מפחדת.. מפחדת מתריסים חלודים שחורקים ומעוררים את כל השדים ,השלדים שבעבר.. אתה מצליח לשמוע את חריקות העצמות שמשמיעים השלדים שפוערים פה פתוח וצחוק רע, חלוד, עמום יוצא מפיהם כשחושפים שיניים חדות.. אתה מתבונן ננבהם קפוא.. לא מצליח להשמיע אף לא לחש..קפוא מתבונן באימה בחורי ארובות עינייהם.... שלדים שרוקדים את ריקוד המוות וחורקים בעצמותיהם הישנות.. אדדודיייייי דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אודי
אני מתבלבלת
אבל לא מצליחה... שוב שבת. ואפילו יש איזו אפשרות אך היא לא הכי מזהירה בשבילי ... וזה לא משנה כי אני כרגע במיטה בוכה ולא מצליחה. וסביר שבסוף יסתדר אבל עד שלא אדע בוודאות לא אוכל להמשיך כאילו הכל טוב, אז נמצאת במיטה ולא טוב לי. אולי אם אשן אז לא אשתגע לפחות.
הי אודי, מהמקום המאוד קשה שלי רציתי שתדע שאני גם עובדת מאוד קשה בטיפול ושהמטפל שלי מאוד משתדל בשבילי. יש בי הרבה כעס והאשמות על עצמי, על שהגעתי למצב הזה ואיני מצליחה לצאת ממנו. אני מתפקדת כאם וגם עובדת למרות שאני לא רוצה להיות באינטראקציה עם אף אחד, והאמהות מאוד מכבידה עלי. כמובן שגם על כך אני חשה אשמה. בטיפול יש נסיונות ליצןר קשר עם חלקים שלי שמנותקים ממני לחלוטין ותקועים אי שם רחוק רחוק בזמן. הרעש הזה שאני שומעת כל הזמן, הצעקות, הבכי, הביקורת, הדחף לפגוע בעצמי ולמות ועוד, הם החלקים האלה שאין ביניהם הרמוניה או סנכרון. הדכאון ניזון מהם. אני מניחה שעצם העובדה שאני ממשיכה ללכת באדיקות למפגשים הטיפוליים יש בה מן התקווה, למרות שאני לא רואה איך משהו משתפר או ישתפר בקרוב, מה שגם מגביר את התחושה שאני חסרת כוחות וחסרת ערך. רציתי לשתף אותך. תודה שירה
בסוף היא שאלה אם היא יכולה להגיד לי משו, עניתי שכן. אמרה שחשוב לה להגיד לי שאני עובדת ועושה... ובאמת, אני כבר לא הייתי בטוחה בזה בעצמי ושמחתי שאמרה לי את זה בעצמה.
הי אודי, הכתיבה כאן של בנות לגבי הקשר עם המטפלת ועזיבה של טיפול - מחזירה אותי לפעמים לקשר שלי עם המטפלת הקודמת (אם כי פחות ופחות..) אני כמובן לא מעוניינת לכתוב עלייה, והרגעים שמתפרצים אצלי הרגשות כלפייה הולכים ומתמעטים, אבל זה ממש גורם לי לחשוב - מה היה בה שגרם לי להתעקש על הקשר ולא להרפות (אפילו שהוא לא היה טוב לי ומתאים) אודי, היא לא התאימה לי! לא בסגנון הלבוש שלה , לא בסגנון הדיבור שלה, ולא באופי שלה. המטפלת הנוכחית (שגם היא אינה דתיה כלל) משרה עליי רוגע ואמון ותחושה טבעית וטובה. יש לה דיבור נעים, היא מקרינה אמינות ויושרה ואני לא חשה חודרנות (אבל כן מבוכה לפעמים) אז למה התעקשתי כל כך עם הקודמת????? אני חושבת שאני יודעת למה (אולי...) כי הקודמת , מהרגע הראשון שראיתי אותה - היא הייתה כמו כל הנשים האלה שכותבים עליהם בעיתוני נשים, היא הייתה מוצלחת, וסמכותית, בעלת ביטחון עצמי מטורף. היא הייתה מושלמת! היא הייתה נשית כזו, ובטוחה בעצמה כמו שאני לא אהיה אף פעם וממש רציתי שהיא תאהב אותי, שאני אקבל אישור לכך שגם אני שווה ונשית ומוצלחת! רציתי שאחת כמוה תאהב אותי. אחת כמוה!!!! והנוכחית, היא כזאת פשוטה ורגילה ואמיתית וטבעית. ויש לי הערכה אמיתית אליה. וזהו. אני לא מצליחה לחוש אליה את עוצמת הרגשות שהיו לי עם הקודמת. היא פשוט טובה מידי.. אני מחבבת אותה מאוד. וזהו. אתה חושב שזה בסדר שאלו התחושות שלי כלפיה? האם מטופל לא חייב להרגיש יותר כלפי המטפל שלו? איפה כל הרגשות העוצמתיים שלי? איפה הכעס? איפה הכאב הפיזי בלב? איפה העצבות הנוראית? איפה הבחילות הקשות אחרי הפגישה? נדודי השינה? איפה הגעגוע? איפה התרגשות מטורפת של שמחה לאחר מייל ממנה? איפה המבטים בתמונה שלה? איפה הפחד הגדול שהיה לי מהקודמת? ואני מדברת עם המטפלת הנוכחית על אותם תכנים...ואפילו יותר... אודי, זה בסדר?
הי מיקה, אני מכיר את סוג ההתלבטויות האלו שלך. אני מאמין שמה שמרגישים עכשיו, בהווה, זה בסדר. אודי
קראתי את כולכן תודה על יד מושטת ורגע מזמנכם זה נוגע ...לכל מי שחושבת שאני מדהימה אני לא אני מבינה אותי ומבינה אותה וכן כמו שאודי כתב זה קשה עד בילתי נסבל לשתיינו גם לה לא קל היא נלחמה איתי יחד ירקה דם בטיפול הזה ...כל צעד שעשיתי כל דבר שהשגתי כמו הלימודים העבודה על הגוף לא באו בקלות בכלל וכן יש לי המון המון השגים וכוחות אני במקום שיודע שהוא צריך לשמור על עצמו וברוב המקרים גם מצליחה. כן הגיע הזמן להמשיך הלאהה וכמו שהיא אמרה לתת את המקל למורה הבא מסכימה איתה בשנה האחרונה זה היה מטורף אבל קיבלתי מזה כל כך הרבה מעולם לא נילחמו עלי כל כך מעולם לא נילחמתי על עצמי כל כך מעולם לא נתתי למישהו להיות קרוב אלי כל כך מעולם לא הסתכנו להתקרב אלי כל כך והיא עשתה את זה תוך כדי צימצום המרחק בנינו שבירת גבולות יותר קרוב מימה שהיא הייתה פשוט אי אפשר ..היא לא עזבה אותי ולא ויתרה עלי אנחנו נפרדות זה עצוב ובו בזמן גם שמח כואב אבל בידיעה ברורה אני יודעת שהיא תמיד תמיד תהייה שם עבורי דמות כל כך מטיבה .זה כמו לסיים בית ספר יסודי עם המורה המכילה והעוטפת ולעבור לחטיבה יותר עצמאות יותר בטחון גדולה יותר ....אני בהחלט יודעת שהיא משהו מיוחד נדיר הקשר בנינו הוא קשר מיוחד מכבד ואוהב הרבה עבודה הושקעה שם כדי להיות בכזה קשר. אודי תודה שאתה כאן עבורי ....ותודה שאתה לא שופט
אם כך..,כשעכשיו התמונה,ואיך שזה\את נשמע...,מתקבל אחרת. וטוב שכך את מרגישה . ומתוך מקום מחוזק בטוח ואהוב וכמובן בוגר מאד,ממשיכה בדרכך הלאה. יישר כוח, ובתוך כל המורכבות של הדבר כולו וכמובן הקשר הנל שמסתיים,וכל התחושות שמעורר. והרבה הצלחה. ואת אכן נשמעת בנאדם מאד מיוחד.
כן ברור שזה נשמע אחרת מהמקום הקרבני :) כואב לי ועצוב ואני די בתחתית אבל מזכירה לעצמי את הטוב שזכיתי בו . זאת דוגמא מעולה כשמי שכותב על המטפל וחושבים שהמטפל גרוע ונוראי לכן אני תמיד מעודדת לנסות שוב ולא לוותר כי מהעיניים הפגועות שלנו הם אוייבי העם .ועדין ברור שכמו שלי יש חלקים הרסנים שחיבלו בטיפול לה היו המון כשלים במיוחד בשנה האחרונה. היא צימצמה את הקליניקה ואמרה שמבחינתה גם אם אני יהיה היחידה היא תמשיך ואכן היא המשיכה אבל היא לא הייתה עם אותם כוחות .שוב מה שהיא נתנה לי הכוחות היכולות ההכלה האין סופית אין דברים כאלה
קוראת אותך את מדהימה. ההבנה והראיה של הדברים זה ממש לא מובן מאליו. איתך בכאב Aya
מצטערת שלא היו בי הכוחות להיות איתך ...ושוב אני אגיד לא לוותר לבדוק עד כמה הכשלים האלה הם שלנו ....איתך
הי אביב, אני בטוחה שתצאי מחוזקת
תודה
זה נשמע ממקום מחזק...הלוואי שתגדלי ותצמחי מזה...וואו...כמה עוצמה וכח יש בך!!! את תתגברי בטוח!!! אוהבת אותך ומחבקת בחום :)
אני אגדל ואצמח זה ייקח זמן אני יבוא לקטר ולבכות ולהתקרבן ואתם תזכירו לי שזה בסדר ויש לי כוחית והכל יהיה בסדר. ולאט לאט נצמח ....
מרגישה את הכאב אבל יחד עם החוזק והאמונה שזה הצעד הנכון בשבילכן. מזדהה כ"כ עם מה שאת אורמת. על המלחמה כמו שאת מתארת של שתיכן בטיפול ועל ההתקרבות ובמיוחד על הקשר שלכן ועל הידיעה שהיא תמיד תהיה בלבך. חיבוק חם... וההודעה שלך מזכירה לי פתאום את זה שהיום בטיפול אצל המטפלת, לרגע נזכרתי בה ורציתי להיות אצלה ולשכב שם עם השמיכה שלי ):
זה כואב עד בילתי אנושי אבל את יודעת היית שם וגם ראית שאפשר להיות במקום אחר ...
את יודעת ? חשבתי עכשיו שוב על הניק שבחרת.. בתקופת האביב מתגלה לעיננו הפריחה, הצמיחה.. את פירות העבודה הקשה שמתרחשת בעונת חורף רואים באביב... לאחר ההודעה הזו. הכואבת, מרגשת ומלאת תקווה ואופטימיות יכולה לראות קו חיבור עדין בין הניק שבחרת לתהליך הכואב והמרגש שאת עוברת.. איתך-במבי.
כן אני עכשיו נדה בן ימי חורף סוערים לבן אביב נעים . בן פיצול מטורף וקורבנות לבן תודה והבנה שתמיד הכל לטובה ...תודה במבי על התזכורת
כן יש בי חלקים הרסניים לצערי הם באו להגן עליו ..עכשיו שזה רגע לפני הנערה הזו (אני) לא מפסיקה לבכות שרק לה היא רוצה לספר את הכל ..אודי אני בשחזורים מטורפים לא ישנתי דקה הלילה שנה אנחנו מנסות להגיע אלהם . לא מאמינה שהיא תסכים להיות שם איתי בהם ואת האמת אודי מטפלת אחרת אני לא ייתן כרגע להגיע לשם .זה זיכרונות קשים הכי קשים מימה שכבר כתבתי כאן אתה יכול להבין את העוצמות שאני מדברת עלהם. אני פשוט בייאוש טוטלי ...
הי אביב, אני יודע את העוצמות שאת חווה. ומתאר לעצמי את הקושי לעמוד בעוצמות הללו. הידיעה שזה שחזור עוזרת להפריד בין עבר להווה. הדברים יתייצבו. ניתן להם זמן. אודי
לא נפגעתי, יש לי נוכחות, בהחלט, אבל לא לרע, זה סוג של כריזמה מנהיגותית, שאפילו אין לי שליטה עליה, היא שם ונוכחת, אבל בדרך כלל, מביאה לאנשים רוגע, כי הם מסתמכים, כי הם מרגישים מוגנים, כי הם יודעים שהדברים בשליטה. כך שאני לא בטוחה שזה משתלב אם מה שאת חושבת אבל אני יכולה להצטרף לגיטרה של אודי, מתה לנגן. יכולה גם להביא עוגות, שתשתכחו מדיאטה.
נחמד הכינוי מיכלוש :) מקרב... כנראה שדווקא בגלל שיש לך כריזמה מנהיגותית מלחיץ אותי...(כנראה שבאמת סומכים עלייך וזה מקסים!) חבל שאת חווה ביקורתיות, דווקא התכוונתי שאת מראה חוזקות, אישה חזקה כזו, זה הכל! אולי חשבת כך כי את גם קצת ביקורתית כלפי עצמך וכלפנו לפעמים? תחשבי על זה...
הרצון לנגן עם אודי, מראה שאת רוצה לשלוט :) ולהנהיג את הקבוצה וזה דבר שאותי קצת ...לא יודעת להגדיר, מחבל בקרבה שלי אלייך אולי.... אבל בכייף אם יסכים...והנה עוגות זה קרבה! מעניין הא?
גם אני הרגשתי ככה לגבי הרצון של סנדיי לנגן יחד עם אודי. מקווה שזה בסדר שפלשתי... רציתי גם להצטרף אבל לא יצא... מפחדת. מה את אומרת מיכל?
כבר כתבתי כאן כמה פעמים על נגינת הגיטרה שלי כל שבוע, הכיף שלי, נגינה היא ממש לא ממקום של שליטה, ואני לא רואה כיצד הנגינה של אודי מראה על שליטה, נגינה מגיעה ממקום של לשמח את המנגן ואת השומעים. מסכימה אתך שכריזמה ומנהיגות זה בהחלט דבר שיכול לעורר אנטגוניזם. תמיד הייתי הוועד המייצג של הסטודנטים, בכל תואר ובכל מוסד. זוכרת פעם שנבחרתי עם 95% של הסטודנטים, החמישה שלא בחרו התמרמרו, מה יש לכם אתה די מספיק, אמר לו אחד, תקשיב את יכול לאהוב או לשנוא את סנדי, אבל היא היחידה שתשיג לנו בהנהלה כל מה שנרצה, לכן בוחרים בה. ביקורת, מה לעשות, תמיד מרכיבה את המשקפיים הללו, בעיקר כלפי עצמי, ומאד לא רצה עם העדר ועם מה שאין, ודווקא מה שכולם חושבים, יכולה בהחלט, לומר דברים שהם לא משתלבים עם מה שאחרים חושבים. מבינה שזה יכול להלחיץ, זה בסדר, תרגישי טוב עם זה מיכלוש, אני בסרט הזה תמיד. אבל אני אומר לך סוד, להיות בצמרת, ולהיות במנהיגות זה לא רק זכויות, זה הרבה הרבה מאד חובות, זו נשיאה בעול, תמיד, זו עשייה עצומה, זה הרגשה של מחויבות כלפי כל כך הרבה דברים, שכולל מלבד עשיה גם בלי סוף מצפון שלא עושה מספיק, דרישה אין סופית מעצמי, עם בקורת על כל צעד ושעל. לא פעם רוצה לעזוב את ההגה, פשוט להרים רגליים ולנוח, שמישהו אחר יקח את המשוכות, לפעמיים עייפה כל כך, אבל כל אחד עם הדי אן איי שלו, כך שלא הכל תמיד נוצץ בכל עמדה שהיא.
אודי, לא הייתי פה המון זמן, וגם כשכן - לא מצליחה להיות באמת. ניסיתי כמה פעמים לקרוא הודעות של אחרות, ניסיתי גם עכשיו, אבל זה לא הולך. רואה אותיות, מילים, מצליחה בקושי לשמוע, אבל בכלל לא להקשיב. אני יודעת, יודעת שקשה למצוא מילים בשבילי, שאני לא משאירה פתח, שכמעט בלתי אפשרי לעזור לי. אבל... אולי... אולי כן תנסה, בבקשה, לשלוח לי כמה מילים? פשוט הכל ככ... אין לי כח לתאר את זה שוב. (ושוב ושוב ושוב...) מתארת לעצמי שאתה יכול לנחש לבד. כלום לא השתנה, זה רק מחמיר. אבל אולי, אם מישהו יקרא את המילים שלי, יהיה איתי ולו לרגע וירטואלי אחד, ויעניק לי מעט מילים משלו, אולי אז, לרגע אחד קטן, יהיה לי קיום. (בכל מקרה, תודה על המקום הזה, שלך, שמאפשר לפחות לבקש...)
יש לך קיום והיום נתת את לעצמך מקום ומילים. תודה על המילים כך שיותר מובן מה אפשר לעזור לך ....אז שולחת צרור מילים חמות מקרקעות מילים שומרות ומנחמות מילים מכילות...וכוחות המון כוחות ..שולחת מרחוק גם מילים מחבקות נוגעות לא נוגעות כדי לא להפחיד ...איתך
הי עפרה, להיות אתך רגע וירטואלי, ואפילו יותר מרגע - בהחלט. אולם את המלים את צריכה להביא. איני יכול לעשות זאת במקומך. אודי
מטפלים משקרים לפעמים שהם נוסעים לחו"ל רק בשביל לגרום למטופל להמתין יותר בין פגישות ולבחון איך הוא מגיב? שמעתי טענה כזאת פעם... בכל אופן המטפלת בנוכחית שאני בתקשורת איתה אמורה לשוב מטיול בחול בתחילת החודש ואני קצת מתגעגעת אליה כי לשם שינוי חווה אותה חיובית. אבל אני מפחדת לחוות מולה שוב פתאום תלות, חוסר אונים, שנאה ושטויות... איבדתי 7 שנים מהחיים בגלל טיפול שנוהל בצורה גרועה מבזה ומקוממת. היה שם ככ הרבה עם מה לעבוד. הייתי חשופה. הוסרו כל ההגנות. כל הטראומות היו בחוץ. זעקות. כאב. זעזוע. ובמקום להסביר לי מהו טיפול וליצור קרקע של ברית עבודה חיובית היא התנשאה עליי נרקיסיסטית ואחכ הטראומטיות פרצה בבת אחת נוכח תסכול בקשה.. והכל הזדעזע .. זה קרה לפני 7 שנים וקשה לא לחשוב שאולי אם היה מטפל אחר עם התייחסויות אחרות הייתי עכשיו כבר במקום הרבה יותר מתקדם מבחינת היכולת לקרבה אינטימית וקשר. אבל זה לא רק זה. גם הביטוח לאומי כמהלומה נרקיסיסטית. חוסר הערך שבי כמו קיבל חותמת. "נחותה". אני רוצה לאהוב את עצמי ולהרגיש בטחון. באמת. אבל אין לי אמונה שמישהו שווה אי פעם יאהב אותי. ואני רוצה מישהו שווה. מישהו שכן מתפקד וכן יש לו 'כושר השתכרות' וכן יכול לעזור לי לחוות יותר בחיים ולא סתם רק 'להתקיים בעוני יחד'. אבל אף אדם שווה לא ירצה אותי עד שלא אהיה שווה בעצמי. מלכוד 22. מעצבן אותי ש'רמת חיים' נאותה זאת נחלתם של עשירים בלבד. דירות מעוצבות משלהם. הצבע הקיר לא מתקלף. המים בברז לא דולפים מהחריץ שבין המתכת לקרמיקה. המרצפות משיש ולא כאלה של פעם שלא החליפו כבר 30 שנה... יש עוזרת ומנקה שאפשר להזמין פעם שבשבוע. דירה נורמלי משלהם שבטח נעים להם לארח בה אנשים כי היא יפה ויש להם אנשים לארח כי יש להם חברים ויש להם שמחות. הילדים חוגגים בכיף ימי הולדת ובת מצווש והכל כזה נעים ונחמד בבית כאלה של אנשים שיש להם. עושר ואושר. פיסית ומנטאלית. ואני משלמת מדי פעם ללכת למטפלת שיש לה בית יפה. הפעם אני לא מקנאה או כועסת. גם כי ספציפית אותה אני מחבבת וחשה חום וגם כי זאת הזדמנות משלי להשלות את עצמי שאני בחיקו של בית יפה פעם ב.. שמקבל אותי בשעריו ואפשר שם קצת להיות ולנוח. עדיף מבית עני מכוער. חוצמזה שהוא יפה אבל לא מתנשא. יפה אבל לא מגונדר. במן טוב טעם סולידי שכזה.. אבל קשה שלא לשים לב לפער שאצלה הצבע בקירות לא מתקלף וזה לא כמו שאבא שלי אוהב לתקן דברים עם חבלים וסלוטייפ העיקר שיתפקדו.. והערך האסתטי כבר לא חשוב. כל אחד והבית שלו... וזה אפילו לא שלי. שלהם. לי אין.
הי מימה, התיאוריה שמטפלים מתסכלים בכוונה כדי לבחון מטופלים יש בה, בעיניי, אלמנטים פרנואידים. קורים דברים, כי אנחנו במציאות, לא עושים פה ניסויים בבני אדם. את הביטוי הזה "הוסרו כל ההגנות" שמעתי לא פעם בפורומים ואני נוטה להאמין שאין דבר כזה. ראי - אני בכלל, אבל בכלל לא עשירה פיננסית. רגשית הרבה יותר מפעם. רמת החיים שלי נאותה למדי לעומת העבר, גם אם היא פחותה בהרבה מזאת של סובביי, אבל, לפי שעה אני מסתפקת בה. גם לא בטוחה שהנפש שלי הייתה כרגע עומדת ביותר. מאמינה גם שכדי שיהיה לך בן זוג עשוי מבפנים, גם את צריכה להיות כזאת באיזה אופן. הכי חייכתי שכתבת על אבא שלך, שמתקן בסלוטייפ, האמת, שייתכן שזה קשור לחרדת ההתפרקות שלו. או ל'כשרונות' החיבור שלו. גם אותך. בית הוא מושג מורכב כל-כך. הלוואי שיהיה לך. שתרגישי שיש לך. וגם אני. שלך, סוריקטה
אבל למה אתה חושב שאני בורחת מהקבוצה? אתה לא סתם אומר לי את זה כל פעם, נכון? לכתוב הודעה בהפסקה, זה עד כדי כך נורא? זה לא שכל השאר נמצאים יחד... כל אחד בעיסוקו וגם ככה מדובר בעשר דקות. אתה יודע אבל מה קשה לי יותר? זה שהיא שם וגם בטיפול שלי. מרגישה קושי עם זה. מרגישה שהיא שני אנשים שונים, ושבקבוצה אני מתרחקת ממנה. אולי כי רוצה אותה רק בשבילי? יכול להיות, פתאום זה מה שעלה לי. מה אתה חושב אודי? ולילה טוב!
הי חנה, ברגע שאת עסוקה בטלפון במקום לנסו וליצור קשרים עם חברי הקבוצה בהפסקה - זו יכולה להיות בעיה. לגבי הרצון שמנחת הקבוצה תהיה "רק" שלך - זה טבעי בקבוצות. אודי
אם היית נכנס לטיפול רפואי. לא היו מסבירים לך מה הבעיה ומה תופעות הלוואי והסיכונים של הטיפול בבעיה אבל אחכ היית מגלה מהם עקב שהתתממשו במהלך הטיפול בך ובעקבותיו - מה היית מרגיש כלפי מי שטיפל בך ולא טרח להסביר לך דעת מבעוד מועד?
אני ממש מתקדמת שם בניטרול של המטען הזה, המטורף. תמיד כשאני מצליחה אני נבהלת ובורחת. מקווה להצליח להישאר.
הי רוני, כתבת שיש לך כלבה מדהימה. חשיפה קטנה ויפיפיה גם כאן. ואני אומרת כלבים מדהימים גם יודעים לסייע כל כך כל כך בריפוי הנפש. מוציאים אותנו החוצה לטיול, מרימים אותנו מהמיטה, שמים עלינו ראש כשעצוב. מחממים בפרוותם ובקרבתם. יש בהם יצר חיים נוגע ללב. ועוד ועוד. הכלבה היא גם חלק חומל ורך בך, כך אני רואה זאת. יופי שהבאת אותה לכאן. מצטרפת לביג לייק של מיכל. שלך, סוריקטה
תודה!
לא ביקשתי ולא רציתי מעולם להרגיש שנאה. מעולם ! רציתי אהבה וטוב. ושיהיה לי טוב. שבכלל שיהיה טוב. זה כל מה שרציתי.
ראית ? ראית מה ההזמנה שלך עוררה אצל כולם ? קראתי עכשיו את כל העץ והייתי מרותקת.. איך הרגשות שמתעוררים במדיה הוירטואלית הזו..בדיוק כפי שמתרחש בקבוצה שנפגשת ממש .בזמן ומקום מסויים. יש כאלו שכפתור הדחויה נדלק. ישנן, שכפתור שהרגשה של חום,נעימות וביחד התעורר.. ומה קרה לי ? משונה.. גם הרגשתי חום עוטף של משפחה.. גם טיפ טיפונת כאב על כך שלא הוזמנתי אישית למסיבה. וגם סקרנות על איך אני נראית בעינייך ומה את מדמה שאני מביאה למסיבה... איך אני מצטיירת בפנייך.. ואשמח לשמוע.. וחוצמזה תודה גדולה על מסיבת נר שמיני של חנוכה.. אולי נעשה גם מסיבה של נר 11 כפי שמדליקים הערב ? :))) שלך-במבי.
אפילו דברתי על זה עם המטפלת ממש בפתיחות על מה שקורה לי כאן ולכלנו :) וואו....ההזמנה שלי היא אישית לכל אחד גם אם לא כתבתי את שמו.. בכוונה לא רשמתי...רק מי שביקש. ובכן את במבי כל כך מיוחדת שתבואי בבגדים אחרים מכלנו יותר צבעונית אני חושבת. תביאי יצירה שלך משהו שפסלת? ציירת? בעקבות מה שקורה לנו פה..אפילו הייתי מבקשת שתכיני משהו כזה במיוחד חגיגי ציור כזה...ואת השיר על האיילה טוב? אני חושבת שהיית פוחדת להביא יצירה אבל את תתגברי:) כי אצלנו לא שופטים!!! אז מחכה לך בחום ובחיבוק עוטף. באהבה רבה אחותי, מיכל
אם יהיה לך קשה להביא יצירה, אני מבינה כל כך אנסה להביא שיר שאני כתבתי בלי לזלזל ברגשות שכתובים שם או בכתיבה שלי כמו שאני בדרך כלל עושה...אם תתחייבו לא ללעוג או לבקר אותי ;)
אם החוסר נכונות של פסיכולוגית לתת עוד זמן שחזר לי בדיוק אכזרי את ההרגשה שאני לא מספיק שווה עבורה להשקעה . שאני לא שווה. אם כאשר התקשרתי אליה בין פגישות היא אמרה שאני מפריעה. אם כאשר זעקתי ליחס ממנה כי הרגשתי מצוקה היא לא ענתה ועד שענתה זה הרגיש שכבר יצא ממני כל המיץ של המיץ.. אם היא חייכה לי מול הכאב. אם היא נותרה אדישה מולי ואף מחוייכת בזמן שאני נסערת וסובלת . אם היא לא מסבירה לי כלום על אף שאני כבר עושה שמיניות באויר מרוב התפתלויות עקב חוסר פשר ומבטאת מפורשות שזה מפריע לי! איך כל זה אמור לעזור? אם היא מתנשאת עליי שהיא עבדה קשה ואני כועסת. היא לא מגלה אמפתיה לכעס ואחכ אני משחזרת טראומת חוסר אונים שכנראה חושפת את הסיבה לחולשת האגו שלי בחיים - התמוטטות מוקדמת שקרתה אך לא נחוותה. כמו שויניקוט אומר... אז איך זה לא אמור למרר אותי שהיא כפסיכולוגית מודעת היטב להשפעות כגון אלה ועדיין בחרה לומר בהתנשאות שהיא עבדה קשה להצדקת תעריפים כה גבוהים לעומת כושר ההשתכרות שלי וזה במקום פשוט להסביר לי שיש בינינו פערים ברמות תפקוד עקב טראומות מוקדמות שגם פגעו ביכולת לפתח קשרים קרובים ומיניים. למה היא לא הסבירה לי?? בגיל 27-8? למה היא לא הסבירה לי את כל זה??? למה?
הי מימה, אני משער שזה מאותה סיבה שההבנה הזו עכשיו לא ממש מועילה לך בכלום. לא כל דבר אפשר להסביר, בטח שלא כשמדובר בטיפול נפשי. אודי
היי אודי ואתן מזמן לא כתבתי, כמעט תמיד קוראת שקטה.... בזמן האחרון... עכשיו גם אני זקוקה שבועיים שהטיפול רק מערער... ביום חמישי הוא ביטל ברגע האחרון הוא נסע למיון בעקבות ארוע פתאומי... יום שישי נפגשנו.... ראשון שוב התבטל מצידו... יום שלישי לא יכל... חמישי אני לא יכולה חתונה משפחתית... מרגישה שאין רצפה ניתוק מהגוף לא מרגישה את עצמי רק תחושת מועקה נוראית שמלפפת אותי... אוףףףף סורי שאני נופלת עליכם עם זה... הילה
הי הילה, טוב לשמוע ממך! וזה מותר, בשביל זה אנו כאן. אני מקווה שהמועקה תשתחרר והרצפה תתאזן. זה באמת מערער, שרשרת האירועים שאת מתארת. אודי
תודה שהבהרת לסנדיי וכמובן שאת עדיין מוזמנת..זה מה שטוב בכתיבה כאן שלא מאוחר אף פעם לבקש להיות יחד :) מה היית מביאה? אני אהבתי את העובדה שאת מאכילה עורבים...ומה עם הבחור? איך מתקדם? ובכלל הקטע של לנסות ולכעוס על מטפלים אצלך כמו ששספרת קצת לימד אותי לנסות להיות גם אחרת...ולראות את כל הצדדים. אולי תביאי אוכל לכלב של רוני? או סתם ככה מניסיונך בטיפול כי עברת קושי כזה...תעזרי לאביב? זה יהיה נחמד.
מיכלוש, אהלן! קודם כל אומר כמה שימחת אותי, שראית אותי, ושכתבת לי... יש לי אישיו שאני מרגישה בלתי נראית... אשמח גם לשמוע איך לך נראה שהייתי מגיעה להדלקת הנרות אצלך. מה הייתי מביאה? קינוח טבעוני טעים סוף הדרך, אולי עוגת אוריאו, אולי משהו אחר, אולי הייתי מביאה קלפים השלכתיים, כאלה שכיף לשחק איתם, ושהמשחק הוא לא כבד אלא כיפי ומצחיק, לשחק במשמעויות. קטעים שכתבת לי על העורבים, בדיוק אתמול מישהו אמר לי שהוא מכיר אישה הזויה שמאכילה עורבים, וגרם לי להתכווץ, על כך שבעיני החברה שלנו אני אישה הזויה... איזה חמודה את שאת אומרת שגרמתי לך לחשוב על דברים ושנראה לך שאני יכולה לעזור קצת לרוני ולאביב... אני שמחה שאצלך בטיפול מתחיל להרגע למרות השינויים הקשים לעיכול.. אני מרגישה נורא חלשה, לא בטוחה כמה אני יכולה לעזור..היה לי יומולדת לא מזמן, גם כאן רק כתבתי על כך בחצי משפט, וגם בחוץ זה יחסית התפוגג מהר, יותר מדי אנשים שציפיתי מהם להיות שם בשבילי לא היו שם.. אולי זאת אני שלא משקיעה מספיק באנשים ואולי זה שלב בחיים, שכל אחד כבר יותר מושקע פנימה אל תוך ביתו ובן הזוג והילדים... עדיין כואב ולא פשוט. גם קשה לי עם אמירות מן הפה לחוץ, כאלה שאמרו "נחגוג" בלי כוונה אמיתית.. אני נעה בין לנסות להשלים לבין לעצור ולהגיד "אוף" ולא נעים לי ככה... עם הבחור, עדיין נמשך, אבל לא מצליח לצבור תאוצה, המטפלת אומרת שזה מה שאני צריכה עכשיו, משהו בקצב מאד איטי, אבל אני מרגישה שזה שלא בא לי "להתקדם", שנוח לי עם מינונים מאד נמוכים של ביחד, מעיד על זה שמשהו שם לא עובד.. או שוב, שאולי זה מעיד על החרדה שלי... אנא ערף.... אמרתי למטפלת שאני מקנאה בה, שהיא נראית טוב, היא משתנה לנגד עיני, בהדרגה הופכת מלכלוכית לסינדרלה... וקשה לראות בה את השינוי כשאצלי מרגיש תקוע... אני ממשיכה לחיות וממשיכה להתאמץ אבל דיפ דאון מרגישה שהחיים גמרו אותי... שבא לי לישון למאה שנה... ואני נלחמת בדחף ההרסני , אבל נמאס כבר להלחם, מתי דברים יתחילו לזרום קצת יותר בקלות, נדמה לי שאף פעם. וואי מיכל איך נפלתי עליך עם מאה טון של מחשבות מבולבלות ... מצטערת... תודה לך! שתהיה שבת מקסימה! חיבוק! גלי
כמטופלת ואומרת 'אני רוצה להיות פסיכולוגית' ומתחילה לקרוא המון ספרים... והיית אומר לי שזה מסלול תובעני.. ואני הייתי מביעה משאלה שבדרך ללימודים בקמפוס תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס , כדי שאחוש בטחון. נגיד אני או איזה מטופל כלשהו היה מביע משאלה כזו - מה היית תגובתך לזה?
הי מימה, זה תלוי בהגדרת המטרה שלנו ובאופי הטיפול. עקרונית, אני משער שהייתי נוטה ללוות אותך "מבפנים", ולא פיזית בפועל. אבל זה תלוי בלא מעט גורמים שלא אוכל לפרט כאן. אודי
נפגשנו..בהתחלה קצת הייתי רחוקה אבל אחר כך ממש לא.....הקראתי לה את תחושת הלבד שלי שכתבתי פה בפורם. בדרך כלל אני לא מקריאה לה את מה שאני כותבת אבל מדברת איתה על הכל הפעם הקראתי לה וגם הצלחתי לראות שלמרות הכל אני גם רואה את הדברים הטובים שיש ביני לבינה וזה המון!!!!!!!!! הכעס עליה קצת נרגע אני חושבת ודברנו שוב על יחסי קרבה בנינו..סך הכל נרגעתי שהיא הגיעה כבר :) אודי, הייתי רוצה שתסביר לי למה התכוונת שאתן לתחושה הזו של לבד תהומי מקום? ברגש שאתן לזה מקום? כי אמרתי לה שהרגשתי שהיא השאירה אותי לבד ואולי בגללה הרגשתי כל כך לבד ועל זה אני כועסת...היא הבינה והכילה והחופשה עשתה לה טוב נראה לי, ואמרתי לה שאני לא מעיזה להפריע לה כשהיא בחופש כמו שבשבת לא אשלח הודעה...והיא העריכה את זה שאני אמפתית כלפיה, מצא חן בעיני שאמרה זאת....וגם שאלה אותי מה הייתי עושה במקומה אם הייתי צריכה לעבור מקום בתנאים שהיא חוייבה דרך קופ"ח..והיא צודקת...לא יודעת הייתי מחפשת מקום שקט יותר אולי....עכשיו יש שלט עם שמה והכל...אמרה כדי שאנשים ימצאו אמרתי שיכלה גם להנחות בלי שלט..בקיצור שוחחנו על התחושות שלי בקשר לכל המעבר הנסיעה ועוד...ודווקא הרבה פחות כועסת והרבה יותר אוהבת :) תודה שהיית פה כשהרגשתי נורא! ותודה להענות שלכם על ההזמנה לביתי היא אהבה את זה מאוד :) מיכל (שלמה, רואים?????)
יכולה רק לנסות להבין את ההרגשה שלך... ולהיות איתך, להניח את היד על הכתף,לחבק ולעטוף באהבה כנה... אוהבת.
זה המון ואני בסדר ....הכל בפרופורציות בחיים ..חיבוק
מפתה אותי לדעת כיצד אני הייתי מגיעה למסיבה שלך באם הייתי מוזמנת...
ברור שאת מוזמנת!! לא "באם היית מוזמנת" היית מגיעה עטופה כמו השם שבחרת פה...מלאה בשכבות של בגדים ומורידה אולי בקושי את המעיל. בוחנת את כלנו אולי, במיוחד את אודי :), מחכה שנגיד לך שאת מוזמנת, שתאכלי שתזוזי קצת מתוך הבגדים... (כמו שביקשת עכשיו בהודעה) ואולי גם אותנו היית מעמידה במבחן? איך מתייחסים אלייך, ומחכה שנמעד? זה נשמע חבל אבל ככה אני חווה מההודעות כאילו רק על זה את מדברת, אשמח לשמוע עלייך כאדם בכלל, התספרי עוד?
תודה שאתה כאן ושאתה מאפשר ממש לא מובן מאליו...מכוון שאני יודעת שאתה קורה הכל לפני שאתה מעלה אז זה יותר מבסדר עם תתעלם ולא תגיב להודעות הקורבניות ;) ולעניין אין כמו פעולות..אז התחלתי לחפש מטפלת ואני משדרת לעצמי ולייקום שאני גם המצא . הכי הרבה יש מישהיא שבנתיים תתמוך /תטפל בסקייפ או במייל לא אידיאלי אבל יש . אודי בבקשה בבקשה ברגעים של הודעות קרבניות דחוף אותי משם זה בסדר שזה יהיה ישיר אחרת הדפוסים יקחו לשם. אני יודעת שיש לי כוחות ואני אמיצה ואני הרבה הרבה יותר מתוקפנות וכאלה..זה אמיץ חראות אותם זה אמיץ להסכים לטפל בהם ואני אצליח כשהתלמיד מוכן המורה המתאים מגיע ..ואני מוכנה לאקמייה :)יושבת כאן עכשיו ודי גאה בעצמי .עברתי שעור קשה על הגורמים להפרעות אכילה עם דגש על נפגעות וגיל ההתבגרות וההתנהגויות שנוצרות. לא ברחתי לא התנתקתי להפך שאלתי שאלות שאני הנערה אשמע ויפסיק להאשים את עצמי .. אני הכי גאה בעצמי שלא נופלת לאוכל נכון שלא ממש מאוזנת ודווקא פחות אוכלת אבל חא מבלמסת לא נופלת לחומרים ממכרים -באוכל. לא פוגעת בעצמי להפך מחבקת מדברת עם כולם מרגיעה מרגישה את הכאב ...והאמת שיודעת שזאת תח.ית שאני אצמח ממנה למקומות מדהימים כי מתחתית צומחים ..הרווחתי שש שנים של הכלה מדהימה ראיתי איך בכנות אומרים לא יכולה יותר והכי ראיתי איך זה לשמור על עצמך שעור מופלא...מחכה למורה הבא שבטוח יגיע ויודעת שאגיע לפסגות כשאגיע לבית הספר המורה הקודמת כל כך תשמח איתי ....אודי תעזור לי לחזק את החוזקות ....תודה עם המון שירים מכל הלב
שאני מציפה . לא יודעת מה לעשות עם עצמי . אתה צודק אודי יש כאלה שלא יכולים להיות מטופלים אני כנראה אחת כזאת..יודעת שאני על אוטומט הקרבניות אבל פשוט מרגישה נורא ...אני לא כזאת גרועה אני יודעת ולא לוקחת על עצמי חלקים שהם שלה.כמטפלת היא אמורה לעשות הפרדה ולא כל מילה לקחת לשלה..לא יכול להיות שאני אומרת לה בכאב שהיא ויתרה עלי והיא תכעס עלי שאני תוקפת אותה זה לא הוגן . אמרה לי שלא יכול להיות אחרי טיפול של שש שנים שאני אקח את זה כל כך קשה . אני לבד ומה אני אמורה לרקוד משמחה ...זה לא הוגן בגלל זה לא טיפלתי בעצמי שנים כי החוויה הייתה של אף אחד לא יכול להכיל אז גם עכשיוזה לא פייר ...למה אני צריכה להענש על נזק שעשו לי מגיל ארבע ...אני נשרפת בתוך הכאב שלי ואני צריכה לתפקד בית עבודה סופש שכולם מגיעים בו אין לי מושג מאיפה לגרד כוחות ...אודי מה אני אמורה לעשות ....מרגישה כל כך אבודה ובלי תקווה ...ורושמת לעצמי מנטרות לחיזוק זוכרת שיש לי כוחות שאני לא לבד ביקום שכאב כמו גל עובר וחוזר. יודעת שהניתוק הזה נכון שהיא לא ממש איתי כבר הרבה זמן שנאחזנו שתיינו כי יש לנו קשר מדהים אבל אין יכולות . יודעת שמגיע לי טיפול אחר כזה שאני לא כל הזמן יהיה בחרדה עם כל מילה שאגיד תתפרש כאשמה או תוקפנות היא וזה שלה מפרשת כל ביטוי של כאב כל אמירה כתוקפנות.אפילו כאן שמעתי בנות שאמרו למטפלים דברים הרבה יותר קשים מ"זה לא פייר או נטשת אותי " עולם רע או שפשוט אני גרועה כל כך וזה מה שמגיע לי ...חשבתי שבאמצע החיים יגיע לי קצת טוב קצת שלווה ...
מחבקת אותך חזק חזק חזק. רוצה לומר לך מכיוון אחר, מכמה כיוונים אחרים, כל הזמן מתלבטת אם לכתוב לך משהו, את יודעת, כמו בצילום, תלוי באיזה זווית עומדים. כל הזמן רוצה להאיר לך זווית אחרת, לא עושה זאת משני טעמים, האחד שזה יכול יותר מדי לחשוף אותי, השני כי לא הייתי בטוחה שתהיי בשלה לשמוע את זה. עכשיו שקרה מה שקרה, אעלה את זה על כתב, כי אני מרגישה שזה חשוב, אבל זה ידרוש קצת זמן, אז אולי יותר מאוחר. אבל עכשיו חייבת לומר לך, אם כי לא תסכימי אתי כנראה, אביבוש, טוב עבורך שהיא עזבה אותך, היא לא עשתה לך טוב, את יודעת שאורח לרגע רואה כל פגע, עמדתי כאן, בעמדת תצפית, ראיתי אותך, שמעתי אותך אחרי הטיפולים, וראיתי שהיא פשוט עושה לך רע, לא שאת מרגישה רע, אלא המקום שהיא מביאה אותה אליו הוא רע עבורך. אומרים שאין בעל הנס מכיר בנסו, מי שקרוב אצל הדבר לא יכול לראות בפרספקטיבה, אני יודעת שמה שאני אומרת לך מנפץ לך איזה תזה, איזה אידיליה, ואת יותר מדי קרובה לעניין כדי לראות את זה, אין לי ספק שנדבר בעוד שנה, ותסכימי אתי. מגיע לך מישהו שיוציא ממך רק את הפוטנציאל הטוב שבך, ולא יעורר אלף שדים בלי לרסן אותם! אביב אני כאן אתך, מרגישה אותך, מרגישה את הכאב, את האין אונים, את חוסר הצדק, את האכזבה, את הנפילה, אבל מבטיחה לך שאת תתחזקי מזה מקווה שיהיה לי כוח יותר מאוחר כדי לכתוב לך את הזווית האחרת בכל העניין. אבל רק שתדעי שאת מקסימה, ואת קרן אור, ואת את, בזכות עצמך, בגלל מה שאת, וכבר אמרתי לך שהייתי מתה שתהיי שכנה שלי!!! אין לי ספק שמי שנמצא אותך אוהב להיות אתך, עם חכמת החיים, עם החן, עם האמתפיה וההבנה תחזיקי חזק אביב, הגל יעבור, ואת תגיעי למקום מבטחים
כך כתבת אביב יקרה בהודעתך הקודמת. היא תפתח, דלת חדשה, רעננה ומדויקת בשבילך, כזו שתוכל לקחת אותך מהנקודה הזו, אחרי שש שנות טיפול, קדימה ועוד קדימה. התעצבתי מאוד לקרוא שהיא לא יכולה להמשיך איתך במסע, אבל זו היא, לא את. את נחושה להמשיך בו. שלך, שירה
הי אביב, אני משער שיש חלקים מאוד הרסניים (עליהם את גם כותבת) - אבל הם לא כל מה שאת, הם חלק מסויים בך. ואת הרי יודעת מהחוויה הפנימית שלך כמה זה קשה... כך או אחרת - זה מאוד עצוב שזה כך, אבל יש בך את היכולת לקום ולהמשיך. אודי
אז זהו כמו שפחדתי נסגרה הדלת היא החליטה לסיים את הטיפול . האמת שעם הכאב והעצב וההלם יש איזה סוג של הקלה יותר מידי זמן אני כל הזמן בחרדות ממש שאם אני אתנהג לא כמו שצריך אני אראה את הדלת ...זה לא נכון להיות מטופל במצב כזה לשחזר כל הזמן את הבית את זה שאני צריכה להיות X כדי שיהיו איתי...מתאמצת לא להיות קרבן שחושב שהוא נורא כל כך ובגלל זה אף אחד לא מכיל אותו גם לא יכולה לחשוב שזאת היא אבל זה שלה בהחלט ... אחרי שהיא אמרה לי את זה היום אמרתי לה שהיא וויתרה עלי שהיא זרקה אותי מכל המדרגות ..מבחינתה שוב תקפתי שוב האשמתי ..במקום להבין שבכאב העצום שאני נמצאת בו ככה אני מרגישה ..באמת עם כל הניסיון שלי להבין מה באמירה הזו תקפני ומאשים לא מצליחה להבין...אבל מטפל שאומר שהוא משלם מחירים אישים גדולים אחרי פגישות כאלה , באמת כבר כלום לא חשוב אוהבת אותה כל כך והיא עשתה עבורי כל כך הרבה שאני הכי מנסה להישאר במקום שלמרות הכאב רואה אותה ...עצוב לי כל כך לא יודעת איך ממשיכה מכאן ...במקום שאני גרה בו זאת תהייה בעיה למצוא מטפל . חושבת על טיפול במייל או בסקייפ אבל חוששת שהדפוסים שלי התוקפניים לא יגיעו בכתב. חנה חשבתי עלייך היום את הדמות שלי ואני הולכת בעקבותייך לא נשברת יש לי עוד שתיים שלוש פגישות לעשות סגירה אני מקווה שאבוא ממקום טוב חזק שחושב קדימה ...לפחות שהטיפול הזה יישאר במקום טוב בלב ... רק דבר אחד לא מבינה למה היא התאמצה כל כך לגרום לי להביא את הצדדים האלה שלי התאמצה כל כך שאני אקבל שהם שלי והיא בכלל לא מסוגלת לטפל בהם ???? לאלוהים פתרונות ..הלוואי ואלמד לשמור על עצמי כמו שהיא שומרת על עצמה ...בבקשה בנות תנו לי להיות במקום הזה הכואב מבלי שאצטרך לדאוג לכן ולחרדות שצפות שוב לא להשוות בן טיפול לטיפול ...וכן דלת נסגרת ואחרת נפתחת ככה זה בעולם ... יודעת שתיפתח לי דלת אחרת שונה אבל טובה כי מגיע לי טוב והרבה .... אודי כבר לא נעים לי לבקש אבל זה באמת מחזיק אותי שפויה ...אפשר עוד שיר אחד קטנטן...
אוף.... ממי זה לא מגיע לך... את כזו מיוחדת וטובת לב.... אני כן חושבת שזה שלה, היא נכשלה מלטפל בך, אביב הלוואי שאוכל לחבק אותך ולאמץ אותך לליבי... את ראויה לאהבה, לחום, לשייכות וקבלה על כל חלקיך! בוודאי שאפשר לכאוב להתאבל ולחוות קשת של רגשות קשים מעיקים אחרי הטיפול הזה... אביב, אני איתך מרגישה? הילה
בטח שמרגישה הכי שמחה שבאת שהיית כאן בשבילי ...אוהבת חיבוק
אביב..., את משהו מיוחד במינו.אוו שאפו. ועם כל האהבה שלך אליה,ההערכה וההוקרה,זה אכן גם מקומם ומכעיס,מאד.גם אותי,מה שאת מתארת וחווה. ונשמע שהיא אכן נטשה. איזה מין דבר זה עצוב וכואב נורא, ולא ברור לי בכלל. ואני נמנעת מלאמר עוד שאר דברים...ולאור בקשתך. יישר כוח.
ליבי איתך! כאב גדול... ובכל זאת נדהמתי לקרוא אותך, למרות הארוע המטלטל הזה את נשמעת לא רע, לא מפורקת או משהו, חושבת על העתיד, מבינה אותה, אוהבת אותה, זה ממש מקומות של כוחות! אני לא אספר על מטפלים אחרים אבל כן אומר שחוויתי סיום טיפול מצד המטפל לא פעם ולא פעמיים, וחלק מזה זה מקומות של המטפל, גם להם יש את הנקודות הרגישות שלהם, וחלק זה היה חלקים שלי, שכן, חלק מהלמידה היא לקחת עליהם אחריות ולנסות קצת יותר לווסת אותם בסיבוב הבא. למדתי שהפנטזיה שכשאוהבים ישארו איתי בכל מחיר נכונה אולי רק להורות.. ועם כל הרצון שישרדו את כל החלקים הקשים, בפועל יש חלקים שמאד קשה להשאר בקשר כשהם יוצאים. ואני חושבת שמה שהיא התכוונה לומר לך זה שהיא רצתה שתדברי את המקומות הקשים האלה ולא שתפעלי אותם.. מאד כואב, אבל זה שלב, וכנראה שזה חלק מהתהליך שאת צריכה לעבור ולצמוח דרכו. מאמינה בך! יהיה טוב! לא יודעת להוסיף קישור אבל אם בא לך את יכולה לשים את השיר יהיה טוב של דויד ברוזה..
יקרה יודעת שזה טריגר לך אבל היא לא נטשה גם עם במקום הפגוע אני אומרת את זה ..היא לא יכולה יותר מי יגול להאשים אותה ..היא רוצה אבל פשוט לא יכולה . זה לא עושה את זה עצוב יותר וכן אני נופלת למקום שכועס ולמה ואף אחד לא יכול ואני כזאת נוראית אפילו ששתיינו יודעות שלא ...אבל זה חלק מהעיניין יקח לי זמן ואני יעבור את זה הכי חשוב לי עכשיו לסגור אותו יפה מכובד אוהב שהחוויה הטיפולית תשאר טובה ..השאר זה גלים וזה עובר...תודה יקרה שהיית כאן עבורי..ומה שלומך מזמן לא כתבת??
ממש חבל, עצוב...אבל גם היה בזה משהו צפוי שכאילו חיכית לזה? רק לומר שאני איתך יקרה! הלוואי שאת מרגישה שאנחנו איתך, כלנו, קבלי חיבוק חם ואוהב.
אביב יקרה אני קוראת אותך כל הזמן.. ורשמת בהודעה הקודמת שנמאס לך מהפחד שמנהל אותך אם היא תשאר או תעזוב.. אז כנראה שבאמת הרפת ואולי תהיה לך הקלה קטנטנה מזה? אני בטוחה שהכי כואב לך בעולם.. ומחבקת אותך.. אבל גם אם זה נראה לך באמת הסוף של הטיפול.. איאפשר באמת לדעת.. אולי זה עוד טלטלה קשה ובסופו של דבר הכל יחזור לקדמותו.. בטוחה שהדברים יסתדרו, תני לזה קצת זמן ובאמת שאני הכי מבינה אותך גם אני קשורה מאוד למטפלת שלי... תעזרי במקום הזה ותזכרי שיש לך כוחות.. איתך, מאי
ווואוו... וואוו.. לא פשוט... האמת היא שכשקראתי עכשיו את הודעתך, לרגע נעצרה נשימתי .. וואוו... היא משלמת מחירים אישיים כבדים ??? לרגע דימיתי אותה (את המטפלת שלך)כבעלת אישויות רבות שמופעלות באופן לא מודע על ידך...וזה המחיר ... אל תקחי ברצינות את מה שאמרתי הרגע לגבי המטפלת שלך.. מרגישה עליה כעס, הלם כזה.. מדהים.. אולי מתרחש ביננו (בינך לביני) השלכה הזדהותית.. ייתכן שכרגע אינך יכולה להחזיק את הכעס וההלם שאת מרגישה כלפיה ולכן אני נוטלת את התפקיד הזה ?? הקשר הוירטואלי פה בפורום מדהים... הרגשות בעוצמה ממש כפי שמתרחש בקבוצה ממשית.. הזוי.... אביב.. רוצה להיות איתך.. לתת לך יד ואולי לא לומר כלום.. רק להיות איתך.. איתך-במבי.
רק עכשיו נכנסת לכאן ורואה... מה שלומך יקרה? נשמע קשה וכואב מה שאת עוברת... שמחה שעם כל העצב על מה שלא, את גם מצליחה לראות גם את ה-מעבר. מקווה בשבילך את הטוב ושבהמשך תוכלי למצוא 'בית חדש לטיפול' שבו תוכלי להיות. חיבוק גדול! ממני
הי אביב, מאוד מצער לשמוע. אני מתאר לעצמי שזה ממש קשה לשתיכן. וזה השיר שחשבתי עליו למקרא הודעתך: https://www.youtube.com/watch?v=cecAjSXn2uA אודי
הי אביבונת, אני פה. איתך. בשקט. משאירה לך את כל המקום. יד על כתף וליטוף עדין, סוריקטה
מאודדדדדד
אודי רשמת :זה שיחזור, ואינך צריכה באמת הוכחות. את גם לא תאמיני לשום הוכחה.(באמת לא מאמינה....)אלו הם סתם מעגלים שחוזרים על עצמם.", מה אני אמורה לעשות עם זה,? ומה המטפלת עושה עם זה? פשוט משתתפת איתי במשחק המעגלי הזה? בלי תכלית?
תישברי אותו זה בידיים שלך היא מנסה את הודפת וסוגרת היא מחכה בסבלנות...תזהרי הסבלנות נגמרת . אני יודעת שזה קשה אבל תיכתבי ותביא לה את הסיבה האמיתית למה את שם תעברי את קיר הפחד זה פשוט הרגשה טובה אחר כך עכשיו תאמיני לי את סובלת יותר
הסיבה האמיתית? אין לי שמץ של מושג למה אני טורחת כל כך ...בגללה?
הי גולם, זה אכן מעגל הרסני וחסר תכלית. המטפלת לא יכולה לעשות כלום אלא רק להמתין לך בסבלנות. כנראה שאת זקוקה ל-350 שנים של המתנה כדי להתחיל ולהבקיע מהגולם. בואי נקווה שהיא תצליח לחיות עד אז. אודי
אני מאוכזבת.. ואפילו לא מסוגלת לבוא ולדבר... מרגישה מסך גבוהה ביני לבינה.. אודי אתה זוכר?! לא האמנתי שהיא תאכזב... והנה זה כאן :(((( אני כל כך עצובה:(( Aya
את יכולה להסביר? ובכלל לא נשכחת...פשוט לא כתבת בהודעת ההזמנה שלי הראשונה. הסברתי למטה בהמשך...וקצת מרגישה שלא מכירה אותך מספיק, את יכולה לעזור אם תספרי קצת על עצמך.
הי איה, איני יודע במה מדובר, אך אכזבה ותסכול הם חלק בלתי נמנע מקשר. צריך לדבר את זה ועל זה. אודי
הלכתי לאיבוד....אכלתי, למה לא יודעת....כי עצוב ולבד.. היא איננה ושוב לא תבוא? כן תבוא...אוףףף ואתה האם תדע? האם תענה בהודעה למטה? האם תענה על הודעת ההורים "העיוורים"....האם תלעג בציניות??????אוףףףברור שלא הרי אתה אוהב הומור?????סטנד אפ על אנשים??????אוףףףףףףףףףףףףף.............. מה דעתך?????אפשר לצחוק על אנשים???????? האם העלבתי את סנדיי?? בכלל לא זו הייתה כוונתי....האם לא הובנתי או שבאמת כתבתי בצורה לא יפה??????????מלחיץ אותי זה הכל........כלם רצויים, אתה שומע????? גם אני!!!!! גם אני!!!!!!! אני ראויה ורצויה וגם לאה וסנדיי כלםםםםםםםםםם!!!!!!! אוף..האם אתה מכיר אדם לא ראוי???? אוףףףףףףףף אוףףףףףףףףףףףףף עצוב כל כך אל תשאיר אותי לבד :( תבוא נכון???????? לא התכוונתי להעליב איש...
תירגעי תנשמי גם עם דברים לא הובנו אל תיבהלי ...על הכל אפשר לדבר להסביר ולסדר...את בסדר וזה שאכלת לא נורא תמשיכי ...חיבוק
הי מיכל, אני רואה שדברים מתבהרים בינתיים. יזמת מחווה יפה ומרגשת, וכולם רוצים להשתתף בה. את יכולה להרגיש גאה בעצמך... אודי
את מוזמנת כמובן ופתחתי במיוחד בשבילך :) כל הכבוד שביקשת!!! שיזמת! את נהדרת!! אז אותך אני רואה כסגורה וביישנית נכנסת בהיסוס...מה היית רוצה להביא? לי נראה כלבלב או חתול גור כזה קטן אמיתי אולי? אולי כזו מרגישה לא שייכת מצד אחד מצד שני כבר בת בית? שתדעי שכלנו מרגישות אותך כחלק ממש משמעותי!!! שנפתח כמו ניצן של פרח...יש לך ריח נעים כזה מלטף, משב רוח רענן את מביאה איתך. כך אני רואה אותך יקרה.
הי. קלעת בול. אני מגיעה עם הכלבה המדהימה שלי. תודה!!
כלל לא ידעתי שיש לך כלבה! מקסים בעיניי!! :) קבלי לייק!!
אודי, אל תגיד לי לא לבקר בפורום בהפסקה... אין משו יותר טוב לעשות... וגם קרה עכשיו משו מפחיד מישי נפלה לידי, מטפלים בה עכשיו מקווה שהיא בסדר. ואודי, זר לי כאן, קשה. לא מצליחה להתחבר.
בקשר לקשרים שלך עם אמך שאלת לגבי הילדים שלך ואני רוצה להפנות אותך לקשרים שלך עם אמך זה מין מעגל שוטה שכזה, אני חושבת שעכשיו את יכולה להיות המבוגר האחראי שמפסיק את המעגל. מה דעתך לחפש איזו הזדמנות, חנוכה, יום נישואין, יום הולדת, כל תאריך שהוא, לשלוח לאמא שלך זר פרחים או בושם, ולכתוב לה במכתב את מה שאת לא יכולה להגיד בעל פה "אמא, אני אוהבת אותך, מעריכה אותך, ויודעת שאת נורא רוצה להיות מסורה אלי" כל אחד עם הסגנון שלו, ואני מבטיחה שלך שלא תאמיני לתוצאות, לא מכירה אותך ולא מכירה את אמך, אבל אני בת, ואני אמא, ואני אומרת לך שמכתב כזה יכול לעצור את המעגל השוטה הזה, להביא לידי ביטוי את ההרגשים הטובים שיש לכם אחת כלפי השניה. את זקוקה לאהבת אם, לא משנה מה הגיל, ובגלל הפלונטר שאתם בו, זה לא יבא לידי ביטוי, את תתחילי אותו. בקשר לילדים, יכולה לתת לך עצה שנתנו לי בשעתו, כך בארץ לא כל כך נהוג לבטא רגשות, ולכן עשי זאת עם הילדים בתחילה אפילו בצורה מלאכותית, אמרי להם, במיוחד לקשים שבהם, אני כל כך אוהבת אותך, את מתנה שקבלתי משמים. בתחילה זה יראה מוזר לומר את הרגשות פעם אחר פעם, אבל אין לך מושג איך שזה ממיס את הלבבות של הילדים ויוצר קשר אוהב וחם בינכם. אגב, ילדים גם מעריכים צדק, פייראיות, במחשבה לאחור הם מעריכים זאת מאד כאשר ההורה הוא הגון בין כל ילדיו, לא פחות מאשר רכות. ילדים להורים ייקים, שלא מאד רכים, עדיין קשורים אליהם מאד, גם בצורה ייקית, אבל מקבלים את ההורות הנצרכת
סנדיי יקרה, צודקת את..אך לצערי יש לי קושי רב לומר לאמא שלי שאני אוהבת אותה. למרות שאני אוהבת אותה מאוד..
אין מצב שתגידי לה את זה לכן אמרתי לכתוב ולשלוח אני כל כך מבינה את הקושי לכן זה הרבה יותר קל בכתיבה. אני זוכרת לפני הרבה שנים, יום אחד התפרצתי על אמא שלי, הכעס המבעבע שלי עלה על גדותיו, אחר כך הצטערתי, ממש הצטערתי, זוכרת שקניתי לה מתנה ושלחתי לה וכתבתי שאני אוהבת אותה. את לא יכולה לתאר לעצמך מה שזה עשה. גם לך אני אומרת, תשלחי את זה עם מתנה, ואת יודעת מה? אולי בזמן שאת בכלל לא בעיר, כך שלא תצטרכי לראות אותה, ותהיה לך את אי הנעימות תכתבי, בלי להתעמק הרבה, עם פרחים או בושם או שוקולד, את תראי שנהר של אנרגיות חיוביות ינבע מכך, אומרת לך מנסיון.
אחרי שבועיים בבית)הרוב במיטה..(חושבת שהגיע הזמן לחזור לעבודה. לא יודעת איך.מפחיד.
"מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור"...לפעמים נחוצה המיטה לנדוד בדיכאון בחוסר אונים או סתם במחלה שכזו...אבל טוב יותר לחזור! כבר את יודעת למה לצפות הרי כבר חזרת בעבר לעבודה..יהיה בסדר.
רוני, גם אני בחודש האחרון הייתי בלון שהוציאו ממני את האוויר, אבל כמו נח ום תקום, קמים על הרגליים,
משחקת באש רולטה רוסית הכתובת על הקיר ואני מנסה לשבור את תבנית ילדותי היום אפשר אחרת מותר להזהר לא חייבת להכווה כדי לזוז משחקת באש ת'אמת פוחדת משאירה את זה כאן רגע לפני כדי לזכור שהיום זה אחרת מפחדת כל כך ויש בי רצון להתנתק כדי לשרוף את עצמי להרוס מחזיקה וכותבת מדברת איתי בת השש עשרה שהיום זה אחרת ..... לא יכולה להרחיב וגם זה נראה לי מוגזם ובכל זאת משאירה את זה כאן כעוגן ..עבורי .
לומדת לשמור על עצמי זה היה קשה אבל עברתי כמו גדולה את היום הזה אני לומדת שהיום אפשר אחרת
אפילו לא הצלחתי לספר לה איך הצלחתי לא ליפול לדפוסים הכל כך מוכרים ולשמור על עצמי
אבל היא לא כאן...חסר... מחכה לה. כמעט כתבתי לה רק שלוש נקודות כאלה שתזכור שאני פה, אבל יודעת שהיא אמורה לאגור כוחות, נחה וזאת חופשה שלה! זה יהיה ממש חוצפה מצידי ופריצת גבולות....אוףףףףףף. אני יודעת שיש לה בן זוג שעושה אותה מאושרת....שמחה ממש בשבילה, אבל פתאום מאתמול עצבות נפלה עליי..קשה להסביר למה...אולי הקריאה שלי על הורות, משפחה...אני בקשר עם משפחתי ונפגשנו...ו..היום הם קצת שונים, לטובה...אבל קשה לי מאוד. אני עצובה. הערב חברה הזמינה אותי אליה עם כמה חברות נוספות מעין סגירת החג , אין לי חשק בכלל ללכת...עצוב לי כל כך ובודדה :( מרגישה לבד למרות הכל ולא אהובה כלל....וכזה מה אכפת לה? היא עברה קליניקה שאני שונאת, היא יצאה לחופש ו....קשה לי...אוףףףףףףףף יודעת שתחזור וגם אני איכשהו אחזור לשתף כנראה.........אבל........לבד.
הי מיכל, התחושה הזו של הלבד, נראיית לי חשובה. היא אמנם תחזור, ויש אמנם חברות שהזמינו אותך, וגם קשר עם המשפחה - אבל הרגשת הלבד התהומית הזו מגיעה מבפנים. תני לה מקום. אודי
אודי, אני לא יכולה לשאת יותר את הכאב הזה את היאוש והמצוקה המתגברת את החיים ששממשיכים כאילו הכל בסדר אבל כלום לא בסדר. העצב הזה כל כך תהומי. שירה
אני לא מצליחה לעשות כלום הכל חסר משמעות רק להרוס לפגוע בעצמי ודברים שאסור להגיד כאן אבל גם זה כבר לא עוזר
עוצרת את עצמי מלחשוב על זה , עוצרת את עצמי מלכתוב ...אבל שוב התנהגתי כמו אדיוט מצוי בשבוע שעבר גם אם ניסיתי שלא ...בלמתי ועצרתי ומנעתי שיח וכל כך הייתי צריכה אותה שם שתעזור לי לפוצץ את הבועה ....וישבנו כמו שתי בועות כואבות מרוחקות מהורהרות ...ואחרי זה קצת פרצתי גבולות במלא סמסים שנשלחו ממצוקה מטורפת ..ולא יודעת מה יקרה השבוע ...ולא רוצה לתת לפחד הזה לנהל אותי כבר ברור לי שהפחד תקוע בגיל חמש ומנסה לקחת אותו למקום בוגר ..ודי עייפתי לפחד שהיא תלך ולהתחנן שתישאר ...יותר מידי משחזר את חיי ...ואולי הפחד שלי זה מהתובנות שהבנתי מההתקדמות מלגעת בכאב ששורף כל כך ...אודי יש לך שיר שמגרש את הפחד
https://www.youtube.com/watch?v=QfVU8kk6kSM
הי אביב, הנה שיר מקסים, שעוזר לגרש פחדים... https://www.youtube.com/watch?v=kuSUPQsfHQk אודי
לצערי דווקא בנר אחרון לבד... אבל בעצם, זה היום שפנוי לי להזמין את כלכם, אז היום זה היום שבו התכנסנו אנשי הפורם :) הרשו לי לדמיין כיצד יראה הערב, אביב, בעיניי את כמו מלאך כזה שמביא המון אור ושמחה את הראשונה, מגיעה עם מלא סביבונים ושירון לכלם והרבה אהבה. אחריה סוריטקה, נראית בעיניי מאוד צנועה, החכמה עם התובנות הכל כך מדהימות, מספיק להסתכל בעינייך הנבונות ולדעת שאנו במקום בטוח...היא תביא מיטת מסאז' למי שיעז ואוהב...אולי אאפשר מעט מהמגע הרך שלך שיעבור אליי. סנדיי, נראית מתוקתקת כזו עם נעלי עקב, יפה וגבוהה...בעיקר בשליטה. סנדיי אני ממש פוחדת מסטנד אפ עליי :( זה מלחיץ נורא, כל החיים עשו עליי סטנד אפ במשפחה באופן ציני וקשה לי עם זה..אז בבקשה תהיי עדינה בלי ביקורתיות, אני פוחדת מהביקורתיות שלך והחדות הזו(מצטערת).מזכירה לי צבר כזה...מתוק מבפנים. מיקה המקסימה, יש בה רכות מלטפת, מלאת מתיקות כמו העוגה שתביא. פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות. סביבון מנגן היא תביא, כמו שמביאים לילדים הרכים. ואודי, יבוא בכניסה מרשימה, בין האחרונים דווקא, (למרות שאני בטוחה שהוא מאלה שבאים מוקדם או מדייקים בחיים האמיתיים). הוא כתב "אני גיטרה" ממש אהבתי!!! גיטרה כזו...שכלנו פורטים על מיתרי ליבו (אני מקווה), היא תהיי תלויה על צווארו ויביא את החיוך המקסים שלו ושובה הלב וידבר איתנו ברכות מלטפת, יסתובב בין כלנו ובעיקר יתבונן בהרמוניה שתיווצר בנינו. כל שאר החברות יבואו, אך הן לא כתבו אז..סליחה שלא כתבתי עליכם..מי שרוצה שאומר לו איך אני רואה אותו שיבקש :) נעביר ערב שירה נעים, אודי יברך על הנרות כמובן...נשב סביב שולחן עם מטעמים..ואני אתם שואלים? אדאג שלכלם יהיה כייף!! וטעים!! ואדבר הרבה, אצחק אתכם ואביא מחוש ההומור (הלא ציני שלי...כי יש גם ציני) הרבה חום ואהבה יהיה בבית. אודי, מקווה שלא נסחפתי מדיי...ואם כן תמיד אפשר לא לפרסם. אוהבת אותך, מעריכה את ההשקעה שלך בי ובכלם!! מעולם לא הרגשתי בחברה טובה כזו. אתכם ושלכם, מיכל. נ.ב. אם למישהוא יש רצון גם להביא את המטפלת/מטפל שלו...אולי בעצם לא,ממש לא מתאים!! שישאר שלכם בלבד :)
אהבתי מקסים ותודה על המילים החמות ..מרגשת אחלה מסיבה ארגנת לנו לכולנו ...ואודי תודה ענקית
שואלת בחשש. מרגישה לא הכי רצויה כאן. אולי כי אני לא תורמת? אולי כי אני בורחת ממערכות? אולי.... לא נעים להרגיש לא רצויים ומעל הכל: אני ----- לא----- בטיפול---- הצילו!!!!!!!!
תזמיני גם את רוני ואת הילה. אפשר? יש מקום? אולי אביא כיבוד ואז אהיה רצויה. ..... סתם מתבכיינת היום.....
הי מיכל יקירה, איזה אושר! נראה לי שהייתי מגוונת, והפעם הייתי מביאה שמיכת חורף עבה, ואולי הפתעות לילדים. ובינתיים - חיבוק, סוריקטה, ציפור בוקר.
ואווו מיכל, ווווואוו אני כה מוחמאת שכך אני מצטיירת :-))) "מקסימה, רכות מלטפת, מלאת מתיקות, פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות"...ואוו את יודעת, דווקא יש אמת במה שכתבת.. תודה לך יקרה.. בנר שמיני יש הכי הרבה אור..
קוראת אותי ו...הבובה נשכחה לה, מעניין למה? כנראה שאת הבובות אני משאירה לטיפול שלי :) אבל חיבוק של בובה זה ממש לא כמו חיבוק אמיתי של כלכן.
אני לא רצויה במסיבה, או שרק התוכנית שלי לא רצויה? אגב, אין לי ספק שמה שיש לך בראש עלי לא תואם את המציאות, אבל זה דבר שלא נוכל אף פעם להוכיח!
אני ממש לא שמעתי את מיכל אומרת שאת לא רצויה. ואגב, אשמח להצטרף למסיבה אפילו שכבר סיימנו שמונה נרות של חנוכה.
כמובן שכלם מוזמנים, כתבתי זאת בהודעה הראשונה כבר...וגם פה כתבתי רק את אלה שכתבו בחזרה להודעתי הראשונה כדי לא לפספס אף אחד!!!! לאה, את שייכת!!! אין פה לא שייך!!! וסנדיי ממש לא כתבתי שאת לא רצויה, כתבתי שהסטנד אפ מעורר בי חרדה ואולי הוא לא שייך כל כך או שמא אני טועה? ואת רוצה לצחוק איתנו ולא עלינו??? קשה לי, כתבתי שזה מזכיר לי עבר רע... וברור לי שאולי את ממש לא נראית ככה...איך הרי אפשר לדעת? את נראית לי כמו אחת שכלפי חוץ מראה שיודעת הכל...אבל כלפי פנים את טובה ורכה כמו סברס, זאת הכוונה, תסתכלי לאן לקחת את זה? אמרתי שאת יפה!!!!! הלוואי שהייתי יפה, גבוהה ויודעת כלפי חוץ הכל..אבל אני ממש לא! זה מקנאה :) ורוני, פתחתי לך במיוחד הודעה חדשה :) את מתוקה וביישנית כמו מלכה כזו שקטה ומאירה...
אני רואה את ההודעות שלכן רק כשאודי מפרסם כי המייל שלי לא מופיע פה...הוא מפוברק :( ולא מגיעות הודעות לפני הפרסום בפורום שתדעו ולכן עד שמפורסם לוקח זמן לענות וכו'....מקווה שאודי יעלה לפני החופשה של אמצע שבוע... (אודי יכול להגיע לכלם עם נפלאות הטכנולוגיה...)
נשכחתי.... אולי כי לא מכירים אותי מספיק?
קראתי את הודעתה של מיקה ואף את דברי סוריקטה החכמה כל כך... כן, זה מבאס..אני כבר לא שואלת את הוריי מה היה כשהייתי קטנה, לא מוצאת טעם בביקורת, אני מספיק ביקורתית כלפיי עצמי למה לי להוסיף מכאוב? כל כך מבינה אותך, מיקה... גם לי יש אח שאמר שממש לא מתאים לי ללמוד חינוך כי אני חולמנית ובטוח אשכח ילד בגן ואנעל את הדלת עליו :( מעולם לא שכחתי וגם לא אשכח!! וכל מיני הערות פוגעות, כיום מנסה לשמוע רק את מי שרוצה בטובתי..כמה כואב להרגיש לא רצוי ולא ראוי לכלום.....אין טעם לנבור בעבר....לפעמים פשוט אין טעם אני לא מבינה למה כל כך חשוב ואי אפשר למחוק חלק מהעבר לפחות? אודי, למה רוצים שנזכור? אני תוהה אם לא עדיף כמו שמיקה כותבת שהיא לא זוכרת איך הייתה כילדה....חשבתי הלוואי שאני לא הייתי זוכרת חלק מהדברים....אתה יכול להסביר למה לי לזכור ביקורתיות ואמביוולנטיות כלפיי, אשכרה הורים עיוורים! יש לכם ילדים, תטפחו את הטוב לא את הרע!!!!לא כן??????? בכל אופן אני עדיין בסדר..סתם תהיות...וכל כך מתגעגעת שזה כואב.
הי מיכל יקרה, אני חושבת שבחלק מהמקרים (ואולי אף רובם) באמת מדובר בחוסר מודעות, או בפצע\קושי\מכאוב שיש להורה עצמו...אני יודעת בוודאות שאם אמא שלי הייתה הולכת לטיפול , הקשר בינינו היה יכול להיות טוב וקרוב.(הצעתי לה בעבר, ולא כהקנטה, והיא בכל זאת נפגעה עד עמקי נשמתה וסירבה בנחרצות) אני לא מאמינה (להוציא מקרים קיצוניים) שהורים מביאים ילדים לעולם ורוצים להרע להם... ודבר אחרון, אני בטוחה שאת אשת מקצוע טובה ורגישה וראויה וסופר אחראית..דווקא הייתי ממש שמחה אם היית הגננת של הילדים שלי :-)
אכן הורה זה דבר מורכב ובכלל משפחה.... הצחוק והציניות היו לפעמים רעים כאלה...פוגעים מאוד...קשים וגם אני חוטאת בזה לפעמים כשאני כועסת או עצובה בעלי אומר יופי הנה הציניות הגיעה....מנסה לשנות ממש! אודי אומר שאפשר וגם המטפלת שלי מאמינה שאני יכולה אחרת...אפילו שכמה פעמים כשכעסתי עליה הייתי ממש צינית... את מקסימה, איזה כייף מחמאה גדולה, שהיית רוצה שאחנך את ילדייך :) אודי, לצערי נזכרתי ביחס כלפיי ונהיה לי עצוב..וכל ההשלכות של זה בהמשך..אוףףף וסנדיי הלחיצה עם סטנד אפ...אני לא מקור לצחוק ולגלוג :( נכון?????? פתאום עצוב לי ואני רוצה לדבר איתה לה שלא ילעגו לי יותר לעולם!!!!!! שתדאג לזה...אודי, אתה תדאג לזה נכון???????....שומרת על הגבול הזה אפילו שהווטסאפ כל כך זמין....אוףףףףףף
