פורום פסיכולוגיה קלינית

באתי לנוח... עייפה מהטיפול בעצמי...

אחותי הקטנה אשר גרה בחו"ל סוחבת בהכחשה מכלול בעיות (התעללות מינית בילדות, אגרנות, קניות לא הגיוניות, דיכאון שמתבטא בירידה /ירידה דרסטיים במשקל, ocd, פרשנות שלילית, פסימיות, הפרעת קשב או אולי האטה מוטורית). טוענת שהלכה למספר פסיכולוגים ונאמר לה שהיא בסדר. אינה רוצה לקחת תרופות מחשש. אני לא יודעת אייך לעזור לה. אשמח להכוונה.

שלום, אבא שלי בן 53, מעשן, בעל לד מסוכן (עקב חרדות, מסרב להיות מטופל). נוטה להתפרצויות זעם מאז ומתמיד, אלים מילולית דרך קבע, קנאי חולני (בלי סיבה. רק פרנויה אישית שבדה במוחו), סובל מocd, הפרעות חרדה ומכור להימורים (שעליהם הפסיד את ביתו זה מכבר). הוא מאמין בדברים לא הגיוניים כבסיס לכל הרע שבחייו. הוא אינו מתפקד ממש, אינו עובד כמעט ומה שעובד הולך להימורים ולסיגריות. לפני כמה ימים שמעתי אותו אומר כי לפני שיתאבד הוא צריך עזרה. הוא יודע מה הבעיה שלו. וזה העין רעה שעשו לו כשהיה ברחם אימו. העניין הוא ששנים הוא דבק בסיפורים הזויים חסרי שחר - שכולם קיללו אותו, מבלי לקחת אחריות לחיים שלו. הוא מאמין בהם באמת ובתמים. על אף שמדובר באדם מעל הממוצע מבחינת אינטליגנציה. המשפחה כולה סובלת. מסרב לטיפול פסיכיאטרי כי מבחינתו אינו חולה. האם יש מה לעשות במצב זה?

הוא לא צריך מבחינתו שום טיפול פסיכולוגי - הוא בסדר גמור. זה הכל באשמת אחרים שקיללו אותו. האם יש פיתרון במצב זה?

שבוע טוב. מקווה שנחת ... אתה נקרא עייף ..תודה על היותך ושמור עלייך ...

אני מבולבלת בנוגע לטיפול בפוסט-טראומה: המטפל חושב שאם אני מדברת בחופשיות על מקרים טראומטיים אז אני מנותקת רגשית וצריך לטפל בזה. אני לא מסכימה איתו וחושבת שהדיבור החופשי מוכיח שאני "אחרי" והפכתי זכרונות טראומטיים לזכרונות רגילים. מי לדעתך צודק? כשבאתי לטיפול חשבתי שצריך לטפל בטראומות אבל אם אני מדברת על זה בחופשיות אז אני חושבת היום שלא חייבים להיכנס לזה ומה הרגשתי וכד' כי זה יותר מחליש אותי מאשר מקדם אותי. כמה ולמה לנבור בנפש ובטראומות אם הכל בסדר. בשביל מה לפתוח פצעים מחדש. אפשר פשוט להניח לעבר.

שיר של רות נצר... הלוואי והיה שלי... כשהקנאה עוברת כשהקנאה עוברת, אני מתפיסת לחשוב שהשירים שלה באמת טובים. אבל הקנאה לא עוברת. ואי אפשר להבין למה כולם אומרים שהכתיבה שלה זה משהו. אני מנסה לכתוב פשוט כמוה כמו שהחיים, להניח דברים אחד ליד השני. אז מתברר שהם בכלל לא בנליים. דווקא כך הם נצלבים בזיכרון. אני מנסה לעשות הכל כדי שיחשבו שגם אני משהו. זה לא עוזר. אני סתם אחת שרוצה שהעולם ימחא לה כפיים, כאילו שאז אנצל

גלי שלנו, איזה שיר. להיות משמעותית. להיות משמעותית בחיים של מישהו אחר. יצור אחר, אדם אחר. להרגיש את זה. להאמין. הלוואי. את, בכל אופן, מצטיירת בעיניי ביחודיות מובהקת. בכלל, זה קצת מן פורום כזה, לא? עולם כזה? ולא סתם. אוהבת, סוריקטה

אודי, המטפלת הקודמת אמרה לי פעם שכשאנחנו לא מדברים הגוף מדבר והמטפלת הנוכחית, היא מצליחה להרגיש אותי כי היא לא מקשיבה רק לי, היא מקשיבה לגוף שלי. אני באמת בורחת ממנה - פיזית... וזכותי המלאה לברוח ממנה בגלל זה היא מצליחה איתי. היא יודעת לתרגם אותי ממש טוב...ואז להתייחס למה שאני (=הגוף שלי) אומר וגם אני יודעת לתרגם אותי טוב, אני פשוט מתעלמת. לא כדאי לי להתעלם יותר, אלא להגיד וזהו. ראית אודי? רשמתי שהגוף שלי זה אני. אצלי זה אף פעם לא מובן מאליו.

אמנם קצת באיחור אבל לא רציתי לפספס הזדמנות לברך: צרור ברכות, בריאות, אושר, נחת, חיים משמעותים ופוריים וברכה שהילד שלי תמיד מברך "שתמיד תלך בדרך הפרחים ". יום הולדת שמח.

ברח לך - הנה את בכלל לא גולם :-) מקסימה שאת, שלך, סוריקטה

אמרתי לך שאת פרפר קסום . מי שמגדל ככה את ילדיו לא יכול להיות גולם...אוהבת אותך. וגולם בבקשה תתחילי לזוז לפני שיהיה מאוחר ..את יודעת עכשיו כשהיא סגרה טיפול פתאום הכל צף ועלה וביקשתי ממנה שתהיה איתי שם היא הסכימה ושוב לא יכולתי לדבר רק כי הבנתי שזה רגע ואין עוד אחד צעקתי לה תעזרי לי ...והצלחתי לחצות את הקיר המחורבן הזה ...אל תחכי לרגע האחרון ...

השארת לשיקול דעתי בזמנו, מה ואיך לומר לבמבי הרגשתי אז שהשעה לא כשרה לכך אך כאשר המצב went from bad to worse וכאשר ראיתי את היכולות האמיתיות של במבי, החלטתי שזו השעה, לא בקלות כתבתי מה שכתבתי, לקח זמן, הייתי צריכה לחשוב על זה היטב, והנה אני רואה שלא העלית את זה. חבל אמרתי ך שהכתיבה ההומוריסטית שלי הייתה טריגר לדברים רציניים, לצערי לא עלו עליהם לבד, ואני מפרשנת את הדברים, ובדשה של העליתה מרגישה בזבוז זמן לזמן שאני מקדישה לעניין שהוא חשוב בעיניי ויש בו לשמר את הפורום, וגם להראות לך זווית שאולי לא שמת לב אליה.

אך לאמור היו שני חלקים, אחד על עבר שני על הווה מתמשך, למה התכוונת

וזה קצת מזכיר לי אותי בתקופות אולי פחות טובות בחיים וכתוצאה מכך גם כאן ובכל זאת... ראית שאביב ואני הגבנו לך בהודעה של רוני על היומולדת? אולי רציתי שתכתוב שראית... וסליחה שאני ככה.

והיה לי ממש בא להגיד לה שהיא חמודה... אפילו אמרתי לה בסוף שהמקום החדש הפתיע אותי לטובה ממה שזכרתי אותו... היא שאלה בפגישה אם אני רוצה לעשות איתה סיבוב בחדר(: סיכמנו כמה דברים בנוגע לקבוצה והיא שמחה שכתבתי לה ושעכשיו יותר ברור לה מה אני מרגישה ומה קרה.

שום הולכת לבד ושום נעליים:(((( כואב לי וצורב לי בנשמה שורפות לי העניים מרוב דמעות וכואב לי כל כך

הנתק מהילדים... לא נפגשנו השבוע מישהו מחבל בפגישות שלנו בכוונת זדון... וחוץ מזה קשיים כלכליים לא פשוט לי בכלל.... צריכה עוד כוח הילה

אודי, אני הורסת את הטיפול שלי. מתקרבת ואז מתרחקת. כועסת עליו. מאוכזבת. זועמת על כך שהוא לא עוזר לי. הוא מתוסכל ממני, מיואש. למה הוא לא מצליח להציל אותי מעצמי??? זה כל כך מסובך... מרגישה שנגמר לו. אני לא רוצה שהוא יוותר עלי אבל אני עושה הכל כדי שלא יצליח לנו. טורנדו של רגשות עזים, מותירים הרס וחורבן. רק שלא יוותר עלינו. הלוואי שיוותר. מרגישה חסרת תקנה. נטע.

אוף זה קשה דברו על זה עוד ועוד .תנסי לדייק מה בתגובות שלו גורם לך להגיב ככה זה מעגל.תנסי לראות על מה החלקים האלה באים להגן לעשות ... מהמקום שלי יכולה רק להגיד לך שתנסי לעצור את ההרס אחרת זה אבוד .. למרות שעם כל הכאב שאני חווה אני יודעת שלא יכולתי אחרת ויש ערך גדול גם לחלקים האלה ...איתך

למה חלק נראה כמו ג'יבריש?

זה מה שחשוב (:

שוב מקום חדש, שלצערי מכירה אותו (סיפרתי שמהנקיון שם)... מוזר מאוד. דמיינתי אותי יושבת היכן שהיא ישבה. סיפרתי לה, אמרה שלא אכפת לה שנתחלף. מוזר לי אודי. אצל המטפלת הקודמת לא היו דברים כאלו. אחרי הפגישה היום שבה לא ממש הצלחתי כל כך להגיד מה שרציתי, לא יודעת היה בי רצון ללכת לראות את המטפלת הקודמת. וזו לא אשמתי שהיא עברה למקום שהוא שתי דקות מהמטפלת הקודמת. חיכיתי קצת ליד הקלינקיה שלה אבל יכול להיות שהיא לא הייתה שם בכלל ואולי היא כבר לא מטפלת ביום הזה. גם ככה יכול להיות שלא הייתי רואה אותה, אולי כשהיא פותחת או סוגרת את הדלת למטופל אחר. ואני יודעת שזה לא טוב אבל לא ממש הצלחתי לעצור תא עצמי וגם נראה לי קשור שיצאתי בוכה מהפגישה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שלחתי לה הודעות-כתתבי לה את מה שלא הצלחתי לומר בפגישה, הציעה שנדבר בטלפון היום או מחר. ואצל הפסיכולוגית זה לא היה קורה, הסכימה שנדבר רק בטיפול. ואני רוצה טיפול שטוב לי ואני חושבת שסומכת על המטפלת עכשיו אבל אולי לא טוב... אווף, אי אפשר לדעת.

אודי, מזל טוב אדם אהוב שכמוך, עד 120 בבריאות ואושר. (נחמד לדעת שיש לנו משהו משותף... ) ושאלה לי אליכם/ן, איך מתנהל אצלכם/ן הקשר עם המטפל/ת מחוץ לקליניקה? פגישות בלבד פגישות ושיחות טלפון פגישות וסמס פגישות ווצאפ פגישות ומיילים אודי, מהן האפשרויות אצלך בטיפול? שבת שלום Aya

אצלי כרגע, פגישות, מדי פעם הודעות וגם קצת שיחות. אצל הקודמת- טיפול בלבד. זה שונה כמובן ואני גם מרגישה את זה אבל היות והטיפול עכשיו שונה מהקודם זה מסתדר לי איכשהו בסדר בראש. אני חושבת שגם אצל אותו מטפל ואפילו עם אותו מטופל הצרכים יכולים להשתנות.

:-)

מה נשמע? איך הולך? שבת שלום

שאם אספר לך שעוזבת את הקבוצה תחשוב שאני לא מתמודדת ואולי לא מנסה מספיק... גם יודעת שלא כל התמונה המלאה מגיעה לפורום ובכל זאת חוששת... דיברנו על זה בפגישה היום וזה לא שמחליטה עכשיו ובאמת שלא יודעת מה יהיה...

אל תמהרי להחליט בשביל זה יש מטפלת..דברו על זה עוד ותחליטי ומה שתחליטי יהיה נכון בשבילך באותו הרגע תמיד אפשר לחזור או לבחור משהו אחר. חיבוק

שאת איתי כאן. מרגישה שאת דואגת לי וזה מרגיש לי נעים (:

לא הצלחתי להמשיך לפסוע.... ולמרות שלא באתי לפגישה אחת הוא היה ממש רגיש וענה להודעות שלי וגם כתב שמחכה לי היום... איך אתם מסתדרים עם לשלם כל חודש? היא או הוא באים לקראתכם? מה קורה כשיש שינוי כמו: לימודים, פיטורין וכל מה שקשור לכסף מזמינה לשתף.. הילה

אצלי בבית יש הרבה מירמור מצד בעלי שבגלל מה שאחי עשה לי הוא צריך לשלם כל חודש סכומים כאלה. הוא עושה לי חישובים כמה אני "עולה"למשפחה, כמה זה במצטבר ומה היינו יכולים לעשות בכסף הזה. מידי פעם הוא מודיע שהוא לא מוכן לשלם יותר ואז אני מבקשת עזרה מאחים שלי -שלא מודעים בכלל למה שקרה... ועם כל זה, מאוד מביך אותי לדבר איתו על זה ובחיים לא ביקשתי הנחה...

הי הילה, לא פשוט עניין הכסף, ולי יש ממש סעיף בתקציב של תשלום עבורה. יכולה לומר לך שמאז שהתחלתי בטיפול לא הייתי בחופשה (פרט לנופש אחד מהעבודה שהיה מוזל) וכן הצטמצמתי בכל שאר תחומי החיים שלי. למרות שמטבעי אני גם לא בזבזנית. אבל כן, זה מאוד מאוד לא פשוט עבורי ומצריך התמודדות לוויתורים.

היי הילה יקרה, קודם כל חיבוק חם! אני עד עכשיו הייתי מצליחה איכשהו להסתדר. לא העזתי לבקש הנחה וכן יצא שדיברתי עם הפסיכו הקודמת על זה, אבל זה לא המשיך מעבר. הייתי רוצה להאמין שמטפל לא יסיים טיפול בגלל כסף, אבל זה מן הסתם לא כזה פשוט. עכשיו כשיש מחשבה שאולי לא אהיה בקבוצה ובקבוצה לומדים מיונויות, אז אצטרף פגישה נוספת בשביל זה, ולאו דווקא עם המטפלת שלי, אני לא בטוחה שאעמוד בתשלום של שתי פגישות כפולות בשבוע במחיר אולי רגיל לשוק אבל לא לי. אצל הקודמת המחיר פר טיפול היה בטווח התחתון של השוק, או איך שלא נקרא לזה והצלחתי לעמוד בזה. מבינה ללבך, מבאס ומקשה על הטיפול. לא פשוט. חיבוק יקרה! וראיתי את תגובתך אליי, עכשיו בדרך לענות לך גם שם (:

לא יודעת מה לומר. רק מרגישה שבא לי למות.. לא צריך להבהל.. פשוט לא יודעת כבר מה לעשות עם כל הכאב, לא יודעת כמה רוע אפשר לבלוע, לא יודעת אם יש סיכוי להשתקם. קראתי לאחרונה הרבה מחקרים שמשלבים כל מיני קשיים שלי וגורמי סיכון שלי, והסיכויים שאותם מחקרים מנבאים לי לשיפור הם ממש קלושים, משהו כמו שניים מתוך אלף.. אז למה להתאמץ? אני מותשת..

קראתי אותך ואיתך ...מחבקת

הי לא יודעת כבר איך להסביר את עצמי. לא יודעת לזהות מתי אני בהתקדמות ומתי בנסיגה.. לא יודעת איזה בחירות הן אמיצות ומפתחות ואיזה הן פשוט הסוואה של עוד קצת התעללות בעצמי.... עצוב גם שאני מנסה לסמוך על המטפלת, ואנחנו לא זמן רב יחד, אולי חצי שנה, והיא מפגינה שהיא מאד יודעת, ואני מרגישה שהיא לא באמת מבינה.. לא קולטת את המורכבות, ממהרת מדי להיות בטוחה... אני חושבת על הכלבה הזאת, שכתבתי עליה לסאנדי, זאת שמכניסים אותה להריון פעם אחר פעם, לוקחים לה את הגורים מיד אחרי ההמלטה, מחברים אותה למכונות שלוקחות לה את החלב עד שהיא קורסת ואז שוחטים אותה ואוכלים אותה. עכשיו כל מי שהזדעזע שיחליף את המילה כלבה במילה פרה, ועכשיו זה נורמלי, נכון? עכשיו זה בסדר? אני לא מצליחה להכיל את כל ההתעללות הזאת שקורית סביבנו בכל מקום... מכירים במטריקס שאתה צריך לבחור גלולה כחולה או אדומה, ואח"כ אין דרך חזרה.. לא הייתי רוצה גם לחזור חזרה אבל אני גם לא רוצה להמשיך לחיות ככה כשיודעת על כל הזוועה...

היי אודי, התרגשתי מהתגובות על ההודעה שלי ונסינו לדבר על עניין המגע בפגישה ניסינו זו לא מילה מדויקת היא ניסתה לדבר איתי ושאלה לגבי זה כנראה שהיא הרגישה שקשה לי עם זה היא אלופה ב-"להרגיש" ובאותו רגע שהיא שאלה - זה כאילו קיר ענק, ממש הכותל בכבודו ובעצמו צץ בינינו ולא אפשר לי לענות או לדבר איתה בכלל. הרגשתי המון כנות במילים שלה..המון רגש וחמלה כלפיי והרגשתי מבוכה עצומה.. אבל הרגשתי עוד משהו, שלא זוכרת אם הרגשתי קודם - הרגשתי שהיא מרגישה אותי. הרגשתי שהיא מרגישה את הקושי שלי עם המגע הזה! היא באמת הרגישה את הקושי שלי, בלי שאמרתי לה כלום. והיא אמרה כל מיני דברים, שהרגשתי אותם בלב ולא הצלחתי לומר. היא הרגישה אותי!!!!! אני לא מדברת על הבנה רציונלית או ידע, שאפשר ללמוד מספר או באוניברסיטה ואז לומר למטופל - אני מדברת על הבנה רגשית. חשתי מובנת מבחינה רגשית... המטפלת שלי היא טיפוס נוגע ומרגיש אודי, אני מסבירה אותי נכון? אני מרגישה עצובה פתאום.

אין על הרגשת הרגשות, זה הסימן הכי טוב שהיא מתאימה ל ממש מדהים, אין לי ספק שתפיקי הרבה תועלת מהקשר. שמרי על עצמך

רציתי לאחר לקבוצה השבוע, קצת כעסתי על שבוע שעבר. יצאתי אז לכמה זמן כי נעלבתי ממשהו ולקח לי זמן עד שהייתי מסוגלת להיכנס חזרה. וגם, לא יודעת משהו בי רצה לאחר. בסוף, יצאתי מספיק בזמן מהבית כדי שאגיע בסדר, אבל דיברתי בטלפון ופספסתי את הפניה הנכונה, אז טיפה האריך לי והגעתי בדקה או שתיים איחור. ופגישה אחת שמישהי לא הגיעה והן לא ידעו מראש על זה, הן התקשרו אליה מהחדר שבו היינו. ואני רציתי שגם אליי יתקשרו... אבל הן לא. אולי אף נעלבתי. אני אגיד לה את זה מחר בפגישה שלנו... אז היא תגיד שהיא בטח הייתה מחכה עוד דקה ואז מתקשרת.

לא רוצה לברוח מהקבוצה כי קשה לי... ובאמת לא יודעת האם קשה לי אבל יכול להיות שזה כן מתאים לי וזקוקה לעבודה פשוט, או שלא. ואני חושבת שאני נוטה לשני הכיוונים. וגם לי יהיה מעניין לראות מה יהיה. אבל, איכשהו זה מתקשר לי לטיפול הפסיוכלוגי הראשון שלי, אצל זו שיצאה לחופשת לידה ולא חזרתי אליה בסוף. הייתה לי הרגשה לא טובה אצלה ולא רציתי לחזור אליה. לרגע גם לא מתחרטת אבל זה היה לי קשה להחליט לעזוב. יש לי קטע שגם אם משהו לא טוב בשבילי, לא תמיד אצליח להגיד או לקום וללכת נניח. ומפחדת שאולי הקבוצה לא טובה עבורי כרגע. לפחות היום אני במצב שכן יכולה להגיד את הדברים בטיפול... לפחות זה. אבל גם לא רוצה להגיע למצב ש"מורחת" את עצמי שם וכל פעם אורמת טוב נו ננסה עוד קצת. ועכשיו נזכרת שיכול להיות שבנושא הבא שנלמד יצטרפו עוד לקבוצה. הן אמרו את זה מהתחלה שכך בנויות הקבוצות, שבכל נושא לימוד יכול להיות שיצטרפו חדשים. ובפגישה האחרונה שוב היות ואנו קרובים לסיום נושא הקשיבות. אז הן שאלו אם יש משהו שמישו רוצה להגיד בעניין ואני רק חשבתי לעצמי שכן. רציתי להגיד שאין מקום סביב השולחן לחדשים. זה מה שחשבתי, אבל לא אמרתי. ואז המטפלת שלי/ששם היא אחת המנחות אמרה שבאמת נצטרך לחשוב על הישיבה סביב השולחן מחדש...

היי יקירה אני משתוממת מיכולת הניתוח שלך.... ואני שמה לב כמה התפתחת בזמן הזה שאנחנו מכירות.. רוצה לאמר לך שתסמכי על עצמך.. זכורה לי קבוצה שהתחלתי והיה מצב של מטופלת סוערת מאוד שערערה אותי באותם ימים... בזמנו לא היה ביטוי לקול הזה שלי חרף הניסיון שלי להשמיע אותו.... והיו עוד דברים לא פשוטים.... זוכרת שהייתי חוזרת הביתה כל כך מותשת.... וגם לי לקח זמן אבל בסוף ביקשתי לעזוב.... חנה יקרה, כמעט רוצה לאמר חברתי היקרה... הילה

עונה מהפלאפון כי במחשב הפך לגיבריש... אולי נהיה חברות? למה לא, אשמח! תודה על השיתוף, מרגישה לא טוב שם אבל לא יודעת מה נכנס לגבול שאולי כדאי להמישך ולהתמודד ומנגד אולי די וזה לא מתאים כרגע. ואת ממש מקסימה על המילים שלך אליי. התרגשתי. תודה

שלקחו כאן ברצינות כאלו ואני מייסרת את עצמי על משהו בי.... אני רק חושבת שבחיים האמיתיים, חבר'ה, אם אתם כך לא קוראות נכון את המפה, אז תפעילו את הג'יפי,אס מהר מהר,, הכי גרוע בבדיחה זה שצריכים להסביר אותה, אבל אם הייתי מתכוונת ברצינות, האם הייתי כותבת על עצמי בגוף שלישי? אם רציתי לחרף ולגדף את עצמי יכולתי להיכנס בניק אחר, או לכתוב בגוף ראשון, אני ממש בהלם, שאל הבינו את ההומור כאן, לצד הביקורת על דברים מסוימים כאן, שהכנתי להם את הקרקע.... יתכן וכאשר אני אכתוב את שיש לי לומר אזי תבינו טוב יותר את הנאמר שם. בכל אופן אני כנראה אכתוב סטנדאפ באיזה שהוא מקום, על הרצינות שלקחו את מה שכתבתי כאן!!!

סתם כזה חסר לי משהו, בטחון אולי?......אני מצליחה, החיים בסדר..ודווקא כיוון חיובי בטיפול, באתי ולא מבטלת ולא בורחת אפילו שיש הפסקות, יכולה להכיל אותן.... גם הדימוי שלי כאם, קבלתי פידבקים חיוביים מקורס ששיתפתי שם על קשב וריכוז ומה עברתי עם ילדי כלם אמרו שאני נהדרת וכל הכבוד..איפה הכבוד? אני לא רואה שאני אמא כזו נהדרת...עובדה שלקח לי זמן להבין מה קורה.....אני מפחדת כאילו כשטוב לי..מרגישה שיש צפיות שאשאר בסדר ומסובך לי כל כך...פחד מאיבוד הטוב , מציפיות מהסביבה שאשר במשקל הזה, קשה לי כל כך לשנות הרגלי אכילה שאני מתאמצת לא לאכול...אוף שלא אשמין...דווקא כשאומרים לי מחמאות אני מרגישה מכווצת..למה אי אפשר פשוט להיות מאושרת?????

אם כבר אז כבר...מזל טוב!!!!! לעוד הרבה שנים טובות ומאושרות, בריאות טובה והצלחה בכל!!! תשתפי תאריך מדוייק :) סתם לא חייבים. אודי יקר, שיתגשמו חלומותייך לטובה, שתמשיך ללוות אותנו בדרכנו, בדרכך המיוחדת כל כך והמכילה. הזדמנות לומר לך תודה על שהנך!! תודה שאתה מאפשר לכתוב כאן, לפרוק, לבדוק ולהעביר ביתר קלות לטיפול, אוהבת את המקום המיוחד הזה, אתה אדם מיוחד, זה לא כל כך פשוט ללוות תקופה ארוכה בפורם, התמדה שכזו, אני מעריכה אותך מאוד וכן פשוט אוהבת. מיכל

המון אושר ושמחה אודי, תמשיך להיות פורה ומצליח, הרבה נחת ובריאות

הגבתי להילה ולמיקה ולאיה והכל נעלם :(

אני עניתי לך למטה בקשה מקווה שיותר מובנת. אני לא מקללת את עצמי בכלל אני מחבקת ואוהבת את כל המכלול ..אנחנו מסיימות בשבוע הבא וזה בסדר וזה נכון . והסיום אוהב ומכבד . האמת לא בטוחה שרוצה מטפלת כרגע ממשיכה לחפש וגם היא אבל רוצה לשכב קצת על כר הדשא להביט על הדרך להפנים אותה פנימה להנות ממנה להיות קצת לבד ולא להבהל..זה בסדר הכל בסדר אני בסדר .. אני אפילו יותר מבסדר ...באמת אודי גם ברגעי נפילה שהחלקים המבוהלים נמצאים אני מוצאת את הדרך להרגיע ולנשום..אודי למדתי לנשום ... שבת שלום לך ולכולם

עוד מטפלת שכבר סגרה איתי רק לא הצלחנו לקבוע יום ..מזל שלא שיניתי כלום...הודיעה לי שהיא חשבה על זה ולא מתאים לה did . ...כבר התרגלתי כאילו יש לי קרן על הראש אות קין על המצח...והכי יפה שזה אחרי שש שנות טיפול מדהימות כשאני לא מתנתקת כשאני מפוצלת אבל יש שיתוף פעולה בן כל החלקים ...מודה על זה שלה היה את האומץ והיכולת להיות איתי כזאת כברת דרך. ..ולהגיע איתי לכאלה מקומות מופלאים....לא מתקרבנת וזוכרת שיכולה לבד כמה שיהיה צריך..כל דבר בה בזמנו ...אבל זה כואב אפילו מאוד ....ניראות ...

כתבתי כאן בעבר שמכירה מקרוב דחיה של מטפלים אותי. והרבה. וזה קשה בטירוף. וכואב בכל הגוף והנפש. והלוואי ולא היה ככה. אבל עדיין, זה רק אומר שצריך לחפש טוב טוב עד שתמצאי את המישהי הנכונה. ואת תמצאי! איתך. גלי

זה הכי בעעע מגעיל איזה כאבים:///

מזמינה אותך לחזור ומושיטה לך יד לשלום, את יכולה גם להגיב, כל אחת מגיבה מהעולם שלה ובאמת שלא היו לי שום כוונות לפגיעה, מבינה שנפגעת מאוד וזה כואב לקרוא את מה שאת מייחסת לעצמך, אנחנו ממש לא רואות אותך כזו נוראית כמו שכתבת...ממש לא!!!! כתבתי מתוך חוויה שלי, הבעתי דעה לא כדי לפגוע, ממש לא!!! וכבר הסברתי המון פעמים... סטנדאפ אמרת ולא סטארטאפ שכתבת אחר כך פעמיים, יחי ההבדל, סטנדאפ עליי זה משהו שקשה לי רציתי שתביני אותי ולא הבנת כלל שזו לא דחייה שלך בכלל!!! נפגעתי גם אני מהתגובות שלך אליי, מאוד, בואי נשאיר הכל מאחור ונפתח דף חדש..... אז מושיטה לך יד של פיוס, את מוזמנת לחזור בשמחה... לא אמרתי לך מעולם שלא תגיבי אליי יותר, יש דרך להגיב בצורה מתונה ומכבדת, לוקחת גם על עצמי!! לקחת את זה ממש רחוק וקיצוני וחבל... מעריכה מאוד את הישירות והכנות שלך, מיכל

כתבתי סטנדאפ על עצמי, כי אין לי כל בעיה לצחוק על עצמי או שיצחקו ממני, ממש לא כתבתי את זה ממקום של הרגשה רעה עם עצמי, אבל בשמחה מקבלת את ידך, אבל אולי תמשכי אותה אחר כך לאחור בהמשך לפוסטים שאני מתכוונת לעלות כאן.

אודי גם אתה טעית בטקסט שלי, אני פשוט לא יכולה להאמין את זה תהרגו אותי אם הייתי מאמינה לזה. עשיתי סטנד אפ על עצמי, וזאת מכמה סיבות, ראשית כל הומור, זה השם הנרדף שלי, וכל האווירה כאן נראתה לי כבדה מדי, שנית מיכל אמרה שהיא חוששת מסטנד אפ עליה, אמרתי אעשה קודם כל על עצמי, שלישית ראיתי כל מיני רמיזות של כל מיני כותבים, שרצו לומר עלי דברים וחששו. רביעית גם בחיים האמיתיים בכל פעם שיש סטנד אפ אני המועמדת הטבעית שיצחקו עליה, מכיוון שזה כמו קריקטורה, שאוהבים מישהו עם אברים מוחצנים, כך האופי הצבעוני שלי מתאים בול לסטנאפ בין אם אני מרצה או סטודנטית או חברה, לא משנה. ולכן החלטתי להכין סטנדאפ על עצמי. התגלגלתי מצחוק כאשר כתבתי את מה שכתבתי, לעולם לא הייתי חושבת שמישהו שיחשב שהייתי רצינית ושזה בא ממקום של כאב, פשוט זו הייתה ארץ נהדרת על עצמי, אני תמיד אוהבת לצחוק על עצמי! הסטנד אפ לא רק שלא בא ממקום של כאב, בדיוק להפך, זה בא לתת ביקורת על מה שנעשה כאן בפורום, בקורת שאני מתכוננת לומר אותה ישירות, אבל הכנתי את הרקע עם הסטנדאפ, ומי שהיה טיפה מתעמק במה שכתבתי היה רואה את הביקורת. בכל אופן, אביב, במבי, תודה שדאגתם, אבל אני בסדר גמור לחלוטין (חוץ מכאבי גב), אין לי שום בעיות, אני כל כך שלמה ושמחה עם עצמי ועם החיים. אמרתי כאן שאני פעם ב... מקבלת התקף, ואחר כך, זהו החיים הטובים ממשיכים הלאה. יש לי ברוך השם חיים נפלאים, מכל הבחינות, ות'אמת, שום דבר מהעבר לא מעיק עלי כרגע, ממש לא, אני במצב רוח עליז ושמח וטוב. לא מדברת ממקום של כאב, כי לא חשה כל כאב (חוץ מכאבי גב!), וטוב שאין איזה מטפל ברקע שיהרוס לי את החיים הטובים עכשיו, הסטנד אפ שלי כל כך הצחיק אותי שהייתי חייבת לשתף את בעלי בו, כמובן שלא היתה לו סבלנות לקרא את הכל, אבל סיפרתי לו על רוח הדברים, וצחקנו ביחד. מייעצת לכולם להחליף משקפיים, קצת עם הומור, קצת עם צחוק, לא כל דבר מגיע ממקום של כאב, ושל צרות, ממש לא. ובמבי, אני חושבת שתחזרי בך מההבנה שכתבת כלפי, אבל אני חושבת, שמן הראוי שאני אומר את כל מה שיש לי לומר (נו... טוף לא את הכל...) אבל אעשה זאת לכל אחת בנפרד. אז אני מייעצת לכן לקרא שוב את מה שכתבתי, עם משקפי ההומור ואין לי ספק שיהיה לכם בידור טוב.

יש שמץ של אמת, אז צחוק צחוק אבל יש המון ציניות עצמית שדווקא חבל ככה לצחוק על עצמך, לי צחוק כזה גורם לכאב. לאחד מתאים לשני לא. מה לעשות? מסכימה עם אודי מאוד...מנגנון הגנה.

המון בקורת על אחרים, אבל לא תחושות נגטיביות על עצמי, ממש לא, להפך..

רואה גם רואה הכל מכל ...גם את הכאב שאת מדחיקה מעצמך והם באים דרך הגב...והכל בסדר והכי חשוב שאת מאושרת וטוב לך .

סנדיי הי, שמחה לשמוע שהחיים שלך באמת באמת בסבבה (חוץ מכאבי הגב ).. בא לך לשחק במשחק הומוריסטי ? אם את מסכימה אז בסבבה.. אם בא לך, קחי את כאבי הגב שהכנסת לסוגריים.. תוציאי אותם מהסוגריים ותני להם מקום של כבוד. טוב? תנהלי עם כאבי הגב דיאלוג: למה הם בחרו לבוא אלייך, למה הם בוחרים להתמקם דווקה שם ? בגב? יש איזו משמעות לגב? מתי הם- כאבי הגב מגיעים ? אולי הם מנסים לומר משהו לסנדיי ? אלייך ? בדרכם שלהם ? ואולי אם תבחרי לנהל עם כאבי הגב דיאלוג במקום להכניסם לסוגריים,תגלי דברים מעניינים ? ואולי הם גם יפסיקו להטריד אותך ? ואם את רוצה סנדיי, אז תנהלי איתם את הדיאלוג בהומור .. המוני המונים של הומור.. ואני ממשיכה לעמוד מאחורי מה שכתבתי לגבי הרגשות שהרגשתי כשקראתי את הודעות הסטנד אפ שלך..הרבה פגיעות (בחולם ושורוק) שיש לך..וגם ים של כאב.. וצר לי על כמות אנרגיה עצומה שמתבזבזת על נסיונות טשטוש של הרגשות הפנימיים.. את מייעצת לכולם להחליף משקפיים.. מזכיר קצת אולי את הבדיחה שאת הכנסת לפורום לגבי הנהגים שנוסעים בנתיב הנגדי מלבד ההוא שלא מבין למה הם עושים זאת.. איכפת לי ממך סנדיי...באמת. במבי.

ראשית, מיפוי העצמות הראה בדיוק למה כואב לי הגב, הוא בדיוק ממה שזה נובע. כן, תמיד אני צוחקת שזו הירושה היחידה שקבלתי מהצד של אבי, את הצרות בגב. אבל אני בהחלט מנהלת עם הגב דיאלוג וכבר כתבתי על זה כאן, אנחנו מנסים להגיע להסכמות ביננו. שהכאב יאפשר לי להמשיך לעשות ספורט וללכת ישר, וכנגד זה הוא ישתק אותו רק למספר שעות ביום, בינתיים הוא לא כל כך שומר על ההסדר, אבל בעזרת השם נעבור את זה, הייתי כבר בכאבים הרבה יותר קשים. זו בעיה בשלד של הגוף, שלא רואים בכלל, למזלי, אחרים במשפחה המורחבת זה הביא להם גיבנות, ושניים אפילו נפטרו מזה. אז אני צריכה לשתוק כי זה רק כאבים, וגם לא תמיד. כבר אמרתי שהרופאים ניבאו לי שתוק מוחלט כבר לפני הרבה שנים, ואמרו שלא אוכל לזוז מהמטה, אז ברוך השם, לא התקיים, וגם את התקופה הזו נעבור, ויהיה טוב

במסגרת 'הקונצרט' שאנו מנהלים פעם בשבוע, כהמשך לנעשה בפורום, בקשתי לנגן הפעם את לי ולך, לאחר שהוצאתי את כל הקורדים באינטרנט, בקיצור אחת מהנשים מתחתנת שבוע הבא, (פעם שניה, היא אלמנה), היא כל כך התרגשה מהשיר, ולא הפסקנו לנגן ולשיר אותו, והיא אמרה לי שאין לה ספק שבחרתי בזה לכבוד החתונה שלה, והיא תנגן את זה בשבע ברכו, ולא יכולנו להפסיק לנגן, לפתע הגיע לקוחה שהייתה צריכה משהו, אמרתי לה שהיא מוזמנת לשיר אתנו, וכך גם קולה הצטרף, זה היה פשוט משהו, ולאחר מכן השמענו את הביצוע של אריק עם גאולה, וואו לא יכולה לתאר לך את הניצוצות שהלכו כאן. ממליצה לך בחום, עם כל טיפול

בעיירה טריגוארוס דל וואל בספרד תושבי העיירה הצביע על הענקת זכויות שוות לחתולים ולכלבים כמו לבני אדם ומכירים בהם כתושבים שאינם בני אדם. בעיירה זו מתגוררים 300 תושבים בלבד, וההצעה התקבלה פה אחד. החוק שהתקבל מעניק גנה מיוחדת לחיות, מחייב את הערייה לדאוג לכל כלב או חתול נטושים, ולנזוף בבעלים המעניקים יחס לא- הולם לחיות המחמד שלהם.

תודה שחשבת עלי! נשמע מקסים, אני רק שואלת את עצמי למה רק כלבים וחתולים? את יודעת, אם מישהו היה מעז לעשות לכלבים מה שעושים לפרות בארץ שלנו אנשים היו משתוללים מזעם. תתארי לעצמך שהיו מכניסים כלבה להריון, לוקחים לה את הגורים כמה רגעים אחרי הלידה ואז מחברים אותה שלוש פעמים ביום למכשיר ששואב ממנה את החלב שלה ומוכרים אותו. ואחרי כמה סבבים כאלה של הריונות המלטות והפרדות כשהיא היתה קורסת היו שוחטים אותה ואוכלים את הבשר שלה. נשמע מזעזע, נכון? אבל זה מה שקורה לפרות. אז מה ההבדל? ואגב, אני לא מאמינה בשיוויון זכויות פשוט כי הצרכים שונים, אבל אני כן מאמינה שגם לבע"ח וגם לבני אדם יש צרכים ויש זכויות בסיסיות שצריך לשמור עליהן.

עד 120

אם אני זוכרת נכון כבר אחלו לך בשנה קודמת. רוני זו ג"כ היית את? בכל אופן, אודי היקר מאחלת לך יומולדת שמח. ועוד הרבה שנים טובות ושמחות. והרבה בריאות. ואתה כ"כ רב פעלים וזה בעיניי מדהים. תמיד חושבת עלייך שכל פעם אתה בכנס, לומד ומלמד. כותב ספרים ועוד. ואני מדברת רק על מה שקשור לכאן. שמחה בשבילך על הרצון להתקדם כל הזמן... הלוואי עלי... ):

מזל טוב באמת מכל הלב הרבה הרבה טוב ..ועוד קצת טוב ....

מקווה שאתה בסדר, לא העלית הודעות וגם לא כתבת על יום מנוחה... לא ממש זוכרת מה כתבתי, זה היה מהנייד ולא הייתי במיטבי, אחרי ניתוח בבית.... בכל מקרה שבוע שעבר היא ביטלה פגישה כי הייתה חולה, לא כתבתי לה כלום כל השבוע היא לא יודעת מה עברתי השבוע...מחכה לפגישה להתחיל כאילו מחדש, להגדיר מטרות לראות לאן הולכים, התקופה של הנסיעה שלה ועכשיו המחלה גרמה לי לפסק זמן של חשיבה...מקווה שאתה בטוב אודי. אתה חושב שהגדרת מטרות מחדש תוכל להועיל? מנסה להפסיק עם בדיקת האמון והקשר, כי יודעת יותר מתמיד שהקשר יציב...ואז גם לא מתקשרת איתה בין הפגישות יותר, נראה לי כיוון חיובי.למרות שעדיין קשה במקום החדש... ממש מקווה שאתה בטוב, מחכה להודעות שיעלו ושאתה תאמר שרק היית עסוק. אתה מאוד חשוב לכלנו, שמור על עצמך. מיכל

מיכל יקרה, אוי, ניתוח... תרגישי טוב יקירתי. לפעמים לא פשוט לספר שאנחנו חלשים (?) אנ'לא יודעת אם אפשר ב'כוח' להפסיק בדיקת אמון וקשר. מוזר, אולי ביחס לאחרים כאן, אני שמחתי שאודי רשם שהיה עסוק. שהוא משתף אותנו בהיותו פשוט בן אנוש. אולי כדאי ללכת עם מה שמרגיש באותו רגע ומשם לזרום? שלך, סוריקטה

אכן, אבדוק את הדברים.

אתה בסדר, נכון אודי ?? אודי ???

שדי כבר עם מה שקורה בקבוצה ושאני רוצה שהיא תנסה לעזור לי להחליט אם להישאר ומה שנכון ויהיה לי טוב.

שיהיה לך לילה טוב . מתארת לעצמי איזה יום עמוס זה היה . ..ועוד אנחנו כאן מחכות לך ,סליחה שאני כל כך תובענית בזמן האחרון . מאוד מאוד מעריכה אותך על הנתינה. שמור על עצמך ....

לא מצליחה להתחבר לאנשים, למה שאומרים. מרגישה שאני ומה שקורה בקבוצה לא משדרים על אותו גל. תוהה מה הטעם למשוך את עצמי כאן אם לא מרגישה שנתרמת ויותר מכך לעתים סובלת ומרגישה שהמקום לא בשבילי. אודי, אני באמת לא יודעת מה לעשות... מפחיד אותי לעזוב כי בראש מהדהד לי העניין שהקבוצה היא חלק מהטיפול ואני רציתי להיות בטיפול. ואולי לא נכונה הכותרת שלי שקשה לי, אלא שאולי זה פשוט לא בשבילי בצורה שבה הקבוצה פועלת.

אוףף קשה לי כל כך..לא מוצאת מטפלת .גם מי שעובדת עם פוסט טראומה לא רוצה לטפל בהפרעה המחורבנת הזו..הפיצול חוגג כולם בסטרס מטורף מהכאב מהפחד מבלבד עוד שבועיים. בחוסר אונים כל כך גדול. משתבללת כאן כמו שבלול קטן קטן בן העצים. מחכה שהפחד יעבור..והכאב בעיקר על האבדה . על זה שלא צלחנו למרות ששתינו עשינו כל כך הרבה ...זה לא פייר.. ואודי השיחזורים האלה שהגיעו קורעים אותי מבפנים...כל הזמן שקיללתי את עצמי בכינויי גנאי לא חשבתי שזה אמיתי כל כך...איך אודי איך...אנשים עושים מה שהם רוצים ואף אחד לא רואה ...אודי תשאיר לי משהו רךלאחוז בבקשה .

אני לא מקללת את עצמי ...שנים שקראתי לעצמי בשם מסויים ..והשחזורים האחרונים מסבערים גם למה .. זאת הייתה האמת של חיי:(

היי אודי, מה שלומך? אתה אוהב את החורף? אתמול נשמתי את האוויר הקר והצלול, האדמה ספוגה במים והיא נראית שמחה... אתמול החתולה שלי לא הרגישה טוב, ועברה בדיקות קשות, כל כך ריחמתי עליה.. הייתי בהכשרה המעשית וביקשתי מהמדריכה לצאת כדי להיות עם החתולה שלי.. אתה יודע מה הייתה התגובה המעליבה שלה? היא אמרה "אין לי אמפטיה לחתולים" נפגעתי אני באופן אישי. מי את שתגידי שאין לך אמפטיה לחתולה המדהימה שלי????? ושמעתי אותה אומרת אין לי אמפטיה אליך... אוףף היא מכעיסה אותי. חוץ מזה בקשר לטיפול.. אני מרגישה שאני מתחילה ללכת לבד, פסיעות ראשונות ורכות מדשדשות... יש לי נעלי צעד ראשון אני פוסעת פסיעות ראשונות על האדמה הרכה.. אני יכולה להתחיל להתקדם.. יודעת שאבא שם לאסוף אותי... עכשיו אני הגדולה: מתוך חיבור לילדה שבי, הייתי רוצה להתחיל לדלל פגישות.. לפנות את הזמן של הטיפול לעצמי.. זה הזמן שלי.. אפילו לקום מאוחר.. הביטולים האחרונים של המטפל מלמדת אותי שאני יכולה להתחיל ולסמוך על עצמי.. עכשיו הילדה יושבת עליי אני יושבת בשיעור וכותבת על המחשב.. ומקשיבה תוך כדי לחברי לכיתה.. מדברים על אטיקה.. חשוב. מאחלת יום שיהיה לנו חמים בגוף, ונעים בלב

כייף שחזרת

הי אודי, המטפלת שלי היא טיפוס נוגע זה לא בכוונה, וגם ללא כוונת זדון, וגם לא רק כלפיי (ראיתי גם עם אחרים) - אבל היא פשוט בסיום פגישה, יכולה להניח יד על הכתף וכל מיני כאלה.(לא חיבוק) אני לא יודעת איך להרגיש עם המגע הזה. מצד אחד, יש בזה משהו חם ונעים ואימהי כזה מצד שני, קשה לי שלא לייחס לכך קונוטציה מינית מסויימת (למרות שאני אוהבת את בעלי) לפעמים אני סולדת מהמגע הזה. בפעם האחרונה היא שאלה אותי "את רוצה לברוח ממני?" אני מבולבלת לגבי זה.. אבל לא רוצה שהיא תפסיק.. זה גורם לי להרגיש שהיא מחבבת אותי. למרות שאני יודעת שזה לא קשור וזה פשוט הסגנון שלה.

מיקה ..וואוו... כאילו בא לי שנחליף מטפלות בקטע של המגע. אבל רק בקטע של המגע... ביוני ימלאו 7 שנים לאנליזה שלי אצל אמא צביה. את יודעת ? כבר הפסקתי אפילו לחלום ולפנטז שאמא צביה תחבק אותי פיזית. יד על הכתף וכו'.. למרות שאני יודעת שהיא עושה זאת מנסיון להתכוון אלי ולצרכים האמיתיים שלי.. מרגיש לי חסר ע-צ-ו-ם מכך שהיא כ"כ נזהרת שלא לגעת בי אפילו בזרת הקטנה שלה... כן.. אני גם שומעת את חוסר השקט והקונוטציות שנלוות לתחושה הנעימה שאת מרגישה מהמטפלת שלך.. לא פשוט מיקה.. האאא? ובכל זאת, אני הייתי ממש ממש ממש רוצה שאמא צביה תניח את ידה על כתפי ,תחבק אותי ובכלל הייתי רוצה ממש להרגיש אותה פיזית.. כמו שילדה רוצה להרגיש את אמא שלה.. :( במבי.

הי מיקה, למדתי מהפורם וממך בכלל שיש כל מיני מטפלים וגישות שונות, כמו שיש אנשים שונים, אני לא אודי אך מאמינה שהוא יזמין אותך לדבר איתה על מה שכתבת או להראות לה את ההודעה למרות הבושה, זה חשוב! המטפלת שלי מחבקת אותי בסוף כל פגישה, זה נעשה במחשבה מאוד מאוד עמוקה אחרי שיחות רבות, אחרי בלבול שגם לי אגב קרה...בהתחלה ממש היה איסור של מגע והיא הסבירה שכשזה יתאפשר זה יקרה וכך היה...בזכותה למדתי מהו מגע נעים וטוב :) ועדיין יש לי צמרמורת בחיבוק הרך הזה....אבל צמרמורת טובה, אצלי אני מאמינה שהמגע שלה הוא מתוך מחשבה, לפעמים מתקרבת אליה כשיש לי משהו להראות ואז יושבות ממש קרוב והיא יכולה להניח יד על כתף וכו'....ולי זה ממש עזר והועיל, תבדקו יחד מה זה עושה לך ואם זה מתאים, אולי פשוט תאירי את עיניה ואז היא תשים לב יותר לגבי המגע בך, זה כדאי וכך תלמדי מהו מגע נעים וטוב....היו לנו הרבה שיחות על זה וזה עזר לי ממש...ומעניין ההבדל בניהן, ממש שונות :) אצלי היא משהו באמצע, מאוד נשית ומתלבשת יפה ואני התחלתי לגלות את הנשיות שלי קצת דרכה..עדיין אני לא ממש נשית, לא הולכת לטיפולי פנים וכו'..אבל בעקבות הירידה במשקל מתלבשת אחרת....באהבה מיכל :)

מיקוש, אני חושבת שאתן די חייבות לדבר על זה. גם על החששות שלך לדבר על כך, אם קיימים, ועל כל תחושותייך. החיבה והרתיעה. המשפט 'את רוצה לברוח ממני?' היה מפחיד אותי קצת. מה את אומרת? קרוב רחוק, סוריקטה

אודי, חזרת, איזה יופי. איך היה? שתף אותנו בחוויות.. לפני שיצאת שלחתי לכאן תגובות לכולן. ועכשיו כשאני בודקת, את ההודעה למיכל כניראה פיספסת. האם תוכל בבקשה להעלות? וגם אודי, כולן רוצות להכיר אותי, ואני לא כל כך מוצאת מה לספר להן. קצת קשה לי לשתף... Aya

אודי יקר, מקווה שהיה כנס מעניין ומועיל לכלם. גם אותי מעניין הנושא מאוד..בכלל גם בתור אם. מעניין שהמטפלת שלי חולה וביטלה את הפגישה בדיוק כשגם אתה לא היית, אבל יודע מה? הפעם זה ממש היה בסדר..נתן לי זמן לעבד דברים ובכלל כרגע אני מנסה לחזור למטרות ועוצרת לחשוב. המעבר שלה והנסיעה ועכשיו מחלה..נתן לי להסתכל על הדברים ממרחק קצת ומנסה במקום לחשוב על הקשר לחשוב על המטרות ומה אני בעצם מחפשת ורוצה....כמו כן היום עברתי בעצמי ניתוח ומקווה שאחלים עד סוף השבוע ואוכל להפגש איתה ולעבוד הפעם יותר על מטרות ודברים שקשים ונשכחו בגלל אמון....ולכלם וגלי היקרה חשבתי דווקא על מסיבה כזו היה כייף לדמיין הפעם לא אכתוב מה דמיינתי.. אני רוצה לספר לכם שהגשם הזה כל כך מבורך אני מגדלת גינת ירק מופלאה בגן פלוס מספר פרחים ששתלנו לא מזמן חבל שאי אפשר לשלוח תמונות..אוהבת מאוד את האדמה...נכין מרק מירקות הגינה וגם סלט וזה הופך לחגיגה בגן. כלם מוזמנות בכייף. מיכל

בימים סוערים אלו, בפנים בחוץ. משהו שעבורי מחמם את הלב. באהבה https://www.youtube.com/watch?v=WEih87FUieg

לאן זה נעלם....תודה סנופקין אוהבת את השם שלך...אני אביב מומין

יקרה! שלום לך את יודעת שהפרק הראשון הוא "אביב בעמק המומינים"... https://www.youtube.com/watch?v=KODBJ9LPhZU הנה באים כן הם באים המומינים המופלאים בתוך העמק המלא שמחה עם מאי וכל המשפחה משפחת מומין... עם הרבה ידידים והרבה חברים בעמק קסום ומוזר הם גרים... קצת דומה למה שקורה פה לא? :)

..אוף אתך באמת ... הכתיבה שלך נגעה בי בבטן הרכה איזה שיקוף כואב איך אני נעשית כשאני מתקרבנת, לא פלא שהמטפלת שלי לא שרדה יותר ... ובכל זאת יקרה מאוד מבינה את הכאב את זה שנפגעת אז קודם כל באמת מתנצלת אם נפגעת ממני ולא סתם ככה באמת מכל הלב. ויקרה כמו שהבנתי שלא הייתה לך כוונה לפגוע תאמיני לי שלא הייתה בי שמץ של כוונה לפגוע וכן מן הסתם אנחנו כן נוגעות זו לזו במקומות רגישים. אישית לא נפגעת מכל ההכנסות הקטנות מתחת לחגורה ומבינה באמת מבינה שאת כרגע במצב כואב עד אימה שורף בטרוף..מרגישה שכולנו נגדך לא מבינה מה רוצים ממך מה עשית לא בסדר . הכוונות שלך היו טובות ואת שוב לא מובנת !!!! (אני לא צינית אני רצינית בכל מילה) אני מבינה את המקום הזה, זה שטורגר מפסיק ועף למקומות אחרים שלא קשורים לכאן בכלל ..לא שזה עוזר לך ..רק יכולה להגיד לך שבאמת את חשובה כאן לפורום ..תנסי להתאזן חזרה לנשום דרך הכאב .. רק אחר כך במבט לאחור רגוע יותר אולי תצליחי להסתכל על הכתיבה האמיצה שלך ולהבין ...את באמת חשובה לי ומה שחשוב לי עכשיו יותר מהכל זה שתחזרי לעצמך ...את הכל אפשר לסדר כשרגועים. איתך מחבקת

וואו...סנדיי קראתי אותך, דברייך נכנסו עמוק אל הלב.מצטערת שנפגעת כל כך, אני מצטרפת לדברים של אביב ומסכימה עם כל מילה שלה. אני לעומתה כן נפגעתי מ" המכות מתחת לחגורה"...קראי את תגובתו של אודי להודעה שלך על הקולות שנשמעים בילדותנו..כל כך נכון...אני אדם מאוד פגיע ורגיש..מבינה אותך יקרה וסליחה על כך שנפגעת, לא התכוונתי לפגוע...שמרי על עצמך.

שבוע חדש בשנה חדשה ... https://www.youtube.com/watch?v=dG3NAutpEoY סתם ככה לשים אותו כאן לכולם ...חשבתי עליכם הרבה בשבוע האחרון ..שיהיה טוב והרבה

אודי, בתשובה לשאלתך: אני חושבת שזו פנטזייה מסוכנת. מפני שזה מעורר כמיהה עמוקה וכל כך ראשונית... סופה, אכזבה והתפכחות כואבת. אפשר "להתמסר" בטיפול רק אם יש מישהו שמאפשר זאת, ולא נבהל.... ואתם (המטפלים), נבהלים ובצדק... כל כך הרבה אחריות... כל כך הרבה כוח יש בידיים שלכם. נטע.