פורום פסיכולוגיה קלינית

מתנצלת אם ברכת היומולדת היתה לא במקומה. אני קוראת כאן בתגובות אי נוחות. אתה כועס?

מי היה יום בלי אגרון???

שולחת יד ממעמקים....מה שלומך יקרה ?

אביב יקרה, אני נאבקת, משתדלת לצוף. קצת קשה לי התקשורת אבל אני מבקרת כאן וקוראת. מאמצת את ידך המושטת. מקווה שאת מוחזקת היטב ויוצאת לדרכך החדשה מחוזקת מתקופת טיפול משמעותית שתרמה לתהליך החלמתך. איתך, שירה

היי סנדיי. אני כותבת לך לראשונה. רוצה לכתוב לך משהו זה במחשבות... עדיין לא יוצא לי המילים... משהו סביב הכתיבה שלך לבמבי... לילה טוב בינתיים... הילה

ובקשר למה שכתבתי לבמבי אודי הוא הבוס, ושיקול דעתו הוא הקובע, ואני לא ארחיב מעבר למה שהוא כתב או צינזר, בלי אישור שלו

במסגרת 'הסכם השלום' שלי עם הגב, יש לי 'עות קריאה. ובכן קראתי לראשונה את הספר the 7 habits of higly efffective people ממזמן לא קראתי משהו כל כך עוצמתי. פשוט מדהים, כשהתחלתי לקרא לא ידעתי שזה בסט סלר, קראתי, התלהבתי, ואז גיליתי על הפופולריות שלו. בתחילה חשבתי שהוא יהודי, ציטט רק תנ"ך ולא את הברית החדשה, ומרוב שהתרשמתי החלטתי לבקר אותו בארה"ב בביקור הבא אז חיפשתי אותי אצל ד"ר גוגל, וגיליתי כמה דברים. 1. מת לפני שלוש שנים 2. היה מסיונר 3. אשתו מורמונית הוא כותב שהוא קרא מאות ספרים על הנושאים, לא אתפלא אם קרא הרבה בספרות היהודית. בכל אופן היו כמה דברים שרציתי כאן לכתוב לשירה ולאביב and lo and behold אני רואה שהוא נסח את הדברים כל כך טוב. אנסה להשיג את התרגום בעברית, הספר הוא פנומנל על פי כל קנה מידה.

לכתוב תקציר בעברית לספר באנגלית זה קצת יותר מסובך. הספר מנסה לנגוע במהות האדם, ובשינויים פנימיים ולא קוסמטיים. הוא טוען שהשיטות הנהוגות היום כיצד להשפיע, כיצד להצליח, וכו' הן אינסטנט שבעצם מפעילות מניפולציות על השני כדי להשיג דברים ולא יורדות לשורש העניין. הוא נותן 7 הרגלים שאם אדם ירכוש אותם, הוא יסגל לעצמו דרך התנהלות מהותית שתביא אותו לשורשי העניין. הוא בעצם ניהל קבוצות של מנהיגות, וארגון של אלפי ארגונים, הספר פשוט מדהים בפשוט ובאמת שלו. ראיתי בגוגל שהוא מופיע גם בPDF באנגלית, אחפש אם יש שם גם בעברית, כתב זאת stephan covey, לא הרבה ספרים מפילים אותי מהרגליים, הוא פשוט מדהים, יש לו חשיבה כל כך ישרה, כל כך אמיתית, בלי לטייח, עם המון סיפורים על עצמו ועל אחרים, והשלבים השונים. מנתח היטב את win/win win/lose lose/wine lose/lose דווקא היום שהגישור מנסה לתפוס תאוצה, הדרך שלו לראות את הדברים היא הרבה יותר בהירה ומשכנעת. הספר נמכר בעשרים וחמישה מיליון עותקים בארבעים שפות. בעלי הביא לי מלא ספרים, ושם ליד המטה, כדי שלא אשרוף את הבית כשאני כבולה למטה. כולם שיעממו אותי פחות או יותר, התחלתי לקרא את הספר הזה, ולא ידעתי כלום עליו, ופשוט נסחפתי, אחר כך בא בעלי שאל על הספרים אמרתי לו הכל על הפני חוץ מאחד. ואז הוא סיפר לי שאחד מהם הוא בסט סלר, וזה היה הספר. הוא פשוט מדהים, כתוב בפשטות, בענווה, עם המון שכל, משכנע, וגורם לך לרצות לנסות, ולהצטער שלא קראת אותו קודם.

אתה מוכן בבקשה להסביר לי? אין לי מושג למה סנדיי נפגעת ממני כל כך וחייבת להעיר לי הערות פוגעות.... אתה הפסיכולוג ולא מבינה למה כל כך חשוב לך לא להתערב???????? ולמה אינך מבין שהדברים האלה קשים, כאילו אתה אומר , שתתמודד איתה, בעיה של מיכל...או במילים אחרות אתה מסכים עם סנדיי בקשר למה שהיא כותבת עליי גם אם זה ברור כשמש במסווה של הודעות כלליות, סטנדאפ או וואט אבר........אני מרגישה שאתה מסכים עם כל מה שכתבה עליי כאילו היא מכירה אותי ממש ושמגיע לי הפגיעות שלה או שאתה לא מבין מה הבעיה שלי עם ההודעות שלה................זה כל כך לא נכון ומעוות הדברים שלה..ויש שיתוף פעולה איתה על כל זה. חבל לי על כל התקופה שהרגשתי שהפורם הוא מקום למזור לזמנים קשים.....הוא כבר לא מורגש לי ככזה הוא מוסיף לי מכאוב בגלל הודעות כאלה.....ולכן כתבתי תודה שאתה שומר, רציתי להרגיש מוגנת אבל היא הרסה לי :( לא מבינה....מצטערת שאני אדם קשה הבנה :( ואולי קצת גם הרסת לי אתה........מצטערת אודי.

את לא מבינה למה סנדיי כותבת לך הודעות פוגעניות ואת לא מודעת להודעות שאת כותבת אז בואי נעשה זאת ביחד כתבתי הודעה ארוכה לבמבי אודי החליט שלא להעלות אותה אני שולחת הודעה ומבקשת הסבר מדוע היא לא עלתה ואודי מספק הסבר שהנסתר בו רב על הנגלה, רק הוא ואני יודעים מה היה באותו פוסט ואז את מחווה דעה ומודה לאודי שהוא שמר על במבי מפני ההודעה שלי!!! ואת לא מבינה מדוע יש פגיעה בהודעה שלך, אז אני מייעצת לך להביא את ההודעה הזו שלך למטפלת, שתסביר לך על מודעת עצמית, ועל מה פוגע בהודעה שלך, את סך הכל בגיל שאת אחראית למעשיך וצריכה להיות מודעת למה שאת כותבת

הסטנד אף היה עליך?? חשבתי שאת נורא רחמת עלי....

אודי, לאחרונה, אני מוצאת את עצמי חושבת על נעמה. אתה זוכר את נעמה? אתה גם חושב עלינו לפעמים?? מקווה שהיא בטוב. קשה שמישהו נעלם לו כך. נטע.

ואני חושבת עליה הרבה. בעיקר חשבתי מדוע בחרה להפסיק לכתוב. לי נראה היה שנעמה (את עדיין קוראת כאן, נעמה?) כל כך ניסתה, מצד אחד, להזמין את כולנו, הקבוצה ואת אודי בפרט להתקרב, לגעת, רצתה שהוא חלק מהעצים הטובים שהיא פתחה. שיפרחו, שיקבלו דשן, עידוד, ושגם יכירו בזעקות הכאב. נותרתי בהרגשה שהיה לה מאכזב מידי. נעמה היקרה, אם את קוראת, שולחת לך, גם, חמימות של חתולים רכים איתך, סוריקטה

שאתן הבנתן מה מסתתר בפוסטים ההומוריסטים שלי, ולכן לא הגבתם? סוריקטה, את בוודאי הצלחת 'לקרא' אותו נכון!

נדמה לי שכן, שיכולתי להבין את המקום ממנו כתבת. לא עבר לידי מבלי לחשוב. מגיבה פחות מסיבה די פרוזאית. אני עוד חולה קצת, עייפה מעבודה רצופה ולוקחת סוג של מנוחה וירטואלית. יהיה בסדר, בקטנה, ליל מנוחה סוריקטה

אוהבת את המבט החודר שלך נראה לי שאת נוגעת בנקודות אמת, לא מחפשת את המובן מאליו. ממש מקווה שתחזרי לעצמך תנצלי את הזמן לקרא דברים, לפחות לא תרגישי שסתם התבזבז לך הזמן

מה שלומך? איך את עם הכאבים? אני מצאתי שתנועות מאד קטנות ועדינות, הן אלו שכרגע עוזרות לי להקל על הכאב. בינתיים עוד לא הגעתי להיפנוזה. עוד לא הצלחתי להשיג את הספר של אודי (היי אודי) שעניין אותי לעיין בו ולקבל קצת יותר מושג. ובקשר להודעותייך. רוב הסיכויים שלא הבנתי עד הסוף, אבל כן המסרים כלפי החברות די בלטו בעיניי. חייבת להודות, שלא קראתי בעיון וגם לא הכל, היה לי קשה להתרכז. עברתי על הדברים וככה מה שתפס לי את העיןואני גם זוכרת את זה באופן מאד חלקי ורושמת כרגע על סמך מה שזוכרת. עם חלק מהדברים הסכמתי ועם חלק פחות. הרגשתי שגם אני מועלת שם על המוקד בין השורות, לא הייתי בטוחה לגמרי, אבל זה בהחלט הרגיש לא נעים ואפילו איזשהו פחד להיפגע. גם אני הופתעתי מתגובת הבנות חשבתי שהן יהיו אחרות לגמרי... זועמות, משיבות אש בחזרה או מתעלמות בהפגנתיות. וגם הופתעתי מכך שהגדרת את הדברים כהומוריסטיים. זה נחווה אצלי יותר כציניות ולעיתים מחיקת האחר, מה שגרם לכך שלמרות שהסכמתי עם חלק מהדברים היה לי קשה מאד לקרוא, הדרך שהדברים הובעו הקשתה עליי את ההקשבה והצטערתי על כך כי נראה לי שיש בדברים עצמם דברי אמת שאפשר לקחת לתשומת הלב. מכל זה אני מבינה שהעיניים שלנו פשוט רואות אחרת ומפרשות את הדברים לעיתים בקצוות של 180 מעלות. אבל מה שהכי חשוב לטעמי זה שנשארתי עם שאלה מאד גדולה שלא הצלחתי להבין וכ"כ רציתי להגיע לנקודה העמוקה הזו, ש- מה בעצם את מבקשת? או מה את צריכה?

וזהו

את גם פה וגם שם ואת זו את עם נוכחות שלך

רציתי שנדבר על מטרות..שננסה ככה לראות לאן פניי מועדות ולא להתעסק בקשר... אבל אודי, איך אפשר??? זה לא עובד :( כי הרגש והפרוש הלא נכון ואולי העובדה שהיא לא מושלמת???? זה נכנס תמיד והורס לי הכל... אז מה עושים?? לנסות לחשוב יותר על מטרות כדי לא ללכת לאיבוד בהתעסקות מיותרת בקשר??? שאלתי אותך אבל לא התייחסת לזה בדיוק....אז שואלת שוב.

מה עושים כשזה המצב??שכולל גם תטיפול.והכל רק יותר תקוע וחסום ומעצבן ומכעיס,ומעיק ומתסכל,כולל מהפורמט הזה,מהקשר הזה, מהמצב הזה, ולא מצליח להפתח כלום.וזה רק מגלגל תצמו. אז איך אפשר להמשיך כך?? ומתה מפחד שבאמת גם הוא כבר ירגיש שאי אפשר..,ולא יכול. וזה עוד יותר מעיק וסוגר ומעצבן ומרגיש כמו דרך ללא מוצא. וגם לא באמת יודעת(מעבר לזה שברור לי שגם הוא מתוסכל מכל המצב), איפה הוא עם זה? ומה הוא חושב??והאם גם יודע? מבין?כולל,לאן כל זה ואם בכלל יכול ללכת.., וכשהכל תקוע.ואני ככ חסומה כבר.ושוב ושוב. וכל פעם מחדש זה מעיב ונשאר תקוע עמוק בגרון ובנשמה.ופוחדת שבסוף יפתיע ויגיד , שבאמת לא אפשרי(למרות שהבטיח בעבר שמצב כזה לא יקרה). אבל אני כבר לא בטוחה בכל מה שקורה..., ואם הוא בכלל בטוח. ? ואני כלואה ותלויה ומרגישה בלתי נסבל עם הכל. מה קורה???

הי אודי.כתבתי כבר בזמנו,בשבוע שלא היית,והתייחסתי לתגובה גם מצדך,וגם לסוריקטה. וזה לא הועלה...

אודי מחר זה הפגישה האחרונה שלנו..זהו ..גם אם הכל ברור זה כל כך קשה . הקטנים בבכי מטורף ואני שם עבור כולם אבל גם לימיש רגעים של קושי...בנתיים הגוף אומר את מה שהנפש מדחיקה ... אפשר יד ..צריכה רצפה כרגע לא מוצאת אותה בתוכי ..

את תשרדי ותקבלי תעצומות

אביבוש...אין לי הרבה מה לומר, רק פה לידך ואיתך, מקווה שכן תוכלי להיעזר בה עדיין כשממש תצטרכי ועוד אין מישהו אחר...כן זה קשה, מאמינה בך!! בחוזקות שלך!! בהצלחה אהובה, איתך, מיכל

אין לי הרבה מילים, אבל רציתי שתדעי שקראתי ושולחת כוחות וחיבוק אם נכון לך.

לא רוצה בכלל ללכת...מפחדת כל כך ממי שיבוא ...

מי מזדהה?

הי הילה, לי נראה שלכל אחד יש ת'מאה אחוז שלו, ואז, אז, אולי המשמעות של הסטטיסטיקה פחותה. ולפעמים, אולי, נחמד דווקא להיות הנס הרפואי. באשר למקצוע - דווקא אותי הוא מעניין ואפילו בעבר הרחוק למדתי קצת בתחום והייתי די חזקה בו והתחברתי. סוריקטה

היי יקירה. אני לעומת זאת ממש ממש מתחברת אליך ולמילים הטובות שאת מפזרת כאן.... לא כל כך הבנתי את הרעיון של הנס הרפואי. שולחת ברכות. הילה

הי הילה..מה שלומך? בהמון דברים מזדהה איתך, מזדהה בקטע עם הכסף ובעיקר גם עם רוני, חוויתי את זה בדיוק ככה...ולכן..את יודעת. בנוסף, טיפול שורש כואב, אבל עובר מהר...אני בטיפול אינטנסיבי של שתלים :( וזה ממש כואב וגם לא רואים סוף, אז גם בזה מזדהה. ובסטטיסטיקה..נו זה רק נתונים יבשים, מספיק להיות אחד מתוך כמות עצומה ועדיין את האחת שסובלת...באסה! מה אכפת מסטטיסטיקה???? מקווה שאת בטוב (יחסי), מקווה שיסתדר עם הילדים...אוף זה הקטע הכי קשה נראה לי, אבל את חזקה!! מאמינה בך!! כשיגדלו הם יבינו יותר. מיכל

היי יקירה, מה שלומך? מעניין שאני קוראת אותך וחושבת אותך.. ואיכשהו לא מצליחה להגיב אליך (ולא רק אליך...) בעניין הכסף- זה נושא טעון אצלי.... הטיפול שורש... היום עשיתי חלק נכבד מהטיפול... גם לי יש שתלים לעשות... בזמן הדיכאון התפרצה אצלי מחלת חניכיים וחלק מהשיניים זזו מהמקום... זה מאוד מפריע לי... צריכה לקבל עוד חוות דעת כדי להחליט מה לעשות... והילדים- זה כואב לפעמים מאוד מאוד, ולפעמים פחות זה גלים שבאים והולכים... איתך באשר את, הילה

תודה ששמרת על במבי....

את יודעת בדיוק מה היה כתוב, מי הגן על מי? העיקר שאת 'נורא' עדינה ומשתדלת לא לפגוע, ואת לא יודעת איך זה 'נופל' עליך לאחר מכן.

מאיפה אני בדיוק יודעת מה היה כתוב???????? אין לי מושג מה כתבת אודי מחק ואני לא משאירה פה מייל אז לא מגיעות אליי הודעות מלבד אלו שמתפרסמות, וזה בדיוק מהסיבה שאיני רוצה לפגוע!!!!!!!!! שימי לב מה את כותבת בבקשה

איך את יודעת שהוא הגן על במבי, מאיפה את מסיקה שהיה צריך להגן עליה מפני? אולי הוא הגן על עצמו? אולי הוא הגן עלי... אז על מה שאת לא יודעת, אל תגיבי.... אל תודי לאודי ששמר על במבי מבלי שאת יודעת במה המדובר... אם תהיי מודעת למה שאת כותבת, אז ייטב לך.

אני לא מצליחה. רק ביקרתי פה קצת, העזתי לרצות להיות, ומייד הייתי מוכרחה להעלם, כמובן. החומה שלי ככ יציבה וגבוהה ופולשנית, עוברת בתוכי וחוצה גם אותי, חומת ברלין שלי, הנצחית. לא מאפשרת לי להגיע לאחרים, לא מאפשרת לי להגיע אלי. יציבה, החלטית, בלתי חדירה. לא מאשרת לי להעביר את המילים שלי החוצה, אל הצד השני. ולי אין מספיק כח כדי להלחם בה.

שולחת יונה מעל החומה...גם עננים עוברים חומה ..ועל גבהם כוח ותקווה...תמשיכי לנסות עוד קצת ועוד בסוף גם בחומה הבצורה ביותר יופיעו סדקים..שמחה שאת באה

את... המילים שלך... ולרגע קטן ננגע לי הלב.

ראשית, הבנתי מהבנות שמגיע לך מזל טוב ליום הולדתך אז אני מברכת אותך במזל טוב, בריאות טובה, הצלחה וכייף בחייך, שתלד ספרים נוספים מתוך שמחת יצירה, וכל אשר תבקש לו יהי.. אודי,רוצה לשאול אותך, מאיפה כולם יודעים ? סיפרת שאתה חוגג יום הולדת ? מרגיש לי קצת לא שייכת.. מרגיש לי כאילו קרה משהו ? התאספתם באיזשהו מקום וסיפרת לכולם מתי חל יום הולדתך ורק אני לא הוזמנתי.. ?! מרגיש לי כזה קצת בחוץ.. :( וחוצמזה, הבנתי מההתכתבות שלך עם סנדיי שצינזרת הודעה שכתבה אלי.. מרגיש לי עם זה מורכב... מצד אחד מרגיש לי טוב.. מרגיש לי שאתה מגן עלי מפגיעויות.. הרגשה של בטחון. שאפשר לסמוך עליך ולנוח פה בלי לחטוף מתחת לחגורה.. מצד שני,ענית לסנדיי שמה שכתבה לי לא יועיל ואף יפגע ויזיק.. ושאלתי את עצמי מה שסנדיי כתבה לי לא יועיל כי מה ? כי משהו בי לא מאפשר לקבל ביקורת ? כי אני עדיין לא בשלה ? המשהו שסנדיי כתבה לא יועיל למי ? לסנדיי ? לי ? משהו שקשור לסנדיי ולא יועיל לסנדיי? לא יועיל לדיאלוג בין סנדיי לביני,בגלל אופן הכתיבה שאינו מאפשר דיאלוג ולכן לא יועיל לשיח ? קצת מבולבלת אודי... שלך-במבי.

במבי יקירה אני לא יודעת מה סנדיי כתבה אבל סומכת על אודי שאם הוא צינזר טוב עשה. לגביי כל השאלות האחרות אודי ישיב לך בעצמו... לי נראה שזה לא בגלל איזו רגישות יצר שלך, אלא שיש דברים שפשוט לא אומרים בין אנשים... ולגביי יום ההולדת של אודי, גם לי מרגיש לא ברור מאיפה המידע וזה ממש בלבל אותי. עוד מעט אני סוגרת שש שנים של טיפול. אני לא יודעת אפילו איך להרגיש לגביי זה??? משגרת שלווה ושקט... הילה

הי ממינקה, ראשית אשלח לך חיבוק על הודעתך האחרונה אליי. אנ'לא חושבת שאודי סיפר מתי חל יום הולדתו... לדעתי, אנשים חקרו ב'אגרון'. היות שהמידע לא הגיע מאודי עצמו, קשה לי לאחל ולברך... רופא הנפש שלי סיפר לי בעצמו על התאריך וגם כל מיני פרטים בחייו. הוא סיפר בעיתוי המתאים וכך, כנראה, היה נכון לי. השנה חגגנו יחד (נפגשנו והבאתי ברכה). לבינתיים, סוריקטה

באתי לנוח... עייפה מהטיפול בעצמי...

אחותי הקטנה אשר גרה בחו"ל סוחבת בהכחשה מכלול בעיות (התעללות מינית בילדות, אגרנות, קניות לא הגיוניות, דיכאון שמתבטא בירידה /ירידה דרסטיים במשקל, ocd, פרשנות שלילית, פסימיות, הפרעת קשב או אולי האטה מוטורית). טוענת שהלכה למספר פסיכולוגים ונאמר לה שהיא בסדר. אינה רוצה לקחת תרופות מחשש. אני לא יודעת אייך לעזור לה. אשמח להכוונה.

שלום, אבא שלי בן 53, מעשן, בעל לד מסוכן (עקב חרדות, מסרב להיות מטופל). נוטה להתפרצויות זעם מאז ומתמיד, אלים מילולית דרך קבע, קנאי חולני (בלי סיבה. רק פרנויה אישית שבדה במוחו), סובל מocd, הפרעות חרדה ומכור להימורים (שעליהם הפסיד את ביתו זה מכבר). הוא מאמין בדברים לא הגיוניים כבסיס לכל הרע שבחייו. הוא אינו מתפקד ממש, אינו עובד כמעט ומה שעובד הולך להימורים ולסיגריות. לפני כמה ימים שמעתי אותו אומר כי לפני שיתאבד הוא צריך עזרה. הוא יודע מה הבעיה שלו. וזה העין רעה שעשו לו כשהיה ברחם אימו. העניין הוא ששנים הוא דבק בסיפורים הזויים חסרי שחר - שכולם קיללו אותו, מבלי לקחת אחריות לחיים שלו. הוא מאמין בהם באמת ובתמים. על אף שמדובר באדם מעל הממוצע מבחינת אינטליגנציה. המשפחה כולה סובלת. מסרב לטיפול פסיכיאטרי כי מבחינתו אינו חולה. האם יש מה לעשות במצב זה?

הוא לא צריך מבחינתו שום טיפול פסיכולוגי - הוא בסדר גמור. זה הכל באשמת אחרים שקיללו אותו. האם יש פיתרון במצב זה?

שבוע טוב. מקווה שנחת ... אתה נקרא עייף ..תודה על היותך ושמור עלייך ...

אני מבולבלת בנוגע לטיפול בפוסט-טראומה: המטפל חושב שאם אני מדברת בחופשיות על מקרים טראומטיים אז אני מנותקת רגשית וצריך לטפל בזה. אני לא מסכימה איתו וחושבת שהדיבור החופשי מוכיח שאני "אחרי" והפכתי זכרונות טראומטיים לזכרונות רגילים. מי לדעתך צודק? כשבאתי לטיפול חשבתי שצריך לטפל בטראומות אבל אם אני מדברת על זה בחופשיות אז אני חושבת היום שלא חייבים להיכנס לזה ומה הרגשתי וכד' כי זה יותר מחליש אותי מאשר מקדם אותי. כמה ולמה לנבור בנפש ובטראומות אם הכל בסדר. בשביל מה לפתוח פצעים מחדש. אפשר פשוט להניח לעבר.

שיר של רות נצר... הלוואי והיה שלי... כשהקנאה עוברת כשהקנאה עוברת, אני מתפיסת לחשוב שהשירים שלה באמת טובים. אבל הקנאה לא עוברת. ואי אפשר להבין למה כולם אומרים שהכתיבה שלה זה משהו. אני מנסה לכתוב פשוט כמוה כמו שהחיים, להניח דברים אחד ליד השני. אז מתברר שהם בכלל לא בנליים. דווקא כך הם נצלבים בזיכרון. אני מנסה לעשות הכל כדי שיחשבו שגם אני משהו. זה לא עוזר. אני סתם אחת שרוצה שהעולם ימחא לה כפיים, כאילו שאז אנצל

גלי שלנו, איזה שיר. להיות משמעותית. להיות משמעותית בחיים של מישהו אחר. יצור אחר, אדם אחר. להרגיש את זה. להאמין. הלוואי. את, בכל אופן, מצטיירת בעיניי ביחודיות מובהקת. בכלל, זה קצת מן פורום כזה, לא? עולם כזה? ולא סתם. אוהבת, סוריקטה

אודי, המטפלת הקודמת אמרה לי פעם שכשאנחנו לא מדברים הגוף מדבר והמטפלת הנוכחית, היא מצליחה להרגיש אותי כי היא לא מקשיבה רק לי, היא מקשיבה לגוף שלי. אני באמת בורחת ממנה - פיזית... וזכותי המלאה לברוח ממנה בגלל זה היא מצליחה איתי. היא יודעת לתרגם אותי ממש טוב...ואז להתייחס למה שאני (=הגוף שלי) אומר וגם אני יודעת לתרגם אותי טוב, אני פשוט מתעלמת. לא כדאי לי להתעלם יותר, אלא להגיד וזהו. ראית אודי? רשמתי שהגוף שלי זה אני. אצלי זה אף פעם לא מובן מאליו.

אמנם קצת באיחור אבל לא רציתי לפספס הזדמנות לברך: צרור ברכות, בריאות, אושר, נחת, חיים משמעותים ופוריים וברכה שהילד שלי תמיד מברך "שתמיד תלך בדרך הפרחים ". יום הולדת שמח.

ברח לך - הנה את בכלל לא גולם :-) מקסימה שאת, שלך, סוריקטה

אמרתי לך שאת פרפר קסום . מי שמגדל ככה את ילדיו לא יכול להיות גולם...אוהבת אותך. וגולם בבקשה תתחילי לזוז לפני שיהיה מאוחר ..את יודעת עכשיו כשהיא סגרה טיפול פתאום הכל צף ועלה וביקשתי ממנה שתהיה איתי שם היא הסכימה ושוב לא יכולתי לדבר רק כי הבנתי שזה רגע ואין עוד אחד צעקתי לה תעזרי לי ...והצלחתי לחצות את הקיר המחורבן הזה ...אל תחכי לרגע האחרון ...

השארת לשיקול דעתי בזמנו, מה ואיך לומר לבמבי הרגשתי אז שהשעה לא כשרה לכך אך כאשר המצב went from bad to worse וכאשר ראיתי את היכולות האמיתיות של במבי, החלטתי שזו השעה, לא בקלות כתבתי מה שכתבתי, לקח זמן, הייתי צריכה לחשוב על זה היטב, והנה אני רואה שלא העלית את זה. חבל אמרתי ך שהכתיבה ההומוריסטית שלי הייתה טריגר לדברים רציניים, לצערי לא עלו עליהם לבד, ואני מפרשנת את הדברים, ובדשה של העליתה מרגישה בזבוז זמן לזמן שאני מקדישה לעניין שהוא חשוב בעיניי ויש בו לשמר את הפורום, וגם להראות לך זווית שאולי לא שמת לב אליה.

אך לאמור היו שני חלקים, אחד על עבר שני על הווה מתמשך, למה התכוונת

וזה קצת מזכיר לי אותי בתקופות אולי פחות טובות בחיים וכתוצאה מכך גם כאן ובכל זאת... ראית שאביב ואני הגבנו לך בהודעה של רוני על היומולדת? אולי רציתי שתכתוב שראית... וסליחה שאני ככה.

והיה לי ממש בא להגיד לה שהיא חמודה... אפילו אמרתי לה בסוף שהמקום החדש הפתיע אותי לטובה ממה שזכרתי אותו... היא שאלה בפגישה אם אני רוצה לעשות איתה סיבוב בחדר(: סיכמנו כמה דברים בנוגע לקבוצה והיא שמחה שכתבתי לה ושעכשיו יותר ברור לה מה אני מרגישה ומה קרה.

שום הולכת לבד ושום נעליים:(((( כואב לי וצורב לי בנשמה שורפות לי העניים מרוב דמעות וכואב לי כל כך

הנתק מהילדים... לא נפגשנו השבוע מישהו מחבל בפגישות שלנו בכוונת זדון... וחוץ מזה קשיים כלכליים לא פשוט לי בכלל.... צריכה עוד כוח הילה

אודי, אני הורסת את הטיפול שלי. מתקרבת ואז מתרחקת. כועסת עליו. מאוכזבת. זועמת על כך שהוא לא עוזר לי. הוא מתוסכל ממני, מיואש. למה הוא לא מצליח להציל אותי מעצמי??? זה כל כך מסובך... מרגישה שנגמר לו. אני לא רוצה שהוא יוותר עלי אבל אני עושה הכל כדי שלא יצליח לנו. טורנדו של רגשות עזים, מותירים הרס וחורבן. רק שלא יוותר עלינו. הלוואי שיוותר. מרגישה חסרת תקנה. נטע.

אוף זה קשה דברו על זה עוד ועוד .תנסי לדייק מה בתגובות שלו גורם לך להגיב ככה זה מעגל.תנסי לראות על מה החלקים האלה באים להגן לעשות ... מהמקום שלי יכולה רק להגיד לך שתנסי לעצור את ההרס אחרת זה אבוד .. למרות שעם כל הכאב שאני חווה אני יודעת שלא יכולתי אחרת ויש ערך גדול גם לחלקים האלה ...איתך

למה חלק נראה כמו ג'יבריש?

זה מה שחשוב (:

שוב מקום חדש, שלצערי מכירה אותו (סיפרתי שמהנקיון שם)... מוזר מאוד. דמיינתי אותי יושבת היכן שהיא ישבה. סיפרתי לה, אמרה שלא אכפת לה שנתחלף. מוזר לי אודי. אצל המטפלת הקודמת לא היו דברים כאלו. אחרי הפגישה היום שבה לא ממש הצלחתי כל כך להגיד מה שרציתי, לא יודעת היה בי רצון ללכת לראות את המטפלת הקודמת. וזו לא אשמתי שהיא עברה למקום שהוא שתי דקות מהמטפלת הקודמת. חיכיתי קצת ליד הקלינקיה שלה אבל יכול להיות שהיא לא הייתה שם בכלל ואולי היא כבר לא מטפלת ביום הזה. גם ככה יכול להיות שלא הייתי רואה אותה, אולי כשהיא פותחת או סוגרת את הדלת למטופל אחר. ואני יודעת שזה לא טוב אבל לא ממש הצלחתי לעצור תא עצמי וגם נראה לי קשור שיצאתי בוכה מהפגישה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שלחתי לה הודעות-כתתבי לה את מה שלא הצלחתי לומר בפגישה, הציעה שנדבר בטלפון היום או מחר. ואצל הפסיכולוגית זה לא היה קורה, הסכימה שנדבר רק בטיפול. ואני רוצה טיפול שטוב לי ואני חושבת שסומכת על המטפלת עכשיו אבל אולי לא טוב... אווף, אי אפשר לדעת.

אודי, מזל טוב אדם אהוב שכמוך, עד 120 בבריאות ואושר. (נחמד לדעת שיש לנו משהו משותף... ) ושאלה לי אליכם/ן, איך מתנהל אצלכם/ן הקשר עם המטפל/ת מחוץ לקליניקה? פגישות בלבד פגישות ושיחות טלפון פגישות וסמס פגישות ווצאפ פגישות ומיילים אודי, מהן האפשרויות אצלך בטיפול? שבת שלום Aya

אצלי כרגע, פגישות, מדי פעם הודעות וגם קצת שיחות. אצל הקודמת- טיפול בלבד. זה שונה כמובן ואני גם מרגישה את זה אבל היות והטיפול עכשיו שונה מהקודם זה מסתדר לי איכשהו בסדר בראש. אני חושבת שגם אצל אותו מטפל ואפילו עם אותו מטופל הצרכים יכולים להשתנות.

:-)

מה נשמע? איך הולך? שבת שלום

שאם אספר לך שעוזבת את הקבוצה תחשוב שאני לא מתמודדת ואולי לא מנסה מספיק... גם יודעת שלא כל התמונה המלאה מגיעה לפורום ובכל זאת חוששת... דיברנו על זה בפגישה היום וזה לא שמחליטה עכשיו ובאמת שלא יודעת מה יהיה...

אל תמהרי להחליט בשביל זה יש מטפלת..דברו על זה עוד ותחליטי ומה שתחליטי יהיה נכון בשבילך באותו הרגע תמיד אפשר לחזור או לבחור משהו אחר. חיבוק

שאת איתי כאן. מרגישה שאת דואגת לי וזה מרגיש לי נעים (:

לא הצלחתי להמשיך לפסוע.... ולמרות שלא באתי לפגישה אחת הוא היה ממש רגיש וענה להודעות שלי וגם כתב שמחכה לי היום... איך אתם מסתדרים עם לשלם כל חודש? היא או הוא באים לקראתכם? מה קורה כשיש שינוי כמו: לימודים, פיטורין וכל מה שקשור לכסף מזמינה לשתף.. הילה

אצלי בבית יש הרבה מירמור מצד בעלי שבגלל מה שאחי עשה לי הוא צריך לשלם כל חודש סכומים כאלה. הוא עושה לי חישובים כמה אני "עולה"למשפחה, כמה זה במצטבר ומה היינו יכולים לעשות בכסף הזה. מידי פעם הוא מודיע שהוא לא מוכן לשלם יותר ואז אני מבקשת עזרה מאחים שלי -שלא מודעים בכלל למה שקרה... ועם כל זה, מאוד מביך אותי לדבר איתו על זה ובחיים לא ביקשתי הנחה...

הי הילה, לא פשוט עניין הכסף, ולי יש ממש סעיף בתקציב של תשלום עבורה. יכולה לומר לך שמאז שהתחלתי בטיפול לא הייתי בחופשה (פרט לנופש אחד מהעבודה שהיה מוזל) וכן הצטמצמתי בכל שאר תחומי החיים שלי. למרות שמטבעי אני גם לא בזבזנית. אבל כן, זה מאוד מאוד לא פשוט עבורי ומצריך התמודדות לוויתורים.

היי הילה יקרה, קודם כל חיבוק חם! אני עד עכשיו הייתי מצליחה איכשהו להסתדר. לא העזתי לבקש הנחה וכן יצא שדיברתי עם הפסיכו הקודמת על זה, אבל זה לא המשיך מעבר. הייתי רוצה להאמין שמטפל לא יסיים טיפול בגלל כסף, אבל זה מן הסתם לא כזה פשוט. עכשיו כשיש מחשבה שאולי לא אהיה בקבוצה ובקבוצה לומדים מיונויות, אז אצטרף פגישה נוספת בשביל זה, ולאו דווקא עם המטפלת שלי, אני לא בטוחה שאעמוד בתשלום של שתי פגישות כפולות בשבוע במחיר אולי רגיל לשוק אבל לא לי. אצל הקודמת המחיר פר טיפול היה בטווח התחתון של השוק, או איך שלא נקרא לזה והצלחתי לעמוד בזה. מבינה ללבך, מבאס ומקשה על הטיפול. לא פשוט. חיבוק יקרה! וראיתי את תגובתך אליי, עכשיו בדרך לענות לך גם שם (:

לא יודעת מה לומר. רק מרגישה שבא לי למות.. לא צריך להבהל.. פשוט לא יודעת כבר מה לעשות עם כל הכאב, לא יודעת כמה רוע אפשר לבלוע, לא יודעת אם יש סיכוי להשתקם. קראתי לאחרונה הרבה מחקרים שמשלבים כל מיני קשיים שלי וגורמי סיכון שלי, והסיכויים שאותם מחקרים מנבאים לי לשיפור הם ממש קלושים, משהו כמו שניים מתוך אלף.. אז למה להתאמץ? אני מותשת..

קראתי אותך ואיתך ...מחבקת

הי לא יודעת כבר איך להסביר את עצמי. לא יודעת לזהות מתי אני בהתקדמות ומתי בנסיגה.. לא יודעת איזה בחירות הן אמיצות ומפתחות ואיזה הן פשוט הסוואה של עוד קצת התעללות בעצמי.... עצוב גם שאני מנסה לסמוך על המטפלת, ואנחנו לא זמן רב יחד, אולי חצי שנה, והיא מפגינה שהיא מאד יודעת, ואני מרגישה שהיא לא באמת מבינה.. לא קולטת את המורכבות, ממהרת מדי להיות בטוחה... אני חושבת על הכלבה הזאת, שכתבתי עליה לסאנדי, זאת שמכניסים אותה להריון פעם אחר פעם, לוקחים לה את הגורים מיד אחרי ההמלטה, מחברים אותה למכונות שלוקחות לה את החלב עד שהיא קורסת ואז שוחטים אותה ואוכלים אותה. עכשיו כל מי שהזדעזע שיחליף את המילה כלבה במילה פרה, ועכשיו זה נורמלי, נכון? עכשיו זה בסדר? אני לא מצליחה להכיל את כל ההתעללות הזאת שקורית סביבנו בכל מקום... מכירים במטריקס שאתה צריך לבחור גלולה כחולה או אדומה, ואח"כ אין דרך חזרה.. לא הייתי רוצה גם לחזור חזרה אבל אני גם לא רוצה להמשיך לחיות ככה כשיודעת על כל הזוועה...

היי אודי, התרגשתי מהתגובות על ההודעה שלי ונסינו לדבר על עניין המגע בפגישה ניסינו זו לא מילה מדויקת היא ניסתה לדבר איתי ושאלה לגבי זה כנראה שהיא הרגישה שקשה לי עם זה היא אלופה ב-"להרגיש" ובאותו רגע שהיא שאלה - זה כאילו קיר ענק, ממש הכותל בכבודו ובעצמו צץ בינינו ולא אפשר לי לענות או לדבר איתה בכלל. הרגשתי המון כנות במילים שלה..המון רגש וחמלה כלפיי והרגשתי מבוכה עצומה.. אבל הרגשתי עוד משהו, שלא זוכרת אם הרגשתי קודם - הרגשתי שהיא מרגישה אותי. הרגשתי שהיא מרגישה את הקושי שלי עם המגע הזה! היא באמת הרגישה את הקושי שלי, בלי שאמרתי לה כלום. והיא אמרה כל מיני דברים, שהרגשתי אותם בלב ולא הצלחתי לומר. היא הרגישה אותי!!!!! אני לא מדברת על הבנה רציונלית או ידע, שאפשר ללמוד מספר או באוניברסיטה ואז לומר למטופל - אני מדברת על הבנה רגשית. חשתי מובנת מבחינה רגשית... המטפלת שלי היא טיפוס נוגע ומרגיש אודי, אני מסבירה אותי נכון? אני מרגישה עצובה פתאום.

אין על הרגשת הרגשות, זה הסימן הכי טוב שהיא מתאימה ל ממש מדהים, אין לי ספק שתפיקי הרבה תועלת מהקשר. שמרי על עצמך

רציתי לאחר לקבוצה השבוע, קצת כעסתי על שבוע שעבר. יצאתי אז לכמה זמן כי נעלבתי ממשהו ולקח לי זמן עד שהייתי מסוגלת להיכנס חזרה. וגם, לא יודעת משהו בי רצה לאחר. בסוף, יצאתי מספיק בזמן מהבית כדי שאגיע בסדר, אבל דיברתי בטלפון ופספסתי את הפניה הנכונה, אז טיפה האריך לי והגעתי בדקה או שתיים איחור. ופגישה אחת שמישהי לא הגיעה והן לא ידעו מראש על זה, הן התקשרו אליה מהחדר שבו היינו. ואני רציתי שגם אליי יתקשרו... אבל הן לא. אולי אף נעלבתי. אני אגיד לה את זה מחר בפגישה שלנו... אז היא תגיד שהיא בטח הייתה מחכה עוד דקה ואז מתקשרת.

לא רוצה לברוח מהקבוצה כי קשה לי... ובאמת לא יודעת האם קשה לי אבל יכול להיות שזה כן מתאים לי וזקוקה לעבודה פשוט, או שלא. ואני חושבת שאני נוטה לשני הכיוונים. וגם לי יהיה מעניין לראות מה יהיה. אבל, איכשהו זה מתקשר לי לטיפול הפסיוכלוגי הראשון שלי, אצל זו שיצאה לחופשת לידה ולא חזרתי אליה בסוף. הייתה לי הרגשה לא טובה אצלה ולא רציתי לחזור אליה. לרגע גם לא מתחרטת אבל זה היה לי קשה להחליט לעזוב. יש לי קטע שגם אם משהו לא טוב בשבילי, לא תמיד אצליח להגיד או לקום וללכת נניח. ומפחדת שאולי הקבוצה לא טובה עבורי כרגע. לפחות היום אני במצב שכן יכולה להגיד את הדברים בטיפול... לפחות זה. אבל גם לא רוצה להגיע למצב ש"מורחת" את עצמי שם וכל פעם אורמת טוב נו ננסה עוד קצת. ועכשיו נזכרת שיכול להיות שבנושא הבא שנלמד יצטרפו עוד לקבוצה. הן אמרו את זה מהתחלה שכך בנויות הקבוצות, שבכל נושא לימוד יכול להיות שיצטרפו חדשים. ובפגישה האחרונה שוב היות ואנו קרובים לסיום נושא הקשיבות. אז הן שאלו אם יש משהו שמישו רוצה להגיד בעניין ואני רק חשבתי לעצמי שכן. רציתי להגיד שאין מקום סביב השולחן לחדשים. זה מה שחשבתי, אבל לא אמרתי. ואז המטפלת שלי/ששם היא אחת המנחות אמרה שבאמת נצטרך לחשוב על הישיבה סביב השולחן מחדש...

היי יקירה אני משתוממת מיכולת הניתוח שלך.... ואני שמה לב כמה התפתחת בזמן הזה שאנחנו מכירות.. רוצה לאמר לך שתסמכי על עצמך.. זכורה לי קבוצה שהתחלתי והיה מצב של מטופלת סוערת מאוד שערערה אותי באותם ימים... בזמנו לא היה ביטוי לקול הזה שלי חרף הניסיון שלי להשמיע אותו.... והיו עוד דברים לא פשוטים.... זוכרת שהייתי חוזרת הביתה כל כך מותשת.... וגם לי לקח זמן אבל בסוף ביקשתי לעזוב.... חנה יקרה, כמעט רוצה לאמר חברתי היקרה... הילה

עונה מהפלאפון כי במחשב הפך לגיבריש... אולי נהיה חברות? למה לא, אשמח! תודה על השיתוף, מרגישה לא טוב שם אבל לא יודעת מה נכנס לגבול שאולי כדאי להמישך ולהתמודד ומנגד אולי די וזה לא מתאים כרגע. ואת ממש מקסימה על המילים שלך אליי. התרגשתי. תודה

שלקחו כאן ברצינות כאלו ואני מייסרת את עצמי על משהו בי.... אני רק חושבת שבחיים האמיתיים, חבר'ה, אם אתם כך לא קוראות נכון את המפה, אז תפעילו את הג'יפי,אס מהר מהר,, הכי גרוע בבדיחה זה שצריכים להסביר אותה, אבל אם הייתי מתכוונת ברצינות, האם הייתי כותבת על עצמי בגוף שלישי? אם רציתי לחרף ולגדף את עצמי יכולתי להיכנס בניק אחר, או לכתוב בגוף ראשון, אני ממש בהלם, שאל הבינו את ההומור כאן, לצד הביקורת על דברים מסוימים כאן, שהכנתי להם את הקרקע.... יתכן וכאשר אני אכתוב את שיש לי לומר אזי תבינו טוב יותר את הנאמר שם. בכל אופן אני כנראה אכתוב סטנדאפ באיזה שהוא מקום, על הרצינות שלקחו את מה שכתבתי כאן!!!

סתם כזה חסר לי משהו, בטחון אולי?......אני מצליחה, החיים בסדר..ודווקא כיוון חיובי בטיפול, באתי ולא מבטלת ולא בורחת אפילו שיש הפסקות, יכולה להכיל אותן.... גם הדימוי שלי כאם, קבלתי פידבקים חיוביים מקורס ששיתפתי שם על קשב וריכוז ומה עברתי עם ילדי כלם אמרו שאני נהדרת וכל הכבוד..איפה הכבוד? אני לא רואה שאני אמא כזו נהדרת...עובדה שלקח לי זמן להבין מה קורה.....אני מפחדת כאילו כשטוב לי..מרגישה שיש צפיות שאשאר בסדר ומסובך לי כל כך...פחד מאיבוד הטוב , מציפיות מהסביבה שאשר במשקל הזה, קשה לי כל כך לשנות הרגלי אכילה שאני מתאמצת לא לאכול...אוף שלא אשמין...דווקא כשאומרים לי מחמאות אני מרגישה מכווצת..למה אי אפשר פשוט להיות מאושרת?????

אם כבר אז כבר...מזל טוב!!!!! לעוד הרבה שנים טובות ומאושרות, בריאות טובה והצלחה בכל!!! תשתפי תאריך מדוייק :) סתם לא חייבים. אודי יקר, שיתגשמו חלומותייך לטובה, שתמשיך ללוות אותנו בדרכנו, בדרכך המיוחדת כל כך והמכילה. הזדמנות לומר לך תודה על שהנך!! תודה שאתה מאפשר לכתוב כאן, לפרוק, לבדוק ולהעביר ביתר קלות לטיפול, אוהבת את המקום המיוחד הזה, אתה אדם מיוחד, זה לא כל כך פשוט ללוות תקופה ארוכה בפורם, התמדה שכזו, אני מעריכה אותך מאוד וכן פשוט אוהבת. מיכל

המון אושר ושמחה אודי, תמשיך להיות פורה ומצליח, הרבה נחת ובריאות

הגבתי להילה ולמיקה ולאיה והכל נעלם :(

אני עניתי לך למטה בקשה מקווה שיותר מובנת. אני לא מקללת את עצמי בכלל אני מחבקת ואוהבת את כל המכלול ..אנחנו מסיימות בשבוע הבא וזה בסדר וזה נכון . והסיום אוהב ומכבד . האמת לא בטוחה שרוצה מטפלת כרגע ממשיכה לחפש וגם היא אבל רוצה לשכב קצת על כר הדשא להביט על הדרך להפנים אותה פנימה להנות ממנה להיות קצת לבד ולא להבהל..זה בסדר הכל בסדר אני בסדר .. אני אפילו יותר מבסדר ...באמת אודי גם ברגעי נפילה שהחלקים המבוהלים נמצאים אני מוצאת את הדרך להרגיע ולנשום..אודי למדתי לנשום ... שבת שלום לך ולכולם

עוד מטפלת שכבר סגרה איתי רק לא הצלחנו לקבוע יום ..מזל שלא שיניתי כלום...הודיעה לי שהיא חשבה על זה ולא מתאים לה did . ...כבר התרגלתי כאילו יש לי קרן על הראש אות קין על המצח...והכי יפה שזה אחרי שש שנות טיפול מדהימות כשאני לא מתנתקת כשאני מפוצלת אבל יש שיתוף פעולה בן כל החלקים ...מודה על זה שלה היה את האומץ והיכולת להיות איתי כזאת כברת דרך. ..ולהגיע איתי לכאלה מקומות מופלאים....לא מתקרבנת וזוכרת שיכולה לבד כמה שיהיה צריך..כל דבר בה בזמנו ...אבל זה כואב אפילו מאוד ....ניראות ...

כתבתי כאן בעבר שמכירה מקרוב דחיה של מטפלים אותי. והרבה. וזה קשה בטירוף. וכואב בכל הגוף והנפש. והלוואי ולא היה ככה. אבל עדיין, זה רק אומר שצריך לחפש טוב טוב עד שתמצאי את המישהי הנכונה. ואת תמצאי! איתך. גלי

זה הכי בעעע מגעיל איזה כאבים:///

מזמינה אותך לחזור ומושיטה לך יד לשלום, את יכולה גם להגיב, כל אחת מגיבה מהעולם שלה ובאמת שלא היו לי שום כוונות לפגיעה, מבינה שנפגעת מאוד וזה כואב לקרוא את מה שאת מייחסת לעצמך, אנחנו ממש לא רואות אותך כזו נוראית כמו שכתבת...ממש לא!!!! כתבתי מתוך חוויה שלי, הבעתי דעה לא כדי לפגוע, ממש לא!!! וכבר הסברתי המון פעמים... סטנדאפ אמרת ולא סטארטאפ שכתבת אחר כך פעמיים, יחי ההבדל, סטנדאפ עליי זה משהו שקשה לי רציתי שתביני אותי ולא הבנת כלל שזו לא דחייה שלך בכלל!!! נפגעתי גם אני מהתגובות שלך אליי, מאוד, בואי נשאיר הכל מאחור ונפתח דף חדש..... אז מושיטה לך יד של פיוס, את מוזמנת לחזור בשמחה... לא אמרתי לך מעולם שלא תגיבי אליי יותר, יש דרך להגיב בצורה מתונה ומכבדת, לוקחת גם על עצמי!! לקחת את זה ממש רחוק וקיצוני וחבל... מעריכה מאוד את הישירות והכנות שלך, מיכל

כתבתי סטנדאפ על עצמי, כי אין לי כל בעיה לצחוק על עצמי או שיצחקו ממני, ממש לא כתבתי את זה ממקום של הרגשה רעה עם עצמי, אבל בשמחה מקבלת את ידך, אבל אולי תמשכי אותה אחר כך לאחור בהמשך לפוסטים שאני מתכוונת לעלות כאן.

אודי גם אתה טעית בטקסט שלי, אני פשוט לא יכולה להאמין את זה תהרגו אותי אם הייתי מאמינה לזה. עשיתי סטנד אפ על עצמי, וזאת מכמה סיבות, ראשית כל הומור, זה השם הנרדף שלי, וכל האווירה כאן נראתה לי כבדה מדי, שנית מיכל אמרה שהיא חוששת מסטנד אפ עליה, אמרתי אעשה קודם כל על עצמי, שלישית ראיתי כל מיני רמיזות של כל מיני כותבים, שרצו לומר עלי דברים וחששו. רביעית גם בחיים האמיתיים בכל פעם שיש סטנד אפ אני המועמדת הטבעית שיצחקו עליה, מכיוון שזה כמו קריקטורה, שאוהבים מישהו עם אברים מוחצנים, כך האופי הצבעוני שלי מתאים בול לסטנאפ בין אם אני מרצה או סטודנטית או חברה, לא משנה. ולכן החלטתי להכין סטנדאפ על עצמי. התגלגלתי מצחוק כאשר כתבתי את מה שכתבתי, לעולם לא הייתי חושבת שמישהו שיחשב שהייתי רצינית ושזה בא ממקום של כאב, פשוט זו הייתה ארץ נהדרת על עצמי, אני תמיד אוהבת לצחוק על עצמי! הסטנד אפ לא רק שלא בא ממקום של כאב, בדיוק להפך, זה בא לתת ביקורת על מה שנעשה כאן בפורום, בקורת שאני מתכוננת לומר אותה ישירות, אבל הכנתי את הרקע עם הסטנדאפ, ומי שהיה טיפה מתעמק במה שכתבתי היה רואה את הביקורת. בכל אופן, אביב, במבי, תודה שדאגתם, אבל אני בסדר גמור לחלוטין (חוץ מכאבי גב), אין לי שום בעיות, אני כל כך שלמה ושמחה עם עצמי ועם החיים. אמרתי כאן שאני פעם ב... מקבלת התקף, ואחר כך, זהו החיים הטובים ממשיכים הלאה. יש לי ברוך השם חיים נפלאים, מכל הבחינות, ות'אמת, שום דבר מהעבר לא מעיק עלי כרגע, ממש לא, אני במצב רוח עליז ושמח וטוב. לא מדברת ממקום של כאב, כי לא חשה כל כאב (חוץ מכאבי גב!), וטוב שאין איזה מטפל ברקע שיהרוס לי את החיים הטובים עכשיו, הסטנד אפ שלי כל כך הצחיק אותי שהייתי חייבת לשתף את בעלי בו, כמובן שלא היתה לו סבלנות לקרא את הכל, אבל סיפרתי לו על רוח הדברים, וצחקנו ביחד. מייעצת לכולם להחליף משקפיים, קצת עם הומור, קצת עם צחוק, לא כל דבר מגיע ממקום של כאב, ושל צרות, ממש לא. ובמבי, אני חושבת שתחזרי בך מההבנה שכתבת כלפי, אבל אני חושבת, שמן הראוי שאני אומר את כל מה שיש לי לומר (נו... טוף לא את הכל...) אבל אעשה זאת לכל אחת בנפרד. אז אני מייעצת לכן לקרא שוב את מה שכתבתי, עם משקפי ההומור ואין לי ספק שיהיה לכם בידור טוב.

יש שמץ של אמת, אז צחוק צחוק אבל יש המון ציניות עצמית שדווקא חבל ככה לצחוק על עצמך, לי צחוק כזה גורם לכאב. לאחד מתאים לשני לא. מה לעשות? מסכימה עם אודי מאוד...מנגנון הגנה.

המון בקורת על אחרים, אבל לא תחושות נגטיביות על עצמי, ממש לא, להפך..

רואה גם רואה הכל מכל ...גם את הכאב שאת מדחיקה מעצמך והם באים דרך הגב...והכל בסדר והכי חשוב שאת מאושרת וטוב לך .

סנדיי הי, שמחה לשמוע שהחיים שלך באמת באמת בסבבה (חוץ מכאבי הגב ).. בא לך לשחק במשחק הומוריסטי ? אם את מסכימה אז בסבבה.. אם בא לך, קחי את כאבי הגב שהכנסת לסוגריים.. תוציאי אותם מהסוגריים ותני להם מקום של כבוד. טוב? תנהלי עם כאבי הגב דיאלוג: למה הם בחרו לבוא אלייך, למה הם בוחרים להתמקם דווקה שם ? בגב? יש איזו משמעות לגב? מתי הם- כאבי הגב מגיעים ? אולי הם מנסים לומר משהו לסנדיי ? אלייך ? בדרכם שלהם ? ואולי אם תבחרי לנהל עם כאבי הגב דיאלוג במקום להכניסם לסוגריים,תגלי דברים מעניינים ? ואולי הם גם יפסיקו להטריד אותך ? ואם את רוצה סנדיי, אז תנהלי איתם את הדיאלוג בהומור .. המוני המונים של הומור.. ואני ממשיכה לעמוד מאחורי מה שכתבתי לגבי הרגשות שהרגשתי כשקראתי את הודעות הסטנד אפ שלך..הרבה פגיעות (בחולם ושורוק) שיש לך..וגם ים של כאב.. וצר לי על כמות אנרגיה עצומה שמתבזבזת על נסיונות טשטוש של הרגשות הפנימיים.. את מייעצת לכולם להחליף משקפיים.. מזכיר קצת אולי את הבדיחה שאת הכנסת לפורום לגבי הנהגים שנוסעים בנתיב הנגדי מלבד ההוא שלא מבין למה הם עושים זאת.. איכפת לי ממך סנדיי...באמת. במבי.

ראשית, מיפוי העצמות הראה בדיוק למה כואב לי הגב, הוא בדיוק ממה שזה נובע. כן, תמיד אני צוחקת שזו הירושה היחידה שקבלתי מהצד של אבי, את הצרות בגב. אבל אני בהחלט מנהלת עם הגב דיאלוג וכבר כתבתי על זה כאן, אנחנו מנסים להגיע להסכמות ביננו. שהכאב יאפשר לי להמשיך לעשות ספורט וללכת ישר, וכנגד זה הוא ישתק אותו רק למספר שעות ביום, בינתיים הוא לא כל כך שומר על ההסדר, אבל בעזרת השם נעבור את זה, הייתי כבר בכאבים הרבה יותר קשים. זו בעיה בשלד של הגוף, שלא רואים בכלל, למזלי, אחרים במשפחה המורחבת זה הביא להם גיבנות, ושניים אפילו נפטרו מזה. אז אני צריכה לשתוק כי זה רק כאבים, וגם לא תמיד. כבר אמרתי שהרופאים ניבאו לי שתוק מוחלט כבר לפני הרבה שנים, ואמרו שלא אוכל לזוז מהמטה, אז ברוך השם, לא התקיים, וגם את התקופה הזו נעבור, ויהיה טוב

במסגרת 'הקונצרט' שאנו מנהלים פעם בשבוע, כהמשך לנעשה בפורום, בקשתי לנגן הפעם את לי ולך, לאחר שהוצאתי את כל הקורדים באינטרנט, בקיצור אחת מהנשים מתחתנת שבוע הבא, (פעם שניה, היא אלמנה), היא כל כך התרגשה מהשיר, ולא הפסקנו לנגן ולשיר אותו, והיא אמרה לי שאין לה ספק שבחרתי בזה לכבוד החתונה שלה, והיא תנגן את זה בשבע ברכו, ולא יכולנו להפסיק לנגן, לפתע הגיע לקוחה שהייתה צריכה משהו, אמרתי לה שהיא מוזמנת לשיר אתנו, וכך גם קולה הצטרף, זה היה פשוט משהו, ולאחר מכן השמענו את הביצוע של אריק עם גאולה, וואו לא יכולה לתאר לך את הניצוצות שהלכו כאן. ממליצה לך בחום, עם כל טיפול