פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום וברכה, בן 28, מס' שאלות אם התקיימה אצלי אפיזודה פסיכוטית מנטילה של 60 מ"ג פאקסט, האם גם זה יכול להתקיים מנטילת לוסטרל? ואם כן באיזה מינון? (מה המינון השווה של 60 מג פאקסט בלוסטרל?) הבנתי שלוסטרל יותר בטוחה מאשר פאקסט בלא להיכנס למצב פסיכוטי האם ניתן לאבחון הפרעה סכיזו-אפקטיבית רק ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת שנגרמה מנטילת 60 מ"ג פאקסט? (יש לציין שלא היה דיכאון קליני ברקע, וגם האפיזודה הפסיכוטית לא הייתה מאנית במלואה, היו לה מעט סממנים מאניים, זה היה יותר סוג של פרנויה, לא היה בזבוז כספים וכיו"ב..) והאם ע"פ אפיזודה פסיכוטית אחת ניתן לאבחן "מחלה"? או שיש מצבים שגם בהפרעות אישיות ישנה אפשרות לגלישה למצבים פסיכוטיים קצרים (ללא מחלה או הפרעה מז'ורית) ? יש לציין שנעשה אבחון פסיכולוגי מקיף לפני כחצי שנה, ונאמר שם על בוחן מציאות גבולי "במצבים משוחררים מקונפליקטים רגשיים - בוחן מציאות תקין במצבים בעלי מטען רגשי ועמומים - יכול להיות פגיעה בשיפוט או שיפוט מוזר ולא תואם" האם זה יכול להתקיים גם בהפרעת אישיות או שבוחן מציאות גבולי מחייב גם במחלה? האבחון נעשה בזמן שהיו סימפטומים של דיכאון (לא דיכאון קליני), ז"א מבחינה חברתית הייתי מתפקד, היה תיאבון די רגיל, פשוט לא הייתה עבודה מסודרת או לימודים או כיוון מסוים בחיים – מה שיצר מצב רוח "חרא" ותקיעות בחיים למשך 5 שנים בערך.. יש לציין גם שברקע היה ציקלותימיה (זה בלט בעיקר כשהתחלתי טיפול ב-SSRI במינון גבוה) בכול הבדיקות הפסיכיאטריות שהיו (והיו די הרבה) לא אבחנו סממנים פסיכוטיים, רק לעתים שיפוט ותובנה חלקיים עם אפקט דיספורי חרדתי.. היה גם פעם אחת שהיה מחשבות overvalued idea לאחר שלא ישנתי איזה 24 שעות והייתי בלחץ שהייתי צריך ללכת עייף ככה לעבודה.. באשפוזי היחיד לפני כשנתיים שארך שבועיים וחצי (מרצון), אבחנו רק "mixed personality disorder" קווי אישיות Cluster B וגם C (תלותיות), ללא הפרעה מז'ורית (מחלה) יש לציין שברקע חיים קשים עם אימא שהייתה מכורה לסמים המון שנים (והתאבדה לפני כשלוש שנים), אבא לא היה בתמונה (היו גירושין כשהייתי בן 6) תודה מראש על העזרה ושבת שלום

תודה רבה שאתה מעדכן אותנו... לי זה ממש עוזר!

כנחש פיתון הולכת לאיבוד במרוצת המילים , בעיניים עצומות אין דבר מלבד החיוך והתום, חיצוניות של נועם, לבביות ומרץ, חופשיות להיות, להחליט החלטות ולחלום. אך מעבר למילים הטובות, החום שעוטף בתוך תוכי אולי משהו מלפף כנחש פיתון, עולה על צוואר ומחניק בגרון. מכניסה את עצמי למצב הדמדומים של חיים באופוריה, בכייף של צלילים. משהו מזדחל מעבר לפינה, רוחש ולוחש שאולי איני מוכנה? לפתע חשכת מילים עולה מתוכי, איש לא יבין מה הלחש יביא.... סליחה

בעקבות מה שרוני כתבה, גם לי היה איזה עניין עם מים בחדר של הפסיכולוג. לפני כמה שבועות באחד הימים החמים הנוראיים האלה כמעט דרסתי נמייה בדרך לפגישה עם הפסיכ', ראיתי אותה יותר נכון אותו כמעט בטוח שזה היה הוא ולא היא לפי הגודל, הוא יצא מהענפים של הסוף שבצד הכביש בטח היה צמא מאוד והלך לחפש מים בבריכות הדגים שיש בדרך, היה איזה 40 מעלות, האטתי כדי לתת לו את הזמן לעבור אך הוא החליט אחרי שניסה לעבור את הכביש לחזור על עקבותיו לשיחים, נאלצתי לבצע עצירה מוחלטת באמצע הכביש מזל שלא היה אף אחד מאחורי, כמעט דרסתי את החיה הטיפשה... חשבתי לעצמי שאולי זה סימן לא הכי טוב למשהו... הגעתי לפגישה קצת נסערת וקצת צמאה אולי מהבהלה. סתם אמרתי, סתם כי לא היה לי משהו טוב יותר לומר - שאני לא שותה הרבה אפילו בימים הכי חמים ושזה לא הרגל כל כך טוב (זה באמת ככה )..ושאולי אשתה קצת מהמים שיש על השולחן. השולחן שלו נמוך עם מפה משובצת צהובה ויש עליו קופסה פרחונית של ממחטות נייר (למי שבוכה) ובקבוק מים מינרליים כחול כהה סן בנדטו עם שתי כוסות קרטון חד פעמיות אחת בצד שלו ואחת בצד של המטופל פעם במקום הקודם היו לו כוסות זכוכית ויש גם שעון קטן שאני רואה רק את גבו במקום הקודם יכולתי מזווית מסויימת אם ישבתי על הספה ולא על הכורסה לראות את השעון שעל הקיר, המקום הקודם היה יותר מרווח ויותר נחמד לטעמי. אני באה אליו זה כבר קרוב לשמונה שנים ואף פעם לא השתמשתי בשום דבר מהשולחן וגם לא עלה על דעתי לקחת משהו, לא הרגשתי שאני צריכה וגם אם הרגשתי בכל זאת לא שתיתי ולא בכיתי אצלו, וגם לא הלכתי לשירותים אני לא יודעת אם יש שם בכלל. אחרי שעבר איזה זמן שדיברנו ולא שתיתי וגם לא התכוונתי לשתות משום שעבר לי הצימאון בינתיים, התחיל סימפוזיון שלם מצידו על עניין שתיית המים, הסתבר שכוס המים הפכה למעיין שופע ... הוא לא רצה להניח לזה, הרגשתי שהוא ממש מעמיד אותי עם הגב לקיר עד שאמרתי לו שאם הייתי יודעת שיחפור על זה כל כך הרבה הייתי שותה בהתחלה וגמרנו ובכל זאת לא שתיתי, רציתי כדי שיניח לי אבל הייתי כמו משותקת ידי לא נענתה לי משום מה נזכרתי בפרספונה בתה של דמטר שאכלה את גרגרי הרימון ונשארה לעד בממלכת השאול של האדס. בסוף הפתעתי את עצמי פתאום אמרתי לו שאני אשתה אם גם הוא ישתה, במחשבה לאחור זה הרבה יותר נועז וחצוף מהבקשה שלא יביט בי כשאני שותה (זו היתה ההצעה שלו כשהתוודיתי שאני לא רוצה שיביט בי כשאני שותה אבל לי זה נראה לא יפה וממש לא מנומס ואפילו טיפשי לבקש בקשה שכזו ) הוא הסכים . מזגתי לו קצת מים כמה שביקש וגם לי הרמתי את הכוס החד פעמית אמרתי לו בצחוק "לחיים" ושתינו.

יודעת אהובה שאחרי שכתבת על עצמך על כאב ופרוק וקושי ...נגעת ,התקרבת נתת לראות אותך ...את מרגישה חשופה . אז רק לשלוח לך חיבוק עוטף וכוחות ושיהיה סופ"ש קל נעים וממלא באנרגיות חיוביות

הי אודי, בכל פעם שאני קוראת על מישהי שנאנסה או הוטרדה וכתוב שהיא "קפאה" אני לא ממש מבינה מה הסיפור שלה. כאילו, מה יש לקפוא? פשוט עושים את זה וזהו, ממש לא ביג דיל. אודי, זה באמת מה שהראש שלי חושב. מצד שני, כשהייתי לפני כמה זמן בטיפול ברפואה משלימה, המטפלת אמרה שהגוף שלי כל כך מתנגד ומתוח ונרתע, שזה קשה לה לטפל בי. ומדובר בטיפול ממש לא מיני, והגוף שלי מגיב בצורה כזו! הפער הזה הוא בלתי נתפס! אני לא מצליחה לגשר עליו, או להבין אותו..

כתבתי הודעה לסוריקטה בשרשור שהיא התחילה ולא עלה, אשמח אם תבדוק. תודה גלי

קשה לי מאוד לסמוך טעות אחת קטן, חוסר יחס ,ואני מוחקת אנשים מבינה בהגיון שאין שלמות- גם אני לא.. רק אני מרגישה שאני צריכה להיות בהיכון מתמדת לפגיעה שעומד/"מרגיש" שעומד לקרות זה מורגש מאוד בטיפול... בין הטיפולים כל כך כועסים ש"נעלמה" שאני מוחקת אותה כדי לא לכואב..

לפעמים זה לוקח רק מילה אחת או שתיים כדי שדברים ישתנו. פתאום קלטתי אודי שכתבת לי שכאשר אני לא סומכת זה גם מקשה על צד השני. כמובן ידעתי את זה אבל היה משהו במילים שלך שהחלטתי האותו רגע שאני רוצה שיהיה אחרת- אתנהג "כאילו" שאני סומכת ואולי בעקבות ה"כאילו" זה יהפוך ל"באמת" סומכת.

מספרת.. יושבת בפגישה ויודעת שעובדת -לפי כוסות המים שהוא מוזג לי ... וגם.. שככל שקיבלתי יותר כוסות מים, למחרת אני יותר מפורקת..

טיפול זה דבר קשה ולא פשוט ..אבל יש לך עם מי ואת עובדת אז זה המון ..לצד הקושי תחבקי את עצמך על כך שאת עובדת ועושה עבורך ..איתך

היי, הצצתי בפורום נראה מקום מאוד נחמד ולבבי. אני מרגישה רע עם עצמי , בוכה בכל הזדמנות...מנותקת, הרגשה ממש של דיכאון. גם תוך כדי כתיבת הדברים יושבת ובוכה ... מה עושים ?

קוראת אתכן ועצוב......חיים לא פשוטים, מרגישה אשמה שספרתי על הטוב שלי...כאילו איך אני מעיזה לומר שהטיפול עזר וקידם????ואני במקום טוב...ובכלל האמנם כל כך טוב????. אוף........מרגישה מזניחה אתכן. סליחה. לא רוצה לשקוע ביגון קודר כזה כמו שאני בקלות יכולה לפול אליו....מצטערת וליבי אתכן. בהצלחה לכלן. ואודי יכול להיות שהלך רוח או מצב רוח מדבק???? לא רוצה לשקוע שוב...אבל גם לא להיות בהכחשת הרע....מבולבל לי כבר..ורוצה להיות פה כמה שיתאים לי.....מבולבל....

אני באמת שמחה שטוב לך יותר ומאמינה שהכי חשוב להקשיב בפנים ולעשות מה שנכון לך.

הי אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע ככה זה בחיים זה איזון . כן צער וכאב יכולים לדבק בעיקר אם את לא יודעת לעשות הפרדה . אז קודם כל שימרי עלייך ,תפסיקי להתנצל על איך וכמה את באה על כך שטוב או לא . אישית אם כל הרע והקושי והטלטלות החיים גם מאוד יפים בעיני ..... שימרי עלייך תהני מהטוב ותפסיקי לחפש את הרע יקרה הוא יודע לבוא לבד הוא לא צריך עזרה ;) חיבוק לסופש נעים טוב וקל

כבר יותר מחודש שאני באה לפגישות שמחות...משמחות כאלו, כאילו אני צריכה לשמח אותה, באמת שבסדר ויש טוב אבל, הרגשה שאי אפשר ללכת אחורה ולפתוח שוב...לא יודעת למה, באמת שיש התקדמות ודברים טובים, אך פוחדת שלצידם יש גם רע אולי...שוב העניין הזה שלדעת שיש גם טוב גם רע עולם צבעוני ולא טוב מוחלט או רע מוחלט. מצד שני פוחדת שנפרד כי בעצם מספרת לה דברים טובים....אז לשם מה אני באה? גם לחברות מספרת אותו הדבר. לא יודעת מה קורה איתי... חזרתי מפגישה שספרתי על חופשה שנהניתי בה וכשיצאתי ממנה, בבית, בכיתי, אין לי מושג על מה בכלל....ואם באמת הכל הסתדר? אז מה? ללכת, לעזוב? סתם לבזבז כסף על להגיד שהסתדר...לא יודעת. היא פעם אמרה שנחכה ונראה שבאמת יציב לאורך זמן, האם לתקופה כמו עכשיו היא התכוונה? לא יודעת גם מרגישה פה קצת אשמה שאני מספרת על הטוב ולאחרות רע....אז קצת הלכתי מכאן..אבל עכשיו....אוף, עצוב לי לשמוע וקשה גם ללכת כשלכן רע, זה לא פייר.....לא יודעת מה אני עושה כבר בטיפול שלי בכלל.........סך הכל רציתי להיות אדם רגיל...נורמלי.יש דבר כזה בכלל נורמלי?????? בעולם לא נורמלי????? והנה דמעות בעניים..שוב.

הי מיכל, אני שותפה להרגשה שלך לגבי הרעיון של לכתוב פה דברים טובים ואז מרגישים אשמה כי יש כאן גם הודעות פחות משמחות. אבל אני חושבת (או רוצה להאמין) שלכל אחת שכאן יש דברים חיוביים בחיים וההודעות שנכתבות אלו הם הצדדים שאנו רוצות לחשוף כרגע ולקבל עליהם התייחסות. וזה גם מתקשר לתכנים שאת מעלה בפגישה. אני מאמינה שזה בסדר לספר דברים טובים וגם עליהם ניתן להתבונן.

תקופה רעה ממש. אין ככ את מי לשתף והלבד עמוק ורחב ופוצע. שיתפתי פה בחשש, (אחרי ניסיון קודם שלא עלה, אולי כתבתי שם קשה מידי?) ופתאום כן היה מי שקרא אותי והניח לצידי מילים פשוטות ואמיתיות... אודי ואביב, זה משמעותי לי. תודה.

טוב שאת כותבת ומשתפת- זה המקום - גם לדברים קשים. אני משתפת בשבילי- כדי לעזור לעצמי ולשחרר קצת המעומס שבפנים- אפילו שאחרים לפעמים לא מגיבים ואכן לא קל לי עם זה אבל אני יודעת שאודי יגיב וזה המון בשבילי. מקווה שתמשיכי לשתף.

גם אני לא טובה בזה. אבל קוראת אותך.לגמרי.

מרשה לי להחזיק בשבילך אמפתיה וחמלה עד שתצליחי לעשות זאת עבורך ...מקווה שתבואי יותר שתרשי לעצמך להניח כאן מילים ולהרגיש קצת פחות לבד ..איתך באמת מכל הלב .

עצוב לי על הילה, מזדהה עם תחושותיה של ינשוף, כואב לי מאבקה העיקש של אביב ורק כלפי שירה אין בי חמלה והייתי רוצה להרוג אותה. קשה פה היום

עצוב ,גם לשירה מגיעה חמלה ואהבה ויחס ...תנסי קצת לחשוב על שירה כמו עליינו . שימרי עלייך

הרבה דברים שמעיקים עליי, בין חברות, בחיים... מרגישה שצריכה מנוחה מהחיים, מהשגרה. לנוח ולא לעשות כלום, מקווה שיצא לי בקרוב. דיברתי עם המטפלת השבוע בטלפון, הייתי צרכיה את עזרתה. זה מעניין הייתה שיחה מאוד פתוחה, גם בכיתי הרבה, אבל זה בעיקר בגלל שבטלפון יותר קל לי מאשר מולה בחדר...

המון כאב כאן היום ....אז משהו עבורכן https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc אישית כבר אמרתי פעם חייבת לזמרת הזו חלק משפיות נפשי ...אוהבת אותכן מקווה שתבוא הקלה לכולנו .

אני מחפשת אותן. באמת. שיספרו עלי על מה קורה מה צריכה מה יכולה אבל הן חמקמקות.. לפחות אמרתי, שיש דברים כאלו-שאני צריכה ויכולה... תודה לכולם!

https://www.youtube.com/watch?v=SKL5XxDncFw רוני אהובה ...זה מה שעלה לי בראש על מה שכתבת ... אבל תיראי בסוף יצא לו שיר מרק מילים בלי מנגינה ומנגינה בלי מילים ... תמשיכי לנסות יקרה תני למחשבות מילים ותני להם מקום , תתפלאי לראות שהמילים שלך לא שונות כל כך מהמילים של אחרות . אתך

אני שונאת להקיא. שונאת ממש. זה כואב לי, זה מגעיל, זה מתיש נורא. אני שונאת שונאת שונאת להקיא. שונאת את הגוף הזה. הגוף הכבד והמגושם והמכביד הזה. שונאת את האוכל. שונאת את הדחפים המשונים האלו. שונאת לאבד שליטה. שונאת לאכול ככה , בטירוף, בכח, בגועל. שונאת את כל מה שנדחס לי לפה ונדחק פנימה ולא מוצא מקום ומכאיב ומכביד ומבחיל ומלחיץ. שונאת להקיא. שונאת את הדמעות, את הסחרחורת, את כאבי הבטן והגרון, את הצריבה, את השרירים הנמתחים, את הטעם הנוראי, את האצבע שחונקת ופוצעת אותי מבפנים, את גלי הקיא המזוהם, את האסלה שאני לופתת בכח וביאוש, שונאת את הדחיפות והבהלה וחוסר האונים. שונאת את הבחילה והגועל. שונאת לעמוד ככה, חצי ערומה, לראות את החתכים ביד וברגל, להגעל מהקיא ומהגוף, ולהרגיש עד כמה באמת אני לא ראויה.

את ראויה אפילו ראויה מאוד עצוב מה שכתבת עצוב שאת מענישה את עצמך עוד ועוד והאמת שכל כך מוכרת לי ההרגשה והרעיון ובכל זאת לאט לאט תנסי להפחית את מספר ההקאות לנסות לעצור להגיד אחר כך עוד שעה בדרך כלל אחרי שעה עובר החשק .. אתך ושמחה שבאת

אני מאושפזת

עצוב לי לשמוע , ששוב רמת ההרס גוברת ..וגאה בך שאת מפגינה אחריות ושומרת עלייך ..איתך מחבקת בחום

איתך, מקווה שתנוחי ותתחזקי. חוויה לא פשוטה, אבל מאפשרת פסק זמן. שלך שירה

עצוב לי כל כך לשמוע... ינשוף

טוב שכך עשית... חיבוק חם ואוהב, את יקרה!

איתך... מחזיקה בידך ואם מתאים לך, יושבות ליד מי המעין, מקשיבות לזרימת המים,אוושת העלים,ציוץ הציפורים,השמש מלטפת בעדינות.. יושבות ומקשיבות לשיר האיילה ... https://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk איתך-במבי.

הילה, תשמרי על עצמך. את אהובה ויקרה. נטע.

כולנו כאן איתך, מחזיקים לך את היד. עכשיו זמן לנוח, לתת שישמרו עליך ושיעזרו לך לחזור למקום יותר נכון לך.

אני יודעת שהוא ישתחרר זה ברור לי ,כי ככה עובדת המערכת והשיטה . צדק אין בהכל החוק .והחוק היבש לטובתו . ומה איתי ומה עם מי שהוא פגע בה גם שם החוק לטובתיינו ,או שעדין אם כל הקדמה משנות התשעים עדין אין שם חוק לטובתיינו . אוף שזה יגמר כבר אם אני רוצה או לא אני ניתקלת בזה שוב ושוב .. אולי דרך הסיפור שלו עשיתי קצת צדק בנשמתי . את הסיפור האישי שלי העזתי לפתוח רק עשר שנים לאחר מותו . זה מדהים איך אחרי כל כך הרבה שנים הוא עדין לפעמים כל כך חי בתוכי ורק בזכות הטיפול המדהים הזה אני זוכרת שהוא לא באמת חי . צריכה אותכם איתי ..מפחדת להתפרק

כאן יחד איתך-- שולחת לך יד לאחז בה

תודה יקרה על היותך בחיי

וואו, נשמע לי כל כך קשה... שולחת חיבוק חם ואוהב, איתך ביחד

שנים מלווים אותי פחדים שהחוויות שלי.. ההתעללות החלקים שבתוכי לא אמיתיים. שהכל שקר שאני שקרנית ושאינני מסוגלת לסמוך על עצמי. אפשר לאומר שרוב הזמן אני לא מאמינה..

את יודעת כמה מכחישי שואה יש , זה אומר שהיא לא הייתה. זה קשה לשמוע אותם זה קשה להאמין ולהבין לכן הפיצול זה המנגנון שמגן על הנפש משגעון...לאט יקרה והעיקר את לא היחידה שלא מאמינה

הי גלי יקרה, ומי שקורא וירצה להצטרף, ראיתי את תשובתך למטה וחוזרת אלייך כעת בעץ חדש. מישהו לאחרונה אמר לי שמנוחה זה לא חטא. המממ.... כנראה, שמשהו בי פנימה חושב שכן. איך שאני מתיישבת, טראח, קוצים בטוסיק ומוצאת עוד משהו לבצע. ואולי זה לא בדיוק זה. במצב מנוחה הכאב מתנקז ומתמצה, והתנועה מפזרת אותו לכאורה. קצת אוטיסטי נשמע לי. מיטה ולילה ושינה – נושאים סבוכים מאד. קלונקס ידידי פה. לא הרגשתי שהוא נגעל ממני, המעסה. הרגשתי דווקא שאני נחמדה. התמסרתי ונשארתי בשליטה. גם אני נסעתי לחו”ל פעם אחת ויחידה, ‘כדי לממש את זה’. אחת הנסיעות הזוועתיות אבר. חזרתי עם תופעות שחשבתי שהן יעפת, בדיעבד, הסתבר שהיו אלה תופעות חרדה מהקשות שבהן, שרק החלו אז, וקפצו לגובה, ושם גם חלה התפרקות גדולה גדולה גדולה. עד היום לא מעזה לנסוע. כמו חרקירי בשבילי. אחרי ששבתי, בעצם גם החל תהליך של עזיבת העבודה, ניתוק כל הקשרים שהיו לי. כולם. שתיקה מוחלטת של חודשים, קצת אחר-כך כבר לא הסכמתי לגור בבית כמו של אנשים. בוודאי שלא אביזרים של בית. חלפו מאז עשרים שנה. סוריקטה

קודם כל חיבוק ענק ענק ועוטף את כולך ...את מדהימה , כמה כוחות ויכולות ... עצוב לקרוא אותך עצוב הפרוק ומה שהיית צריכה לעבור ובכל זאת רואה איפה את היום איזה דרך מופלאה עשית ועושה ...אכן אין כמו להיות עסוק כל הזמן כתרופה נגד כאב ומחשבות ..ובכל זאת לפעמים כל כך זקוקה לכלום כדי לנקז את כל המוגלה והכאב לידי נקודה אחת ...ולנסות להוציא קצת .

אין לי מילים מלבד לאמר לך שכאבה לי חווית החופש שלך ושאת מדהימה.

לא לגמרי קוהרנטית אחרי יום/ימים קשים, אבל אנסה.. קודם כל איתך ובעדך וכואבת לשמוע את שעבר. מאז לא העזת לנסוע? אולי דווקא שווה להתעקש על כך? לתכנן היטב כדי שיהיה כמה שיותר מיטיב עם מודעות לסכנות ולנפילות הצפויות ואף על פי כך בנייה של הטוב. שמעתי לא מזמן הרצאה שאומרת שאדם אופטימי הוא לא אדם שמתעלם מהרע, הוא אדם שיודע לשלוט במצב ולנהל את הטוב ואת הרע. את יודעת, המטפלת שלי היא קצת בתפקיד המנערת, שאומרת לי לא להתמכר לכוחות האופל ולראייה המחסלת את עצמי ואת תפיסת העולם, וכשכתבת קלונקס ידידי התחשק לי פתאם שהיא תנער גם אותך, שמישהו יזכיר לך כמה כוחות יש בך וכמה בכלל לא בטוח שהוא ידיד, אני כותבת בזהירות כי בכל זאת ברור שמכאן לא יודעת הכל, אבל בזהירות ועם סימן שאלה ומניסיוני הדל אומר שיש מצב שהוא אויב שמתחזה לידיד. אני שואלת את עצמי וכנראה גם אותך, שאלות על מי שולט בנו, כמה יצר החיים וכמה יצר המוות מנווט אותנו, ואיך אפשר להיות בשליטה ולכוון לטוב. והרבה פעמים קשה אומר שאולי לא כדאי ללכת לשם מהיכרות רבת שנים עם עצמינו, אבל קשה יכול לומר שדווקא צריך להתעקש וללכת לשם. אז מה עושים כשחופש זה קשה? בא לך להאבק באימ-אימא של הקשה הזה? זזה לישון איתך! גלי

היי אודי קראתי פעם מאמר באנגלית על היתרונות והישגים מטיפול דינמי. אני לא זוכרת את שם המחבר אבל הופיעה שם טבלה שציינה בסעיפים את הקריטריונים לבריאות נפשית. זה הלך ככה (מהזכרון): - מסוגל לנצל יכולות וכישורים באופן פרודוקטיבי - חש עצמו משמעותי ותורם בחברה - נהנה מיחסים בין אישיים. חברויות/זוגיות/מיניות. - בעל חוש הומור -מסוגל להכיל דעות שונות משלו -הגיע להשלמה עם חוויות העבר והיו עוד סעיפים ברשימה.... האם אתה יודע במקרה איפה משיגים את הרשימה המלאה?? ממה שזכור לי היום שם בסביבות 20 סעיפים

לבחון את השטח לבדוק מה ואיך ולמה לשאל שאלות ולהקשיב לתשובות כי אחרת... ממשיכים וממשיכים ומאבדים את היכולת לחשוב ברור כי הכל נעשה כמו אוטומט טיפול...כן??? לא??? למה?? מרגישה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת במהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה... נכנסים לחדר טיפולים ומאבדים שליטה- חלקים מופיעים ואני רוצה לעצור ולהפסיק את זה אבל מתקשה לקחת פיקוד מבולבל לי... לא ברור לי... מה לעזעזל אני עושה בטיפול ואם זה מועיל....

פתאום נראה לי שהפסדתי המון ממה שקורה כאן :) לקרוא בבת אחת הרבה הודעות...מעניין. רוצה לומר לכן כמה מילים: על אומץ, על נחישות, על כל ההתמודדויות שנראות לאחרים כל כך קלות להשגה ורגילות כאלה, מבינה אתכן מאוד. הילה- את חזקה ואת יודעת את זה! היום את כנראה מבינה יותר את התנהלותך מול סמכות וכו' ולכן זה כואב יותר...כמה קשה לקחת אחריות על עצמנו, על המילים שנאמרות ואחר כך מכים על חטא, אולי בכל זאת אפשר לתקן? לבקש סליחה? אני רואה את זה כך, שפעם היית מאשימה אותה, היית מדברת על האנשים שהעליבו, שאמרו וכו', את הסביבה והיום את לוקחת אחריות על מה שאת אמרת וואו, זה הישג גדול. אביב- את מקסימה, הגדלות שלך לנסות כל פעם להבין כמה שיותר את עצמך...ואת האחר.. חנה- הקבוצה הסתיימה, גאה בך מאוד, ותראי את ההודעות שלך היום :) יודעת להנות יותר פחות לבכות על הסופ"ש ולעשות, ללכת, לפעול, זה הכיוון!!! נהדרת! רוני- אח, מילים, מילים....לא פשוט אך כבר התנסית פה ביותר לא? שירה- עם כל הכאב, את יודעת להגיד תודה ולהודות, אדם שיודע להודות ימצא את הדרך להודות בסופו של דבר גם לעצמו על כך שלא ויתר, אז אל תוותרי לעולם, בסוף תודי לעצמך. לאה- משתפת מעט ואומרת הרבה, מקבלות אותך בלי לשפוט טוב? נסי לשתף יותר. ינשוף- כמה מלחמות כמה קושי...וגם את יודעת לפרגן לאחרות ולהודות פשוט מדהים, תאמרי לעצמך את מה שאת היית אומרת למישהי אחרת במצבך, לי זה עוזר. איתך, בדרך הלא פשוטה. מיקה- מזל טוב!!!!!! וואו, שוב את מזכירה לי את עצמי מפעם...פעם גם לי תחושת ההריון הפכה אותי לאישה, והרגשתי לבד, היום יכולה לומר שאני ממש לא לבד ואישה בלי הריון :) רזיתי, שיניתי מראה חיצוני וגם מראה פנימי...ולאט נפתחתי לעולם המבוגרים שדי איים עליי, מקווה שאת בטוב ושומרת על עצמך, נסי כמה שפחות להיות לבד פיזית אולי ישפיע נפשית קצת? תהני מההריון, זאת תקופה נפלאה! איה- איך את? מה היה בסוף? איך הרגשת? במבי- מזמן שלא התייחסתי אלייך :( סליחה, את מדהימה אותי כל פעם מחדש, המטפלת שלי אומרת תמיד צעד אחורה ושניים קדימה, כשאני אומרת צעד קדימה שניים אחורה...פיסול, הלוואי שתחזרי לשם, זה מדהים מה שתוכלי ליצור!!ואולי גם קצת חופש אמיתי בתוך הפיסול? אפרופו חופש? סוריקטה יקרה- חופש, אני בחופש, האם זאת חופשה? חחח לא בטוח. אבל יצאתי לחופשה לבד עם בעלי היה מדהים!!!!!!! כשאני מצליחה להתנתק במחשבות ועוד מהמטפלת שלי, זה סימן לחופש אמיתי. גלי- חופשה, כן... זכור לי החופש שניסיתי לקחת לעצמי כשהיא אמרה לי, וואו..היה מבאס, זה צריך כמובן לבוא מהרצון שלך לחופש וכשיש צורך לכך את תדעי! סיגל- מה איתך? לא משתפת? לפעמים זה מרגיש קצת...סליחה שאני אומרת, מעין ביקורת מהצד, מישהו כזה שאומר: זה אתן, אני לא בעסק ושוב לא רוצה לפגוע זאת רק נקודת מבט שלי בלבד.....אשמח שתשתפי מעצמך. ממש חבורה גדולה נהייתה פה...מקווה שהזכרתי את כלכן, לפחות את אלו שכותבות בתקופה הזו. ואודי- ממש תודה על כל מה שאתה מאפשר כאן! זה לא מובן מאליו, אני במקום אחר היום, פתאום קצת נפתחו לי העיניים מהמקום הצר שהייתי בו, הצלחתי להנות בחופשה, נהנית עם הילדים המון פעילויות, ממש כייף!!!!!!!! מחר נכנסת לפרוצדורה רפואית..אולי בשל כך כתבתי פה...לא יודעת, רציתי להרגיש שוב שייכת, נחשבת...לא יודעת להסביר. תאחל לי בהצלחה? סליחה שיצא ארוך. שלכם ואתכם , מיכל.

מקווה שעברת את הבדיקה בשלום.. תודה על המילים ותומכות...ינשוף

הי מיכל, שמחתי לשמוע אותך ותרגישי טוב! תודה רבה...

הגבתי לשניכם על ההודעה ההיא למטה "שוב" ולא עלה אולי יעלה מאוחר יותר ..ונכון שאני כרגע במקום אחר אבל...בוחרת לתת מקום לסיפור האמיתי . סוריקטה כתבת לי דבר נכון שאלת על איזה סיפור נוסף אני מדברת..ולמעשה אני מדברת על הסיפור שלי הסיפור שלא סופר .. אני באה מבית מהאליטה של המדינה כזו ששרים חברי כנסת ראשי ממשלות מכל העולם היו אורחי קבע ..כן מה שנקרא באה מבית טוב....(מי יאמין שהוא רקוב) מדברת על האיש הרע וחבריו שפגעו והכאיבו והעולם כולו שתק כי איך יכול להיות ומי יכול להאמין ובטוח א' משקרת מדמיינת ועוד ועוד ... אז אני א' מהבית ואבי הוא כמוהו ...כמו האיש הזה מהחדשות (קצב). וכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן ואומלל , וכמה כסף המסכן הוציא על עורכי הדין וכמה אשתו מסכנה והוא לא אשם וא' וכל השאר רק העלילו עליו ...נקרעת לי הנשמה מבפנים מה שיותר מעניין אותי זה ששניכם בדרך זו או אחרת ציינתם בפני שלא ברור , פעם זה היה נועל אותי או שהייתי בורחת או הודפת והפעם הפעם הצלחתי להגיב בצורה נורמטיבית "נושמת" ואפילו כותבת שוב כדי לתת לו לסיפור מקום ....תודה לכם

בוודאי שאפשר להאמין. סוריקטה

הי אודי, אני מאד שמחה שאתה יוצא לחופש. שתרבנה חוויות שלוות וממלאות. שלך, סוריקטה

תודה על ההתעניינות! היה ממש כיף אבל גם מפחיד... היה סוער. היה גל שהטביע אותי ומצאתי עצמי שוכבת בקרקעית... אבל חזרתי אחר כך לים.

הי חנה יקרה, אני תמיד מתמלאת בהערכה כלפי אנשים שהולכים לים. נשמע לי מגניב , מעצים ומעלה מצב רוח. נשמע חופשי. כל הכבוד. (וגם על הריקודים שאת כותבת עליהם לפעמים והיציאה עם החברות)

ממש ריגשת אותי... המילים שלך ממש נגעו בי. וגם שאת זוכרת אותי. תודה יקרה!

סוער , רגוע גלים גלים ..פעם למעלה ופעם נופלים ועולים . נפלא שנהנית , עוד יותר נפלא שחזרת ולא ויתרת.. אכן חנה פעם שאלת אם רואים את תוצאות הטיפול הנה דוגמא קטנה אבל גדולה איך את משתנה וצומחת....חיבוק

חיבוק חם ממני בחזרה! יש משהו מקסים בים ושונה... תודה על המילים המחזקות, למרות שהשבוע בכיתי שעה למטפלת שלי בטלפון. עכשיו יותר טוב (:

מסכימה איתך (:

אני במהלך חיפוש אחר פסיכולוג. רציתי לשאול האם ניתן או מקובל לשאול פסיכולוג אם הוא הטרוסקסואל או הומוסקסואל במהלך החיפוש? אני לא הומופובית בכלל, פשוט טיפול עם אדם הטרוסקסואל משום שארצה שהוא יזדהה איתי וידע לתת לי עיצות מעולם המושגים של מערכות יחסים של גברים ונשים....אני רוצה שהוא יכיר את הדקויות בין גבר לאישה וכו'....הגיוני לצפות לדבר כזה או לשאול על כך מטפלים?

כל החרא שבי כל הפגמים שבי צפים למעלה הדמעות לא מפסיקות לנזול הכאב בלתי נסבל היום שכבתי על הרצפה בטיפול הדמעות זרמו לא יודעת להתנהל כלכלית ופוגעת ומנצלת את בן זוגי בעבודה הייתי אימפולסיבית ואיבדתי משרה שנתנו לי בעבודה והדמעות מציפות הכאב והמוגלה זה לא מניח לי משהו בי גורם לדמויות סמכות להרתע ממני דיבור לא מכבד ואימפולסיביות כל החרא שבע צף למעלה הכאב מוחשי המוגלה כואבת כמעט ולא מצליחה לנשום כמה שהכל כואב אין לי מילים לזה איך ברגע איבדתי את האמון המנהלת שלי הכל היה בסדר אבל זהו כבר לא אצטרך למצוא מקום חדש

כן זה כואב , זה מכה בפנים וקורע מבפנים ..לגלות שאנחנו כמו כולם פוגעים ונפגעים . לגלות שמבית היוצר של אבא למדנו גם לפגוע בשני ובעיקר בסופו של דבר בעצמינו.. אבל בכנות זאת זכות לפגוש מי אנחנו הרבה מאוד אנשים לא מכירים את עצמם ומסתובבים בעולם כאילו הם מושלמים. מאמינה שאם לא יסתדר לך בעבודה , את תימצאי אחרת מניסיון דלת נפתחת ודלת נסגרת זאת לא קלישאה אבל וזה אבל גדול מהניסיון גם גדלים ולומדים מאמינה בך מאמינה בטיפול שלך , שיעזור לך לצמוח עוד ועוד .. אוהבת אותך מאוד וגאה בך על הכנות והאומץ לעמוד מול עצמך , זה באמת באמת לא פשוט מי כמוני יודעת. חיבוק

באמת גל עכור. אמנם אנחנו זרות (אני ע"ת עובר אורח לא ממש כאן) אבל היה לי קשה להתעלם מהכותרת הקשה מהמחנק הזה שהיא מייצרת משהו כזה שכבר אי אפשר להכיל וקשה לנשום. אחרי שקראתי הבנתי שזה החרא ש צף. עצוב. ממה שקצת קראתי אולי האימפולסיביות קשורה לכל מה שקורה סביב התביעה וכל זה? (יש נסיבות מקלות) מאחלת לך ימים טובים וצלולים.

שומעת את המצוקה-את ההצפה... המוגלה נשפכת החוצה וזה כל כך כואב... אחייכ יבוא ההקלה... תנסי אולי להבדיל בין דמויות סמכותיות של אז ושל היום- ושהיום את בטוחה, ששום דבר רע לא קורה... כאן יחד איתך הילה יקרה... את לא לבד

וואוו לקרוא את כולכם ופשוט לחבק ולהגיד שאנחנו אמיצים , אוהבת באמת וזה לכולםםם...גם לכל מי שסמוי ופוחד לקחת מקום ... שיר האומץ /ר' קיפלינג אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת ,אם תחיה בלי היסוס וניצלת אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל הן ברור שבחרת בקל שבקל. אם תאמר כי תאבד, הן תאבד בוודאי כי כל איש בעולם התוסס והחי הרוצה להגיע לתרועת ניצחון לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון. זהו חוק עולמים לנמשל ולמושל ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל: החלט כי תוכל - רצונך אז מושל עליך יגן חוק איתן מברזל. מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות, אם יתמיד, אז תמיד ינצח בכול רק אותו האדם החושב כי יכול.

תבוסתנות ותחרותיות הקיימים בנו, הקיימים בי :-) בוקר של אור, סוריקטה

כיף שחזרת בריא ושלם ומה שבטוח אני לומדת לנשום גם שהקבוע משתנה לי ,בסוף אני אפסיק להיבהל משינויים . אפרופו בהלה יש בי חלקים מסוימים שדי מבוהלים מחציית הגבול , לא מצליחה להרגיע לבד צריכה את העזרה שלך לשמוע שזה בסדר ואתה לא כועס .. בסוף גם על הדברים האלה אני אתגבר ויסמוך על עצמי יותר (לפחות התחלתי לתת מקום לקולות האלה למרות שאני מבינה בהגיון שזה טיפשי ) אודי כהשארת את הגן פתוח חגגתי לי כאן בן העצים , תהליך מדהים עשיתי בשנה הזו הרבה בזכותך ,בזכות התמיכה ובעיקר בזכות זה שאתה מאפשר את המקום הזה להיות אוטנטית כלכך . באמת הרבה מהדברים שאמרת לי שיקרו תוך התהליך ישנם ..הרעש הפך יותר ויותר לדיבור , אני יותר ויותר מודעת ומכירה את כל החלקים (למרות ששבוע שעבר צצו חדשים ,לא מוכרים) לאורך כל הדרך אמרת לי לא לתת להם להשתלט על המרחב , אני מנסה לא לגמרי מצליחה להבין איך...אז אמרת לי שיש לנו חלק מנהל ושתרחיב על זה פעם ..אז אודי לא חייב היום אבל זורקת לך את הכפפה אשמח מאוד מאוד להבין יותר . שבוע טוב

אודי תודה !!!! גם על המילים וגם שניכנסת שוב .

הי מיקרה יקרה, מצטרפת לברכות ונמצאת לצידך למשמע הרגשות הכואבים המתלווים לצד המאושרים והחגיגיים. שיעבור בקלות ובהרגשה טובה ככל שניתן, שלך, סוריקטה

הי כולם, כן, יש תחושה כזאת של את-צריכה-חופש. פעמים רבות חשבתי עליך אודי, עך החופש שלך, גם מכאן. אני זוכרת שאתה נוסע מעת לעת למדבר. קיבלתי תשובות של התחלה בשיחות שלי, מילות המפתח היו 'חדש' ו'אחר' ועוד. ומה חשיבותו, וכמה שמטפל שלי מקפיד על כך עבורו. ועדיין אני תוהה מה יהא חופש עבורי. בקטנה, לשעה, אולי ואולי גם קצת יותר. בשבוע שעבר הלכתי לעיסוי אצל גבר (כן, זה סובב לי ת'מוח) עיסוי כזה שמכניס אותך למצבים מדיטציונים, כך הבנתי. קצת סוג של חופש אולי. מה תאמרו? אשמח לשיתופים. שלכם, סוריקטה

חופש....קודם להגיד לך שאת גיבורה אמיצה אמיצה ....מסג' גבר!!!!!!! לאישה אני כבר שנים לא נותנת לגעת לי בגוף מאז שהבנתי שזה שאני ישר נירדמת זה פשוט ניתוק מטורף אז אין סיכוי שמישהו נוגע בי ,למרות שחושבת על צעד כזה אבל עם אשה ..וואוו את גיבורה פשוט ענקית.. וחופשה ...שקט , רוגע , טעינת מצברים , לחיות , להיות, פסק זמן מדברים מטרידים , הנאה , אהבה , שמחה , חיים ... זקוקה לחופש- אין חופש אבסולוטי יש חופשה אבל זקוקה לחופש אומר לי - אני עייפה צריכה פסק זמן מהמרוץ צריכה פאווזה מהכל מהחיים ובעצם לחיות להתחבר לטבע להתחבר לאמא אדמה , להיות עבורי עבור עצמי .... כותבת לך אסוסציאציות וחושבת למה בעצם לא לעשות את כל הדברים האלה כל הזמן ...ואולי זה בדיוק הרעיון של חופשה לשנות לעשות דברים אחרים ממה שרגילים כל הזמן לקום בשעה אחרת להיות בנוף אחר לנשום אחרת כל אחד והאחרת שלו ... יש משהו בחופשה שהיא זמן איכות מחבר ומאחד עם מי שאת נמצאת בחופשה בלי לחץ החיים ..את יודעת יש בחופשה סוג של אשלייה של חופש שכל אחד מאיתנו צריך. לא יודעת הגיגי בוקר ....

הי אביב, כבר זמן מה שאני הולכת לעיסויים, בעיקר אצל נשים יצא, (מוזר ברמות) חסר לי כל כך מגע, ומה שיש גם בעיסוי כל כך לא מספיק. מכירה, אגב, עוד מישהו שנרדם בעיסוי, לא היו לו חיים טראומטיים במיוחד, הוא דווקא מתבונן על כך בסוג של הקלה מסבלותיו. סבל כאב הגוף. הרפייה. אמרת המון דברים מעוררי מחשבה. יש לי עוד מה ללמוד. תמיד יש. יופי של הגיגי בוקר. אמשיך לחשוב. שלך, סוריקטה

מאמינה שכולנו זקוקים לחופש .. עיסוי יכול בהחלט להיות סוג של חופש בתנאי שאת מרגישה שנכון לך ובטוח לך ושאת הולכת למישהו אמין-..לקח לי המון זמן לאפשר מגע ממעסה- בהתחלה הלכתי עם חברה שנשארה איתי בחדר.. היו הרבה פעמים שהתנתקתי והתביישתי לספר.. אני חושבת שחשוב להקשיב לגוף.. מאחלת לך שבוע טוב סוריקטה יקרה

הי ינשוף מתוקה, אני לא כזאת אמיצה... את העיסוי אני מקבלת במתחם בו עובדים כמה מעסים במקביל, זה לצד זה, לעתים ללא מחיצות. קרי, יש עדים רבים בשטח. צד שלישי. השלישי הזה שכל כך חסר לי, גם בפנים. ההפרדה. אחד על אחד גם מפחיד אותי. שבוע אור, שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, ריגשת אותי שהלכת לעיסוי אצל מטפל גבר. זוהי התחלה ממש טובה. אצל מסלו למדנו שלפעמים האדם כבר לא מרגיש שהוא צריך משהו חיוני- כמו אהבה, וקיום יחסים. השלב הראשון הוא להכיר בצורך ומשם מגיעה ההתפתחות. אז את ממש שם... מקווה שאני מובנת... שבוע רך ונעים הילה

הי הילה יקירתי, המון אמרת. דברים של חכמה. את יודעת, דיברתי כאן על מיניות שמתה. אודי תיקן אותה בחיוך מה והשתמש במילה 'קבורה' :-). בטיפול, אמר לי רופא הנפש שהיא לא כל כך קבורה. עדיין בחלומות יש עיוות גדול בעניין. אין אינטימיות, יש פריצות. אבל יש חלומות שאני זוכרת. אין זה דבר של מה בכך, בעיניי. מרגישה שאני עוד בין לבין, והמטפל, כנראה אינו רוצה שאחמיץ אהבה. עדיין לא זכיתי לאהוב, להיות נאהבת. שלך, ותודה רבה, סוריקטה

הי הילה יקירתי, המון אמרת. דברים של חכמה. את יודעת, דיברתי כאן על מיניות שמתה. אודי תיקן אותה בחיוך מה והשתמש במילה 'קבורה' :-). בטיפול, אמר לי רופא הנפש שהיא לא כל כך קבורה. עדיין בחלומות יש עיוות גדול בעניין. אין אינטימיות, יש פריצות. אבל יש חלומות שאני זוכרת. אין זה דבר של מה בכך, בעיניי. מרגישה שאני עוד בין לבין, והמטפל, כנראה אינו רוצה שאחמיץ אהבה. עדיין לא זכיתי לאהוב, להיות נאהבת. שלך, ותודה רבה, סוריקטה

באמת כל כך מגיע לך ...

הי סוריקטה, ממש רוצה בשבילך שיהיה חופש, קטן או גדול פחות משנה אבל עם תחושה של מגיע לי, ועם תחושה שאת נהנית ונחה, ולא רק צריכה וצריכה, אלא גם רוצה, וגם מתחשק לך וגם בא לך.. קצת להתפנק בתוך העומס הרב והקשיים וההשרדות. מגיע לכולנו כזה דבר אבל אולי יש אנשים שמגיע להם קצת יותר. והעיסוי אצל גבר, וואחד צעד! הפעם הראשונה שאני עשיתי כזה דבר הייתי כל הזמן בשאלה האם הוא נגעל ממני. אולי זה היה טוב שזה היה בגדר שאלה ולא עובדה. איך היה לך שם? אצלי חופש ישר הולך לקנאה כרגיל על אלו שיש להם ושהחופש שלהם יראה אחרת משלי. הטסת אותי לעבר ישן נושן, למטפל שאמר לי- הולכת להיות לך שנה קשה ולכן את צריכה לצאת לחופש. ואני כמו מטופלת טובה יצאתי מהפגישה והזמנתי כרטיס טיסה לעוד יומיים. והייתי שבוע ב"חופשה" בארץ רחוקה, לבד, טיפה היה גם הנאה אבל רוב הזמן היה בכי על הלבד ועל השנה הקשה הצפויה.. אולי בדיעבד גם בכי על הצייתנות שלי, על הצורך שמישהו יגיד לי מה לעשות וההתמסרות המוחלטת למשאלה הזאת... ואולי גם כעס עליו שקבע ולכן הייתי צריכה לא להנות, כדי להוכיח לו שהוא טעה.. המון המון המון המון זמן שלא הייתי בחופשה. יש דווקא מחשבות בכיוון אבל חשש מבזבוז כסף... נראה.. שבוע טוב גלי

חייב תשובה לפני 11 חודשים הכרתי מישהי , התחלנו לצאת ואז הבאתי אותה הביתה ההורים שלי לא אהבו אותה (וולגרית מידי) בכל זאת המשכתי לצאת איתה ואחרי כמה חודשים כבר בייתה ישנה אצלי יום יום ואז יצאנו להשכיר דירה ופה התחלתי לריב איתה הרבה כל דבר הפריע לי אם זה מתי היא חוזרת ולמה ככה ולמה ככה אין ספק שגם אני אשם כל הזמן הייתי טעון עלייה שהינו יושבים בחברה שלא תפלוט משהו כל הזמן אמרתי לעצמי שיהיה ריב שנפרד ולא יהיה דרך חזרה ויום אחד בעבודה שתפו לה תמח שאני לא טוב לה ושאני יכלא אותה תאמת יש לי בעיה קצת שתתחיל לצאת לי למועדונים במיוחד שהיא אמרה לי שזה לא מדבר אליה והיא לא רוצה את זה ו,ואז אחרי ששתפו לה תמח היא החליטה לפרק תחבילה כל אחד חזר לביתו אחרי יומים היא באה בוכה שהיא עשתה טעות ולא רוצה להקשיב יותא לאנשים ואז חזרנו ליום אחד בגלל שהחליטה לבחון אותי אם אכפתי לי שתצא ואז שוב נפרדנו קיצר לי מפריע מאוד העניין גם עם המשפחה שלה יש לי הרגשה שהמשפחה שלי ממש לא תסתדר איתה הם קצת ברברים וזה מאוד מפחיד אותי אם אני חושב להתחתן איתה היא קצת אובססיבית כבר חודש שהיא שולחת הודעות ולפעמים באה לא אשקר שמצד אחד לא בא לי לוותר עליה אבל השאלה שלי מה נכון לעשות לא מהרגש??? דרך אגב שגרנו יחד כם ירד לי החשק המיני ואין לי מושג אם זה בגלל המחשבות שהיא אהובה במשפחה וזה גם מפריע לי ואגב שיניתי אותה בהרבה והיום היא יותר מתונה אבל השאלה אם אחרי החתונה זה חוזר???

אודי וכולכם הי, ראשית, אני חושבת שמתרחש בי שינוי עמוק.. אודי, קצת נבהלתי וגם קצת ..טוב קצת יותר מקצת...דואגת לך.. מקווה שלא סגרת את השבוע בגלל עומס טוב.. אתה שם לב שאני לא מתפרקת ? (רק מרגיש שכמעט על סף התפרקות ) :) כנראה שמשהו מבפנים באמת מתחזק (?) הילה מתוקה , תודה גדולה לך !!! התרגשתי לקרוא את דברייך שמופנים אלי... רוצה לומר לכם שאני קוראת את כולכם אבל איכשהו אני במקום של ? לא יודעת בדיוק לומר.. כנראה שאחזור בשנת הלימודים הבאה לפיסול .. אולי בסוף אחטוף רגליים קרות ואברח שוב ??? כ"כ מקווה שלא.. הפיסול יהיה מתוך התבוננות במודליסט האדם במנחים שונים... ואולי בסוף לא אלך ???? מתגעגעת אליכם מאוד מאוד. אודי,אתה יודע ש"שטפתי" את העיניים בחצבאני ובתל דן וחשבתי עליך.. ממש התחשק לי להגיע לגילון ,לפגוש אותך ולומר לך:"אודי, אדם נפלא שכמותך, זו אני, במבי..." אהבתי פשוט לשבת על האדמה,להרגיש את זרימת מי החצבאני,לשמוע את אוושת העלים,ציוץ הציפורים ,הצרצרים, מפעם לפעם גם צפרדעים,להריח את הריח המטריף של תערובת המים,תאנים,פטל,תות ואדמת החמרה, להרגיש את המגע המלטף של העלים והשפירית הכחולה על כף היד.. ואני שייכת למקום הזה.. חלק ממנו.. שייכת להרמוניה שבטבע... חיבוק לכולכם ושבת רכה,נעימה ומלטפת.. שלכם-במבי.

איזה כייף לקרוא אותך ככה ....ואם לא תנסי לא תדעי לעולם איך זה ...זוכרת שלמדתי ציור והיינו צריכים לצייר מודליסטים זה לא פשוט אבל זה מעניין . בעיקר היה לי מעניין תפישת הגוף אצלי מתוך הניתוק . ואת יודעת גם אני הרגשתי ככה מול זה שאודי לא סגר ,את השבוע ברגע הראשון נבהלתי אחר כך הזדחלה דאגה והזיכרון שזה כבר קרה בעבר הרגיע..ואפילו חייכתי לעצמי שאודי בן אדם בשר ודם ...ואגלה לך סוד הגן נשאר פתוח אז חגגתי והלכתי לי אחורה בן העצים ... אנחנו קבוצה מדהימה שצועדת קדימה ,זה מרתק לראות את ההתפתחות של כל אחת ושל הקבוצה כקבוצה ... ואזכרת לי את החצבני אך הצפון הצפון ....שבוע מדהים לך

:-) כל כך טוב לשמוע ממך. נקווה שהרגליים, רגלייך, כחלק גוף גם הן, ישאוך למחוז חפצך היצירתי המופלא. שלך, סוריקטה

אוהבת אתכם ואת התגובות שלכם... כן...משונה אבל מרגיש לי טוב.. אולי אני טיפטיפונת כבר בשלה לחזור לפיסול ???? ואולי אברח ??? ואולי פשוט ארקוד ריקוד תימני :)) פסיעה קדימה ושתיים לאחור, ואולי, פסיעה אחורה ושתיים קדימה ? :) רצה עכשיו לאמא צביה.. כייף ,נכון ? :))) שלכם-במבי.

אני ממשיכה לנסות.

הי רוני רואים אותך ..שמחה שאת לא מוותרת ,גם אנחנו לא .

רוני ממי, אולי תנסי גם יותר מילים מעבר לטריוויאלי? את יודעת, אני יודעת שאת יודעת. יש כאן הודעות מקסימות מקסימות שלך. אם תרצי לספר על התחושה שלך, תחושת האין-מקום המוכרת לרובנו, אולי כולנו. גם למי שכותב המוני מילים, וגם לשותקים וגם לממעטים במילים. גם אני לעתים מרגישה שאני בחוץ. שאיני חלק מ... בוקר אור, יקירתי, וגם חיבוק ענק לכלבלבית שלך, סוריקטה

מסכימה עם סוריקטה בכל מילה .. את יודעת בסופ"ש הזה שקראתי לי אחורה בן העצים מצאתי כמה מאוד משמעותיים שלך ...

אני חושבת שאני יותר משנה כאן, במקום הוירטואלי הזה שמאפשר שיתוף ותמיכה. בתוך הכאוס שלי אולי לא זכרתי לאמר תודה. לך אודי שמחזיק את כל המערך הזה במסירות ואדיקות ראויות לשבח. לפעמים זה נראה כמו גלגלי שיניים, לא משנה מה או מתי אתה כאן, ממשיך בתנועה בלתי פוסקת, מתאים את תגובותיך ונוכחותך בצעדים קטנים. לבנות המשתפות באומץ, לאלה שמגיבות ברוך אינסופי ובחכמה, לכן שלפעמים מרגישות אותנטיות בכוונותיכן יותר ממה שניתן לבקש במציאות. היה חשוב לי להציץ לרגע כדי לאמר לכולכם תודה שאתם.

תודה שאת כאן ... היום חשבתי לאן נעלמת השבוע שמחה שניכנסת ...שבת שלום יקרה והרבה כוחות

שירה יקרה, תקוותי שבוא יבוא היום ותוכלי לומר גם תודה לך, עצמך, ולחלקייך שלך. בפנים. שהחמלה בהם, כלפייך את, תגבר. שיוכלו לעטוף, שתרשי לקבל. שהתלות בגורמים חיצונים תהא שונה אף במעט. אנחנו, נהיה שם בשקט בשקט, לא להריע מידי, שהרעים לא ישמעו. שבוע של אור, סוריקטה

את חושבת שיבוא היום "אנחנו, נהיה שם בשקט בשקט, לא להריע מידי, שהרעים לא ישמעו" שנוכל להגיד בקול רם וברור תודה לעצמינו מבלי לפחד מהרעים שבתוכינו ...

הפעם יודעת איפה ועם מי אהיה... אבל משו אחר מטריד ומכעיס אותי... מריגשה שאחותי כפויית טובה אין לי כוח לפרט אבל קודם בכיתי ממנה. סליחה מכל החברות היקרות כאן אבל המחשב שלי נדפק ומהפחאפון קשה לי לכתוב. אני קוראת את כולכן כל הזמן...אבל כרגע קשה לי להגיב גם טכנית וגם נפשית. שתהיה שבת שלום לכולנו. ומחר בע"ה נוסעת לים(:

מקווה שהיה טוב ונעים ...

יש לי המון דברים לכתוב לך אבל מוכרחה להגיע למחשב ולא מהפלא...אז רק שתדעי קראתי כל מה שכתבת לי ...תודה על הכל חיבוק וסופש נעים

הי אביב, אני כאן, שלך, סוריקטה

ואת יודעת סוריקטה האני כאן הוא כל כך הרבה.... את מיוחדת אני אוהבת את מה שאת מביאה לכאן וגם את מה שאת לא מביאה ובכל זאת מבצבץ פה ושם בן המילים ....

מתהפכת הבטן מהקצב הזה ...המקרה הזה כל כך קשה לי בכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן אני מתה מבפנים ... זה כל כך מוחק ....יודעת שזה נוגע בי בגלל הטיפוס והמעמד שמזכירים לי כל כך.. וקורעים אותי מבפנים . והיא כמו אמא שלי סוגדת לו כאילו היה האל ...לפעמים אני לא מבינה אנשים . ואולי זה בכלל אני ...

אביב יקרה, איך את עכשיו? איזה סיפור אחר את מזכירה, תוכלי לומר? גם אני כועסת על העיוורון. על הראייה החד צירית. קשה להאמין, ומאידך, הכי לא מפתיע עם היסטוריה כמו שלנו. נמשיך למעלה, אני מקווה. שלך, סוריקטה

היי, אשמח לדעת מה אתה חושב .. אני בת 27 מזה כשנתיים קצת פחות בטיפול פסיכותרפיה דינאמית, תחילה המטפלת הייתה מאד אמפתית ואיפשרה גמישות בגבולות כמו הודעות ומעט מעבר ל50 דק, אבל לא באופן קיצוני, בגדול ההרגשה הייתה שהיא לגמרי שם. ועם הזמן החלה להקפיד על גבולות בהדרגתיות.. לאחרונה מזה כמספר חודשים היו כמה משברים בכך שניסתה להציב גבולות נוקשים יותר ודבר זה תיסכל אותי מאד, הבטחתי שאשתנה ואחרי שבועיים אני שוב מתקשה, בעיקר אמירות שלה אני לא אהיה פה כל הזמן בשבילך אם זה יפגע בך או העלתה תעריף הטיפול. אדגיש כי אני לא רוצה לשבת איתה בבית קפה, אבל במילים במבט וביחס הייתי רוצה אחרת, רציתי חיבוק והיא לא מרשה, בסדר לא נורא אבל אני מתוסכלת יותר ויותר מאז שהיא ממש נוקשה ומתרחקת מאד. אני מרגישה שהיא לא מאמינה בי. עוד אומר שבעקבות שליחת מיילים מספר פעמים היא מגיבה בהמלצה לפנות למיון. וזה יותר מעצבן! עוד אומר שאני בסדר בתפקוד בחיים היומיומי אבל רק בקשר איתה אני מאד מתקשה. למה היא ככה? גבולות זה חשוב סבבה אבל ככה נוקשה? לאחרונה ממש המצב התדרדר מיילים כעוסים אחת לשנייה, נצטרך לדבר במפגש הבא ונראה לי שהכיוון הוא להחליט אם לסיים טיפול. אני מתלבטת כי מצד אחד היא מתסכלת אותי כל כך באופן לא מותאם לטיפול ולא להתנהלותה בעבר. מצד שני אני באמת מעריכה ואוהבת אותה ): מה אעשה? ):

הייתי רוצה לאסוף את עצמי ולכתוב כאן קצת... אולי בהמשך ותודה לכולכן ולאודי. לגמרי לא מובן מאליו

לאה יקרה, אנחנו כאן - להקשיב. שמחתי למקרא דברייך - הרצון לחלוק. שלך, סוריקטה

היי אהובתי, קראתי את מה שכתבת אני מלאת הערכה ואהבה אלייך... תרומתך היא כל כך גדולה עבורי! שולחת לך קולות של החלמה ואהבה. אביב אני שומעת שלא פשוט שקשה. שיש בלבול. אני כאן להושיט לך את ידי... לחבק חיבוק אמיץ את כל כולך.. לאט לאט, כמו שאומר האיש שלי. רוני, מה שלומך? תודה שכתבת לי. הנוכחות שלך מורגשת מאוד, כאן. בבקשה תמשיכי לבוא ולהיות. ינשוף אני קוראת אותך וזה מזכיר לי את עצמי לפני חמש שנים. תנסי לעבור כל יום ביומו... נשמע שיש לך טיפול מחזיק ומשמעותי. במבי יקרה, איכ? הכין את? מזמן לא כתבת... חושבת עלייך... מיקה- איזה בשורה טובה,הריון ונשיות אני כל כך מזדהה... הלוואי שיהיה יותר קל... שלכן,

מאוד מתרגשת מהיכולת שלך לצאת מעצמך- להושיט יד ולעזור תוך קשיים ומצוקה שלך!! כמה כוחות יש לך!! תודה על המילים המבינות.. מקווה שהוקל לך - כאן יחד איתך, ינשוף

תודה יקרה , כן קצת מבולבלת המון שאלות ותהיות ...חיבוק לסופש טוב רך ונעים

הילה קצת מרגיש לי בחוץ, סליחה...

היי אהובה זה תמיד הפחד שלי בלכתוב שמות.... שמא אשכח מישהי... בוודאי שאת שבת נפלאה וטובה לך הילה

אתה יודע אודי, זה מדהים איך אנחנו יכולים לללכת סחור סחור ולהשתמש בהמוני מילים מעורבבות, ואז בא מישהו מבחוץ ומתוך רוח הדברים ותוכנם מוצא מילה אחת חסרה שמאגדת בתוכה מכלול. המילה שלך הפעם עבורי הייתה זיכרון. טנקס ושבת רגועה, סוריקטה

לכאורה המילה "זכרון" עלה בי גם תחושה של חיבור. שבת שלום סוריקטה יקרה

הי אודי, האמת שהרבה זמן פחדתי לכתוב כאן. רציתי לכתוב ולשתף שאני בהריון. ופתאום כל כך פחדתי שיזהו אותי...בעיקר עם הבטן... הריונות זו תקופה שאני מרגישה בה מאוד נשית. נכון שמפריעה לי ההשמנה. אבל פתאום הגוף שלי מקבל משמעות אחרת ואני אפילו נהנת להביט בו. והלוואי ואני אצליח לשמר את התחושה הזו לתמיד. אני מרגישה אישה! רוצה לצעוק את זה לבעלי, שידע.. הריחוק הזה בינינו, למרות שלכאורה מצטייר שאנחנו הכי קרובים. הלוואי והוא היה בא איתי לבדיקה, או מדבר איתי על המרגש בהריון. או על הגוף שלי שמשתנה.. אודי, הוא אומר לי שהוא ככה. וזהו. קשה לי להרגיש אישה בודדה. קשה לי לקבל אותו כך , ואני חשה תסכול ובדידות. ופיזית אני כלל לא לבד.

מיקה יקרה, התגעגעתי, את הכי אישה, ובטח לא לבד. חיבוק גדול וברכות הריון קל ונעים.

נפלא שיהיה במזל טוב ...

עוברת משהו שאין לי עליו מילים חלקים אחרים לא מוכרים קטנים יותר. נאחזת לתוך בועה כדי לא להתפרק יותר. אתמול נסעתי אליה נזכרת איך לפני שנה נסעתי והיית איתי וכלום לא השתנה . אני עדין פגועה מפורקת והיא אותה אמא ....והקטנים כל כך צריכים אמא... נתנה לי תמונות והכל שוב צף בכאב וכל כך רציתי לצעוק לה שתראה , ושם חוץ מאבא ואחי גם ההוא שזכרתי כסיוט ...והוא נראה בתמונה בדיוק כמו בסיוטים שלי ...ועדין מתכחשת לעצמי. אודי אני כאן מהבוקר חגה סביב עצמי במעגלים כותבת מוחקת ושוב ושוב ושוב ...לא יודעת מה אני צריכה מה יעזור ..אולי שתהיו איתי אבל בעדינות כי נורא מפחיד עכשיו .. שוב מבקשת עזרה ומנסה לתת קול לצעקה שבנשמה ...

איתך ברכות ו עדינות.. כל כך מבינה...את לא לבד יקירה... אוהבת

את נותנת מילים... זה הרבה. אביב אני פה כל הזמן קוראת אותך ולא יודעת איך להגיב לך, אבל כל כך רוצה לחבק אותך.

כל כך התגעגעתי אלייך .... שמחה שאת כאן ותודה שהוצאת יד בשבילי זה המון חיבוק חזרה

https://www.youtube.com/watch?v=-xJrcWtM6jQ

הי אביב, את יודעת מה אני הכי מרגישה מהדרך בה בחרת להציג את הודעתך? את הקונפליקט בין לרצות הכי להרחיק ולא לתת לגעת ללרצות להיות הכי קרוב ומתמזג. שלך, סוריקטה

הכי הכי מדוייק שיכול להיות ואחר כך ניכנסתי לכתוב סליחה שכתבתי ככה וכל כך מפוצלת שלא ידעתי אם כתבתי או לא ...אבל כן יום כזה שהכי צריך קרוב והכי הכי מפחד תודה על היותך

שיר עוצמתי- שיר עצוב- שיר שמתאר את המציאות שלנו...

היי, בכללי אני בן אדם מאוד אופטימי וחיובי ומצחיק והחיים שלי נראים כרגילים יש לי עבודה שמעריכים אותי בה ואני מתקדמת , בן זוג ולכאורה הכל תקין. רק שבשנים האחרונות אני מתחילה לחוות מן תחושות "ניתוק" כאלה, כאילו אני לא באמת נמצאת בחיים עצמם. התחלתי להתרחק מחברים ולצאת הרבה פחות (בת 23 כעת) כי פשוט הרגשתי שזה מעמסה נוראית עלי , הרעש הפך להיות בלתי נסבל והרגשתי כמו בחלום. היה לי קושי אדיר לתקשר. עם הזמן זה בא והלך ועכשיו תחושות הניתוק שחוזרות נוראיות הרבה יותר ומלוות גם בסחרחורות ופשוט בחוסר יכולת להתרכז בשיחה פשוטה, בעבודה ובכל דבר אחר. רק מן תחושה של ריחוף לא מוסבר. הרבה פעמים בחיי הייתי בסוג של דיכאון קל אבל התחושה הזו של הניתוק מכל מה שקורה ואי יכולת לחוות את החיים כמו שצריך מקשה עלי מאוד. זה בא לידי ביטוי גם בסרטים שאני כבר לא מצליחה ליהנות או בכל פעילות חברתית שאני רק מחכה שתסתיים. התחושה מתפוגגת מעט אחרי פעילות אירובית שאני מבצעת בחדר כושר אבל חוץ מזה אני לא מצליחה להבין מה קורה לי.

שלחתי הודעת תודה ארוכה ואין לי מושג אם התקבלה. אז אם כן, רציתי רק להסביר שאני כרמלה ושיניתי כינוי כי לא זכרתי את הסיסמה שאתה נרשמתי קודם.. קצת מסובך להיכנס לכאן וגם לשלוח הודעות כי משום מה צריך מינימום 20 תווים לכותרת... אם לא התקבלה אז מודה שוב והפעם בקצרה - לאודי ולסיגל