מיומה

שלום אני בת 39, יש לנו 3 ילדים, כנראה שלא מתכננים ילד נוסף.גרים בחיפה לפני שנתיים התגלתה אצלי מיומה בדופן הרחם, כיום גודלה 11 ס"מ, וגודל הרחם 16 שבועות. דימומים מוגברים במחזור, אנמיה( המוגלובין היה8 ואחרי טיפול בברזל עלה ל11) התייעצתי עם גניקולוג שהוא גם מנתח והוא יעץ לנתח, פתיחת בטן, הוצאת המיומה , הרחם וצוואר הרחם. ושאלותיי הן: האם זו באמת האופציה הטובה ביותר? מהן ההשלכות של הוצאת הרחם? מהן ההשלכות של הוצאת צוואר הרחם? האם רצוי להוריד את צוואר הרחם? מה לגבי צניחת איברים פנימיים? פגיעה ביחסי המין? שינויים במצבי הרוח? מי הרופא המומחה הטוב ביותר והמיומן לניתוח כזה? ובאיזה בית חולים.? אני פוחדת מסיבוכים. מהי הדחיפות של הוצאת המימה? אנא ענה לי בהקדם, אני מאוד מוטרדת תודה אנא ענה לי בהקדם

מרשה לעצמי לענות כי הייתי בדיוק באותו מקום.גיל שונה בהרבה. הייתי בת 48. כל מה שתארת היה נכון גם לגבי. למעט ,המוגלובין טיפה יותר גבוה, וביקורים תכופים בשרותים בשל לחץ מוגבר של הרחם המוגדל על השלפוחית, ורחם טיפה יותר מוגדל. 18 שבועות.אחרי שרופאים שונים טענו שניתן לכרות רק בפתיחת בטן הצלחתי להגיע למנהל הפורום שטען שניתן לכרות בלפרוסקופיה והוכיח את טענתו.אני עונה לך על השאלה אצל מי לנתח באם זו תהיה אכן האופציה היחידה כי, על זה ד"ר סוריאנו מן הסתם לא יאמר דבר.מטעמי אתיקה. לגבי יתר השאלות. ובכן, אני החלטתי לכרות גם טפולות. צואר ושחלות.לגבי שחלות לא היתה לי התלבטות היות וידעתי שאני בדרך לגיל הבלות ועל מנת למנוע חלילה אפשרות של מחלות הוצאתי גם אותן.לפחות פה יש לי שקט נפשי. לגבייך השאלה לדעתי לא עומדת לדיון היות ואת עדיין צעירה.נושא מצבי הרוח יכול לנבוע מכמה סיבות. האחת, איך את תופסת את נושא הנשיות שלך לאחר ניתוח כזה. וזו באמת שאלה פילוסופית. לי לא היתה בעיה עם זה.הסיבה השניה ,הפיזיולוגית קשורה בגיל הבלות הנובע מאי תפקוד השחלות או מכריתתן. באם אצלך תפקודן טוב,ובאם אין בעיה במישור הזה, הרי שאין לך בעיה היות שבגילך, לדעתי לא יומלץ לך לכרותן. כריתת הצואר.ממה שהבנתי בזמנו מד"ר סוריאנו הדבר היה נתון לשיקולי. יתרה מזאת. ניתוח עם כריתת הצואר הינו מורכב יותר מאשר עם השארתו. שוב , החלטתי שמאחר ועלי לכרות למה לא לקנות שקט גם פה ממחלות אפשריות.מבחית ההשלכות על ההנאה מיחסי המין הרי, מה שהיה הוא שהווה ושיהיה כנראה בעתיד. כלומר, שום שינוי תחושתי או פיזיולוגי.לגבי צניחת איברים פנימיים,והאם קשור לכריתת הצואר הרי שאני יכולה לדווח שנכון לעכשיו אין שום דבר.כל איבר נמצא במקומו. אינני יודעת אם אכן האופציה של כריתת רחם הינה היחידה שעומדת לרשותך. אני ממליצה לך בחום לראות את ד"ר סוריאנו המתמחה בפתרונות בכל מה שקשור לסילוק מיומות . ייתכן שבמקרה שלך תימצא דרך לכרות את המיומה או לסלקה באמצעי אחר מבלי לכרות הרחם. בכל מקרה כדאי לך לראותו ויחד איתו לקבל החלטה לגבי סוג הטיפול המתאים למצבך. בהצלחה

זו אני שהשארתי לך את הסיפור הארוך. אבל שכחתי את העיקר. אנא ממך. אל תגשי לניתוח כריתה בפתיחת בטן לפני שבחנת אופציה אפשרית לכריתה לפרוסקופית. אין לך מושג כמה מהר חזרתי לתפקוד רגיל כאילו לא עברתי ניתוח מאוד גדול. כל זאת רק מפני שלא פתחו את הבטן.ללא כאבים ללא תפרים בתוך יומיים שלושה כבר הרגשתי שאני יכולה לכבוש את העולם.אבל הוזהרתי ע"י הרופא שלמרות שאני מרגישה עסקים כרגיל עלי להבין שעברתי ארוע מאוד משמעותי והרשתי לעצמי עוד כמה ימי התפנקות. בהצלחה .ממרחקים