חדשה בפורום, זקוקה לתמיכה

שלום למשתתפי הפורום, שמי דבי ואף פעם לא השתתפתי בפורום למרות שמדי פעם הייתי מדפדפת. לפני 6 שנים לאחר התקף ראשון בחיי גילו שיש לי קוליטיס. מאז במשך 6 שנים הרגשתי מצוין והייתי בטוחה שההבחנה היתה שגוייה. לפני 3 ימים חזר התקף נוסף ואני עדיין במהלכו. אני ממש בדיכאון. קודם משום שהאשלייה שהכל בסדר אצלי התנפצה ושנית המצב העכשוי של שלשול וכאבי בטן פשוט מדכא , אני לא יודעת מה לעשות איך לעבור את ההתקף ומתי זה בכלל יעבור ? אני מתלבטת אולי להפסיק בכלל לעבוד כי אני טיפוס נורא לחוץ, פרפקציוניסט, שלוקחת הכל ללב ושום שכנוע עצמי להירגע לא ממש עוזר ? נוכחתי לקרוא שהפורום הזה מאוד עוזר מבחינה מעשית ומורלית, אשמח לכל תגובה שתבוא מתוך ניסיון ואמפטיה. תודה דבי

היי דבי, גם אני די חדש פה, יחסית, ולומד הרבה מניסיון של אחרים, על תרופות, תזונה , שיטות אלטרנטיביות וכן הלאה. אחרי שאובחנת לדברייך לפני 6 שנים, לא טופלת בכלל בתרופות? המשכת לחיות כרגיל עד עכשיו? אובחנתי כחולה בקוליטיס לפני שנים מספר, ומה אגיד לך, גם אני הרגשתי דיכאון. הייתי בריא לגמרי לפני כן. אבל, מאז הבנתי שאני צריך לטפל במחלה, כי אני חייב, אם אני רוצה להמשיך לחיות באיכות חיים טובה יותר מאשר להתעלם מזה ולבלות כל היום בשירותים. אני לוקח תרופות ותודה לאל , המחלה יחסית שקטה. אני לא בטוח שהפתרון להפסיק לעבוד הוא נבון כל כך. (אני לא רוצה לדבר מבחינה כספית כי אינני מכיר אותך, אבל עבודה זה גם קשר חברתי עם אנשים, סיפוק בעבודה ועוד) אין ספק שלחצים , שאיפה לשלמות, יכולים להיות קשים מאוד, ולא לעזור כלל לשקט הפיזי. אולי כדאי לבקש יעוץ, או לדבר עם אנשים שאת יכולה לסמוך עליהם, "לא טוב היות האדם לבדו" גם הפורום הזה הוא אמצעי מצויין. ובאופן מעשי לעכשיו אני חושב שכדאי לקבוע תור לרופא. ולראות מה קורה? חוסר ידיעה גם הוא גורם לדאגה וחששות מיותרים שנוספים ללחץ שכבר קיים. אל תפחדי. בהצלחה! ד.ר.

ל-ד.ר תודה על דברי העידוד,. במשך השנים לקחתי תרופה בשם אסאקול, ואף הקפדתי להגיע מידי חצי שנה למרפאת גאסטרו, אבל תמיד זו היתה תחושה שזה ממש מיותר, ובכל ביקור ביקשתי מהרופא להפסיק את הטיפול. הגעתי עם הרופא להסכמה שאם ההתקף לא יחזור במהלך 10 שנים הוא ישקול בדיקה מחודשת. אז זהו , התקווה הזו נגמרה. רציתי לשאול אותך באיזה תרופות אתה מטופל, מאחר וציינת שאתה מרגיש טוב. איזה טיפים אתה יכול לתת לי כדי לעבור את השלב הנוכחי, האם ההתקף חולף מעצמו, כמו שהוא הופיע, או צריך לשנות משהו. שוב הרבה תודה. דבי

מעניין כמה מאיתנו חולי קרוהן וקוליטיס הם טיפוסים פרפקציוניסטים לחוצים ביקורתיים כלפי עצמם וכדומה. אני הייתי כזה גם כן.

את צריכה קודם כל להחליט האם את חולה בקוליטיס או לא. לאחר מכן לצבור קצת ידע רפואי קל על המחלה.הטיפול וכו'. ואז לתת לעצמך זמן ללמוד להכיר את עצמך במצב החדש ואיך כדאי לחיות ולהתמודד אם המצב. זה לוקח זמן. בסופו של דבר מגיעים לקלישאה שהחיים ממשיכים ואין ברירה,צריך לחיות עם מה שיש ועם חיוך והשלמה.

שלום דבי, למרות שאני אף פעם לא שמחה לשמוע שעוד מישהו ולה בקוליטיס, אני כן שמחה שלפחות מצאת את הפורום הזה. כל מי שמאובחן במחלה "כרונית" סובל מתקופה מסויימת של דכאון, קושי להסתגל לרעיון, ומחשבות כמו "למה זה מגיע לי" ו"מה עשיתי רע" וכדומה. זה במיוחד תופס אותנו בהתקף השני אחרי שחשבנו לזמן מה שהתרופות ריפאו את המחלה... לך היה מזל - 6 שנים של שקט. אצל רבים אחרים זה לוקח הרבה פחות זמן. העניין הוא, שצריך לזכור שגם אם לא מחסלים את המחלה - בהתקפים בהחלט אפשר לטפל. יש תרופות שעוזרות די מהר, אבל עדיף להמנע מהן אם דברים יותר "קלים" עוזרים גם. יש בפורום אנשים שימליצו לך על שיטות של תזונה נכונה יותר ושיטות טיפול אלטרנטיביות. אני לא יכולה להמליץ על זה מנסיון אישי, אבל יש מי שזה באמת עזר לו, ובמיוחד שווה לך לנסות אם המחלה שלך קלה יחסית. (הכל יחסי... יש מי שמתאשפז בבית חולים בגלל התקף..). לגבי עבודה - מסכימה עם אילן שעבודה זה לא רק פרנסה ולהפסיק לעבוד לא כדאי אלא אם זה ממש נורא, ואת לא מסוגלת התמודד עם העבודה. יתכן שהדבר הנכון יותר אם זה קשה לך, הוא להפחית את עומס ושעות העבודה, או להחליף סוג של עבודה. העבודה היחידה בחיי שנאלצתי להתפטר ממנה בגל הקוליטיס היתה כשעבדתי כפקידת הזמנות טלפוניות במקום שאם לא הייתי בשולחן שלי (כי הייתי בשירותים..) אז אף אחד לא היה מרים את הטלפון, והעסק הפסיד עשרות לקוחות כשהמחלה התלקחה... ובעניין הפרפקציוניזם - מסכימה שטיפול פסיכולוגיעשוי לעזור, כי מה שצריך להפנים ולהבין, זה שהעולם יסתדר גם אם נשכב במיטה חודש, ושאף אחד לא מושלם ושומדבר לא שווה את הבריאות שלך. קל להגיד וקשה ללמוד אבל זה שיעור ששווה להתאמץ בשבילו. בהצלחה, ולהתראות כאן בפורום, בכל שאלה שאת רוצה.

תודה לך טליה, ותודה לכל החברים הניפלאים בפורום שהתיחסו לפניה שלי. דבי

לגבי אי עזיבת עבודה לא אני המלצתי אלא ד.ר. אם אני לא טועה.