רציתי לשתף ולשמוע גם מכם
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
אני חולת קרוהן ותיקה ומנוסה, אחרי התלקחויות ורגיעות, ניתוחים ותרופות. מעניינת אותי תופעה המתרחשת אצלי כבר למעלה משנתיים והייתי שמחה לדעת אם מישהו כאן שותף לה. אתם יודעים - לראות שאני "נורמלית" ולא התחרפנתי בדרך... בעקבות הקרוהן והמחשבה היומיומית על מה מותר להכניס לפה ומה אסור, בעקבות הניתוחים וההתלקחויות בהן יש להקפיד על תזונה מאוד מסויימת, אני מוצאת את עצמי הופכת אנורקסית שלא מרצון. אוכל כבר לא ממש מעניין אותי, אני לא רואה בו אלמנט חיובי בחיי אלא רק לצורך הזנה. אני יכולה לדלג על ארוחות כי הרעב כבר לא טבוע בי. טופלתי ע"י דיאטנית ועדיין מטופלת אבל החשק הבסיסי לאוכל - לטעם אבד. לא מוצאת אף מאכל ש"יעשה לי את זה", לא "בא לי" על אוכל מסויים. כאילו המוח כבר איבד אמון במזון. היתה לי התנייה שלילית לגבי מזון ומה הוא עלול לגרום לי, והתנייה חיובית לא מצליחה לתפוס את מקום השלילית. אז מה אתם אומרים? התחרפנתי??? יש עוד מישהו (אפילו אחד) שמרגיש כמוני?
לדעתי זה דורש התערבות של רופא ולא רק של דיאטנית. הסיבה יכולה להיות הורמונלית, או בעיה אחרת פיזיולוגית. בכל אופן אם זה המצב חשוב שתקפידי לאכול גם כשאת לא רעבה ולא מתחשק לך, כדי לא להגיע למצב של תת תזונה.
אני מבינה שכנראה זו רק אני ואין שותפים לתחושות הללו שלי. טליה - אני בתת תזונה אבל מבוקרת ע"י רופא ודיאטנית. לא נותנת לעצמי לאבד שליטה, כי כבר איבדתי פעם אחת. הייתי שם ואני יודעת מה המשמעות וההשלכות. אז אני לוקחת לתשומת ליבי שיש בי פן לא נורמלי ואולי אני צריכה פסיכולוג?
