חיי מין...
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
טוב, אני מקווה שההודעה הזו לא תמשוך את כל סוטי הרשת ...(: רציתי לשאול איך חיי המין שלכם, חולי קרוהן-קוליטיס יקרים. אצלי החשק המיני לא במיטבו. זה לא שמדובר באיזה מצב קיצוני (אני מקיימת יחסי מין כפעמיים בשבוע), אבל לעולם לא מיוזמתי. פשוט אין לי שום עניין להתחיל עם זה. אחרי שזה מתחיל, אני נהנית, אפילו נהנית מאוד, אבל העובדה שאני אף פעם לא יוזמת ותמיד צריך לשכנע אותי להתחיל עם זה - יוצרת מתח סביב הנושא. אגב, אני עם בן זוגי כשלוש וחצי שנים, שבהן עברתי תקופות קשות יותר ופחות מבחינת הקוליטיס, אבל התופעה שאני מתארת כאן מאפיינת את רוב הזמן שאנחנו ביחד, אולי למעט חודשים ספורים בהתחלה - שאז התדירות והחשק היו יותר גבוהים (אבל גם אז לא הצלחתי להדביק את קצב הרצון שלו...). אני תוהה אם זה מצב נורמלי, או שקשור איכשהו למחלה או לתרופות (אימורן ורפאסל). או אולי לקשר עם בן זוגי (שמיתר הבחינות הוא נהדר)? יש פה עוד כאלה שסובלים מזה? איך לדעתכם כדאי להמודד עם זה? אני יודעת שאולי הייתי צריכה להפנות את השאלה לפורום אחר, כמו סקסולוגיה או זוגיות, אבל אתכם אני כבר מכירה... תודה!
מיכל יקרה, חשק מיני הוא אחד הדברים הכי עדינים שיש, והכי משתנים מאדם לאדם. אם יש לך אפשרות להשוות את החשק שיש לך כיום למה שהיה לך לפני שחלית - זו אינדיקציה טובה אם זה קשור למחלה או לתרופות או לא - אבל גם זה לא תמיד נכון כי יש גם עניין של שינויים עם הגיל. יחד עם זאת - יש בהחלט תרופות שמורידות חשק מיני - גלולות למניעת הריון, למשל! גם סטרואידים ואימורן שגורמים לעייפות מפחיתים חשק.גם מצב המחלה לא עוזר - חולשה בזמנים מסויימים. יש חולים שמדווחים על פחד מאבדן השליטה בפי הטבעת בתוך ההתרגשות שביחסי מין, יש כאלה שבאמצע חייבים שירותים וזה מפחיד אותם ומוריד את החשק, ויש עוד סיבות ששמעתי עליהן כגון כאבים בגלל טחורים, כאבי בטן, נטיה מוגברת לפטריות בנרתיק ודלקות בדרכי השתן שמגבילים את היכולת לקיים יחסים בספונטניות, ועוד סיבות אפשריות שחלקן נכונות כל מחלה ולכל אשה וחלקן קשורות ספציפית אלינו ולתרופות שאנחנו לוקחים. לסיכום - יש אנשים שפשוט לא מתחשק להם כמו שרואים בסרטים, וזה נורמלי, ויש זוגות שמקיימים יחסי מין גם פחות מפעמיים בשבוע למרות שהכל ביניהם בסדר ושניהם בריאים, ויש כאלה שהחשק שלהם נפגע כתוצאה מכל מיני דברים בחיים כולל מחלות ותרופות. זה יכול להיות נורמלי ולהיות מקובל על בני הזוג אבל אם זה גורם מתח ובעיות בזוגיות אז כדאי לנסות את האופציה של טיפול זוגי, או בירור רפואי יותר מעמיק לראות אם יש מה לעשות בנדון.
הי מיכל, כרגיל התשובה של טליה היא מקיפה וממצה. ברצוני להוסיף שסקסולוג/ית רציני/ית המטפל/ת בנושא שהעלית, בודק/ת בראש ובראשונה את ההיבט הרפואי - בודאי בסיטואציה שידוע על מחלה כרונית. כך שאני מאד ממליצה על פנייה לסקוסולוג או סקסלוגית רציניים, כי בכל מצב- ברגע שהנושא מטריד אותך ו/או אתכם, כדאי לטפל בו. אם את במרכז הארץ, יש סקסולגית מאד מומלצת - שתחום מומחיותה הוא טיפול מיני במצבים של חולי ונכות - דר' רונית אלוני. אם את גרה באיזור אחר, ואת מחפשת מטפל/ת רציני/ת- אני יכולה לנסות לבדוק עבורך. בהצלחה ריקי
שלום לכולם , אני רוצה לשתף אותכם במשהו קטן היתה לי חברה כמעט 3 שנים שהיא חולת קוליטיס , חיי המין בתחילת הקשר היו פשוט מדהימים אבל בהמשך לא כבר כמו שהיו בהתחלה , לטענת חברתי זו השפעה של התרופות , למרות זאת אני אוהב אותה מאוד מאוד , מפריע לי קצת כי לפעמים זו נקודה לחוסר אשר בשלב מסוים ימצא במקום אחר . היום כעקרון אנו נפרדנו , (זה כבר קצת לא קשור) מה שהפריע שאני טיפוס שלא מכיר את המושג להרים ידיים , ובמיוחד שאתה צעיר ומאימנים בך היתי אומר חבל שאתה לא מאמין בעצמך . איני מסוגל לראות אדם עוצר את חייו בגלל דברים מסוימים ולא משנה איזה דברים ! מה הייתם עושים במצב כזה ? עם חייו של אדם יקר לך נעצרים סביר להניח שהם יעצרו גם אותך . היום שאני רואה את החברה לשעבר כותבת בפורם אני פשוט שמח וגאה בה ! אולי לחצתי עליה המון אבל זה רק בגלל שרציתי בטובתה אני בן אדם שטוען שהחיים קצרים ואין זמן למשחקים . אשמח לשמוע עצות שלכם להתמודדות במצבים אלו , חיי המין הם חלק קטן בנושא . בכל מקרה תהיו חזקים ואל תתנו לשום דבר לשבור אותכם ! המון בריאות ! פשוש
תודה ששיתפת אותנו בחוויה שלך, מ"הצד השני" של המטבע. דעתי האישית והלא מקצועית היא שקשיים בחיי המין בלבד - אף שהם יכולים לתסכל ולגרום בעיות - לא גורמים לבד ובעצמם לפירוד בין בני זוג שאוהבים ומתאימים. בד"כ מצטרפות לכך סיבות נוספות. ירידה ב"מדהימות" של יחסי מין אחרי זמן מה בקשר יכולה להיות מהרבה סיבות והיא בד"כ נורמלית ברמה כזו או אחרת. השגרה, החיים, וגם מחלות ובעיות אחרות - תמיד מפריעים פה ושם. בנוסף - אני גם מאמינה (ואינני יודעת אם זה היה המקרה שלכם) שקשה מאד לבן זוג "לסחוב" את עצמו ואת השני/ה לבד, ואם בן הזוג שחולה לא מנסה לעזור לעצמו - קשה מאד לעזור לו. מצד שני, אנחנו כן מצפים מבן זוג שגם בשעות הקשות ידע לעזור ולנחם וללטף, ולא רק לצפות ולדחוף וללחוץ. משהו באמצע - לא להרים ידיים אבל גם לא לתת לנו להסחף למעגל דכאוני של רחמים עצמיים. מסובך.. ? לא כמו שזה נשמע. אז שוב תודה ששיתפת אותנו , וגם לך המון בריאות, וגם אושר.
