סובלת בשקט

הי. אני סובלת מגיל 18 מסכיזופרניה ומטופלת מאז בתרופות פסיכיאטריות: ריספונד, ולמוגין. אני לוקחת 5 מג ריספונד, ו 3 כדורים של למוגין (לא זוכרת כמה מג) כל יום. הרבה רופאים אומרים לי שהמינון של התרופות שאני לוקחת הוא די גבוה. אני אספר לכם את הסיפור שלי בקצרה: אחרי שלקיתי בהתקף פסיכוטי בגיל 18 אני תמיד באיזשהי חרדה ומתבודדת. הפסיכולוגית שלי אומרת שאלו תופעות פוסט טראומטיות. קשה לי להיפתח לאנשים. אין לי חברים או חברות. לרוב אני יוצאת לבלות לבד. אני חיה עם המשפחה שלי אבל קשה לי לחיות איתם (אני בת 35). לפעמים יש ויכוחים ביני לבינם, ולא כל הזמן אנחנו מסתדרים. אני מרגישה נורא בודדה, ולא יודעת מה לעשות. כלפי חוץ אני נראית בן אדם נורמלי: מתפקדת יפה, הולכת לעבודה , משתתפת בחוגים אחרי העבודה. יוצאת לבלות מידי פעם עם מישהי שהיכרתי לאחרונה. אבל עדיין מרגישה בדידות נוראית. רק ההורים שלי יודעים על המחלה שלי. אני לא מספרת לאף אחד ממה אני סובלת ואיזה תרופות אני לוקחת. איך אפשר להפיג את הבדידות? אנא עיזרו לי..

שלום לך כדאי לך להחבר לאנשים הסובלים ממשהו דומה לך.. למשל באנוש.. בהצלחה