אובד עצות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
במשך שנים הסתרתי את זה. אני לא יכול יותר. לא יכול עם לקום כל רגע לשטוף ידיים, וגרוע מכך, גם אחרי השטיפה להיות בחרדה שמא שכחתי לעשות זאת. נמאס לי להכין רשימות יומיות של איך התנהגתי עם X ו-y. נמאס לי ללכת להופעות מוזיקה ולהיות כפייתי על כך שאסור לי לטעות בשירת כל המילים הנכונות. כל יום רגיל עבורי בני אדם- הוא סיוט עבורי. אני לא פותח דלתות עם ידיות מרובות מגע של אחרים, אני לא יכול לעשות כביסה כי המכונה כבר "טמאה" ממגע בגדים מסריחים מגופם של אחרים. אני אפילו חשבתי לפגוע בעצמי כי הסבל הוא לא יום יומי אלא רגעי ושעתי ואני לא רוצה לסבול יותר. מחכה לתשובה ולעזרה.
לקריאה נוספת והעמקה
שלום ישראל למה שלא תיגש לטפול? יש סיכוי ממשי להקלה ממשית! תרופות וCBT זו הדרך.. קדימה!