הפרעת אישיות גבולית ודיכאון

היי. חברה שלי סובלת מהפרעת אישיות גבולית ודיכאון כבר מעל ל8 שנים, בשנים האחרונות (שנתיים פלוס מינוס) המצב ממש ממש הדרדר. היא ניסתה המון המון טיפולים במהלך ה8 שנים האלו, מטיפולים פסיכאטריים, ועד לטיפול קמבו. היא נוטלת כבר המון שנים כדורים נוגדי דיכאון שלא עוזרים למצבה. המחשבות שלה על המוות היו קיימים הרבה זמן, אבל בזמן האחרון המוות שלה ניהיה הרבה יותר "פרקטי" והיא ממש חושבת על דרך ספציפית למות. הסביבה שלה מאמינה שהיא צריכה להיכנס למקום סגור, שתוכל לטפל בכל הבעיות שהיא מתמודדת איתן, אבל היא כרגע לא מעוניינת. יש דרך לנסות לשכנע אדם שנמצא במצבה שתלך למקום סגור בהתחשב בעובדה שהמון טיפולים שהיא ניסתה לא עזרו, מעבר ללהכריח אותה שזה לא כ"כ ריאלי- היא בת 30.

אפשר לאשפזה בכוח רק אם היא מסוכנת לעצמה או סביבתה, כתוצאה משיפוט לא בסדר. בכל מצב אחר, לצערינו לא ניתן להכריח, אבל בהחלט ניתן לנסות לשכנע אותה בכל מיני דרכים שתסכים להתאשפז, היות וזה לטובתה, כדי לשפר את מצבה הנפשי. טיפול מוחלט בהפרעה לא קיימת כיום ברפואה, וגם אשפוז כמובן לא מחולל בזה נפלאות, אבל אפשר בהחלט להורידה מהאובדנות לפחות ולהקל ממצבה הרבה. אישפוז הכי מתאים כשיש אובדנות. עכשיו, בקשר לשאלתך, כיצד ניתן לשכנע: קודם לדבר ברכות. אישיות גבולית זה אנשים הכי פגיעים שקיימים אולי, ולכן צריך לדבר ברוך הכי גדול שאפשרי, וגם אז לא מובטח בכל מקרה שלא תהיה לה הרגשה שהעליבו אותה ותוקפנות מצידה בהתאם, ״להשיב מלחמה״.. אתה מכיר אותה ואת מצבה ויכול לשער כיצד תהיה התגובה שלה לכל זה. צריך לדבר ברכות, אך ישר ולעניין: אנחנו ממש ממש רוצים שתרגישי טוב, ואנחנו שמחים שאת מרגישה טוב, ולא נעים לנו כשאת כרגע לא מרגישה טוב ורוצה למות. רציתי רק להציע לך, אולי כדאי לזמן קצר בלבד להתאשפז, מרצונך הטוב כמובן, ולהיכנס למסגרת שתיטיב עם מצבך וכבר לא תרצי למות כמו עכשיו ולא תחשבי על זה כל כך הרבה. אולי, מה דעתך בעניין? זה הכל. כל מה שצריך להגיד לה. לא מילה מעבר לזה. אתה מכיר פחות או יותר איך החברה מבינה את המילים שתגיד לה, וממילא צריך להתאים את התוכן הנ״ל למילים מתאימות שיתאימו לה, לא יפגעו בה מחד אך מאידך יצליחו לשכנע אותך אולי להתאשפז. זו הברירה שלכאורה הכי טובה במצבה, וכנראה שגם הדוקטור של הפורום יאשר זאת, אתה מוזמן בכל אופן אם תרצה לחכות למענה שלו. לדעתי האשפוז הכי רלוונטי והכי טוב, וממילא ההשתדלות צריכה להיות בשכנוע שלה על ידך. זה בהחלט מבורך שאתה דואג לה כל כך למרות הבעיה הנפשית הקשה יחסית הזאת, וכל הכבוד לך. חייבים לדאוג למי שסובל וחסר אונים כנגד מצבו. אם לא אתה, מי יעזור לה? בהצלחה ושיהיה לה רפואה שלימה וכל טוב, מני.

(לשכנע) אותה*