התמדה בטיפול על אף הקשיים

שלום ד"ר. בשל הפרעת חרדה והתקפי חרדה לאחר ניסיונות תרופתיים רבים אצל פסיכיאטר נמצא כי השילוב היעיל הוא ויפאקס XR במינון 150 מ"ג+קלונקס בכל לילה במינון 3 מ"ג. כל היום אני עייף ורוצה לישון כתופעת לוואי של המינון הגבוה של הקלונקס כך שזה מורגש לי כמu תופעה של "אין כח לכלום". המצב הביא אותי כדי לאזן את התחושות לצרוך משקאות מעוררים כמו קולה במינונים גבוהים כל יום וזה בעייתי מאוד אבל רק אז אני מצליח לתפקד, לעבוד ולקבל אנרגיה. ניסיתי בלי המעוררים ואני פשוט חצי מת. המעוררים מחזירים אותי לחיים- (כל משקה מכיל כידוע עשרות כפיות סוכר וקפאין במידה ומדובר בקולה ולכן כנראה מאזנים את העייפות הנובעת ממינון הקלונקס הגבוה). האם כדי לתפקד טוב, כדאי להמשיך לשתות שתייה מתוקה יחד עם הטיפול התרופתי עד לביקורת הבאה עוד 4 חודשים אצל הפסיכיאטר על אף סכנת ההשמנה והכרוכה בכך? הוא אמר לי בביקור האחרון אצלו להמשיך עם מינון הקלונקס ולא להפחית כי יש סיכוי שיחזרו חרדות והציע לשתות שתייה מתוקה אך בתדירות וכמות נמוכה יותר (בשום אופן במצבי לא להמנע לגמרי). האם לדעתך ירידה למינון של 2.5 מ"ג בקלונקס יכולה לשנות את כל התמונה לטובה? ניסיתי במהלך הטיפול לרדת ב-0.5 מ"ג ולאחר 4 ימים חזרתי ל-3 מ"ג כי התחילה חרדה... אני כבר ללא כוחות.

קלונקס לא נועד לטיפול ממושך. כדאי להפחית בהדרגה במימון ולהתחיל טיפול מבוסס SSRI במקביל. נכון זה יגרום לעליה בחרדות, אבל רק באופן זמני של עד חודש. SSRI יותר מתאים לטיפול ממושך ואינו גורם לעיפות כמו משפחת הבנזו... בלי קשר, אני נגד טיפול תרופתי לחרדה באופן קבוע. נסית טיפול פסיכולוגי? באיזה סוג חרדה מדובר?