אי יכולת נתינת אישור להמשך טיפול

אני רציתי לדעת יותר על הפרוצדורות הכרוחות בטיפול ובצות ברפואי בטיפול באדם מחוסר הכרה או אדם ללא משפחה (שתוכל לקבוע עבורו כמובן לאחר חתימת מסמך) שאין באפשרותו לקבוע או לאשר את המשך הטיפול הנתון בין אם ניתוקו ממכשירי ההחיאה או בין הפסקת טיפול שיגרום למות האדם (המתת חסד) האם תמיד שבועת היפוקרטס תתן את המלה הסופית לתת את הטיפול הרפואי המתאים כדי להציל או לשמור על חיי בן אדם גם אם אין זאת ברצונו או ביכולתו לתת את הדין על כך. בתודה מראש

שלום לך ידידי המתעניין ברפואה בהמשך לתשובתי לך לשאלתך הקודמת בנושא רפואת חירום אני שוב רוצה לפנות אליך בדברים: אצלנו קוראים לבית החולים מוסתשפא וזה מראה את הייחוד שיש לבית החולים ואת הרצון לעזור ולכן אני אשמח לשוחח עמך ב4 עניים ולענות לך על כל שאלה שתרצה שוב אני אנהל בקרוב כנראה איזושהי מחלקה במד"א ואז אשמח לשבח אותך בפני הנוגעים בדבר

שלום N, שאלתך עוסקת בנושא אקטואלי עד מאוד. רק לאחרונה קבע בית המשפט העליון בע"א 3031/99 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני ואח' כי נושא המתות חסד וצוואות בחיים (קרי: חולים המבקשים שיונתקו ממכשירים כאשר יגיעו למצב סופני) טעון הסדר חקיקתי, שיקבע את הנסיבות בהן ניתן יהיה לראות את החולה הנוגע בדבר כמסכים הסכמה מדעת לניתוקו ממכשירים או מתהליך של הזנה אם אפסו סיכויי החלמתו. בית המשפט העליון אף הציע כי החקיקה בנושא תפרט מהי התשתית הראייתית שעל יסודה רשאי בית המשפט לקבל החלטה בנשוא שכזה ומי רשאי לייצג את הנוגע בדבר ששעה שהאחרון לא יכול להביע את רצונו. בפרשה שלעיל, אימו של המשיב בבקשה (פלוני) לקתה באירוע מוחי ומאז מצוייה במצב של תרדמת מתמדת. בנה עתר לבית המשפט המחוזי בת"א להצהרה על זכותה של האם שלא לקבל הזנה מלאכותית. הבן טען כי לפני 20 שנה התבטאה האם כשראתה את גיסה המנוח במצב של פגיעת אלצהיימר שאין היא רוצה בחיים כאלה. כמו כן, התבטאה בפני עו"ד שערך את צוואתה שאינה רוצה להגיע למצב בו יוארכו חייה בצורה מלאכותית. השופט טלגם בבית המשפט המחוזי סבר שהונחה תשתית ראייתית מספקת שעל יסודה אפשר לקבוע שניתנה הסכמה של האם לניתוקה ממכשיר ההזנה וכי האם לא תסבול מהפסקת ההזנה המלאכותית. ביה"מ הצהיר כי המטפלים באם רשאים להפסיק כל טיפול בה אם וכאשר יינתן אישור של שני רופאים שמצבה חסר תקווה לשיפור ואינו הפיך. המדינה ערערה על פסק דין זה וטענה כי ניתוק האם מן המכשירים יהיה משום המתתה והרעבתה ובניגוד לחובתו הרפואית של הרופא המטפל. בית המשפט העליון בהופכו את החלטת בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח במידה מספקת כי האם הסכימה מראש שינתקוה מן המכשירים, שכן דבריה הינם כללים מידי. בית המשפט ייחס חשיבות לעובדה שניתוק האם מן הכישירים יגרום להמתתה מרעב ובכך יגרום לה סבל. בית המשפט העליון אף שלל את פסיקתו על תנאי של המחוזי וקבע כי על בית המשפט להיות משוכנע הוא עצמו כי מצב האם הינו בלתי הפיך בטרם יורה החלטה על ניתוק ממכשירים. כלל, בתי המשפט בארץ מאוד הססניים להתערב בחיי אדם ולקבל החלטות שיש בהן משום לקיחת חיים, גם אם יש בכך משום בקשת קרוב המשפחה של החולה או לכאורה בקשתו של החולה. בית המשפט העליון פנה למחוקק להסדרת הנושא הפתוח, ועד אז ספק אם בית המשפט העליון ינקוט בגישה אחרת, למעט רמיזות למחוקק כיצד הוא סבור שיש לנהוג, כפי שרמז בפרשיה שתארתי לעיל.