המשך יחסינו לאן? האם הקשר לפני סיום?

אני נשוי לאישה טובה שאני אוהב כ-12 שנה עם 3 ילדים. הסקס בתדירות נמוכה. אחת לחודש. טכני ולא מספק. כמו אוננות. אשתי אומרת שזה לא חסר לה. אני מסביר לה שלי זה חסר וגם אם היא במחזור למשל- אפשר לעשות דברים אחרים לא רק חדירה. יש לה הפרעת קשב קלה, אבל ניכר שבסקס היא ממש לא נוכחת וגם זה כאילו לא מפריע לה. בעבר ביקשתי דברים שהושפעו מפורנו, אך היום זה לא מעניין אותי. אלא בעיקר שתהיה חמודה מתוקה ונשית. חשוב לציין שמעולם היא לא הייתה חיית מין ואני מבחירה התחתנתי ממחשבה שעדיפה מישהי ''בינונית'' בשבילי מבחינת משיכה ומין ולא תהיה לי דאגה של כאב הלב אם הקשר יסתיים והסיכןי לבגידה מצדה נמוך,מול מישהי trophy wife שאם יגמר הקשר אהיה מפורק. העומס בחיים, הילדים וכל ההתעסקות גורמים לכך שהיא מגיעה לסוף יום חסרת סבלנות,ללא חיוך ללא חשק. אני כל הזמן משתתף ומסייע בכל דבר שיכול להקל עליה, אבל כלום לא עוזר. היא מסרבת לטיפול פסיכולוגי ופשוט הופכת ללא נעימה. כשאנחנו מדברים על כך היא אומרת שאני לא מחבב אותה. ברור שכך קשה להמשיך. עשינו נסיונות לקבוע מועד בלו''ז המשותף לסקס אבל זה החזיק שבועיים. אני מנסה לעשות לה מסאז' ולפנק באופן שיקל עליה. לא רק מתוך כוונה לסקס. אני מתחיל לחשוב שנגמר לה ממני. כשמדברים על חסר בזוגיות מבחינתה מדובר גם בטיול משפחתי עם חברים או פעילות הילדים. בעיניה גם זו זוגיות. בעיני זו הידיעה שיש לי עדיפות על פני כולם, גם אם לא כל הזמן מוקצה לי, שהיא תיצור את התחושה אצלי שאני שונה ומיוחד עבורה. האם מנסיון העבר, זוגיות שנראית כאילו צד אחד אדיש למתרחש (אפילו למראית עין) היא זוגיות שניתן להציל? האם ברגע שבו אני מבין שלא מעניין אותה להתאמץ לקראתי זהו המסמר הראשון בארון נישואינו? רצוי לציין כי בשאר תחומי החיים, אנחנו פועלים בשת''פ חיובי. אני נמצא בנקודה שבה אני לא רוצה להפרד בעיקר מבחינת הילדים, אבל גם לא להיות מיוסר ולא מסופק. לבגוד זו לא אופציה מבחינתי. אני מאוד רוצה בשינוי ומוכן להתאמץ. היא לא חושבת שהמין בעייתי.

היי, אתר מתאר במדויק את המצב שחוויתי, בנשואי הקודמים.. כל ניסיונותי להביאה לטיפול זוגי, נתקלו בתשובה "זאת בעיה שלך, לא שלי...". לפני כשנה וחצי חלה התרחקות דרמטית מצידה, ואז גיליתי שהיא בוגדת בי... כמובן שעניין הסתיים בגירושין...