סיפורי גמילה...

שלום רנה!!!מתגעגעות. סיפור שהיה כך היה... מתוקית בת שנתיים ותשעה חודשים. באוגוסט האחרון יום אחד קמה ושאלה איפה התחתונים שלה, הלבשנו לה תחתונים פרט לזמן שינה, בסהכ הלך מצויין,, מידי פעם פספסה אבל בסהכ בסדר, ישר לאסלה. שבועיים לאחר מכן טסנו לחו"ל ל 10 ימים עם מתוקית, שם היינו עם פולאפס... הכל השתבש היא שכחה להגיד שרוצה ולנו גם היה נוח עם האוטובוסים והרכבות... :) כשחזרנו הצענו לה תחתונים, והיו ימים שהיתה עם תחתונים בשליטה מלאה ללא פספוס והיו ימים שרצתה חיתול. כך נמשך מאז. במהלך התקופה אמרה מידי פעם שפוחדת שיברח לה ושיהיה לה רטוב, וכל מאמצי ומאמצי הגננות, ומאמצי הספרים הרבים שקראנו בניסיונות להרגיע שלכל הילדים בורח וכו- לא הועילו - היא פוחדת. חשוב לציין שזו ילדה בוגרת, פיקחית ומילולית. הגננת טוענת שיש לתת זמן, מצד שני הסייעת אומרת שלפי דעתה צריך להוציא את כל החיתולים מהבית גם בשינה וזהו, כי היא כבר שולטת ביציאות וכו. אני תוהה... בעלי ואני תהינו אולי לקנות לה מתנה (תיכננו גם כך לקנות לה אופניים) של גדולים בתמורה לגמילה- אך אני בהתלבטות אם נכון.. עצתך.... תודה רבה אמא מבולבלת

הי רנה, תודה רבה. כל כך קשה לי לבצע. אתמול כשהיה צריך להחליף חיתול, ראינו שנגמרו החיתולים בסלסלה שעל שידת ההחתלה, אז המצאנו לה שנגמרו ועכשיו נשים תחתונים. היא קצת קיטרה אבל כל היום היתה עם תחתונים גם בשנצ. היא אמנם לא פספסה אך גם לא עשתה קקי, והיא בדכ עושה 5 פעמים ביום... :( בערב היא ממש בכתה שרוצה חיתול... שמנו לה. המצב שלה זה מוכר? היא ככ רגישה ומבינה. זה עצוב שתכונות כאלו נפלאות מהוות מכשול... תודה, אמא מבולבלת