סיוט מתמשך

שלום, אפשר להעזר בניסיון שלך ולשאול על סיוט מתמשך ?, אבל לצערי לא כזה שמגיע בחלומות, אלא כזה שחווים במציאות.. הגעתי לסף שלי ונשארתי בלי כתובת. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. לפני יותר מ-10 שנים עברתי פגיעה בעמוד שדרה ששינתה לי את החיים. עברתי סבל שאי אפשר לתאר. נשארתי מהארוע עם ספה קרועה (מהכאב), חריצים של ציפורניים שנותרו בריהוט, ורגעי החסד היחידים שהיו לי אז היו כשאיבדתי הכרה מהכאב. לא קיבלתי שום עזרה - לא פיזית ולא נפשית. כמובן שנותרתי מאז בטראומה. הבן אדם שהייתי לפני והיום כבר לא אותו בן אדם. מאז במשך שנה חזרתי לישון רק שיש לי לידי סכין, ואני חיה בפחד תמידי. עד היום יש לי כאבים כרוניים וסיבוכים שאני מאד חוששת מהם כי הם לא מטופלים, אבל אני מרגישה לבד במערכת. אני שנים סוכבת את זה וכבר לפני שנים תהיתי אם יש טעם להמשיך. עשיתי ש.ב. ובסוף גם רכשתי כדורים למקרה שאגיע לזה. מאז אני שוב ושוב במקרים רפואיים בלי מענה, מה שמחזק לי את הטראומה. אני גם סובלת מפוביה רפואית וגם ככה קשה לי עם זה. כל דבר מצריך ממני המון, אבל במקום שתהיה הבנה, אני מרגישה במלחמה תמידית. לפני כ-6 שנים התחלתי לסבול גם מבעייה בעור ושוב לא קיבלתי מענה בטענה ש"זה לא נורא" ולא צריך לטפל (למרות רקע של מחלות עור). כמובן שזה החמיר ואני עכשיו ממתינה לניתוח (שלא בטוח שגם זה יעזור). בנוסף לפני שנים נכנס לי חומר לעין וגם אמרו לי שזה לא נורא - וטעו. מאז יש לי סיבוכים חוזרים עם העיניים, שום טיפול לא עוזר ובסוף ביקשתי הפנייה למומחה כי זה לא עוזר- והקופה מסרבת לתת לי הפנייה. ניסיתי לפנות לביטוח הבריאות הפרטי ואני מגלה שכל הכסף שאני משלמת להם למעשה עבודה בעיניים. הם לא מכסים כלום !! הם לא מכסים לי פיזיותרפיה לעמוד שדרה , הם לא מכסים את הייעוץ עם הרופא עיניים ולא שום טיפול. אני היום לא עובדת ולא רק שיש תשלומים שוטפים של שכירות וחשבונות, אני צריכה גם לממן בעצמי תרופה שלא בסל הבריאות, והביטוח כמובן מסרב לתת החזר, (עולה לי אלף בחודש, אבל אני קונה רק חצי מהמינון כי אין לי אפשרות). את הרופא עיניים אני צריכה לשלם גם לבד -1500 לביקור, אבל אני באה לשם כדי להתחיל טיפול, שעכשיו גיליתי שאין לי איך לשלם עליו, כי הביטוח לא מכסה טיפולים. אני באמת לא רוצה לאבד את העיניים שלי, אבל לא יודעת מה לעשות. רציתי גם לקבוע תור לפסיכולוגית שתעזור לי בהכנה לניתוח כדי שלא אבטל אותו, כי אני לא מצליחה להתמודד לבד, אבל זו עוד הוצאה שאני לא יכולה להרשות לעצמי, ומנסה אולי להגיע רק לפגישה אחת (וזה גם כבד עלי). אני לא יכולה לממן את הכל. אני היום כבר מוותרת ומקצצת באוכל כדי לממן את התרופה. מאיפה לקצץ עוד? אני באמת בסיוט מתמשך. אין לי תמיכה מאף אחד. כל זה שבר אותי וכבר לא בא לי לצאת מהבית. גם איבדתי את המשפחה שלי בשנה האחרונה ולא נשאר לי כלום. את כל החיים שלי בזבזתי במלחמות שווא, בכעסים ובדכאונות. שום דבר לא השתפר, להיפך. אולי באמת הגיע הזמן שהכדורים שקניתי יהיו שימושים. אין לי שום דבר כאן שמחזיק אותי.

תודה. אבל דרך הקופה זה לא בא בחשבון. פניתי עכשיו לפסיכולוגית הפרטית ושיתפתי אותה. הסברתי לה שלצערי אין לי אפשרות לטיפול ארוך טווח ומיד הבנתי שזהו, היא לא מעוניינת. כל השיחה התנהלה בצורה מאד לא נעימה. לקח לי מעל 10 שנים לעשות את הצעד הזה ולפנות לעזרה ובתוך 5 דקות היא שרפה לי את הכיוון הזה לגמרי לתמיד. כנראה שנותר באמת רק פתרון אחד. תודה בכל זאת