האמנם עוד יבואו ימים...?.

ראשית שנת 2004 הכתירה את שינוי מסלול חיי.היה לי סרטן בראש שצמח לגרורה גדולה לגידול קטן בריאה.עברת ניתוח אראש(ואחריו גדלקת קרום המוח),ניתוח בריאה,25 הקרנות לכל הראש ושלוןשה קורסים של טפול כימטראפ.הרבעון האחרון של אותה שנה הה רגוע. ב-2005 נמצא גידול סרטני זעיר באפי שהוצא בהליך קצר.ב- 2006 בבדיקה שיגרתית נמצא גידול בשד.שוב ניתוח והקרנות לשד.ובימים אלו ממש מחלמה מניתוח מלנומה בלחי ,וממתינה לתוצאות של הבופסיה של הניתוח ושל זיהום לא מוכר בשתי זרועותי.(ביום הזיכרון עשו לי ביופסיה רביעית במרקום). במהלך השנים קץ אישי שהיה איתי 26 שנה,עזב את הבית אותי ואת שלושת בני ונישא בשנית לאישה בגילי ששני ילדיה למדו עם בני.וכך מזה 8 שנים מלוה אותי המחלה,על שלל תופעות הלוואי שלנה)כצל.לפעמים רחורק ולפעמים קררוב.אני עדיין זקופת ראש , ממשיכה להלחם ולנסות להרחיק את הצל ולהוות אמא וגם קצת אבא לשלןשת בני המתבגרים.ואני עייפה.ניהול המחלה על גרורתיה הבירוקרטוכמו גם ניהול מלאי התרופות הינם כחצי משרה עם לא יותר.ההתמודדות עם זר האתגרים שהציבו בפני לא קלה.ואני שואלת עד מתי? האמנם עוד יבואו ימים... חן חן למי שטרח לקרוא את אותייותי,היש לכם דבר חכמה בשבילי? אשמח. ימים קסומים לכולנו.

מסתבר שלפעמים החיים לא קלים, ואפילו מורכבים מאד... אני מאד מבין אותך ואת הקשיים. בעל שעזב ונוכח באיזה אופן בסביבה. לגדל את הילדים תוך ידיעה שאבא עם ילדים של אשה אחרת ועוד כשהילדים מוכרים... קשיי הפרנסה השגרתיים, ובנוסף, כבונוס בעיית הבריאות ו....הבירוקרטיה שבאה "בליד-אין" איתה. אבל מעבר לכל הקשיים, ניכר בך שאת אישה טובה, חזקה, אינטליגנטית וחכמה. ו...לא, זה לא יפתור את הבעיות, אבל עם הרבה הבנה לתהליכים ולסביבה עם ניטרול של רגשות והעלאת ההבנה השכלית, ניתן להבין שאלה החיים לטוב ולרע ולנסות ליהנות מהקטעים הטובים שבהם (הילדים, המשפחה, הדברים הקטנים שגורמים לנו לטוב (אוכל, סרט, בית קפה, חבר/ה..)). אני בטוח שאת מצליחה לעשות את ההפרדה הרצויה (ואם לא אז תעשי....). כי מה לעשות? המצב הזה הוא לא הבחירה האידיאלית אבל הוא המצב הכפוי ובו את צריכה למצוא ולעשות את מה שיעשה לך טוב וירים אותך מעל תלאות היומיום... אני גם לא יודע כמה זה עוזר, אבל תמיד נמצא הרבה מאד אנשים שמצבם הרבה (אבל ה ר ב ה ) יותר קשה (החיים לא קלים תמיד - אמרנו???) מקוה שאולי עזרתי במשהו. קחי חיבוק ענק וטוב וגם קישור לשיר טוב וחביב ושימי לב בעיקר לפזמון החוזר.... http://www.youtube.com/watch?v=sIphEtttLcA&feature=related

שמעון היקר! ראשית תודות הן על התגובה והן על המחמאות.חן חן. באופן בסיסי לולא הייתי אופטימית -כבר לא הייתי כאן. עלפי רופאי אני נס מהלך.אבל מה לעשות גם "ניסים" מתעיפים לפעמים ובא להם לחלוק את כאבם.כאשר רשמתי את הדברים היית מהלך החלמה ממלנומה (סרטן חמישי) ובדיקות עקב נגעים (מילה עדינה) בשתי הזרעות מאחור עד כדי שאין אני לובשת חולצות קצרות.בנתים עברתי גם בדיקת מח עצם (לא מומלץ...) ואני בתקופת המתנה.מזכיר לי את הסיפורים על תקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים - תהיה או לא תהיה מלחמה וזה נכון לגבי.אם הכל בסדר אפשר להתחיל לבנות חיים אם לא אז שוב פורצת מלחמה.ההמתנה משעממת עד מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי ערכת תפירה לילדות ודרכה לבדוק אם הנושא מוצא חן העיני(אני תקועה בשלב הגזרות...).פתחתי לי חלון להמון דברים שהייתי רוצה לעשות ואם הכל בסדר גם אעשה ,את חלקם לפחות.כל ערב - לילה לפני שאני הולכת לישון אני מכריחה את עצמי לחשוב על 3 דברים טובים שקרו לי היום(לא כולל הילדים כמובן)ולפעמים זה לא ממש קל אבל אני מוצאת.אך כמו שהזכרתי קודם הנגעים בזרועות מעכירים את איכות חיי,שכן הם מושכים ממני כוחות ומורידים לי את החום ממש אבל ממש הרבה מתחת לנורמה .(35.1).אם זאת אני גאה לספר שבישלתי ארוחה מפסקת כולל מרק וקניידלך ועוף בתנור עם תפוחי אדמה וסלט,להפסקת הצום אפיתי עוגת שוקולד בשתי תבניות של אינגליש קיירק שנטרפו ביומיים.וגם לערב חג הכינותי ארוחה מלאה כולל דגים, שניצלים,2 סוגי אורז וסלט.על זאת גאוותי ובשל כך כאבי הגוף.אז מה?אכלנו ארבעתינו ונהננו? די לי בזה.אגלה לך גם כי כאשר ארבעתינו נאספים אנו אוהבים מאוד לשחק רמי.זה קורה בעיקר בחגים ובסופי שבוע.עוד מעט מתחילים הלי מודים באוניברסיטה וזה יהיה קשה יותר כי בן אחד לומד בב"ש השני בת"א,אך עובד בעבודה תובענית למדי.אני מקווה שעד אז אוכל גם אני ללמוד משהו.מכתבך חימם את ליבי.נחמד לראות גבר שמבין ומביע ואף בעל תובנות.מקווה מי שלא תהיה שלא תדע שום כאב או צער ושתהיה לך שנה של הפתעות טובות. תודה דעה