חוסר יכולת לדחות סיפוקים וחוצפה רבה

צילה שלום רב, משפחתך עברה בשנתיים האחרונות אירועים לא קלים: לידה של תינוק, פגייה, ניתוחים ודיכאון שלך, חזרה של האב מחו"ל, מעבר לעיר חדשה לסבתא, מעבר לבית חדש, מעבר לביה"ס חדש - והכל בתקופה קצרה כל כך. כל מעבר שכזה יכול להוות משבר בפני עצמו. בתוך כל אלו, אכן קשה לבנות שגרה, גבולות וחוקים. למרות זאת, בתך זקוקה לסדר ולארגון חדש בחייה, שיקלו גם עלייך ועל משפחתך. התנהגותה משקפת את קשייה ומצוקותייה. נראה שהיא "מתנהגת" את מה שקשה לה לומר ולהסביר. נסו לחשוב מה היא "אומרת" בהתנהגות זו. כמו-כן עלייך להבין, שפינוק ייתר ופיצוי אינם עוזרים לילדה להתמודד עם השינויים הרבים שעברה. לעיתים מתוך מקום של דאגה ושל רצון לעזור, ההורים "עושים הכל" למען הילד. דבר זה יוצר אצל הילד את תחושת ה"מגיע לי" וה"תעשו למעני" . כך הוא אינו מצליח להתפתח ולצמוח מתוך התמודדויות שמזמנות לו החיים. בנוסף, תחושת הכישלון ויסורי המצפון שיש לך, אינם עוזרים לאיש. לכן במקום לומר לעצמך – "אני כישלון" – עודדי את עצמך ואמרי – "אני משתדלת לעשות את הטוב ביותר עבור בתי". תחילת הדרך היא בלראות את האור שבקצה המנהרה - כלומר כיצד מהמקום הזה, שהנו קשה ואף מייאש, יוצרים שינוי וצמיחה ? חשוב שבן זוגך יהיה מעורב ומתערב בתהליך השינוי, כדי שתוכלו ליישמו יחד כ"יחידה הורית אחת". לגבי ביה"ס - בקשו מן המחנכת לאפשר לה לתפוס את מקומה בכיתה, אולי ע"י מילוי תפקידים שונים או משימות בתוך הכיתה או מחוצה לה. כך בתכם תקבל תשומת לב חיובית ולא תשומת לב שלילית באיחור לכיתה. התהליך והשינוי אינם פשוטים וקלים, לכן ממליצה לך להעזר בהדרכת הורים ובליווי של איש/אשת מקצוע. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי