להמשיך ולסבול או להפסיק ולחיות?

בת 18 יקרה, את עוברת תקופה לא פשוטה ולא קלה כלל. הקרבת משאבים רבים, כדי להשאר עם חברייך בבית-הספר "הישן" בירושלים, אך אלו בנוסף למרכבות המשפחתית לא רק שלא הקלו, אלא אף הכבידו עלייך. הצגת את עצמך כ"למודת ניסיון חיים ובוגרת מאוד", אם כך לא חבל להרים ידיים שלושה / ארבעה חודשים לפני תום הלימודים ? את מודעת לכך, שלאחר חופשת הפסח תלמידי י"ב אינם מגיעים ברציפות לביה"ס. הם מגיעים רק למבחני המגן ולמבחני הבגרות. לכן קחי "נשימה ארוכה", ועשי את המיטב ואת המירב שיש בכוחותייך לעשות. בחיים אין רק שחור או רק לבן ("להמשיך ולסבול או להפסיק ולחיות") ישנם עוד גוונים רבים ומרובים. את יכולה לקבל החלטה, שאת נשארת ומשתדלת בלי לסבול. זו תקופה קצרה שתעבור במהרה. את זו שבוחרת אם לסבול או אם לראות בזמן זה חוויה של התבגרות שלא תחזור על עצמה. "לחיות" אפשר גם כאשר לומדים, הכל תלוי ברצון שלך – "הכל בידיים שלך !" לגבי הבגרות – את עדיין לא יודעת מה תבחרי להיות או לעשות בחייך, אי-לכך אל תפסלי שום אפשרות מראש. נצלי את חופשת הפסח למנוחה, לבילויים וגם ללימודים ולהשלמת החומר הדרוש. היעזרי בסובבים אותך, כמו: חברים טובים (שיתמכו ושיעזרו בלימוד משותף), במשפחתך (אמא, אבא סבים), במורים, ביועצת או בכל אדם אחר שיכול לסייע לך. אל תתביישי לבקש עזרה. לבטח ימצאו האנשים הקרובים, שיחושו לעזרתך.עשי את בחירתך ממקום מושכל ובוגר. גם אם לא תצליחי להשלים את כל הבגרויות, לפחות תדעי שלא הרמת ידיים מראש. שולחת לך הרבה כוחות ובהצלחה. שבת שלום, שירלי