גיל התבגרות

יפה שלום רב, התמודדותך עם מצבים אלו אינה פשוטה ומאוד מורכבת. התנהגותו של בנך, כפי שתארת, יכולה להובילו להתנהגויות סיכוניות. אסור לך "להרים ידיים", ועלייך להיות בסביבה ב"עיניים פקוחות". הנער משקר, מכיוון שהוא עושה דברים (פירסינג, מועדונים ונרגילה), שאינך מסכימה להם – לכך הוא לבטח מודע. מחד גיסא, יש להציב גבולות ברורים לגבי דברים שאינך מסכימה עמם. מאידך גיסא, יש לשמור על יחסים מאוד טובים עימו. כדי לצלוח את משימת "גיל ההתבגרות" עלייך להלך בקו הדק שבין מעורבות לבין התערבות בחיי בנך. ראשית, צרי עימו קשר של שיחה פתוחה והקשבה הדדית. כנסי אליו לחדר, ופתחי בשיחת חולין על דברים שהוא אוהב, כמו: מוזיקה, מחשב, מועדונים ועוד. הקשיבי למה שהוא אומר. שתפי אותו בדאגותייך: כלומר, מה דעתך על הנושאים הנדונים, ומדוע הם מדאיגים אותך. בגיל זה (כמו שכבר חווית), לא ניתן להכריח את הילד לעשות כרצונך. הבהירי לו, שאת פועלת כך מתוך דאגה גדולה ואהבה עוד יותר גדולה . נסו להגיע להסכם הדדי, שבו את תוכלי יותר לסמוך עליו, והוא מצידו ישתף אותך קצת יותר בענייניו, ויפסיק לשקר. עונשים רק יחמירו את המצב. אלו עלולים להוביל למאבק כוח, ובמקרים קיצוניים לנקמה ול"דווקא". שקפי לו את המחירים מהתנהגותו ומבחירותיו. את יכולה להיות שם בעבורו לטוב ולרע, לייעץ ולעזור, אך אינך יכולה לבחור בעבורו. למרות שבגיל זה נראה לכאורה, שהחברים הם "בעלי הדעה" מול בנך, אין להקל ראש בחשיבות ההורים ובדעתם. גם אם הנער פוסל את דברייך, בטוחני שהוא עדיין מקשיב לנאמר. שולחת לך הרבה כוחות ומחזקת את ידייך – בהצלחה. שירלי