ילד בן שנתיים

מילי שלום רב, התפרצויות הזעם של בנך הנן נפוצות אצל ילדים בגילו. זו כפי הנראה דרכו להביע את חוסר האונים, שיש לו מול גבול כלשהו שאתם מציבים. בנכם אינו יכול לבטא את רגשותיו ואת צרכיו במילים לכן הוא עושה זאת בהתפרצות זעם מול זולתו. יכול להיות שיש לו קושי לעיתים בוויסות רגשי במעבר בין כעס לרוגע, והוא זקוק לעזרתכם בכך. ילד בן שנתיים אינו מבין הסברים, אלא מעשים, כמו: חיבוק והרגעה. ניתן לומר לו: אני רואה שקשה לך אני אעזור לך להרגע. לעומת זאת, אין לאפשר לו להכות את בני הבית. כאשר הוא מנסה להרביץ, יש לתפוס בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה (בתקיפות ולא בכעס), לא מרביצים ! לא נעים לנו שאתה מרביץ ! כדי לעודדו חשוב לתת לו תפקידים, עמם ירגיש "גדול" ובעל משמעות בבית, לדוגמה: להביא טיטול או משחה לתינוק – כך הוא עוזר לאמא כילד בכור. עד המעבר לגן רצוי לתת למטפלת להיות עם התינוק במהלך היום, כדי שאת תוכלי להתפנות להיות עימו. כך יקבל תשומת לב גם ממך. יש לתת את הדעת לא לתייגו כ"ילד קשה" או "ילד בעייתי" למרות הקושי היומיומי מולו לצד טיפול בתינוק קטן בן שלושה חודשים, כדי לא לפגום בדימויו העצמי. לגבי הלינה – יש תחושה של בלבול בסדר המשפחתי. מדוע כל הורה ישן עם ילד במקום זה עם זה ? אולי הילד מרגיש שהוא "גונב" את אבא בלילה מאמא , כמו שהתינוק החדש "גונב" לו את אמא כל הזמן ? בעלך צריך לישון במיטתו ובמקומו לידך. הוא יכול לעזור לבנכם להרדם, אך את הלילה כל אחד ישן במיטתו. ממליצה לכם לשבת יחד ולחשוב על מסגרת של גבולות (מעטים ולא רבים), שיהוו עבורו חוק בעל יעבור. עליכם להיות עקביים בתהליך. אין לומר לילד "לא" כאשר אתם מתכוונים ל"אולי". החוקים יצרו סדר ושגרה בחייו ובחייכם. בהצלחה, שירלי