התמודדות עם מצב מתמשך.

שלום, לפני מספר שנים נפצעתי ומאז אני עדיין לא חזרתי לעצמי, עברתי מספר ניתוחים ושיקום ארוך ומתמשך ואני לא רואה שיפור. מה שהיה צריך להיות סיפור זמני של מספר חודשים עד שנה הפך למשהו ארוך שרק הולך ומסתבך. בלי כוונה מצאתי את עצמי מנותקת לגמרי מהחיים, גם לפני הפציעה היה לי כל מיני קשיים וניסיתי להתמודד איתם איכשהו, אבל מהפציעה נעצרו לי החיים בהתחלה חיכיתי להחלים ואז לחזור למסלול אבל זה נמשך ונמשך ואני לא רואה את עצמי חוזרת לחיים ככה... כאילו שהפציעה נותנת לי אפשרות לברוח מכל ההתמודדויות שהיו לי בחיי היום יום שלקחו ממני הרבה כוחות, ולחזור לזה עכשיו כשנוסף על זה את הפציעה המתמשכת זה גדול עלי. ואני לא מסוגלת להתמודד עם זה. אני מבינה שאני לא יכולה להמשיך ככה, אבל אין לי שום מוטיבציה לצאת מהמצב הזה ללכת לעבוד או ללמוד... מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי?

היי, ניסיתי להתחיל מצעדים קטנים, לעשות דברים נוספים מעבר להתעסקות במצב שלי אבל כל פעם, לא משנה כמה חזק היה הרצון שלי וההחלטות, לא הצלחתי לעשות כלום. והדבר היחיד שיצא מיזה זה רק תסכול יותר גדול כלפי עצמי ומהמצב. מקורות כוח? אין... הרצון היחיד שקיים אצלי, וגם הוא הולך ונחלש, זה להיות אחרי הכל לחזור לעצמי, ורק אז אני מרגישה שאהיה פנויה לראות מה אני עושה עם החיים שלי. אני מבינה שאני צריכה לקבל עזרה, אבל חוששת מיזה מאוד... וגם, האם במצב כזה יש פלוס לפסיכולוג רפואי על פני טיפול פסיכולוגי/רגשי? תודה רבה על ההתייחסות והתגובה!