לטלי,,,

טלי יקרה --שלום ובהצלחה, שמחה לפוגשך כאן , ואני יודעת שכל מי שמכירך יודע שהוא הידיים הכי טובות . בקשר לבני ,,הוא עדיין ממשיך אצל הפסיכו' שהימלצת בבהצלחה רבה .ואני תמיד אוקיר לך תודה על כך. בקשר אלי עם כל הרקע הפתאלוגי,,, שממנו אני באה ,האם תוכלי ליעץ לי איך אוכל להתחיל שוב לבטא עצמי בציור ,,? כלומר יש לי תרוצים הגיונים למה לא ,,,מזה כשנה שאני לא עובדת ולמרות זאת אין לי זמן ,עסוקה ומטופלת בבן,, ומוגבלת פיזית בעיפות וכאבים תמידיים.קוראת המון , ומתבטאת בכתב לרב . אך כלי הציור נישארים מיותמים. האם יתכן שאני מפחדת ממה שאני עלולה לגלות באמצעות ציור שאצייר מהדימיון ,אני אף פעם לא ציירתי מהדימיון רק מהעתקת תמונה קטנה לגדולה והעשרתה בהפחת בה חיות וממשיות ,,,כמו נוף ופנים.( גם על בקבוקי זכוכית ) אני יודעת שאני צריכה לנסות לראות מה יצא לי ,,על ידי לקיחת עיפרון ודף . אך גם זה מפחיד אותי ,,זה לא רק שאין לי מוזה ,,זה הביטחון בכישרון שאבד לי.(אני מסתכלת בציורים שממלאים את הבית שהם פרי ידי בנוסטלגיה ,ולא מאמינה שאני יצרתי אותם פעם רק לפני שנתיים שלוש. מהו הדבר שעוצר מבעדי ליצור ציור או משהו יפה אחר .(מאפה באים הספקנות והביקורת הפנימית הזו כשאני יודעת שאני דיי אוהבת את יצירותיי) ומאידך לכתוב ביומן או אפילו כאן בפומבי לא עוצר? האם הרגשות הפנימיות שלי בילדות המוקדמת ממאנות לצאת למקום לא בטוח שבו אני נימצאת כרגע. כלומר אני עוד לא מוכנה נפשית להיתחבר איתם .? למה ראשי אטום ..אין פתחיות או זרימה, רוצה להתחיל אך לא יכולה. מודה לך מראש טלי,, שלך ויוי.

ויוי יקרה, ראשית, אני שמחה מאד לשמוע לגבי בנך. הלוואי והשיפור רק ילך וימשיך, ילך ויעמיק. ולגביך: ציור, כתיבה וכל דומיהם אלו דרכים יצירתיות שמסייעות לנו לא פעם להוציא תכנים פנימיים, בין אם קשים, כואבים או דווקא שמחים ואופטימיים. יש תקופות בהם הוצאת התכנים הללו היא קשה יותר, ואפשר לחשוב על הרבה סיבות: בין עם עומס ועייפות פיסיים, ובין אם חסימה ריגשית כזו או אחרת. אם בכל זאת היית רוצה לנסות להתחבר חזרה לחלקים היצירתיים, ואת חוששת לעשות זאת לבד, הייתי ממליצה לך ללכת לאו דווקא לטיפול באומנויות (אם כי זו גם אפשרות) אלא לחוג ציור, כזה שנותן לכל תלמיד ללכת בקצב שלו, זה יכול לתת לך את המסגרת המגנה של השיעור...בזמן שאת חוזרת ופותחת את תיבות הצבע הפנימיות שבתוכך. טיפול באומנויות יכול להיות כאמור גם אפשרות, אולם כאן המטרה תיהיה באופן גלוי התמודדות עם הקשיים, ודווקא התמודדות גלויה שכזו, עלולה לחסום אותך יותר. אבל לא בהכרח. בכל אופן, שיהיה לך המון המון בהצלחה, לך ולבנך, ואל תשכחי לבוא מדיי פעם לעדכן ולספר. חיזקי ואימצי, טלי

היי טלי , תודה לך, על תשובתך,, אני חושבת שהאפשרות של טיפול באומנות בצורה גלויה ,היא עדיפה , ויכולה דווקא לגרום לי להבין ולדעת יותר על עצמי וכן לרצות לשתף פעולה בקשר הזה . כך שעל ידי פתיחת עצמי בטיפול אתפוס כמה ציפורים במכה. בקשר שיש לי אם המטפלת שלי (מטעם משרד הרווחה) לא זז דבר כבר שנה. אפה אפשר למצא מטפלים כאלה ,,והאם זה טיפול יקר כמו פסיכולו' מבחינת העלות. שלך ויוי

כתיבה אישית ביומן היא שונה מציור. אפילו כאו בפומבי, כשאת מבטאת משהו פנימי משלך, את עושה זאת בידיעה שאיש לא יודע מי את והמשיבים לך אינם יכולים לקשר בין מה שכתבת לבין דמותך המציאותית. הלא וירטואלית. כתיבה ביומן אישי היא אף יותר אנונימית מכך, כיוון שאת בוודאי לא מאפשרת לאיש להציץ בו או שהקוראים נבחרים בקפדנות יתרה, אם בכלל... ציור ופיסול קיבלו תדמית של מוצגים לראווה. את מספרת על יצירות שתלית בביתך וגלויות לעין, לא מאמינה שאת יצרת אותן. יש אצלך משמעות להישגים. כשבא לך לתת דרור לרגשות ולמחשבות ולבא אותם בציור או פיסול את עדיין מחוברת למה שאת מכירה, לדפוסי היצירה המקובלים (הגדלה, העתקה, צללים וכו'). זה קורה לי גם בתקופות קשות יותר. אני מפסיקה לצייר ועוברת לכתוב, כי באיזור הזה אני פחות פרפקציוניסטית כלפי עצמי וזה דורש ממני פחות כוחות, סתם הבעתי את דעתי

היי ושלום לך תודה לך על ההתיחסות , את בהחלט צודקת באופן הנקודתי הזה של המחשבה , היתי צריכה לקרא את מה שכתבת כדי להעלות את זה למודע שלי. יש משמעות רבה להישיגים ואולי זאת אחת הסיבות ,,, אני תמיד כיניתי כל ציור שהיה מוצלח בעיני (מה שלא מוכנס למגירה)שהיצלחתי להעביר בו את כל מה שרציתי ,, כלידה אמיתית ,,,בהתחלה עם צירים ,כאבי בטן ולבסוף אנחת רווחה שזה ניגמר,,ו,,ההנאה של המוצר המושלם והמוגמר. טוב,,אולי נחחזור לזה פעם. שלך שוב תודה ,,, ויוי