עיסוק באובדנות בקבוצה לטיפול באומנות

שלום רב, הנני מנחה קבוצה לטיפול באומנות במסגרת אישפוז יום פסיכיאטרי. לאחרונה עלתה שאלה בצוות בדבר העיסוק בנושא שבנדון במסגרת הקבוצה. מתן לגיטימציה לעבודות המעלות תכנים אובדניים ובשלב העיבוד, תליית העבודה (במקרה זה ציור) ומתן מקום ליצירה, גם אם לא ניתנו לה מילים מעבר ליצירה. למשל: מישהי שלוקחת צבע שחור וכותבת בגדול נמאס לי לחיות תוך שתוחמת אמירתה, מה שנראה כמו מודעת אבל. מצד שני ברור שמדובר במצוקה וקריאה לעזרה ואולי התחימה, מהווה איזשהו סוג של מסגרת לחלק ההרסני ושהוא לא בולע..................... הנושא של עיסוק באובדנות במסגרת טיפול באומנות קבוצתי - עולה תכופות. אודה להתייחסותכם האישית או הפנייה למאמרים שירחיבו הדעת בענין. בתודה מראש

מיכל שלום רב, העיסוק באובדנות אינו חד משמעי וכל מטפל מתייחס לנושא לפי דעתו ויכולתו האישית להתמודד עם הנושא. דעתי האישית היא שיש מקום לגיטימי למחשבות אובדניות ולרצון להיעלם, ועל כן לא הייתי מונעת את תלייתן של העבודות ה"אובדניות". זה עשוי לתת מקום לא רק למגוון רחב של רגשות, אלא גם לתת מקום לגיטימי לאדם שמרגיש אובדני, ולתת לו מקום לפרוק את האובדנות ואת התחושות הכל כך מציפות הללו. ולגבי מאמרים, יש רבים כאלה, את יכולה אפילו לעשות חיפוש בגוגל על "אובדנות" ו"טיפול באומנויות"...זה יכול להיות לך לעזר רב. בהצלחה, טלי