לקוי שמיעה = קשה תפיסה

זו לא הרגשה בלבד אלא תפיסה חברתית מובהקת שאני סובל ממנה פחות או יותר מהזמן בו לקות השמיעה שלי הפכה חמורה יותר למרות שאוביקטיווית היא אינה חמורה וגם ללא מכשירי שמיעה בתנאים סביבתיים טובים אני שומע לא רע הרי הרי שלקות התפיסה שהחברה גזרה עלי אינה קשורה כבר לרמת השמיעה שלי והחמור מכך שאני מודה שלא מעט פעמים אני מוצא את עצמי כמשלים עם רוע הגזירה מתוך "הבנה" שכגראה אני כזה. למותר לציין שהתסכול כאן הוא עצום שלא לדבר על ההשפעות הנילוות בתחומים רבים ושונים וממש בלתי קשורים (נושאים רומנטים למשל של בינו לבינה). השאלה כמובן - מה עושים והאם יש פתרון בר השגה חומרית וגם בלוח זמנים שפוי שהרי לכולנו יש אילוצים מחייבים בחיי היום-יום.