כיצד ניתן לעזור לבן משפחה חולה מבוגר שמסרב לכל

טיפול במשך שנים ארוכות, אינו מוכר בשל סירובו, אינו עובד, מקשה על כל בני המשפחה עד שהחיים הפכו לגיהנום.

היי, שולחת לך חיבוק. עדי

שלום. את מתארת נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. להלן עיקרי הדברים (שכבר נכתבו בעבר בפורום): 1) את מציינת שבן המשפחה מסרב להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 5) סוגיית השיקום: את מתארת מצב שבו בן המשפחה אינו מתפקד. יש מקום להתחיל הליך שיקומי, אבל איך משכנעים מטופל שסובל מסכיזופרניה להתחיל בהליך שיקומי כשהוא לא רוצה? התייחסתי לסוגיה זו גם בשאלות קודמות בפורום. בכל אופן הנה התמצית: מאז חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000 יש מגוון רחב של אפשרויות שיקומיות שניתן להציע כולל (בין השאר) מגורים, תעסוקה, לימודים, ליווי אישי ואפילו טיפולי שיניים. אולם אין אפשרות להכריח מטופל שאינו רוצה בכך. לפעמים ההתנגדות נובעת מחוסר ידע, לעיתים בשל הרצון להימנע מ"סטיגמה", לעיתים בשל חוסר תובנה למחלה "אני לא חולה", לעיתים בשל הסימנים ה"שליליים" של המחלה (חוסר יוזמה ומוטיבציה) ולעיתים מתוך פחד מהלא נודע. כמובן שאין פתרונות קסם אבל ניתן להיעזר במספר טיפים כלליים: א) כאמור לעיל – יש לפעול ליצירת קשר טיפולי טוב ובונה אמון עם הגורמים המטפלים. ב) יש לתת הסברים מקיפים על מהות העזרה השיקומית – במקרים רבים ההתנגדות של המטופל נובעת מחוסר ידע ותו לא. ג) ניתן לארגן ביקורים במספר מקומות תעסוקה (כגון מפעלים מוגנים או תעסוקה נתמכת) או מועדונים חברתיים לצורך התרשמות בתאום עם העובד הסוציאלי. שוב – במקרים רבים מטופלים משנים את דעתם לאחר שהם רואים את המסגרת כולל כל האפשרויות הגלומות בה – חיי חברה, חוגים, תעסוקה וצוות מקצועי מיומן אתו ניתן להתייעץ בכל עת. 3) למי פונים לגבי השיקום? לרווחה (עובד סוציאלי) או לפסיכיאטר המטפל. לאחר מכן, במידה ויש שיתוף פעולה, העו"ס קובע תור ל"ועדת סל שיקום איזורית" שיש לה את הסמכות לדון ולאשר את האפשרויות השיקומיות השונות האמורות לעיל. מומלץ שלועדה יגיעו גם בני משפחה כדי להציג את הצד שלהם. 4) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום, כל מה שתארת אינו רלוונטי לגבי אחייני, שאינו מוכן בשום פנים ואופן לקבל סיוע, מצבו הולך ומדרדר ואנו חוששים לחייו. מי יעזור? מה לעשות? הוא בחור צעיר בן 24, מה עושים ? הוא חסר כל, מקבל קצבה שאותה הוא מוציא באותו יום שקיבל, אין לו מה לאכול ולמרות כל זה אינו מוכן לקבל עזרה. תודה