שכנוע אדם לקבל טיפול

שלום, אימי מפגינה תסמינים של הפרעה נפשית כלשהי כבר שנים. תסמינים כגון מחשבות רדיפה, שמיעת קולות, המצאת מחלות, דיכאון עמוק ועוד. במשך שנים ניסינו לשכנע אותה לקבל טיפול, אך היא משוכנעת שאנחנו רוצים להזיק לה, להרוג אותה או לשלוח אותה למוסד סגור. לאחרונה, בגלל הרעה משמעותית במצבה, החלטנו לנקוט בגישה אסרטיבית יותר בצורת "התערבות". כמה מהדודים שלי (אחים שלה) ואבא שלי הולכים לשבת ולדבר איתה ולנסות לשכנע אותה לקבל טיפול. רציתי לדעת אם יש דברים מסוימים שכדאי להקפיד עליהם, או אם כדאי שפסיכולוג יהיה נוכח בכזה מפגש. חשוב לנו מאוד שהצעד הזה יעשה בצורה הכי רגישה ויעילה שניתן מאחר שאנו חוששים לשלומה של אימי ושל כל המשפחה שמושפעת מהמצב הזה. חשוב להדגיש כי לאימי אין אמון באף אחד, כולל המשפחה הקרובה שלה. מבחינתה כולנו אוייבים פוטנציאלים ולכן אנו מתקשים כל כך לשכנע אותה. אודה מאוד על כל עצה שתוכל לתת

היי, אם אתם חוששים שהיא מסוכנת לעצמה, תנסו לפנות לפסיכיאטר מחוזי עדי

לצערי הרב לא נראה שהאנשים שם רוצים או יכולים לעזור מבחינת הסמכות שלהם. הצגנו בפניהם את הסיפור המלא והם לא היו מוכנים לקחת אחריות על המקרה עד שיקרה ממש אירוע רשמי כמו ניסיון התאבדות.

לקחתי הפניה כללית מהרופא עבור אחותי והיא אושפזה בהתחלה כביכול לבדיקה שיגרתית אבל שם היא קיבלה את השיגעונות שלה ונשארה בכפיה תחת השגחה עקב חשש ממעשה אובדני!

שלום. כפי שכתבתי רבות בפורום, רק במקרים קיצוניים בהם אדם מסכן את עצמו או את סובביו באופן מיידי ניתן לכפות טיפול דרך הפסיכיאטר המחוזי. בשאר המקרים זכותו של כל אחד לסרב טיפול או בדיקה, גם כשדעת המשפחה והגורמים המקצועיים היא שמומלץ לקבל טיפול. אז איך משכנעים מתמודד לפנות לטיפול? לצערי אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המאפניים של מצבים פסיכוטים (כגון סכיזופרניה) הוא חוסר התובנה שבכלל מדובר במצב נפשי (כי נפגעת היכולת להבחין בין העולם הפנימי לחיצוני ומבחינת המתמודד הבעיה כלל לא אצלו אלא אצל האחרים שרוצים להזיק לו). הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב עם גורם מקצועי כלשהו (בין אם רופא משפחה, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או פסיכולוג וכד'). אולי במקרה כזה ניתן יהיה לשכנע את אמך לפחות להיבדק, אם לא לנסות טיפול תרופתי (במידה וזה מה שיומלץ). בכל מקרה מומלץ להיעזר בגורם מקצועי כלשהו. יש מקרים שהתערבות של בני המשפחה יכול לגרום נזק (בשל פגיעה באמון, ערעור יחסים בין אישיים במשפחה וכתוצאה החמרת המצב הנפשי). יש לזכור שלאחר שהמצב הפסיכוטי חולף עדיין מדובר בבן משפחה שלא רוצה בהכרח שיסתכלו עליו אחרת כאל "חולה". לכן לעיתים ההמלצה הוא להשאיר את ההתערבות לגורמים מקצועיים - ולהשאיר למשפחה את תפקיד המשפחה - תמיכה לא שיפוטית. בברכה, ד"ר אהוד ססר