שלום רב

האם ישנם פתרונות יצירתיים/תחליפים אחרים מכדורים במינונים נמוכים לסכיזופרניה. למשל לאדם שלא מודע כלל! לבעיותיו אלו ולא מוכן לקחת את הכדורים אני יכול לציין שאותו אדם שלקח את הכדורים (לא במודע) והן עזרו לו. אודה לך מאוד לכל דרך שקיימת ויכולה להיות רלוונטית שלומי

שיישן ויאכל בצורת מסודרת לדוגמה. אם הוא מודע שחל שיפור כשלקח לא במודע את הכדורים ספר לו שלקח כדורים שנועדו לשפר את מצבו. נסה להקריא לו על דרכי האבחון לסכיזופרניה והסוגים שלה שיראה אם הוא מזהה את עצמו בין השורות. אלו הרעיונות שעולים לי בשליפה.

אני לא לגמרי מסכים שתקריא לו אבחון סכיזופרניה, זה רק יגרום לו כעס או לומר 'לי אין את כל זה' [גם אתה לא היית אוהב שיעשו לך ככה!] מאידך אם אתה יודע דבר ספיציפי שיש לו כמו למשל אם הוא עישן סמים או תקופות של מניה דיפרסיה אז תתמקד ותציין לו את זה. אבל צריך להקדים לו 'אל תתייחס אל האבחנה (וחלה "סכיזופרני")רק ש'הרבה כאלו שסבלו מסיפטום כזה או אחר התרופה עזרה לו'. אני תמיד ממליץ על קשר עם מתמודד בעצמו [וזה יש לו עדיפות על רק מטפל ואיש מקצוע] הוא יבין היטב לליבו.

שלום. קיבלת פה מספר תשובות יפות מחברי הפורום. אוסיף כמה מילים - הטיפול באדם שמסרב לקבל טיפול או להכיר בכך שיש לו בכלל בעיה הוא כלל לא פשוט. ברור שהיה עדיף שידבר עם איש מקצוע או עם מתמודד אחר, אך כפי שאני מבין מהפניה הוא לא מסכים לכך. התייחסתי לנושא זה רבות בעבר בפורום. להלן תמצית הדברים: 1) אתה מציין שהוא קיבל תרופות באופן לא מודע והיה שיפור במצבו. יחד עם זאת שיטה זו לא מומלצת מכמה סיבות -א) מתן תרופות בסתר בד"כ משיג בסוף תוצאות הפוכות - המטופל (שגם כך לעיתים סובל ממחשבות שווא של רדיפה כלפי משפחתו) מאבד אמון באנשים שהכי קרובים לו, דבר המהווה פגיעה לא פשוטה שיכולה להפריע להמשך שיתוף הפעולה עם הטיפול והשיקום. ב) מתן תרופות בסתר זה פסול אתית - גם מתמודד עם מחלות נפשיות הוא אדם עם מלוא זכויות הפרט - ומגיעים לו כל ההסברים על הטיפול שהוא מקבל, כולל על תופעות הלוואי האפשריות. 2) יש טיפולים לא תרופתיים שיכולים לעזור באופן מוגבל - אך גם הם דורשים שיתוף פעולה עם גורמים מטפלים (כגון טיפולים פסיכולוגים כמו CBT, טיפול משפחתי, טיפול קבוצתי ועוד). בכל מקרה, במקרים של מצבים פסיכוטים - אין היום תחליפים יעילים במיוחד לטיפול התרופתי. 3) אז איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. 4) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). 5) ובשורה התחתונה - זכותו של כל אדם לסרב טיפול או מעקב, גם אם הוא סובל מבעיות אלה או אחרות, וגם אם החלטתו נראית שגויה לבני משפחתו ולגורמים המטפלים. כל עוד הוא לא מסכן את עצמו או אחרים - זאת זכותו המלאה. וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר