סכיזופרניה

בתי לקתה בסכיזופרניה לפני כ10 שנים, בשבע השנים הראשונות למחלה טופלה באופן פרטי, מידי כמה חודשים נטלה כמה כדורי ריספרדאל וכאשר הוטב לה במקצת, הפסיקה עם הכדורים, עלי לציין לאורך התקופה הנ"ל עבדה ונהלה חיים עצמאיים, מידי פעם היתה לה נפילה, נטלה כמה כדורים ,הרגישה קצת טוב, הפסיקה וכך חוזר חלילה במשך 8 שנים בערך, בשנתיים האחרונות זרקה את הכדורים והחליטה שהיא לא חולה, לצערי מצבה התדרדר לגמרי, הפסיקה לעבוד ונתקה כל קשר עם הסביבה המוכרת שלה כולל אתנו בני המשפחה, היא רואה אותנו כאויבים, בני השטן ואלוהים הוא כל משפחתה, היא טוענת שהיא מנהלת שיחות ארוכות שבמהלכם דרש ממנה להתנתק מכל מי שהכירה עד עכשיו, היא רזתה מאוד, הגיעה למשקל של 42 קילו אני אובדת עצות היא מתדרדרת ומסרבת לקבל כל טיפול, נכון אולי כרגע היא לא מסוכנת , אבל אני חרדה מהפקודה הבאה שתקבל מ"אלוהים",כפי ששמעה אותו אומר לה להתנתק מכולם היא יכולה לחרדתי לשמוע אותו אומר לה לקפוץ מהגג או להרוג מישהו,הרי הגיעה לדרגה כזאת שמסביבה מסתובבים הרבה מבני השטן לכן שאלתי היא איך אפשר לכפות עליה טיפול, יש לי מכתב המאשר את היותה חולת סכיזופרניה,בכל המוסדות שפניתי עם המכתב הזה וזה אומר רופא משפחה, תחנה לבריאות הנפש , בית חולים גהה מכולם קיבלתי תשובה שכל עוד היא לא מסוכנת לא ניתן לכפות עליה טיפול אלא אם אובחנה על ידי פסיכיאטר ב28 שעות האחרונות ולצערי בפעם האחרונה שבקרה אצל פסיכיאטר "פרטי,מחלתה לו מופיעה בתיק הרפואי שלה" היה לפני יותר מ3 שנים אנא יעצו לי מה לעשות אני חרדה לציין כי היא בת 38 רווקה וגרה לבד, לא עונה לטלפונים תודה על ההתיחסות וסליחה אם הארכתי יותר מידי בדברים

שלום סימה, רק חיבוק וירטואלי עדי

שלום וסליחה על העיכוב בתשובה. את מתארת סוגיות שבני משפחה רבים נאלצים להתמודד אתן כשבן משפחה סובל מסכיזופרניה. אנסה לתת מעט מידע שיכול לעזור למרות שההתמודדות היא לעיתים לא קלה. 1) זה נכון שלפי החוק אי אפשר לכפות טיפול או אשפוז כל עוד היא לא מסוכנות לעצמה או לאחרים. יחד עם זאת לפי מה שאת מתארת - כן יש סוג של סכנה - היא לא אוכלת, היא שוקלת 42ק"ג וזו כנראה תוצאה מכך שהיא שומעת קולות. תכתבי זאת במכתב ותמסרי אותו לפסיכיאטר המטפל או לעובד/ת סוציאלי/ת. לאחר מכן הם יוכלו לפנות לפסיכיאטר המחוזי ולבקש הוראת בדיקה כפויה (לא דחופה). כמו כן מותר לך לפנות ישירות לפסיכיאטר המחוזי (אך עדיף לעשות זאת דרך גורם מקצועי כנכתב לעיל). 2) את אומרת שהיא מסרבת לקחת טיפול. זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המפאניים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופלת עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופלת מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהיא תיטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. 3) קבוצות תמיכה למשפחות: התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי אחיך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר