טפול בבן

אני אמא לילד בן 18.5 בעל עבר פסיכיאטרי - אשפוז בגיל 14 עקב התקף פסיכוטי חריף (היה קטין) ושוב לפני כחודשיים (כבר בגיר). האישפוזים היו בכפייה מאחר והוא מתנגד לכל טיפול שהוא (תרופתי או אחר) כל עוד היה קטין אפשר היה להכריחו אבל מרגע שהפך בגיר נשארנו הוריו חסרי אונים. מדובר על ילד בעל אינליגנציה גבוהה אשר יודע את זכויותיו ומתגורר בביתנו. האשפוז האחרון היה לאחר שבוע של סערה ולאחר שסיכן את עצמו בהתנהגותו- הצלחנו להביאו למיון אבל לא הסכים להתאשפז-אז אושפז בכפייה. היה מאושפז כחודש וחצי ושוחרר עם טיפול תרופתי והפניה למרפאת ברה"נ למעקב. מאז (כחודשיים) הוריד לעצמו את המינון בחצי (על דעת עצמו) ומסרב ללכת לראות פסיכיאטר ו/או לעבור בדיקות דם ואחרות. שאלתי - איך ניתן להביאו למעקב ? מה הסיכון בהורדת המינון דרסטית בבת אחת ? איך אפשר להתיעץ עם רופא (במרפאת ברה"נ סרבו לדבר איתי מאחר והוא בגיר) ? מה עושים החיים בבית קרובים מאוד לגיהנום (יש עוד 2 ילדים מלבדו אחד מהם צעיר מאוד) איך מביאים אדם למודעות והכרה במחלת נפש ?

שלום. תשובות: 1) "איך ניתן להביאו למעקב?" כל עוד הוא לא מסכן את עצמו או את סובביו באופן ממשי אי אפשר להביא אותו לבדיקה בכח. אפשר לנסות דרכים אחרות - ביקור בית של עובד/ת סוציאלי/ת, ביקור בית של פסיכיאטר (פרטי), אולי שיחה טלפונית שלו עם הפסיכיאטר המטפל במרפאה ועוד. אבל השורה התחתונה - אם הוא עומד בסירובו לא ניתן להכריחו. 2) "מה הסיכון בהורדת המינון דרסטית בבת אחת?" הפסקת טיפול נוגד פסיכוזה מביא במקרים רבים להופעת תסמינים בהם התכשיר מטפל - דהיינו להחרפה פסיכוטית. לפעמים זה קורה תוך ימים, לפעמים תוך חודשים ולפעמים (אמנם באופן נדיר) בכלל לא (ואז כנראה היה מדובר בטעות אבחנתית מראש). 3) "איך אפשר להתיעץ עם רופא (במרפאת ברה"נ סרבו לדבר איתי מאחר והוא בגיר)?". זה לא תקין שמסרבים לדבר אתך. את חלק מהמשפחה ושיתוף המשפחה הוא חלקי חשוב (מאד) בטיפול בבן המשפחה הסובל מהפרעה נפשית. כן יכול להיות שמסרבים למסור מידע פסיכיאטרי ספציפי לגביו (חסיון רפואי). 4) "איך מביאים אדם למודעות והכרה במחלת נפש?". זוהי סוגיה סבוכה ומורכבת שנידונה רבות בפורום. בקיצור (ואני חוזר על דברים שכבר כתבתי) - אחד המאפיינים של הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה להפרעה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. בברכה, ד"ר אהוד ססר