איך לתמוך בחולה סכיזופרניה?

חבר טוב שלי אובחן בשנה שעברה כחולה סכיזופרניה לאחר שהתאשפז מספר פעמים בעבר. בגלל תופעות הלוואי של התרופות הוא מפסיק נטילת תרופות ולא חוזר למעקב מרפאתי בכל פעם שהוא משתחרר. מחליף עבודה בכל מספר חודשים. האשפוז האחרון שלו נעשה מרצון כאשר הוא פנה אליי כשהתחיל שוב לשמוע קולות בצורה משמעותית, ושכנעתי אותו לאשפז את עצמו ולא לחכות שהמצב ממש יתדרדר כמו פעמים קודמות. נראה לי שאני האדם היחיד שהוא באמת סומך עליו, משתף אותו בדברים, ומקשיב לו. אבל נשאלת השאלה, מה הלאה? הוא השתחרר ממש עכשיו, איך משכנעים אותו לחזור לרופא שלו להתחלת מעקב מרפאתי? איך עוזרים לו לא להגיע להתקף נוסף? אגב, הוא טוען בכל תוקף שהוא בכלל לא חולה וזה הכל קנוניה.... אז אי אפשר לומר לו שהוא צריך לטפל במחלה כי הוא סתם מתעצבן מזה.

שלום. את מתארת תופעה ידועה שאדם המתמודד עם סכיזופרניה אינו מסכים עם האבחנה. זוהי סוגיה מורכבת (ומעט קפקאית מנקודת מבטו של המתמודד). הרי אם יש לו סכיזופרניה - אז מעצם ההגדרה לא תהיה לו תובנה למצבו (כי מבחינתו הזיות השמיעה ומחשבות השווא הם הם ה"מציאות" - ולכן לא מדובר מבחינתו ב"הפרעה"). אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת – יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. צריך גם לרדת לעומק סיבת הסירוב לנטילת טיפול - לא תמיד זה רק בגלל היעדר תובנה להפרעה. לפעמים יש סיבות אחרות. סיבה נפוצה היא בשל תופעות לוואי מהטיפול. במקרה כזה תמיד יש מה לעשות - לשנות מינון, להוסיף תכשיר נגד תופעות לוואי או להחליף לתרופה אחרת. יש לציין שהיום יש מגוון תרופות חדשות עם מיעוט יחסי של תופעות לוואי. לבסוף לעיתים יש מקום למתן טיפול ארוך טווח (זריקות פעם בשבועיים או פעם בחודש בהתאם לסוג). יש גם סיבות רבות אחרות לאי נטילת טיפול - הפרעות קוגניטיביות, שימוש בסמים, סיבות כלכליות ועוד. בכל מקרה יש לברר ולטפל בהתאם. בברכה, ד"ר אהוד ססר

אני די מקורבת אליו רוב הזמן אז די בטוחה שמה שאכתוב כאן היא הסיבה האמיתית. זה לא תופעות הלוואי אפילו. הסיבה האמיתית היא שהוא פשוט לא מקבל את זה שהוא חולה. בעיניו הוא בריא לגמרי והמערכת הרפואית היא חלק מהקנוניה נגדו ומנסים להשתיק אותו בעזרת התרופות הפסיכיאטריות. הוא טוען שזה שהוא נכנס ל"התקף" ויוצא ממנו אחרי טיפול תרופתי זה צירוף מקרים ומצבו היה משתפר בכל מקרה גם בלי טיפול תרופתי. אין ממש עם מי לדבר. הוא לא סומך על אף אחד. לא מדבר עם אף אחד. יש לו הרבה "ידידים" שטחיים, אבל אפילו לא חבר אחד אמיתי. אני חושבת שאני האדם היחיד שהיה באמת קרוב אליו בשנתיים האחרונות לפחות, ואפילו בינינו הקשר נותק לאחר האשפוז האחרון. עכשיו אני יודעת שמצבו שוב החמיר, שוב מתלונן על כאבי ראש, מנותק מהסביבה, התקפי צחוק ואגרסיה לא נשלטים... המשפחה שלו מתלבטת מה לעשות. הוא מסרב לפנות למרפאה לקבל את הטיפול שלו, ההורים חוששים לפנות לפסיכיאטר שלו מתוך חשש שיוציאו לו הוראת אשפוז כפוי.... יש לך רעיונות?

אני בת 13, ואני לא רוצה שהמשפחה שלי תדע. אבל כתבתם שאם מישהו חולה סכיזופרניה הוא לא מודה... זה תמיד? אז יש סיכוי שאין לי? או שזה לא תמיד? גם חשבתי כשאני אהיה בת 18 עם ת.ז. והכל ללכת לפסיכיאטר לבדיקה בלי שאף 1 ידע ולקחת כדורים.. זה יחמיר אם אני אחכה? תודה וסליחה שרשמתי בתגובה לא מצלי לי פשוט בשאלה. תודה.