שלום

מישהי במשפחתי חולה במחלת הסכיזופרניה. לפניי כשנתיים אושפזה לכחודשיים ויצאה לאחרייה כשהיא צריכה לשתות מדי יום תרופות. בזמן האחרון בגלל חוסר זמן לא שתתה את התרופות והמחלה חזרה אלייה. המחלה נלווית בצחקוקים מוזרים ודיבור עם עצמה,לפעמים אפילו דורשת שלא יתקרבו אלייה. לאחר דיבו עם הרופא היא ייעצה לנו להמשיך עם התרופות והיא תחזור לעצמה. יש לי מספר שאלות,האם הטיפול התרופתי הזה באמת טוב וזה לא סתם מנגנון בשביל להדחיק דברים מהמוח שלה? האם מתישהו המחלה תיעלם ממנה והיא לא תזדקק לתרופות? עכשיו כשהמחלה חזרה איך אנחנו בני המשפחה יכולים לפעול הכי טוב בשביל שהיא תוכל לחזור למצב? תודה רבה.

שלום. תשובות: 1) אתה שואל "האם הטיפול התרופתי טוב ולא סתם מנגנון להדחיק דברים מהמח?". אז ככה - סכיזופרניה היא הפרעה מורכבת שיש בה סימנים פסיכוטים (מחשבות שווא ו/או הזיות ו/או הפרעות קשות בחשיבה) במקביל לירידה תפקודית וקוגניטיבית ועוד. ההפרעה, לפחות בחלקה, היא על רקע בעיות בהתפתחות נוירונלית, קישוריות עצבית, ירידה בכמות החומר האפור, מרכיבים גנטים ועוד. מכאן שהטיפול הוא לא כדי "להדחיק דברים מהמוח" אלא כדי לטפל במגוון הסימנים המתוארים לעיל - וזאת כדי לאפשר את העלאת איכות החיים ויכולות התפקוד, לפעמים עד לרמה "נורמטיבית", אך זה מאד אינדיבידואלי. 2) אתה שואל "האם המחלה תיעלם והיא לא תזדקק לתרופות?". ובכן, בד"כ סכיזופרניה היא הפרעה כורנית הדורשת טיפול ומעקב לשנים רבות. יחד עם זאת יש מקרים (מועטים) שיש החלמה. כמו כן יש מקרים שהאבחנה הראשונית היתה מוטעית. יש צורך בהמשך מעקב מסודר כדי להגיע למסקנה הרלוונטית. צריך להדגיש שמאד לא מומלץ להפסיק טיפול ללא תיאום עם הרופא המטפל כי אז במקרים רבים תהה החרפה פסיכוטית. 3) אתה שואל "איך אנחנו בני המשפחה יכולים לפעול הכי טוב בשביל שהיא תוכל לחזור למצב?". הדרך הטובה ביותר היא להיות בקשר רציף ומתואם אם הפסיכיאטר המטפל. בנוסף - יש לפעול במישורים שיקומיים בתאום עם עובד/ת סוציאלי/ת - השיקום הוא לא פחות חשוב מהטיפול התרופתי והוא חיוני לשיפור איכות החיים. מבחינת הדינאמיקה המשפחתית חושב לא להיות ביקורתיים מדי. הרי היא לא אשמה במצב שלה. בברכה, ד"ר אהוד ססר