חופשות בתקופת אשפוז כפוי

שלום, יש לי קרוב שמאושפז במחלקה סגורה בשל סכיזופרניה באשפוז כפוי . הוא במצב רגוע ומתפקד. לכאורה נראה כי מרבית הזמן במחלקה עובר בשעמום ובתנאי כליאה לא הכרחיים כאשר הפעולות הטיפוליות מהווים חלק זעיר מזמן השהות. החוק קובע כי באשפוז כפוי צריך ליהיות מינימאליים בשלילת החופש רק במינימום ההכרחי לצורך הטיפול. ביקשתי שיאשרו למטופל חופשות בבית למשך מספר שעות אחר הצהריים כאשר אין רופאים במחלקה ולא עושים כל פעולה רפואית במטופל ,אך הרופאים אמרו כי מסיבות רפואיות בלבד לא יאשרו חופשות. השאלה שלי לאיזה צורך רפואי מחזיקים את המטופל במחלקה סגורה גם בשעות אחה"צ שאז אפילו הרופאים אינם נמצאים? האם זה לא נובע מחוסר איכפתיות לחירותו של החולה ולמשפחתו? האם זה צורך רפואי או אטימות בלבד?

שלום. אני לא מכיר את המקרה ולכן לא אוכל לענות לך באופן ספציפי. בכל מקרה מטרת הפורום היא במסירת מידע כללי בלבד. באופן כללי ניתן לומר: 1) ההתוויות לאשפוז כפוי מוגדרות היטב בחוק - רק כאשר המטופל מהווה סכנה ממשית לעצמו ו/או לסובביו - ושהסיבה לכך היא מצב פסיכוטי. באם הוא לא עונה על הקריטריונים הנ"ל - אין התוויה להמשך אשפוז כפוי. 2) מכאן שההחלטה לאי-מתן חופש נעשית רק לאחר שמתבצעת הערכת מסוכנות והמסקנה היא שאכן יש סכנה במתן חופש. 3) ההחלטה על מתן חופשות היא כאמור החלטה שמבוססת על המצב הנפשי של המטופל ולא על רמת הפעילות שיש במחלקה בשעות שאין רופאים. אגב, בכל מחלקה אמורות להיות פעילויות מגוונות (גם ללא הרופאים) כגון ריפוי בעיסוק, קבוצות טיפוליות, פעילויות חברתיות שונות ועוד. 4) כולי תקווה שאף החלטה לא נעשית מתוך "אטימות" - לא בפסיכיאטריה, לא ברפואה ולא באף מקצוע אחר. בברכה, ד"ר אהוד ססר