שאלת המשך

שלם ד"ר גניגר, כתבתי את שאלת ההמשך שלי כשרשור להודעה הקודמת ואני לא יודעת אם ראית. אז בכל אופן השאלה הייתה: תודה על תשובתך, ובכל זאת, לגבי השאלה הראשונה לא קיבלתי מענה מספק. ברור שבכל מקרה ומקרה הרופאים בסופו של דבר יקבלו את ההחלטה מה הטיפול המתאים. אבל השאלה היא יותר כללית של מה היתרון בשימוש בדם טבורי, כאשר בדרך כלל לא מתאים לתרומת עצמי אלא לאחים, אבל אז גם יש את האח עצמו שאפשר לקחת ממנו מח עצם. ויש גם הרבה בבנק הציבורי, כך שאם לא נדרשת התאמה גבוהה מאד בדם טבורי אפשר למצוא גם שם. אז השאלה היא מתי יהיה יתרון כן לדם טבורי וברור שזה לא תקף לכל מקרה ומקרה ושאי אפשר להתחייב שזה מה שהרופא יבחר, אבל כאשר מחליטים לשמור או לא לשמור כל חשוב להבין ברמת העקרון לאיזה מקרים זה מתאים, והטענות שהעליתי כביכול מראות שדם טבורי לא מהווה פתרון שאין לו תחליף, כלומר אם הוא כבר מתאים , יש גם את האח וכו'. אז השאלה היא האם אני צודקת, או פספסתי משהו ואז אוכל להבין יותר מה התועלת שבשמירה. תודה שוב!

ליטל שלום, התשובה איננה שחור או לבן. שני יתרונות חשובים לדם הטבורי, ציבורי או פרטי. הראשון תאי גזע נקיים יותר או במילים עממיות "ללא פגעי הזמן" המשמעות היא סיכוי יותר קטן לדחיית שתל. היתרון השני הוא זמינות, שכן חיפוש תורם מתאים למח עצם דורש זמן. לאלה יש להוסיף את רמת ההתאמה המלאה של המנה לתורם עצמו וזה יתרון לאותם המקרים שניתן להשתמש במנה העצמית וכאן אני מבקש להוסיף שהביטוי "בדרך כלל לא ניתן" אינו נכון היום וסביר שיהיה עוד פחות נכון בעתיד הקרוב והרחוק. צריך להבהיר גם את נושא הבנק הציבורי. בעולם הרחב יש כיום כ- 600000 מנות ציבוריות ובארץ יש כ-7000 מנות ציבורית, כמויות אלה של מנות ציבוריות נמוכות משמעותית ממה שנדרש על מנת שיהיה סיכוי טוב למצוא מנה למירב הנצרכים. ארה"ב הודיעה לפני כשנתיים על הכוונה להגיע ל- 150000 מנות בבנק הציבורי אך עד כה יש פחות מ- 40000. המצב בארץ חמור יותר שכן המגוון הגנטי אצלנו גדול מאוד, להזכירך לפני זמן קצר חפשו בנרות הורים ממוצא קוצ'יני על מנת לעזור למשפחה מסויימת. ההערכות הנמוכות גורסות כי יש צורך במאגר של 60000 מנות ציבוריות בישראל על מנת לתת מענה לחלק משמעותי של האוכלוסיה, וההערכות הגבוהות מדברות על 200000 מנות. לסיכום, לו יכולנו לאסוף ציבורית דמו של כל יילוד ואף אם בפועל נשמור רק 25% מהמנות, השיעור הרגיל בבנקים ציבוריים, מצבנו היה טוב מאוד. לצערנו אין משאבים כספיים לפתרון זה ולכן מציעים פתרונות אחרים ונוספים וביניהם הבנק המשפחתי, מח עצם, דם פריפראלי וכו'. אחזור על מה שנאמר ברישא, אין שחור ולבן ושימור דם טבורי הוא תעודת ביטוח על המעלות והמגבלות שתארתי. שבת שלום ושבוע טוב, ד"ר גניגר

ליטל שלום, התשובה איננה שחור או לבן. שני יתרונות חשובים לדם הטבורי, ציבורי או פרטי. הראשון תאי גזע נקיים יותר או במילים עממיות "ללא פגעי הזמן" המשמעות היא סיכוי יותר קטן לדחיית שתל. היתרון השני הוא זמינות, שכן חיפוש תורם מתאים למח עצם דורש זמן. לאלה יש להוסיף את רמת ההתאמה המלאה של המנה לתורם עצמו וזה יתרון לאותם המקרים שניתן להשתמש במנה העצמית וכאן אני מבקש להוסיף שהביטוי "בדרך כלל לא ניתן" אינו נכון היום וסביר שיהיה עוד פחות נכון בעתיד הקרוב והרחוק. צריך להבהיר גם את נושא הבנק הציבורי. בעולם הרחב יש כיום כ- 600000 מנות ציבוריות ובארץ יש כ-7000 מנות ציבורית, כמויות אלה של מנות ציבוריות נמוכות משמעותית ממה שנדרש על מנת שיהיה סיכוי טוב למצוא מנה למירב הנצרכים. ארה"ב הודיעה לפני כשנתיים על הכוונה להגיע ל- 150000 מנות בבנק הציבורי אך עד כה יש פחות מ- 40000. המצב בארץ חמור יותר שכן המגוון הגנטי אצלנו גדול מאוד, להזכירך לפני זמן קצר חפשו בנרות הורים ממוצא קוצ'יני על מנת לעזור למשפחה מסויימת. ההערכות הנמוכות גורסות כי יש צורך במאגר של 60000 מנות ציבוריות בישראל על מנת לתת מענה לחלק משמעותי של האוכלוסיה, וההערכות הגבוהות מדברות על 200000 מנות. לסיכום, לו יכולנו לאסוף ציבורית דמו של כל יילוד ואף אם בפועל נשמור רק 25% מהמנות, השיעור הרגיל בבנקים ציבוריים, מצבנו היה טוב מאוד. לצערנו אין משאבים כספיים לפתרון זה ולכן מציעים פתרונות אחרים ונוספים וביניהם הבנק המשפחתי, מח עצם, דם פריפראלי וכו'. אחזור על מה שנאמר ברישא, אין שחור ולבן ושימור דם טבורי הוא תעודת ביטוח על המעלות והמגבלות שתארתי. שבת שלום ושבוע טוב, ד"ר גניגר