תרופות נגד דיכאון

בעלי, מובטל מזה מס' חודשים, החל לסבול, לאחרונה מדיכאון. הוא חסר כוחות, מוטיבציה, מרץ. חסר רצון. מגלה אדישות. ומעדיף במשך כל היום לשכב במיטתו. למעשה בהזדמנות אחת הוא אפילו נטל 4 כדורי ואליום בו זמנית. לי קשה לומר בוודאות שזה היה ניסיון להתאבדות, אבל החשש קיים בהחלט. פסיכיאטר מטפל המליץ על נטילת 2 תרופות - cipramil ו - clonex. שכן אמר שסבל בעצמו מדיכאון ועבר סדרה של תרופות, כאשר היחידה שהועילה לו היא ה- "לוסטרל". האם ידוע לכם פרטים אודות התרופות? מהן היתרונות והחסרונות של התרופות? איך כדאי לנהוג ולהתייחס לאדם במצב דיכאון? כל פעם שאני מנסה לעודד אותו לצאת מהמיטה, לפעילות או כל דבר אחר - הוא מסרב. אני נאלצת לכפות עליו את הפעילות בכוח, ולרוב בלי הרבה הצלחה (תוך זמן קצר הוא נמלט חזרה למיטה). איך לנהוג עם הילדים? יש לנו 2 ילדים קטנים (4 + 1.5). הוא מגלה אדישות ביחסו כלפם, לא מתעיין בהם כלל. האם לעודד אותו לאירועים / פעילות משפחתית איתם? או שמא עדיף לתת לו לנוח? לקחתי אותו גם לפסיכולוגית, אך הוא אינו מעוניין לדבר ולשתף פעולה. מה עוד לעשות? מה אסור לעשות? כמה זמן עוד יכול לעבור עד שבעלי ישוב להיות האדם שהיה?

לאוסי שלום, נראה שבעלך מתמודד עם דיכאון אשר קשור לנסיבות כפי שתארת. לפעמים קשה מאוד לטפל בגברים כיוון שהם מתכנסים בעצמם וקשה ליצור אתם קשר והם מתקשים לעזור לעצמם. בשלב הזה נראה שתרופות הם הדבר המועיל ביותר וטוב שהייתם אצל פסיכיאטר. הציפרמיל והלוסטרל הן שתי תרופות נוגדות דיכאון הפועלות על אותו מקום במוח והמשותף ביניהם גדול מאוד, לכן באופן עקרוני אין הבדל ביניהן וצריך מזל שהצפרמיל יתאים לבעלך. כלומר, ציפרמיל היא תרופה טובה, בדרך כלל לוקח לה כשלושה ארבעה שבועות עד שהיא מתחילה לפעול. בברכה דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא כמה זמן לוקח ללוסטרל לפעול? האם פחות ממספר שבועות? מה באשר להתמודדות עם הילדים? איך לנהוג איתם? האם יש צורך גם ב- קלונקס, בנוסף לציפרמיל? מפחידה אותי השפעה המשולבת של התרופות. האם ויטמינים יכולים להועיל במצב כזה? אם כן - אלו ויטמינים?

אוסי היקרה אין ספק שאת רוצה לעזור לבעלך ולא מרימה ידיים וזה חשוב ואצילי. כרגע העזרה הכי גדולה מצידך זה שתהיי שם לצידו ואל תשפטי אותו. אני בטוחה שהוא אינו חפץ במצב אליו נקלע ולכן אין סיבה שירגיש שהוא נוהג לא כשורה או עושה בכוונה. משפטים כמו " תפוס את עצמך בידיים" אינם רצויים כי המצב שלו לא נובע מתוך רצון . תראי לו שאיכפת לך, שאת רוצה להקל עליו בכל דרך אפשרית. לגבי חוסר הפעילות שלו, פה העניין קצת מורכב. מצד אחד לא רצוי שהוא יעשה דברים בכוח ובאי חשק, מצד שני שכיבה רצופה אינה מועילה ומכניסה בעצמה לדיכאון. מה שממולץ בעייני הוא לעשות פעילות הדרגתית. בהתחלה לצאת מהבית לזמן מועט ומוקצב ולאט לאט להגדיל את טווח הזמן. אפילו סיבוב בשכונה הוא בסדר. לא חייבים לספר לאף אחד כלום אם לא רוצים ולילדים אפשר להגיד שאבא חולה בלי לתת הסברים יותר מידי מפורטים. כשהוא יצא מהמצב הוא יוכל לפצות אותם על אותה תקופה. חלק עיקרי , אם לא מרכזי, בהצלחת טיפול הוא הרצון של המטופל להיות מטופל. אם בעלך לא ירצה לשתף פעול עם פסיכולוג\ פסיכאטר הרי שהטיפול לא יועיל בהרבה. הסבירי לו את חשיבות הטיפול, תשאלי אותו ממה הוא חושש ומדוע הוא מסרב ללכת ואולי ביחד תגיעו להבנות חדשות המון בהצלחה ואנא עדכני אותנו

תודה רבה על התמיכה והעידוד. זה באמת מחזק אותי. אין ספק שקשה לי, והחששות והדאגות רבים. עבודה, ילדים, משק בית - עד כה ניהלנו אותם וטיפולנו בהם יחד, ועכשיו אני מרגישה בודדה. אך חמור מזאת היא עגמת הנפש כשאני רואה את בעלי ולא מזהה אותו. זה לא הגבר שהכרתי. אני מנסה להוציא אותו מהבית לטיולים, לעתים מצליחה. אבל זה קשה. ממש בכפיה. כואב לי למשוך אותו בכוח (פיזית) מהמיטה. אני אמשיך לנסות ולהאמין שזו תקופה זמנית שתחלוף, ויגיעו זמנים טובים יותר. תודה שוב, אוסי

שלום לך! אני מבין את מצוקתך ,דיכאון זהו בעיה מורכבת ,לאדם הסובל ,ולסביבתו ,גם אני במצב דומה ,את חייבת להיות חזקה ,ולעודד את בעלך ללא הפסק לקבלת סיוע מקצועי ,להוציאו החוצה ,ולהפגישו אם מי שאינו מלחיצו.מבחינה תרופתית אני מפנה אותך לתרופה בונסרין הניתנת במינומים שונים(אני לוקח 15 מ"ג) ,המשמשת כתרופת הדור החדש לדיכאון.