שוב אני

היי לכולם באמת שלא נעלמתי , פשוט עברתי ועדיין הנני עוברת תקופה מאד מאד קשה , הכל התחיל מאז הסרוקסט , כנראה הדברים החלו להדרדר מאז , ירדתי במשקל , התקפי הפאניקה והחרדות נהיו נוראיים , משכתי ומשכתי עוד ועוד , כי מאד האמנתי בתרופה , אבל בסוף נאלצתי להפסיק אותה כי לא יכולתי לסבול יותר , הרופא המטפל שלי עדיין חושב כי עלי להרגע , ולא כל כך מתרגש ממה שאני מתארת לו , כרגע אני רק על קסנקס xr , ואפילו זה לא תמיד מרגיע , הפסקתי ללמוד , לעבוד , ואני כל כך רוצה לחזור לחיים ולשגרה , הגעתי אפילו למיון , אבל הם שלחו אותי הבייתה בטוענה שזה לא מצבים שדורשים אישפוז , בקיצור אני דיי עובדת עיצות , הימים לא זזים , ישנן שעות ביום קצת יותר טובות וישנן שעות נוראיות , הרופא המטפל בי טוען שאני לא סובלת מדיכאון קליני וזו גם לא הבעייה הראשית שלי אלא החרדות פשוט הביאו אותי לייאוש והדיכאון הוא מישני , אני זקוקה להמון עידוד , לא יודעת איך יוצאים מהמצב הזה והאם באמת אפשר למצוא תרופה מתאימה לכל אדם , או שגורלי נגזר עלי לחיות כך כל החיים (בלתי אפשרי), הדבר המעודד היחידי הוא שהתחלתי לישון יותר בלילה , והיום גם טיפה אכלתי יותר , האם תוכלו לספר לי על אנשים שהיו במצבים הללו ויצאו מזה , ישנם גם חברים שטוענים שאולי עלי להקים את עצמי בכוח ולהוציא את עצמי מהדיכאון הזה לבד , בלי עזרה של כדורים , הבעיה שיש לי משפחה , אני לא בחורה צעירה שחייה אצל ההורים , אני גם זקוקה לטפל בבנות , לתת להן תשומת לב ואהבה , אבל פשוט אין לי כוחות כרגע , המצב כבר נמשך חודשיים , כמעט בלי שיפור , אני מדברת עם אריאל כמעט כל יום בטלפון והיא פשוט מלאך , אבל עם מישהו נוסף יכול לעודד אותי אני אשמח. בתקווה ליום חדש מחר , יפה ונעים ביי לכולם יונית

הסיפור שלך מוכר לי מאוד חוויתי בדיוק אותם סימפטומים מ"כדור הפלא" שנקרא סרוקסט: התקפי חרדה יומיומיים בלתי נסבלים ואח"כ מצב של הסתגרות נפשית . גם לי הרופא אמר להמשיך עם הכדור - כך שהמשכתי איתו שבוע אחד יותר מדי . למזלי קיבלתי שכל והפסקתי עם הכדורים -הבנתי שהכדורים הם בלוף