כפייתיות - מישהו יודע מה היא?

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

23/03/2003 | 10:46 | מאת: ליאת

הבנתי שאנשים שלוקים בהפרעה "טורדנית כפייתית" הם לאוו דווקא אנשים שיש להם איזו בעיה עם "טקסים " מוקצנים כגון ניקיון וסטריליות או התמכרות לא נעימה מסוג מסויים. באיזה שהוא מאמר שקראתי דובר על שיש להפריד בין טקסים שמסבים הנאה כמו לדוגמא התמכרות להימורים. שאלתי הראשונה היא מדוע מפרידים ביניהם? שאלתי השניה האם לדוגמא קסיסת ציפורניים גם שייכת להפרעה טורדנית כפייתית? אני יודעת שאתם תשאלו אותי האם זה מפריע לי שאני קוססת - וכאן אנחנו כבר נבין אם זה כפייתי או לא, ובכל זאת, לאן שייך הפרק הזה של קסיסת ציפורניים? איפה אני יכולה למצוא מאמר או ספר טוב על כל האופציות של כפייתיות, אצלי יש עוד טקס מוזר שלא הצלחתי למצוא עליו שום דבר ואני מתביישת לספר. אני חייבת לקיים את "הטקס" הזה לפחות חצי שעה ביום, אני נהנית ממנו אבל אני לא "מזמינה" אותו (את הטקס" הזה) אלא הוא (הטקס) "מזמין" אותי לבוא אליו - שזה אולי התאור הכי מדוייק שאני יכולה לתת לכפייתיות שלי. כשאני חושבת להפסיק אז הוא מטריד אותי יותר ואז אני חייבת ככמעט במקום לבצע אותו), רק כשאני כותבת לכם אני מגלה כמה שהוא עצום בחיים שלי. זה מצחיק, לפעמים מילים כתובות חזקות יותר מבעפ"ה. האם זו כפייתיות? כשאי אפשר להפסיק? ומה מבדיל את מה שכתבתי לדוגמא מסיגריות, שהרי אדם שמעשן, וחושב על להפסיד תהיה לו את אותה תגובה הוא ילחץ וידליק עוד סיגריה? מה ההבדל בין סיגריה לכפייתיות אחרת. אם כך, היו לי הרבה שאלות שאפילו אני לא צפיתי אותן, ואני שמחה על כך, כי אין לי ספק שתוכלו שהאיר על החושך שלי. ואולי א]ילו להפנות אותי לחומר כתוב בנושא תודה רבה וחיו בכיף

לקריאה נוספת והעמקה
23/03/2003 | 23:38 | מאת:

לליאת שלום, אבחנת נכון שמה שנקרא הפרעה כפייתית אינה דבר אחד אלא מספר סוגים אשר יכולים להופיע במספר אבחנות פסיכיאטריות השונות זו מזו. הדברים מסובכים מאט ומורכבים לכן אוסיף רק הסבר נוסף אחד. לעתים מדובר על אבחנה ראשית - הפרעה כפייתית, ולעתים הבעיה הכפייתית היא רק חלק-סימפטום בתוך אבחנה פסיכיאטרית אחרת. את צודקת שיש מהמשותף בכל התופעות שתיארת ובגלל החלק הכפייתי קשה להגמל מעישון ומקסיסת צפורנים. מה שחשוב בתיאור הוא שאת אינך יכולה להמנע מעשיית הטקס שכתבת עליו, אם אינך מבצעת את הטקס אז המתח עולה ואת חייבת לבצעו... כאן מדובר במיגבלה רצינית בסדר היום שלך ולכן כדאי להגיע לטיפול. אני חושב שמעבר לאבחנה דבר שהוא חשוב לעצמו, חשוב יותר שתגיעי לטיפול ושמצבך ישתפר. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש

24/03/2003 | 14:21 | מאת: ליאת

היי, זו אני שוב. הבעיה היא שאני כבר בטיפול ואני מתביישת לספר למטפל שלי על ה"טקס הזה".ממש לא מצליחה. אני אפילו לא יכולה לחשוב על האופציה לספר. אני מאובחנת על ידי הפסיכולוג שלי כאדם חרדתי, והאמת היא שדווקא דרך הפורום ודרך קריאת חומר בנושא כפייתיות הבנתי שאני אדם יותר כפייתי מאשר חרדתי. אני יכולה "להיכנס" למשהו במחשבה משהו גרוע שעלול לקרות ופשוט להתאבל עליו יומם ולילה, עד שחולפים כמה ימים ואני נרגעת. האם אפשר להגיד שזה קשור בזה. שה"טקס" הזה הוא גם חלק ממחשבות הטורדניות שלי? והאם זה בכלל נכון מה שאני עושה , מאבחנת את עצמי דרך קריאת חומר, הרי כפי שאתה אומר הנושא מורכב. חשבתי ללכת לפסיכיאטר בגלל החרדות. אבל זה אומר שאני צריכה לספר לו על מה שאני עושה וזה מבייש אותי. אני לא יודעת מה אני שואלת, אולי בעצם אני רוצה עוד לקרוא ועוד לדעת כדי להבין שאני לא יחידה בעולם שמתמודדת עם כפייתיות מהסוג הזה שיש לי. איך אפשר לדעת על הסוגים? כמו ניקיון וכו'. אצלי זה משהו אחר. כפי שסיפרתי יש לי כבר פסיכולוג, ולו אני לא מוכנה לספר. אבל לפסיכיאטר, אולי כי אני מאמינה בתרופות , אני כן רוצה לספר. האם פסיכיאטר גם מטפל בדיבור (פסיכוטרפיה) או שהוא נותן כדורים ושולח הביתה. ולא "מטפל" גם באמצעות שיחות? מצד שני אני לא רוצה לעזוב את הפסיכולוג שלי. כי אני מרגישה שאם אעזוב לא יהיהלי כלום. פיתחתי כניראה גם תלות מסויימת. לא יודעת. האם אפשר להיות מטופל גם אצל פסיכיאטר ולדבר איתו על הכפייתיות הזו ומצד שני להמשיך את הפגישות עם הפסיכולוג שלי ולדבר איתו על שאר הדברים? האם יש היגיון בכלל במה שאני שואלת? תודה רב על תשומת הלב

24/03/2003 | 23:42 | מאת:

לליאת שלום, טוב שאת בטיפול וזה בהחלט הצעד החשוב ביותר. כפי שכתבתי גם חרדות וגם הפרעה כפייתית וטקסים שייכים לקבוצת הפרעות החרדה כלומר יש להן בסיס משותף. אבל האבחנה היא פחות חשובה והטיפול יותר חשוב. איני ממליץ להחליף פסיכולוג שיש לך קשר טוב אתו. בהחלט ניתן להגיע לפסיכיאטר ולספר לו הכל כדי שיתן לך את הטיפול המתאים ביותר. אני חושב שכדאי לך להתרגל למחשבה שתצטרכי לטובתך לספר לפסיכולוג גם את הדברים שאת מתביישת בהם. הסיפור ו"ההודאה" בתופעה הם חלק מהטיפול. לכן, כאשר הביטחון העצמי שלך יעלה תוכלי לספר על כך, בדרך כלל מספרים לפסיכולוג ולרופא את הדברים הלא נעימים, המביישים ולעתים מדברים גם על יחסי מין, דבר שבהחלט לא מספרים לכל אדם או חבר... שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש