how are you, baby?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
סערה בתוכי תמידית, בלתי פוסקת בלי סיבה. לפעמים ולעיתים ישנה. מה ההבדל? לא נותנת מנוח ניסיתי להטיח ראשי ניסיתי O.C.D. סמים קלים, כי קשים אסור סיגריות light אפילו נובלס שום דבר לא מרגיע לא ממית סערה ממשיכה בלי בקרה. טיפשות נעורים עזביני קוראת לשלווה להגיע להשקיט בי מנוחה אני כבר לא ילדה אך איך אפשר להקרא אישה, אם את ממשיכה. ניסיתי נרבוזה, דיכאון קליני גלולות אושר וגם vaben בולמיה, אנרוקסיה גם שירה שום נגינה על מיתרי עצביי לא מפסיק הרמוניה עצבנית ממשיכה, מחלישה אני רצה איתך , ואת לא נושרת ממני. מתי תעזביני, אוי אלוהי, ברגעי דומיה כורעת רגלי, מתפללת שלא תמשיך איתי הנבלה אל משעולי זיקנה. שתפסיק הידיעה שאני היא הסערה
מרגש עד דמעות. איזה כשרון נפלא ואיזה כאב וסבל. את מוזמת לכתוב מדוע את חשה כך והאם יש משהו שיכול לשפר את הרגשתך
noaa יקרה זה מקסים, ואת מקסימה ורגישה מאד! הלוואי ומתוך העומק המבורך הזה תגיעי לנחלה שקטה ושלווה. המשיכי ליצור, זו אולי תשובה (חלקית) לכאבים שלנו. תודה על השיר, מחזק ידייך, מאור
שלום לכולם, לנועה, באמת שיר מקסים אשר יוצא ישר מהלב ונכנס ללב. רציתי לשאול שאלה, האם גם כאשר יש לנו מצב רוח טוב וכיף לנו ניכתוב או ניצור דברים כאלו? האם יתכן שהדיכאון מעודד את השירה או כל ביטוי רגשי אחר?? מה דעתכם? הידש
זו באמת ה-שאלה. בדר"כ, כאשר נרגיש טוב ועם מצב רוח חיובי, אמנם נוכל להיות יצירתיים ואפילו גם פוריים. אך יצירתנו תצטיין בעומק ובאיכות דוקא כשאנחנו במצב נפשי כואב, על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו בדכאון. הדכאון סוגר אותנו לפינות אפלות בהן אנו כלואים בתוך נפשנו המיוסרת, ולפעמים אנו לא רואים קצה של אור. ברגעים אלה דוקא, כאילו מתוך אינסטינקט של השרדות, נפנה ליצירה-שירה , ציור, חיבור מנגינה, וכדומה. כל אלה יתנו לנו תחושה של תקוה-כביכול מעין סימן חיים, סוג של נחמה בתוך הסבל. יצירה אמיתית ועמוקה נוצרת לדעתי מתוך סבל. בתקופות כאלו הרצון שלנו להביע את עצמנו הוא תמיד יותר חזק מאשר בתקופות 'נורמליות'. יצירה היא גם סוג של 'מראה'. זו השתקפות והתמודדות שלנו עם עצמנו. עם הקשיים שלנו. וכשהיא מתרחשת זה כמו תרופה-אנחנו מרגישים פשוט יותר טוב. :-) גדולי היוצרים ומיטב היצירות בכל התחומים יצרו/נוצרו בעת דכאון או מצב נפשי קשה. נכון. זה ממש פרדוכס. אבל ככה אנחנו בנויים..... כמובן שיש רגעים שהדכאון הוא כה גדול שהוא עלול לחסום גם את היצירה.... ומצד שני כאשר נרגיש במצב רוח מצויין נוכל להבריק בכתיבת הלצה, משהו מחויך, ציני, קורץ... אז....אולי אין לזה "חוקים" ברורים, אבל עדיין, כאב מביא ליצירות גדולות ועמוקות......... אפשר להגיד שמצב של כאב הוא גם מצב שמאחד בני אדם יותר מאשר מצב רגיל, אנו נרצה לחלוק אותו (את מה שיצרנו) עם מישהו נוסף..... (מקווה שלא הלאתי יותר מדי.....) כן ירבו שירים והגיגים בפורום שלנו. שלכם, מאור
ד"ר הידש היקר מנסיוני, כאשר אני בתקופות טובות יותר יש לי בעיה ממשית לכתוב שירים וממש אינני מצליחה. לעומת זאת, נראה כי כשאני בתקופות הדיכאון הכתיבה מאוד עשירה אצלי ואני יוצרת המון. מה עוד שלוקח לי פחות מ 5 דק' לכתוב כל שיר כך שאני מניחה שזה אכן בה מעעמקי הנשמה מעניין........
