כמה שאלות

האם יכול להיות מצב שבו הפסיכאטר קובע אבחנות לגבי פציינט (מטופל) גם כשהוא (הפסיכיאטר) לא יודע עוד הרבה דברים כי הפציינט לא סיפר לו, כי קשה לו לדבר על דברים מסוימים והוא הסתיר זאת ממנו? אם הפציינט עבר את גיל ה-20 והוא מעוניין לדבר איתו על נושאים מסוימים שכוללים לדוגמא התנסות בסמים קלים - האם על הפסיכיאטר חלה חובה לספר על כך למשטרה, או להורים של הפציינט? אם לפציינט יש נטיות אובדניות או הרס עצמי האם הפיסיכאטר רשאי לספר על כך לגורמים אחרים ואם נניח הפציינט יכול לסכן את הסביבה האם הפסיכאטר יכול לשלוח אותו לאישפוז ומה הוא האישפוז הכי קצר שקיים ? (פסיכאטרי)

שלום רב, הרבה שאלות ואנסה להתמקד. חשוב לספר לפסיכיאטר את כל הדברים החשובים כי פעמים רבות הם יכולים להשפיע על האבחנה והטיפול. הפסיכיאטר לא ידווח על שימוש בסמים ובמיוחד קלים למשטרה. המצב אחר כאשר קיימת סכנה לאדם עצמו או שהאדם מסכן אחרים. אז חובתו של כל רופא ופסיכולוג קודם כל להציל חיים אפילו אם הדבר כרוך באי התחשבות מסויימת בסודיות הרפואית. ואז גם אפשר להגיע לאשפוז כפוי. כלומר אשפוז כפוי נקבע כאשר האדם אינו אחראי למעשיו וגם הוא מסוכן. שני התנאים חייבים להתקיים בו זמנית. לא מספיק רק אחד מהם. אין הגדרות למשך אשפוז, אשפוז יכול להמשך שעות, יום יומיים או חודשים הכל תלוי במצב של האדם. נכון שבדרך כלל עד שלומדים את האדם ומעריכים בדיוק את מצבו עוברים מספר ימים. שיהיה רק טוב, מדוע שאלת שאלות אלו? ביי דר' גיורא הידש

כי אני רוצה לספר לפסיכיאטר שלי כל מיני דברים שעלולים להיות קשורים לכך שאני גם מעשנת (סמים קלים) ולא ממש בא לי שהוא יפיץ את זה להורים שלי . תאמת שאני לא ממש סומכת עליו לא יודעת למה, אני מרגישה שהוא יכול לספר למרות שאני יודעת שהוא לא סיפר עד כה. והשאלה הראשונה שלי היתה גם מאוד חשובה.... יש דברים שהפסיכיאטר שלי לא מודע אליהם שקשורים אלי גם כי לא הספקתי לספר לו וגם כי אני פוחדת שיעביר אותם הלאה, וגם כי אני מרגישה משום מה שלא נעים לי לדבר עליהם וגם כי אני חושבת שאני לא אדע להסביר בדיוק ואז הוא לא יבין... בינתיים הוא חושב שאני בסדר אבל אני יודעת שאני רחוקה מזה לחלוטין ואני יודעת את זה גם מהסביבה.. כמו המשפחה שלי שסובלת מני בעיקר כי אני בנאדם שלילי ורע כי יוצא שאני אגואיסטית צרחנית ועוד דברים שמכרסמים בי וכלפי חוץ אבל הוא לא יודע עליהם. בכל אופן אל תתרכזו עכשיו בזה שתגידו לי שאני לא אגיד על עצמי דברים כאלה ושאני בסדר גמור כי אני לא. נקודה.