לדר' הידש

כתבת "הגיע זמן שגם לקוחות יגידו מה טוב בשבילם" ושאלת- למה בעילום שם? אז אני אגיד לך, שלא פשוט להעביר ביקורת על אנשי מקצוע. בהתקלות שלי בפורומים מקצועיים, ביקורת שלי על הדרך בה התמודדו עם הפסיכוזה שלי ברשת- נתקלה בהתעלמות, ביטול הרשאה מקצועית ללא דרך חזרה, ללא דיאלוג, וללא מתן תשובות. ברגע שאתה חשוף, עם שמך וכל מה שמתקשר בימינו לשם, אתה הרבה יותר פגיע. ואני שואלת את עצמי, באמת אני שואלת- וגם אותך, האם מספיק שלקוחות יגידו את שלהם, או צריך גם ספקי שירות שיקשיבו ויהיו מוכנים לקיים דיאלוג? כי לצערי יש יותר מדי עמדות רפואיות יודעות כל, וברגע שאתה כלקוח- לא מקצועי כמוני- אלא אדם מהשורה- מעביר ביקורת על מערכת שלמה- לא מקשיבים לך, ומתייחסים לביקורת שלך באופן השלכתי ולא ענייני, כלומר- אתה מעביר את הביקורת כחלק מהמחלה או ההפרעה שאתה סובל ממנה. לצערי, בקרב אנשי מקצוע יש הרבה דעות קדומות וסטריוטיפים על מחלות נפשיות. וזה עצוב לא פחות ממצבן של המחלקות הפסיכיאטריות בארץ. כי עם תנאים פיסיים אפשר להתפשר, אתה יכול להבין כחולה, שאין תקציב, וכד', אבל עם מנהל מחלקה שמשפיל אותך כחולה וכאדם בביקור הרופאים השבועי, ואיש אינו קם ומקים צעקה גדולה ומסלק את המנהל הזה מתפקידו, זו כבר בעייה הרבה יותר גדולה... לא על התנאים הפיסיים באשפוז אנשים כואבים, אלא על הגישה שמאחוריהם, הידש. למה לקשור, כשאפשר להקשיב? למה להכריח כשאפשר להציע? והאם באמת חולי נפש צריכים כל השנים לשלם את המחיר האנושי של הבורות והדחייה, הכרוך במצבם? ואתה, כרופא, איפה האחריות שלך, בהיותך חלק מהמערכת, לפעול לשינוי בה? כי אם היה קם אירגון של פסיכיאטרים ואנשי מקצוע למען שיפור תנאי האישפוז- הפיסיים והפסיכולוגיים של אנשים עם מחלות נפשיות, הרי הציבור היה מתייחס לכל המגזר הזה בהרבה יותר אמון... אבל אני אישית מצטערת להגיד לך שבתור "לקוחה" בבריאות הנפש, אני לא תמיד סומכת על הרופאים והמטפלים שמטפלים בי... כי נכוויתי בלא מעט אנשי מקצוע שהיו בעצמם לא נקיים מדעות קדומות, מתוקפנות ומניצול מעמדם לתיוג ולהרחקה של החולה מעצמו ומהתקווה לשינוי מצבו. אז האם באמת אנשי מקצוע מוכנים להקשיב ללקוחותיהם, להקשיב לדברים גם אם הם קשים ולא נעימים, נוקבים ואף תוקפניים? אני לא בטוחה, הידש. כי אם היו מוכנים להקשיב, לא היינו צריכים להקים פורומים נפרדים לנפגעי המערכת. אתם הייתם מקימים עבורינו פורומים משותפים לאנשי מקצוע וללקוחותיהם, כדי שנוכל ביחד לחשוב על שיפור המצב הקיים. אבל זה לא קורה ברשת, וזה לא קורה בחיים. הפורומים שאתם מנהלים הם פורומים של שאלות ותשובות, בהם אתם מציגים את עצמכם כאנשי מקצוע ונותנים לנו תשובות כמעט רק על דברים מקצועיים. והקומונות של נפגעי בריאות הנפש הן קומונות של נפגעים בלבד... למרות שמדובר בקומונות פתוחות אליהם כל דכפין ייתא וייגש- לא ראיתי כמעט אנשי מקצוע אמיצים, שבאים לא בעילום שם ועונים לחלק קטן אפילו מהטענות שמועלות שם נגדם, כמגזר... אז זו חוכמה גדולה הידש להעביר ביקורת על מטופלים שכותבים בעילום שם, או על מטפלים לעתיד שחוששים מטיפול. טיפול פסיכולוגי לעיתים כן פוגע, הידש. אל תשחק לנו אותה נאיבי. יש הרבה אנשים, כולל אנשים כאן בפורום, שנפגעו מטיפול פסיכולוגי כואב מתייג ופוגע, וכולנו מכירים את נועה בעלת אלף השמות כאחת הדוגמאות. אז איפה אתם, אנשי המקצוע, בתחום של לשפר באמת את המצב הקיים? ואיפה אתה, הידש, מסוגל לתת לי כאן תשובות אמיתיות ולא מתחמקות? יום טוב תמי.

לד"ר הידש, לתמי ולחברי הפורום, קראתי בכאב את מה שתמי כתבה. לצערי יש הרבה אמת בדבריה. כל כך הרבה פעמים אנחנו נכווים בגלל דעות קדומות ויחס משפיל. וכן - גם הפסיכיאטרים לא תמיד עומדים שם להגנה על כבודנו וזכותנו להיות שותפים בתהליך הטיפול ולא רק "קליינטים". נכון שקשה מאד לשנות את המערכת המסורבלת והמסואבת (סליחה על הבוטות) ואז קורה שאנחנו מוצאים את האנשים הטובים מחוצה לה. הם מרגישים שפתרו לעצמם את הקושי מול המערכת שאינה לרוחם, אבל לא פועלים מעבר לזה. אם הפסיכיאטרים ורופאי המשפחה לא יעמדו לצידנו ויעזרו לנו במלחמה על זכותנו להיות כאחד האדם - איך נוכל להצליח בה? הרי מראש אנחנו "פסולים לעדות"... אני אשמח לשמוע מד"ר הידש שיש מי שפועל לעזרתנו ולא רק מסכים עם רוח הדברים. בברכה נעמה

לתמי ונעמה אתן צודקות ואני מסכים עם כל מה שאמרתן, המערכת הפסיכיאטרית שבויה ב"אמיתות" שלה ולא ממש יודעת להקשיב ובטח לא להלחם על זכויות החולים. לצערי גם הפסיכיאטרים מתוסכלים כיוון שיש סטיגמה גם על מקצוע הפסיכיאטריה בין מקצועות הרפואה וההסתדרות הרפואית, אבל אין זו הצדקה לשום דבר. אני אישית איני איש של מערכות ואין לי את הכישורים המנהלתיים להרים נושאים ברמה המערכתית, לכן אני משתדל לעזור באופן מקומי ופרטני לפי יכולתי. כך זה בפורום וישנם עוד תחומים נוספים. הידש